ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד בנימין בן דוד :


1

בתי-המשפט

בית משפט השלום ירושלים

פ 005999/08

לפני:

כב' השופטת אתי באוםֿֿניקוטרה

תאריך:

31/01/2010

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נ ג ד

בנימין בן דוד

הנאשם

החלטה

הנאשם הודה, במסגרת הסדר טיעון, במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, קרי, בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 + 382 (ב) (1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן:"החוק"); בעבירה של היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק ובעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382 (ג) + 380 לחוק.

וכך נטען בכתב האישום המתוקן:

אישום א'

ביום 18/08/07 הכה הנאשם את אשתו, המתלוננת, בביתם, באזור עינה הימנית ודחף אותה מספר פעמים.

המתלוננת נכנסה לדירת שכנתה. הנאשם דרש להיכנס לדירת השכנה ומשסורב, נגח בראשו בחלון דירת השכנה וזה נשבר. בהמשך, הפיל הנאשם ארון.

אישום ב'

כשנה לפני האירוע שתואר לעיל, תקף הנאשם את המתלוננת וזאת בעקבות ויכוח שפרץ ביניהם.

הנאשם הכה עם ידו בראשה של המתלוננת עד שנגרם לאחרונה סימן כחול – אדום מתחת לעינה.

הצדדים הסכימו כי עם הודיית הנאשם במיוחס לו ובטרם יורשע – יישלח לקבלת תסקיר שירות מבחן:

"אם התסקיר יהיה חיובי, במובן זה שמערכת היחסים בין השניים רגועה, לא יפתחו תיקים חדשים כלשהם ואין סכנה ממשית להישנות המעשים ויש קבלת אחריות, כי אז המאשימה מתחייבת לא לעתור לעונש מאסר בפועל. הסנגור חופשי לחלוטין בטיעוניו בעניין זה ואנו מבהירים, כי עמדתנו חד משמעית להרשעה."

לתיק הוגש תסקיר שירות מבחן, נושא תאריך 30/07/09.

מתסקיר זה נלמד, כי הנאשם עלה ארצה בגפו מצרפת בשנת 1996. כעבור 4 שנים הגר לארצות הברית וחזר ארצה בשנת 2000, אז החל בתהליך של חזרה בתשובה.

בשנת 2001 נישא למתלוננת ובשל קשיים, המפורטים בתסקיר, חל ריחוק בין השניים ומערכת היחסים שבין הצדדים הייתה רווית מתחים.

הנאשם תיאר השתפרות במערכת הייחסים שייחס לתהליך התבגרות והבשלה של השניים.

השניים פנו ביוזמתם ליעוץ זוגי ממוקד ב"יד שרה".

שירות המבחן התרשם, כי מעורבות הנאשם בעבירות הנה על רקע של קשיים בתקשרות בין בני הזוג, כאשר לנגד עיני הנאשם מודל התנהגות פגום מצד אביו, כפי שפורט בתסקיר.

שירות המבחן המליץ על צו מבחן ללא הרשעה וכן על חתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה וזאת לאור העובדה, כי בני הזוג מבקשים להמשיך ולחיות יחדיו.

בדיון שנתקיים בפני טענה ב"כ המאשימה, כי לאור חומרת העבירות המיוחסות לנאשם – יש להרשיעו, תוך שיושת עליו מאסר שירוצה בעבודות שירות.

הסניגור טען, כי לאור כברת הדרך הארוכה שעשה מרשו, לרבות העובדה, שנטל אחריות ופנה מיוזמתו לקבלת יעוץ – יש להימנע מהרשעתו (במיוחד מקום בו הרשעה עלולה לפגוע בשיקומו, בהיותו בעל חברה, שעיסוקה תחזוקת מבנים והרשעה עלולה למנוע ממנו מקבלת מכרזים) ולהשית עליו ענישה בדמות של"צ, באופן שישתלב אף עם רצון בני הזוג להמשיך ולחיות יחדיו.

קצינת המבחן, שהתייצבה אף היא לדיון, חזרה וביקשה להימנע מהרשעה בתיק זה.

שאלת הרשעתו או אי הרשעתו של הנאשם עלתה בפסקי דין שונים.

בע"פ 2513/03 מדינת ישראל נ. ויקטור שמש ואח' פדי נ(3), 682 נקבע כך:

" שורת הדין מחייבת, כי מי שהובא לדין ונמצא אשם יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל.

הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת, כאשר אין צדוק ממשי להימנע מהרשעה מפר את הכלל.

בכך נפגעת גם שורת השוויון בפני החוק."

יחד עם זאת, בנסיבות מסוימות יכול בית המשפט להימנע מהרשעה.

אלא שמדובר בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה- שאז ינקוט בית המשפט בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה.

עוד נקבע, כי ככל שהעבירה חמורה יותר או כאשר מדובר בשורת עבירות חמורות תהא הימנעות מהרשעה קשה יותר.

ראה לעניין זה-

בר"ע 432/85 גדעון רומנו נ. מדינת ישראל

ע"פ 2083/96 תמר כתב נ. מדינת ישראל

ע"פ 1356/94 מדינת ישראל נ. ג'ורג' ואח'.

בע"פ 2083/96 (להלן:" הלכת כתב") הדגישה כבוד השופטת דורנר את תכליתם של סעיף 71א לחוק העונשין וסעיף 1 לפקודת המבחן וקבעה, כי מדובר בתכלית שיקומית :

" המנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על הרשעה מבלי לפגוע באופן המהותי בשיקולי הענישה האחרים..."

המשנה לנשיא, כבוד השופט ש. לוין פרט בהלכת כתב קווים מנחים להמנעות מהרשעה, אלא שלא רק שאין המדובר בקווים ממצים, אלא שעוד צויין, כי כנגד שיקולים שיקומיים יש להביא בחשבון גם שיקולים של אינטרס הצבור כאשר " הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה ומי שטוען את ההפך שומה עליו לשכנע את בית המשפט ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדבידואלי על השיקולים שבאינטרס הצבור."

ומה בענייננו?

בענייננו מדובר בשני אירועי תקיפה לא פשוטים כלל בהם היה מעורב הנאשם וכאשר באירוע המתואר באישום א' לא הסתפק הנאשם בתקיפת המתלוננת, אלא אף רדף אחריה משנסה אל דירת השכנה ובהמשך הוציא זעמו על רכוש במקום.

התנהלות זו בוודאי אינה נכנסת בגדר חריגי הכלל המתירים הימנעות מהרשעה, גם לא מקום בו נטען, כי לאחר האירועים עברו בני הזוג תהליכים כאלה ואחרים.

אלמנט נוסף שעל בית המשפט לשקול בבואו לדון בבקשת נאשם להימנע מהרשעתו הנו החשש לפגיעה בשיקומו.

יצוין, כי עניין זה לא עלה בתסקיר שירות המבחן אך הועלה על ידי הסניגור בטיעוניו בפני.

עניין זה אינו עומד לבדו והוא שלוב בחומרת העבירות.

כפי שציינתי לעיל – העבירות חמורות ולכן החשש מפגיעה בשיקומו של הנאשם נדחק הצידה מה גם שנטען, כי מדובר בחברה אותה מנהל הנאשם ובוודאי ימצא את הפיתרון המשפטי הראוי לאפשר לחברה זו להמשיך ולפעול.

סופו של דבר, יש לקבוע, כי בנסיבות התיק שבפני – אין מקום להימנע מהרשעת הנאשם.

ניתנה היום י"ב בשבט, תש"ע (27 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.

אתי באוםֿֿניקוטרה, שופטת

ה כ ר ע ת ֿ ד י ן

בהמשך להחלטתי לעיל – אני מרשיעה את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום המתוקן.

ניתנה היום, י"ב בשבט, תש"ע (27 בינואר 2010), בהעדר הצדדים.

אתי באוםֿֿניקוטרה, שופטת

ג ז ר ֿ ד י ן

הנאשם הורשע בעבירות המפורטות:

תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 + 382 (ב) (1) לחוק; היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק; תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382 (ג) + 380 לחוק והכל כמפורט בהחלטתי לעיל.

בנסיבותיו של תיק זה ולאור המפורט בתסקיר שירות המבחן ולרבות ובמיוחד בכל הקשור לתהליך שעברו בני הזוג, החפצים להמשיך ולחיות יחדיו, אני סבורה, כי ענישה הולמת תהא בדמות של"צ נרחב, אשר ייתן ביטוי לנטילת האחריות מצד הנאשם ומאמצי השיקום שנטל בהם חלק.

לאור כל האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. של"צ בהיקף של 300 שעות, אשר יבצע בהתאם לתוכנית שתותווה לו על ידי שירות המבחן ואשר העתק ממנה יובא לידיעת בית המשפט.

2. אני מעמידה את הנאשם בצו מבחן למשך שנה מיום מתן גזר הדין.

3. מאסר על תנאי בן 3 חודשים למשך שנתיים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה שעניינה תקיפת בן זוג.

המזכירות תשלח העתק מגזר דין זה לשירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ב בשבט, תש"ע (27 בינואר 2010), בהעדר הצדדים.

אתי באוםֿֿניקוטרה, שופטת

גזר הדין הוקרא לצדדים על ידי כב' השופט וינוגרד ביום __________ בנוכחות _____________________________________________________________.

__________________

רם וינוגרד, שופט