ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין טיבי אמיר נגד מקדאד עבדאלעזיז :


בית הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א

דמ 007453/08

בפני:

כב' הרשמת חנה שניצר-רהב

תאריך:

09/12/2009

בעניין:

טיבי אמיר

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד טיבי תאופיק

התובע

נ ג ד

מקדאד עבדאלעזיז אדריס עבדאלקאדר ת.ז 056340078

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד עותמאן נסיראת

הנתבע

פסק דין

בפניי תביעתו של התובע לתשלום הפרשי שכר מינימום וכן שכר עבודה שלא שולם בסך כולל, (לאחר תיקון טעויות סופר שבכתב התביעה) של 11,635.9 ₪.

עובדות המקרה

  1. התובע סיים לימודי הנדסאי חשמל ואלקטרוניקה בשנת 2005.
  1. התובע הועסק על ידי הנתבע בעבודת חשמלאות מיום 1.5.07 ועד ליום 4.12.07.
  1. בחודש נובמבר 2007 עבד התובע בין 13 ל- 16 ימים ובחודש דצמבר 2007 עבד 3 ימים בלבד.
  1. בין הצדדים לא נערך חוזה עבודה.
  1. במהלך עבודתו של התובע נגנב מן הנתבע כבל הרקה שהתובע היה אחראי עליו וכן נעלמו פריטים נוספים שהתובע מכחיש שנגנבו בעת שהוא היה אחראי עליהם.

טענות התובע

  1. התובע טען כי לא שולם לו כלל שכר בחודשים 10-12 לשנת 2007. כמו כן טען התובע כי במהלך החודשים שקדמו לחודשים אלו, השכר ששולם לו היה פחות משכר המינימום, כי אם 110 ₪ בלבד עבור כל יום עבודה, ללא התחשבות בשכר המינימום. התובע טען כי הסכים לתנאי זה משום שלא רצה להיות מובטל 'ולשבת בבית'.
  1. התובע הסכים כי בחודש אוקטובר 2007 עבד 13 ימים וכך גם בנובמבר. בחודש דצמבר עבד 3 ימים.
  1. התובע טען כי הודיע על כוונתו לסיים את העבודה בחודש נובמבר 2007, כשבוע וחצי לפני תום העבודה.
  1. התובע טען כי קיבל תלושי שכר רק בחודשים מאי ויוני 2007.
  1. התובע אישר כי בזמן עבודתו באחד מן האתרים בהם עבד הנתבע, שם כבלים השייכים לנתבע בחדר מסוים ועבד בחדר אחר אך כאשר הגיע לקחת את הכבלים לא מצא אותם. לטענתו הדבר אירע בחודש מאי, בתחילת העבודה והודיע על כך לנתבע מייד עם קרות האירוע תגובת הנתבע הייתה שהוא יסדר את הכול ויבדוק. לטענת התובע, לא היו עוד כלי עבודה או ציוד שהלך לאיבוד.
  1. יום עבודה היה מתחיל בשעה 6:00 עם איסופו ברכב של הנתבע. ההגעה לבניין היתה בשעה 7:00 ובשעה 15:30 הוא היה מסיים את העבודה. במהלך יום העבודה היה התובע בהפסקת אוכל של 20 דקות.
  1. התובע סיים את עבודתו משום שהשכר לא היה טוב והנתבע לא היה משלם ולא היה מביא תלושים וגם לא היתה עבודה בכל ימות השבוע. התובע טען כי הודיע לנתבע על סיום עבודתו בחודש נובמבר 2007.

טענות הנתבע

  1. הנתבע טען כי שילם לתובע את כל המגיע לו בגין תקופת עבודתו.
  1. עם תחילת העסקתו סוכם, בין אביו של התובע לנתבע, כי התובע יעבוד אצלו עם תום לימודיו, אולם כבר בתחילת העבודה התברר לנתבע כי התובע אינו אלא חניך וכי אינו יודע את עבודת החשמלאות. לפיכך, סוכם בין הנתבע לבין אביו של התובע כי זה הראשון ימשיך להעסיק אותו וילמד אותו את המקצוע ללא שכר או ללא תמורה, אבל הנתבע ראה לנכון לשלם לתובע את כל המגיע לו.
  1. בתקופת העסקתו של התובע אצל הנתבע נעלם ציוד שהיה באחריותו הבלעדית של התובע, בשווי 2,800-2,900 ₪ (בכתב ההגנה ובעדות נטענו הסכומים השונים).
  1. סוכם בין התובע לנתבע כי שוויו של הציוד יקוזז משכרו החודשי של התובע ו/או מסכום אשר יגיעו לתובע בגין עבודתו אצלו. ההסכמה התקיימה בנוכחות מזכיר איגוד מקצועי מן ההסתדרות בטייבה. הנתבע טען כי בחודש נובמבר 2007 עבד התובע 16 ימים. משכרו של התובע בעבור ימי העבודה בחודשים נובמבר ודצמבר 2007 קוזזו העלויות של הציוד שלטענת הנתבע נעלם.
  1. בכתב ההגנה (ס' 7) טען הנתבע כי התובע היה מועסק אצלו ביום 8 שעות בלבד וימים רבים אף פחות מכך. יצוין כי במועד הדיון הראשון שהתקיים הודיע ב"כ הנתבע כי לא הצליח לאתר את דו"חות הנוכחות משום שיומני העבודה נזרקים בסוף כל שנה.
  1. התובע עזב את עבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת, התנהגות שגרמה לנתבע 'לחצים בסידורי העבודה ונזקים'. כמו כן טען הנתבע כי התובע היה נעלם מעבודתו פעמים רבות.

דיון והכרעה

א. הפרשי שכר מינימום והיקף העבודה

  1. סעיף 7ב לחוק שכר מינימום, תשמ"ז-1987 בנוסחו הרלוונטי למועד ההעסקה, קובע כי קמה חזקה שלא שולם שכר מינימום, כאשר המעביד לא נענה לדרישת העובד, או בית משפט להציג רישום נוכחות או פירוט שכר לפי סעיף 24 לחוק הגנת השכר.
  1. בעניין נטל ההוכחה בתביעת שכר מינימום קבע בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 212/06 ימית א. בטחון (1988) בע"מ – אלי אפרים, ניתן ביום 12.11.08, כדלקמן:


"35.2 מגמת החקיקה להעביר את נטל הראיה אל המעביד, עת המעביד מפר חובות רישומיות המוטלות עליו. כך נקבע בסעיף 7ב לחוק שכר מינימום, התשמ"ז – 1987, כי בדיון באישום או בתובענה לפי חוק שכר מינימום קמה חזקה כי המעביד לא שילם שכר מינימום כאשר המעביד לא נענה לדרישת העובד, מפקח עבודה או בית משפט להציג רישום נוכחות של העובד או פירוט שכר על פי סעיף 24 לחוק הגנת השכר, אלא אם המעביד הוכיח אחרת. בהקשר לתביעה לשכר מינימום, יש לציין כי עוד לפני התיקון לחוק, פסק בית הדין הארצי לעבודה כי בהעדר פנקסים בהתאם לחוק הגנת השכר וחוק שעות עבודה ומנוחה, קמה חזקה כי העובד עבד בהיקף של משרה מלאה לצורך זכותו לשכר מינימום על פי החוק. עוד נקבע באותו עניין כי ככל שמעביד לא יקיים את הוראות חוק ההודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב – 2002, יחול עליו נטל הראייה לענין היקף המשרה של העובד [ע"ע 300162/96 חברת בתי מלון פנורמה ירושלים בע"מ – וואיל סנדוקה; [פורסם בנבו], 1.6.2004; פסק דינו של הנשיא אדלר]."

  1. בסעיף 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 הרלוונטי לתקופת ההעסקה נקבע כי:

"מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שכר העבודה המגיע לעובדיו, והשכר ששולם להם, וכן חייב הוא למסור לעובדיו, בכתב, פירוט שכר העבודה ששולם והסכומים שנוכו; שר העבודה יקבע בהודעה שתפורסם ברשומות את סוגי המעבידים שעליהם יחול סעיף זה ואת הפרטים שיירשמו לפיו.

בהודעה בדבר סוגי מעבידים החייבים לנהל פנקס שכר [י"פ התשל"ז 748; התשס"ג 3604] נקבע שעל מעביד לרשום בפנקס השכר ובפירוט השכר שהוא מוסר לעובדיו את הפרטים שצוינו בתוספת והם, בין היתר: פרטים לגבי עובד ומעביד; התקופה שלגביה ניתן התשלום; רישום השכר הרגיל; התקופה או התקופות שבעדן שולם השכר; מספר ימי עבודה בתקופה שלגביה ניתן התשלום ומספר ימי העבודה בהם עבד העובד בפועל; שעות עבודתו בפועל של העובד; ערך השכר המשולם לעובד בעד שעת עבודה; תשלומים אחרים ופירוטם, כגון שעות נוספות, פריון עבודה, דמי הבראה וכיוצא באלה.

  1. במקרה דנן לא הורם על ידי הנתבע הנטל להוכיח שהשכר ששולם לתובע היה שכר מינימום, משום שלא הוצגו דו"חות הנוכחות של התובע (חרף החלטתי מיום 17.5.07) ולא הוצג פנקס שכר כנדרש בסעיף 24 לחוק הגנת השכר. זאת ועוד, עיון בתלושי השכר שהתובע טען כי הם היחידים שהועברו אליו (מאי ויוני 2007) אף הוא אינו מלמד על היקף העבודה. יש לציין בנוסף כי מכתבו של רואה החשבון של הנתבע מיום 23.5.09 לגבי "הסבר על תלוש המשכורת" מבלי שרואה החשבון העיד על מכתבו ועל הבסיס לחישוב משכורתו של התובע, אינו מעיד דבר לגבי היקף עבודתו של התובע. יש לציין כי הנתבע אף לא הציג את כל תלושי השכר של התובע, וכאשר נשאל על כך בעדותו טען כי 'לא התבקש להביאם'. (עמ' 12 ש' 22-23).
  1. לגבי היקף העבודה של התובע, נכתב בכתב ההגנה כי התובע עבד 8 שעות ביום בלבד וימים רבים פחות מ-8 שעות (ס' 7) אולם העיד: "התובע בכלל אף פעם לא עבד 8 שעות וגם לא 6 שעות." (ר' עמ' 10 לפרוטוקול ש' 3-4) ובהמשך: "התובע בחיים, לא עבד אצלי אפילו לא 6 שעות" (ר' עמ' 11 ש' 10). השינוי בגרסתו של הנתבע מעידה על חוסר אחידות ולעמדתי, לא הורם נטל הראייה לעניין היקף עבודתו של התובע ומכאן לעניין תשלום שכר המינימום. זאת ועוד, הנתבע אף לא הציג חוזה העסקה בינו לבין התובע.
  1. טענתו של התובע בכתב התביעה היא שעבד "בדר"כ 9 שעות ביום", חמישה ימים בשבוע. בעדותו אמר: "המעביד היה לוקח אותי ליום עבודה, בשעה 06:00 בבוקר עם הרכב שלו. הייתי יוצא כל בוקר בשעה 06:00 והייתי מגיע בשעה 07:00 לבניין. בשעה 15:30 הייתי מסיים את העבודה. הייתי מקבל הפסקה של 20 דקות. בהפסקה הייתי אוכל." (ר' עמ' 5-6 לפרוטוקול ש' 26-28 וש' 1).
  1. מן האמור עולה כי התובע עבד 8.5 שעות בלבד (לא נטענה טענה לגבי דקות ההפסקה).
  1. אציין כי התרשמתי שטענתו של הנתבע לגבי היקף שעות העבודה של התובע ביום לא נבעה מהגעה בשעה מאוחרת או יציאה מוקדמת מאתר העבודה, כי אם כעולה מדבריו בעדות בפניי משום שהוא לא ראה בתובע תועלת מאחר 'ולא היה לו ידע בחשמל'. כן נטען כי התובע היה נעלם מהעבודה הרבה ימים (ר' עמ' 10 ש' 8) אולם הנתבע לא הביא נתונים ספציפיים ולא התייחס לכל תאריך שהוא.
  1. באשר לעדותו של מר עבד אבו אחמד שהעיד מטעם הנתבע – המדובר בעדות לא עקבית והתרשמתי כי היא אינה אמינה. העד העיד כי התובע עבד לא יותר מ- 4-5 שעות בפרויקט בו הוא (העד) היה מנהל האתר מטעם הקבלן הראשי. מנגד, העיד כי הוא עצמו עבד בקירות גבס, ולכן לא ברור כיצד יכול היה לפקח ולדעת במדוייק מהן שעות העבודה והפעילות של התובע, והדברים עולים ביתר שאת מעדותו זו: "ש. מה היה עושה בשאר השעות? ת. היה יושב. גם היה הולך לשירותים שעה, היה יושב לאכול יותר מ- 40 דקות, כולנו היינו אוכלים יחד. ש. למה הוא היה יושב לדעתך: ת. לא יכול לעבוד. ש. איך ידעת שהוא לא יכול לעבוד? ת. אני דיברתי איתו, אבל הוא לא יכל לעבוד יותר מזה." (ר' עמ' 17 ש' 4-10). יצויין כי אותו עד לא זכר מה היתה תקופת העבודה בה נמשך אותו פרויקט עם התובע, כאשר נשאל על כך (ר' עמ' 18 ש' 4-5).
  1. נוכח האמור לעיל אני קובעת כי עבור חודשים מאי עד ספטמבר 2007 התובע אמור היה לקבל את הפרשי השכר כדלקמן:

חודש עבודה

שנת 2007

ימי עבודה

שעות העבודה

שכר המינימום

התשלום בפועל

ההפרש

מאי

23

8.5X23

3,900

2,530

1,370 ₪

יוני

20

8.5X20

3,391

2200

1,191 ₪

יולי

23

8.5X23

3,900

2,530

1,370 ₪

אוגוסט

22

8.5X22

3,730

2,420

1,310 ₪

ספטמבר

21

8.5X21

3,561

2,310

1,251 ₪

סה"כ

6,492 ₪

  1. בהתייחס לטענת העדר התנגדות התובע לשכר ששולם – הנתבע טען כי התובע מעולם לא התנגד לשכרו, ותמיד אמר לו 'תודה רבה' ולכן לא ברורה לו התביעה שהוגשה. חוק שכר מינימום הוא חוק קוגנטי ולכן אי תשלומו, גם בהנחה שהתובע ידע על קיומו של החוק (דבר שאינו ברור כלל ועיקר) אינה מהווה ויתור עליו ואינה יכולה להיחשב כויתור עליו. המדובר בשכר מינימאלי שיאפשר לעובד לחיות בכבוד (ר' ע"ע 252/07 אשר עמי עד – זוהיר בכריה, ניתן ביום 11.12.07) ולכן טענה זו נדחית. אציין כי כבר נפסק כי חוק שכר מינימום אינו מוציא מתחולתו אנשים המבצעים עבודה כדי ללמוד מקצוע (ר' ע"ע 1054/01 אשר טוילי – יצחק דהרי, פד"ע ל"ז 746).

ב. ימי העבודה בחודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2007 שהתובע טוען כי לא שולמו כלל

  1. לגבי ימי העבודה בחודשים אלו, התובע טוען כי לא קיבל שכר כלל.
  1. ב"כ הנתבע טען כי עבור חודש אוקטובר 2007 שולם לתובע שכר, כמו כן נטען כי התובע עבד בחודש נובמבר 2007, 16 ימים ולא 13 כטענתו.
  1. התובע העיד: "כאשר ביקשתי לקבל את שכר חודשים אוק'-דצ' – הוא הבטיח לשלם אבל הוא לא שילם." (ר' עמ' 5 לפרוטוקול ש' 16-17).
  1. הנתבע העיד: "לפי החישוב שיש לי על פי החוברת, שרשום שחודש אוקטובר שולם לו וחודש נוב' מגיע לו 16 ימים ולפי השעות שהוא עבד 16 ימים מגיע לו ביחד עם דצמבר 2,092 ₪. 16 ימים בנוב' ו- 3 ימים בדצ'". (ר' עמ' 15 ש' 16-18).
  1. בהתאם לפסיקה, כאשר מעביד מודה בזכאות לשכר אולם טוען כי שילם את השכר, עליו להוכיח כי שילם את השכר. (דב"ע נב/3-188 חליל אחסן מוחסן – מרכז מוסדות זוועהיל עבודה ארצי, כה (3) 315, סעיף 12 לפסק הדין). הנתבע לא הציג כל אישור לתשלום של חודש אוקטובר. לגבי חודשים נובמבר ודצמבר לא קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי היקף העבודה משום שהתובע טוען אף לפחות ימי עבודה בחודש דצמבר 2007, מן התובע עצמו.
  1. לאור האמור אני קובעת כי בהתאם למתכונת העבודה שהעיד עליה התובע, בגין חודשים אלו הוא אמור היה לקבל את השכר הבא:

חודש בשנת 2007

היקף עבודה

שכר המינימום

אוקטובר

13

2,204 ₪

נובמבר

13

2,204 ₪

דצמבר

3

508 ₪

סה"כ

4,916 ₪

ג. טענת הקיזוז

  1. הנתבע טען לנזק של 2,900 ₪ עקב היעלמות ציוד.
  1. התובע הסכים כי תחת אחריותו היה כבל שלהערכתו שווה כ- 400 ₪. הנתבע טען כי אותו כבל היה בקוטר 35 מ"מ והמחיר שלו בזמנו, היה 1,800 ₪. עוד טען כי נעלמו לו את חפירה בשווי של 200 ₪ וכן פלס לייזר בשווי 600 ₪.
  1. הנתבע לא הציג חשבונית או כל מסמך אחר כגון הערכת שווי המעיד מה היה שוויו של הכבל שלגביו אין מחלוקת.
  1. סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר קובע כדלקמן:

"על אף האמור בסעיף קטן (א), חדל עובד לעבוד אצל המעביד, רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות".

  1. על פי ההלכה הפסוקה, הדיבור "כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות" עניינו בחוב שאיננו שנוי במחלוקת ובסכום קצוב ומוכח (דב"ע נד/ 101-3 יעקב עמנואל - שופרסל בע"מ, פד"ע כח, 241). יפים לעניין זה דברי הנשיא דאז, השופט גולדברג ז"ל (שם, בעמ' 258):

"לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב, ומדוע חייב, ולנכות כל סכום משכרו, כישר בעיניו. אלא על מעביד הסבור כי נותרו "יתרות-חוב" שחב לו העובד, להתכבד ולהגיש תביעה נגדית, או בהתקיים נסיבות לקיזוז לטעון לקיזוז בכתב הגנתו - ולהוכיח את טענתו..."

  1. בענייננו, אין עסקינן בסכום קצוב ומוכח ושאינו שנוי במחלוקת. היפוכו של דבר: התובע מודה רק באחריות לכבל שהעריך בשווי מאות שקליים בודדים, ואילו הנתבע לא הציג כל נתון המאשש את העלות הנטענת על ידו. לגבי יתר הפריטים, התובע לא הסכים עם הטענה כי נעלמו כשהיו באחריותו ועל הנתבע היה לפעול כמצוטט לעיל ולא לנכות את שכרו של התובע ובכל מקרה לא הוצג כל אישור כגון חשבונית או הצעת מחיר ממנה ניתן ללמוד על שווים של הכלים. בהתייחס לטענת הנתבע כי התובע הסכים להורדה ממשכורתו של כלי העבודה שלטענת הנתבע, נעלמו, בתום העבודה – לא הוצגה כל הסכמה כאמור, נהפוך הוא. יש לציין כי הנתבע טען שההסכמה הושגה בתיווכו של צד שלישי (מזכיר ההסתדרות) אולם עדותו לא הובאה בפניי. לפיכך אני סבורה כי הנתבע לא שילם לתובע את שכרו בגין ימי העבודה בחודש נובמבר 2007 ובחודש דצמבר 2007 שלא כדין ובניגוד להוראות חוק הגנת השכר.
  1. עם זאת, אציין כי מאחר והתובע הודה בעניין היעלמות הכבל, הרי שמן הסכום האמור יש לקזז את הסך המוסכם של 400 ₪.
  1. באשר להודעה המוקדמת – הנתבע העיד: כי התובע הודיע לו על סיום העבודה "יום לפני". "אני הייתי מאוד מבסוט שהוא רוצה לסיים את העבודה, אני אמרתי לו שיקח את מתנת חג הקורבן, ואת המשכורת שלו ושיהייה בריא ולהתראות. הוא אמר בסדר." (ההדגשה הוספה, ר' עמ' 10 ש' 21-23). בכל מקרה, מאחר וטענת הנזקים אינה מכומתת, הטענה נדחית.
  1. סופו של דבר – הנתבע ישלם לתובע בתוך 30 ימים מיום שיומצא לו פסק הדין את הסכומים כדלקמן:

א. 1,370 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.07 ועד למועד התשלום בפועל.

ב. 1,191 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.07 ועד למועד התשלום בפועל.

ג. 1,370 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.07 ועד למועד התשלום בפועל.

ד. 1,310 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.07 ועד למועד התשלום בפועל.

ה. 1,251 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.07 ועד למועד התשלום בפועל.

ו. 2,204 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.07 ועד למועד התשלום בפועל.

ז. 2,204 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.07 ועד למועד התשלום בפועל.

ח. 108 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.08 ועד למועד התשלום בפועל.

אציין כי לא מצאתי מקום לפסוק פיצויי הלנה ראשית משום שההלנה לגבי רוב הסכום, התיישנה התיישנות מהותית, ושנית משום שהתרשמתי שהצדדים ניהלו ביניהם משא ומתן בתום ההעסקה לגבי עצם החוב. זאת ועוד, המדובר בעסק קטן, המנוהל על ידי הנתבע, ועל בסיס עקרונות המידתיות שעוגנו בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אשר לאורם מחוייב בית הדין לפרש אף את הוראות חוק הגנת השכר בכל הנוגע להפחתת פיצוי הלנה (ר': עב (ת"א 6992/00 ביטש יצחק נ' אדרוקי דליה, ניתן ביום 25.5.03) והאיזון הראוי בין השיקולים שיש לשקול בהקשר זה, הריני מחייבת את הנתבע בתשלום הפרשי הצמדה וריבית בלבד.

ט. כמו כן ישא הנתבע בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

45. על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה, בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום כ"ב בכסלו, תש"ע (9 בדצמבר 2009) בהעדר הצדדים.

חנה שניצר-רהב , רשמת



מעורבים
תובע: טיבי אמיר
נתבע: מקדאד עבדאלעזיז אדריס עבדאלקאדר
שופט :
עורכי דין: ע"י ב"כ עו"ד,ע"י ב"כ עו"ד