ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד רפאל (בן יוסף) גביר :


בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

בש 014193/09

בפני:

שופט: אבמן-מולר עינת

תאריך:

29/11/2009

מדינת ישראל

ע"י פרקליטות מחוז ירושלים

בעניין:

המבקשת

נ ג ד

רפאל (בן יוסף) גביר

המשיב

ע"י ב"כ עו"ד יהודה שושן

ב"כ המבקשת, מר דודו עמר, מתמחה

ב"כ המשיב עו"ד שלמה כהן ממשרדו של עו"ד יהודה שושן

נוכחים

החלטה

  1. כנגד המשיב הוגש ביום 11.11.09 כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וזיוף שטרי כסף.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים בדרך של שחרור בתנאים, היא הבקשה שבנדון.

  1. בבקשתה טוענת המבקשת כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב וכי עבירות אלו מקימות חשש סביר ששחרורו יסכן את בטחון הציבור ומכאן שקמה עילת מעצר כנגדו לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). כן נטען כי המשיב הוכרז כמבוקש חב מעצר, לאחר שלא ניתן היה לאתרו בתיק שבנדון, וכן סרב להתייצב לחקירות המשטרה כשהוזמן אליהן בתיקים אחרים, ולאור זאת יש יסוד סביר לחשש ששחרורו יביא להתחמקותו מהליכי שפיטה ומכאן שקמה עילת מעצר נגדו לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.

המבקשת ביקשה להורות על שחרורו של המשיב בתנאים, וזאת בהמשך להחלטות קודמות שניתנו בעניינו, אשר הורו, בהסכמת הצדדים, על שחרורו למעצר בית מלא ובכפוף להפקדת ערבות עצמית, ערבות צד ג' והפקדה כספית.

ב"כ המשיב טען באריכות לעניין הראיות לכאורה וגרס כי קיים כרסום ממשי בראיות לכאורה, שכן השותף לעבירה, שעדותו קושרת את המשיב לעבירות, אינו אמין והוא בעל אינטרס הפללה מובהק של המשיב. כמו כן נטען, כי אין בראיות האחרות משום חיזוק להאשמות כנגד המשיב. באשר לקיומן של עילות מעצר טען ב"כ המשיב, כי אין חשש להמלטות שכן המשיב התייצב מיוזמתו לחקירה מעת שאותר וחתם על ערבויות וכי המדובר בעבירות רכוש שככלל אינן מקימות עילת מעצר בשל מסוכנות. ב"כ המשיב ביקש לאפשר למשיב להיות משוחרר בתנאים של הפקדת ערבויות וכל איסור אחר, למעט מעצר בית.

  1. מחומר הראיות שהוצג לי עולה, כי ביום 1.10.09 נעצרו שניים – נדב צדוק (להלן: "נדב") ודודו ביבי (להלן: "ביבי") - במהלך עסקה למכירת דולרים מזוייפים (51,700$) לסוכן משטרתי המכונה סאלח (להלן: "סאלח").

התשתית הראייתית כנגד המשיב נסמכת, בעיקרה, על הודעותיו של נדב ועל מחקרי תקשורת שנערכו.

  1. בחקירותיו מסר נדב גרסה מפורטת, המפלילה את המשיב וקושרת אותו לעסקת מכירת הדולרים המזוייפים שהתבצעה ביום 1.10.09. לדברי נדב, לאחר שעסקה קודמת למכירת כסף מזוייף נכשלה, יצר עמו במקרה קשר המשיב והציע לו כסף מזוייף. נדב קישר בינו לבין ביבי וסוכם כי המשיב יעביר להם 50,000$ מזוייפים. ביום 30.9.09, כך לגרסתו, הגיע המשיב לביתו של ביבי בשכונת גילה בירושלים והביא עמו 12,000$ מזוייפים. המשיב לא הביא את יתרת הכסף ולכן העסקה נדחתה ליום שלמחרת:

"ואז ביום חמישי פתאום רפי (קרי, המשיב – ע.א.) התקשר ואמר בערב הנה זה מגיע הארבעים אלף דולר, זה היה שיחה אליי שעשה רפי ואמר לי שזה יגיע לגילה ואמר לי תקבע עם צאלח בגילה בשעה תשע זה יהיה אצלו... התקשרתי לסאלח ואמרתי לו שסבא שלי בבית חולים נפטר וכדי למשוך זמן לדעת מה לעשות אמרתי לו שזה אצלי בבית צריך לנסוע מהבית חולים להביא את זה מהבית שלי ואז סיכמנו על תשע, תשע וחצי ואז היה שיחה מרפי שיש את זה וזה התעכב... ואז עניין של דקות עד שהגיע הכסף, נהג מונית הביא את הכסף ביחד עם ילד, ואז ילד חיכה עם שקית ליד הבית של ביבי... והסיכום היה שרפי צריך להגיע רבע שעה אחר כך לקחת את הכסף המגיע לו מהעסקה ממה שסאלח נתן... אני חזרתי לרכב של סאלח עם השקית הצבעונית שהכילה ארבעים אלף דולר מזויף ואז ביבי העביר אותה לסאלח ולרב, ואחרי דקה ביבי יצא מהאוטו והלך להביא את השתים עשרה אלף דולר הנותרים אני לא יודע בדיוק מאיפה הוא הביא אבל חזר כעבור שתי דקות לערך... ואז נכנסו הבילוש למעצר על הרכב של סאלח" (הודעת נדב מיום 4.10.09 עמ' 2-4).

  1. מחקרי תקשורת למכשיר הטלפון הסלולרי של המשיב, מכשיר הטלפון שאין חולק כי הוא שלו, מלמדים כי ביום 30.9.09 בשעה 18:42 אוכן מכשיר הטלפון הסלולארי של המשיב בשכונת גילה. עובדה זו מאששת את גרסתו של נדב לפיה המשיב נפגש עם ביבי ואתו בשכונת גילה באותו יום.

בהקשר זה טען ב"כ המשיב, כי על התביעה להוכיח שמסמכי האיכון הם ראיה קבילה וכל עוד לא עשתה כן אין כל משקל לראיות שהציגה בנושא האיכון. לתמיכה בטענתו הפנה ב"כ המשיב לתפ"ח 1120/04. החלטה זו, אליה הפנה ב"כ המשיב, ניתנה במסגרת דיון בתיק העיקרי. ואמנם, דינה של טענה כנגד קבילות ראיה ראוי לה שתידון במסגרת ההליך בתיק העיקרי ואין בטענות מסוג זה כדי לכרסם בתשתית הלכאורית של הראיות.

  1. בנוסף על האמור, הציגה המבקשת תדפיסי שיחות ממכשירי הטלפון של המשיב ושל נדב וביבי. כפי שניתן להיווכח מהתדפיסים, בתקופה שלפני ביצוע העסקה, ובעיקר ביום העסקה וביומיים שקדמו לכך, נערכו שיחות טלפון רבות בין שלושת המעורבים בפרשה.

זאת ועוד, בעת שנעצר המשיב נתפס עליו טלפון נוסף מסוג טוקמן שמספרו 0549720910. גם מספר זה מופיע רבות בתדפיס השיחות הנכנסות והיוצאות של ביבי ושל נדב. מתדפיס שיחות נכנסות של נדב עולה כי בעת ביצוע העסקה ממש התקבלו אצלו שיחות מטלפון זה והחל בשעה 22:30, בעת שכבר בוצע מעצרם של נדב וביבי, היו מספר נסיונות חיוג מאותו טלפון.

  1. לכל האמור יש להוסיף נתון נוסף והוא שתיקתו של המשיב. המשיב נחקר ארבע פעמים ונשאל לעניין החשדות כלפיו ובאשר לטיב הקשר עם המעורבים האחרים בפרשה, אך בכל הפעמים בחר לשמור על זכות השתיקה. כל שנאות המשיב לומר הוא, שמפילים עליו תיק ושנדב חייב לו 300,000 ₪. המשיב לא הסביר למה כוונתו ש"מפילים עליו תיק" וכשנשאל לעניין זה ענה: "את זה אני לא יודע" (הודעה מיום 28.10.09 בעמ' 2).

בעניין החוב הכספי נחקר נדב וטען כי אין הוא חייב כסף למשיב. כן נחקר אחיו של נדב, אשר גרס שהמשיב ונדב הם שחייבים לו 250,000 ₪. כך או אחרת, נסיונו של המשיב לטעון כי נדב מנסה להפליל אותו, על לא עוול בכפו, בשל חוב כספי, אין בו כדי להסביר את התמונה העולה מהראיות האחרות, וביתר פירוט את הקשר שהיה בינו ובין ביבי במועדים הרלבנטים ואת ההתאמה בין הפרטים שמסר נדב בחקירותיו לבין הראיות האחרות.

  1. הלכה היא, כי בשלב המעצר אין לבחון כל ראיה כשלעצמה אלא יש להשקיף על המכלול ולהעריך עד כמה, ברמה הלכאורית, יש בראיות שנאספו כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו (בש"פ 1466/04 זדה נ' מ"י (פורסם בתקדין)).

במקרה זה, גרסתו המפורטת של נדב באשר להשתלשלות האירועים קודם לביצוע העסקה – גרסה המתיישבת בפרטים המהותיים עם העובדות כפי שפורטו על ידי הסוכן סאלח, השוטר דוד עקיבא, רכז המודיעין גיא אביב והשוטר ניר ברנע – וכן מחקרי התקשורת המאששים גרסה זו, כשעל אלה מתווספת שתיקתו של המשיב, שנמנע ממתן הסבר למעשיו בגילה ביום 30.9.09 ולשיחות הטלפון שנערכו עם המעורבים האחרים בפרשה במועדים הרלבנטים, בכל אלה יש כדי להוביל למסקנה שקיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיב למעשי העבירה המפורטים בכתב האישום.

  1. אשר לקיומה של עילת מעצר, סבורני כי במקרה זה, ועל אף שמדובר בעבירת רכוש, קיימת עילת מעצר בשל מסוכנות. אמנם, ככלל, אין בעבירות רכוש, כשלעצמן, כדי להצדיק מעצרו של נאשם עד תום ההליכים. יחד עם זאת, נפסק כי בנסיבות מסויימות עשויות עבירות רכוש, לפי מהותן ונסיבות ביצוען, לסכן את בטחון הציבור ולהקים עילת מעצר. כך הוא ב"אותם מקרים בהם עברו של הנאשם ואורח חייו מלמדים על מי שרואה בעבריינות דרך חיים ולפיכך סכנתו לציבור שרירה וקיימת כל העת" (בש"פ 8107/02 אדרי נ' מ"י (פורסם בתקדין)), וכך גם כאשר העבירות מבוצעות "באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים" (בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מ"י, פ"ד נב(4) 268).

במקרה זה אין המדובר בעבירת רכוש שולית בהיקפה שבוצעה על ידי יחיד, אלא מדובר בעבירה שבוצעה תוך התארגנות, פרי קשר ותכנון מוקדם, שיש בהם לתרום להעצמת יסוד המסוכנות (והשווה בש"פ 6800/05 מכלוף נ' מ"י (פורסם בתקדין)).

ויצויין, כי גם בעניינם של המעורבים הנוספים בפרשה קבע בית משפט זה, מפי כב' השופט ברעם, כי קיימת עילת מעצר בשל מסוכנות.

על האמור יש להוסיף כי בענייננו גם החשש להמלטות לא נפקד מקומו. מהמסמכים עולה, כי המשטרה ניסתה לאתר את המשיב והזמינה אותו לחקירה, אך לא זכתה לשיתוף פעולה מלא מצידו. המשיב אף הוכרז דרוש חקירה והוצא כנגדו צו מעצר כללי. עובדות אלה, אף אם משקלן אינו רב בפני עצמן, מצטרפות לאמור לעיל לעניין המסוכנות ומובילות למסקנה כי מתקיימת בענייננו עילה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

  1. כאמור, כבר בשלב קודם שוחרר המשיב למעצר בית מלא ובכפוף להפקדת ערבויות. המעורבים האחרים בפרשה, זאת יש לציין, שוחררו אף הם למעצר בית, לאחר שהוגש כנגדם כתב אישום ולאחר קבלת תסקיר בעניינם. במקרה שלפנינו, ביקשה המבקשת מלכתחילה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בדרך של שחרור בתנאים.

לאחר ששקלתי בעניין, סבורני כי יש לשחרר את המשיב בתנאים שפורטו בהחלטת כב' השופט ברקלי מיום 4.11.09. אמנם למשיב אין עבר פלילי, אך דומה כי דווקא למשיב, יותר מלאחרים, גישה לשטרות מזוייפים בסכומים גבוהים של עשרות אלפי דולרים. בהתחשב בכך ונוכח כל האמור לעיל, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בת.פ 4248/09. המשיב ישוחרר בתנאים שפורטו בהחלטת כב' השופט ברקלי מיום 4.11.09, לרבות מעצר בית מלא בביתו ברח' יפו 212 ירושלים.

ניתנה היום י"ב בכסלו, תש"ע (29 בנובמבר 2009) במעמד הצדדים

שופט: אבמן-מולר עינת



מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: רפאל (בן יוסף) גביר
שופט :
עורכי דין: