ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חב` לילו וטורי נגד בני כסייפה ב :


9

בתי המשפט

בית משפט השלום באר שבע

א 001791/03

בפני:

השופט יעקב שפסר

תאריך:

25/11/2009

התובעת:

חב` לילו וטורי בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד מיכל בוקובזה

נ ג ד

הנתבעים:

1 . בני כסייפה בע"מ

2 . אבו חאמד סאלם סלמן

ע"י ב"כ עוה"ד יובל אליהו

פסק-דין

רקע

1. תובענה בסדר דין מקוצר לתשלום סכום של 123,227 ₪, בגין סחורה שסופקה לפי הנטען לנתבעת 1, ע"י התובעת, ואשר תמורתה לא שולמה.

התובעת הינה חברה שעיסוקה בממכר חומרי בניה.

הנתבעת 1 הינה חברה אשר עסקה בזמנים הרלבנטים לתובענה בבניה, ומי שהתקשרה עם התובעת לשם רכישת סחורות מעת לעת.

בראשיתה של ההתקשרות בין הצדדים חתמה הנתבעת 1 על שטר חוב, עליו חתם גם הנתבע 2, מנהל הנתבעת 1, כערב.

2. במסגרת דיון בבקשה לביטול פסק-דין שניתן כנגד הנתבעים בהעדר הגנה (נשוא בש"א 2546/03) הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תינתן לנתבעים רשות להתגונן כנגד התובענה בשתי טענות, האחת - חיוב בתשלום מע"מ בסך של 35,643 ₪ בניגוד לסיכום בין הצדדים לפיו המחירים כוללים מע"מ, והשניה – העדר אישור של הנתבעת 1 לקבלת סחורה בשווי של 65,268 ₪ בהעדר חתימת המורשים לחתום מטעמה על תעודות המשלוח הרלבנטיות (ר' סעיפים 12,13 לתצהיר התמיכה בבקשה).

על יתרת סכום התביעה ניתן נגד הנתבעים פסק-דין בהסכמה.

תמצית טענות התובעת

3. התובעת טוענת בתמצית כדלקמן:

א. משך כשנה, החל מחודש 11/01, התנהלה בין הצדדים התקשרות עסקית במסגרתה סיפקה התובעת סחורה לפי דרישת הנתבעת, אשר נהגה מעת לעת לפרוע את חובה הנצבר אצל התובעת.

במהלך חודש 9/02 נוכחה התובעת לדעת כי הנתבעת צוברת אצלה יתרת חובה ואיננה פורעת אותה.

ב. אין שחר לטענת הנתבעים בדבר סיכום שהושג בראשית ההתקשרות ולפיו התמורה בעד הסחורה כוללת מע"מ, וברור כי המחיר הוא מחיר לפני מע"מ, כפי שעולה מן הראיות.

ג. אף טענת הנתבעים, המוכחשת, בדבר קיומו של סיכום בין הצדדים המחייב חתימת מורשים מטעם הנתבעת על תעודות המשלוח לשם אישור קבלת הסחורה, הינה טענה שאיננה מעוגנת בבסיס כלשהו, בוודאי שלא בכתב, ומטרתה התחמקות מתשלום החוב.

יתר על כן, תעודות משלוח רבות אליהן מתייחסים הנתבעים בטיעוניהם חתומות גם חתומות, בניגוד גמור לנטען.

ד. מכל מקום, טענות הנתבעת הינן טענות כבושות, שהועלו אך בשלב הגשת הבקשה לביטול פסק דין.

תמצית טענות הנתבעים

4. הנתבעים טוענים בתמצית כדלקמן:

א. בין הצדדים סוכם כי המחיר עבור הסחורה כולל מע"מ ואילו התובעת חייבה את הנתבעת בתוספת מע"מ.

ב. על פי המוסכם בין מנהל התובעת לבין הנתבע 2 כל אספקת סחורה לנתבעת תאושר ע"י חתימתו של אחד ממורשי הנתבעת: אבו חאמד מוסא, פרחאן אל נססרה וכהן דוד, והעדר חתימה משמעותה שהסחורה כלל לא סופקה.

ג. התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי הסחורה סופקה לנתבעת במלואה ומהו המחיר שסוכם בין הצדדים, האם כולל הוא מע"מ, אם לאו.

הראיות

5. מטעם התובעת העיד מנהלה, מר וטורי ניסים, וכן הוגשו מטעמה מסמכים, ביניהם העתק תעודות משלוח וחשבוניות תקופתיות, כרטסת הנה"ח, פניות מהנתבעת ועוד.

מטעם הנתבעים העיד מנהלה, הנתבע 2, מר אבו חאמד סאלם, ואף מטעמם הוגשו מסמכים, ביניהם פניות אל התובעת וריכוז ערוך של החשבוניות ותעודות המשלוח השנויות במחלוקת.

דיון

6. בין הצדדים נכרת הלכה למעשה הסכם לאספקת סחורות, אשר תמורתן בצידן, הסכם מחייב ובר תוקף שהתממש בפועל בין הצדדים משך תקופה של כשנה.

על כך אין חולק, הנתבעים אינם טוענים אחרת, ומכל מקום טענות ההגנה העומדות להם מניחות בבסיסן קיומו של הסכם.

בהעדר הסדרת פרטי ההסכם לפרטיו בכתב, אין אלא להתחקות אחר תנאיו מתוך מכלול הראיות הקיימות, ובהתחשב בכלל בדבר הטיית מאזן ההסתברות, לפיו תתקבל כקרובה יותר לאמת הגרסה הסבירה יותר, זו שיותר מסתברת בנסיבות ולאור הראיות שהונחו בפני בית המשפט, וזו המתקבלת יותר על הדעת (לעומת גרסת הנגד).

לכך מכוונת הדרישה להרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%, דהיינו, די לנושא בנטל לשכנע את בית המשפט ב-51% מתוך 100% (המהווים וודאות מוחלטת) על מנת שיזכה בתביעתו.

ברי, כי נוסחה זו מותירה מקום נרחב לספקות "סבירים" בגרסתו של הזוכה בתביעה, מרחב המשתרע עד ל- 49%, ואף על פי כן נאמר כי הרים הוא את הנטל.

(ר' י' קדמי בספרו "על הראיות", מהד' 2003, חלק שלישי עמ' 1548-1549).

7. מן הכלל אל הפרט, ולאחר ששקלתי בראיות שבאו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה הבסיסי המוטל עליה להוכחת זכאותה לקבלת התמורה בעבור הסחורה שסיפקה לנתבעת, ואילו הנתבעים לא עמדו בחובה המוטלת עליהם להוכחת רכיבי הגנתם הנטענת.

לבד מהעובדה שאינה שנויה במחלוקת כי בין הצדדים היתה אכן התקשרות בת קיימא אשר מנגנון פעולתה התבסס על הזמנת סחורה ע"י הנתבעת וחיוב הכרטסת ע"י התובעת, שוכנעתי מתוך מצרף הראיות בתובענה זו כי הורם הנטל הראשוני להוכחת ההצדק עפ"י ההסכם בין הצדדים שבחיוב הנתבעת בתשלום תוספת מע"מ על מחירי היסוד, וכי בגין הסחורה המצוינת בתעודות המשלוח נשוא החשבוניות התקופתיות, במלואה, בדין חויבה הנתבעת בכרטסת הנה"ח אצל התובעת.

יש לזכור, כי החיוב הנוהג בסוג זה של עסקאות הינו חיוב מחיר היסוד והוספת המע"מ על מחיר זה, ואילו מקום שננקב מחיר "גלובלי", המגלם בתוכו את סכום המע"מ, מצוין הדבר דרך כלל במפורש, שכן המדובר כאמור בחריג לכלל, הטעון ציון מפורש.

תמיכה לאמור יש למצוא דווקא במסמכי הנתבעת, שעניינם הזמנת חומרים מהתובעת, ובהם מובנה, בנפרד, ציון שלושת הסכומים: סך סכום ההזמנה, ציון סכום המע"מ ולבסוף, הסכום הכולל מע"מ. צא ולמד, אף הנתבעת מודעת לנוהג הבסיסי של ציון סך ההזמנה/רכישה כשהוא חף מתוספת המע"מ, ולהוספת סכום המע"מ על הסה"כ - כדבר שבשגרה.

תמיכה מובהקת לאמור יש לראות גם לכל אורך התיעוד הנוגע ישירות לממכר הסחורה לנתבעת - בתעודות המשלוח, בהן מצוין במפורש כי הסכום אינו כולל מע"מ, בחשבוניות התקופתיות המבדילות בבירור בין הסכום ללא מע"מ, תוספת המע"מ והסך הכולל, ובסכומי החיוב הסופיים בכרטסת הנה"ח.

כל אלה נתקבלו אצל הנתבעת ללא מחאה בזמן אמת, החיובים נפרעו מעת לעת ואף לאחר סירוב התובעת להמשיך ולספק סחורה לא הועלתה כל טענה מטענות הנתבעים בתובענה זו, כי אם הופנתה תשומת הלב אך לשטר הביטחון המופקד בידי התובעת ואשר היה בו, לשיטת הנתבעת, כדי להפיס את דעתה של התובעת ולהסיר חששה מאי תשלום (ר' מכתב הנתבעת אל התובעת מיום 24.9.02).

מכלל לאו נלמד הן – העדר כל איזכור למחאה מהסוג המובא בתובענה זו, ותחת זאת הפניית מרכז הכובד לשטר הביטחון , מלמד כי לא היתה בפי הנתבעת מחאה אמיתית הנוגעת לעניינים הנדונים, וכי הבעיה שנוצרה באותה עת בהתקשרות שבין הצדדים נבעה מפיגור משמעותי בתשלומים.

מכל האמור עולה כי התובעת כאמור הרימה את הנטל הבסיסי, במסגרת ההתקשרות בין הצדדים, להוכחת זכאותה לתשלום התמורה.

8. משהוכיחה התובעת כאמור את רכיבי תביעתה, עובר נטל ההוכחה המשני אל הנתבעים להוכחת רכיבי הגנתם.

הנתבעים לא תמכו טענותיהם בראיות של ממש, לרבות לא בראיות הנמצאות לכאורה בשליטתם, באופן שהנטל להוכחת טענותיהם לא הורם.

הנתבעת נמנעה מהבאתם למתן עדות של מי מעובדיה, אותם מורשי חתימה, או אף מי מעובדיה שנכחו בשטח בעת קבלת הסחורה.

בנסיבות העניין נוטה המאזן לטובת הגרסה לפיה הסחורה סופקה במלואה, ולפיכך, בהעדר ראיה של ממש בדבר אי הספקה סחורה זו או אחרת בפועל, להבדיל מהטענה כי ישנן תעודות משלוח שאינן חתומות, הרי שלא הוכחה הטענה.

לציין, כי בעניין זה מקובלים עליי הסברי מנהל התובעת בעדותו, אשר הותירה בי רושם מהימן, כי העדר חתימה על תעודת משלוח כלל וכלל אין פירושו המתחייב אי הספקה, ודווקא הנוהג לפיו תעודת המשלוח המקורית, החתומה, נותרת בידי הלקוח הינו נוהג המתיישב עם ההגיון והשכל הישר והנתבעת לא השכילה לאשש או להפריך טענה עובדתית זו.

ודוק, הנתבעת כלל לא טענה להעדר אותנטיות או לזיוף של תעודות המשלוח או החשבוניות התקופתיות שנתקבלו אצלה, אלא טוענת היא בעלמא כי מקום שהתעודה איננה חתומה מתחייב העדר הספקה – ולא היא.

9. אף עיון בריכוז הנתונים שנערך ע"י הנתבעים מעלה ספקות רבים בנוגע לאמיתות גרסתם.

כך למשל, עיון ברוב תעודות המשלוח, נשוא נספח ב' לתצהיר עדות הנתבע, מעלה כי הן חתומות גם חתומות, זאת בניגוד לטענת הנתבעים, ומשלא נטענה (ובוודאי שלא הוכחה) טענת זיוף, נוטה כף המאזניים בנסיבות אלה בבירור לטובת קבלת גרסת התובעת דווקא.

הנתבע 2, בחקירתו הנגדית בעמ' 15-16 לפרוט', הודה בפה מלא בקיומה של חתימה על תעודה מתעודות המשלוח נשוא נספח ב':

"ש: תעודת המשלוח הזו חתומה או לא חתומה?

ת: על זה יש חתימה.

ש: של מי החתימה?

ת: זה יכול להיות חתימה של פרחאן.

ש: כתוב שקיבלתם חול במקום טיט, ופרחאן כתב את זה על

החשבונית?

ת: כתוב נתקבל ויש חתימה. יכול להיות שרק בטעות נרשם. אין

מה להכחיש את הדברים שקיבלנו."

נתון זה, בצירוף העובדה שהנתבעת ביצעה בעבר פניית אמת אל התובעת, ובזמן אמת, פניה בגינה אכן ניתן זיכוי לאחר בדיקה (ר' חשבונית מס/זיכוי 78 – נספח ו' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת) מכרסמים כרסום של ממש באמיתות גרסת ההגנה, שהינה גרסה כבושה שנטענה רק לאחר תום ההתקשרות עם התובעת, ולאחר שנדרשה לפרוע את חובה.

ר' עדות מנהל התובעת בעמ' 7 לפרוט':

"הצעת מחיר נמצאת אצלו, ואם יש לו הערות, כל סוף חודש הוא מקבל חשבונית, ואם יש לו להעיר, שיעיר. אני שנה לא קיבלתי הערות וחיובים, או תלונות על חוסר חתימות, או תלונות על זה שהחשבוניות לא בסדר."

10. לבד מהעדר קיומן של ראיות לתמיכה בגרסת הנתבעים, הרי שאף בעדות הנתבע, מנהל הנתבעת, יש כדי להטות את המאזן לכיוונה של התובעת, לאור חוסר העקביות והבקיעים שנתגלו בה.

כך, מעיד הנתבע בעמ' 13 לפרוט', תחילה כי קיזוז סכום המע"מ מתייחס לכל הסחורה שסופקה, ולאחר מכן, מעיד כי יתכן והמדובר רק בחלק מן ההתקשרות:

"ש: בכמה חשבוניות מדובר?

ת: כל הסחורה שלו שחייב במע"מ.

ש: מתחילת ההתקשרות עד הסוף?

ת: יכול להיות שכן ויכול להיות שחלק."

כך, גם בנוגע לזהות מורשי החתימה, בעמ' 14 לפרוט':

"ש: אתה רושם בסעיף 4 לתצהיר, שהספקת הסחורה הייתה צריכה להיות מאושרת על ידי אחד משלושה אנשים, איפה הסיכום הזה?

ת: גם אם אני בשטח אני אחתום."

סיכום

11. לאור כל האמור לעיל, מתקבלת התביעה.

הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת, את סכום התובענה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת כתב התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כן, ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהמצאת פסק הדין.

ניתן היום ח' בכסלו, תש"ע (25 בנובמבר 2009) בהעדר הצדדים.

יעקב שפסר, שופט


מעורבים
תובע: ע"י ב"כ עוה"ד מיכל בוקובזה
נתבע: בני כסייפה בע"מ
שופט :
עורכי דין: