ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דבני נגד מר זוהר עובד ואח' :


3

בתי המשפט

בבית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת

עתמ000235/09

בפני:

כב' השופט אברהם אברהם

תאריך:

27/09/2009

בעניין:

דבני יצחק

העותר

נ ג ד

1. זוהר עובד

2. עיריית טבריה

3. נאוה קוקוש

4. סטס לוין

5. שמוליק

6. זיגדון יעקב

המשיבים

פסק דין

1 . העותר טוען, כי הינו עובד כעגלון בטבריה, בכרכרה שבבעלות אחיו. אחיו מפעיל כרכרה (המובלת על ידי סוס) מזה שנים רבות, כך טענתו. לאחרונה החליטה העיריה להפסיק את פעילותם של העגלונים בעיר, ובתוך כך אסרה את פעילותו של אחי העותר. פרנסת העותר נפגעה כתוצאה מכך, זו טענתו, ומכאן באה עתירתו שלפניי, ובה הוא טוען, כי החלטת העיריה להפסיק את פעילות הכרכרות אינה סבירה, ולכן יש לבטלה. נוסף על שלל טענות שהוא מעלה כנגד ההחלטה הוא טוען, כי ראש העיר הבטיח להסדיר עבורו מקום עבודה תחת עבודתו כעגלון, ודברים אלו יש לראות כהבטחה שלטונית, שעל הרשות לכבדה.

2. המשיבים מתנגדים לעתירה. הם מאשרים, כי מזה שנים פועלות כרכרות ברחבי העיר טבריה, אלא שפעילותן לא הוסדרה מעולם כדין. הן גרמו למפגע בטיחותי-תעבורתי ובריאותי לתושבי העיר, ולכן הוחלט, לפני שנים אחדות, להסדיר את פעילותן, כגון על ידי הצבת כללים שונים לחנייתן, הסדרת מקומות אחסון לסוסים, ועוד כיו"ב. אלא שמפעילי הכרכרות לא שיתפו פעולה עם העירייה, ולכן לא היה מנוס מהוראה שלה בדבר הפסקת פעילות הכרכרות באופן כללי. אשר לעותר שלפנינו טוענים המשיבים, כי אין הוא כלל עגלון, ועתירתו אינה כי אם בבחינת ניסיון לנצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכו ולהצטרף להסדר אליו הגיעו מפעילי עגלונים אחרים (ובהם אחיו) בעתירה קודמת שהוגשה בעניין זה, ובה אדבר בהמשך דבריי.

3. דין העתירה להידחות מיניה וביה, וטעמים רבים ביסודה של מסקנה זו. בטרם אציג אחדים מהם אזכיר, כי לפני שבועות אחדים הגישו מפעילי הכרכרות, ובהם אחיו של העותר, עתירה לבית משפט זה, וזו נדונה בפניי, ובסופה הסכימו העותרים למשוך את עתירתם, מששוכנעו כי אין בה ממש, ולאחר שראש העיר הביע הסכמה, מטעמים הומאניים גרידא, להשתדל ולאתר עבור מפעילי הכרכרות מקומות תעסוקה. והנה עתה פונה העותר בעתירה שלפניי, ובקשתו היא, במהותה, לצרפו להסדר הנ"ל. המשיבים טוענים, כאמור, כי העותר איננו כלל עגלון. אינני נדרש לבירורה של מחלוקת זו שנפלה בין בעלי הדין. די לי בכך, שהעותר איננו מבעלי הכרכרות, ומעמדו – גם לפי שיטתו – הוא מעמד של עובד שכיר אצל אחיו. משום כך עומדות לעותר שתי בעיות. האחת – אין בידיו זכות עמידה לעתור נגד החלטת העיריה, שביקשה להפסיק את פעילות "העסק" של אחיו. האח הוא בעל העניין, ולא העותר. מעבר לכך, אפילו נניח לשם הדיון, כי יש בידי העותר זכות עמידה, אין בידו לטעון מעבר לטענות שאחיו יכול היה לטעון, אלא שעניינו של אחיו נסתיים בפסק דין (בעתירה הקודמת), שמשמעותו היא, כי האח מסכים, כי החלטת העיריה לא לקתה בכל ליקוי שהוא. על כן, אם ההחלטה תקפה ועומדת כלפי אחי העותר, בעל העסק, פשיטא שהיא עומדת זקופה גם כלפי עובד שלו, קרי העותר. יתר על כן, משמעות עתירתו היא, כי הוא מבקש לבטל את ההחלטה להפסיק את פעילות הכרכרה של אחיו, אלא שאף אחיו אינו מבקש זאת, כי אם הסכים, בעתירה הקודמת, כי "עסק" הכרכרות שלו ייסגר.

4. בדברים אלו די היה כדי לדחות את העתירה. מכל מקום, גם בגופן של טענות לא מצאתי דבר. כאמור, העובדה, ששנים רבות פעלו הכרכרות בעיר טבריה אינה מבססת זכות בידי המפעילים להמשיך ולהפעילן לנצח, תוך מעבר על החוק, ואגב יצירת מטרד ופגיעה בבריאות הציבור ובבטיחותו התעבורתית. לעירייה עומדת זכות, שלא לומר חובה, לפעול, גם אם חלפו שנים של הזנחה, לשם הסדרת הפעלתן של הכרכרות, באופן שלא תפגע בתושבי העיר ושאר באיה, וכך אמנם עשתה העיריה, כאשר לפני מספר שנים החלה בניסיון להסדיר את הפעלת הכרכרות, אלא ששיתוף פעולה מצד המפעילים לא בא, ומשום כך לא היה מנוס מלפעול על מנת להפסיק את הפעילות. מעשה זה של העיריה לא זו בלבד שהוא סביר, כי אם אף מתבקש, וכפי שציינתי קודם, לא רק זכות עמדה בידי העיריה לפעול כך, כי אם גם חובה שיש לה כלפי תושבי העיר ושאר באיה.

5. העותר טוען לפגמים שונים בהליך הפסקת פעילותן של הכרכרות. טענות אלה אין להן על מה שתסמוכנה. לא אדרש לכולן, באשר דחיית העתירה מתבקשת מטעמים רבים אחרים. מכל מקום אעיר שתי הערות. העותר טוען, כי החלטת העיריה לקתה בחוסר סבירות, משום שהוא, משמע העותר, לא זומן לשימוע בטרם הוחלט על הפסקת פעילות הכרכרות. אלא שהעיריה לא מחויבת היתה לזמן את העותר, ולו מכיוון שלא הוא בעל העסק, כי אם אחיו. והערה שניה שאעיר, כל הפגמים שמצא העותר, כביכול, בפעילות העיריה מבוססים על ההנחה, כי בידיו (או בידי אחיו) מצוי היה רישיון עסק. אלא שרישיון שכזה לא היה מעולם בידי מי ממפעילי הכרכרות, ולכן אין אנו מדברים על הליך של שלילת רישיון ממי שבידו רישיון, כי אם ניסיון להפסיק פעילות שאינה חוקית, של הפעלת עסק בלא רישיון, עסק המהווה מפגע תעבורתי (כפי שסבורה המשטרה), ובריאותי (כיוון שהסוסים עושים את צרכיהם בכל רחבי העיר, ומכיוון שהסוסים מוחזקים, אחרי שעות העבודה, שלא באורוות מסודרות כי אם באזורי מגורים ושאר מקומות ומהווים מפגע).

6. העותר טען, כאמור, כי ראש העיר הבטיח להסדיר עבורו מקום עבודה, ולכן יש לכפותו לקיים אחר הבטחתו. ובכן מעבר לכך שטענה זו הוכחשה מפיו של ב"כ המשיבים שגם נכח באותה פגישה שבה, לפי הטענה, ניתנה ההבטחה, הרי שאנו מדברים על פגישה שנתקיימה לאחר שניתן פסק דין בעתירה הקודמת, שבעקבותיה החל ראש העיר לפעול למען העותרים דאז, על מנת לאתר עבורם מקורות תעסוקה, כפי שהבטיח להשתדל. בהקשר זה יש לראות "הבטחה" זו של ראש העיר, משמע הבטחה להשתדל למענם, לפנים משורת הדין ומטעמים הומניים, כפי שבאו הדברים לידי ביטוי בהסכמת הצדדים בעתירה הקודמת. הבטחה זו (להשתדל, ולא מעבר לכך) לא היתה מכוונת, מכל מקום, לעותר, שאיננו מבין מפעילי הכרכרות.

7. בטרם סיום אציין, כי דקות אחדות לאחר שנסתיים הדיון בעתירה פנתה אליי באת כוח העותר והודיעתני, כי בדעתה להגיש למזכירות קלטת שמע של השיחה, שלטענתה מכילה את הבטחתו של ראש העיר. הסברתי לה, כי הגשתה של ראיה לא נעשית בדרך זו, ודאי לא לאחר שנסתיים הדיון, וכאשר ב"כ המשיבים כבר יצא את האולם. קלטת זו, אם אכן "הוגשה" למזכירות, לא תשמש ראיה בעתירה שלפניי.

8. סוף דבר, משום הטעמים שהטעמתי למעלה, אני דוחה את העתירה. העותר ישא בהוצאות המשיבים בסך של 10,000 ש"ח ומע"מ.

ניתן היום ט' בתשרי, תש"ע (27 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אברהם אברהם, שופט

000235/09עתמ064 איתי בהלול-גור


מעורבים
תובע: דבני יצחק
נתבע: זוהר עובד
שופט :
עורכי דין: