ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד יורשי המנוחה :


בתי המשפט

בית משפט מחוזי נצרת

בשא001563/09

בתיק עיקרי: א 000554/09

בפני:

כב' השופט צרפתי דני

תאריך:

23/08/2009

בעניין:

מדינת ישראל

המבקשת/הנתבעת

נ ג ד

יורשי המנוחה דיב שמה סאלם ז"ל ואח'

המשיבים/הנתבעים;

החלטה

  1. הבקשה בנדון הינה לחיוב המשיבים/התובעים בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להבטחת תשלום הוצאות המשפט של המבקשת במידה והמשיבים לא יזכו בתביעתם.

הבקשה הוגשה בטרם הגשת כתב הגנה.

  1. המשיבים מסרו ביום 19.7.09 את תגובתם בכתב לבקשה.
  1. המשיבים בבקשה הם התובעים בתיק העיקרי, כולם תושבי המחנה גבאליה ברצועת עזה.

בתביעתם עתרו המשיבים לחייב את המבקשת לשלם להם פיצויי בסך של 183,000,000 ₪.

  1. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 6.1.09 פגע פגז בביתם של המשיבים, זאת במהלך פעילות כוחות הבטחון של מדינת ישראל - הנתבעת, במסגרת המבצע הצבאי "עופרת יצוקה".

כתוצאה מפגיעת הפגז, חלק מהמשיבים נהרגו, ומקצתם נפצעו (לעניין טענות שברפואה בהעדר חוות דעת רפואית, מפנה להחלטה קודמת במסגרת בש"א 1223/09).

  1. הבקשה מתבססת על כך שהמשיבים הינם תושבי רצועת עזה ובבחינת מתגוררים מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל. המשיבים לא הצביעו על נכסים בישראל מהם תוכל הנתבעת להיפרע להוצאותיה, אם תידחה התביעה, ומכאן הצורך בחיוב בערובה.
  1. המבקשת מפנה להלכה הפסוקה והסדורה, יש להוסיף, בסוגית החיוב בערובה של תושבי שטחים, לרבות באשר לשיעור הערובה המוטל על ידי בתי המשפט השונים והערכאות השונות. [ראה בין השאר רע"א 3124/08 חאמד נ' מ"י מיום 3.8.08 שצורף].

המבקשת מדגישה לענייננו כי סיכויי התביעה אינם ממשיים, לרבות מאחר ופגיעת המשיבים אירעה, אם בכלל, במהלך פעילות צבאית שהוגדרה כ"פעולה מלחמתית" מובהקת, כשבמסגרתה ועפ"י דין פטורה המדינה מאחריות בנזיקין ומוענקת לה חסינות על פי חוק.

המבקשת מפרשת גם לענין שעור ההוצאות הריאלי וסיכויי הגבייה, תוך הפניה להחלטות ונימוקים נרחבים בענין.

  1. המשיבים מתנגדים לבקשה;

לטענתם, עובדת היות המשיבים תושבי רצועת עזה, אין בה להצדיק העתרות אוטומטית לבקשה לחיוב בערובה, בנדון מפנים הם להחלטה של בית משפט שלום בה נדחתה בקשת המדינה להפקדת ערובה.

המשיבים טוענים כי סיכויי תביעתם הנזקית ממשיים.

לטענתם, הם לא השתתפו כלל וכלל בלחימה וכי פגיעתם לא הייתה במסגרת פעולה מלחמתית.

המשיבים מוסיפים כי מצבם הכספי הקשה אל מול סיכוייה הגבוהים של התביעה מצדיקים להפטירם מכל ערובה, כאשר חיוב בערובה עלול לסתום את הגולל על תביעתם.

דיון;

  1. התכלית המרכזית לחיוב בערובה על פי תקנה 519 לתקנות, קמה מקום בו תובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט ואין בידו להצביע על נכסים במדינת ישראל מהם יוכל הנתבע להיפרע בגין הוצאותיו, אם תידחה התביעה.
  1. המבקשת צירפה תעודת עובד ציבור (מיום 8.6.09) ממנה עולה כי אין אפשרות מעשית לאכוף פסקי דין באיזור מגורי המשיבים (רצועת עזה) כשהרשות הפלסטינית לא הקימה מנגנונים שיאפשרו גביית הוצאות ו/או פסקי דין שנפסקו על ידי בית משפט בישראל.

[לאור המצב העדכני כיום ברצועת עזה, לרבות בזיקה לגורם האחראי, תמונת המצב ברורה ומוכחת והסיכויים האפסיים לגביית הוצאות בעתיד מוכחים אף יותר].

  1. בהתאמה, ברור הוא כי קיים וצפוי קושי מהותי בגביית ההוצאות מהמשיבים אם יחויבו בהם והאמור בבחינת וודאות קרובה בתמונת המצב כיום.
  1. לנתבע, ככלל, זכות להיות מפוצה על פי הוצאות שיפסקו לזכותו, גם כשהנתבע הינו מדינת ישראל. בהתאמה קמה לנתבעת זכות להבטיח הוצאות אלו, בערובה שתיתן מענה אמיתי וראלי להוצאותיה הצפויות.
  1. בנסיבות כאמור, עולה ההצדקה להפעלת תקנה 519 על האינטרסים עליהם נועדה להגן.
  1. אומנם זכות הגישה לבית משפט הינה זכות יסוד מהמעלה הראשונה, כשבענייננו אף נכון להניח כי מצבם הכלכלי של המשיבים, בתואם למצב הכלכלי הכללי השורר בשטחים, הינו בכי רע, כאשר החיוב בערובה יש בו להקשות על הגישה לערכאות.
  1. ברם, האמור יכול להוות, יחד עם שיקולים אחרים רלוונטיים, שיקול בקביעת שיעור הערובה, אך אין באמור כדי לאיין את תוקף תקנה 519 שנועדה במהותה, כאמור, לאזן בין האינטרסים המנוגדים של התובע והנתבע ובהתאמה יש לראות בה הוראה מידתית ומאזנת.
  1. לעניין השיקולים השונים לקביעת שיעור הערובה, כמו גם להכרעות השיפוטיות השונות בנדון, הפנתה המבקשת לפסיקה עניפה. המשיבים לא התייחסו כלל לסוגיית שיעור הערובה אלא הסתפקו בטענה לפיה האינטרס האדבידואלי שלהם גובר בדגש לפגיעה הקשה בהם.
  1. לאחר ששקלתי בענייננו, את זהות המתדיינים, אופי התביעה וסיכויי הצלחתה, בדגש לשאלות האחריות והחבות שהיא מעלה הן מההיבט העובדתי והן מההיבט המשפטי, סכום התביעה הגבוה, שיעור ההוצאות הצפוי, מצבם הכלכלי של המשיבים, וזכותם לממש זכויות באמצעות פניה לערכאה שיפוטית, ואת הפסיקה העניפה שהוצגה לעניין שיעור הערובה שנפסקה במקרים שונים, רואה להעמיד את שיעור הערובה על סך 35,000₪.
  1. בהתאמה, מחייב המשיבים, ביחד ולחוד, להפקיד את הסך של 35,000 ₪ (או ערבות בנקאית של בנק ישראלי, אוטונומית צמודת מדד בסכום הנ"ל), זאת עד ליום 1.10.09, ולא תידחה תביעתם.
  1. לאחר שקילה ואיזון, לא רואה לפסוק הוצאות לענין הבקשה הנוכחית.
  1. בשלב זה מאריך המועד להגשת כתב הגנה מטעם המשיבים עד 30 יום מהמועד בו תופקד הערובה לעיל.
  1. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים, ההמצאה לב"כ המשיבים תעשה בדואר רשום בצירוף אישור מסירה.
  1. התיק יובא לעיוני ביום 20.10.09.

ניתנה היום, 23 באוגוסט, 2009 (ג' באלול תשס"ט), בהעדר.

צרפתי דני, שופט

רשם בית המשפט המחוזי

מירי בן-עמי