ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יחיא חיים נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת לובנא תלחמי סוידאן

המערער
יחיא חיים
ע"י ב"כ: עו"ד אלי מלול

-

המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד פיראס ג'באלי

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר – נכות כללית) מיום 04/04/2021, אשר קבעה כי למערער דרגת אי כושר בשיעור 74%, החל מיום 01/10/2020 (להלן: "הוועדה").

2. למערער, יליד 1959, נקבעו 89% נכות רפואית לפי הפירוט הבא: 65% בגין סכרת עם סיבוכים, 60% בגין מחלת כלי דם היקפית, 10% בגין הפרעת הסתגלות, 10% בגין הגבלה בעמ"ש מותני, 10% בגין רפלוקס לוושט (מנופה) ו- 10% בגין ליקוי שמיעה (מנופה).

3. עיקר טענות המערער –
א. הוועדה הקלה ראש בליקויים אשר נקבעו למערער בגין הסכרת ומחלת כלי הדם, תוך שקבעה שלמחלות אלו אותם הגבלות תפקודיות, כאשר עיון בפריטי הליקוי 11(5)(ה) ו- 30(6)(ג) מלמד כי מדובר בליקויים בעלי הגבלות תפקודיות שונות.
ב. הוועדה לא נתנה את דעתה לפריט הליקוי הנפשי אשר נקבע למערער – 34(ב)(2) , לפיו ישנה הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה.
ג. הוועדה לא דנה כראוי בנסיבותיו האישיות של המערער, כאשר היה עליה להתייחס לכלל ליקויו הרפואיים במצטבר, יחד עם נסיבותיו האישיות כגון גילו (64) ועברו התעסוקתי.
ד. אילו פעלה הוועדה עפ"י הלכת מוהרה, היתה מגיעה למסקנה לפיה המערער איבד את כושרו להשתכר באופן מוחלט.
ה. החלטת הוועדה אינה מנומקת ואינה מבוססת.
ו. יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה, באותו הרכב , על מנת שתבחן את מצבו, השפעת ליקויו הרפואיים במצטבר, ואת נסיבותיו האישיות, תנמק את קביעתה ותקבע את דרגת אי כושרו.

4. עיקר טענות המשיב –
א. הערעור אינו מצביע על כל טעות שבחוק אשר נפלה בהחלטת הוועדה. הוועדה הקשיבה למערער ולבא כוחו, עיינה בתיקו הרפואי, שקלה את עניינו באופן מקצועי ולבסוף קיבלה החלטה מנומקת.
ב. הוועדה התייחסה להשפעת הליקויים הרפואיים מהם סובל המערער, תוך שציינה שליקוי הסכרת ומחלת הדם הם בעלי אותן הגבלות תפקודיות, ומכאן הנכות המשוקללת אינה משקפת בהכרח את מידת ההגבלה התפקודית.
ג. הוועדה קבעה כי קיימת הגבלה תפקודית, אך במצבו הרפואי של המערער ובגילו ובעברו התעסוקתי, וקיומם של הרגלי עבודה, הוא יכול להשתלב בעבודה בהיקף של יום עבודה מקוצר ומצומצם ביותר, מה שבפועל קיים הואיל והמערער עובד בליויי הסעות ביום עבודה מפוצל, כך שדרגת אי כושר של 74% משקפת נא מנה את כושרו לעבוד.
ד. בהתאם לחוות דעת הרופא המוסמך, המערער מסוגל לעבודה חלקית בתנאים מיוחדים. ואילו פקיד השיקום המליץ לראות את המערער כחסר כושר השתכרות חלקי בשיעור 74% לצמיתות.
ה. הקביעה אם אדם כשיר לעבוד או לא מסורה לוועדה, ואין בית הדין מחליף את שיקול דעתה.
ו. יש לדחות את הערעור משהחלטת הוועדה מנומקת ונתמכת על אדנים רפואיים ומשפטיים.

5. החלטת הוועדה – המערער הופיע בפני הוועדה בליווי בא כוחו ומסר את הדברים הבאים:
"עד היום ממשיך לעבוד כמלווה לילדים. יש לי 3 מעקפים ועבר 3 ניתוחים בעורקים של הרגליים, שתיים ברגל שמאל ואחד בימין. סובל מכאבים וקשה לי ללכת. נרדמות לי הרגלים בלילה. קשה לי בעמידה ובשכיבה ובהליכה.
סובל מסכרת מטופלת בכדורים, יש לי נירופתיה סכרתית – מרגיש רדימות ברגליים וקשה לי ללכת. עיוו ת ברגליים. מאז ניתוח כרי תת גידול בגרון סובל מקושי בבליעה וכאבים ויובש.".
ואילו בא כוחו של המערער מסר: "מבקש דרגת אי כושר מלאה בשים לב לנסיבותיו האישיות של המערער".

הוועדה דנה בעניינו של המערער וקבעה כדלקמן:
"התובע תיאר את השלכות של כל אחד מהליקויים מהם סובל על כושר עבודתו כמתואר בפרוטוקול. בא כוחו ביקש להתייחס לליקוי של כלי הדם בשיעור 60% ולקבוע אובדן כושר מלא.
הועדה עיינה גם בחומר הרפואי שבתיק והתייחסותה לגבי ההגבלות התפקודיות הנה כדלהלן:
עקב מחלת סכרת עם סיבוכים (נירופתיה) מסוגל לעבוד בעבודה שאינה דורשת הליכה ועמידה ממושכות עם אפשרות לארוחות סדירות.
עקב הפרעת הסתגלות אין השפעה על כושר העבודה.
עקב הגבלה קלה בע"ש מותני ללא הרמת משאות כבדים.
עקב כלי דם מסוגל לעבוד בעבודה ללא הליכה או עמידה ממושכת.
יצוין כי לנירופתיה סכרתית ומחלת כלי דם פירפירית יש אותם הגבלות תפקודיות ומכאן לדעת הועדה הנכות הרפואית המשוכללת אינה משקפת בהכרח את מידת ההגבלה התפקודית. לדעת הועדה קיימת אמנם הגבלה תפקודית אך יחד עם זאת במצבו הרפואי ובגילו שאינו גיל עבודה ועברו התעסוקתי וקיום הרגלי עבודה התובע יכול להשתלב בעבודה בהיקף של יום עבודה מקוצר ומצומצם ביותר ומה גם שבפועל עובד כיום בליווי הסעות של תלמידים, עובד ביום עבודה מפוצל ולדבריו בהינתן כי התובע מוגבל פחות מהנכות הרפואית ובעובדה שעובד בעבודה המתוארת הועדה בדעה כי דרגת הנכות בגובה של 74% מש קפת נאמנה את כושר עבודתו ולפיכך דוחה את הערר.".

6. המסגרת הנורמטיבית – בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המל"ל, פד"ע לד 213, 1999). בנוסף, אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-X318 עטיה – המ ל"ל, פד"ע טו(1) 60).

7. בהקשר לקביעת אי-כושר, בעב"ל 327/03 מוהרה – המל"ל (מיום 15 /04/2004) נפסק, שעל הוועדה לבחון את השפעת ליקויו של המבוטח, בנפרד, על יכולתו להשתכר וכן את השפעת הליקויים באופן מצטבר על כושרו להשתכר, זאת בהתחשב גם בגילו, השכלתו וכושרו האינטלקטואלי. עוד נקבע שנקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר צריכה להיות כי ליקויו הרפואיים של המערער, כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית, מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד, וכי "מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית...".

8. שאלת היקף חובת ההנמקה המוטלת על וועדות לעררים – אי כושר, בצלה של הלכת מוהרה הנ"ל, נדונה במספר פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה. ב בר"ע 41455-06-15 משה קמחי – מל"ל (מיום 2/8/16), התייחס בית הדין הארצי להלכת מוהרה ו פסק:

"... יצויין כי המשימה של קביעת דרגת אי הכושר הינה מורכבת וסבוכה ולא בכל מקרה שבו נפל פגם כלשהו, ולו זניח, בהנמקתה או בניסוח ההנמקה יהיה מקום להתערב בהחלטת הוועדה ולהחזיר את עניינו של המבוטח לדיון נוסף בפניה. זאת כל עוד שוכנע בית הדין כי החלטת הוועדה עונה לדרישות המהותיות של חובת ההנמקה ולתכליות המרכזיות של חובה זו והן: היכולת גם של מי שאינו מצוי ברפואה, לעמוד על השיקולים שהובילו להחלטה ולהתחקות אחר הליך מחשבתה; האפשרות המעשית להפעיל ביקורת שיפוטית בנוגע להחלטות הוועדה; שיפור איכות ההחלטות של הוועדות הרפואיות והגברת האמון הציבורי בהתנהלותן (לעניין חובת ההנמקה של הוועדה כגוף מעין שיפוטי".

9. דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

10. באשר להתייחסות הוועדה לליקוי הנפשי – כאמור, למערער נקבעו 10% נכות בתחום הנפשי לפי פריט 34(ב)(2) לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 , אשר לפיה למערער "הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה".
בבואה לדון בהשפעת ליקוי זה על כושרו של המערער להשתכר, הוועדה הסתפקה בקביעה לפיה "אין השפעה על כושר העבודה", זאת מבלי לפרט ומבלי להתייחס כלל לעובדה לפיה הנכות הרפואית אשר נקבעה למערער כוללת קיומה של הגבלה תפקודית נפשית או חברתית והגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה.
ככל והוועדה היתה סבורה כי בעניינו של המערער קיומה של הנכות הנפשית אינה משפיעה כלל על כושר העבודה, היה עליה לנמק את קביעתה ובמיוחד לאור הפריט הנפשי אשר נקבע. משהחלטת הוועדה בעניין זה נעדרת כל הנמקה, מדובר בפגם משפטי אשר מחייב את התייחסותה.

11. באשר לקביעת הוועדה לפיה הליקויים בגין מחלת הסכרת (65%) ומחלת כלי הדם ההיקפית (60%) בעלי אותן הגבלות תפקודיות – מהחלטת הוועדה עולה כי דנה בהשפעת מחלת הסכרת עם סיבוכים (נירופתיה) על כושרו של המערער לעבודה, וקבעה כי מסוגל לעבודה שאינה דורשת הליכה ועמידה ממושכות עם אפשרות לארוחות סדירות. ואילו בעניין מחלת הדם ההיקפית, נקבע כי המערער מסוגל לעבוד בעבודה ללא הליכה או עמידה ממושכת.
בהמשך, הוועדה הפנתה לכך שבעניין הסכרת ומחלת הדם ההיקפית מדובר בהגבלות תפקודיות חופפות, ומכאן העלתה את הסברה מדוע הנכות הרפואית אינה חופפת לנכות התפקודית כשקבעה "מכאן לדעת הועדה הנכות הרפואית המשוכללת אינה משקפת בהכרח את מידת ההגבלה התפקודית".

מעיון בפרוטוקול עולה כי מסקנת הוועדה לפיה השפעת שני הליקויים הנ"ל על כושרו של המערער הינה זהה הביאה אותה למסקנה אוטומטית, לכאורה, לפיה השפעת ליקוי אחד "מבטלת" את השפעת הליקוי השני, משמדובר באותה השפעה על כושר העבודה – המגבלה של עבודה ללא הליכה או עמידה ממושכת. לטעמי, דווקא מאחר ומדובר בשני לי קויים רפואיים, שהם אף בדרגת חומרה לא פשוטה, היה על הוועדה לשקול האם חומרת ההשפעה האמורה בשל הליקוי האחד מתגברת לאור קיומו של ליקוי נוסף, אשר פועל באותו מישור תפקודי על גופו של המערער . משלא פעלה הוועדה כאמור נפל פגם משפטי נוסף בהחלטתה.

12. באשר להתייחסות לנסיבותיו האישיות של המערער – מהחלטת הוועדה עולה כי הוועדה התייחסה לגילו, לעברו התעסוקתי וקיומם של הרגלי עבודה, לעובדה לפיה הוא ממשיך לעבוד ביום עבודה מפוצל , וקבעה : יכול להשתלב בעבודה בהיקף של יום עבודה "מקוצר ומצומצם ביותר", וכי דרגת אי כושר בשיעור של 74% "משקפת נאמנה את כושר עבודתו", וזאת בהינתן העובדה לפיה הוא עובד כמלווה ילדים.
מעיון בחוות דעת פקיד השיקום, אשר צורפה לתשובת המשיב, עולה כי המערער עובד כמלווה ילדים בחינוך המיוחד שעתיים בבוקר ושעתיים בצהריים, וכי פקיד השיקום המליץ "נראה טווח העיסוקים בהם יוכל להשתלב כיום מצומצמים למדי, יוכל להמשיך בעיסוקו הנוכחי בהיקף חלקי ומצומצם כפי שעובד היום או בעבודה חלקית קלה אחרת כמו השגחה על בחינות בגרות וכדו'.".

לאור קביעת הוועדה לפיה המערער יוכל לעבוד ביום עבודה מקוצר ומצומצם "ביותר", לא ברור כיצד דרגת אי כושר בשיעור 74% היא הדרגה החלקית המתאימה ולא כל דרגה חלקית אחרת, וזאת גם לאור המפורט בחוות דעתו של פקיד השיקום, ולפיה טווח העיסוקים הרלוונטים למערער, לאור כלל נתוניו, מצומצם "למדי" . העדר הנמקה כאמור מהווה פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

יש לציין כי אין בעובדה, כשלעצמה, לפיה המערער עובד בסוג העבודה הספציפית בה עובד ובהיקף האמור, כדי להביא למסקנה לפיה הוא איבד את כושר השתכרותו בשיעור של 74% דווקא. הרי אף שיעור זה אינו מתיישב עם העבודה אותה מבצע המערער בפועל.

13. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, כך שעניינו של המערער מוחזר לוועדה לעררים–אי כושר, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן:

הוועדה תשוב ותדון בהשפעת הליקוי הנפשי ממנו סובל המערער על כושרו לעבוד, וזאת בשים לב ללשון פריט 34(ב)(2) לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, לפיו קיימת "הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה".

הוועדה תשוב ותדון בהשפעתם המצטברת של הליקויים הרפואיים מהם סובל המערער על כושרו לעבוד, תוך התייחסות מפורשת לשאלה האם קיומם של אותן הגבלות תפקודיות ביחס למחלת הסכרת ומחלת כלי הדם ההיקפית "מגבירה" את ההשפעה הכוללת על כושרו של המערער לעבוד.

ככל והוועדה תסבור כי דרגת אי כושרו של המערער הינה 74%, עליה לנמק מדוע דרגה ספציפית זו נכונה ומתאימה למצבו הרפואי וכלל נתוניו.

ד. הוועדה תזמין את המערער, באמצעות בא כוחו, להופיע לפניה ותיתן החלטה מפורטת ומנומקת.

14. בנסיבות העניין, על המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪, אשר ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
יש לציין כי בקביעת הסכום הנ"ל, נלקחה בחשבון גם התנהלות המשיב אשר משום מה לא קיים מספר החלטות של בית הדין, דבר אשר גרם להתארכות ההליכים בתיק.

15. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ג טבת תשפ"ב, (17 17 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

לובנא תלחמי סוידאן , שופטת


מעורבים
תובע: יחיא חיים
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: