ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ נגד אחים אוזן חברה לבניה בע"מ :

בפני כבוד השופטת רחלי טיקטין עדולם

תובעת

איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ח.פ 513910703
ע"י ב"כ עוה"ד אמיר עזר

נגד

נתבעת
אחים אוזן חברה לבניה בע"מ ח.פ. 511517237
ע"י ב"כ עוה"ד מורן דאור

נגד

צד ג'
1. מי צור (מ.א.) ח.פ. 514263490
ע" ב"כ עוה"ד אוריאל ברששת
2. מר אוליאל רפי ת.ז. XXXXX060 – נמחק
3. גב' אוליאל טוהר קרן ת.ז. XXXXX363 – נמחקה
4. מי צור צנרת בע"מ ח.פ. 512332909
ע"י ב"כ עוה"ד אוריאל ברששת

פסק דין

לפני תביעת שיבוב בגין נזקי צנרת שאירעו בדירה המבוטחת אצל התובעת, אשר נבנתה על ידי הנתבעת.

עובדת שאינן שנויות במחלוקת
התובעת, איי די איי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת"), ביטחה דירה ברחוב שקנאי 8 ב' בנס ציונה. המדובר בקוטג', דו משפחתי, בו 5 חדרים ו – 2 מרתפים. לבית 3 קומות ו – 4 מפלסים (להלן: "הדירה").
הפוליסה היא פוליסת ביטוח מבנה בתוקף מיום 01.12.11 ועד ליום 30.11.12 (להלן: "פוליסת הביטוח") (הפוליסה צורפה לכתב התביעה).
הדירה הייתה מבוטחת באותה עת בביטוח תכולה בשומרה חברה לביטוח.
חברת השירות בפוליסה לנזקי מים הינה חברת ש.ח.ר נזקי צנרת בע"מ (להלן: "חברת שחר").
הבעלים של הדירה, המבוטחים, הינם מר אוליאל רפי וגב' אוליאל טוהר קרן, שהינם צדדי ג'2 ו – 3 בתביעה (להלן: "המבוטחים" או "הדיירים").
הנתבעת, האחים אוזן חברה לבניה בע"מ, הינה חברה יזמית קבלנית ומשכנת והיא בנתה את הדירה (להלן: "חברת הבניה").
הדירה נמצאת בבניין בנס ציונה כאמור, כאשר חברת הבנייה בנתה אז 30 קוטג'ים באותו מקום (להלן: "הפרויקט בנס ציונה") (ראה בעניין זה פרו' עמ' 11 שורה 26).
צדדי ג' 1 ו – 4, חברת מי צור (מ.א) בע"מ וחברת מי צור צנרת בע"מ, הינן חברות העוסקות באינסטלציה (להלן: "צדדי ג'"). חברת הבניה טוענת כי צדדי ג' הנ"ל ביצעו את עבודות האינסטלציה בדירה.
הדיירים קיבלו את החזקה בדירה ביום 26.07.09.
ביום 24.08.11 ארעה דליפה בברז, בקומה העליונה של הדירה, בשירותי אמבטיה של הילדים, בעקבותיה הוצפה הדירה. הדיירים ציינו כי לא נגרם נזק לדירה בעקבות דליפה זו, שכן שהו בבית עת ארעה הדליפה, ולפיכך הגיבו באופן מידי לאירוע. הדיירים הזמינו את חברת שחר לטפל באירוע הדליפה, כאשר כנראה גם אז היו מבוטחים אצל התובעת, (להלן: "אירוע הדליפה הראשון").
הדיירים לא הודיעו לחברת הבניה על אירוע הדליפה הראשון.
ביום 13.02.12 ארעה דליפה בדירה בברז כדורי בקוטר 3/4 בקטע העובר במרכזיה בשירותי אורחים, בקומת הכניסה/קומת הקרקע של הדירה.
כתוצאה מהדליפה הציפו מים רבים את מרבית קומת שטח הכניסה ואת קומת המרתף (להלן: "אירוע הדליפה נשוא התביעה").
שני אירועי הדליפה אירעו בתקופת האחריות של חברת הבנייה הקבועה בחוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973 (להלן: "החוק").
בעקבות הדליפה, נגרמו נזקים לדירה.
הדיירים הודיעו לתובעת אודות הדליפה והתובעת פעלה, באמצעות בעלי מקצוע, שהוזמנו על ידה לדירה, לבחון את הנזקים ולתקנם.
נציג מחברת שחר הגיע לדירה לאחר אירוע הדליפה נשוא התביעה ותיקן את הדרוש תיקון.
המסמכים מחברת שחר לא הוגשו לתיק על ידי הצדדים על אף שהתבקש והתקבל לבקשת התובעת, אליה הצטרפו צדדי ג', צו המופנה לחברת שחר להעברת מסמכים אלו, ועל אף שניתנו מספר תזכורות על ידי בית המשפט בעניין זה (וראה פירוט להלן).
שמאי מטעם התובעת, מחברת "שמכל – שמאות כללית לנזקי ביטוח", מר גולן חן, ביקר בדירה ביום 25.03.12, ובדק את הנזקים בדירה, והוציא חוות דעת מטעמו (להלן: "השמאי" / "חוות דעת השמאי" בהתאמה). בנוסף בוצעה בדיקת לחות בתשתית מצע החול, אשר העלתה כי קיימת רטיבות חריגה במצע (חוות הדעת צורפה לכתב התביעה).
חברת שירות מטעם התובעת, ביצעה את התיקונים הדרושים בדירה. בחוות דעת השמאי צוין כי מדובר בדירה חדשה, בה עברו המבוטחים להתגורר בחודש יולי 2009 ויש לבחון לפיכך את האפשרות המשפטית ו/או המעשית להגשת תביעת שיבוב כנגד חברת הבניה.
בחוות הדעת גם נרשם כי לחברת הביטוח, התובעת, מועבר הברז שגרם לנזקים.
ביום 15.03.12 הגישו הדיירים נגד חברת הבניה, תביעה בגין ליקוי בניה, בבית משפט השלום ברחובות, ת"א 26547-03-12 (להלן: "תביעת הדיירים"). בכתב התביעה טענו הדיירים לקיומם של ליקויים שונים, וצירפו חוות דעת מטעמם. כן טענו, שחברת הבניה התעלמה במכוון מחובותיה לתקן את הליקויים, ואיבדה את זכות התיקון.
בעמוד 12 לכתב התביעה ישנה כותרת: "נזקים כתוצאה מפיצוצים בצנרת" - בסעיף 59 לכתב התביעה צוין אירוע הדליפה הראשון. בסעיפים 60 - 62 לכתב התביעה צוין אירוע הדליפה נשוא התביעה.
באותו כתב תביעה ציינו הדיירים כי פנו לתובעת לאחר הדליפות ובעקבותיהם, אולם הם רואים בחברת הבניה אחראית לשני הפיצוצים, והם שומרים על זכויותיהם נגדה בעניין זה. באותה תביעה נדרשה חברת הבניה בעניין אותם שני פיצוצים, רק לשפות את התובעים בגין ההשתתפות העצמית ששילמו לתובעת בגין טיפולה באותם אירועי דליפה (כתב התביעה של תביעת הדירים, צורף לכתב ההגנה של חברת הבניה בתיק דנן).
במסגרת אותה תביעה מינה ביהמ"ש מומחה מטעמו, את המהנדס מר יעקב דובדבני, על מנת שיבחן את הליקויים בדירה.
ביום 28.06.12 פנתה חברת הבניה לבית המשפט בתביעת הדיירים וציינה כי היא מבקשת להיכנס לדירה לבצע את התיקונים אשר מצויים בתחום אחריותה, מיד לאחר ביקורו של מומחה בית המשפט בדירה (ההודעה צורפה לכתב ההגנה מטעמה).
ביום 03.07.12 שלחה חברת הבניה מכתב לתובעת ובו ציינה שבשל האמור בחוות דעת שמאי התובעת, לפיו יש מקום לשקול תביעת שיבוב, היא מצרפת הודעה שהגישה לבית המשפט בתביעת המבוטחים, לפיו ברצונה להיכנס לדירה לבצע את התיקונים המצויים בתחום אחריותה (המכתב צורף לכתב ההגנה, כאשר התאריך שצוין במכתב שגוי, נרשם שנת 2011 במקום שנת 2012).
ביום 18.07.12 שלח ב"כ הדיירים מכתב לב"כ חברת הבניה (נרשם שהוא כמענה למכתב מיום 01.07.12), ובו צין כי ההודעות של חברת הבניה הן מיתממות שכן ידוע לה היטב כי חברת הביטוח (היא התובעת כאן), קבעה להתחיל את ביצוע התיקונים ביום 02.07.12, כאשר לבקשת חברת הבניה נדחה מועד ביצוע התיקונים למועד המאוחר לביקור המומחה מטעם בית המשפט בדירה. כמו כן צוין כי כבר נרכשו חומרים לצורך ביצוע התיקונים, כאשר הדרישה לביצוע התיקונים על ידי חברת הבניה, הגיעה באיחור רב. כן צוין במכתב כי הדיירים סבורים שחברת הבניה מיצתה את זכות התיקונים ואין לדיירים כל אמון בחברת הבניה.
על גבי המכתב נרשם בכתב יד על ידי ב"כ חברת הבניה בתגובה לאמור באותו מכתב, כי רשמה לפניה את סירוב הדיירים לביצוע תיקונים בביתם (המכתב צורף לכתב ההגנה).
ביום 16.08.14 שלחה התובעת לחברת הבניה דרישה לשיפוי התובעת בגין תגמולי הביטוח אשר שולמו למבוטחים, הדיירים, עקב אירוע הדליפה נשוא התביעה.
התביעה דנן הוגשה ביום 06.05.15, כאשר במסגרתה עתרה התובעת לקבלת פיצוי מחברת הבנייה בגין תגמולי הביטוח ששילמה.
תביעת הדיירים התנהלה במקביל לתביעה זו, עד שביום 10.05.2016 ניתן פסק דין בתביעת הדיירים (להלן: "פסק הדין בתביעת הדיירים").
בפסק הדין צוין כי הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה הם פיצוי בגין הליקויים, עלות שכ"ט המומחה, פיצוי על תיקון ליקויי איטום, עלויות פינוי בזמן התיקונים, עגמת נפש, השתתפות עצמית בגין שני פיצוצי צנרת, תשלום לחשמלאי על נזק בארון החשמל, וכן פיצוי בגין נזק לארון קיר מחמת הרטיבות.
באותו פסק דין חייב ביהמ"ש את חברת הבניה לשלם לדיירים סך 91,850 ₪ עבור ליקוי הבניה; 4,000 ₪ בגין הפסדי שכר; 370 ₪ השתתפות עצמית בגין הפיצוץ הראשון; 516 ₪ בגין הפיצוץ השני; סך 600 ₪ תשלום לחשמלאי; סך 50,000 עגמת נפש; וכן פסק הוצאות משפט, שכ"ט מומחה הצדדים וכן שכ"ט עורכי דין.
באשר לנזקי פיצוצי הצנרת, נקבע כדלקמן: "מדובר בשני אירועים נפרדים של פיצוצי צנרת. התובעים היו מכוסים על ידי חברת הביטוח שפיצתה אותם בגין נזק ישיר פחות השתתפות עצמית. התובעים אינם זכאים לפיצוי כפול. ככל שמדובר בליקויים ברי תביעה, חברת הביטוח נכנסת לנעלי התובעים בתביעת שיבוב...".
על פסק הדין הוגש ערעור על ידי חברת הבנייה, כאשר הערעור בתחילה לא עסק באותם סכומיי השתתפות עצמית ולאחר מכן תוקן, באופן שכלל גם ערעור על כך שנפסק שחברת הבנייה צריכה לשפות את הדיירים בגין סכומי ההשתתפות העצמית ששילמו לתובעת.
בדיון שהתקיים בערעור ביום 23.11.16 הודיעו הצדדים לבית המשפט המחוזי, כי הגיעו להסכמות לפיהן הערעור יתקבל ביחס לסכומים שנפסקו בגין ההשתתפות העצמית בנוגע לנזקי הפיצוצים (וכן ביחס סך של 600 ₪ ששולמו לחשמלאי). כמו כן המערערת תישא בהוצאות הדיירים, המשיבים בערעור, בסך של 21,800 ₪, והדיירים ימחקו את הבקשה שהוגשה על ידם בבית משפט השלום לפסיקת הוצאות. בית המשפט המחוזי הנכבד אישר את ההסכמה ונתן לה תוקף של פסק דין.
בחודש 05/15 הגישה חברת ביטוח שומרה תביעת שיבוב נגד חברת הבנייה, בגין אירוע ההצפה נשוא תביעה זו, על סך של 15,995 ₪, בגין תגמולי ביטוח ששילמה לדיירים בגין נזק לתכולה. לאחר דיון שהתקיים בתיק הודיעה חברת ביטוח שומרה לבית המשפט שהיא מבקשת למחוק את התביעה והתביעה אכן נמחקה לבקשתה ביום 10.04.17 (המסמכים מאותה תביעה צורפו לתיק על ידי חברת הבנייה).

מהלך ניהול ההליך
התביעה הוגשה בסדר דין רגיל והוגדרה כתביעה כספית נזיקית ובה נדרש ביהמ"ש להורות לנתבעת לפצות את התובעת בגין תגמולי הביטוח אשר שילמה לדיירים בסך של 223,819 ₪.
לתביעה צורף אישור על תשלומים, וכן צורפה פוליסת הביטוח, וכן חוות דעת השמאי (ראה פירוט לעיל).
חברת הבנייה הגישה כתב הגנה ובמסגרתו הכחישה אחריותה לאירוע נשוא התביעה.
בכתב ההגנה הפנתה חברת הבניה לכך שישנה תביעה תלויה ועומדת שהוגשה נגדה על ידי הדיירים, בגין ליקוי בניה, כאשר נטען שבאותה תביעה פרטו הדיירים "... בין היתר, אודות נזקים שנגרמו בדירתם כתוצאה מפיצוצים בצנרת" (לכתב ההגנה של חברת הבנייה צורף כתב התביעה מתביעת הדיירים וכן תכתובות בין הצדדים).
בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגיש חברת הבנייה הודעת צד ג' נגד חברת מי צור – (מ.א) בע"מ וכן נגד המבוטחים, הדיירים. כנגד הדיירים נטען כי הפרו כלפי חברת הבניה את חובתם החוזית כאשר מנעו ממנה את ביצוע תיקון הדליפה נשוא התביעה וכן את ביצוע תיקון הנזקים שנגרמו. כן נטען כי הדיירים הפרו את חובתם להודיע לחברת הבניה אודות אירוע הדליפה הראשון, שאז הייתה חברת הבניה מבצעת בדיקה בדירה והייתה יכולה לבצע תיקון שהיה מונע את אירוע הדליפה נשוא התביעה. מרגע שנודע לחברת הבניה על האירוע היא פנתה לדיירים שיאפשרו לה את ביצוע התיקונים, אך הם התעלמו ממנה בניגוד לחובתם הקבועה בחוק ובהסכם המכר (להודעה צורף הסכם מכר בין המבוטחים, הדיירים, לבין הנתבעת שולחת ההודעה).
כנגד צד ג' נטען כי היא זו שביצעה את עבודות האינסטלציה בפרויקט, וחברת הבניה שכרה את שירותיה לצורך כך, כאשר על מי צור חלה החובה לתקן כל פגם, או ליקוי או חסר.
צד ג', חברת מי צור – (מ.א.) בע"מ, הגישה כתב הגנה. מי צור טענה בכתב הגנתה כי לא ביצעה עבודות בפרויקט או בדירה נשוא התביעה, אלא מי שביצעה עבודות אינסטלציה בפרויקט כולו או חלקו, הייתה שולחת ההודעה. עוד נטען לאשם מכריע של הדיירים שלא הודיעו לצד ג' אודות האירועים במועד התרחשותם.
בהמשך הודיעה חברת הבניה כי התקבל פסק דין בתביעת הדיירים, כאשר לא נפסקו לדיירים פיצויי כפל ועל כן היא מבקשת למחוק את ההודעה לצדדים שלישיים שהגישה נגדם.
ביום 28.06.16 קיבל ביהמ"ש את הבקשה והתביעה נגד צדדי ג' 2-3 נמחקה.
בדיון קדם המשפט הראשון שהתקיים בתיק, הבהיר ב"כ התובעת שרק בדיון נודע לו שיש פסק דין בתביעת הדיירים ועדיין לא הספיק לעיין בו. מאחר והצדדים היו חלוקים בשאלה מה נובע מפסק הדין בהקשר להליך שלפניי, נקצב לתובעת מועד לעיין במסמכים בתביעת הדיירים, ולהגיש בקשה לעניין מעשה בית דין, ככל ותסבור שיש מקום לעשות כן.
בהמשך הוגשה בקשה על ידי התובעת למתן פסק דין בשאלת החבות מחמת מעשה בית דין, נגד חברת הבנייה. בין לבין הוגש ערעור על ידי חברת הבנייה על פסק הדין כאשר בדיון שהתקיים בערעור, נמחק הערעור בהסכמה, כאשר הצדדים הסכימו שלא הוכחה בתביעת הדיירים, אחריות חברת הבנייה , ביחס לנזקי הפיצוצים שאירעו בצנרת דירת הדיירים. עוד סוכם שהדיירים יחזירו לחברת הבנייה את הסכומים שנפסקו להם בגין השתתפות העצמית ששילמו לתובעת ביחס לנזקי הפיצוצים שנפסקו להם, ובגין תשלום לחשמלאי (ע"א 46450-06-16) (להלן: "פסק הדין במחוזי"). חברת הבניה טענה לפיכך, שלאור פסק דין של בית המשפט המחוזי, התקיים מעשה בית דין הפוך מזה שלו טוענת התובעת.
התובעת טענה כי מדובר בשימוש לרעה בהליכי בית המשפט.
ביהמ"ש זה בחן את טענות הצדדים כאשר בין היתר התקיים דיון בטענות הצדדים, כאשר בסיום הדיון, התבקשו הצדדים להשלים טיעון באשר לשאלה האם טענות הנתבעת בהליך דנן, עלו בהליך הקודם אם לאו. לאחר הדיון הוגשו אכן השלמות טיעון מטעם שני הצדדים, כאשר ביום 17.01.18 ניתנה החלטתי בה דחיתי את טענות שני הצדדים לקיומו של מעשה בית דין, וראו הנימוקים המלאים שם.
בסיום אותה החלטה הוריתי על הגשת ראיות הצדדים בתצהירים.
התובעת הגישה את תצהירו של מר חיים אברבנאל, מנהל תיק התביעה אצל התובעת. כן הגישה בקשה לזימון המבוטח, הדייר, ללא תצהיר. חברת הבנייה התנגדה לבקשה כאשר טענה בין היתר שעדות המבוטח איננה רלבנטית.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, אישרתי את העדת העד ללא תצהיר שכן קבעתי, שהוא עד רלבנטי.
חברת הבניה הגישה מצדה את תמונות המחבר והברז שהסבו נזק, קבלה עבור תיקון אירוע הדליפה הראשון וכן החלטה על מחיקת תביעת השיבוב שהגישה חברת ביטוח שומרה, נגד חברת הבניה. כמו כן צירפה חוות דעת של אינג' צבי פולק (להלן: "חוות הדעת חברת הבנייה"). מאחר ולא הוגשו תצהירים, התבקשה חברת הבניה להבהיר האם סיימה להגיש ראיותיה, כאשר הודיעה בתגובה כי סיימה להגיש ראיותיה, אולם העירה שהיא שומרת על זכותה להגיש ראיות נוספות לאחר חקירת המבוטח, הדייר. כן ביקשה להבהיר כי התיק נסוב בעיקרו על שאלת אחריות חברת הבניה לאירוע הפיצוץ ולפיכך טענה להעדר אחריות מצידה, באמצעות חוות דעת מקצועית שהגישה. בנסיבות אלה הוריתי על הגשת ראיות צד ג'. צד ג' הודיעה מצדה, שמאחר ולא הוגשה כל ראיה בעניינה, אזי היא עומדת על טענתה שההודעה נגדה לא הוכחה.
לאחר הודעת צד ג', הגישה החברת הבניה בקשה להוספת תצהיר וראיה מטעמה, בנוגע ליחסים בינה לבין צד ג' כאשר ציינה שהדבר נשמט בשגגה. חברת הבניה הבהירה בעקבות החלטת בית המשפט שהיא מבקשת להגיש שני תצהירים מטעמה על נספחיהם, תצהירו של מר חיים זוארץ, ותצהירו של מר טירן להב, מחודש 12/18. בחלוף הזמן שנקבע לתגובות ובהיעדר התנגדות, אישרתי את הגשת התצהירים והראיות הנוספות.
צד ג', חברת מי צור (מ.א. בע"מ), הגישה את תצהירו של מר מאיר יעיש.
לאחר הגשת ראיות הצדדים, התקיים קדם משפט במסגרתו הוסכם שקודם יעידו וייחקרו הדיירים, מתוך הנחה שעדותם תשפוך אור על המחלוקות בין הצדדים, ולאחר מכן ינהלו הצדדים מו"מ לפשרה. במהלך אותו דיון עלו שאלות בנוגע לזהותה של צד ג', האם היא אכן החברה הרלוונטית, כאשר בא כוח חברת הבנייה ציינה שבכוונתה לתקן את ההודעה, ולהוסיף את חברת מי צור צנרת בע"מ לתביעה. בא כי צד ג' הודיע שלא יתנגד לבקשה.
לאחר אותו דיון, הגישה חברת הבניה בקשה להוספת חברת מי צור צנרת בע"מ, כצד ג' נוסף בתיק. חברת הבניה טענה כי הצורך בצירוף חברה זו, עלה לאחר עיון בתצהיר, בנסיבות אלה הוגשה הודעת צד ג' מתוקנת. לאחר מכן הוגש גם כתב הגנה מתוקן על ידי צדדי ג'.
בהמשך בעקבות תיקון ההודעה הגישה חברת הבניה תצהירים מעודכנים של המצהירים מטעמה, מחודש 06/20. לצד ג' ניתנה הזכות להגיש תצהירים נוספים מטעמה בתגובה לכך, אולם תצהירים נוספים מטעמה לא הוגשו.
בדיון ההוכחות הראשון נחקרו המבוטחים, הדיירים.
כמו כן בסיום הדיון ולבקשת ב"כ התובעת, אליה הצטרף גם ב"כ צדדי ג', הוריתי לחברת שחר למסור לב"כ התובעת את כל המסמכים שבידיה. כמו כן הוריתי לתובעת להודיע לאחר קבלת החומר מחברת שחר, האם היא מבקשת להעיד עד נוסף מטעמה.
בין לבין ניהלו הצדדים הליך גישור שלא צלח.
בהמשך התקיים דיון הוכחות נוסף במהלכו נחקרו המצהירים על תצהיריהם.
כמו כן נקבע דיון נוסף לחקירת המומחה מטעם הנתבעת באמצעות ויעוד חזותי שכן פנה וציין שלא יכול להתייצב בשל מצבו הרפואי ולאור מגפת הקורונה.
בסיום ההליך הוריתי על הגשת סיכומי הצדדים.
סיכומי הצדדים הוגשו והם מונחים לפני.

טענות הצדדים
התובעת טוענת כי הדליפה מקורה ברשלנות חברת הבניה אשר פעלה בחוסר מקצועיות בביצוע עבודות הצנרת בדירה. חברת הבניה הפרה חובה חקוקה, ופעלה בניגוד לחובתה על פי החוק.
האירוע נשוא התביעה ארע בתקופת האחריות ולכן הנטל להוכיח העדר התרשלות, מוטל על חברת הבניה.
בפסק הדין במחוזי בוטלו החיובים בנוגע לפיצוי הדיירים בגין ההשתתפות העצמית, אולם הקביעות של בימ"ש השלום, בפסק הדין של תביעת הדיירים, לפיהן חברת הבניה הפסידה את זכות התיקון, לא בוטלו ולפיכך יש מעשה בית דין בענין זה מסוג של השתק פלוגתא.
כך או כך, מעדויות הדיירים עולה כי חברת הבניה הפסידה את זכותה לביצוע התיקונים. הוכח כי כי חברת הבניה כשלה מלטפל בכשלים מהותיים בדירה, כשלים שגרמו בסופו של יום לנזק רב. הדיירים העידו עדות אמת, ואין להם כל אינטרס בתוצאות הליך זה. מעדותם עולה כי הדליפה שארעה באירוע נשוא התביעה, היתה הקש ששבר את גב הגמל, והדיירים לפיכך פנו לתובעת, במקום להמשיך ולרדוף אחרי הנתבעת.
חברת הבניה לא הביאה בדל ראיה, להוכיח שלא התרשלה בבניית הבית. מנהל העבודה של חברת הבניה, לא היה משוכנע שהוא זה שביצע את הבדק אצל הדיירים, הוא לא ידע בקשר לאיזו דירה מדובר, הוא לא היה בביקור המהנדס מטעם חברת הבניה או מטעם בית המשפט בתביעת הדיירים. מנהל העבודה העיד כי מהנדסים של חברת הבניה ביקרו בדירה והעיד כי החברה יודעת מי הם המהנדסים, אולם הם לא הובאו לעדות. מנהל העבודה גם לא עיין בתיק הדיירים טרם מתן עדותו. מנהל העבודה גם לא הביא את אישורי התקן של הצינורות והברזים שהותקנו בדירה. לא זו אף זו, הוא כלל לא עבד בחברת הבניה בתקופה הרלבנטית. חברת הבניה גם לא ידעה מי קבלן האינסטלציה שעבד במקום.
על אף שמהנדסים מטעם חברת הבניה ביקרו בדירה בזמן אמת, הרי שחברת הבניה החליטה להגיש חוות דעת של מהנדס חיצוני. המהנדס הודה בחקירתו הנגדית שכלל לא ביקר בנכס, והוא כלל לא בדק את מערכת האינסטלציה, ואינו יודע כיצד הורכבה ואם הורכבה בהתאם לתקן, והאם השתמשו בברזים וצינורות שעומדים בתקן, שכן לא ביקש לראות את תווי התקן הרלבנטיים. המהנדס קבע שאם היו מודיעים לחברת הבניה על האירוע, אז סביר שהיתה מגיעה לתקן. מדובר בנושא שכלל אינו במומחיותו, ואין לו דרך לדעת האם סביר או לא סביר, שחברת הבניה היתה מגיעה לתקן.
אי העדת העדים הרלבנטיים, עומדת לחובת חברת הבניה.
השמאי מטעם התובעת העיד וחוות דעתו לא נסתרה, כך גם לא נסתר האמור בתצהירו של מנהל תיק התביעה אצל התובעת.
אשר על כן דין התביעה להתקבל ויש לחייב את חברת הבניה לשפות את חברת הביטוח בסך של 223,819 ₪, וכן לחייב אותה בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד.
חברת הבנייה טוענת כי התובעת בחרה לשלם למבוטחים, הדיירים, את תגמולי הביטוח, למרות שלא עמדו בתנאים המוקדמים לקיום הביטוח, ולפיכך כל תשלום שביצעה חברת הביטוח, הינו בהתנדבות ולא קמה לתובעת זכות תביעה.
אירוע הדליפה נשוא התביעה, התרחש ביום 13.02.12 אולם הדיירים, המבוטחים, נתנו הודעה לחברת הביטוח, כעולה מטופס ההודעה רק ביום 04.04.12, היינו כעבור 51 ימים. מכאן כי המבוטחים הפרו את הוראות הפוליסה לפיהן, היה עליהם להודיע לחברת הביטוח על אירוע הדליפה, מיד כשהבחינו בדליפה.
מכלול הראיות מעידות שהמבוטחים הפרו את חובת הגילוי המוטלות עליהם כלפי התובעת ולכן התובעת הייתה פטורה מלבצע את התשלום. מהעדויות שנשמעו עלה שהמבוטחים היו מבטוחים אצל התובעת גם במועד אירוע הדליפה הראשון. מעדות נציג התובעת עולה שאין בתיק אינדיקציות למתן הודעת המבוטחים לתובעת על אירוע הדליפה הראשון. לפי הוראות הפוליסה, היה על המבוטחים לגלות לתובעת הן בזמן אמת והן טרם חידוש הפוליסה, אודות אירוע הדליפה הראשון. בשל הפרת תנאי הגילוי, הרי שהפוליסה לא הייתה בתוקף במועד אירוע הדליפה נשוא התביעה.
התובעת לא הוכיחה כי ביצעה תשלומים בפועל. לתצהירי התובעת לא צורפה ולא הוצגה קבלה מסכמת אלא חשבונית מס מרכזת המהווה דרישת תשלום בלבד. אין במפרט התשלומים כדי להוכיח תשלום בפועל. התובעת יכלה לצרף קבלות אך לא עשתה כן.
הליך בדיקת התביעה היה רשלני והערכת הנזק הייתה שטחית, מופרזת, ומוגזמת.
כך או כך, בכל מקרה יש לחייב את חברת הבניה בערכי שיפוי ולא בערכי כינון.
בענייננו לא התקיימו התנאים הדרושים לשם הקמת זכות השיבוב.
אירוע הדליפה נשוא התביעה אירע בתקופת האחריות, כאשר בתקופה זו חובת ההוכחה על רוכש הדירה. היינו, עליו להוכיח שהליקוי נובע מהתכנון, מהעבודה, או מהחומרים. התובעת לא הוכיחה את אחריותה של חברת הבניה לאירוע הדליפה נשוא התביעה. בסיכומיה טענה התובעת באופן כללי וסתמי כי מקורה של הדליפה ברשלנות חברת הבניה, זאת מבלי שהוכיחה טענתה.
מעדות הדיירים, המבוטחים, עלה כי אינם יודעים לומר מה הגורם לפיצוץ הנטען. התובעת נמנעה מלזמן את נציג חברת שחר שהגיע למקום כנראה בסמוך לאירוע, וטיפל באירוע. התובעת גם לא פעלה להשגת המסמכים מחברת שחר ולהגשתם לתיק, על אף שקיבלה צו מתאים בעניין זה. אי הבאת עדים/מסמכים רלבנטיים, רובצת לחובת התובעת. גם נציג התובעת שהובא לעדות, הודה שכלל לא טיפל בתיק התביעה ותשובותיו מבוססות רק על עיון בתיק. עדותו של נציג התובעת לא התיישבה עם המסמכים שהגישה התובעת בעצמה לתיק. הנציג לא היה כלל בקיא בפרטים, והשיב פעם אחר פעם, כי אינו יודע או אינו זוכר.
כמו כן לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת של חברת הבניה לבין הנזק שנגרם. חוות הדעת השמאית עוסקת רק באומדן גובה הנזק ולא בסיבה לקרות הנזק. השמאי הודה כי לא הגיע למסקנה שיש אחריות לחברת הבניה, אלא רק המליץ לבחון זאת. התובעת לא הוכיחה מה הרכיב שכשל ולא ניתן לבחון כלל האם סביר יותר או סביר פחות שהתובעת היא שהתרשלה.
כמו כן לא מתקיים הכלל הראייתי של "הדבר מדבר בעדו". לתובעת ידיעה טובה יותר מה הן הנסיבות של אירוע פיצוץ הצנרת, היא זו שקיבלה לידיה את הברז, כאשר לחברת הבניה לא היתה שום נגישות אליו. גם המבוטחים ידעו על הנסיבות שהביאו להתרחשות מקרה הנזק. התובעת לא הסבירה מדוע הברז לא נמסר למומחה מטעמה. כמו כן בעת האירוע, הדירה היתה בחזקתם ובשליטתם המלאה של המבוטחים. במקרה דנן, אין מקום לומר, שההנחה שאירוע הנזק נגרם מרשלנות כלשהי של חברת הבניה, מסתברת יותר מההנחה שהאירוע קרה ללא התרשלות של חברת הבניה. לחברת הבניה אין כל יתרון על פני התובעת בנוגע לנסיבות התרחשות הנזק.
הדיירים לא נתנו הודעה לחברת הבניה על אירוע הדליפה הראשון, ועל אירוע הדליפה נשוא התביעה. די בעובדה זו כדי לדחות את התביעה. בהתאם להוראות חוק המכר, התובעים אינם יכולים להסתמך על אי ההתאמה בדירה, בהעדר הודעה כאמור. הפסיקה דנה רבות בחשיבות של מסירת הודעה מוקדמת אודות אי ההתאמה. חובה זו עומדת בקנה אחד ם חובת הקטנת הנזק. מעדות הדיירת עולה כי אירוע הדליפה הראשון היה אירוע משמעותי וכלל לא מינורי.
הדיירים בחרו בדרך של תיקון באופן פרטי, ו/או הפעלת ביטוח הדירה, במקום לדווח לחברת הבניה על המקרה.
יש אפשרות סבירה שהתיקון הראשון על ידי איש מקצוע שהוזמן על ידי הדיירים, היה רשלני וגרם להתהוות הפיצוץ השני. מדובר בגורם זר שהתערב. כמו כן הדיירים התרשלו כאשר לא ביצעו תחזוקה ובדיקות יזומות של מערכת האינסטלציה, לאחר אירוע הדליפה הראשון.
הדיירים עשו שינויים ו/או תוספות ו/או תיקונים בדירתם ובפרט במערכת האינסטלציה, כך למשל, כעולה מחוות דעתו של מר דובדבני בהליך הקודם, התקינו ברז גז במחסן החצר, ואגב השינוי פגעו כנראה בצנרת דירתם. כעולה מחוות דעת דובדבני, הדיירים ביצעו שינויים נוספים בדירה. שינויים אלו הוכחשו על ידי הדייר, ועדותו בעניין זה הייתה עדות לא מהימנה. שינויים אלו ו/או תיקונים ו/או התוספות שביצעו המבוטחים גרמו בסבירות גבוהה לנזק הנטען.
ככל והדיירים היו מודיעים לחברת הבניה על הפיצוץ הראשון, היא הייתה מודיעה לקבלן האינסטלציה, צנרת בע"מ, וזה היה מתקן את הפיצוץ ואגב הביקור, היה מבצע בדיקות בכל המרכזיות ו/או בצנרת, כדי למנוע הישנות של הפיצוץ השני. נציג צד ג' אכן העיד שאם היה יודע על אירוע הדליפה הראשון, היה מגיע ומבצע בדיקה בכל הברזים והמרכזיות בכל הדירה.
אי מתן ההודעה מנעה מחברת הבניה את האפשרות לבחון את הליקוי ואת הגורם לו. נמנעה מחברת הבניה האפשרות לבחון את הברז התקול, ונמנעה ממנה האפשרות לבדוק האם בוצעו שינויים על ידי המבוטחים בצנרת או בברזים.
אי מתן ההודעה מנעה מחברת הבניה לבחון את הנזקים הנטענים.
במסגרת תביעת הדיירים, עתרה חברת הבניה לביקור מומחה מטעמה כדי לבחון את הנזקים העקיפים הנטענים, אך הדיירים סירבו, ובסופו של יום, מנעו מחברת הבניה לעשות כן.
הוכח כי חברת הבניה ביקשה מהתובעת לאורך כל הדרך, לבחון ולתקן את הליקויים בעצמה, אולם התובעת לא שעתה לפניותיה.
דין טענות התובעת בדבר מעשה בית דין להידחות שכן בימ"ש זה דחה בהחלטתו המפורטת, בין היתר לאור פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, את בקשת התובעת לקבוע קיומו של מעשה בית דין. ככל ויתאפשר לתובעת לחזור ולהתדיין בענין טענות שלמעשה בית דין, אף חברת הבניה תחזור ותטען כי קיים מעשה בית דין לטובתה.
התובעת מלינה על אי הצגת יומנים בקשר לדירה, אולם מדובר בחומר משנת 2009 לפני כ – 11 שנה. התיעוד הנ"ל אינו מצוי כבר ברשות חברת הבניה ולא ניתן היה לאתרו. מר צחי עסיס, המהנדס שהיה מהנדס בזמנים הרלבנטיים, כבר לא עובד אצל חברת הבניה ואינו בשליטתה ואם לא היה שיהוי בהגשת התביעה, ניתן היה להעידו. אף אישורי התקן של הברז שהותקן בדירת המבוטחים, לא אותר אצל חברת הבניה עקב משך הזמן שחלף. התובעת היא שהתרשלה משלא הביאה חוות דעת של מהנדס שבדק את הברז בזמן אמת, וגם לא ביצעה לברז בדיקת מכון התקנים.
עדותו של נציג חברת הבניה היתה מהימנה וקוהרנטית.
אין פסול בעדות שנשמעה לגבי הכרטסת שצורפה לתצהירים מטעם חברת הבניה בנוגע להתקשרות שלה עם צד ג' בפרויקט..
אשר כל כן דין התביעה נגד חברת הבניה להידחות, ולחילופין ככל שתתקבל, יש להורות לצדדי ג' לשפות את חברת הבניה.
צדדי ג' טוענים כי התביעה נגדם התיישנה ודינה דחיה על הסף.
חברת מי צור (מ.א) בע"מ, הוקמה רק בשנת 21.04.09. חברה זו לא היתה קשורה לפרויקט בנס ציונה או לדירה נשוא התביעה, ולכן דין ההודעה נגדה להידחות בליווי הוצאות.
כפי שעולה מהשיקים שצורפו כנספחים לתצהיר חברת הבניה, אם בוצעו עבודות במקום, היה זה על ידי חברת מי צור צנרת בע"מ (להלן: "צנרת בע"מ"). צנרת בע"מ נכנסה לפרויקט כאשר במקום הסתיימו עבודות האינסטלציה לכמחצית מהפרויקט ובתוכו הדירה, והכל על ידי איש מקצוע אחר. צנרת בע"מ ביצעה עבודות במחצית האחרת של הפרויקט.
מנהל העבודה אשר היה ממונה במקום מטעם חברת הבניה על צנרת בע"מ, היה מר מנחם ביטון. לצנרת בע"מ לא היה כל קשר עם מר טירן להב, אשר לא היה מנהל עבודה במקום, אלא נהגו ועוזרו של אחד מבעלי חברת הבניה.
מר טירן להב אישר שכלל לא היה מנהל עבודה במקום ושהה במקום לשיעורין.
העד הנוסף מר חיים זוארץ אף הוא לא עבד אצל הנתבעת באותו זמן כאשר עלה מחקירתו שידיעותיו נובעות רק מעיון בכרטסת הנהלת החשבונות, מדובר בעדות שמועה שאינה קבילה וצדדי ג' מתנגדים לה. מר זוארץ לא שלל את האפשרות כי השיקים שהוצגו, ושמם של צדדי ג' בכרטסת הנהלת החשבונות, קשורים לפרויקטים אחרים שביצעו צדדי ג' עבור חברת הבניה ולא לפרויקט נשוא התביעה.
מנהל צנרת בע"מ העיד לאחר שעיין בתמונות שצירפה התובעת, כי הצנרת הותקנה שלא לפי הסטנדרטים שהיו נהוגים בצנרת בע"מ, ויכול ואין מדובר בעבודה שלה.
חברת הבניה לא הוכיחה את הקשר של צנרת בע"מ לפרויקט בנס ציונה או לדירה.
צנרת בע"מ ביצעה עבודות לפי התכניות של חברת הבניה ולפי הוראות מנהל העבודה מטעם חברת הבניה. כל החומרים והמוצרים בהם השתמשה צנרת בע"מ, בהם ברזים למרכזיות, היו אך ורק כאלה המאושרים לפי תו תקן ישראלי, וכאלה שאושרו על ידי חברת הבניה. בסיום כל עבודה, היה מגיע מנהל עבודה מטעם חברת הבניה, בודק את העבודה, ואז היה מזמן את מכון התקנים אשר היה עושה בדיקה למערכת. רק לאחר בדיקות חברת הבניה ומכון התקנים, היתה צנרת בע"מ מקבלת את התשלום מחברת הבניה.
צדדי ג' לא קיבלו הודעה על בעיות בדירה בשום שלב. צדדי ג' ידעו אודות ההדלפות רק עם צירופן לתיק זה. לצדדי ג' לא ידוע על בעיה דומה בפרויקט, לא הועבר להם כל מידע לגבי הברז התקול, ולא התאפשרה להם בדיקה בזמן אמת, ווודאי שלא התאפשר להם לתקן נזקים ולהקטינם, במידה ואכן היה מדובר בכשל באחריותן. במידה וצדדי ג' היו יודעים על האירוע הראשון, הרי לפי הנוהל היו מבצעים בדיקה של המרכזיות והברזים בכל הדירה.
חברת הבניה מנעה מצנרת בע"מ את האפשרות לבחון את המקרה ולהקטין את נזקיה ככל ומדובר באירוע שבאחריות צנרת בע"מ.
דין ההודעה כנגד צדדי ג' להידחות ויש לשלם לצדדי ג' את הוצאותיהם.

דיון והכרעה
בנוגע לטענות שני הצדדים בעניין קיומו/העדרו של מעשה בית דין בשל תביעת הדיירים, הרי שעניין זה הוכרע בהחלטתי מיום 17.01.18, כאשר החלטה זו ניתנה לאחר שהצדדים הגישו טיעון מפורט ולאחר שהתקיים דיון בבקשה. בהחלטה זו קבעתי כי פסק הדין בתביעת הדיירים אינו יוצר מעשה בית דין למי מהצדדים.
גם כעת בסיום ההליך, לאחר שנשמעו כל הראיות ולאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, אני סבורה שלא חל בענייננו כלל מעשה בית דין לטובתו של צד זה או אחר, כאשר הנימוקים המפורטים בהחלטתי מיום 17.01.18, יפים גם כעת, בסיום ההליך.
וכעת אבחן האם הוכחה אחריות חברת הבניה לדליפה נשוא התביעה.
אין חולק כאמור כי הדליפה נשוא התביעה, אירעה בעת היות צנרת הדירה בתקופת האחריות של חברת הבניה הקבועה בחוק מכר דירות.
בסעיף 4 (א) לאותו חוק שכותרתו "אי התאמה", נקבע כדלקמן:
"(א) המוכר לא קיים את חיוביו כלפי הקונה או קונה המשנה אם התקיים אחד מאלה:
(1) הדירה או כל דבר שבה (להלן - הדירה) שונים מן האמור במפרט, בתקן רשמי או בתקנות הבניה;
(2) תוך תקופת הבדק התגלתה אי-התאמה בדירה, זולת אם הוכיח המוכר שאי-ההתאמה נגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה או קונה המשנה;
(3) תוך תקופת האחריות התגלתה בדירה אי-התאמה והקונה או קונה המשנה הוכיח שמקורה בתכנון, בעבודה או בחומרים (הדגשה שלי – הח"מ).
...."
מכאן כי סעיף 4(א) לחוק המכר יוצר אבחנה בי שתי תקופות. האחת - במהלך תקופת הבדק, המתחילה מעת מסירת הדירה לקונה, במהלכה יחשב המוכר כמי שלא קיים את חיוביו כלפי הקונה, בגין כל אי התאמה בדירה, אלא אם יוכיח כי אי ההתאמה נגרמה בעטיו של הקונה. נטל ההוכחה מוטל בתקופה זו על המוכר. השנייה - במהלך תקופת האחריות תקופה המתחילה בתום תקופת הבדק ומסתיימת במועדים שונים, לגבי רכיבים שונים בדירה - יחשב המוכר כמי שלא קיים את חיוביו כלפי הקונה בגין אי התאמה, אם הוכיח הקונה שמקורה בתכנון, בעבודה או בחומרים. נטל ההוכחה מוטל בתקופה זו על הקונה.
מכאן שחלה חובה על התובעת להוכיח את אחריותה של חברת הבניה לדליפה שהתרחשה.
לשם השלמת הדיון אבחן האם מתקיים בעניינו הכלל של – "הדבר מעיד על עצמו", המעוגן בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. כלל זה חל במקרים של "עמימות עובדתית" ומאפשר לתובע להעביר את נטל השכנוע אל כתפי הנתבע, כך שזה האחרון יידרש להוכיח כי לא הייתה לגבי מקרה הנזק - התרשלות עליה יחוב. לשם כך, הסעיף קובע כי על התובע לעמוד בשלושה תנאים מצטברים: התנאי הראשון הוא תנאי אי-הידיעה, במסגרתו התובע נדרש להראות כי לא הייתה לו ידיעה או שלא הייתה לו יכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו למקרה, אשר הביאו לנזק לו הוא טוען, כאשר הלכה היא כי המועד המתאים לבחינת קיומו של התנאי הוא המועד בו נדרש התובע להוכיח את יסודות תביעתו.
התנאי השני הוא תנאי השליטה בנכס, במסגרתו נדרש התובע להוכיח כי הנזק, לו הוא טוען, נגרם על-ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו;
התנאי השלישי והאחרון הוא תנאי ההתרשלות המסתברת, אשר קובע כי על המקרה להתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט באמצעי זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה.
בעניין התנאי הראשון נקבע ברע"א 7002/17 פלוני נ' פלוני (מיום 21.05.18) (פורסם במאגרים משפטיים), כדלקמן: "... ועיקרו של דבר. לא בכל פעם שתובע, שאינו הניזוק, מביא תביעה נזיקית לפתחו של בית המשפט הוא יוכל לעמוד בתנאי הראשון, שכן מלבד ידיעותיו האישיות של הניזוק, קיימות דרכים נוספות להתחקות אחר נסיבות האירוע הנזיקי. היעדרו של הניזוק עצמו מהדיון המשפטי, אם בשל מותו או בשל סיבות אחרות בגינן נבצר ממנו להעיד (כמו מצב וגטטיבי או אובדן הזיכרון כפי שהיה בעניין צלאח), אינה פוטרת את התובע מהנטל הראשוני להביא את מרב הראיות שברשותו או שיכולות להיות ברשותו, הנוגעות לאופן התרחשות האירוע הנזיקי. תובע אינו יכול להעביר את הנטל אל הנתבע במחדלו להביא את כל הראיות האפשריות, עליו להראות כי אין ביכולתו לדעת את הנסיבות העובדתיות של התרחשות התאונה, ואין לראות בכלל "הדבר מעיד על עצמו" כתחליף למאמץ ראוי להשגת ראיות לגבי נסיבות המקרה. בבוא בית המשפט להחליט אם נתקיים התנאי הראשון של אי-ידיעה, עליו לקחת בחשבון גם את הראיות שהתובע יכול היה להביא על מנת לפזר את העמימות העובדתית לגבי האירוע הנזיקי. ובקיצור, הכלל של "הדבר מעיד על עצמו" אינו מפלט לתובע שאינו ממצה את יכולתו להביא ראיות הנוגעות לנסיבות האירוע ..." (הדגשה שלי – הח"מ).
בת"א (תל אביב) 21455/06 איי.אי.ג'י ביטוח זהב בע"מ נ' צרפתי צבי ושות' חברה לבניין (פסק דין מיום 06.08.15), נדחתה תביעת שיבוב בגין הצפה בדירה נגד חברת בניה, בשל כישלון חברת הביטוח, התובעת, להוכיח את התביעה. וראו מה נקבע שם: "...התובעת שבפניי בחרה לעצמה "חיים קלים". היא בחרה לתמוך את תביעתה בחוות דעתו של שמאי רכוש מטעמה אשר נשכר על ידה בסופו של יום לאמוד את עלותו של הנזק שנגרם לבית בעקבות ההצפה. מטבע הדברים שמאי זה אינו יכול לחוות את דעתו על פגם שנפל בצינור בעת ייצורו או בעת התקנתו בבית..."
ובהמשך: "...כפי שציינתי והוסבר, סיבה אפשרית לנזק בכדי להעביר את נטל ההוכחה מאת התובעת לנתבעת, מחייבת את התובעת בהנחת תשתית ראייתית מספקת להערכה שיפוטית אפשרית שהנזק נגרם ברשלנותה של הנתבעת. הערכותיה של התובעת בנושא מקור הנזק היו ללא בסיס, מן הסברה, ובוודאי שלא מבוססות מקצועית והסתמכו על עדותו של השמאי מטעמה אשר מטבע הדברים אינו בקיא דיו בתחום זה ואין זה מתחום מומחיותו....".
וראה למשל תביעת שיבוב אשר הוגשה גם כן בגין הצפה שארעה בביתו של מבוטח, שהגישה חברת ביטוח מנורה נגד חברת הבניה, כאשר שם, בניגוד לפסק הדין שצוטט לעיל, ובניגוד לענייננו, תמכה התובעת, חברת הביטוח, את תביעתה בחוות דעת מומחה אשר בחן את הצינור וקבע את הכשל שארע - ת"א 32341-04-11 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' א.ד. עילית בניה ופיתוח (2001) בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים), וראו מה שנקבע שם: "...הצינור נבדק על ידי מר פסטרנק, מומחה מטעם התובעת. מחוות דעתו עולה כי לקצה צינור הגומי ולתוכו מחוברת, בלחץ, סופית (לעיל ולהלן: "הסופית"). החיבור נעשה באמצעות חביקה מנחושת (לעיל ולהלן: "החבק"). בתמונה מס' 1 לחוות הדעת, של הצינור שנמסר לידיו לבדיקה, ניתן להבחין בהינתקות מסוימת הן של החבק והן של הסופי. ממצאי מר פסטרנק היו שהידוק בלתי תקין של החבק לצינור הוא שגרם להינתקות הסופית. הידוק זה לא עמד בלחץ המים. כפי שעולה מחוות הדעת, ההידוק הבלתי תקין בא לידי ביטוי בשני היבטים. האחד, הידוק אורכי של החבק ביחס לצינור ולא רוחבי. השני, מספר ההידוקים, ארבעה במקום שמונה כמקובל....".
יישום ההלכות הנ"ל על ענייננו מעלה כי התובעת כשלה להוכיח את התביעה נגד חברת הבניה. התובעת לא הוכיחה מה גם לפיצוץ בברז ו/או לדליפה, על אף שיכלה לעשות כן. בנסיבות אלו אין גם מקום להפעיל את הכלל של הדבר מדבר בעדו, ולהלן אפרט.
אין חולק כי הדיירים, המבוטחים, הודיעו אודות הפיצוץ לתובעת, חברת הביטוח שלהם, ולא לחברת הבניה. אין חולק גם כי נציג של חברת שחר, חברת השירות הרשומה בפוליסה, הגיעה לדירה וביצע תיקון במקום. וראו עדות המבוטח בעניין זה:
ש. מי תיקן את המרכזיה שדלפה?
ת. התקשרתי לחברת הביטוח והודעתי על המקרה והגיע אינסטלטור של חברת הביטוח שהחליף שם איזה שיבר שאמור היה לסגור את המים במידת הצורך והחליף את היחידה הזו..." (פרו' עמ' 24 שורות 3 – 7). וראו גם דבריו בהמשך, במסגרתם תיאר שנציג חברת שחר הגיע לדירה באותו יום בו אירעה הדליפה וביצע את התיקון (פרו' עמ' 29 שורות 24 – 25).
מהראיות המונחות לפני עולה גם כי הברז בו אירעה הדליפה נמסר לתובעת. ובעניין זה ראו סעיף 7(ג) לחוות דעת שמאי התובעת, בעמ' 5 לחוות הדעת, שם נרשם כדלקמן: "מועבר אלכם גם הברז שגרם את הנזקים". וראו גם עדותו לפני במסגרתה ציין כי לקח את הברז אישית ממשרדו לתובעת וזה עבר באמצעות שליח (פרו' עמ' 39 שורות 6 – 9).
על אף כל האמור, התובעת לא הביאה לעדות את נציג חברת שחר שביקר בדירה במועד האירוע שיסביר מה ראה בהגיעו לדירה ומה תיקן ומה היה הכשל שאירע, התובעת גם לא הגישה לתיק מסמכים/דו"חות שמילא בזמן אמת נציג חברת שחר שהגיע לדירה. התובעת גם לא הגישה חוות דעת מומחה מטעמה באשר למקורו של הכשל, על אף כאמור שהברז הרלוונטי היה בידיה. התובעת גם לא בדקה את הברז באמצעות מכון התקנים או באמצעות מעבדה אחרת מוסמכת. בעניין המסמכים שמצויים בידי חברת שחר אציין כי צו לחברת שחר להמציא את כל המסמכים לתובעת ניתן לבקשת התובעת עוד ביום 09.07.19, כאשר בהמשך ניתנו מספר תזכורות על ידי בית המשפט לתובעת להמציא את המסמכים מחברת שחר (ראה החלטה מיום 08.08.19 וראה החלטה מיום 14.09.19 ומיום 28.10.19 ומיום 25.11.19 וראה גם החלטה בעניין זה מיום 19.05.20), על אף כל אותן תזכורות המסמכים מחברת שחר לא הומצאו לתיק עד היום
עיון בחוות דעת השמאי מטעם חברת הביטוח ושמיעת עדותו מעלה כי הנ"ל לא בדק ובחן את הסיבה/הכשל שגרם לדליפה וכי אין לו את המקצועיות הדרושה לצורך כך.
בחוות דעתו השמאי ציין רק כי מדובר בדירה חדשה ויש אפוא "לבחון" כך לפי דבריו "את האפשרות המשפטית ו/או המעשית להגשת תביעת שיבוב נגד הקבלן שבנה את הבית". בעדותו לפני העיד כי לא הגיע למסקנה שיש אחריות לחברת הבניה אלא המליץ לתובעת לבחון את האפשרות המשפטית או המעשית להגשת תביעת שיבוב לקבלן שבנה את הבית (פרו' עמ' 39 שורות 14 – 17). השמאי גם העיד מפורשות כי לא בחן את הכשל (פרו' עמ' 39 שורה 26). עוד העיד כי יש מעבדות שבוחנות כשל בברזים ויש מקרים שחברות הביטוח מעבירים למכון לחקר הכשל או למעבדה אחרת לבדוק את הגורם לכשל, אולם הוא לא יודע אם זה נעשה במקרה דנן, כן העיד כי אין לו הסבר מדוע הברז קרס (פרו' עמ' 39 למטה).
מכאן שהתובעת לא הוכיחה את הסיבה לכשל שאירע וגם היא איננה זכאית להעברת הנטל לכתבי חברת הבניה, שכן במקרה דנן אין ולא הייתה כל עמימות עובדתית, שכן בידי התובעת היה את כל הדרוש על מנת להוכיח את סיבת הכשל.
בשעה שנדחתה התביעה בגין אי הוכחתה אזי אין כל צורך לדון בטענות נוספות של הצדדים כמו גם ביחסים בין חברת הבניה לבין צד ג'.

לסיכום
אני דוחה את התביעה.
בעניין זה יצוין כי בשלבים שונים של ההליך הוצעו הצעות פשרה על ידי בית המשפט, אולם, לאחר עיון בסיכומי הצדדים (כמובן יחד עם עיון חוזר בתיק כולו), שוכנעתי שיש מקום לדחות את התביעה.
התובעת תשלם לחברת הבניה סך של 18,000 ₪ וכן תשפה את חברת הבניה בהוצאות צד ג', בסך של 18,000 ₪ נוספות.
חברת הבניה תשלם לצד ג' סך של 18,000 ₪.

הודע לצדדים הזכות להגיש ערעור על פסק הדין במועדים הקבועים בחוק.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז חשוון תשפ"ב, 22 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ
נתבע: אחים אוזן חברה לבניה בע"מ
שופט :
עורכי דין: