ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בני גרשון נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת יפית מזרחי-לוי
נציג ציבור (מעסיקים) מר דניאל הרפז

התובע
1. בני גרשון
ע"י ב"כ: עו"ד מיכאל לנג
-
הנתבע
1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד שירה צמיר

פסק דין

לפנינו תביעה להכרה בארוע מיום 6.5.19 כפגיעה בעבודה, כמשמעה ב סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (החוק).
הרקע הצריך לעניין וטענות הצדדים
התובע יליד 1954, עובד רשות שדות התעופה.
ביום 4.6.19 הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי (המוסד) תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין אירוע מיום 6.5.19 בו נפגע בעבודה.
ביום 30.6.19 דחה המוסד את תביעתו של התובע תוך הפנייה להוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי העוסק בתאונה בעבודה.
טענות התובע
התובע עובד ברשות שדות התעופה. מקום עבודתו במשרדים בנמל התעופה. בסמוך אליהם בנתב"ג נמצא חניון שם מחנה התובע את רכבו.
לטענת התובע, ביום 6.5.19 בסמוך לשעה 06:00, הוא הגיע עם רכבו לחניית העובדים בנתב"ג, פנה לכיוון שעון הנוכחות בכניסה לטרמינל 3 בשער 1, ומטרים בודדים לפני הכניסה לשער נתקל בפס ההכוונה לעיוורים, עף באוויר קדימה ונפל בחוזקה על הרצפה מבלי שהצליח לבלום עם ידיו את הנפילה. כתוצאה מהנפילה הוא נחבל בגופו ותוך כדי כך גם נפגע בעמוד השדרה המתני (סעיפים 3-4 לתצהיר התובע; האירוע).
עוברים בסביבה עזרו לו לקום, הוא הלך בצליעה להחתים כרטיס נוכחות ומשם למשרד ו. בתוך המבנה פגש את עמיתיו לעבודה – מר שאול בר חיים ומר חיים לוי שפנו אליו ושאלו אותו מדוע הוא נראה כאוב ומתהלך בצליעה והוא השיב להם שהוא נפל בכניסה לטרמינל. מר שאול בר חיים הציע לו לפנות למרפאת הטרמינל אך באותו מועד הוא סבר שהכאבים יחלפו מעצמם. באותו יום הוא פנה לטיפול אצל פיזיותרפיסטית והתלונן בפניה על שנפל בעבודה (סעיפים 5-6 לתצהיר התובע).
ממועד נפילתו הוא סובל מכאבים בגב והומלץ לו לעבור ניתוח (סעיפים 3-7 לתצהיר התובע).
טענות המוסד
המוסד טען כי התובע לא הוכיח את קיומו של האירוע הנטען וכי מצבו הרפואי של התובע לא נגרם כתוצאה מאירוע כלשהו בעבודה. המוסד הוסיף וטען בכתב ההגנה כי גם לא מדובר בתאונה בדרך לעבודה בהתאם להוראות סעיף 80(1) לחוק, שכן התובע לא הוכיח כי נחבל בתאונה כתוצאה מסיכוני הדרך.
דיון והכרעה
התשתית המשפטית
סעיף 79 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן – החוק) מגדיר תאונת עבודה כך:
"תאונת עבודה – תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".
סעיף 83 לחוק קובע את חזקת הסיבתיות באופן הבא:
"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".
סעיף 80(1) לחוק קובע כי "רואים תאונה כתאונת עבודה אם – אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו".
בהתאם לפסיקה "על מנת שניתן יהיה להכיר בתאונה ככזו שנגרמה עקב הנסיעה או ההליכה, צריך להפנות לקיומו של סיכון בדרך, שהוא הגורם לתאונה... בעוד שהסיכון שבדרך על פי הוראת הדין והפסיקה כפי שפרשה אותו הינו סיכון אובייקטיבי" (עב"ל (ארצי) 611-08 יואב סיני - המוסד לביטוח לאומי (30.12.09)).
מן הכלל אל הפרט
כאמור לטענת התובע הוא נפל ונחבל בדרך מהחנייה למשרד, במדרכה מחוץ למשרד, טרם החתמת כרטיס הנוכחות. בחינת מיקומה המדויק של התאונה הנטענת, וטענת התובע כי מדובר במיקום שהוא חלק ממקום העבודה ולפיכך מדובר באירוע תאונתי שארע תוך כדי העבודה ולא באירוע בדרך לעבודה, היו יכולות להיות טענות רלוונטיות הדורשות הכרעה, אילולא מצאנו שיש לדחות תביעת התובע כבר בשלב הראשוני, משלא הורם הנטל הראשוני המוטל על התובע להוכיח כי ארע ארוע נפילה הנטען, במועד הנטען על ידו, במיקום מסויים, אולם זאת לא הוכח. להלן נפרט נימוקינו למסקנה זו.
נקדים ונציין כי מצאנו כי גרסת התובע סובלת מקשיים ראייתיים רבים ו לפיכך איננו שמים בה אמון. להלן נפנה לסיבות בשלן דחינו גרסתו.
ראשית, גרסת התובע לעצם קרות האירוע כמתואר על ידו, התקלות בפס צהוב להכוונת עיוורים, במדרכה – היא גרסת יחיד כבושה שעלתה לראשונה בתצהירו . בטופס התביעה למוסד מיום 4.6.19, אשר הוגש לאחר שהתובע כבר היה מיוצג, נכתב "הרגל נתקעה ברצפה, מעדתי ונפלתי קדימה". ללא תיאור של מכשול כלשהו. כך גם בדוח התאונה מיום 14.5.19 שמילאה מעסיקתו של התובע בעקבות דיווח טלפוני שלו על האירוע (לאחר שעבר ניתוח) וב טופס בל 250 שהוא הוצא באותו יום (שניה ם צורפו לכתב ההגנה) נאמר רק שהתובע מעד ונפל ללא פירוט המכשול הנטען.
שנית, במסמכים הרפואיים שנערכו סמוך לאחר האירוע אין תיעוד למכשול שהביא, לטענת התובע , לכך שמעד ונפל . כך, בסיכום הביקור של התובע אצל הפיזיותרפיסטית ביום האירוע נכתב רק שהתובע "נפל" ללא ציון גורם הנפילה (נספח א' לסיכומי התובע) ; בתיאור הבדיקה והממצאים של בדיקת MRI עמוד שדרה מותני מיום 12.5.19 לא נכתב דבר על נפילה או הגורם לנפילה (צורף לתביעה); סיכום אשפוז מיום 14.5.19 נכתב "לדבריו סובל מכאבי גב מזה שנים. ב-2-3 שבועות האחרונים החמרה עם חולשה ותרדמת של רגל שמאל לכל האורך. אירוע דומה היה לפני 11 שנים. מטופל בכירופרקטיקה אך ללא שיפור במצבו... הוסבר כי הסיכוי לשיפור בניתוח קטן. הוזמן לבצע MRI... ב-MRI פריצת דיסק גדולה... אושפז לצורך ניתוח דחוף ... סיכום ודיון: בן 64. רקע כמפורט לעיל. התקבל למחלקתנו בשל החמרה בכאבי גב תחתון... שהחמירו לאחר נפילה בעבודה..." (צורף לתביעה). שוב, יש ציון לנפילה אך לא למכשול; בבדיקת רופא מיום 24.6.19 גם כן נכתב רק שהתובע "נפל"; וכן בבדיקה ראשונית לכושר עבודה מיום 30.6.19 שנערכה על ידי רופא תעסוקתי נכתב "30.6.19 אינו בעבודה מאז 12.5.19 בשל החמרה בכאבי גב, רדימות רגל שמאל וטיפול ניתוחי. לפי סיכום אשפוז מרכז רפואי שמיר שחרור ב-14.5.19. ב-2-3 שבועות אחרונים החמרה עם חולשה ותרדמת של רגל שמאל לכל האורך. אירוע דומה לפני 11 שנים. טופל כירופרקטיקה ללא שיפור... אושפז לניתוח דחוף. לפי סיכום/דיון: התקבל בשל החמ רה בכאבי גב תחתון עם DROP כף רגל שמא ל. כאבים שהחמירו לאחר נפילה בעבודה... בן 62 שנבדק לראשונה לפני כשבועיים...".
שלישית, התובע אישר בחקירתו הנגדית כי הוא סבל קודם לאירוע מכאבי גב; הומלץ לו על טיפול ברפואה משלימה לפני הפיזיותרפיה; הוא עצמו שקל לעבור ניתוח גב עוד בשנת 2016; הוא היה במעקב אורתופדי משנת 2016; הוא סבל מרדימות ברגל שמאל עוד לפני האירוע; וכי הוא אף התלונן כבר ב-24.2.19 בפני רופא על סחרחורות, אי יציבות, בעיות בהליכה והיעדר יציבות (ר' עמ' 3, ש' 21 – עמ' 4, ש' 17). במסמכים הרפואיים שהציג המוסד במסגרת חקירתו הנגדית של התובע (מוצג נ/1) נכתב, בין היתר, כך:
24.8.16 – "תלונות/סיבת הפניה, כאבי גב תחתון, במעקב אורתופדי...";
13.9.16 – "תלונות/סיבת הפניה... מתלונן על כאבים בע"ש מותני. סובל מכאבי גב תחתון תקופה ממושכת, מעוניינים ב-MRI בכדי לשקול ניתוח...";
24.2.19 – "תלונות/סיבת הפניה, אירועים של סחרחורת, אי יציבות בהליכה, בעיקר לאחר מאמץ פיזי;
16.4.19 – "תלונות/סיבת הפניה... מתאריך 11.4.19: תור דחוף. כאבי גב תחתון לאחר הרמה חפץ כבד. 16.4.19: הטבה לאחר זריקת VOLTAREN. כאב עם הקרנה לרגל";
5.5.19 (יום לפני האירוע) – "תלונות/סיבת הפניה: כאבי גב תחתון לאחר הרמת חפץ כבד. הטבה לאחר זריקת VOLTAREN. כאב עם הקרנה לרגל. מומלץ על טיפול ברפואה משלימה".
רביעית, התובע הציג גרסה לא אמינה ביחס לביקורו אצל הפיזיותרפיסטית. כך, בתצהירו נכתב כי הוא פנה לטיפול אצל פיזיותרפיסטית ביום האירוע וציין בפניה שהוא נפל. זאת, מבלי לצרף את סיכום הביקור שלו אצל הפיזיותרפיסטית. האופן בו הוצגו הדברים בתצהיר הוא שהפנייה לפיזיותרפיסטית הייתה על רקע הנפילה. אולם, בניגוד לאופן בו הוצגו הדברים בתצהיר, בחקירתו הנגדית של התובע עלה שהטיפול אצל הפיזיותרפיסטית נקבע מבעוד מועד, בלי קשר לאירוע הנטען (עמ' 2, ש' 25 לפרוטוקול).
על רקע מצבו הרפואי האמור ומסיכום הביקור אצל הפיזיותרפיסטית, נראה כי אירוע הנפילה הובא לידיעת הפיזיותרפיסטית כתוצאה של מצבו הרפואי הקודם. כאמור, בסיכום הרפואי מהטיפול אצל הפיזיותרפיסטית לא נכתב ש גורם חיצוני כלשהו גרם לנפילה. כל שנרשם הוא "הבוקר נפל בעבודה, מרגיש חולשה בכף רגל שמאל והרדמות ברגל" ובהיסטוריה הרפואית כתוב – "הבוקר נפל בעבודה, מרגיש כאבי גב, רדימות ברגל וחולשה משמעותית". כיוון שהטיפול נקבע מבעוד מועד, נראה כי תלונות התובע וההיסטוריה הרפואית שלו מתייחסים למצב רפואי שקדם לאירוע. מהקשר הדברים ניתן להבין שהנפילה עליה דיווח התובע ארעה עקב מצבו הרפואי ולא עקב גורם חיצוני כלשהו.
מסמך רפואי נוסף שהיינו מצפים למצוא בו אזכור כלשהו לנפילה ולמכשול, הינו ממועד מאוחר לתאונה הנטענת, כאשר התובע פנה לרופא תעסוקתי לאחר שנותח, ביום 30.6.19. בביקורו זה פירט למומחה את מצבו הכולל את אותם ליקויים שכאמור קדמו לתאונה, היינו החמרה בכאבי הגב, רדימות ברגל שמאל, אולם ללא כל אזכור של אירוע נפילה.
התובע נשאל מדוע אין אזכור של המכשול שנתקל בו במסמכים כאמור ובתגובה הציג התובע גרסה חדשה לאירוע (עמ' 4, ש' 27-36 לפרוטוקול):
"ת. שוב אני אומר שלא היה שבר או משהו כזה ברצפה. לכן ההערכה שלי שמה שגרם לנפילה זה פסי נגישות שיש שם. זו הערכתי. המרחק בין הפסים לכניסה לאולם כ-8 מטר...;
ש. בעצם מה שאתה אומר אתה לא יודע בדיוק מתי נפלת, אלא אתה מניח שזה הפס הצהוב שיכול להיות?;
ת. כן. אני מניח בגלל שזה הדבר היחיד שהיה שם בולט".
מעדות התובע עולה כי אינו יודע שנפל בשל מכשול כלשהו כפי שנטען בתצהירו, אלא שמדובר בהנחה שלו. אלא שכאמור, הנחה זו אין לה על מה להתבסס, היא אינה נתמכת בראיה כלשהיא.
עד התובע, עמיתו לעבוד ה – מר שאול בר חיים נחקר והעיד כי הוא זוכר:
"שלפני מספר חודשים, בעת שצעדתי במסדרון קומת המשרדים... יחד עם מר חיים לוי, פגשנו את מר בני גרשון שנראה לנו כאוב והולך בצליעה. לשאלתי מדוע הוא הולך בצליעה השיב בני כי נפל לפני זמן מה בכניסה לטרמינל. הצעתי לבני לפנות למרפאה הנמצאת בטרמינל אולם הוא סרב".
העד לא דבר אודות נסיבות האירוע. כשנשאל מר חיים בחקירתו הנגדית על האירוע הוא אמר שהוא לא זוכר פרטים רבים. עם זאת, הוא כן זכר את השיחה הבאה:
"הוא אמר לי שהוא נפל. חצי דקה במעבר ראיתי אותו ככה, שאלתי אותו מה קרה לך, הוא אמר נפלתי. אמרתי לו תיגש למרפאה והוא אמר לי שהוא הולך למשרד וזהו. אלו היו חילופי הדברים".
הינה כי כן, אף עדותו של בר חיים אינה מסייעת לתובע ואינה תומכת בגרסתו כי גורם חיצוני גרם לכך שהוא ייפול בדרכו לעבודה.
פרט לכך, התובע הציג גרסה לא עקבית ביחס ל תוצאות המיידים של האירוע הנטען. בתצהירו טען שנפל, מעד, עף באוויר, נפל בחוזקה מבלי שהספיק לבלום את עצמו ונחבל; בחקירתו הנגדית הוא לא ידע להסביר כיצד ומדוע הוא נפל. אך הבהיר שלא קיבל מכה בחלק מסוים בגוף, אף כי נפל על הידיים והברכיים ולא בלם את עצמו עם הידיים (עמ' 2, ש' 1-5 לפרוטוקול). למותר לציין כי התובע לא טען ולא הפנה לחבלה מסוג שיכול להצביע על נפילה עם חבלה כנטען מהתיאור כאמור. מנפילה חזקה עם הידיים, לאחר שעף באוויר וללא בלימה, היה צפוי למצוא סימנים כגון שריטות, שטף דם, שפשוף. לא זאת בלב שלא צוינו סימנים כאלה באיזה מהמסמכים הרפואיים, אלא שהתובע בחקירתו הנגדית הכחיש שקיבל מכה.
לסיכום, מחומר הראיות עולה כי אמנם מתקיימת תשתית עובדתית לכך שהתובע נפל ביום 6.5.19. אולם, התובע לא הניח תשתית לכך שנפילתו ארעה כתוצאה מהיתקלות במכשול כלשהו, גורם חיצוני כלשהו שגרם לנפילה.
נבהיר, גם אם היינו מוצאים כי גרסת התובע כי נפל בזמן ובמקום שטען מהימנה, ואיננו מקבלים אותה, לא ניתן לקבל את התביעה כפגיעה בעבודה בשל כך שלא הוכחה סיבת הנפילה. התובע, כאמור, לא הוכיח כי נפל בשל קיומו של מכשול כלשהו בדרך. מכאן, ובהינתן הרקע הרפואי ממנו סבל, לא הוכיח קיומו של סיכון דרך, אילו היינו קובעים כי מדובר במיקום שהינו "בדרך לעבודה".
לאור קביעתנו כי התובע לא הוכיח שנפל בזמן, במקום ומהסיבה הנטענים, לא ניתן לקבוע כי נפגע בעבודה וכן לא כי נפגע בדרך לעבודה. ממילא איננו נדרשים להכריע בטענה כי הנפילה ארעה תוך כדי העבודה והתובע נהנה מהחזקה שבחוק כעובד שכיר . אולם פטור בלא כלום אי אפשר.
אילו היינו מקבלים את הטענה שאכן הוא נפל תוך כדי עבודה, עדיין היתה חסרה אינדיקציה לכך שהתובע נפל כתוצאה מגורם חיצוני. אמנם אז היה הנטל עובר למוסד להוכיח כי התובע לא נפל עקב המכשול הנטען, אלא בשל גורמים פנימיים, ולכן מדובר בתאונה אדיופטית. לטעמנו הנתבע עמד בנטל זה.
לאור קביעותינו לעיל באשר למהימנות התובע, העובדה שהתובע עצמו חזר בו במהלך העדות מגרסתו באשר למכשול הנטען, בשילוב עם האמור במסמכים הרפואיים באשר למחלות התובע בגב, הרדמות הרגל, סחרחורות, ובמיוחד בהעדר כל תיאור של נפילה בשל גורם חיצוני, מביאים אותנו למסקנה כי יותר מסביר שנפילת התובע (בזמן ובמקום שלא הוכחו) ארעה כתוצאה מגורמים פנימיים ולא כתוצאה מגורם חיצוני, היינו לא 'עקב' העבודה .
סוף דבר
התביעה נדחית.
מאחר וקבענו כי אנו דוחים את גרסתו העובדתית של התובע יישא התובע בהוצאות המוסד בסך 3,000 ₪.

ניתן היום, ט"ו חשוון תשפ"ב, (21 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר דניאל הרפז
נ.צ. מעסיקים

כבוד השופטת יפית מזרחי-לוי
אב"ד


מעורבים
תובע: בני גרשון
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: