ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמיר השכל נגד יעקב יוסוב :

בפני כבוד ה רשמת הבכירה נעמה פרס

התובע

אמיר השכל ת"ז XXXXXX681

נגד

הנתבע
יעקב יוסוב ת"ז XXXXXX418

פסק דין

בפניי תביעה קטנה לתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק, בסך של 10,000 ₪, מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 ( להלן: "החוק" או "חוק איסור לשון הרע") .

ביום 28.3.20 בשעה 14:09 פרסם הנתבע פוסט צבעוני ברשת החברתית המכונה "יבנה הירוקה ותדהר פורום השכונות החדשות ביבנה" וזה לשונו: "עליזה ואמיר השכל אתה נוכל רמאי!".

ביום 29.3.20, פרסם התובע באותה רשת חברתית פוסט ,בו ביקש מהנתבע להסיר את הפוסט בתוך 24 שעות שאם לא כן יתבע אותו בגין הוצאת דיבה. וזה נוסח הפוסט שפרסם התובע: "קובי יוסוב יש לך 24 שעות להסיר את הפוסט שכתבת עלי שאם לא כן אתבע אותך על הוצאה דיבה ראה הוזהרת!". הנתבע לא הסיר את הפוסט, ומכאן התביעה.

לטענת התובע, מדובר בפרסום המהווה לשון הרע, אשר נועד לפגוע בשמו הטוב ולהציגו באור שלילי, תוך שהדברים מבזים אותו ופוגעים בו. התובע מציין, כי החל מחודש אוקטובר 2016 הוא מפגין בכיכרות ובצמתים במסגרת מחאת היחידים, הקוראת להתפטרותו של מר בנימין נתניהו. את מה שקורה במהלך המחאה מתעד התובע בצילומים ו בפוסטים שמתפרסמים, בין היתר, בדף של "יבנה הירוקה ותדהר פורום השכונות החדשות ביבנה" מתוקף העובדה שהתובע מפגין בש כונה. התובע מחדד, כי רוב התגובות לפוסטים שלו ב רשת החברתית הן בוטות בליווי קללות גסות, כולל התגובות של הנתבע, אך הוא מתעלם הן. לדידו של התובע, הפעם הגיעו מים עד נפש, והוא אינו מוכן להבליג על הפוסט שפרסם הנתבע, בשל הבולטות שלו. התובע קורא לבית המשפט לשים סוף לאלימות המילולית ברשתות החברתיות, שכן היא תביא לאלימות פיזית.

מנגד, הנתבע סבור, כי כלל לא מדובר בלשון הרע אלא בביקורת עניינית ולגיטימית על פעילותו הציבורית של התובע. יתרה מכך, לטענת הנתבע, הפרסום חוסה תחת ההגנות הקבועות בחוק . לדבריו, זכותו להביע דעתו, זאת בשים לב לכך שהתובע הוא דמות מעין ציבורית וכי מדובר במאבק ציבורי.
בדיון שנערך לפני ביום 13.9.2 1, חידד הנתבע, כי העלה את הפוסט כנגד התובע ברשת החברתית, ביום בו התובע ומספר אנשים מטעמו עמדו מול ביתו של מר בני גנץ, כאשר האנשים שעמדו לצד התובע נשאו שלטים בהם נכתב, כי בני גנץ הוא נוכל ורמאי. לדברי הנתבע, הפוסט נכתב בהשראת השילוט במחאה מטעם התובע וחבורתו. הנתבע מטעים כי הוא והתובע מכירים ומנהלים שיח אמוציונלי: התובע מטעם מפלגת כחול לבן והנתבע מטעם מפלגת הליכוד. לבסוף טוען הנתבע , כי שעה שמתחם הסבירות ומתחם הפגיעה באישיות ציבורית רחבים יותר מזה של אדם פרטי, אין לראות בפרסום הפוסט מצדו כפרסום העולה כדי לשון הרע. הנתבע מבקש לדחות את התביעה שהגיש התובע כנגדו לאור זהותו של התובע ואופי פעילותו. לטענת הנתבע שומה על בית המשפט לשמור על זכותו של הפרט לחופש הביטוי על אחת כמה וכמה כאשר השימוש בזכות זו נעשה אל מול אנשי ציבור או פוליטיקאים.

דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את הצדדים ולמדתי את כתבי הטענות, באתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל בחלקה הקטן. הואיל ומדובר בתביעה קטנה, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 15(ב) ל תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976. נקודת המוצא לדיוננו הן הוראות סעיפים 1 ו-2 לחוק איסור לשון הרע, הקובעות מהי לשון הרע ומהו פרסום, כדלקמן:
"1 לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו".

2"(א) פרסום לעניין לשון הרע –בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות –
אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
אם הייתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע".

בפסיקת בית המשפט העליון נ פסק, זה מכבר , כי חוק איסור לשון הרע חל גם על פרסומים ברשת האינטרנט וזאת על אף שהחוק נחקק לפני למעלה מיובל שנים . עוד נפסק, כי כתיבת "פוסט" ברשת חברתית מהווה פרסום כמובנו בחוק, ועל כן עשויה להקים עילה לתביעה ככל שיש בפרסום משום לשון הרע.

זאת ועוד זאת, מקובל כי את בחינת השאלה אם פרסום פלוני מהווה לשון הרע, יש לערוך בארבעה שלבים (ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' לוני הרציקוביץ', ניתן ביום 4.3.04, בפסקה 9 לחוות דעתו של כבוד הנשיא ברק):
"בשלב הראשון, יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, כלומר יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת [...]. בשלב השני יש לברר, בהתאם לתכלית החוק ולאיזונים חוקתיים, אם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיפים 1 ו-2 לחוק [...]. בשלב השלישי, בהנחה שעברנו את המשוכה השנייה, יש לברר אם עומדת למפרסם אחת ההגנות המנויות בסעיפים 13 -15 לחוק. השלב האחרון הוא שלב הפיצויים".
נבחן אפוא להלן את הפרסום נשוא ההליך בהתאם למסלול ארבעת השלבים.

בחינת הפרסום
הביטויים "נוכל" ו-"רמאי" מהווים לטעמי לשון הרע, שכן יש בהם כדי לפגוע ולבזות את התובע ולהציגו כרמאי וכשקרן – היינו כאדם הפועל להשגת טובות הנאה בדרכי מרמה. ביטויים אלו פורסמו ברשת החברתית פייסבוק , ואליהם נחשפו גולשים רבים. לפיכך צולחים אנו את השלבים הראשון והשני במבחן ארבעת השלבים דלעיל וניתן לקבוע, כי הפוסט שהעלה הנתבע כנגד התובע ביום 28.3.20 מהווה פרסום לשון הרע. נשאלת השאלה אם בנסיבות העניין עומדת לנתבע הגנה בהתאם לחוק איסור לשון הרע. איני סבורה כי כך הדבר. ראשית לנתבע לא קמה הגנת אמת הפרסום (סעיף 14 לחוק). לא שוכנעתי, ואף לא הובאה כל טענה לכך, שהתובע ביצע מעשי נוכלות או רמאות. גם אם נכונה טענת הנתבע לפיה, התובע יצא במסגרת המחאה שארגן בקריאות "נוכל לראש הממשלה החליפי ושר הביטחון המכהן בנימין גנץ", אין הדבר עולה כדי נוכלות או רמאות. מכל מקום, המונחים נוכלות ורמאות שמורים למקרים בהם אדם מוסר לזולתו דברי מרמה ושקר ולא כך בענייננו. גם הגנת תום הלב, הקבועה בסעיף 15 לחוק, איננה עומדת לנתבע בענייננו. על מנת להשמיע את דברי הביקורת כלפי התובע, לא הייתה כל מניעה בפני הנתבע לפרט למלוא רוחב היריעה, מדוע סבור הוא כי התובע נוכל ורמאי. בכינויים אלו לא היה כל צורך או הצדקה, ודומה כי הנתבע אף ידע שאין בהם אמת. אין מדובר לטעמי בהבעת דעה על התנהגות התובע עצמו בכובעו כדמות ציבורית אלא בהכפשה לשמה. אכן, לא כל גידוף ברשת החברתית צריך שיקבל ביטוי בדמות פיצוי בגין לשון הרע, שאם לא כן נמצא עצמנו בהצפה של בתי המשפט וממילא לא לכך נתכוון המחוקק. יחד עם זאת ציון עובדות שלא נבדקו ואינן נכונות ו/או שימוש בציון עובדות, גם אם נכונות הן, במקום שאינו מיועד לכך, שאינו נדרש לצורך השיח הלגיטימי ותוך שימוש בעובדות אלו לשם ניגוח גרידא, מן הראוי שימצא תרופתו באמצעות חוק זה, במיוחד מקום שמדובר בשימוש מופרז ובפגיעה שאינה נדרשת לצורך קיום השיח הרלוונטי, הנערך לצורך פגיעה והשמצה ותו לא.

הסעד
מלאכת האיזון החוקי שבין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב, איננה נעצרת בשלבים הראשונים, אלא פורסת את כנפיה גם על שלב פסיקת הפיצויים: "האיזון החוקתי בין הזכות לשם הטוב ולפרטיות לבין הזכות לחופש הביטוי משתרע הן על קביעת האחריות (בנזיקין ובפלילים) בגין לשון הרע והן על קביעת הסעדים הננקטים כאשר מתגבשת האחריות. כך האיזון שולט על קביעת הגדרתם של הביטויים המהווים לשון הרע, על היקפן של ההגנות המנויות בחוק ועל סוגיית הפיצויים ( שוקן נ' הרציקוביץ דלעיל).

בענייננו, לצורך קביעת שיעור הפיצויים, הבאתי בחשבון בין היתר שיקולים אלו: מידת חומרתם של הביטויים ('נוכל', 'רמאי'); היקף הפרסום והיקף הפורום שנחשף אליהם; העדר בסיס עובדתי המצדיק שימוש בביטויים אלו; מעמדו המעיין ציבורי של התובע, המעמיד אותו מטבע הדברים לביקורת ציבורית; ההקשר בו הובאו הדברים, דהיינו במסגרת ביקורת על פעילותו הציבורית של התובע; העובדה שלא פורטו מעשי נוכלות ורמאות ספציפיים המיוחסים לתובע, כך שקורא סביר עשוי לראות בדברים הפרזה בעלמא של דברי הביקורת שהובאו ברקע הדברים על פעילותו הציבורית, ולאו דווקא ייחוס מעשי מרמה של ממש;

סוף דבר
אחר כל אלו, מצאתי להעמיד את הפיצוי אותו ישלם הנתבע לתובע, על- סכום כולל של 1,500 ₪.
הפיצוי ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.
המזכירות תדוור לצדדים.

ניתן היום, י' תשרי תשפ"ב, 16 ספטמבר 2021, בצאת יום כיפור, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אמיר השכל
נתבע: יעקב יוסוב
שופט :
עורכי דין: