ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד שלום שלומי עסיס :

בפני כבוד ה שופטת זהר דיבון סגל

בעניין:

המאשימה
מדינת ישראל
יחידת תביעות רחובות – ע"י עו"ד רותם פלג

נגד

הנאשם
שלום שלומי עסיס

ע"י עו"ד בנימין בן נתן

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בתקיפה סתם בת זוג – לפי סעיפים 379 + 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין) ובהיזק לרכוש במזיד – עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין בהתאם לכתב האישום וכמפורט להלן.
כתב האישום
ביום 4.4.2020 בשעה 15:00 על רקע צורך רפואי של אחת מילדותיהם הקטינות התגלע ויכוח בין הנאשם לאשתו הגב' קרן עסיס (להלן: המתלוננת). בנסיבות אלו, צעקה המתלוננת על הנאשם. או אז, תקף הנאשם את המתלוננת משך בשיערה ודחף אותה לכיוון קיר החדר. כתוצאה ממעשיו נפלה המתלוננת על ארגז צעצועים שהיה בחדר והארגז נשבר. הנאשם עלה על המתלוננת, עת זו שכבה על הרצפה בחדר בעודה מנסה באמצעות ידיה למנוע מהנאשם להכותה. מיד ובסמוך לכך קמה המתלוננת. או אז, דחף אותה הנאשם לעבר המיטה בחדר ומשך ברגליה. כתוצאה ממעשיו, נפלה המתלוננת בשנית לרצפה. מיד ובסמוך לכך, קמה האחרונה וצעקה לליאם (בנה מנישואיה הראשונים), הנאשם הצמיד אותה לקיר וחנק אותה באמצעות ידיו. רק לאחר התערבותו של ליאם, שיחרר הנאשם את אחיזתו במתלוננת. זאת ועוד שבר הנאשם בחוזקה צעצוע ובהמשך כאשר המתלוננת ישבה על כורסה בסלון, דחף אותה הנאשם לאחור.

טיעוני הצדדים לעונש
באת כוח המאשימה בטיעוניה הפנתה לערכים המוגנים שנפגעו כפועל יוצא ממעשיו של הנאשם, ובהם זכותה של המתלוננת לשלמות גופה, בריאותה ושלוות נפשה, וזאת במיוחד כאשר המדובר בתקיפה שבוצעה בין כותלי ביתה ומצד בן זוגה. המאשימה הדגישה את מידת הפגיעה המשמעותית בערכים המוגנים ובמתלוננת לנוכח האלימות המגוונת שננקטה על רקע ויכוח בין בני הזוג שכללה משיכה בשיער, ברגליים וכן חניקה. מכאן עתרה המאשימה לקביעת מתחם ענישה שנע בין 8 חודשים ועד 18 חודשי מאסר בפועל לצד רכיבי ענישה נוספים. המאשימה התנגדה להפניית הנאשם לשירות המבחן וזאת לנוכח העדר לקיחת אחריות מצדו וניהול המשפט עד תומו. בסופו של דבר ולנוכח העדר עבר פלילי, עתרה המאשימה למקם את עונשו של הנאשם בחצי התחתון של מתחם הענישה ולהשית עליו מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננת.
בא כוח הנאשם עמד בטיעוניו על נסיבותיו האישיות של הנאשם, כמו גם על נסיבות ביצוע העבירה ובמיוחד עמד על מורכבות מערכת היחסים הזוגית כפי שבאה לידי ביטוי בשלב שמיעת הראיות. נטען כי מדובר באירוע בודד וקצר, מבלי שקדם תכנון מוקדם לפגיעה במתלוננת אשר עובר לאירוע מרחה משחה על פניו. לטעמו האלימות שננקטה כלפי המתלוננת אינה ברף חומרה גבוה באשר המתלוננת לא נזקקה לטיפול רפואי. עוד הוסיף כי האירוע היווה נקודת מפנה בחיי הנישואין ולאחריו החליטו השניים לשקם את מערכת היחסים ביניהם. במרכז הטיעון עמד בא כוח הנאשם על עמדתם הנחרצת של המתלוננת וליאם אשר העידו בבית המשפט וביקשו שלא להחמיר עם הנאשם וכן העידו, בין היתר, על השינוי שעברה המשפחה כולה מיום האירוע.
לטענת בא כוח הנאשם עמדותיה של המאשימה לעניין העונש מחמירות יתר על המידה לא רק לנוכח הפסיקה המחמירה שהוצגה על ידה שאינה תואמת את המקרה הנידון, אלא שבחינת פסיקת בית המשפט מלמדת כי במקרים דומים מצאו בתי המשפט לקבוע מתחם עונש שנע בין מאסר מותנה ועד למספר חודשי מאסר בפועל לצד רכיבי ענישה נוספים, וכך גם ביקש שייקבע כאן. בסופו של דבר, ביקש בא כוח הנאשם למקם את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם, וזאת לנוכח גילו של הנאשם, העדר עבר פלילי, העובדה כי בני הזוג מתגוררים יחד ועתידם לפניהם וכן לנוכח עמדותיהם של המתלוננת וליאם. ב"כ הנאשם הוסיף לבקש שלא למצות את הדין עם הנאשם אלא להסתפק בענישה צופה פני עתיד ולמצער להשית על הנאשם מאסר קצר שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות.
הנאשם עובר לטיעונים לעונש אמר את הדברים הבאים: "קודם אני לא ניהלתי תיק הוכחות כמו שהיה צריך לנהל. זאת אומרת שיש הרבה עדויות שלא הבאתי, אני מאוד הגנתי על אשתי ... אני מודה באשמה, אני אומר לכולם, אין בעיה, אתם חושבים שפעלתי לא נכון, ההתנהגות שלי הייתה לא טובה, אני לא חושב שאחזור עליה שוב פעם בשום צורה", ובהמשך "אני מודה שכעסתי דבר ראשון, שצעקתי שקיללתי, שדחפתי, אני לא חושב שאני חנקתי אבל אם יש עדים שאומרים שחנקתי ובית המשפט קבע שחנקתי, אז אני מודה שחנקתי. אני חושב שלטובתי ולטובת המשפחה והחיים המשותפים הליך של קצינת מבחן של שיקום יותר נכון עבורי מאשר הליך של לשבת בבית סוהר. הייתי לילה במעצר וזה עשה לי טראומה עד היום....".
ובדברו האחרון אמר הנאשם: "אני מתנצל על כל מה שעברנו כולנו. אני מבקש סליחה מבית המשפט, ממנה, מהבן שלה, מאבא שלה מכל המעורבים בדבר. אני חושב שאני צריך הליך שיקומי עם שירות המבחן אם צריך. למרות שאני יכול להעיד על עצמי שאני לא מסוכן לאף אחד, בחיים שלי לא פגעתי באף אחד, לא עשיתי כל עבירת אלימות באף אחד. אני רוצה לבקש סליחה".
בתום ישיבת הטיעונים לעונש הוזמנה חוות דעת הממונה על עבודות שירות ממנה עלה כי הנאשם מתאים לריצוי עונש מאסר בדרך של עבודות שירות.
דיון והכרעה
מתחם העונש ההולם ייקבע בהתאם לעיקרון ההלימה תוך מתן משקל לערכים שנפגעו מביצוע העבירות, למידת הפגיעה בהם, למדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.
הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו ממעשיו של הנאשם הם זכותה של המתלוננת לכבוד, להגנה על חייה ושלמות גופה וזכותה לשלוות נפש ותחושת ביטחון בפרט כאשר אלו מבוצעות בין כותלי התא המשפחתי. לא לחינם המחוקק קבע כפל עונש בגין עבירות תקיפה המופנות כלפי בנות זוג. עבירות האלימות ככלל, וכנגד בנות זוג בפרט, הפכו זה מכבר לרעה חולה, תופעה נפסדת שאינה חולפת ועל בית המשפט מוטלת החובה להוקיע מעשי אלימות אלו בענישה משמעותית ומוחשית.

ראו רע"פ 340/21 מסרי נ' מדינת ישראל (28.01.2021), שם נקבע:
"כפי שהודגש לא אחת, יש לנקוט במדיניות ענישה מחמירה ומרתיעה כלפי עבירות אלימות במשפחה – ואלימות בין בני זוג בפרט – על מנת למגר תופעה נפסדת זו. זאת, בין היתר לנוכח הקושי הקיים לעיתים בחשיפת עבירות אלו, המבוצעות בהסתר מאחורי מפתן הדלת; הפגיעה הקשה שהן מסבות לתחושת הביטחון של בני המשפחה – וקורבנות המעשים בפרט; והחשש מהסלמת המעשים באופן העלול אף לסכן את חיי בני המשפחה, ובהם בת זוגו של התוקף (ראו והשוו רע"פ 1884/19 פלוני נ' מדינת ישראל (14.3.2019))".
ראו ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (11.10.2007), שם נקבע (סעיף 7):
"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג; באלימות במשפחה, נגישותם של קרבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא ענין מרוכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, פחדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון. לא אחת, קיימת תלות כלכלית ורגשית של בן הזוג המוכה בבן הזוג המכה, ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה. גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפוצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה."
כן ראו ע"פ 669/12 עמיאל נ' מדינת ישראל (19.4.2012), שם נקבע (סעיף 3):
"קשה להלום כי בישראל של המאה העשרים ואחת, עדיין רווחת התופעה של אלימות במשפחה, ובמיוחד אלימות נגד בת זוג, משל הייתה רכושו וקניינו של הבעל. כל זאת, תוך ניצול פערי כוחות פיזיים, לעתים תוך ניצול תלות כלכלית ורגשית של בת הזוג, ותוך ניצול העובדה שהדברים מתרחשים בין כתלי הבית כשהם סמויים מן העין. התופעה מעוררת שאט נפש וסלידה, והענישה בעבירות אלה צריכה לשקף את המימד המחמיר של עבירות אלימות במשפחה, תוך הכרה בעוול ובנזק הנפשי או הפיזי שנגרם לבת הזוג ובפגיעה בכבודה (ע"פ 4875/11 מדינת ישראל נ' פלוני בפסקה 12 (לא פורסם, 26.1.2012); ע"פ 322/12 מדינת ישראל נ' פלוני ( לא פורסם, 18.4.2012))."
בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אלימות במשפחה מלמדת על מנעד רחב של עונשים המוטלים על נאשמים בעבירות אלו, החל ממאסרים מותנים ועד מאסרים בפועל. מטבע הדברים בעבירות מסוג זה אפשר למצוא דרגות חומרה שונות בסופו של דבר העונש שנגזר תלוי במגוון שיקולים וביניהם חומרת המעשים; האלימות שננקטה; התוצאות והנזק שנגרם; הישנות העבירות; עבר פלילי; נסיבותיו של הנאשם וכיוצ"ב. עוד ייאמר כי אפשר להבחין בפסיקה במגמת החמרה בעבירות אלו בפרט במקרים בהם לא נראה אופק שיקומי, ולא בכדי.
להלן סקירה של גזרי דין בעבירות אלימות רלבנטיים לענייננו:
רע"פ 7660/19 פלוני נ' מדינת ישראל (21.11.2019) – המבקש הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות איומים ותקיפה סתם. עבירת האיומים בוצעה כלפי גרושתו וחברותיה, ועבירת התקיפה סתם בוצעה כלפי בן הזוג של אחת מהחברות, לאחר שהנאשם לא הצליח ליצור קשר עם גרושתו על מנת לתאם החזרת בתו הקטנה לרשותה. המבקש נעדר הרשעות קודמות, נדון לשלושה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות ועונשים נלווים. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה וכך גם בקשת הרשות לערער;
רע"פ 3077/16 פלוני נ' מדינת ישראל (2.5.2016) – נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה כנגד העונש אשר הוטל על המבקש בגין הרשעתו באירוע יחיד של תקיפת בת זוג. המבקש "דחף את המתלוננת לעבר המיטה, משך בשערה, סובב את גופה, וכופף את גופה לעבר הרצפה בעודו אוחז בצווארה". בית משפט השלום קבע מתחם עונש הולם שנע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו על דרך של עבודות שירות ועד לארבעה עשר חודשי מאסר. נשקלו נסיבות לקולה, הנתק שבין הנאשם למתלוננת והעדר הרשעות קודמות, ולחומרה היעדר הבעת חרטה מצד המבקש. על המבקש נגזר עונש מאסר בן שישה חודשים לצד רכיבי ענישה נוספים. ערעור לבית המשפט המחוזי על חומרת העונש נדחה. בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה והודגש הצורך בגינוי חריף של מעשי המבקש ועל ענישה שתהלום את חומרתם;
רע"פ 303/16 טלקר נ' מדינת ישראל (13.1.2016) – המבקש הורשע בהתאם להודאתו בתקיפת בת זוג בכך שדחף את רעייתו, אשר כתוצאה מכך מעדה ונפלה על הרצפה. מיד לאחר מכן בעט בה הנאשם בעודה מוטלת על הרצפה. בית משפט השלום קבע מתחם עונש הולם שנע בין מאסר על תנאי ועד שנת מאסר בפועל. שירות המבחן המליץ על עונש מוחשי ומציב גבולות. על הנאשם הושתו חמישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד רכיבי ענישה נוספים. ערעור לבית המשפט המחוזי נדחה, וכך גם בקשת רשות לערער, תוך שנקבע כי עונשו של המבקש נמצא על הצד המקל ביחס לחומרת מעשיו;
רע"פ 6037/15 צדקה נ' מדינת ישראל (7.9.2015) – המבקש הורשע לאחר שמיעת ראיות באיומים ובתקיפה סתם בן זוג בכך שסטר לאשתו והוא נידון לחמישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לצד רכיבי ענישה נוספים. ערעור לבית המשפט המחוזי נדחה, כך גם בקשת רשות לערער;
ע"פ 1616-12-20 (מחוזי מרכז) פיקדו נ' מדינת ישראל (15.2.2021) – המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירות איומים ותקיפה סתם – בן זוג, בכך שתפס בשערה של המתלוננת, משך אותה ובעט בה. שכנה שחזתה באירוע צעקה למערער להפסיק, ובתגובה הנאשם איים עליה. בהמשך זרק המערער טלפון לעברה של המתלוננת, תפס בידה ומשכהּ. נקבע מתחם עונש בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בעבודות שירות, לבין עשרה חודשי מאסר. הושתו על המערער שישה חודשי מאסר, עליהם הופעלו במצטבר 2 מאסרים מותנים (5 חודשים, 3 חודשים), כך שנדון לעונש מאסר בן ארבע עשר חודשים. ערעורו התקבל באופן חלקי – המאסרים המותנים הופעלו בחופף זה לזה ובמצטבר לעונש המאסר שנגזר עליו, כך שיישא עונש מאסר בפועל למשך אחד עשר חודשים;
עפ"ג (מחוזי מרכז-לוד) 40581-08-20 אלולו נ' מדינת ישראל (17.11.2020) – הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעבירה של תקיפת בת זוגו. הוא סטר על פניה, וכשהתרחקה ממנו – תפס בידה ומשכהּ לכיוונו, הפילהּ ארצה והכה אותה בכל חלקי גופה. בהמשך, אחז בראשה ומשכהּ לכיוונו. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה בין מספר חודשי מאסר ועד שמונה עשרה חודשי מאסר בפועל והתחשב בגזירת העונש בעברו הפלילי של הנאשם (מעולם לא ריצה עונש מאסר), בהמלצה שלילית של שירות המבחן והוא נידון לארבעה עשר חודשי מאסר בפועל לצד רכיבי ענישה נוספים. ערעור לבית המשפט המחוזי נדחה;
עפ"ג (מחוזי מרכז-לוד) 22674-12-19 אבו סלימאן נ' מדינת ישראל (25.2.2020) – המערער הורשע בהתאם להודאתו בתקיפה סתם – בן זוג, בכך שתקף את רעייתו בטבורה של עיר במספר מכות אגרוף לראשה לנגד עיניהם של עוברי אורח ושניים מילדיהם הקטינים. לאחר שהורחק על ידי עובר אורח שב ותקף את המתלוננת תפס בכתפה וידיה וחדל ממעשיו רק לאחר התערבות שוטר שהיה במקום. בית המשפט השלום עמד על עברו הפלילי המכביד והרלוונטי של הנאשם, העדר אופק שיקומי ומנגד על כך שהודה וחסך זמן שיפוטי ניכר. המערער נידון למאסר בן אחד עשר חודשים לצד רכיבי ענישה נוספים. ערעור לבית המשפט המחוזי נדחה;
עפ"ג 3328-05-15 (מחוזי מרכז) פלוני נ' מדינת ישראל (6.9.2015) – המערער הורשע בהתאם להודאתו באיומים ובתקיפה סתם – בן זוג בכך שסטר לאשתו ואיים עליה בשתי הזדמנויות. בית המשפט דחה את עתירת ההגנה להימנע מהרשעתו של המערער. לנוכח הודאתו ונטילת האחריות, העדר עבר פלילי והליך טיפולי, הושת על המערער עונש מאסר בן שלושה חודשים לריצוי בעבודות שירות, לצד רכיבי ענישה נוספים. ערעור לבית המשפט המחוזי נדחה;
ת"פ (שלום ראשל"צ) 18575-07-19 מדינת ישראל נ' פלוני (26.01.2020) – הנאשם (נעדר הרשעות קודמות) הורשע על פי הודאתו בתקיפת בת זוגו ובהפרת הוראה חוקית בכך שסטר על לחיה של המתלוננת, היכה אותה במכות על ראשה ותפסהּ בשערה ובצווארה. בהמשך, בעודו תחת תנאים מגבילים שכללו הרחקה מהמתלוננת ואיסור יצירת קשר, הגיע הנאשם לביתו (שם שהתה המתלוננת) וסירב לעזוב את המקום. נקבע מתחם ענישה בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בדרך של עבודות שירות לבין עשרה חודשי מאסר בפועל, ונגזר על הנאשם עונש מאסר בן חמישה חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות לצד רכבי ענישה נוספים;
ת.פ 15864-11-16 (ראשל"צ) מדינת ישראל נ' חלפון (22.1.2019) – הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בשלושה אישומים שבכל אחד מהם יוחסה לו עבירת תקיפת בת זוג. בית המשפט השלום קבע מתחם עונש הולם שנע בין מאסר מותנה למספר חודשי מאסר בפועל והשית על הנאשם עונש מאסר בן ארבעה חודשים לצד רכיבי ענישה נוספים;
ת.פ 35469-02-19 (ראשל"צ) מדינת ישראל נ' ממן (30.5.2021) – הנאשם נעדר עבר פלילי הורשע בהתאם להודאתו בתקיפת בת זוג ואיומים בכל שאיים על אשתו במהלך נסיעה באומרו "אם לא תסתמי את הפה אני אכניס לך את המפתח בעין", לאחר מכן, אחז בחוזקה בצווארה והטיח את ראשה ברכב וכן איים "אני ארצח אותך". לנוכח הליך טיפולי בית המשפט חורג ממתחם העונש ההולם ומשית על הנאשם עונש מאסר בן חודשיים לריצוי בעבודות שירות לצד רכיבי ענישה נוספים;
ת.פ 69862-09-16 (רחובות) מדינת ישראל נ' פלוני (19.2.2018) – הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות באיומים ובתקיפת בת זוג בכך שאיים על אשתו באומרו "אם תלכי למשטרה זה הסוף שלך" וכן אחז בצווארה של המתלוננת בשתי ידיו וחנק אותה כשלושה חודשים קודם לכן. נלקח בחשבון עברו הפלילי, הבעת חרטה בשלב מאוחר ולאחר הכרעת הדין, השתלבותו בהליך טיפולי הנאשם נידון לעונש מאסר בן ארבע חודשיים לריצוי בעבודות שירות לצד רכיבי ענישה נוספים.
אוסיף כי בחינה יסודית של שני פסקי הדין אליהם הפנתה המאשימה מלמדת כי אלו אינם בני השוואה לעניינו ולא רק בשל שונות הנסיבות וחומרתם הרבה ביחס למקרה הנדון. לדוגמה: עפ"ג (מחוזי חיפה) 10803-06-14 פייבשנקו נ' מדינת ישראל (7.7.2014) – המערער בעל עבר פלילי, הורשע לאחר ניהול הוכחות בתקיפה הגורמת חבלה של ממש ובהיזק במזיד, בכך שהגיע לביתה של המתלוננת, היכה אותה בפניה באמצעות רצועה של כלב, לאחר מכן היכה מכת אגרוף בדלת הזכוכית של המעלית ושבר אותה. לאחר מכן היכה את המתלוננת בחוזקה, מכת אגרוף בעינה השמאלית ובבית החזה שלה. כתוצאה מכך נגרמו חבלות בדמות שטף דם סביב עין שמאל ונפיחות. בית המשפט השלום קבע מתחם עונש הולם הנע בין 3 חודשי מאסר ועד ל-12 חודשי מאסר בפועל (מתחם נמוך מהמתחם לו עתרה המאשימה כאן) וגזר את דינו של המערער לעונש מאסר בן שמונה חודשים לצד רכיבי ענישה נלווים. ערעור לבית המשפט המחוזי נדחה. בהקשר לכך, היה ראוי שהמאשימה תביא לידיעת בית המשפט כי הוגשה בקשת רשות לערער אשר נדחתה אף היא.
ע"פ 3196/08 חאלד נ' מדינת ישראל (26.6.2008) – הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בתקיפה סתם ובאיומים בכך שהיכה אותה בראשה, בידיו ובנעליו, גרר אותה לשירותים בחוזקה הכניס את ראשה לאסלה ובהמשך איים כי ישרוף אותה ואת ילדיה. קיימת לא רק שונות בחומרת העבירות אשר כוללות את תקיפתה של המתלוננת להן נלווה לא רק אקט משפיל ומבזה ביותר ואיומים קשים, אלא לכך מצטרפת המלצתו השלילית של שירות המבחן המתאר מסכת אלימות מתמשכת לאורך חיי הנישואין, נטילת אחריות פורמלית והעדר אופק שיקומי. בנוסף לאלו, פסק הדין ניתן לפני תיקון 113 ומטבע הדברים אינו כולל התייחסות למתחמי ענישה;
רע"פ 1923/11 חטיב נ' מדינת ישראל (10.3.2011) – המבקש הורשע בהתאם להודאתו שלאורך תקופה של כ-5 חודשים בה היה נשוי למתלוננת בת 16.5 נהג כלפיה באלימות ובאיומים. האלימות הייתה קשה ומגוונת לרבות מכות בראשה, סטירות, משך בשערות ראשה, חנק אותה, הפילה על הרצפה, דרך על ראשה, שרט אותה, היכה אותה באמצעות מטאטא. כתוצאה ממעשיו של המבקש נגרמו למתלוננת חבלות של ממש. עוד איים המבקש על המתלוננת בעת שנכנסה למיטתה ואיים עליה באמצעות סכין כי ירצח אותה. שירות המבחן עמד על הצורך בענישה מרתיעה. בית המשפט גזר על הנאשם מאסר בן שישה חודשים לריצוי בעבודות שירות לצד רכיבי ענישה נוספים. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה והחמיר בעונשו של המבקש והעמידו על 12 חודשי מאסר. בקשת רשות לערער נדחתה.
מנגד פסקי הדין אליהם הפנה בא כוח הנאשם אף הם אינם בני השוואה למקרה כאן. מדובר במקרים העוסקים בנסיבות קלות מעניינו, רובם עוסקים בעניינם של נאשמים אשר נטלו אחריות מלאה על מעשיהם ולא נשמעו ראיות, חלק מהמקרים הינם בבחינת חריגים שבחריגים לא רק כאלו המבוססים על הודאה ונטילת אחריות ושיקולי שיקום אלא שחלקם מבוססים על שיקולי צדק, שאינם רלבנטיים כאן.
ת.פ 39326-11-18 מדינת ישראל נ' אלמליח (3.12.2020) – הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בכתב אישום מתוקן שייחס לו תקיפת סתם, איומים והיזק לרכוש במזיד, בכך שהנאשם התקרב למתלוננת, משך בשיערה, הצמיד ראשו לראשה ואיים עליה כי ישרוף אותה. לאחר מכן הטיח את הטלפון הנייד בקיר חדר השינה. בהסכמת הצדדים הופנה הנאשם לשירות המבחן. בית המשפט קבע כי אין מקום להימנע מהרשעתו של הנאשם. אך לנוכח לקיחת אחריות, חלוף הזמן, העדר תיקים נוספים, תסקירי שירות המבחן בית המשפט משית על הנאשם מאסר מותנה, צו של"צ, פיצוי והתחייבות להימנע מעבירה.
ת.פ 45074-06-17 מדינת ישראל נ' פלוני (17.7.2019) – הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בשתי עבירות איומים ובתקיפה סתם בן זוג. הנאשם איים על המתלוננת בשתי הזדמנויות ובתקיפתה בכך שאחז בידיה של המתלוננת ובעת שצעקה שם יד על פיה. בית המשפט קבע מתחם ענישה לעבירות האיומים ממאסר מותנה ועד לשנת מאסר ובנוגע לעבירת התקיפה מאסר מותנה ועד למספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות. בית המשפט נתן משקל רב ביותר להליכים שהתנהלו בבית הדין הרבני ולאחר שזה התרשם מניכור הורי הושם בנם המשותף במשמורת הנאשם. מכאן ששליחתו של הנאשם למאסר או לריצוי עונש המאסר בדרך של עבודות שירות עלולה הייתה לפגוע פגיעה קשה בקטין;
ת.פ 23917-04-15 מדינת ישראל נ' פלוני (3.7.2016) – הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ותקיפה הגורמת חבלה של ממש של בנה. הנאשם אחז בידה של המתלוננת, חנק אותה, המתלוננת זעקה לעזרה ובנה נחלץ לעזרתה. המתלונן שיחרר את אחיזתו של הנאשם מצווארה של המתלוננת אולם הנאשם בעט בבטנה. בשלב זה השכיב הבן את הנאשם על הרצפה למנוע ממנו להמשיך ולהכות במתלוננת אז הכה הנאשם בראשו של הבן, בעט באשכיו ונשך בחוזקה את אגודל ידו. הבן איבד את הכרתו למספר שניות ולאחר כל זאת שב ותקף הנאשם את המתלוננת נשך בחוזקה את ידה והשתולל כאשר הוא חובט בשניים ולהם נגרמו חבלות של ממש. בית המשפט קבע מתחם ענישה שנע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד ל-18 חודשי מאסר בפועל לצד רכיבי ענישה נוספים. לא אפרט את כלל המורכבות שעולה ממקרה ייחודי זה על נסיבותיו, דיי שייאמר כי בית המשפט מצא לחרוג ממתחם הענישה בשל שיקולי צדק שכן המדובר בנאשם בן 78 הסובל מבעיות בריאותיות רבות, התפתח אצלו מצב דמנטי אשר הפך אותו לסיעודי ונטען כי נשיאת עונש מאסר עלולה לסכן את בריאותו.
ונשוב לענייננו, מהכרעת הדין עולה כי מדובר באירוע אלימות חריג לחייהם המשותפים של בני הזוג ועל כך העידה המתלוננת (עמוד 22 שורות 30 ו-32). העבירות בהן הורשע הנאשם בוצעו על רקע וויכוח בין הנאשם והמתלוננת, מתוך התפרצות כעס רגעית וללא תכנון מוקדם, ללא תחכום או אכזריות, ללא שימוש בנשק קר או חם.
טענת הנאשם לפיה מעשיה של המתלוננת שכללו מריחת משחה על פניו הם אלו אשר הביאו לתקיפתה כהגנה עצמית, נדחתה בהכרעת הדין. מדובר בטענה מוטב לה אלמלא נטענה וכשלעצמה מקוממת. אבהיר ואדגיש, דבר במעשיה של המתלוננת לא הצדיק נקיטת התנהגות אלימה מצד הנאשם. לנאשם הייתה הזדמנות להימנע ממעשיו, אך הוא בחר לנקוט בדרך אלימה. אף יותר מכך, מדובר בתקיפה הכוללת מספר שלבים שאפשר לראות בכל אחד מהם מעשה תקיפה עצמאי, ובכל שלב לנאשם הייתה הזדמנות לחדול מהתנהגותו האלימה, אלא שהוא בחר בדרך הפוכה והאלימות הסלימה עד לחניקתה של המתלוננת.
על מנת להמחיש את עוצמת האלימות בה נקט הנאשם, אפנה לדבריו של ליאם אשר תיאר כי המתלוננת החליפה צבעים והוא צעק לעבר הנאשם "בלי ידיים" ורק אז הנאשם שיחרר מאחיזתו במתלוננת. אין זה מופרך להניח כי אלמלא מעורבותו של ליאם באירוע תוצאות מעשיו של הנאשם היו חמורות יותר. ואם לא די בכך, שהרי גם לאחר שהמתלוננת יצאה מהחדר, הנאשם לא חדל ממעשיו הרעים שבר צעצוע וכאשר ישבה על כורסא דחף אותה לאחור.
מעשיו של הנאשם חמורים, אירוע המתחיל במשיכה בשיער וכולל מספר שלבים לרבות דחיפות ומשיכה ברגליים ומסתיים בהצמדתה של המתלוננת לקיר וחניקתה אינו ראוי להתייחסות של "סתם" תקיפה, אלא ראוי לגינוי וענישה שתהלום את חומרת מעשי הנאשם.
לאור כל האמור, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות, מידת הפגיעה בערכים המוגנים ומדיניות הענישה הנהוגה, מצאתי לקבוע מתחם העונש ההולם בין מאסר קצר שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות ועד לשנת מאסר בפועל לצד רכיבי ענישה נוספים.

גזירת העונש המתאים לנאשם
הצדדים לא טענו ואף לא מצאתי נסיבות לחומרה או לקולה המצדיקות חריגה ממתחם העונש ההולם. לפיכך, יש לקבוע עונשו של הנאשם בתוך המתחם תוך התחשבות בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40יא' לחוק העונשין).
לקולה: הנאשם יליד 1979, נשוי למתלוננת מזה כ-5 שנים, אב לשתי בנות קטינות בנות 6 ו-4 , ומגדל את ליאם מגיל 9 ורואה בו כבנו. הנאשם עובד כמנהל תחנת מוניות בשדה התעופה מזה 6 שנים. הנאשם והמתלוננת מנהלים משק בית משותף, מכאן שהטלת עונש מאסר גם אם בדרך של עבודות שירות יהא בה כדי לפגוע לא רק בנאשם, אלא במשפחתו המורחבת.
המתלוננת כזכור העידה בפניי על הקשיים עימם התמודדו לפני ולאחרי האירוע כזוג וכמשפחה וכן העידה כי מדובר בנקודת מפנה בחיי הנישואין ועל ההחלטה המשותפת לשקם את מערכת היחסים הזוגית והמשפחתית. לדבריה מערכת היחסים עלתה על דרך המלך אך הדרך לנחלה ולמנוחה עוד ארוכה (עמוד 21 שורות 3-2). עוד בהקשר לכך יש לתת את הדעת שחלף פרק זמן לא מבוטל מיום ביצוע העבירות ולמעלה משנה, ואין טענה כלשהי כנגד הנאשם בתקופה זו. אפשר להסיק מכך כי ההליך המשפטי מהווה גורם מרתיע ואף יש בכך ללמד כי רמת הסיכון להישנות העבירות אינו גבוה.
עמדותיהם של המתלוננת וליאם נשמעו בקול רם וברור. השניים שבו וחזרו על כך שאין הם מבקשים להחמיר עם הנאשם. ההפך הוא הנכון. אמנם אינטרס הציבור והמתלוננת אינם חד הם ואולם המחוקק והפסיקה העניקו, ולא בכדי, מעמד מיוחד לנפגע עבירה ונדרשים הן המאשימה והן בית המשפט להתחשב בעמדתו. המתלוננת היא זו שנפגעה, היא זו העומדת בסיכון במישור החברתי, המשפחתי והכלכלי, גם בעתיד. לכן, גם עמדה מקלה ומקבלת של קורבן העבירה חייבת לטעמי לקבל ביטוי ומשקל בגזר הדין ומהווה היא שיקול נוסף בין יתר שיקולי הענישה.
ניהול המשפט לא ייזקף לחובת הנאשם שכן זכותו לנהל את ההליך כראות עיניו, אך הנאשם לא זכאי, כמובן, להקלה הניתנת למי שמודה במיוחס לו, מביע חרטה, לוקח אחריות וחוסך מזמנם של העדים ומזמנו של בית המשפט.
עוד אומר כי שמעתי בקשב רב את בקשת ההגנה כי ייערך בעניינו תסקיר שייבחן אפשרות שילובו בהליך טיפולי, אך לא מצאתי לקבלה. התרשמתי כי בקשתו של הנאשם להשתלב בהליך טיפולי נאמרה מהפה אל החוץ, היא אינה נובעת מהבנה או הפנמה של הפסול במעשיו, אלא מהלחץ המשפטי ומהחשש מתוצאות המשפט. התבטאויותיו של הנאשם בעדותו בפניי כלפי המתלוננת בניסיון בוטה להשחיר את פניה ולהשליך את האחריות לפתחה אמנם התמתנו במעט בשלב הטיעונים לעונש אך הם מלמדים על חוסר תובנה ומודעות לחומרת מעשיו. גם בדברו האחרון הנאשם לא נטל הנאשם אחריות על מעשיו והתקשה להביע אמפתיה למצבה של המתלוננת או לפגיעה הקשה בה כמו גם למחיר הכבד אותו שילמה במתן העדות בפניי.
ודוק: אין לנאשם זכות קנויה כי ייערך תסקיר בעניינו לבטח אין כל הצדקה לעשות כן, לאחר שניתנה הכרעת הדין וכאשר הנאשם אינו מקבל אחריות למעשיו גם בדברו האחרון (רע"פ 5216/20 עלקם נ' מדינת ישראל (06.08.2020), רע"פ 8722/15 תבנאס נ' מדינת ישראל (21.12.2015)).
תוצאה
לאור כל האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
5 חודשי מאסר בפועל. המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות במרכז הסחר במודיעין בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות שירות מיום 1.8.2021. הנאשם יתייצב ביום 1.11.2021 בשעה 8:00 במשרדי הממונה במפקדת מחוז מרכז של שב"ס.
הנאשם מוזהר כי עליו לעמוד בתנאי ההעסקה ובדרישות הממונה, לרבות בדבר איסור צריכת אלכוהול או שימוש בסמים, וכי כל חריגה מהכללים עלולה להביא להפסקת עבודות השירות וריצוי יתרת עונש המאסר מאחורי סורג ובריח.
6 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירות אלימות למעט איומים.
3 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירות איומים והיזק לרכוש.
מאחר שאין במעשי הנאשם היבטים כלכליים, וכאשר בני הזוג חיים היום ביחד, לא מצאתי להטיל עליו עונש של קנס.
המזכירות תעביר העתק גזר הדין לממונה על עבודות השירות.
ערבויות והפקדות שניתנו בהליכי המעצר הקשורים לתיק זה ישמשו לצורך הבטחת ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות, עם סיום ריצוי עונש זה יושב הכסף לידי הנאשם בכפוף לכל מניעה חוקית אחרת, לרבות עיקול.
ניתן בזאת צו כללי למוצגים.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כחוק .

ניתן היום, ז' תשרי תשפ"ב, 13 ספטמבר 2021, בנוכחות הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: שלום שלומי עסיס
שופט :
עורכי דין: