ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גלית סקוברוניק נגד משרד התחבורה-רשות הרישוי :

המבקשים/התובעים:

1.גלית סקוברוניק
2.יצחק סקוברוניק
ע"י ב"כ עוה"ד מ יטל תורג'מן – כהן

נגד

המשיבים/הנתבעים:
1. משרד התחבורה-רשות הרישוי
ע"י ב"כ עוה"ד עמי עבר הדני - פמת"א – אזרחי

2. תאגיד השידור הציבורי הישראלי
ע"י ב"כ עוה"ד יאיר עשהאל, אסף עולמי ושרון ענבים כהן
משרד עוה"ד אפרים אברמזון ושות'

פסק דין

בפני בקשה לאישור ניהול תובענה כייצוגית לפי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות "), שעניינה טענת המבקשים לפיה התוספת לאגרת רישיון רכב מנועי (להלן: " הסכום הנוסף"), אשר גבייתה מוסדרת בסעיף 84 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה"), חושבה החל משנת 2013 באופן שגוי, כך שנגבה בפועל סכום גבוה מהסכום שצריך היה להיגבות ושלא כדין.

הרקע בתמצית
אין חולק כי על פי הוראת סעיף 84 לפקודת התעבורה גובה המשיבה 1 (להלן: "רשות הרישוי") מבעל רישיון רכב, במסגרת אגרת רישיון הרכב, סכום נוסף עבור המשיב 2, תאגיד השידור הציבורי בישראל (להלן: "התאגיד"). המחלוקת בעניננו נוגעת לפרשנות הוראת, באופן שהסכום שנגבה בפועל גבוה מהסכום שצריך להיגבות בהתאם להוראת סעיף 84 לפקודת התעבורה והכיצד יש לחשב התשלום הנוסף לגבייה.

בענייננו, המבקשים הינם בני זוג אשר בבעלותם מספר כלי רכב, אשר שילמו מידי שנה במסגרת תשלום אגרת רישיון רכב גם את התשלום בגין "הסכום הנוסף", וזאת בסכומים הבאים: בשנת 2019 - 164 ₪ לכל כלי רכב; בשנת 2018 - 171 ₪ לכל כלי רכב; ובשנת 2017 - 161 ₪ לכל כלי רכב (ראו נספחים 1 - 6 לבקשת האישור - העתקי רישיונות הרכב של המבקשים והעתקי הפרסומים ברשומות על גובה הסכום הנוסף).
טענתם המרכזית של המבקשים הינה, כי חישוב הסכום הנוסף החל משנת 2013 נעשה שלא בהתאם להוראות סעיף 84 לפקודה, ומשכך נעשית גבייה ביתר ממיליוני בעלי רכבים. המבקשים עתרו להפסקת הגבייה השגויה ולהשבת הסכומים שנגבו ביתר, אשר הוערכו על ידם בסך של 273,000,000 ₪ לתקופה של 24 חודשים שקדמו להגשת התובענה (ראו חישוב בסעיף 29.2 לבקשת האישור).

ביום 3.10.19, מספר חודשים בטרם הגשת התובענה ובקשת האישור, פנו המבקשים בכתב אל המשיבות והתריעו בפניהם כי נעשית גביה ביתר תוך שביקשו כי יחדלו מהתנהלותם (ראו נספח 7 לבקשת האישור). לא ניתן מענה עניינני לפניה זו (ראו המענה שניתן בנספח 8 לבקשת האישור).

כאמור, גביית הסכום הנוסף נעשית בהתאם להוראות סעיף 84 לפקודת התעבורה, אשר פרשנותו היא לב ליבה של בקשת האישור שבפניי, וזוהי לשונו נכון למועד הגשת התביעה ובקשת האישור :
"84. (א) אגרת רשיון לרכב מנועי, למעט לתלת אופנוע ולאופנוע עם רכב צדי או עם גרור או בלעדיהם, או חידושו, שסכומה נקבע בתקנות לפי פקודה זו (להלן - אגרת רשיון), תוגדל, החל ביום י"ב בניסן התשנ"ו (1 באפריל 1996) בסכום של 164 ₪ (להלן - הסכום הנוסף).
(ב) כל סכום נוסף ייגבה עבור תאגיד השידור הישראלי ויועבר אליו.
(ג) הסכום הנוסף יפחת, ב-1 באפריל בכל שנה החל בשנת 2004, בשיעור של 5%, ויתעדכן באותו מועד לפי שיעור השינוי במדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהיה ידוע ב-1 בינואר של אותה שנה, לעומת זה שהיה ידוע ב-1 בינואר של השנה הקודמת, ויעוגל לשקל החדש הקרוב.
(ג1) על אף האמור ברישה של סעיף קטן (ג) ובלי לגרוע מהוראת העדכון הקבועה בסיפה של הסעיף הקטן האמור –
(1) בתקופה שמיום כ"ה באדר ב' התשס"ח (1 באפריל 2008) עד יום כ"ה באדר ב' התשע"א (31 במרס 2011) לא יפחת הסכום הנוסף;
(1א) ב-1 באפריל בכל אחת מהשנים 2013 עד 2018 יעלה הסכום הנוסף בתשעה שקלים חדשים; התוספת לסכום הנוסף לפי פסקה זו תתעדכן גם היא לפי האמור בסיפה של סעיף קטן (ג);
(2) (נמחקה);
(3) (נמחקה).
(ג2) (בוטל).
(ד) המנהל הכללי של משרד התחבורה יפרסם ברשומות הודעה על הסכום הנוסף, כפי שהתעדכן לפי סעיפים קטנים (ג) ו-(ג1)".
(הדגשות שלי - ר.ב)

(הבהרה : נכון למועד הגשת התביעה בשנת 2019 – הסכום הנוסף קובע לסכום של 164 ₪, וכך נוסחה התביעה. נכון להיום עומד הסכום הנוסף על סך של 148 ₪ )

יצוין, כי על פי סעיף 80 לחוק השידור הציבורי הישראלי, תשע"ד-2014 (להלן: "חוק השידור הציבורי") הסכום הנוסף הנגבה במסגרת אגרת רישיון רכב לפי סעיף 84 לפקודת התעבורה, מהווה חלק ניכר מתקציב התאגיד, שמקורו ב"סכום הכולל" כהגדרתו בסעיף 80 הנ"ל, לצד הכנסות נוספות המתקבלות מחסויות ופרסומות, משירותי ארכיון וממכירת זכויות שידור.

טענות המבקשים
כאמור, טענתם המרכזית של המבקשים היא כי חישוב הסכום הנוסף לשנים 2013 ואילך נעשה באופן שגוי, לאור פרשנות שגויה לסעיף 84 לפקודת התעבורה.
לטענתם, על פי הוראת סעיף 84 לפקודת התעבורה, היה נכון לבצע התחשיב לגביית הסכום הנוסף, בשנים 2013 – 2018 , באופן בו יתווסף, בכל 1 באפריל , סך של 9 ₪, ול אחריו תבוצע הפחתה של 5%, וזאת תוך התאמה למדד המחירים לצרכן ועיגול.
לטענתם, החישוב שביצעו המשיבות בתקופה הנ"ל הינו שגוי, מאחר והמשיבות ביצעו את התוספת של 9 ₪ בכל שנה אך נמנעו מלבצע את ההפחתה בשיעור של 5% מהסכום המתקבל לאחר תוספת 9 ₪, וזאת בכל שנה מהשנים הנ"ל.
לטענת המבקשים, משלא צוין בסעיף 84(ג)(1א) לפקודה כי בשנים בהם ההוספה של 9 ₪ מבטלת את ההפחתה של 5%, הרי שאין להתעלם מכך.

בהינתן האמור, פרטו המבקשים את הסכומים אשר על פי שיטת חישובם היו צריכים להיגבות כדלקמן:
בשנת 2013 - 119 ₪, ולא 125 ₪ כפי שנגבה בפועל;
בשנת 2014 - 124 ₪, ולא 136 ₪ כפי שנגבה בפועל;
בשנת 2015 - 125 ₪, ולא 145 ₪ כפי שנגבה בפועל;
בשנת 2016 - 127 ₪, ולא 153 ₪ כפי שנגבה בפועל;
בשנת 2017 - 129 ₪, ולא 161 ₪ כפי שנגבה בפועל;
בשנת 2018 - 131 ₪, ולא 171 כפי שנגבה בפועל;
בשנת 2019 - 126 ₪, ולא 164 ₪ כפי שנגבה בפועל.
(ראו נספח 9 לבקשת האישור - פרסומים ברשומות של הסכומים שנגבו מידי שנה, ונספח 10 לבקשת האישור - תחשיבי הצמדה הרלוונטיים לחישוב הסכומים שהיו צריכים לגבות).

המבקשים טענו כי התנהלות זו של המשיבים מקימה להם מספר עילות תביעה כדלקמן: הפרת חובה חקוקה – (הוראת סעיף 84 לפקודת התעבורה); הטעיה - היות הפרסומים ברשומות של הסכום הנוסף עולה לכדי הטעיה ומצג שווא; עשיית עושר ולא במשפט; והתנהלות בניגוד לעקרון חוקיות המינהל נוכח הגבייה הלא חוקית ואופן ההתנהלות בהליך דנן.

המבקשים הוסיפו וטענו להתאמת ההליך להידון כתובענה ייצוגית, תוך שציינו כי קיימת להם עילת תביעה אישית מששילמו את הסכום הנוסף ביתר בשנים 2017 - 2019, וזאת בסך מצטבר של 298 ₪ עבור כל כלי הרכב שהיו בבעלותם בשנים הנ"ל.
עוד טענו המבקשים, כי מתקיימים במקרה זה התנאים הקבועים בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות , לאישור ניהול התובענה כייצוגית, וזאת בהתקיים מסכת עובדתית דומה ושאלות דומות של עובדה ומשפט ביחס לכל חברי הקבוצה אשר חויבו, לטענתם, ביתר בניגוד להוראות סעיף 84 לפקוד ת התעבורה, כמפורט לעיל.

טענות התאגיד
טענתו המרכזית של התאגיד הינה, כי חישוב הסכום הנוסף בשנים 2013 - 2018 נעשה כדין ובהתאם להוראות סעיף 84 לפקודת התעבורה.
לטענתו, לשון סעיף 84(ג1) לפקודה ברורה ולפיה הסכום הנוסף יועלה בכל אחת מהשנים 2013 עד 2018 ב-9 ₪, כאשר מצוין במפורש כי הוראות אלה יחולו "על אף" האמור בס"ק (ג) הקובע הפחתה של 5% בסכום הנוסף בכל שנה. במשמע כי אין לבצע ההפחתה בשיעור של 5%.
לטענת התאגיד, אין כל אחיזה בלשון החוק לפרשנות המבקשים ולא ניתן לקבל פרשנותם כי משלא צוין במפורש כי לא תיעשה הפחתה של 5% בשנים אלו הרי שיש לבצעה.
עוד נטען, כי פרשנות המבקשים אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק וכוונת המחוקק כפי שבאות לידי ביטוי בדברי ההסבר לסעיף, בדו"ח שקדם לגיבוש הסעיף ולדיונים שהתקיימו בוועדת הכלכלה של הכנסת, מהם עולה כי כוונת המחוקק הייתה לפשט הדברים ולקבוע תוספת של 9 ₪ בלבד בשנים הרלוונטיות, ללא כל הפחתה.

מעבר לכך, טוען התאגיד, כי דין בקשת האישור להידחות על הסף מחמת שיהוי נוכח העובדה שהמבקשים עצמם טוענים, כי החישוב השגוי החל עוד בשנת 2013, כאשר שינוי החישוב עתה באופן רטרואקטיבי יפגע בתקציב התאגיד, המבוסס בעיקרו על הסכום הנוסף המועבר אליו, יצור "בור תקציבי" ויפגע בהסתמכות שנוצרה על מקור תקציבי זה לפעילות התאגיד. נטען, כי ככל שהייתה מועלית הטענה בזמן אמת וככל שהיה לה בסיס ניתן היה ל פעול לתיקון ו/או להבהרת נוסח ההוראה בפקודת התעבורה.
הוסיף וטען התאגיד, כי המבקשים לא העלו טענות לחוסר חוקתיות בגבייה או כי הסכום שנגבה הינו בלתי סביר, ולמעשה טענת המבקשים היא כי פירוש הוראת סעיף 84 לפקודת התעבורה מוביל לתוצאה חשבונאית נמוכה מזו אשר נגבתה בפועל, בהתאם לפרשנות המשיבים לפקודה.

לבסוף, נטען, כי בכל מקרה לא מתקיימים במקרה דנן התנאים הקבועים בחוק לאישור תובענה כייצוגית, ובעיקר הדרישה כי קיים סיכוי שהשאלות יוכרעו לטובת הקבוצה.
זאת ועוד, יש לדחות הבקשה בהתאם לשיקול הדעת הנתון לבית המשפט בסעיף 8(ב) לחוק לאור הפגיעה החמורה באינטרס הציבורי הגלום בקיום שידור ציבורי איכותי, פגיעה שעלולה להיגרם ככל שתתקבל בקשת המבקשים שתגרום לקושי תקציבי ניכר בדיעבד.
בנוסף, נטען כי בקשת האישור הוגשה על פי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק וממילא לא ניתן לנהל כנגד רשות תובענה ייצוגית בעילות אחרות כפי שניסו המבקשים לעשות.

טענות רשות הרישוי
טענות רשות הרישוי דומות בעיקרן לטענות התאגיד, ובמרכזן הטענה כי חישוב הסכום הנוסף נעשה כדין, וזאת נוכח הוראת סעיף 84(ג1)(1א) לפקודה, הקובעת כי החל משנת 2013 ועד לשנת 2018 יועלה הסכום הנוסף ב-9 ₪ בכל שנה, תוך שצויין במפורש כי האמור נקבע על אף ההוראה הכללית בסעיף 84(ג) לפקודה הקובעת הפחתה של 5% בסכום הנוסף בשנה.
היינו, לטענת רשות הרישוי ההוראה הקובעת תוספת של 9 ₪ בשנה בשנים 2013 – 2018 גוברת ומסייגת את ההוראה הכללית בדבר הפחתה של 5% בשנה ואין לקרוא את הדברים באופן המשלב בין ההוראות, כטענת המבקשים .
לטענת רשות הרישוי, טענת המבקשים מבוססת על פרשנות שגויה של הוראות סעיף 84 לפקודת התעבורה ועל כן, נעדרת תביעתם ובקשת האישור שלצידה, כל בסיס משפטי, ודינה להידחות.

מעבר לאמור, טוענת רשות הרישוי, כי עילות התביעה להן טענו המבקשים בכל מקרה יוצאות מגדרי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק, וכי בכל מקרה הסכום הנוסף רק נגבה על ידה, אך מועבר, כפי שמורה סעיף 84(ב) לפקודה, לתאגיד, ומשכך אין מקום להעלאת הטענות כנגדה.

עוד טענה רשות הרישוי , כי דין התובענה ובקשת האישור להידחות על הסף, וזאת ממספר טעמים: האחד, כי מדובר למעשה בתקיפה של המבקשים את נוסח החוק אשר לדידם לכאורה שגוי או אינו ברור, וזאת בניגוד להלכת אלפריח [ע"א 4291/17 אלפריח נ' עיריית חיפה (פורסם בנבו, 13.2.19)] לפיה לא ניתן לתקוף בתקיפה עקיפה אקט שלטוני בתובענה ייצוגית; השני, קיומו של שיהוי, כאשר על פי טענות המבקשים הגבייה הפסולה נעשית כבר משנת 2013.

לבסוף, טענה רשות הרישוי, כי לא מתקיימים התנאים הקבועים בחוק לאישור תובענה ייצוגית.

תגובת המבקשים
בתגובתם לתשובות המשיבים לבקשת האישור, הוסיפו והדגישו המבקשים עמדתם בעניין פרשנות סעיף 84 לפקודת התעבורה וטענו כי הסעיף אינו קובע כי בשנים 2013-2018 בהן יועלה הסכום הנוסף ב-9 ₪ בכל שנה לא תתבצע הפחתה של 5%, זאת בזמן שבס"ק (ג1)(1) נקבעה במפורש תקופה לגביה לא תתבצע ההפחתה, ומכאן מבקשים המבקשים ללמוד כי מאחר ולא צויין במפורש כי בשנים 2013-2018 לא תהיה הפחתה, ונוכח קיומה של הוראה מפורשת על אי ביצוע הפחתה בשנים מסויימות אחרות, הרי שבשנים 2013-108 – יש לבצע את ההפחתה, לצד התוספת של 9 ₪.
עוד נטען, כי אין מקום להידרש במקרה זה לתכלית החקיקה שכן לשון החוק ברורה ומשלא צוין במפורש כי אין הפחתה בשנים הנ"ל, הרי שיש לבצעה. משכך, טוענים המבקשים כי קיימת אפשרות סבירה לכך שהשאלות המהותיות המשותפות יוכרעו לטובת הקבוצה, בשים לב לנטל הנדרש בשלב זה של הדיון.
בכל מקרה טענו כי אין מדובר בתקיפת מעשה שלטוני כי אם בישום פרשנות הדין.

לטענת המבקשים, טענת התאגיד כי קבלת הבקשה בשלב זה תגרום לה נזק כבד נוכח הפגיעה בתקציב, הינה טענה חסרת תום לב שמוטב היה לו לא הייתה נטענת, כאשר גם מבחינה עובדתית הטענה אינה נכונה שכן משרד התחבורה מחוייב להשלים התקציב, וכן מבוסס התקציב על הכנסות מפרסומות, דבר שהיה אסור בעבר.

דיון והכרעה
יצוין, כי בהינתן המחלוקת הפרשנית סביב הוראת סעיף 84 לפקודת התעבורה הסכימו הצדדים כי ההכרעה בבקשת האישור תינתן על בסיס כתבי הטענות והמסמכים שהוגשו, ללא חקירת מצהירים.
אקדים ואציין כבר עתה, כי לאחר ששבתי והפכתי בבקשת האישור ובתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת האישור להידחות, משלא מצאתי כל בסיס לפרשנות המבקשים לאופן חישוב הסכום הנוסף על פי סעיף 84 לפקודה, ומשכך לא השתכנעתי כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלות המהותיות המשותפות לחברי הקבוצה יוכרעו לטובתה כדרישת סעיף 8 לחוק.

אישור תובענה ייצוגית - מסגרת נורמטיבית בקצרה התנאים המצטברים לאישור תובענה כייצוגית מעוגנים בעיקרם בסעיפים 4 ו-8 לחוק תובענות ייצוגיות , המורים בזו הלשון :
"4.(א) אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן:
(1) אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם - בשם אותה קבוצה;
...
(ב) לענין סעיף זה, כאשר אחד מיסודות העילה הוא נזק –
(1) בבקשה לאישור שהוגשה בידי אדם כאמור בסעיף קטן (א)(1) - די בכך שהמבקש יראה כי לכאורה נגרם לו נזק; ...".

"8.(א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:
(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

הוראות אלו מלמדות, כי על מנת שתובענה תאושר כייצוגית נדרש, כי עילתה תהא מנויה בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות (סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות); כי ייקבע שהיא מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה; כי יש אפשרות סבירה שהשאלות הללו יוכרעו לטובת הקבוצה המיוצגת (סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות); וכי המכשיר הייצוגי הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין (סעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות).
לצד האמור, נקבעו תנאים נוספים לעניין הייצוג, שלפיהם נדרש המבקש לייצג להראות שקיים יסוד סביר להניח, כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל על ידי התובע המייצג ובא הכוח המייצג בדרך הולמת ובתום לב (סעיפים 8(א)(3)-(4) לחוק).
תנאי נוסף הוא קיומה של עילת תביעה אישית לתובע המייצג (סעיף 4(א)(1) לחוק), כאשר בהעדר של עילת תביעה אישית דין התובענה להימחק או להידחות על הסף ולא ניתן לאשרה כייצוגית.

אחד התנאים המרכזיים לאישורה של תובענה כייצוגית היא כי המבקש ישכנע את בית המשפט, כבר בשלב אישור הבקשה , כי ישנה אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות לכלל חברי הקבוצה יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה (ראו סעיף 8(א)(1) לחוק). בהקשר זה נקבע, כי על המבקש להניח כבר בשלב בקשת האישור תשתית מתאימה להוכחת עילות התביעה, הן מבחינה משפטית והן מבחינה עובדתית. "התשתית הלכאורית שעל המבקש להציג לביסוס בקשת האישור אינה נבחנית על פי אמות המידה ועל פי הכללים המקלים הנוהגים לעניין סילוק תובענה על הסף בהעדר עילה. הכללים שנקבעו לצורך אישור בקשה לניהול תובענה כייצוגית מחמירים יותר ולפיהם לא ניתן להסתפק בעובדות הנטענות בכתב התביעה ועל מבקש האישור להציג בטיעונים ובראיות לכאוריות בסיס ממשי - עובדתי ומשפטי - התומך בתביעתו. עוד נפסק כי על מנת שבית המשפט ישתכנע כי קיימת לכאורה אפשרות סבירה ש'שאלות מהותיות של עובדה ומשפט יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה' עליו 'להיכנס לעובי הקורה ולבחון את התובענה לגופה, אם היא מגלה עילה טובה ואם יש סיכוי סביר להכרעה לטובת התובעים'..." [ ראו ע"א 5378/11 פרנק נ' אולסייל (פורסם בנבו, 22.9.14); ראו גם רע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ [פורסם בנבו], סעיף 10 לפסק דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (26/4/2010)].
ויודגש, אין להקל ראש בבחינת סיכויי התביעה ויש ליתן רשות רק במקרים המתאימים, ותוך מניעת מצבים בהם תתבררנה תביעות סרק [רע"א 6567/97 בזק - החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' עיזבון גת, פ"ד נב(2)713].

תנאי זה אינו מתקיים בענייננו. ואפרט:

כפי שצוין לעיל, לב ליבה של המחלוקת בענייננו נוגעת לפרשנות סעיף 84 לפקודת התעבורה, וביתר דיוק לאופן חישוב הסכום הנוסף אשר נגבה מבעלי כלי רכב במסגרת אגרת רישיון רכב .
לשם הנוחות ראיתי לנכון להביא לשון הוראת הפקודה הרלבנטית שבמחלוקת בשנית :
"84...
(ג) הסכום הנוסף יפחת, ב-1 באפריל בכל שנה החל בשנת 2004, בשיעור של 5%, ויתעדכן באותו מועד לפי שיעור השינוי במדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהיה ידוע ב-1 בינואר של אותה שנה, לעומת זה שהיה ידוע ב-1 בינואר של השנה הקודמת, ויעוגל לשקל החדש הקרוב.
(ג1) על אף האמור ברישה של סעיף קטן (ג) ובלי לגרוע מהוראת העדכון הקבועה בסיפה של הסעיף הקטן האמור –
....
(1א) ב-1 באפריל בכל אחת מהשנים 2013 עד 2018 יעלה הסכום הנוסף בתשעה שקלים חדשים; התוספת לסכום הנוסף לפי פסקה זו תתעדכן גם היא לפי האמור בסיפה של סעיף קטן (ג);
(הדגשות שלי – ר.ב.)

בעוד שלטענת המבקשים יש לקרוא את סעיף 84(ג1) ככזה החל ביחד עם הוראת סעיף 84(ג) לפקודת התעבורה , דהיינו כי את הסכום הנוסף בשנים 2013 - 2018 יש לחשב באופן שבכל שנה יתווסף לסכום הנוסף סך של 9 ₪, ומסכום זה יופחתו 5%, תוך הצמדה למדד המחירים לצרכן ועיגול הסכום, הרי שלטענת המשיבות מקום שסעיף 84(ג1) קובע כי תחולתו היא "על אף" האמור בסעיף 84(ג), משמעות הדבר היא כי הוראת סעיף 84(ג) בתקופה הרלבנטית מוקפאת ואת הסכום הנוסף בתקופה הנ"ל יש לחשב בהתאם לאמור בסעיף 84(ג1) בלבד היינו, כי יתווסף סך של 9 ₪, תוך הצמדה למדד ועיגול, מבלי שיופחת שיעור של 5%.

הלכה ידועה היא, כי בפרשנות דבר חקיקה יש להידרש ראשית ללשון החוק והמשמעויות אותן היא יכולה לשאת, ורק כאשר לשון החוק יכולה להתפרש למספר פרשנויות לשוניות סבירות, יפנה בית המשפט לתכלית החקיקה ויפרש את לשון החוק בהתאם. "כידוע, פרשנותה של הוראת חוק נעשית על ידי בחינת לשון החוק, בחינת התכליות שעומדות בבסיס החוק ואיזון התכליות השונות. בחינת לשון החוק היא נקודת המוצא הפרשנית. במסגרתה, עלינו לבחון את המשמעויות שיכולה לשון החוק לשאת ולשלול משמעויות שאינן כאלו. בהתקיים מספר משמעויות פרשניות ללשון החוק, עלינו לעבור לשלב הפרשנות התכליתית ולבחון איזו מהפרשנויות מגשימה את תכלית החוק בצורה המיטבית..." [דנ"א 5783/14 עו"ד ליאור צמח נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 12.9.17); ראו גם בג"ץ 9021/20 עזבון המנוח אהוביה סנדק ז"ל נ' משטרת ישראל - ימ"ר תל אביב (פורסם בנבו, 13.1.21), סעיף 11 לפסק דינו של כבוד השופטת מינץ; וכן רע"א 10011/17 מי-טל הנדסה ושירותים בע"מ נ' סלמאן (פורסם בנבו, 19.8.19)].
דהיינו ככל שלשון החוק ברורה די בכך ואין להידרש לפרשנות תכליתית, כאשר "אין ליתן למילות החוק משמעות שאין הן יכולות לשאת" (ע"א 8569/06 מנהל מיסוי מקרקעין חיפש נ' אלברט אברהם פוליטי, פ"ד סב(4)280).

בענייננו קובע סעיף 84 (ג) לפקודת התעבורה את ההוראה בדבר הפחתת הסכום הנוסף מידי שנה בשנה בשיעור של 5%.
סעיף 84(ג1) הבא לאחר הוראת סעיף 84(ג) ואשר הוסף במסגרת תיקון לפקודה קובע כי:
"(ג1) על אף האמור ברישה של סעיף קטן (ג) ובלי לגרוע מהוראת העדכון הקבועה בסיפה של הסעיף הקטן האמור -
(1) .....
(1א) ב-1 באפריל בכל אחת מהשנים 2013 עד 2018 יעלה הסכום הנוסף בתשעה שקלים חדשים; התוספת לסכום הנוסף לפי פסקה זו תתעדכן גם היא לפי האמור בסיפה של סעיף קטן (ג);".

עיננו הרואות; בעוד שס"ק (ג) קובע כי החל משנת 2004 יפחת הסכום הנוסף בשיעור של 5% מידי שנה בשנה [תוך הצמדת הסכום למדד המחירים לצרכן, כמפורט בס"ק (ג) ועיגול הסכום], הרי שס"ק (ג1), שהתווסף לאחר ס"ק (ג), קובע במפורש כי "על אף" האמור ברישה לס"ק (ג), דהיינו על אף ההוראה הקובעת הפחתה בשיעור של 5% בכל שנה - יחולו הוראות אחרות כאשר על פי ס"ק (ג1)(1) בשנים 2008-2011 לא יפחת הסכום הנוסף; ועל פי ס"ק (ג1)(1א) בשנים 2013 עד 2018 יגדל הסכום הנוסף ב-9 ₪ בכל אחת מן השנים, תוך עדכון הסכום בהתאם למדד המחירים לצרכן ועיגולו.

אני סבורה כי לשון החוק ברורה וכלל איננה דורשת פרשנות תכליתית ולפיה על אף ההוראה הכללית שבסעיף 84(ג) לפקודת התעבורה, בדבר הפחתה שנתית בשיעור של 5%, הרי שקם להוראה זו סייג, כמפורט בסעיף 84(ג1) לפקודת התעבורה, הקובע מפורשות כי על אף האמור בסעיף 84(ג) יחולו הוראות חדשות לתקופות קצובות. כך, בשנים מסוימות לא תתבצע כל הפחתה (ראו סעיף 84(ג1)(1) לפקודת התעבורה), וכך בשנים הרלבנטיות 2013 – 2018 תהיה תוספת של 9 ₪ והצמדה למדד, הא ותו לאו (סעיף 84(ג1)(2) ).
סבורה אני כי לשון ס"ק (ג1), הנוקטת במפורש במילים "על אף האמור ...", בהתייחס להוראה קודמת הנקובה בס"ק קודם לה ס"ק (ג), אינה יכולה להתפרש אחרת. היא הוראה ברורה וחד משמעית ויש בה כדי לקבוע הוראה חדשה הגוברת על הוראה קודמת ואף לאינה, במובן כי יופעל המנגנון הקבוע בס"ק (ג1) על סעיפי המשנה שבו בהתאם להוראות אשר נקבעו בו.
(לעניין פרשנות המונח "על אף" כמונח המצביע על לשון ברורה ראו ע"א 3266/08 אמנון סדן נ' פקיד שומה תל אביב (פורסם בנבו, 1.6.11), שם צוין כי "דוגמא ללשון 'ברורה' שכזאת היא 'על אף האמור'").
ניסיונם של המבקשים לכרוך את שתי ההוראות יחדיו, ס"ק (ג) וס"ק (ג1), כך שמחד תתבצע הוספה ומנגד הפחתה, חוטאת לכללי הפרשנות ובוודאי למטרת המחוקק בהוראה זו.
לו התכוון המחוקק כי יבוצע תחשיב כמוצע על ידי המבקשים – הוספה לצד הפחתה היה מציין זאת מפורשות על דרך של קביעת הוראה שיש בה כדי להוסיף .
כך גם אינני סבורה כי העובדה שבס"ק (ג1)(1) צוינה תקופה לגביה לא תיעשה הפחתה (2008 - 2011) יכולה ללמד כי בשנים 2018-2013 כן צריכה להיעשות הפחתה . ס"ק (ג1) עומד בפני עצמו במנותק מהוראת ס"ק (ג), כאשר במסגרת ס"ק (ג1) נקבע כי לגבי תקופה מסוימת ניתנה הוראה בדבר אי הפחתה ולגבי תקופה אחרת ניתנה הוראה בדבר הוספה, ואין לכרוך את ההוראות יחדיו כפי שביקשו המבקשים לעשות.

לאור האמור, אני סבורה כי לשון החוק במקרה דנן ברורה ועולה בקנה אחד עם אופן החישוב בה נוקט ות המשיבות, ומשכך לא מצאתי כי קיימת אפשרות סבירה כי השאלות שבחלוקת יוכרעו לטובת הקבוצה.

מעבר לנדרש, אציין כי בחינת תכלית החקיקה במקרה דנן מובילה אף היא למסקנה כי כוונת המחוקק הייתה כי בשנים 2013 – 2018 תהיה תוספת של 9 ₪, ללא כל הפחתה.
בהקשר זה יצוין, כי קביעת גובה הסכום הנוסף הינה בסמכות הכנסת, והיא מושפעת משיקולים רבים, כאשר לאורך השנים שונה הסכום, בין היתר במקביל לשינויים שנערכו בגובה אגרת הטלוויזיה, הכל לאפשר קיומו של שידור ציבורי בישראל.
זאת ועוד, בשנת 2012 מונתה ועדה על ידי ראש הממשלה לבחינת חלופות לאגרת רשות השידור ואופן גבייתה (להלן: "ועדת החלופות"), שבחנה דרכים שיובילו ליציבות בהכנסות רשות השידור מאגרת הטלוויזיה ומהסכום הנוסף והמליצה על הפחתת אגרת הטלוויזיה ב-5% והעלאת הסכום הנוסף ב-13 ₪, ובסך מצטבר של 50 ₪ עד לשנת 2018 (ראו דו"ח ועדת החלופות, נספח 1 לתשובת התאגיד). המלצות הוועדה אומצו ובעקבותיה הוגשה הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 109), התשע"ב-2012, ה"ח הממשלה 724 (להלן: "הצעת החוק"; ראו נספח 2 לתשובת התאגיד). הצעת החוק התקבלה במסגרת פקודת התעבורה (תיקון מס' 108), התשע"ב-2012, ס"ח התשע"ב 2383 (להלן: "תיקון 108"), במסגרתה נוסף לסעיף 84(ג1) ס"ק נוסף - ס"ק (1א) - הקובע כי בשנים 2013 - 2018 יוגדל הסכום הנוסף בסך של 9 ₪ בכל שנה.
בהמשך, בשנת 2013 מונתה על ידי שר התקשורת ועדה לבחינת המתווה לשידור הציבורי העתידי בישראל בראשות רם לנדס (להלן: "ועדת לנדס") שהמליצה על ביטול אגרת הטלוויזיה כמקור מימון לגוף השידור הציבורי והותרת הסכום הנוסף על כנו. בעקבות המלצות ועדת לנדס פורקה רשות השידור והוקם תחתה התאגיד, וזאת במסגרת חוק השידור הציבורי, אשר גם הגדיר את מקורות התקציב של התאגיד, כאשר הסכום הנוסף מהווה את עיקרו.

עיון בהצעות החוק השונות לתיקון סעיף 84 לפקודה מלמד, כי ס"ק 84(ג1) לפקודה התווסף בשנת 2008 [ראו חוק אגרה בעבור רשות השידור (שינוי שיעורי הפחתת האגרה) (תיקוני חקיקה) (הוראת שעה), תשס"ח-2008], וקבע סייגים ("על אף האמור ברישה...") לכלל בדבר הפחתה שנתית בשיעור של 5% הקבוע בס"ק (ג). זאת, במטרה לצמצם את ההפחתה בשיעור האגרה על מנת לאפשר תקציבית קיומו של שידור ציבורי.
על כן בעת שהתווסף ס"ק (ג1) נקבע, כי בשנת 2008 לא תבוצע הפחתה, בעוד שבשנת 2009 ואילך יוגדל אומנם שיעור ההפחתה ל-8% אך השר הממונה יהיה רשאי לקבוע כי ההפחתה תעמוד על שיעור של 5%, כאשר בפועל נעשו שינויים נוספים בהוראת הסעיף לאורך השנים (ראו הצעות חוק - הכנסת 192, 25.12.2007). יובהר, כי כבר באותה העת כוונת המחוקק כפי שעולה מדברי ההסבר להצעת החוק הנ"ל הייתה לקבוע סייגים לכלל בדבר הפחתה, כדי לצמצם את ההפחתה שפגעה בתקציב השידור הציבורי.

בשנת 2012, לאחר ההתפתחויות באופי השידור הציבורי כפי שפורט לעיל, הוסף ס"ק 84(ג1)(1א) לפקודה - הוא מושא הדיון בפניי - הקובע סייג נוסף לכלל שבס"ק (ג), ולפיו בשנים 2013 - 2018 הסכום הנוסף יעלה ב-9 ₪ בכל שנה, וזאת בעקבות שינויים באופן פעילות רשות השידור והפיכתה לתאגיד ואופן מימון פעילותו.
בהקשר זה צוין בהצעת החוק כי "מטרת הצעת החוק היא לבצע את המלצות ועדת החלופות ולהגשים את עמדת הממשלה, לגבי הצורף בהקטנת סך התשלומים הכולל שמוטל כיום על האזרח הממוצע ועם זאת לשמור על איזון בהכנסות הרשות בדרך של הגדלת הסכום הנוסף. כך, במהלך השנים 2013 עד 2018 ירד סכום האגרה המשולמת כיום בסך הכל ב-111 שקלים חדשים, ואילו הסכום הנוסף יעלה בסך הכל ב-54 שקלי חדשים בלבד" (ראו הצעת החוק, בעמ' 1412).

עוד צוין בדברי ההסבר כדלקמן:
"סעיף קטן (ג) קובע ברישה שבו את ההפחתה לגבי הסכום הנוסף, ובסיפה שבו את עדכונו של הסכום הנוסף האמור לפי שיעור השינוי במדד המחירים לצרכן כאמור בסעיף. סעיף קטן (ג1) מתגבר על האמור ברישה בלבד של סעיף קטן (ג) וקובע הוראות נוספות, לרבות ההוראה המוצעת בפסקה (1א) לחוק... הסיפא של סעיף קטן (ג), לעניין העדכון של הסכום הנוסף, עומדת בעינה וממשיכה לחול, גם כאשר חלות ההוראות לפי סעיף קטן (ג1), לרבות לעניין שיעור הסכום הנוסף בתקופה האמורה בפסקה (1) של הסעיף האמור ולעניין העדכון בתוספת לסכום הנוסף כאמור בפסקה (1א) המוצעת..." (הצעת החוק, בעמ' 1412).

בהתייחס לס"ק (1א) צוין בהצעת החוק:
"יובהר, כי מטרת העלאת הסכום הנוסף כמוצע בהצעת החוק היא לפשט את הליך ביצוע ההמלצות של ועדת החלופות כאמור, כך שתהיה העלאה בסך תשעה שקלים בכל אחת מהשנים 2013 עד 2018 באופן שווה, תוך שמירה על העיקרון שנקבע בהמלצותיה..." (הצעת החוק, בעמ' 1413).

ראו בהקשר זה גם הדיון שנערך ביום 11.7.12 בוועדת הכלכלה של הכנסת שדנה בהמלצות ועדת החלופות, שם הוסבר כי "אגרת הטלוויזיה יורדת. כדי לפצות על זה אנחנו ממליצים להעלות את הסכום הנוסף שזה אגרת הרדיו. הוועדה המליצה שבאותן שש שנים סך כול ההעלאה המיוחדת הזאת לא תעלה על 50 שקל במצטבר. כשאנחנו מחלקים 50 ב-6 זה יוצא פחות או יותר 9..." (ראו פרוטוקול מס' 913 מישיבת ועדת הכלכלה, נספח 4 לתשובת התאגיד לבקשת האישור). כן ראו דיוני ועדת הכלכלה של הכנסת מיום 6.8.12 שבחנה את הצעת החוק (ראו נספח 5 לתשובת התאגד לבקשת האישור).
מכל האמור לעיל, עולה בבירור כי כוונת המחוקק בהוספת ס"ק (1א) הייתה לממש את המלצת ועדת החלופות באופן ברור על דרך קביעת הוראה פשוטה של הוספת 9 ₪ לסכום הנוסף בכל אחת מהשנים 2013 עד 2018, ובאופן הגובר על ההוראה שבס"ק (ג) בדבר הפחתה של 5% בכל שנה, וכל זאת תוך שמירת האיזון בין האינטרסים השונים של קיומו של שידור ציבורי, הנטל על הציבור במימונו ושמירת עצמאותו.

סוף דבר
בהינתן כל האמור לעיל, לא נותר לי אלא לקבוע כי לא מתקיימת דרישת סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות באשר לקיומה של אפשרות סבירה, כי בית המשפט יכריע בשאלות שבמחלוקת לטובת הקבוצה. די בכך כדי לדחות את בקשת האישור, גם מבלי להידרש לשאר התנאים הקבועים בחוק לאישור תובענה כייצוגית, כפי שפורטו לעיל.
כך גם לא ראיתי עוד לנכון להידרש לטענות המקדמיות שהעלו המשיבות בדבר קיומו של שיהוי.
בהתאם לאמור, נדחית גם תביעתם האישית של המבקשים.
המבקשים ישלמו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ לכל אחת מהמשיבות.

ניתן היום, ו' תשרי תשפ"ב, 12 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גלית סקוברוניק
נתבע: משרד התחבורה-רשות הרישוי
שופט :
עורכי דין: