ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ד' מ' נגד ג.א.י פלסט בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת עדי אייזדורפר

תובע
ד' מ'
ע"י ב"כ עו"ד בוזנה

נגד

נתבעות

  1. ג.א.י פלסט בע"מ
  2. הראל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד רוטשטיין

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בגין נזק גוף אשר נגרם לתובע כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 14.1.2016 (להלן: "התאונה"), במסגרת עבודתו אצל הנתבעת 1.

האחריות
על פי כתב התביעה ותצהירו של התובע, במועד התאונה נדרש התובע על ידי הממונה עליו, מר יוסף גבאי מנהל החברה (להלן: "גבאי"), לבדוק פשרה של תקלה באחת ממכונות המפעל, ולברר מדוע השואב, הממוקם מתחת למסור המכונה, ותפקידו לשאוב את הנסורת במהלך חיתוך החומרים, אינו פועל.
בבדיקה מצא התובע כי השואב ניתק ממקומו. משכך, פירק את השואב, הניחו בצד, והחל לנקות את שאריות הנסורת שמתחת למכונה, ולאחר מכן, בסביבת המסור. בכל אותה העת, היתה המכונה כבויה. לפתע, הופעלה המכונה, ידו של התובע התקבעה כתוצאה מלחץ שהפעילה הבוכנה והמסור פגע בידו הימנית.
על פי גרסת התובע, אשר לא נסתרה על ידי מר גבאי, במהלך התרחשות הדברים כמפורט לעיל, עמד מר גבאי בצמוד לתובע, והנחה אותו ביחס לביצוע הפעולות במכונה (עמ' 18, שורות 7-13).

בתצהירו ציין התובע כי מדובר במכונה ארוכה, שמתג ההפעלה שלה מצוי בצידו השני של קו המכונה, כך שמתג זה לא היה בשליטתו של התובע במהלך הטיפול במכונה, והוא אינו יודע מי הפעיל את המתג ומדוע.

מנגד, טוענת הנתבעת באמצעות גבאי, כי במועד הרלוונטי הועסק התובע כעובד יצור ותחזוקה, כאשר כחלק מתפקידו, עסק באופן שגרתי בתיקון תקלות במכונות המפעל, והתלווה לאיש התחזוקה.

במועד התאונה התבקש התובע לנקות את המכונה, בשעה שהיתה כבויה, תוך שלטענת הנתבעת הדרישה התייחסה לניקוי מתחת למכונה בלבד, מבלי שהתובע נדרש לנקות את המסור. לטענת מר גבאי, מסיבה שאינה ברורה, החליט התובע לנקות גם את המסור עצמו, ובשלב זה, בשל טעות אנוש, הופעלה המכונה בצידה האחר. כתוצאה מכך, נפגע התובע.

מן העדויות עלה, כי במהלך השנים שבהן עבד התובע אצל הנתבעת החל לסייע לאיש התחזוקה המבוגר ועתיר הניסיון שהועסק אצל הנתבעת באופן קבוע, ולמד את המלאכה מאותו טכנאי. עם זאת, התובע העיד כי ביצע עבודות תחזוקה קלות, בעוד שעבודות תחזוקה גדולות יותר לא היו בתחום הבנתו (עמ' 4 שו' 17 – 24).

עוד עלה מעדויות הצדדים, כי אין מחלוקת שבעת שהתובע ניגש לנקות את המכונה, בהתאם לדרישת מר גבאי, הייתה המכונה כבויה. מדובר במכונה ארוכה, המצויה באולם שבו מספר מכונות, ומר גבאי הזעיק את התובע אל המכונה לאחר שנוכח לראות כי היא אינה עובדת.

התובע העיד כי פעל בהתאם להנחיותיו של גבאי, פירק, והחל בפעולת הניקוי, בחלק העליון והתחתון של המכונה (עמ' 5 שורות 14-15, עמ' 6 שורות 29-30, עמ' 7 שורות 10-11). התובע העיד כי פעולת ניקוי זו, בחלק העליון והתחתון של המכונה, הינה חלק מתהליך בדיקת המכונה ותיקונה, והדבר אף עלה בקנה אחד עם ההנחיות שמסר לו גבאי, אשר עמד בסמוך (עמ' 7, שורות 8-11).

מר גבאי, אשר טען במהלך עדותו מספר פעמים כי אינו זוכר את פרטי האירוע עצמו, אישר את רוח הדברים העולה מעדות התובע באשר לטיפול/התיקון שביצע התובע במכונה, וההוראות שמסר לתובע (עמ' 17 שורות 13-14, עמ' 18 שורות 7-8), ובכל הנוגע לסיבת הפעלת המכונה העיד בפשטות, בעמ' 18 שורה 8 ואילך:
"מה שקרה שהעובד השני, שבכלל לא היה באזור, נגע בכפתור שמדליק את המכונה מהצד השני, המכונה התחילה לעבוד... אף אחד לא ידע שהוא נגע בזה".

מר גבאי הכחיש בעדותו כי ביקש מן התובע לנקות את סביבת המנוע / השואב, אולם יש לדחות גרסתו בנקודה זו. שכן, בפתח עדותו העיד מר גבאי כי הטיפול בשואב אותו המועד נעשה על רקע השבתת המכונה, וניצול ההזדמנות לשם סידור השואב, למרות שהמכונה מסוגלת לעבוד גם ללא השואב (עמ' 17, שורות 11-13), אלא שבהמשך עדותו העיד שהורה לתובע "לסדר את המנוע למטה" (עמ' 18, שורה 32), והניקיון שהחליט התובע לבצע, אינו קשור לכך. יתרה מכך, אם אכן באותו המועד כל שביקש גבאי מהתובע היה לנקות את תחתיתה של המכונה, על מנת לנצל את העובדה כי באותו היום הושבתה המכונה, וודאי מתעוררת תמיהה מדוע וכיצד הופעלה המכונה, אם ממילא באותו המועד אמורה הייתה להיות מושבתת.

עולה אם כן, כי מדובר בעדות בלתי קוהרנטית, ודאי על רקע העובדה כי מר גבאי העיד שאינו זוכר את פרטי האירוע (עמ' 17 שורות 4-5, שורות 21-22).
מנגד, התובע מצידו העיד כי התבקש על ידי מר גבאי לבדוק מדוע השואב, הממוקם מתחת למסור, איננו פועל, ובמסגרת בדיקה זו והטיפול בתקלה, ביצע ניקוי של סביבת השואב למעלה ולמטה. גרסתו זו של התובע לא נסתרה, ונותרה עקבית, פשוטה ומפורטת, באופן מעורר אמון, ועל כן יש להעדיפה. משכך, יש לקבוע כי התובע נדרש על ידי מר גבאי לבחון מדוע השואב, הממוקם מתחת למסור המכונה, איננו פועל. על מנת לבדוק את השואב כפי שנדרש, היה על התובע לנקות את סביבת המסור, הן בחלקו העליון והן בחלקו התחתון (עמ' 7 שורות 6 – 11). במהלך ביצוע פעולה זו, הופעלה לפתע המכונה על ידי עובד אחר, שעמד בצידה האחר של המכונה , כפי שאף העיד מר גבאי. כתוצאה מכך, נפגעה ידו של התובע.

להשלמת התמונה יוער כי התובע ציין בעדותו, ועדות זו אושרה על ידי מר גבאי, כי לאחר התאונה, התקינה הנתבעת מערכת מיגון במכונה, כך שכאשר מזיזים את הדלת המגנה על המסור, באופן אוטומטי לא ניתן להפעיל את המסור. התובע ציין כי מנגנון הגנה זה הותקן על ידי עובד של הנתבעת, בעלות לא גבוהה.

מר גבאי אישר כי אכן הותקן מנגנון כזה, אולם לטענתו היה זה בבחינת "מעל ומעבר", שכן המכונה מגיעה עם מנגנוני אבטחה מספקים מן המפעל שבו היא מיוצרת. מר גבאי לא זכר למסור פרטים באשר לעלות התקנת המנגנון.

מכל מקום, מכל המפורט עד כה עולה כי התובע פעל בהתאם להנחיות מר גבאי, בדק וטיפל בשואב המכונה, ועשה זאת שעה שניגש למכונה כשהיא כבויה. מסיבה לא ברורה, עובד אחר, שעמד בקצה האחר של המכונה, הפעיל את המתג, המכונה החלה לפעול, ידו של התובע התקבעה במסור, וניזוקה.

משעה שהתובע עסק בעבודתו בהתאם להנחיית הנתבע מעסיקתו, ומשעה שהתקלה אירעה כתוצאה מפעילותו של עובד אחר אשר עבד תחת פיקוחה של הנתבעת באותו המועד, יש לקבוע כי מוטלת על כתפי הנתבע ת האחריות לקרות התאונה.

ודוק, ניסיונה של הנתבעת לטעון כי התאונה אירעה עקב רשלנותו של התובע אינו עולה בקנה אחד עם העובדה הפשוטה לפיה התאונה נגרמה כתוצאה מטעות אנוש של עובד אחר של הנתבעת, אשר מסיבה לא ברורה הפעיל מתג ההפעלה של המכונה, שהתובע היה עסוק בתיקונה באותה השעה.

עוד טענה הנתבעת, כי התובע עסק בפעולות תחזוקה במפעל והיה מיומן בביצוען, והתנהגותו באירוע היתה רשלנית . אלא שמיומנות נטענת זו של התובע אינה רלבנטית למקרה המונח בפני, שכן אין מחלוקת שהתובע ניגש לבצע את עבודתו בהוראת מר גבאי, בעת שהמכונה היתה כבויה, והגורם לקרות התאונה נעוץ כאמור, בכך שעובד אחר, הפעיל את מתג ההפעלה של המכונה, ולא במיומנות שבה ביצע התובע את עבודתו.

ועוד. העובדה כי לאחר התאונה פעלה הנתבעת להתקנת מנגנון הגנה למכונה, אשר קיומו יכול היה למנוע את התרחשות התאונה בעניינו של התובע, מלמדת כי היה על הנתבעת לצפות התרחשות נזק שכזה, ומשלא עשתה כן, הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי עובדיה, ובכלל זה – התובע.

בנוסף, לא הובאה בפני עדות כלשהי המלמדת על נוהל עבודה מושרש ותקין אצל הנתבעת ביחס להפעלת המכונה, וודאי לא תוך כדי ביצוע תיקון בה (עדות מר גבאי בעמ' 17 שורה 3 ואילך). למעשה, לא עלה בידי הנתב עת לספק כל הסבר מניח את הדעת לתמיהה מדוע הופעלה המכונה על ידי עובד אחר, בעוד שהתובע מבצע בה תיקון וניקוי. הדברים מתחדדים ביתר שאת אם נקבל את גרסת מר גבאי לפיה, באותו היום המכונה הושבתה וכלל לא הייתה אמורה להיכנס לפעולה, וזו הסיבה שביקש מהתובע לנקותה, על מנת לנצל את ההזדמנות שבה המכונה אינה עובדת.

אם אלה הם פני הדברים, לא ברור מי הפעיל את המכונה, בהוראת מי, ומדוע עשה כן. העדרן של עדויות ביחס לאותו עובד אחר, אשר ככל הנראה הפעיל את המתג בטעות, רובץ לחובת הנתבעת ומביא למסקנה כי יש להטיל את האחריות על קרות התאונה על כתפיה.

כמו כן, בנסיבות קרות התאונה, אין מקום להטיל על התובע כל אשם תורם.

ראשית יש לציין, כי מן העדויות עלה שתהליך ההכשרה של התובע כאיש תחזוקה לא היה תהליך מוסדר אלא מקרי לחלוטין. התובע העיד כי התלווה לאיש התחזוקה שעבד בעבר במפעל וסייע לו מעת לעת, מבלי שעבר תהליך הכשרה מובנה ומוסדר. התובע ציין כי ידע לבצע עבודות תחזוקה קלות בלבד (עמ' 4, שורות 19-21), והדבר עלה גם מעדותו של מר גבאי (עמ' 17 שורות 6-9).

מעבר לכך יוזכר, כי התובע ביצע את העבודה במהלכה אירעה התאונה, לאחר שהוזעק למקום על ידי מר גבאי, בשעה שמר גבאי עומד לידו, מפקח עליו ומנחה אותו כיצד לפעול (עדות התובע בעמ' 7, שורות 6-11). ניסיונו של מר גבאי לטעון כי ביקש מן התובע "לסדר את המנוע למטה", מבלי שיהא צורך לבצע ניקוי של המסור, מותיר רושם מיתמם. כך העיד מר גבאי כי אם רצה התובע לנקות את הסביבה היה עליו לעשות זאת באמצעות אויר ולא באמצעות ידיו, וכשנשאל אם אמר זאת לתובע, והאם באזור יש מכונת אוויר לצורך כך, ענה "לא צריך להגיד לו דבר כזה" ו - "יש שם אויר באזור" (עמ' 18 שורות 23-35). מר גבאי לא הכחיש כי בכל העת שעבד התובע על תיקון המכונה, עמד הוא לידו . משכך, אם ראה, לטענתו, כי התובע מכניס בטעות את ידיו למסור לשם ביצוע הניקיון, במקום להשתמש במכונת אויר, היה עליו להתריע בפני התובע על כך מיידית, דבר שלא נעשה על פי העדויות. אין זאת אלא שככל הנראה מר גבאי לא ראה כל פגם בהתנהלות התובע בזמן אמת, ואף היה זה שהנחה את התובע כיצד לפעול, ועל כן המשיך התובע בביצוע עבודתו, כשמר גבאי לידו, ומסיבה לא ברורה, באזור אחר של המכונה, לחץ עובד אחר של הנתבעת על מתג ההפעלה, כך שסיבת קרות התאונה אינה נעוצה כלל ועיקר בהתנהלות התובע , והתנהלותו, בפיקוח מר גבאי, אינה בעלת תרומה ממשית לקרות התאונה. העיד על כך מר גבאי עצמו בעמ' 18 בשורה 7 ואילך:
"ש. התובע מטפל במכונה אתה לידו כל הזמן?
ת. אני לידו, אמרתי לו תשמע, אמרתי לו שיש בעיה עם המנוע שצריך להוציא אותו, הוא רכן, נגע קצת בנסורת שהייתה שם, קם, זה משור חשמלי שעולה למעלה אוטומטית, מה שקרה שהעובד השני, שבכלל לא ההי (כך במקור, צ"ל: "היה") באזור, נגע בכפתור שמדליק את המכונה מהצד השני, המכונה התחילה לעבוד. המסור הזה עולה רק בפקודה, עולה ויורד ואחרי דקה עוד פעם עולה ויורד, הוא נגע בכפתור ובאותה שניה עלה המסור. אף אחד לא ידע שהוא נגע בזה ש. אבל אתה יכול לאשר שמולו ביצע את העבודה הזו בהשגחתך?
ת. הייתי על ידו, זה היה כהרף עיין, הוא קם, הכניס את היד וזה קרה".
אם כן, בנסיבות העניין, אין מקום לקבוע כי לתובע אשם תורם לקרות התאונה.

הנכות הרפואית והנכות התפקודית
ממקום התאונה פונה התובע לבית חולים שיבא.
ביום 16.1.2016 עבר ניתוח השתלת אגודל, וטיפול באצבעות האחרות שנפגעו. כף ידו, גובסה, ולאחר 8 ימי אשפוז, שוחרר מבית החולים.

בהמשך, במהלך שנת 2016, ביקר התובע מספר פעמים במרפאת כף היד בתל השומר, תחילה לשם ביקורת לגבי הקיבוע שבוצע, ולאחר מכן לשם ביקורות נוספות וטיפולים רפואיים, וכן ביקר במרפאות כאב ומכון שיקום בבית החולים ברזילי באשקלון.

התובע העיד כי בחודש ספטמבר 2016, חדל לבקר במכון השיקום בבית החולים ברזילי, מאחר שהגורמים המקצועיים האמונים על שיקומו, הבהירו כי לא קיימת אפשרות לשיפור נוסף במצבו.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, אשר קבע לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 38%, החל מיום 1.2.2017. התובע ציין בתצהירו כי הוא מקבל קצבה חודשית בסך 2,084 ₪.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית ערוכה על ידי ד"ר ברמנט אלכסנדר, לפיה נותרה לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 49% כתוצאה מן התאונה: 25% לאגודל, 20% לאצבע 2, 5% ליתר שלוש האצבעות.

התובע נבדק על ידי מומחה מטעם הנתבעת, ד"ר ביאליק, אשר קבע כי כתוצאה מן התאונה נותרה לתובע נכות משוקללת בשיעור של 30.25%: 25% לאגודל ו – 7% לאצבע 2.

מטעם בית המשפט מונה האורטופד ד"ר אגסי, לבדיקת התובע.
על פי חוות דעתו של ד"ר אגסי, נמצא כי האגודל של התובע נקטעה באזור האמצעי של מסרק 1, נגרם חתך של העורק, הגידים והעצבים של האגודל, חתך של המכופפים של אצבע 2, וחתך של העצב של אצבע 2 ושל העצב המשותף של אצבעות 2, 3.

בניתוח שעבר התובע הושתלה אגודל על ידי קיצור המסרק, בוצע קיבוע, תפירת העורק, הגידים והעצבים של האגודל. כמו כן, נתפרו המכופפים והעצב של אצבע 2 וכן העצב המשותף של אצבעות 2, 3.

ד"ר אגסי קבע כי כיום נותרו לתובע עיוות של האגודל בכף היד הימנית, הגבלת תנועות של האגודל הימני וירידת התחושה בו, צלקות רגישות למגע בצד הוולארי של כף היד הימנית, ירידה בתחושה באצבע 2 ואצבע 3 וכן הגבלת כיפוף באצבע 2 של היד הימנית.
מומחה בית המשפט קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 36%:
25% בגין הפגיעה באגודל בכף היד הימנית (סעיף 44 (1) המפנה לסעיף 43 (1) א לתקנות המל"ל).
10% בגין הצלקות בכף היד והפגיעה העצבית באצבעות 2 ו – 3 (סעיף 29 (6) II וסעיף 75 (1) לתקנות המל"ל).
5% בגין הגבלת הכיפוף באצבע 2 ביד ימין (מחצית מסעיף 35 (1) לתקנות המל"ל).

המומחה, ד"ר אגסי, ציין, כי מצבו של התובע סטטי.

התובע טוען כי נכותו התפקודית עולה לעין שיעור על נכותו הרפואית, זאת בהתחשב בעובדה כי מדובר בעובד כפיים, התלוי בכשירות שתי כפות ידיו לצורך ביצוע כל עבודה שהיא, וודאי כף ידו הדומיננטית – ידו הימנית, אשר נפגעה בתאונה.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, באתי לכלל מסקנה חד משמעית כי במקרה המונח לפני, אין כל נימוק המצדיק סטייה מן הכלל בדבר השוואת הנכות התפקודית לנכות הרפואית.

אומנם, עסקינן בתובע עובד כפיים, אשר עבד כעובד יצור ואיש תחזוקה אצל הנתבעת, ואף שנים רבות קודם לכן, אצל מעסיקים אחרים. עם זאת, אני סבורה כי מעדות התובע עצמו עולה כי באפשרותו לבצע עבודות שונות אחרות, תחת המגבלות שנותרו לו כתוצאה מן התאונה, כך שלמעשה הפגיעה בתפקודו, איננה מצדיקה קביעה כי נכותו התפקודית גבוהה מנכותו הרפואית. ובמה דברים אמורים?

מעדות התובע התברר כי התובע המשיך לעבוד אצל הנתבעת כשנתיים וחצי לאחר קרות התאונה. אומנם היה זה אצל אותו מעסיק אשר תחת שרביטו אירעה התאונה, תוך שהנתבעת - המעסיקה, נכונה הייתה לעשות מאמצים והתאמות על מנת לשבץ את התובע בעבודות שיתאימו למצבו, אולם גם העבודות בהן שובץ התובע לאחר ששב לעבודתו מחופשת המחלה, הצריכו שימוש ותפקוד ברמה סבירה של כף היד. התובע ביצע עבודות אלה במשך פרק זמן ממושך לאחר התאונה, כשנתיים וחצי, עד שפוטר.

יתרה מכך, התובע העיד כי בשנת 2020 החל לעבוד כמלגזן, עבודה אשר דורשת מיומנות שונה מזו הכרוכה בהפעלת מכונה, אולם יש בכך כדי ללמד כי באפשרותו של התובע להשתלב בתחום עיסוק משיק ודומה במהותו לזה שבו עבד קודם לתאונה, תוך התאמת העבודה הספציפית למצב ידו. התובע פוטר מעבודתו כמלגזן עקב משבר הקורונה אשר פקד את העולם במהלך שנת 2020, ולא הובאה כל ראיה כי הפיטורין היו בעלי קשר כלשהו למצבו הרפואי של התובע, אשר כאמור התקבל לעבודה זו בכפוף למגבלותיו הרפואיות, כ – 4 שנים לאחר שנפגע בתאונה נשוא התביעה.

יצויין כי גם הנתבעת שיבצה את התובע לעבודה כנהג בתקופה שלאחר התאונה, במסגרת הניסיונות לשלב את התובע בעבודה שבה יוכל לעבוד, חרף מוגבלותו. מסיבה שלא הובהרה די צרכה, עניין זה לא צלח.
התובע טען בעדותו, כי הנתבעת היתה חפצה להחזירו לעבוד בתחום האריזה, עבודה פיזית הדורשת יכולת לקשור ולארוז, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם מוגבלותו לאחר התאונה. אולם, לא מצאתי כל אינדיקציה לטענת התובע כי שאיפתה של הנתבעת הייתה להחזירו לעבוד בפס היצור "הקשה", באופן שלא הלם את מצבו הגופני. נהפוך הוא. מעדותו של מר גבאי התקבל הרושם שהנתבעת עשתה כל שביכולתה על מנת להציע לתובע עבודות אשר יתאימו למצבו לאחר התאונה, אולם התובע היה זה שלא הביע רצון ונכונות להשתלב ולבצע עבודה בהתאם למצבו (עמ' 19 שורה 22 ואילך).

מעבר לאלה העיד התובע כי בחודשים האחרונים ביקש ללמוד ניהול מחסן ממוחשב, אולם טען כי תכנית הלימודים שהציג לביטוח הלאומי, לא הניחה את דעתו של המל"ל, ועל כן לא קיבל מימון לכך. עוד עלה מעדות התובע כי סירב להצעת עבודה אליה הופנה על ידי לשכת התעסוקה, משום שמקום עבודה זה לא העמיד הסעה ממקום מגוריו של התובע, באשדוד, למקום העבודה, המצוי בצומת כנות.

אם נסכם את כל שפורט עד כה, הרי שהעובדה כי התובע עבד אצל הנתבעת במשך למעלה משנתיים לאחר קרות התאונה, יחד עם עדותו של מר גבאי באשר להעדר המוטיבציה שהפגין התובע במסגרת הניסיונות לשלבו בעבודה התואמת את מצבו, כמו גם עדותו של התובע באשר לניסיונותיו ומאמציו למצוא עבודה מאז פיטוריו, מתקבל הרושם כי העובדה שהתובע אינו עובד בימים אלה אינה מושפעת אך ורק כתוצאה מנכותו של התובע אשר נגרמה כתוצאה מן התאונה. גם אם נכותו של התובע משפיעה על יכולתו להשתלב במקום עבודה כזה או אחר, נראה כי העדר התעסוקה נובע במידה רבה גם כתוצאה מהתנהלות תמוהה מצידו של התובע, אשר מן העדויות ניתן להתרשם ולומר שמרחף סימן שאלה מעל רצונו הכן והאמיתי לשוב ולהשתלב במעגל העבודה, כפי שהדברים עולים מעדותו.

בנסיבות אלה כאמור, מצאתי לנכון לקבוע כי שיעור נכותו שהתפקודית של התובע תואם את שיעור נכותו הרפואית, ועומד על 36%.

יצוין כי אומנם מומחה בית המשפט קבע 10% נכות צמיתה בגין הצלקות בכף היד, אולם קביעה זו מערבת גם פגיעה עצבית באצבעות 2 ו - 3, ועל כן אני סבורה כי גם נכות זו הינה חלק מן הנכות התפקודית.
שיעור הנזק
הפסד שכר לעבר - התאונה אירעה ביום 14.1.2016 והתובע שב לעבודה בסוף שנת 2016. תקופת אי הכושר של התובע עמדה על 91 יום והסתיימה ביום 17.4.2016.

החל מיום 18.4.2016 ועד ליום 7.12.2016 הוכר התובע כנכה נזקק.
שכרו הרבעוני של התובע בהתאם למסמך מן המל"ל מיום 29.4.2019 עמד על סך של 22,371 ₪ ומשקף שכר חודשי של 7,457 ₪, אשר הינו נכון להיום 7,745 ₪.

בהתחשב במשך תקופת אי הכושר והתקופה בגינה הוכר התובע כנכה נזקק, יש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין ראש נזק זה בסך של 40,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות - מדובר בתאונה עבודה, אשר הוכרה על המוסד לביטוח לאומי , ועל כן אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין ראשי נזק אלה, ודאי לא מקום שבו לא הוצגה כל ראיה להוצאות מעבר לאלה המכוסות על ידי סל הבריאות.

עזרה צד ג' - יומיים לאחר קרות התאונה עבר התובע ניתוח בכף ידו, אשר לאחריו היה מאושפז 8 ימים, לאחריהם שוחרר, כאשר ידו מקובעת ומגובסת. במהלך כל שנת 2016 היה נתון התובע תחת מעקב של ביקורות וטיפולים במרפאת כאב ובמרפאת שיקום.

אשתו של התובע העידה בפני בית המשפט ופירטה את קשייו של התובע בביצוע פעולות המצריכות שימוש במוטוריקה עדינה. כך לדוגמא פירטה את הקושי לחגור חגורה, לשרוך שרוכים וכיוצ"ב.

עוד ציינה אשת התובע כי הוצע לתובע לעבור ניתוח נוסף, אולם צוין בפניו כי אין ערובה לכך שניתוח שכזה יביא לשיפור במצבו, ולכן בחר התובע שלא לעבור את הניתוח הנוסף.

בשקלול נתונים אלה, בהעדר ראיה לעזרה בתשלום מחד גיסא, ונוכח עדותה של אשת התובע מאידך גיסא, העולה בקנה אחד עם אופי נכותו של התובע, מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה לעבר סך של 30,000 ₪.

בהתחשב בשיעור נכותו של התובע ובאופי מוגבלותו, כמו גם בהתנהלותו בחיי היום יום כעת, מספר שנים לאחר קרות התאונה, כפי שהיא עולה מן העדויות, אינני סבורה כי יש מקום לערוך חישוב מפורט בעניין עזרת צד ג' לעתיד. אופייה של הנכות ממנה סובל התובע אומנם מצריך סיוע בפעולות בסיסיות ופשוטות כאשר מטבע הדברים סיוע זה מושט על ידי בני משפחה קרובים, אולם אין המדובר בנכות המצריכה סיוע בפעולות הנוגעות לתחזוקת הבית וכיוצ"ב.

בנסיבות אלה מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין ראש נזק זה, לעתיד, בסך 70,000 ₪.

הפסד כושר השתכרות לעתיד וכן הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים לעתיד - כפי שפורט בהרחבה לעיל, נכותו התפקודית של התובע הינה כשיעור נכותו הרפואית – 36%. בהתחשב בכך, בגילו של התובע, יליד 25.10.1973, וברמת השתכרותו ערב התאונה, כפי שפורטה לעיל, יש לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 475,000 ₪.
כמו כן, יש לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים לעתיד, בסך של 59,375 ₪.

כאב וסבל - בהתחשב בגילו של התובע, שיעור נכותו, הניתוח שעבר, תקופת האשפוז ותקופת השיקום הממושכת, הטיפולים הרפואיים, הכאבים אותם פירט בחקירתו והעובדה כי מדובר במצב סטטי, אשר אינו צפוי להשתפר, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 180,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

לסיכום, תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים:
הפסד שכר לעבר – 40,000 ₪.
עזרה צד ג' לעבר – 30,000 ₪.
עזרת צד ג' לעתיד – 70,000 ₪.
הפסד כושר השתכרות לעתיד – 475,000 ₪.
הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים לעתיד – 59,375 ₪.
כאב וסבל – 180,000 ₪.

סה"כ ישולם לתובע סכום של 854,375 ₪.

מסכום זה ינוכו תקבולי המל"ל, בהתאם לחוות הדעת האקטוארית העדכנית שבידי הנתבעת.

לסכומים אלה יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בצירוף מע"מ כחוק, והוצאות משפט בסך 5,000 ₪ בצירוף אגרת ההליך המשפטי כפי ששולמה על ידי התובע בפועל.
ניתן היום, ג' תשרי תשפ"ב, 09 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ד' מ'
נתבע: ג.א.י פלסט בע"מ
שופט :
עורכי דין: