ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק עזריה נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין
נציגת ציבור (עובדים) גב' טובה אוגוסט
נציג ציבור (מעסיקים) מר גרשון קציר

התובע
יצחק עזריה
ע"י ב"כ: עו"ד שקמה עצמון גל
מטעם הלשכה לסיוע משפטי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ענת רישין נקש

פסק דין

השאלה הדרושה להכרעתנו במסגרת פסק דין זה היא האם החלטת הנתבע לשלול את זכאות התובע לקצבת הבטחת הכנסה לתקופה מחודש 12.2017 ועד 9.2020 בשל כך שהחל ממועד זה התובע וגרושתו גב' מיכל שי אל לויט נחשבים כבני זוג ידועים בציבור המנהלים משק בית משותף התקבלה כדין .

העובדות הדרושות לענייננו כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הן כדלקמן:-

התובע הוא יליד 1957. התובע אינו עובד והיה זכאי לקצבת הבטחת הכנסה ליחיד מזה שנים.
התובע היה נשוי לגב' מיכל שי אל לויט ונולדו להם שלושה ילדים. במועד כלשהו בין השנים 2001-2003 הם התגרשו.
לגרסת התובע, לאחר הגירושים ועד חודש 11.2017 הוא התגורר בבית הוריו המנוחים יחד עם אחותו אך לאחר העברת הזכויות בבית בירושה לאחותו ובשל מערכת היחסים העכורה עמה הוא נאלץ לעזוב את הבית ונותר ללא פתרון מגורים.
בשל כך, החל מחודש 11.2017 עבר התובע להתגורר בבית גרושתו גב' לויט כאשר בהתאם לזיכרון דברים בין השניים מתאריך 25.11.2017 בעבור המגורים הוא התחייב לשלם לגב' לויט דמי שכירות חודשיים בסך 500 ₪.
ממועד זה ועד היום ממשיך התובע לגור בבית גרוש תו כאשר לגרסתו ובהתאם להצהרותיו לנתבע לאורך התקופ ה, מדובר בסידור מגורים זמני.
יצוין כי בחודש 11.2020 עברה הגרושה לבית חדש והתובע עבר גם הוא לאותו בית והמשיך להתגורר בביתה.
במכתבו מיום 21.6.2020 הודיע הנתבע לתובע כי על פי המידע שבידיו יש לתובע בת זוג ולכן לכאורה אינו זכאי לגמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 12.2017 כאשר התובע זכאי להשיג כנגד ההחלטה בצירוף הוכחות.
במכתב נוסף מיום 17.8.2020 הודיע הנתבע לתובע כי החליט להכיר בו ובגב' לויט כבני זוג ידועים בציבור מהטעם שעל פי הנתונים שבידי הנתבע, ה ם מקיימים משק בית משותף ואורח חיים של מי שידועים בציבור כבני זוג.
במכתב מיום 3.9.2020 הודיע הנתבע לתובע כי בבדיקה מחדש של קצבת הבטחת ההכנסה ששולמה לו נמצא כי הוא אינו זכאי לתשלומים בסכום של 51,973 ₪ ששולמו לו מהסיבה שנשללה הזכאות לגמלה החל מחודש 12.2017 ועל כן נו צר לתובע חוב בסכום האמור.
נציין, כי בחודש 1.9.2020 החל התובע לקבל קצבת נכות כללית, ועל כן ממועד זה הוא ממילא אינו זכאי לקצבת הבטחת הכנסה .
בגין הנכות הכללית קיבל התובע סכום כסף רטרואקטיבי מהנתבע כאשר למיטב הבנתנו חלק מהסכום לו היה זכאי קוזז כנגד חובותיו למל"ל.

גרסאות התובע:
בהודעה לחוקר המל"ל
התובע נחקר על ידי חוקר המל"ל בתאריך 27.3.2018.
בחקירתו אמר התובע כי החל מחודש 11.2017 הוא מתגורר אצל גרושתו לה היה נשוי עד 2003 וכי בבית מתגורר גם בנם דוד.
כאשר נשאל מדוע הסכימה גרושתו לכך שיתגורר עמה בבית הסביר התובע כי לנוכח מצבו הכלכלי ומאחר ויש לה בית גדול ורחב היא הציעה לו להתגורר בחדר בקומה השנייה עד שיסתדר.
התובע פירט כי הוא עושה את הכביסה לכל בני הבית וכן אחראי על הבישולים וכי גרושתו נותנת לו את כרטיס האשראי שלה על מנת שיעשה קניות עבור הבית כאשר במסגרת זו הוא אף קונה לעצמו מוצרים שרק הוא אוכל כגון לחם מיוחד, טחינה אורגנית ובשר ואולם אם גרושתו רוצה לאכול ממוצרים אלו היא יכולה לקחת שכן הם לא מדקדקים מי לוקח מה.
כן ציין התובע כי הוא מקבל מוצרי אוכל כגון שימורים וירקות מעמותות ואם גרושתו רוצה אז גם היא לוקחת המוצרים.
התובע הוסיף , כי מספר פעמים בשבוע הוא עושה שימוש ברכבה של גרושתו בשביל הקניות.

בהצהרת התובע מיום 17.9.2020:
במסגרת ההצהרה שהגיש התובע לנתבע בספטמבר 2020 ובשונה מהצהרתו לפני חוקר המל"ל בשנת 2018, טען התובע כי גרושתו הסכימה לאפשר לו לגור בחדר בביתה באופן זמני בתשלום חודשי של 350 ₪.
בנוסף התובע הצהיר כי הוא גר בחדר בו יש מיני מקרר שם הוא שם את המצרכים שהוא קונה עבורו וכי הוא לא עושה שימוש במקרר של גרושתו.
התובע הצהיר עוד כי מכיוון שגרושתו עובדת שעות ארוכות, מדי פעם הוא עושה קניות עבורה בכרטיס האשראי שלה אך את הקניות שלו הוא עושה עם כרטיס האשראי שלו.

בתביעה שהוגשה לבית הדין:
בכתב התביעה נטען כי התובע גרוש מגב' לויט "מאז שנת 2001/2003".
לגרסתו לאחר שנאלץ לעזוב את בתי הוריו ז"ל לאחר העברת הזכויות בבית על שם אחותו ומאחר ומצבו הכלכלי לא אפשר לו לשכור דירה הוא ביקש מגרושתו שתשכיר לו את החדר הפנוי בביתה .
בהתאם הם ערכו חוזה שכירות לפיו בתמורה למגורי ם בבית הגרושה ישלם לה התובע דמי שכ ירות בסך 500 ₪ והתובע עבר לגור אצלה ביום 30.11.2017.

בתצהירי התובע:
ביום 1.6.2021 הוגשו תצהירים מטעם התובע וגרושתו.
בתצהירו טען התובע כי בשל מצבו הכלכלי לא תמיד שילם לגרושתו את דמי השכירות בסך 500 ₪, כי לפעמים שילם לה 350 ₪ וכן הוסיף שמאז שהופסקה לו קצבת הבטחה ההכנסה אין בידו לשלם את דמי השכירות ונוצר לו חוב כלפיה.
התובע הצהיר כי הוא שוכר מגרושתו את החדר בקומה העליונה ועושה שימוש במקלחת, בשירותים, במטבחון ובמרפסת הנמצאים בקומה זו.
בנוסף יש לתובע קומקום חשמלי ומקרר קטן ובו מצרכי מזון בסיסיים.
התובע פירט כי הוא מנקה את הקומה בה הוא מתגורר ומכבס ביד את הבגדים שלו בכיור של המטבחון או במקלחת.
מרבית הזמן הוא נמצא בחדרו ולפעמים יורד ומדבר קצת עם בנו אך בכל מקרה הוא לא עושה שימש במטבח או בכל חלק אחר בקומה הראשונה.
בתצהיר גרושתו של התובע, הגב' לויט, נטען כי היא והתובע התגרשו בשנת 2003.
לגרסתה לאחר שהתובע נאלץ לעזוב את בית הוריו ולבקשתו היא הסכימה להשכיר לו את החדר בקומה העליונה בביתה בתמורה לתשלום דמי שכירות בסך 500 ₪.

בדיון ההוכחות:
ביום 14.6.2021 התקיים דיון הוכחות במסגרתו נחקרו התובע וגב' לויט.
התובע העיד כי אינו זוכר את התאריך המדויק בו התגרש מגב' לויט הגם שהוא כן זכר כי בחודש 11.2017 הוא עזב את בית הוריו.
התובע העיד כי באותו חודש בו עזב את בתי הוריו הוא חתם על זיכרון הדברים עם גרושתו ללא שבדק אלטרנטיבות אחרות למעט עם אחיו שכן העריך שלא יוכל לשכור דירה ב- 500 ₪. כן העיד כי לא בחן את האפשרות לעבור לגור אצל אחד מילדיו.
כאשר הופנה לכך שלפי זיכרון הדברים דמי השכירות הם 500 ₪ כאשר בהצהרתו מ חודש 9.2020 נכתב כי הגרושה הסכימה שישלם לה 350 ₪, הוא טען כי מדובר על תקופה בה בוטלה לו הקצבה וכי גרושתו לא עמדה עמו על המקח מאחר וראתה שאין לו כסף.
התובע העיד כי הסידור בינו לבין גרושתו הוא "עד שאין לי מקום אחר אני אצלה" אך אישר כי גם לאחר 28.4.2021, כאשר החל לקבל קצבת נכות כללית הוא לא התחיל לחפש מקום מגורים אחר.
כאשר התבקש להסביר כיצד בתצהיר אמר כי ליד חדרו יש מטבחון קטן בעוד שבהצהרתו מיום 17.9.2020 אמר כי יש לו חדר עם מקרר קטן, הוא הסביר כי גרושתו עברה דירה לפני כ 8-9 חודשים ו כי מה שכתב בתצהיר נכון לגבי הדירה החדשה.
כן טען כי גרסתו לפני חוקר המל"ל לפיה הוא מבשל עבור גרושתו נכונה לגבי הדירה הקודמת וכי בדירה הנוכחית הוא אינו מבשל לה יותר.
כאשר נשאל האם קנה לעצמו את הלחם האורגני והטחינה והבשר בכרטיס האשראי של גרושתו הוא השיב שלא וכי הוא לא היחיד במשפחה שאוכל בשר.
כן אישר את האמור בהודעתו לחוקר המל"ל משנת 2018 כי הוא מקבל ירקות ושימורים מעמותה ואם גרושתו צריכה היא לוקחת גם מזה "יכול היות שהיא לקחה מזה משהו. היא לא צריכה את זה." .
התובע העיד כי הוא משתמש ברכב של גרושתו לצורך קניות מאחר והיא אינה מסוגלת להיכנס לסופרים.
לאחר חקירת התובע העידה הגרושה, גב' לויט. גב' לויט העידה כי היא התגרשה מהתובע ב- 2003 אך אינה זוכרת את התאריך המדויק הגם שאישרה שהיא כן זוכרת את מועד חתונתם ואת ימי ההולדת של הילדים.
לגרסתה לאחר שהתובע גורש על ידי אחותו מבית הוריו היא הציעה לו שיגור אצלה וישלם כ מה שהוא יכול עד שימצא סידור אחר.
כאשר הופנתה לכך שלפני זיכרון הדברים היה על התובע לשלם דמי שכירות בסך 500 ₪ לחודש היא העידה: "כשהיה לו- הוא שילם לי, וכשלא היה לו – הוא אמר לי שהוא יחזיר לי. ברגע שהיה היה מחזיר לי ... מ- 2017 ועד היום – פעם הוא שילם 500 ופעם פחות. היו תקופות שלא היה לו והוא לא שילם בכלל. עכשיו לא מזמן הוא קיבל סכום קטן של כסף, והוא החזיר לי 500 ₪".
גב' לויט אישרה כי לא ערכה כל רישום של תשלומי השכירות, כי הכל היה בע"פ וטענה כי "ה- 500 ₪ האלה לא מעניינים אותי בכלל".
גב' לויט אישרה כי בזמן שהיא בעבודה התובע עושה את הכביסות, קניות לבית עם כרטיס האשראי שלה ומכין בישולים גם לשישי- שבת .
כאשר נשאלה האם התובע קונה לעצמו את המאכלים שלו היא טענה כי התובע שואל אותה אם הוא יכול לקנות והיא אומרת לו שיקנה, וכי לעיתים אם הוא קונה ומבשל לעצמו בשר אז היא גם לוקחת.
כן העידה כי התובע עושה שימוש ברכבה לצורך קניות ו לעיתים מסיע אותה לעבודה כשהיא מאחרת ואז משתמש ברכב שכן אחרת "איך הוא יגיע הביתה?".

עיקר טענות התובע:
התובע כבן 63 גרוש מגב' לויט "מאז שנת 2001/2003" ומזה שנים רבות משתלמת לו קצבת הבטחת הכנסה כיחיד.
לאחר הגירושים עבר התובע להתגורר בבית הוריו בחדרה. אביו של התובע נפטר לפני כ- 15 שנים ואמו נפטרה לפני כ- 5 שנים כאשר לאחר פטירתה הועברו הזכויות בבית הוריו בירושה לאחותו.
מערכת היחסים בין התובע לאחותו לא אפשרה את המשך מגוריו בבית הורים ולכן בשל מצבו הכלכלי שלא אפשר לו לשכור דירה, הוא ביקש מגרושתו כי תשכיר לו את החדר הפנוי שבביתה.
בהתאם, בתאריך 25.11.2017 חתמו התובע וגרושתו על חוזה שכירות לפיו בתמורה למגורים בחדר שבביתה ישלם לה התובע דמי שכירות בסך של 500 ₪ לחודש .
התובע עבר להתגורר בבית גרושתו ביום 30.11.2017 אך מאז הפסקת תשלום הקצבה לא יכול לשלם לה את דמי השכירות.
התובע חזר והודיע לנתבע כי החל משנת 2017 הוא מתגורר בבית הגרושה והנתבע בצדק המשיך לשלם לו את קצבת הבטחת ההכנסה. למרות זאת, בשנת 2020 הודיע הנתבע לתובע כי החליט להכיר בו ובגרושתו כבני זוג ידועים בציבור רטרואקטיבית החל מחודש 12.2017 מהטעם שהם ידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו.
הנתבע דחה את תביעת התובע כשלוש שנים לאחר שהתובע הודיע לו כי הוא מתגורר בבית הגרושה ו מכאן שהחוב שנוצר לתובע כלפי הנתבע נגרם בשל רשלנות הנתבע.
החלטת הנתבע שגויה שכן התובע וגרושתו אינם ידועים בציבור, אינם מנהלים משק בית משותף ואין ביניהם כל מערכת יחסים למעט יחסי שוכר- משכיר כאשר התובע דואג לצרכיו לרבות מזון ולפעמים נאלץ לאכול בבתי תמחוי בשל מצבו הכלכלי.
התובע מתגורר בבית גרושתו מתוך כורח כלכלי , הוא מתגורר בקומה נפרדת מגרושתו ובנם המשותף, מ שלם דמי שכירות לגרושתו ודואג לכל צרכיו. התובע אינו שותף לנטל הכלכלי של אחזקת הבית. מגורי התובע בבית הגרושה אינם קבועים והיו לו מערכות יחסים עם נשים אחרות.
העובדה כי התובע מבשל ומכבס לבני הבית אינה מעידה על היותם של התובע וגרושתו בני זוג יודעים ציבור או על ניהול משק בית משותף. מדובר בעזרה ותו לא מעצם היותם בני משפחה לשעבר והורים משותפים ו מתוך הכרת תודה של התובע לגרושתו על הסכמתה לאפשר לו לגור בדירה.
בהתאם לפסיקה על הנתבע הנטל להוכיח כי התובע וגרושתו הם בני זוג אשר קשרו גורלם אחד בשני ומנהלים מערכת יחסים אינטימית וכי מגוריהם אינם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום ענייני אלא כפועל יוצא מחיי משפחה משותפים כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים.
במקרה של התובע וגרושתו, לא כך הדבר.
הנתבע לא הוכיח את המבחן הסובייקטיבי והאובייקטיבי כפי שנקבע בפסיקה לקיום מערכת יחסים זוגית או של אנשים אשר קשרו את גורלם זה בזו ו מנהלים משק בית משותף.
על כן מבוקש לחייב את הנתבע לשלם קצבת הבטחת הכנסה לתובע, לבטל את חובו ואת החלטת הנתבע להכיבגרושתו כבני זוג ידועים בציבור.

עיקר טענות הנתבע:
החלטת הנתבע להכיר בתובע וגרושתו כבני זוג ידועים בציבור ולשלול את זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה ליחיד החל מחודש 12.2017, בדין יסודה.
החלטת הנתבע מבוססת על כך שבניגוד להצהרות התובע כי הוא מתגורר באופן זמני עם גרושתו, עלה כי מדובר בפרק זמן של מספר שנים כאשר אין מדובר רק במגורים אלא בניהול משק בית משותף וניהול אורח חיים של בני זוג.
נמצאו סתירות בגרסאות השונות שמסרו התובע וגרושתו כאשר עולה ספק הן באשר לאמיתות גירושיהם והן באשר לגרסתם לפיה התובע רק שוכר חדר מגרושתו. כך התובע וגרושתו לא ידעו להגיד מתי בדיוק התגרשו הגם שזכרו תאריכים אחרים כגון מועד חתונתם. התובע אישר כי עבר להתגורר בבית הגרושה ללא שבחן אפשריות אחרות והדבר אומר דרשני. גב' לויט העידה כי היא יעצה לתובע לבוא לגור אצלה ושישלם לה כמה הוא יכול. כן עלה כי על אף שהיה אמור לשלם לה 500 ₪ לחודש לעיתים שילם 350 ₪ ולעיתים לא שילם לה כלל כאשר היא לא עמדה אתו על המקח ולא ערכה תיעוד של התשלומים. התובע מתגורר בבית הגרושה גם כיום לאחר שבשנת 2020 היא עברה לדירה חדשה ומכאן שאין מדובר בסידור מגורים זמני. בהודעתו לחוקר אמר התובע שלו ולגרושתו אין בני זוג.
הוכח כי התובע וגרושתו מנהלים משק בית משותף כבעל ו אישה. התובע אמר כי הוא מבשל ועושה כביסה לכל הבית . כן עלה כי הוא עושה את הקניות לכל הבית וזאת באמצעות כרטיס האשראי של גרושתו. מכרטיס האשראי של גרושתו הוא קונה לעצמו דברים שרק הוא אוכל אך גם גרושתו יכולה לקחת מהם שכן הם לא מדקדקים מי לוקח מה. כן עלה כי גרושתו לוקחת מהמוצרים שהוא מקבל מעמותות וכי התובע עושה שימוש ברכבה של גרושתו במהלך השבוע.
באשר לטענה כי הגרושה שילמה בעצמה את חשבונות הבית הרי שאין בכך להעיד כי אין ניהול משק ב ית מש ותף שכן רק הגרושה יכולה לשלם את החשבונות מאחר והדירה רשומה על שמה ומאחר ולתובע אין כרטיס אשראי.
התנהלות התובע וגרושתו מלמדת על מערכת יחסים של אמון והדדיות בין בני זוג והסכמה של חלוקת משאבים כך שכל אחד מבני הזוג עושה כמיטב יכו לתו והם מתנהלים כיחידה כלכלית אחת שבה אחד מבני הזוג יוצא לעבוד והשני מבצע את מטלות הבית .
נסיבות חייהם של התובע וגרושתו מ צביעים על ניהול משק בית משותף כבני זוג ומתוך בחירה על פני מספר שנים ועל קשירת גורל משותף.
על כן יש לדחות את התביעה ולקבוע שבתקופה הרלבנטית אין לראות בתובע כפרוד הזכאי להבטחת הכנסה כבודד, כי אם כידוע בציבור של גרושתו הגר עמה תחת קורת גג אחת ומנהל איתה משק בית מש ותף. לאור אמור הרי שגם החוב שנוצר לתובע בגין שלילת הזכאות להבטחת הכנסה כיחיד, הוא כדין.

דיון והכרעה:
מטרתו של חוק הבטחת הכנסה היא לאפשר אמצעי קיום מינימאליים למי שנעדר אמצעים כאלה.
סעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה מגדיר "בני זוג" - "לרבות איש ואישה הידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו". סעיף 4 לחוק קובע כי הזכאות לגמלה של כל אחד מבני הזוג מותנית בכך שקיימים גם בבן הזוג תנאי הזכאות לפי ס' 2 לחוק.
במקרה שלפנינו התובע וגרושתו מתגוררים באותה דירה אך לטענתם אין לראות בהם כבני זוג המקיימים משק בית משותף כאשר מערכת היחסים ביניהם מסתכמת ביחסי שוכר משכיר בלבד.
לכן את השאלה האם יש לראות בתובע וגרושתו כבני זוג יש לבחון בזיקה לאשר נקבע בפסיקה לעניין ניהול משק בית משותף.
" "משק בית משותף" אין פירושו בהכרח שיתוף קנייני בנכסים. השאלה, אם לפנינו בני-זוג החיים "חיי משפחה במשק בית משותף", אינה עוסקת בבדיקת מערכת היחסים הקניינית שביניהם. שאלת השיתוף או ההפרדה שנהגו בנכסיהם היא שאלה נפרדת, אשר אינה קשורה לשאלת מעמדם כבני זוג.
מהו "משק בית משותף"? לעניין זה מקובלים עלי הדברים שצוטטו בהסכמה על-ידי השופט ברנזון, בע"א 621/69 [1] הנ"ל, בעמ' 619:
"...'משק בית משותף' פירושו שיתוף במקום מגורים, אכילה, שתיה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי יום יום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו...'".
היינו, הקיום הכלכלי מושתת על שיתוף במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים הנ"ל (אכילה, שתייה, לבוש וכו'), ולעניין זה אין נפקא מינה, אם יש לבן-זוג חשבון נפרד."

בענייננו, לאחר בחינת הראיות והעדויות הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות שכן ה וכח שהתובע וגרושתו מתגוררים יחד תוך ניהול משק בית משותף ולא מדובר ביחסי שוכר ומשכיר בלבד. ונפרט.
במקרה שלפנינו, ככל הנראה בין הת ובע לגרושתו לא מתנהלת מערכת יחסים זוגית קונבנציונאלית שכן לטענתם הם לנים בחדרים נפרדים, אינם מקיימים יחסי אישות ומקיימים סוג של הפרדה כלכלית.
עם זאת, בוודאי שלא מדובר ביחסי שוכר ומשכיר בלבד, שכן התובע אינו משלם באופן קבוע עבור מגוריו אלא רק כאשר מתאפשר לו, וכן קיים ביניהם שיתוף לגבי המטלות הרגילות של משק בית כגון בישול , כביסה , קניות והסעות. בנוסף, מעדותם של התובע ואשתו בפנינו התרשמנו שקיימת ביניהם מערכת יחסים של הבנה ומסירות ואף קשירת גורל.
מגרסאות התובע וגרושתו כפי שפורטו לעיל עלה כי התובע עושה כביסה ובישולים לכל בני הבית לרבות בישולים לשישי-שבת . כן עלה כי הוא עושה קניות לבית לרבות מוצרים שה וא רוכש לעצמו כגון לחם, טחינה אורגנית ובשר כל זאת באמצעות כרטיס האשראי של גרושתו וכי זו עושה שימוש גם במוצרים שהתובע רוכש לעצמו ובמוצרים שהוא מקבל מ עמותות שכן הם לא מדקדקים מי לוקח מה.
העובדה כי התובע וגרושתו אינם מתחשבנים על כל שקל ומי לוקח מה מעידה על שיתוף ביניהם .
נציין, כי בדיון שבפנינו התובע שינה את גרסתו כפי שנמסרה בעבר לגבי מערכת היחסים ביניהם, ואולם אנו סבורים כי גרסתו הראשונה היתה אותנטית והגרסה בפנינו היתה מגמתית. כך למשל גרסתו לפיה בדירה הנוכחית הוא אינו מבשל כלום עבור גרושתו אינה עומדת בקנה אחד עם גרסת הגרושה לפיה התובע מכין בישולים לשישי שבת "אם יש לו זמן אז למה לא". כמו כן, גרסת ו לפיה הוא לא קונה את המצרכים עבורו באמצעות כרטיס האשראי של גרושתו אינה מתיישבת עם גרסת הגרושה לפיה "הוא שואל אותי אם הוא יכול לקנות לחם לעצמו ואני אומרת לו שיקנה". ככל והתובע היה רוכש את המוצרים מכספו הוא לא היה צריך את אישור גרושתו כדי לקנות אותם.
בנוסף, מעדות התובע וגרושתו עולה כי התובע עושה שימוש תדיר ברכבה של גרושתו בין אם לצורך ביצ וע קניות לבית ובין אם להסיע אותה לעבודה וגם בכך יש כדי ללמד על שיתוף בין השניים.
כן עלה מהעדויות כי בין התובע וגרושתו קיימת מערכת יחסים אכפתית שהיא מעבר למערכת יחסים של שוכר- משכיר . גב' לויט העידה כי לאחר שהתובע עזב את בית הוריו ז"ל היא לא יכלה לשאת זאת ואמרה לו שיבוא לגור אצלה ושישלם כמה שהוא יכול "מה רצית שאזרוק אתו החוצה עם משטרה?" וכי הי א "לא חיה איתו כמו שוכר מ הרחוב. בכל זאת אני מכירה אותו".
זאת ועוד- מגרסאות התובע וגרושתו עולה כי הסדר השכירות ביניהם לא היה אמיתי ובכל מקרה לא שיקף את המצב בפועל.
בזיכרון הדברים הוסכם על שכירות חודשית בסך 500 ₪. בהצהרה שהגיש התובע לנתבע בשנת 2020 הוא טען כי הוא משלם דמי שכירות בסך של 350 ש"ח בלבד. בתצהירו טען כי לא תמיד שילם לגרושתו את דמי השכירות המלאים, לפעמים שילם לה 350 ₪ ומאז שהופסקה לו קצבת הבטחה ההכנסה אין בידיו לשלם את דמי השכירות לגרושתו כלל ונוצר לו חוב. בעדותו לפנינו טען כי התקופה בה שילם לגרושתו 350 ₪ הייתה התקופה בו הופסקה לו הקצבה ובכל מקרה גרושתו לא עמדה עמו על המקח מאחר וראתה שאין לו כסף.
גב' לויט העידה כי התובע שילם לה כשהיה לו וכשלא היה לו הוא אמר שהוא יחזיר לה וכי משנת 2017 ועד היום "פעם הוא שילם 500 ופעם פחות והיו תקופות שלא היה לו והוא לא שילם בכלל. עכשיו לא מזמן הוא קיבל סכום קטן של כסף, והוא החזיר לי 500 ₪". כן אישרה כי לא ערכה כל רישום של תשלומי השכירות ו הכל היה בע"פ וכי ה 500 ₪ האלה כלל לא מעניינים אותה.
ככל ואכן יחסי התובעת וגרושתו התמצו ביחסי שוכר משכיר היינו מצפים כי גב' לויט הייתה עומדת על קבלת מלוא דמי הש כירות עליהם הסכימו הצדדים או לכל הפחות מתעדת את החסרים בתשלומים אולם אין כך הדבר כאשר לגרסת ה התובע שילם לה באופן חלקי מאוד ו התשלומים כלל לא ענייננו אותה.
כמו כן, בנסיבות בהן לתובע נוצר חוב כלפי גרושתו בגין דמי השכירות, הרי שככל שהתובע וגרושתו אינם בני זוג המנהלים משק בית משותף, היינו מצפים שלאחר קבלת הכספים מהמל"ל כשהוא החל לקבל קצבת נכות, הוא היה מחזיותר מסכום חד פעמי של 500 ₪.
יש בכך כדי ללמד על מערכת יחסים שלא התמצתה ביחסי שוכר משכיר בלבד , כפי שטוען התובע.
לכך נוסיף כי מעדות התובע וגרושתו עלה כי כאשר גב' לויט עברה לביתה החדש לפני מספר חודשים גם התובע עבר עמה ויש בכך כדי ללמד כי הסדר המגורים של התובע אצל גרושתו הנמשך ברציפות מאז שנת 2017, אינו הסדר זמני.
לקראת סיום נציין, לא נעלם מעינינו פסק הדין בעניין קיסקיד אליו הפנה התובע שם נקבע בין היתר כי במסגרת המבחן להכרה באישה כידועה בציבור כאשתו של פלוני עליהם לנהל משק בית משותף אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום ענייני אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים.
במקרה שלנו יתכן כי האינטרס של התובע במגורים המשותפים הוא בעיקר מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כלכלית. עם זאת, נוצר בפנינו הרושם כי אין כך הדבר לגבי גב' לויט שכן הסכמתה לאפשר לתובע להתגורר עמה נובעת מתוך חמלה ואכפתיות לתובע ולא מתוך נוחות כלכלית , זאת בנסיבות בהן הוא משלם לה דמי שכירות חלקיים ביותר אם בכלל וגם אינו נדרש לפרוע את חובות העבר שנוצרו לו בגין אי תשלום דמי השכירות.
נציין, כי זוגיות אינה נוסחה קבועה והיא יכולה להתקיים בצורות ואופנים שונים כאשר במקרה של התובע וגרושתו התרשמנו כי מדובר בשני אנשים שאכפת להם אחד מהשני בין היתר בשל עברם כבני זוג נשואים וילדיהם המשותפים שא חד מהם עוד מתגורר עם התובע וגרושתו.
כן נפנה לפסק הדין בעניין שנאן אליו הפנה הנתבע בסיכומיו שם נדחתה תביעת המערער לתשלום גמלת הבטחת הכנסה בנפרד מאשתו מכוח חוק הבטחת הכנסה בין היתר משום שהמערער מתגורר תחת קורת גג אחת יחד עם אשתו. בעניין שנאן אמנם דובר בבני זוג נשואים אשר התגוררו בשתי יחידות מגורים נפ רדות אך הדברים שנקבעו שם יפים לענייננו כאשר התובע וגרושתו מתגוררים תחת קורת גג אחת וקיים ביניהם ש יתוף במטלות וצרכים יומיומיים.
באמור לעיל יש כדי לבסס את טענת הנתבע על ניהול משק בית משותף בין התובע לגרושתו במועדים הרלבנטיים לתביעה, ולכן דין התביעה להידחות.

סוף דבר
לאור המפורט- התביעה נדחית.
מאחר ועסקינן בתביעה בתחום הסוציאלי- אין צו להוצאות.
זכות ערעור בהתאם לתקנות.

ניתן היום, ג' תשרי תשפ"ב, (09 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' טובה אוגוסט
נציגת ציבור (עובדים)

אילת שומרוני-ברנשטיין, שופטת

מר גרשון קציר
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: יצחק עזריה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: