ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה אלמקייס נגד נטלי אוצ'ניק :

בפני כבוד הרשם הבכיר אורי הדר

התובע

משה אלמקייס ת.ז. XXXXXX442
ע"י ב"כ עוה"ד דוד בכור

נגד

הנתבעות

  1. נטלי אוצ'ניק ת.ז. XXXXXX471
  2. לריסה אוצ'ניק ת.ז. XXXXXX448

שתיהן ע"י ב"כ עוה"ד שרון סויסה

פסק דין

לפניי תביעתו של התובע לתשלום סך כולל של 40,000 ₪ (בערכי קרן) בקשר עם הסכם שכירות המתייחס לנכס השייך לתובע ולרעייתו והמצוי ברח' אטד 16, באר שבע. התובענה היא תובענה שטרית.
דין התובענה להידחות וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.
העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים, בקצרה נאמר מייד: לא זו בלבד שמרבית טענותיו של התובע ביחס להפרות הנתבעת 1 ובן זוגה את הסכם השכירות לא הוכחו אלא שטענותיו ביחס לנזקים שנגרמו לו לא הוכחו כלל ועיקר והן נותרו כלליות ומעורפלות מדי. כך למשל, כיצד ניתן להתייחס לטענתו של התובע לפיה "נאלצתי לשאת בהוצאות משמעותיות בגין העלות של תיקון הנזקים להם גרמו השוכרים" (ס' 25 לתצהיר העדות הראשית של התובע) שעה שהתובע לא רק שאינו מצרף ראיה כלשהיא ביחס לתיקונים שביצע לשיטתו אלא גם אינו מציין מה הסכום ששילם עבור התיקון, מתי שילם אותו ולמי שילם ? אין ספק כי יש לבית המשפט סמכות לפסוק על דרך האומדנא גם שעה שלא מוצגות ראיות אך זאת שעה שהתובע לא רק מפרט את הנזקים בפועל, טוען במפורש כמה שילם ובעיקר מסביר מדוע אין בידו ראיות ביחס לסכום ששולם בפועל. אין זה המקרה בענייננו.
לא זו בלבד שלא הוכחו נזקים בפועל אלא גם שהתובע אינו טוען כלל כמה שילם עבור אותם נזקים נטענים. האם ישנה הצדקה שבית המשפט ינחש כמה שולם עור אותם נזקים נטענים ויפסוק פיצוי גם אם היה מוכח כי נגרמו נזקים? התשובה לכך שלילית לטעמי.

ועוד נאמר כי עדויותיהם של הנתבעת 1 ושל בן זוגה מר משה חתואל, היו מהימנות ביותר ובכל מקרה מהימנות יותר מעדותו של התובע אשר, מסיבותיו שלו, החליט שלא להעיד את רעייתו, הגב' טליה אלמקייס, אשר היא זו שהתנהלה אל מול הנתבעת 1 ובן זוגה בכל הקשור בהסכם השכירות כפי שטענו הנתבעת 1 ובן זוגה וכפי שאישר התובע בחקירתו (עמ' 9).
הסברו של התובע ולפיו "לא חשבתי שאני צריך ארבעה אנשים להגיש תצהיר" הוא בוודאי נכון עובדתית ולשם הגשת תצהיר די באדם אחד אלא שבהליך משפטי הדגש, והתובע בוודאי יודע זאת, הוא על הוכחת הטענות ולא על הפעולה הטכנית של הגשת התצהיר. תצהיר הוא האמצעי להצגת הטענות. הוכחתן היא באמצעות ראיות או עדים. ושעה שבעל דין נמנע מהבאת עדה משמעותית, הגב' אלמקייס בענייננו, הדבר פועל לחובתו ומעורר את הרושם שמא בכוונת מכוון לא הובאה הגב' אלמקייס לעדות. התובע גם לא ביקש להעיד את רעייתו כעדת הזמה לאחר שכבר בתחילת הדיון העידה הנתבעת 1 כי כלל לא התנהלה מול התובע אלא מול רעייתו בלבד (עמ' 3).
לגופו של עניין. התובע ורעייתו היו, במועד הרלוונטי לתובענה, הבעלים של שני מגרשים הידועים כחלקות 209 ו- 210 בגוש 38010. בתחומי המגרשים ישנם בית מגורים, יחידת דיור, חצר וכן קונטיינר ובו ציוד השייך לתובע ולרעייתו (הכל יחד ייקרא להלן: "הנכס"). המגרשים מצויים בין רחובות האטד והתמר בבאר שבע. הכניסה העיקרית לנכס היא מרח' האטד 16, באר שבע.
ביום 16.11.2015 נחתם בין התובע ורעייתו לבין הנתבעת 1 ובן זוגה הסכם שכירות ביחס לנכס (להלן: " ההסכם"). כפי שאישר התובע בחקירתו הוא עצמו אינו חתום על ההסכם ומי שחתמה היה רעייתו. בהתאם להסכם נמסר לתובע ולרעייתו שטר חוב ע"ס 40,000 ₪. על שטר החוב חתומות הנתבעת 1 כעושת השטר והנתבעת 2 כערבה. הנתבעת 2 הינה אמה של הנתבעת 1. ניכר כי מר חתואל אינו חתום על שטר החוב והוא לא נתבע בתובענה זו. שטר החוב הינו לפקודתו של התובע. התובע הגיש לביצוע את שטר החוב ותבע כי ישולם לו הסכום של 40,000 ₪ הנקוב בשטר החוב.
הנתבעות הגישו התנגדות לביצוע שטר החוב. מאחר ונפתחו שני תיקים בקשר עם אותה התנגדות איחדתי את התיקים. ההתנגדות נתמכה בתצהירי הנתבעות. הנתבעת 2 ציינה בתצהירה כי מאחר ולא היא ששכרה את הנכס אין לה ידיעה אישית בקשר לנימוקי ההתנגדות של בתה, הנתבעת 1, והיא טענה רק כי הייתה אמורה לעבור לגור ביחידת הדיור הנמצאת בנכס אך בסופו של יום הדבר לא התאפשר בשל הפרת ההסכם ע"י התובע ורעייתו כטענתה.
הנתבעת 1 טענה לגופו של עניין ובהתנגדות מפורטת ומנומקת פירטה את כל טענותיה ובכלל זה העבודות שהיא ובן זוגה ביצעו בנכס על מנת לשפצו ולתקן את הליקויים שהיו בו, התקלה במערכת המים בנכס בחודש יולי 2016, התקלות באספקת חשמל ליחידת הדיור, האיחור במסירת החזקה ביחידת הדיור לידיה בניגוד למוסכם לטענתה, הצגת הנכס בפני רוכשים פוטנציאליים וההתכתבות הענפה בין באי כוחם של הצדדים.
קבעתי את ההתנגדות לדיון. בדיון הוסכם בין ב"כ הצדדים כי תינתן לנתבעות רשות להתגונן. עוד הוסכם כי התובע יגיש תצהיר התומך בתובענה ובו יפרט ממה מורכב החוב לשיטתו ויצרף את כל האסמכתאות עליהן הוא מבקש להסתמך ולאחר מכן תגשנה הנתבעות כתב הגנה.
התובע אכן הגיש תצהיר תמיכה וצירף לו נספחים שונים. בס' 16 לאותו תצהיר טען התובע כי החוב הנתבע "מורכב מהפרות מהותיות של הוראות חוזה השכירות" ופירט מהן אותן הפרות לשיטתו. בתצהיר לא צוין כיצד בדיוק חושב הסכום של 40,000 ₪.
מאחר והנתבעות לא הגישו כתב הגנה קבעתי כי התצהירים התומכים בהתנגדות יהוו כתב הגנה. קבעתי את התיק לשמיעת הראיות. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית שלו ואילו הנתבעות הגישו תצהירים שלהן ושל בן זוגה של הנתבעת 1, מר חתואל. תצהיריהם של הנתבעת 1 ומר חתואל התייחסו לגופה של המחלוקת ואילו תצהירה של הנתבעת 2 הוא אותו תצהיר שהוגש בתמיכה להתנגדות.
בדיון נחקרו התובע, הנתבעת 1 ובן זוגה. ב"כ הנתבעות ציין בדיון כי הנתבעת 1 (בטעות נרשם בפרוטוקול "הנתבעת 1" – א.ה.) לא יכלה להגיע לדיון בשל נסיבות רפואיות ועל מנת שלא לעכב את המשך ההליך הוא משך את תצהירה מהתיק תוך שהוא מציין כי אין בכך משום הודאה (בטעות נרשם "הודעה" – א.ה.) בטענות התובע. אין שום חשיבות לאי העדתה של הנתבעת 2 שכן אין לה ידיעה מעשית אודות המחלוקת הטעונה הכרעה. בתום הדיון ביקשו ב"כ הצדדים לסכם את טענותיהם בכתב וכך נעשה.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה בשאלה האם הנתבעת 1 ובן זוגה הפרו את ההסכם ובשאלה האם בעקבות אותן הפרות, אם תוכחנה, נגרמו לתובע נזקים ואם כן – מה גובה הנזק. יודגש כי בס' 25 לתצהיר העדות הראשית שלו פירט התובע את הנזקים שנגרמו לו לשיטתו. כל אימת שנאמר "תצהירו של התובע" הכוונה היא לתצהיר העדות הראשית ולא לתצהיר שהוגש בתמיכה לתובענה.

יובהר כבר עתה כי ס' 10.9 להסכם קובע פיצוי מוסכם בסך של 10,000 ₪ במקרה של הפרה יסודית שלא תוקנה חרף התראה מראש ובכתב אך התובע אינו עותר לפיצוי מוסכם אלא לנזקים אחרים, בסכום גבוה הרבה יותר. בס' 8, על סעיפיו הקטנים, לתצהירו מפרט התובע את הפרותיהם של הנתבעת 1 ובן זוגה את ההסכם ונתייחס אליהן עתה לפי סדרן בתצהירו. לאחר מכן, ובמידת הצורך, נתייחס לנזקים להם טען התובע.
דיון והכרעה
שינויים מהותיים במבנה ובסביבתו
ס' 8 א' לתצהיר התובע אינו מפרט מהם אותם שינויים מהותיים במבנה ובסביבתו ונראה כי התובע מכוון בדבריו לאמור בס' 8 ב' ו- ג' לתצהירו. ראו לעניין זה גם האמור בס' 3 למכתבו של ב"כ התובע מיום 14.06.2017 (כ' סיון, תשע"ז) שצורף לחומר הראיות ובו לאחר אותה טענה לשינויים מהותיים במבנה ובסביבתו יש פירוט של הטענה.
קידוחים בקירות הנכס ללא קבלת אישור
טענתו של התובע בעניין זה נוגעת לקידוחים שנעשו בקירות הנכס לשם התקנת מצלמות אבטחה. התובע טוען להפרה של ס' 6.2.5 להסכם.
בחקירתה אישרה הנתבעת 1 את התקנתן של שתי מצלמות. הנתבעת 1 טענה כי אינה יודעת איך נעשה הדבר אך ציינה כי "הכל פורק ותוקן. אטמנו את כל החורים והכל חזר למצב שהיה בהתחלה ואפילו יותר טוב". מר חתואל העיד בחקירתו כי מדובר בארבע מצלמות וכי אלו "חוברו לקיר עם בורג אחד. כשיצאנו פירקתי את המצלמות. עשיתי הכל לבד". בהמשך העיד מר חתואל כי ייתכן ומצלמה אחת חוברה לאחד מלוחות העץ של גג הרעפים (עמ' 6). מר חתואל העיד גם הוא כי החורים נסתמו והעיד גם כי "בחוץ לא צבעתי אבל מילאתי בקלסימו". עוד העיד מר חתואל כי גם בע ניין זה יידע את הגב' אלמקייס עוד קודם להתקנת המצלמות. טענה זו לא נסתרה והיא מהימנה עליי לחלוטין.
התובע מצדו לא הציג ראיות כלשהן ביחס לנזקים שנגרמו כתוצאה מאותה התקנת מצלמות ולא העיד בעניין זה את רעייתו ועניין זה פועל לחובתו. עדותם של הנתבעת 1 ובן זוגה עדיפה בעיניי על עדותו של התובע אשר הינה בגדר עדות יחידה של בעל דין שאין לה שום סיוע בחומר הראיות.
מעבר לכך, סבורני כי פרשנותו הסבירה של ס' 6.2.5 להסכם אינה כוללת איסור על קידוח כה מינורי לצורך התקנת מצלמות אבטחה. סבורני כי משכיר סביר אינו מצפה להידרש למתן אישור על קידוח של ארבעה ברגים בקירות הבית, גם אם מדובר בקירות חיצוניים. לא ראיתי מה השוני בין קידוח בתוך הבית לשם תליית מראה או תמונה למשל, פעלה שבאופן רגיל אינה דורשת את אישור בעל הנכס, לבין קידוח ארבעה חורים בקירות החיצוניים של הבית לשם התקנת מצלמות אבטחה.
סבורני כי ס' 6.2.5 להסכם מכוון לשינויים מהותיים יותר שאותם על השוכר לא לבצע ובכל מקרה שעה שמדובר בדברים הפיכים איני סבור כי מילא מדובר בהפרה יסודית, אם בכלל מדובר בהפרה. שהרי ממה נפשך? הפרה יסודית הופכת לפי ההסכם (ס' 10.9 להסכם) לכזו לאחר שניתנת התראה של 14 יום מראש ובכתב לתיקונה.
זאת ועוד, אם אכן התכוונה הגב' אלמקייס, שהיא זו אשר חתומה על ההסכם, לכך כי אותו איסור כולל קידוח ארבעה חורים בקירות הנכס ו/או בלוחות העץ של גג הרעפים היה מקום לשמוע את עדותה בעניין זה.
סיכומו של דבר, סבורני כי קידוח אותם חורים כאמור הגדר אינו מהווה הפרה של ההסכם ובוודאי שאינו מהווה הפרה יסודית.
התקנת יריעת פח חלודה בחזית הנכס
לטענתו של התובע הנתבעת 1 ובן זוגה התקינו בחזית הנכס גדר היקפית עשויה מפח חלוד בגובה של 1.5 מ' ובאורך של 15 מ' (ס' 14 לתצהיר התובע). הנתבעת 1 לא הכחישה כי התקינה גדר אך לטענתה לא מדובר בגדר מפח חלוד אלא בגדר איסכורית חדשה ותקינה וכן טענה כי הגדר הותקנה בידיעתה של הגב' אלמקייס ועם פינוי הנכס פורקה. במחלוקת זו שבין הצדדים אני מעדיף את עדותם של הנתבעת 1 ובן זוגה אשר הייתה מהימנה עליי לחלוטין.
הנתבעת 1 העידה בחקירתה כי מדובר בגדר חדשה אשר הותקנה בידיעתה של הגב' אלמקייס. הנתבעת 1 לא ניסתה להציג מצג לפיו קיבלה אישור מפורש להתקנת הגדר וטענה בהגינות כי מדובר בידיעה של הגב' אלמקייס. עניין זה מחזק מאוד את מהימנותה של הנתבעת 1.
גם מר חתואל העיד בחקירתו ביחס לגדר, הן ביחס להיותה חדשה והן ביחס לידיעתה של הגב' אלמקייס אודות התקנת הגדר ובעיקר לפירוקה עם פינוי הנכס. עדותו בעניין זה מהימנה עליי לחלוטין והיא לא נסתרה. אמנם הטענה כי "זה סוכם מול טליה" אינה מתיישב בהכרח עם טענה כי "אמרתי לה שאני עושה חומה" אך לגופו של עניין סבורני כי בהתחשב בנסיבות די בידיעתה של הגב' אלמקייס על התקנת הגדר ובעיקר באי התנגדותה לעניין זה כדי להכשיר את התקנת הגדר.

הנתבעת 1 נשאלה בחקירתה מדוע במכתבים שנשלחו ע"י באי כוחה בתשובה למכתביו של ב"כ התובע אין התייחסות לאותה ידיעה של הגב' אלמקייס והיא העידה כי "לא קיבלתי את המכתב מעולם ובגלל זה לא הגבתי עליו. המכתב נשלח לעור הדין". עדות זו לא נסתרה והיא מהימנה עליי לחלוטין.
הנתבעת 1 ובן זוגה התייחסו בעדותם לסיבות להתקנת אותה גדר (עמ' 3 ועמ' 6). טענתם לא נסתרה והיא נשמעת סבירה ובנסיבות אלו סבורני כי יש לראות בידיעתה של הגב' אלמקייס אודות התקנת הגדר, ודוקו הטענה לידיעה לא נסתרה, משום אישור בפועל להתקנתה ובפרט שעה שאין מחלוקת כי בדיוק כפי שהגדר הותקנה כך גם ניתן היה להסירה וזו אכן הוסרה בפועל עם פינוי הנכס.
מנגד, התובע לא רק שלא הציג תמונה של אותה גדר עשויה מפח חלוד כטענתו ואשר "מזכירה גדר של מתקן כליאה" כאמור בס' 15 לתצהירו אלא גם שלא טרח להעיד את רעייתו על מנת שזו תתייחס לידיעתה של רעייתו אודות התקנת הגדר ועל מנת שתעיד ביחס למחלוקת ביחס לגדר עצמה. עדותו של התובע בעניין זה היא עדות יחידה של בעל דין שלא מצאתי לה סיוע בחומר הראיות ומובן גם כי ההימנעות מהעדתה של רעייתו פועלת לחובתה של התובע.
סיכומו של דבר, סבורני כי התקנת הגדר אינה מהווה הפרה של ההסכם.
שימוש פסול ביחידת הדיור ע"י הכנסת רכבים לתוכה וזיהומה בחקירתה נשאלה הנתבעת 1 ביחס להכנסת אופנועים ליחידת הדיור. הנתבעת 1 העידה כי "הכנסנו אופנוע חדש שהגיע...עד שהוא עלה לעבודה הוא היה שם". גם מר חתואל העיד כי "יש לאשתי פיצרייה, ולכן אופנוע אחד אחסנו ביחידת דיור. בגלל שיש שם פריצות. האחסון היה למשך שבוע בערך עד שעשינו ביטוח והאופנוע התחיל לעבוד". עדות זו לא נסתרה והיא מהימנה עליי לחלוטין.
לא עלה בידי התובע להוכיח כי מעבר לאותו אופנוע שאוחסן ביחידת הדיור, ואין מחלוקת כי יחידת הדיור מהווה חלק מהנכס שהושכר לנתבעת 1 ולבן זוגה, אוחסנו רכבים נוספים בתוך יחידת הדיור ולא עלה בידו להוכיח כי יחידת הדיור זוהמה ובוודאי שלא להוכיח כי זו הוחזרה לידו כשהיא מזוהמת.
ובכלל, איני סבור כי בנסיבות שתוארו אחסון של אופנוע בתוך יחידת הדיור מהווה הפרה של ההסכם חרף העובדה שאין מחלוקת כי מטר השכירות היא מגורי השוכר (ס' 2.2 להסכם). אחסנת האופנוע כאמור הינה עניין קצר מועד שולי בחשיבותו והוא בוודאי לא גרם נזק כלשהוא.
סיכומו של דבר, סבורני כי אחסנת האופנוע כאמור אינה מהווה הפרה של ההסכם. מעבר לכך התובע לא הוכיח את טענותיו בעניין זה.
פלישה לשטח הסמוך לרחוב התמר בו מונח הקונטיינר הנכס מורכב, כאמור, משתי חלקות שונות (209 ו- 210) אשר מהוות, הלכה למעשה, מגרש אחד שכולו הושכר לנתבעת 1 ולבן זוגה וזאת למעט השטח עליו מונח קונטיינר השייך לתובע ולרעייתו ובו מאוחסן ציוד השייך להם.
לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת ובן זוגה פלשו לא לתוך הקונטיינר ולא לשטח הצמוד אליו ומצוי בקרבתו ועדותו בעניין זה היא עדות יחידה של בעל דין שאין לה שום סיוע בחומר הראיות.
מנגד, בחקירתה העידה הנתבעת 1 כי "זה שטח של דונם ובקצה יש קונטיינר שהיה מגודר ונעול הגידור היה עם גדר עם קוצים וזה לא עביר ומעבר לזה גם היו קוצים". הנתבעת 1 העידה אמנם כי "אני שכרתי בית אחד שיש בו גינה ולא חלקות" אך אין בכך כדי להוכיח כי בפועל היא פלשה, לא לתוך הקונטיינר ולא לסביבתו של הקונטיינר. הנתבעת 1 אישרה בחקירתה כי הקונטיינר "נמצא בשטח המושכר אבל אין לנו זכות לגשת לשם וגם לא הייתה גישה בפועל". טענה זו לא נסתרה והיא מהימנה עליי לחלוטין.
יודגש כי בחקירתו העיד מר חתואל כי "פעם אחת טליה קבעה איתנו והילד שלנו נכנס לקונטיינר לא יודע למה". חרף האמור סבורני כי לא לכך התכוון התובע בטענה כי הנתבעת 1 ובן זוגה פלשו לשטח בו מוצב הקונטיינר. כניסה תמימה של קטין לתוך הקונטיינר בוודאי אינה יכולה להיחשב פלישה לפי כל מבחן סביר.
סיכומו של דבר, סבורני כי לא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו לפלישה של הנתבעת 1 ו/או בן זוגה לקונטיינר ו/או לשטח בו מוצב הקונטיינר.
אי תשלום מיסים במועד ואי רישום אצל רשויות העירייה כמחזיקי הנכס שתי טענות אלו של התובע כרוכות זו בזו.
בכל הנוגע לרישום הנתבעת 1 ובן זוגה ברשויות השונות מצאתי כי קיימת בהסכם סתירה ולמצער אי בהירות. מחד, ס' 6.2.8 להסכם קובע כי על הנתבעת 1 ובן זוגה "להירשם ברשות המקומית ובחברת החשמל...כמחזיקי הדירה..." אך מאידך ס' 5.1 להסכם קובע כי " דרישת הארנונה תשולם במלואה עי השוכר למשכיר". ברי אפוא כי בהתאם לס' 5.1 להסכם אם יש לשלם את הארנונה לתובע ולרעייתו הרי שהרישום בעיריית באר שבע נשאר על שמם של התובע ורעייתו.
בכל הנוגע לרישום בתאגיד המים הרי שס' 6.2.8 להסכם כלל אינו מתייחס לעניין זה.
עוד יודגש כי ס' 8 ז' לתצהירו של התובע כלל אינו מתייחס לרישום בתאגיד המים ובחברת החשמל שהרי התובע טוען בתצהירו להפרה באופן ש"השוכרים לא דאגו להירשם אצל רשויות העירייה כמחזיקי הדירה". לא יכול להיות ספק כי עיריית באר שבע, תאגיד מי שבע וחברת החשמל הם גופים נפרדים ואם כיוון התובע בתצהירו לאי רישום בעיריית באר שבע בלבד, וכך יש לפרש את תצהירו, הרי שס' 5.1 להסכם תומך באפשרות כי הצדדים להסכם דווקא כיוונו לכך כי הרישום בעיריית באר שבע יישאר על שמם של התובע ו/או רעייתו.
מעבר לכך, טענתו של התובע, למעט ביחס לחשבון מים המתייחס לתקופה של חודשים מאי ויוני 2017 והרשום על שמו של אדם בשם אינקי יצחק שזהותו אינה ברורה, טענתו של התובע היא טענה כללית שאינה מפורטת. כך למשל, לא מפורט באיזו תקופה נצבר החוב הנטען, לא מפורט אלו חשבונות שולמו באיחור ו לא מפורט מתי הועברו החשבונות שהתקבלו אצל התובע ורעייתו לנתבעת 1 ו/או בן זוגה על מנת שאלו ישלמו אותם.
אין חולק כי התובע זכאי להגיש שטר חוב לביצוע ואין גם חולק כי בשלב בו הוא מגיש את שטר החוב הוא אינו צריך לפרט את טענותיו. עם זאת, ברור כי שעה שמתנהל הליך משפטי על התובע לפרט את טענותיו בפירוט רב וזאת על מנת לאפשר לנתבע להתגונן ולפרט גם הוא את טענותיו. אין צורך בשימוש בהיקש של משחק בקלפים פתוחים, ומעט מאוד משחקי קלפים מתנהלים בדרך זו, ודי בכך שנאמר כי מושכלת יסוד היא כי זכותו של אדם להתגונן מפני הטענות המועלות כלפיו מחייבת, בראש ובראשונה, כי התובע יפרט את אותן טענות.
האם הנתבעת 1 יכולה להתגונן כראוי מפני טענות כלליות? התשובה שלילית. האם יש הצדקה להסתפק בטענות כלליות של התובע? בוודאי שלא.
בחקירתה העידה הנתבעת 1 כי "עד מועד התביעה הייתי מתנהלת מול טליה שהייתה שולחת לי את השובר ותוך כמה ימים או באותו יום הייתי משיבה לה גם מספר אישור וזה גם מתועד, מרגע פתיחת התביעה היא הפסיקה להעביר לי שוברים". טענה זו מתיישבת עם התכתובות שהוגשו. הנתבעת 1 הסבירה בחקירתה כיצד שילמה בסופו של יום את החוב לתאגיד המים חרף העובדה כי השובר לתשלום לא הועבר אליה. עדותה של הנתבעת 1 מהימנה עליי לחלוטין.
התובע לא העיד את רעייתו על מנת שתזים את טענות הנתבעת 1 ויש בכך כדי לפעול לחובתו באופן מובהק. מעבר לכך, התובע לא הציג דוגמאות לתשלומים ששולמו באיחור מעבר לאותו תשלום אליו התייחסה הנתבעת 1 בחקירתה ולא הוכיח כלל כי הנתבעת 1 ובן זוגה אכן לא נרשמו בחברת החשמל כמחזיקי הנכס. ודוקו, הנתבעת 1 ובן זוגה כלל לא נשאלו בחקירתם ביחס לעניין הרישום כאמור.
יתירה מזו, גם אם נאמר כי הנתבעת 1 ובן זוגה היו אמורים לרשום עצמם כמחזיקי הנכס בחברת החשמל ובתאגיד המים ולא עשו כן, ודוקו אין טענה כזו בתצהירו של התובע, סבורני כי התובע ורעייתו יכולים היו בכוחות עצמם להעביר את הרישום על שם הנתבעת 1 ו/או בן זוגה ובכך לייתר את המחלוקת כליל ולמנוע יצירת סכסוך שהוא מלאכותי לחלוטין. התובע לא פעל בעניין זה כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין.
סיכומו של דבר, לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת 1 ובן זוגה הפרו את הוראות ההסכם בכל הנוגע לרישום ברשויות וביחס לאי תשלום המיסים במועד כנטען. זאת ועוד, תשלום חשבון המים אליו התייחס התובע בתצהירו באיחור אינו מהווה הפרה בנסיבות אותן תיארה הנתבעת 1 בחקירתה ביחס לאותו תשלום.
מניעת גישתו של התובע לקונטיינר
בתצהירו טען התובע כי הנתבעת 1 ובן זוגה מנעו ממנו גישה לקונטיינר ואף חסמו את שער הגישה אל הקונטיינר. טענה זו לא הוכחה והיא נדחית.
ראשית, הנתבעת 1 עצמה לא נשאלה על כך בחקירתה. שנית, בחקירתו העיד מר חתואל כי מי שנתן לו את המנוע לשער החשמלי דרכו ניתן להיכנס לחצר בה מוצב הקונטיינר וכן שלט אחד לשער הוא לא אחר מהתובע עצמו. מר חתואל הודה בחקירתו כי לאחר שהותקן המנוע והשער פעל היה צורך בתיאום מולו על מנת להיכנס לחצר. וכי יש בכך פסול? סבורני כי התשובה לכך שלילית.
בחקירתו הודה התובע כי שלט אחד נשאר ברשותו (עמ' 8) אך בכל מקרה סביר כי יתאם עם הנתבעת 1 ו/או בן זוגה כניסה לחצר. האחרונים כמובן אינם זכאים להיכנס לקונטיינר עצמו ולסביבתו הקרובה אך הם בוודאי זכאים לתיאום ביחס למי שנכנס לחצר שהושכרה להם במסגרת ההסכם. כך או אחרת, מר חתואל לא נשאל בחקירתו דבר ביחס למניעת גישה של התובע ו/או מי מטעמו לקונטיינר והחקירה בעניין זה לא העמיקה.
בחקירתו טען התובע כי העובדה כי החזיק בשלט לאותו שער חשמלי שאת המנוע שלו הוא עצמו סיפק למר חתואל לא אפשרה לו גישה לקונטיינר שכן "הוא שם שרשרת עם מנעול על השער". טענה זו לא הוכחה ועדותו של התובע בעניין זה היא עדו יחידה של בעל דין שלא נמצא לה שום סיוע בחומר הראיות. כלום היה קושי לצם את אותה שרשרת ולהציג ראיה מזמן אמת? בוודאי שלא.
התובע גם לא סיפק הסבר כלשהוא לכך כי הפעם הראשונה בה הועלתה על ידו טענה של מניעת גישה לקונטיינר היא במכתב בא כוחו מיום 01.08.2017, קרי ארבעה חודשים קודם לפינוי הנכס בפועל. אין שום טענה כזו במכתבים הראשונים שנשלחו.
סיכומו של דבר, טענתו של התובע ולפיה נמנעה ממנו גישה לקונטיינר נדחית.
מניעת גישתו של התובע ובעלי מקצוע מטעמו לנכס בתצהירו מתייחס התובע לאירוע שאירע, לטענתו, ביום 13.07.2016 (ס' 8 ט' לתצהירו). ראשית, סבורני כי התובע לא דייק בתאריכים וכי התאריך הנכון אליו הוא מתייחס הינו ה – 12.07.2016 שהוא התאריך הנזכר באישורים על הגשת תלונה שהוגשו כחלק מחומר הראיות. שנית, ולגופו של עניין, טענתו של התובע ביחס לתוכן האירוע לא הוכחה. הנתבעת 1 ובן זוגה מאשרים כי התקיים ביקור של בעל מקצוע מטעם התובע ביום 12.07.2016 אך מכחישים את הטענה ביחס לסילוקו של בעל המקצוע על ידם באלימות או בברוטליות כנטען בתצהירו של התובע.
אין צורך לומר כי אישור על הגשת תלונה אינו מהווה הוכחה לקרות האירוע נושא התלונה ובוודאי שאינו מהווה הוכחה לאחריותם של מושאי התלונה לאותו אירוע, אם אכן אירע. יתירה מזו, אין מחלוקת כי התובע עצמו לא נכח באירוע והוא עצמו אינו טוען זאת. בתצהירו מפנה התובע לתצהירו של אותו בעל מקצוע אשר נכח באירוע הנטען, מר יעקב שמואל. ברי כי עדותו של התובע בעניין מה שאירע באותו אירוע שהוא לא היה עד אליו היא בגדר עדות שמועה שאין לייחס לה משקל כלשהוא.
מר שמואל לא הובא לעדות ובעניין זה העיד התובע בחקירתו כי "חבל שלא ידעתי שאפשר להזמין את האינסטלטור לעדות". הסבר זה הוא כמובן אפשרי אם כי התובע מיוצג ע"י עורך דין וחזקה על בא כוחו כי אמר לו שניתן להזמין לעדות כל עד רלוונטי אך עדותו של התובע מייד לאחר מכן מעידה כי הסבר זה הוא פשוט לא מדויק, בלשון המעטה. התובע העיד כי " שמואל הוא פנסיונר...ולא רציתי שהוא יגיע לכאן". ובכן, אין מדובר במצב בו התובע לא ידע שניתן להזמין עד אלא במצב בו התובע לא רצה להזמין את העד. ומדובר כמובן בהבדל תהומי. ההימנעות מהעדתו של מר שמואל פועלת לחובתו של התובע.
ועוד, הגב' אלמקייס הגישה תלונה בגין איומים טלפוניים כנטען. וגם היא לא הובאה לעדות. גם בכך יש כדי לפעול לחובת התובע שניכר כי עשה מאמץ לא להעיד עדים רלוונטיים, דבר שמעלה את החשש שמא התובע חשש כי עדותם לא תתמוך בטענותיו.
מעבר לכך, לא זו בלבד שהתובע לא פירט דבר אודות אותם איומים טלפוניים אלא גם שהנתבעת 1 ובן זוגה לא נשאלו בחקירתם דבר לעניין זה.
סיכומו של דבר, לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת 1 ו/או בן זוגה איימו עליו או על רעייתו ולא עלה בידו להוכיח כי הם מנעו ממנו ומבעלי מקצוע מטעמו גישה לנכס.
אי מסירת שיקים פתוחים לטובת עיריית באר שבע, תאגיד המים מי שבע וחברת החשמל ס' 8.3 להסכם מחייב את הנתבעת 1 ובן זוגה למסור לתובע ולגב' אלמקייס שיקים פתוחים לטובת הרשויות לצורך הבטחת תשלומי המיסים. הנתבעת 1 לא הציגה ראיה כלשהיא ביחס למסירת שיקים בפועל ונניח לצורך הדיון כי שיקים כאמור אכן לא נמסרו.
ועדיין, אין מדובר בהפרה יסודית ואין מחלוקת כי לא ניתנה לנתבעת 1 ו/או בן זוגה התראה כלשהיא בזמן אמת בעניין זה וזאת מעבר לכך כי מדובר בזוטי דברים של ממש בהתחשב בכך כי התובע אוחז בידו שטר חוב ע"ס 40,000 ₪.
אם סבר התובע בזמן אמת כי מדובר בהפרה של ההסכם היה עליו לפעול באופן המצופה מכל אדם סביר ולפנות לנתבעת 1 ו/או לבן זוגה ולבקש כי השיקים יימסרו בהתאם להוראות ההסכם. אני מתקשה להעלות על הדעת מצב בו הנתבעת 1 ו/או בן זוגה היו מסרבים ליתן שיקים כאמור אך אם היו מסרבים בוודאי שהדבר היה מהווה הפרה של ההסכם.
בנסיבות בהן הרישום בעירייה ממילא נשאר על שם התובע ורעייתו ובנסיבות בהן המיסים שולמו כסדרם, או למצער לא הוכח אחרת, סבורני כי עניין זה הוא עניין שהצדדים לא ייחסו לו שום חשיבות בזמן אמת ולראיה הוא לא נזכר בשום מכתב ממכתביו הרבים של ב"כ התובע כפי שנשלחו לב"כ הנתבעות.
סיכומו של דבר, גם בהנחה והשיקים כאמור בס' 8.3 להסכם לא נמסרו כפי שמחייב ההסכם סבורני כי בנסיבות העניין אין מדובר בהפרה של ההסכם ולבטח לא בהפרה יסודית שלו. יתירה מזו, גם אם נאמר כי מדובר בהפרה לא יסודית של ההסכם ברי כי הפרה זו לא גרמה לתובע ולרעייתו נזק כלשהוא ומדובר בעניין תיאורטי גרידא שכן בהיעדר חובות לרשויות אין שום משמעו מעשית לשיקים.
אי העברת עותק מפוליסת הביטוח של הנכס
ס' 9 להסכם קובע כי בתקופת השכירות היה על הנתבעת 1 ובן זוגה לערוך פוליסת ביטוח תכולה וצד ג'. הנתבעת 1 הציגה ראיה לקיומו של ביטוח לתקופה שמיום 13.04.2016 ועד ליום 13.03.2017. תקופה זו אינה כל תקופת השכירות אלא חלקה בלבד.
הנתבעת 1 לא הציגה ראיה לקיומה של פוליסת ביטוח ביתרת התקופה ונניח אפוא כי לא נערכה פוליסה כאמור.
ועדיין, סבורני כי עניין זה הוא עניין שהצדדים לא ייחסו לו שום חשיבות בזמן אמת ולמצער לא הוצגה ראיה אחרת בעניין זה.
סיכומו של דבר, גם בהנחה ולא נערך ביטוח למשך כל תקופת השכירות סבורני כי בהתחשב בנסיבות העניין אין מדובר בהפרה של ההסכם ולבטח לא בהפרה יסודית שלו. גם אם נאמר כי מדובר בהפרה לא יסודית של ההסכם ברי כי הפרה זו לא גרמה לתובע ולרעייתו נזק כלשהוא ומדובר בעניין תיאורטי גרידא שכן ממילא לא אירע מקרה ביטוח כלשהוא אשר היה מזכה את התובע בקבלת פיצוי מחברת הביטוח וממילא שהתובע יכול להיפרע, באמצעות שטר החוב, את נזקיו, אם היו מוכחים כאלו, מהנתבעות.
סיכומו של דבר עד כה
סיכומו של דבר, בכל הנוגע לטענות התובע להפרות הנתבעת 1 ובן זוגה את ההסכם דין התביעה להידחות ללא שום קשר לשאלת הנזקים.
נזקי התובע (ס' 25 לתצהירו)
בס' 25 לתצהירו פירט התובע את הנזקים שנגרמו לו. אין בסעיף פירוט אריתמטי של הנזקים והלכה למעשה התובע מבקש כי בית המשפט יפעיל את שיקול דעתו ביחס להיקף הנזק. בנסיבות של המקרה הנוכחי אפשרות כזו אינה מקובלת כמובן. אין מדובר בתביעה לפיצוי רק בגין עוגמת נפש שהוא מרכיב שהוא אכן בשיקול דעתו של בית המשפט אלא בתביעה שבחלקה הינה לנזקים של ממש כטענתו של התובע.
וכלום, אמור בית המשפט לנחש מה העלות בה נשא התובע בגין תיקון הנזקים למשל מבלי שהתובע טוען כלל כמה שילם? בוודאי שלא. התובע לא פירט את נזקיו, לא הציג ראיות כלשהן ביחס לנזקים שנגרמו וכל טענותיו ביחס לנזקים דינן להידחות כך שללא שום קשר למה שנפסק בעניין ההפרות דין התביעה להידחות גם במובן זה של היעדר הוכחה ביחס לנזקים הנטענים. ודוקו, גם בעניין זה של הנזקים הנטענים עדותו וגרסתו של התובע הן בגדר עדות יחידה של בעל דין שאין לה שום סיוע בחומר הראיות.
הנזק הנוגע להוצאות משפטיות: נניח לצורך הדיון כי ב"כ התובע אינו עובד לשם שמיים. אין בכך פסול כמובן. ועדיין, בחקירתו העיד התובע כי שילם לבא כוחו אך לא הציג חשבונית (עמ' 9). התובע העיד כי בא כוחו שלח לפחות 40 מכתבים. לא ראיתי כי הוגשו 40 מכתבים אך אין לכך חשיבות שכן ממילא התובע לא הציג ראיה כלשהיא ביחס לתשלום בו נשא כנטען. בנסיבות אלו אין שום מקום לפסיקת פיצוי כלשהוא על דרך האומדנא ביחס למרכיב שאין שום קושי להוכיחו וזאת ללא קשר לכך כי דין התביעה להידחות גם בהיבט של היעדר הוכחה ביחס להפרות.
הנזק הנוגע לתיקון הנזקים: לא זו בלבד שהתובע לא פירט אלו נזקים תיקן, לא הציג ראיה ביחס לקיומם של נזקים אלא גם שהא לא הציג ראיה כלשהיא ביחס לתשלום ששילם כנטען. אין די בטענתו של התובע בחקירתו ולפיה "הוא קדח באבנים של הבית, חלק הוא מילא כשהוא עזב וחלק לא עשה כלום". וממה נפשך? אם שילם התובע לבעל מקצוע וקיבל קבלה הוא בוודאי היה חייב להציגה ואם לא קיבל קבלה הרי שאם הדבר נעשה ביודעין בוודאי שאין מקום לפצותו בשל כך ואם הדבר לא נעשה ביודעין הרי שלכל הפחות היה עליו לפרט למי שילם, כמה שילם ומתי שילם.
בנסיבות אלו אין שום מקום לפסיקת פיצוי כלשהוא על דרך האומדנא ביחס למרכיב שאין שום קושי להוכיחו וזאת ללא קשר לכך כי דין התביעה להידחות גם בהיבט של היעדר הוכחה ביחס להפרות.
הנזק הנוגע למניעת הצגת הנכס בפני שוכרים פוטנציאליים: לא זו בלבד שהטענה לא הוכחה לגופה ועדותה של הנתבעת 1 בעניין זה מהימנה עליי לחלוטין אלא גם שאין שום ראיה ביחס לנזק הנטען. התובע לא פירט מתי השכיר את הנכס מחדש, באיזה סכום וכיוצא בזה. אין די בטענות כלליות ולא מפורטות.
הנזק הנוגע לאובדן זמן עבודה יקר: לא זו בלבד שלא הוכח כי הנתבעת 1 ובן זוגה הותירו חובות כלשהם לרשויות אלא גם שלא הוכח כי התובע איבד זמן עבודה יקר או זמן עבודה בכלל. גם בעניין זה הטענות הן כלליות ולא מפורטות ובכל הכבוד הראוי, בית המשפט אינו אמור לנחש מהו שכרו של התובע וכמה זמן נגזל ממנו בקשר עם ראש נזק נטען זה.
הנזק הנוגע למניעת הגישה לקונטיינר: לא זו בלבד שלא הוכח כי הנתבעת 1 ו/או בן זוגה מנעו מהתובע גישה לקונטיינר אלא גם שהנזק הנטען בחקירה לא הוכח כלל. בתצהיר עצמו התובע אינו מפרט את הנזק אך בחקירתו העיד התובע כי "יש לי שם חומרי גלם שהחברות שברשותי משתמשות בחומרי הגלם האלה ונאלצתי להחזיק את החומרים האלה במשך שנתיים בקונטיינר ולקנות חומרי גלם בחוץ". התובע לא פירט באלו חומרי גלם מדובר, במה עוסקות החברות שבבעלותו, האם נעשה שימוש בחומרי הגלם שאוחסנו בקונטיינר לאחר פינוי הנכס, אם לאו, מהו תאריך התפוגה של אותם חומרי גלם נטענים ובעיקר לא הציג ראיות כלשהן ביחס לרכישת חומרי גלם חלופיים. בנסיבות אלו אין שום מקום לפסיקת פיצוי לטובת התובע גם לא על דרך האומדנא וזאת ללא קשר לכך כי מניעת הגישה לא הוכחה.
עוגמת הנפש: דומני כי די בנאמר עד כה כדי לקבוע כי אין שום שחר לטענה כי הנתבעת 1 ו/או בן זוגה נהגו בחוסר תום לב ובוודאי שאין שום מקום לפיצוי בגין עוגמת נפש בהתחשב באופי המחלוקת.
מדובר, גם אם היה נקבע כי נפל במעשיהם של הנתבעת 1 ובן זוגה, פגם כלשהוא, ואין הדבר כך, בסכסוך פעוט ביותר שאינו מותיר חותם כלשהוא על נפשו של אדם סביר.
סיכומו של דבר, גם במובן של הנזקים הנטענים דין התביעה להידחות וכך אני מורה.
סיכומו של דבר
לנוכח כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התובענה.
אני מחייב את התובע לשלם לנתבעות 1 ו-2, ביחד ולחוד, את הוצאות המשפט בסך כולל מע"מ של 5,000 ₪. הסכום כולל את שכרו של מר חתואל בגין התייצבותו לדיון. הבאתי בחשבון לעניין זה, לחובת הנתבעות, כי הנתבעת 1 ובן זוגה לא הציגו ראיות ביחס לקיומה של פוליסת ביטוח למשך כל תקופת השכירות אלא ביחס לשנה אחת בלבד מתוך שתיים. הוצאות המשפט תשולמנה לב"כ הנתבעות עד ליום 10.10.2021 והן תישאה הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
ב"כ התובע יגיש, ללא דיחוי, בקשה לסגירת תיק ההוצל"פ נושא התובענה.
ניתן היום, ב' תשרי תשפ"ב, 08 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: משה אלמקייס
נתבע: נטלי אוצ'ניק
שופט :
עורכי דין: