ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליאת שבו נגד שלמה תחבורה בע"מ :

בפני כבוד ה שופט דניאל מרדכי דמביץ

תובעים

  1. ליאת שבו, ת.ז. XXXXXX732
  2. יוסף שבו, ת.ז. XXXXXX244

נגד

נתבעים

  1. שלמה תחבורה (2007) בע"מ, ח.פ. 514065457
  2. סעיד חג עותמאן, ת.ז. XXXXXX829

פסק דין

לפניי תביעה על סך 25,000 ₪.

התביעה
התובעים היו בעלי רכב מסוג סיאט איביזה שנת 2010, מ.ר. 8530370 (להלן - הסיאט).
ביום 5.10.2020 נהג בסיאט מר דוד פלטיאל גרוס, בעלה של התובעת 1 (שהיא בתו של התובע 2), ברחוב ישפה במבשרת ציון, רחוב דו-סטרי בו יש מסלול נסיעה אחד לכל כיוון.
אל מול הסיאט הגיע רכב מסוג יונדאי i10 שנת 2020, מ.ר. 20021102 (להלן - היונדאי), המצוי בבעלות הנתבעת 1, נהוג בידי הנתבע 2.
היונדאי עקפה משאית שהיתה בנתיבה והתנגשה חזיתית בסיאט - תאונה שהיא באשמת נהג היונדאי.
לסיאט נגרם אבדן גמור. שוויה לפיצוי, לאחר הפחתת ערך שרידים, נשום בסך של 22,278 ₪. שכר השמאי היה 980 ₪.
בתוספת הוצאות הכנת התביעה, טרדה ובזבוז זמן נתבע סך של 25,000 ₪.

ההגנה הראשונה
הנתבעת 1 (להלן גם - שלמה) הגישה לתיק כתב הגנה מטעם שני הנתבעים. עיקריו:
האחריות לתאונה איננה מוטלת על הנתבעים.
שלמה הגישה תביעה לבית משפט השלום ברחובות כנגד מבטחת רכב התובעים (מגדל חברה לביטוח בע"מ) - תאד"מ 31737-01-21 (להלן - ההליך השני).
כתב התביעה בהליך האמור צורף במלואו לכתב ההגנה בתיק דנן (שהוגש ביום 14.3.2021).
רכב הנתבעים (היונדאי) נסע בנתיבו תוך שרכב התובעים (הסיאט) סטה נתיבו והתנגש בו.
למען הסדר הטוב יצויין כי ממערכת 'נט המשפט' עולה כי ביום 20.7.2021 הגישה שלמה כתב תביעה מתוקן בהליך השני ובו הוספו כנתבעים גם הנתבע 2 דנן (להלן גם - האב סעיד) וכן בנו, סמיר חג' עותמאן (ת.ז. XXXXXX920; להלן גם - הבן סמיר).
בכתב התביעה המתוקן האמור נטען כי היונדאי הושכרה לבן סמיר, אולם בתאונה נהג בה האב סעיד, אשר לא היה מורשה על ידי שלמה לנהוג ביונדאי.

בקשות לפני הדיון
שלמה ביקשה לדחות את הדיון בתביעה דנן (שהיה קבוע ליום 10.5.2021) עד לאחר הכרעה בתביעה שהגישה בהליך השני. לאחר קבלת תשובת התובעים, הבקשה נדחתה, בפרט הואיל וההליך השני היה הליך מאוחר אשר גם לא היה קבוע בו כלל מועד לדיון.
לתשובת התובעים צורפו צילומים מזירת התאונה המציגים את הסיאט צמודה לשול הדרך הימני (בכיוון נסיעתה), בעוד שהיונדאי צמודה אליה, כמעט מאונכת לכביש ומאחוריה משאית (מלכתחילה נטען כי היונדאי סטתה לנתיב הנגדי כדי לעקוף משאית שנסעה לפניה).
ארבעה ימים טרם הדיון שוב ביקשה שלמה לדחות את הדיון - הפעם בטענה שיש להמתין לקבלת תיק חקירת המשטרה של התאונה. בהעדר עמדת הצד שכנגד הבקשה נדחתה.

הדיון
לדיון התייצבו עדים רבים, הכל כמפורט להלן.
בדיון הוגשו לתיק: תיק המשטרה שהתנהל לשם חקירת התאונה; צילומים צבעוניים מזירת התאונה.
לאחר הדיון, ובהתאם להחלטת בית המשפט, הגישה שלמה לתיק את הסכם השכרת היונדאי משלמה לבן סמיר.
עדות מר דוד גרוס, נהג הסיאט
היונדאי עקפה משאית, ולמרות שהיה לה די מקום לחזור לנתיבה, היא נשארה בנתיב הנגדי (בו נסעה הסיאט) עד לפגיעה בסיאט. לא ברורה הסיבה לנהיגה זו של נהג היונדאי, למעט חוסר תשומת לב לכביש - אולי התעסקות בטלפון נייד תוך כדי נהיגה.
מיד לאחר התאונה, נהג היונדאי - האב סעיד (הנתבע 2) - ניגש אל נהג הסיאט ואמר לו שהוא חייב להגיד שמי שנהג ביונדאי זה בנו (הבן סמיר).
נהג הסיאט היה כאוב, אמר לאב סעיד שלא ידבר איתו והתריס כלפיו לגבי גרימת התאונה מבלי שחזר עם היונדאי לנתיבה.
תיק המשטרה של חקירת התאונה גם מלמד שהנהג היה הנתבע 2.
צילומי זירת התאונה, כפי שצולמו על ידי אנשים שהגיעו למקום, הם שיקוף של המצב בפועל בשטח. הצילומים הוגשו לתיק על ידי העד.
מר אליהו גודלבסקי
העד הגיע למקום באמבולנס כעובד מד"א.
בשטח פגש העד את האב סעיד ואת הבן סמיר.
האב סעיד טען שישב ליד הנהג (המבוגר מבין השניים) ואמר שיש לו כאבים בבית החזה. הבן סמיר, שלכאורה היה נהג היונדאי, פחות התלונן על כאבים, אמר שכואב לו באופן כללי ולאחר מכן הוא מיקד את עצמו בכאבים של גב וצוואר.
העד בדק את המבוגר (האב סעיד) וראה עליו סימני חגורת בטיחות שיורדת משמאל למעלה לימין למטה - כמו כיוון החגורה של הנהג ולא של הנוסע שלידו.
העד הבהיר שהוא זוכר את הפרשה בגלל ההבדל בין טענותיו העובדתיות של האב סעיד לבין הפגיעות שהופיעו על גופו.
כאשר הגיעו הפצועים (גם נהג הסיאט) לבית החולים, האב סעיד נקלט ישר למיון טראומה, בעוד שהבן סמיר היה ללא סימני פגיעה חיצונית כלשהי והוא נקלט למיון מְהלכים (טריאז').
מר רם מאיר
העד מתגורר בסמוך למקום התאונה.
כששמע את קול התאונה, העד יצא וראה את הנהגים. הנהגים המעורבים היו נהג התובעים (שנמצא באולם בעת מתן העדות) וכן נהג נוסף כבן 50. לאחר התאונה העד התבקש להבחין במשטרה האם הנהג של היונדאי היה האב או בנו והוא אמר שהנהג היה המבוגר ושהיה רק אדם אחד ביונדאי.
גב' ויקטוריה דרוויש
העדה גרסה בסמוך למקום התאונה ועברה שם בנסיעה עם בתה (שהיא במד"א) סמוך לאחר התרחשותה, טרם הגעת המשטרה ומד"א. העדה צילמה את הזירה והעבירה את כל התמונות לתובעת. העדה עיינה בצילומים שמסר נהג הסיאט לבית המשפט ואישרה כי כך נראתה זירת התאונה.
הבן סמיר חג' עותמאן
העד שכר את הרכב (היונדאי) משלמה מספר ימים טרם התאונה.
יום לפני התאונה העד ראה במבשרת ציון ברחוב ישפה רכב קיה פיקנטו כחול למכירה והוא שקל לקנות אותו. ביום התאונה העד הביא איתו את אביו למבשרת כדי לראות את הרכב - אבל לא מצא אותו. העד מבצע משלוחים למבשרת ציון ומכיר את הישוב.
בדרך חזרה, הבן נהג ואביו ישב לידו וכנראה עיין בטלפון הנייד שלו. העד מאשר "אולי סטיתי" (וכן: "אולי אני אשם וכן סטיתי" - עמ' 6, שור' 2; "כי הסתכלתי על לוח השעונים" - שם, שור' 4-3) אבל מכחיש הימצאותה של משאית בזירת התאונה.
מיד לאחר התאונה העד היה בלחץ והתקשר "למישהו מהכפר" שיביא לו את רשיון הנהיגה שלו (של העד). לדבריו: "ברגע שקרתה התאונה פתחתי את הדלת, התחלתי ללכת ואמרתי לאבא שידאג להזמין אמבולנס לנהג התובעים" (עמ' 5, שור' 11-10).
העד לא זוכר שראה בזירת התאונה מישהו מכל העדים שהופיעו בפני בית המשפט, חוץ מנהג הסיאט. העד לא נבדק על יד מר גודלבסקי (איש מד"א) אלא על ידי "שתי בחורת מהאמבולנס".
הבן שאל מדוע שיסכן עצמו ויאמר שהוא הנהג אם איננו הנהג.
האב סעיד חג' עותמאן (הנתבע 2)
הנתבע 2 הגיע למבשרת ציון עם בנו כדי לראות רכב שבנו ראה ושקל לקנות.
העד היה עסוק בטלפון שלו בזמן שבנו נהג ופתאום היה "בום" של תאונה.
לאחר התאונה, הבן סמיר נלחץ, היה צריך להביא את רשיון הנהיגה שלו והתחיל להתקשר לאנשים וחברים.
לאחר מכן הרשיון הגיע.
בעבר היה לעד רשיון נהיגה, אבל כעת אין לו רשיון נהיגה כי הוא צריך לעשות קורס נהיגה מונעת. בזמן התאונה לא היה לעד רשיון נהיגה בתוקף.
בזמן התאונה העד קיבל מכה בחזה.
לעניין איתור הרכב שהיה למכירה, עדותו של האב סעיד היתה מבולבלת. הוא הבהיר שהוא ובנו לא איתרו את הרכב, אבל הפליג בהתייחסות לצורך לקחת את הרכב לבדיקה - והכל ביחס לרכב שנטען שהבן סמיר ראה יום קודם לכן (ואז גם לא טרח לצלם את הרכב ואת מספר הטלפון שהיה רשום עליו).
הנתבע 2 הקפיד שלא להכחיש שביקש שלא להזמין משטרה למקום.
נוכח עדויות האב והבן הודיע נציג שלמה כי משעולה שהיונדאי היתה נהוגה על ידי מי שהוא חסר רשיון נהיגה והואיל וחוזה השכרת היונדאי לבן סמיר מאפשר רק את נהיגתו ולא נהיגת אחרים, אזי שלמה לא אחראית לתאונה שביצע האב סעיד.
התובעת טענה שלא ייתכן ששלמה השכירה את היונדאי לבן סמיר כי הוא היה צעיר מגיל 23. נציג שלמה דחה את הטענה.

הסכם השכרת היונדאי
בסיומו של דיון ההוכחות הוריתי על הגשת הסכם השכרת היונדאי על ידי שלמה - וזה הוגש בו ביום.
היונדאי הושכרה ביום 3.10.2020 בשעה 21:21 עד יום 5.10.2020 בשעה 15:39. השוכר היה הבן סמיר. הנהג היחיד שהיה מורשה לנהוג על פי הסכם השכירות הוא הבן סמיר.

מהלכים דיוניים לאחר הצגת הסכם השכרת היונדאי נוכח הודעת שלמה לגבי העדר אחריות לנזקי התאונה בשל נהיגה היונדאי על ידי נהג לא מורשה וחסר רשיון נהיגה, הורה בית המשפט, לאחר הדיון והגשת הסכם ההשכרה, על הגשת כתבי הגנה מתוקנים, מטעם כל נתבע לחוד.
בכתב הגנתה המתוקן טענה הנתבעת 1 (שלמה) כי היונדאי היתה נהוגה על ידי האב סעיד, אשר לא היה מורשה לנהוג בה. לפיכך, וגם משום שבזמן התאונה לא היה לאב סעיד רשיון נהיגה תקף, שלמה אינה אחראית לתאונה ו/או לנזקיה. שלמה הבהירה כי השוכר (הבן סמיר) הפר את תנאי שכירת היונדאי ולפיכך אין היא אחראית לתאונה ותוצאותיה.
בכתב הגנתו המתוקן טען הנתבע 2 כי היה עד לתאונה, אולם מי שנהג ברכב הוא בנו סמיר ולפיכך על הנתבעת 1 (שלמה) לשאת באחריות לנזקי התאונה כמבטחת בהתאם להסכם ההשכרה.

סיכומי הצדדים
לאחר הבהרת טענות הנתבעים בכתבי הגנתם המתוקנים (שהוגשו, בנסיבות העניין המתוארות לעיל, לאחר הדיון), הוריתי על זכות מדורגת לכל בעלי הדין להגיש סיכומים בכתב.
התובעים מיקדו את סיכומיהם בטענה לקיומו של כיסוי ביטוחי על ידי הנתבעת 1 (שלמה) על אף שהיונדאי היתה נהוגה על ידי הנתבע 2. רשיון הנהיגה של האב סעיד היה פסילה טכנית בלבד. טיוטת חוזה השכירות שצורפה כוללת השתתפות עצמית של 2,000 ₪ לתאונה וכיסוי כל נהג, לרבות בני 23-21. על פי הוראת היועץ המשפטי לממשלה, חברות השכרת רכב שאינן מבטחות את רכביהן אצל חברות ביטוח מהוות מבטחות עצמיות לכל הנזקים, לרבות נזקי צד ג'. יש לחייב את שני הנתבעים, יחד ולחוד, בסכום הנתבע.
הנתבעת 1 (שלמה) טענה כי אין כיסוי ביטוחי שלה לתאונה דנן - מארבעה טעמים: (א) רשיון הנהיגה של האב סעיד לא היה בתקוף; (ב) על פי הסכם השכרת היונדאי, הרשאי לנהוג ברכב היה רק הנהג הנקוב - הבן סמיר; (ג) על פי חוזה השכרת הרכב, על שוכר הרכב (הבן סמיר) לשתף פעולה בצורה מלאה ומהימנה עם שלמה (המשכירה) - אולם הוא לא עשה כן; (ד) מעשה מרמה של השוכר מפטיר את שלמה מכיסוי ביטוחי.
שלמה איננה חברת ביטוח אלא חברת השכרה. ההשכרה היא בדיוק לפני תנאי החוזה.
הנתבע 2 טען כי לא נהג ביונדאי בעת התאונה. כך העידו גם הבן סמיר וגם האב סעיד. הבן סמיר הוא זה שנהג ביונדאי בעת התאונה.
גם אם בית המשפט קובע שהאב סעיד נהג ברכב, הרי שיש כיסוי ביטוחי על ידי הנתבעת 1 (שלמה) משום שרשיונו לא היה בתוקף פחות משנתיים. הרשיון לא היה בפסילה אלא בפקיעה של הרשיון בשל חובת השתתפות בקורס נהיגה מונעת.
לא הוכח כי תנאי ההשכרה הם השכרה לנהג יחיד.
שלמה חייבה את הבן סמיר בהשתתפות עצמית בגין התאונה. גם זה מראה ששלמה נטלה מלכתחילה אחריות על האירוע.

דיון והכרעה
זהות נהג היונדאי (רכב הנתבעים)
בנוסף לנהג הסיאט, שני עדים חיצוניים שהם חסרי עניין בתוצאות ההליך תמכו בעדויותיהם באופן נחרץ בטענה שהנתבע 2 היה נהג היונדאי בעת התאונה ובוודאי שלא בנו.
עדות נהג האמבולנס התבססה על הפגיעות בתאונה: על האב היו סימני חגורת בטיחות של נהג רכב (עובר משמאל למעלה לימין למטה) בעוד שעל הבן (אשר נטען על ידי הנתבע 2 שהוא היה הנהג) לא היו פגיעות כלשהן. נהג האמבולנס גם הבהיר כי נוכח חריגות הממצא לעומת טענות המטופלים הוא זכר את המקרה.
עדויות עדי התובעים (לרבות נהג הסיאט) היו קולחות, אותנטיות ומהימנות.
לתובעים ולעדיהם לא היה כל עניין בתיאור העובדות כך שדווקא הנתבע 2 נהג ביונדאי ולא הבן סמיר. נציג שלמה אף העיר בדיון כי לא הבין מדוע התובעים טרחו להוכיח שדווקא הנתבע 2 היה נהג היונדאי (אולם משכך טענה שלמה להעדר כיסוי ביטוחי; עמ' 8, שור' 36-35).
הסברם של האב ובנו לגבי הימצאותם יחדיו במבשרת ציון (לטענתם) היה מעושה ולא אמין: הגעת שניהם יחדיו כדי להביט על רכב שהבן סמיר ראה חונה במבשרת ציון יום קודם לכן כאשר עליו שלט למכירה - והכל כאשר יום קודם לכן הבן סמיר כלל לא טרח לצלם את הרכב ואת המודעה (פעולה אשר בימינו היא פעולה אלמנטרית ומקובלת - באמצעות כל טלפון סלולרי). גרסת האב סעיד בנושא בפני בית המשפט היתה עמומה ומתפתחת - תוך שניכר היה שאין בפיו הסבר מלא לנסיעה המשותפת הנטענת.
הסברו של הבן סמיר כי נהג ביונדאי אולם נעלם מזירת התאונה ("התרחק") מיד לאחר התרחשותה כדי לבצע טלפונית לתאם את הבאת רשיון הנהיגה שלו אליו מאבו גוש (לא צויין על ידי מי בדיוק) - דחוקה ותמוהה.
נוכח נסיבות התאונה ופגיעתו של האב סעיד, הטענה להתרחקות מלאה של הבן סמיר, חרף היותו נהג היונדאי, לשם טיפול במינהלות של הבאת תעודת זהותו מכפר מגוריו - אינה מהימנה.
למותר לציין כי גם לא ברור מדוע מלכתחילה נסע הבן סמיר (לטענתם המעושה שלו ושל אביו, הנתבע 2) כנהג, ללא תעודת זהות.
לאב סעיד ולבן סמיר היה עניין מובהק בכך שיתועד שנהג היונדאי היה הבן סמיר - הואיל ורק בדרך זו מוטלת האחריות הביטוחית על שלמה. זאת עוד לפני שמתייחסים לפליליות -לכאורה של התנהלות הנתבע 2 - בנהיגה ללא רשיון נהיגה תקף.
מסמכי תיק החקירה המשטרתי של התאונה (הוגשו על ידי התובעים בדיון ובנוסף הוגשו על ידי הנתבעת 1 (שלמה) במצורף לסיכומיה) מלמדים כי עמדות עדי התובעים הובאו בפני משטרת ישראל בהודעות שמסרו.
בנוסף, מזכר שנערך על ידי בוחן משטרתי ביום 5.10.2020 מתאר את ביקורו בבית החולים הדסה עין כרם אשר בו טופלו הפצועים. הבוחן ביקר את האב סעיד ואת הבן סמיר. על האב נמצאו סימני חגורת הבטיחות כפי תיאור נהג האמבולנס. על הבן לא נמצאו סימני חגורה או פגיעה כלשהם.
ניתן לסכם ולומר כי תיק המשטרה תומך בכך שנהג היונדאי היה האב סעיד (הנתבע 2) ולא הבן סמיר.
נוכח כל האמור התובעים הרימו את נטל השכנוע בעניין נהיגת הנתבע 2 (האב סעיד) ביונדאי בעת התאונה.
אחריות היונדאי לתאונה
צילומי זירת התאונה (גם אלו שצולמו על ידי עדי ראיה והוגשו על ידי התובעים; גם אלו שבוצעו על ידי בוחן התנועה המשטרתי) מציגים את הסיאט (רכב התובעים) צמודה לשפת המדרכה הימנית בכיוון נסיעתה. היונדאי חורגת במובהק מנתיבה (הנגדי; בכביש דו-סטרי ודו-נתיבי) ותקועה בתוך הסיאט.
נהג הסיאט העיד כי היונדאי יצאה לעקיפה אולם לא חזרה לנתיבה (למרות שיכלה לעשות כן) אלא המשיכה מולו בנתיבו.
הבן סמיר, שטען שהוא נהג ביונדאי, טען בסוף עדותו שסטה מנתיבו כי הסתכל על לוח השעונים (עמ' 6, שור' 4-3). הטענה מאולצת הואיל ומבט חטוף בלוח השעונים אינו אמור להוביל לסטייה חריפה ומתמשכת של רכב לנתיב הנגדי, בפרט לא של נהג הטוען שיש לו עבר ללא רבב (6 שנים ללא דו"ח וללא תאונה; עמ' 5, שור' 4-5).
האב סעיד (הנתבע 2) טען שלא נהג ביונדאי ותמך למעשה בטענת הבן סמיר לגבי התרחשות התאונה.
מורם מן האמור כי היונדאי סטתה לנתיב הסיאט והתנגשה בה ומכאן האחריות לתאונה.
העדר אחריות ביטוחית לנתבעת 1 (שלמה)
ברי כי לשלמה אין אחריות שילוחית לתאונה - שהרי לא שלחה איש לפגוע בסיאט.
אחריותה הנטענת של שלמה היא כמבטחת בלבד.
הסכם השכרת היונדאי מתייחס לנהיגתה רק על ידי נהג נקוב אחד שהוא השוכר - הבן סמיר.
בנוסף לכך הודה האב סעיד כי לא היה לו רשיון נהיגה בתוקף בזמן התאונה. מוסכם כי העדר הרשיון לא היה עניין של אי תשלום אגרה בלבד. לטענת האב סעיד, היה עליו לעבור קורס נהיגה מונעת - דבר המעיד לפחות במשהו על איכות וחוקיות נהיגתו. אפשר גם שהמניעה של רשיון הנהיגה לנתבע 2 היתה חמורה יותר, אולם אין לפני בית המשפט ראיות כלשהן לדבר.
מובן כי גם אם היתה השכרת היונדאי לא מוגבלת לשוכר עצמו בלבד (הבן סמיר) אזי בכל מקרה היא היתה מוגבלת רק לבעל רשיון נהיגה כדין.
משמע, בכל מקרה ההשכרה לא היתה מאפשרת, בשום צורה, את נהיגת הנתבע 2 ברכב המושכר.
גם משרואים את הנתבעת 1 (שלמה), משכירת הרכב, כמבטחת לכל דבר ועניין, הרי שאין לכפות עליה חבות ביטוחית לנהיגתו של נהג שלא רק שלא היה מורשה מבחינה חוזית לנהוג על הרכב אלא גם לא היה מורשה מבחינה חוקית לנהוג על רכב כלשהו.
גם פסק דינו של בית המשפט העליון ב-דנ"א 5325/19 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' אבי פיקאלי ואח' (7.7.2021) מבסס את תחימת חבותו של מבטח כפי חוזה הביטוח - מבלי לאפשר הרחבתה של החבות דרך השער של החמרת סיכון וחיוב בתשלום תגמולי ביטוח מופחתים.
לאור האמור, הנתבעת 1 (שלמה) איננה אחראית לתאונה ואינה חבה בנזקיה.
נזקי התובעים
נזקי התובעים בגין אבדן הרכב (22,278 ₪) הוכחו כדבעי בשומה מפורטת (שצורפה לכתב התביעה) בה צויין גם ניכוי ערך שרידי הסיאט.
עלות השומה (980 ₪) הוכחה אף היא בחשבונית מס קבלה שצורפה לכתב התביעה .
הנתבע 2 הקשה על התובעים בכל פעולותיהם לגביית נזקיהם ובכלל זאת הוא אחראי להוצאות המשפט.

התוצאה
התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית. נוכח אי הצגת עמדה מלאה ומדוייקת בכתב ההגנה הראשון, אין פסיקת הוצאות לטובת הנתבעת 1.
הנתבע 2 ישלם לתובעים 23,258 ₪ בתוספת הוצאות בסך 4,0000 ₪.

ככל שהסכום הפסוק לא ישולם במלואו עד יום 6.10.2021, ניתן להגישו לביצוע בהוצאה לפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ט אלול תשפ"א, 06 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ליאת שבו
נתבע: שלמה תחבורה בע"מ
שופט :
עורכי דין: