ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חנן צדוק נגד פל-רום שירותים :

לפני כבוד השופטת דלית ורד

התובע:

חנן צדוק

נגד

הנתבעת:

פל-רום שירותים - שותפות מוגבלת

פסק דין

בפני תביעה לפסיקת פיצוי כספי בגין ביטול הסכם למתן שירות למוצרי חשמל אשר תחילתו ביום 1.9.2020 ועתיד היה להסתיים ביום 31.8.2025, תמורתו שילם התובע סך של 4,789 ₪ (להלן: "הסכם השירות") וזאת ביום ה-17.06.20.

התובע הינו אדם פרטי והנתבעת הינה חברה בע"מ המעניקה שירותי אחזקה ותיקונים למכשירי חשמל לבנים בהיקף ארצי.

על פי מסמכי התביעה, ביום 17.6.2020 התקשרה נציגת הנתבעת אל התובע והציע לו לרכוש שירות אחריות עבור כל מוצרי החשמל בביתו. התובע הסכים וביקש כי להסכם יוסף סעיף לפיו האחריות תחול גם על מוצרי חשמל מתוצרת חברת גורנייה. חשבונית מס קבלה 81207566 מיום 17.6.2020 הוצאה על סך של 4789 ₪.

עם קבלת הסכם השירות הבחין התובע כי סעיף זה לא נכלל בהסכם. כמו כן התובע היה בדעה כי סעיף 3.4 הינו סעיף מקפח, נוכח אירוע קודם של תקלה במזגן שהתרחשה בשנת 2019, לפי הסכם שירות קודם שנכרת בין התובע לבין הנתבעת (להלן- ההסכם הראשון או ההסכם הקדם).

ביום 24.6.2020 פנה התובע לנתבעת בבקשה לבטל את העסקה. התובע אף שוחח עם נציגת הנתבעת בעניין, אך לטענתו, כל פניות התובע נותרו ללא מענה, עד שביום ה- 6.8.2020 הוציאה הנתבעת חשבונית זיכוי 96058038 על סך 4709 ₪ .

ביום 13.8.2020 שלח התובע מכתב פנייה לנתבעת לפיו הוא מאשר את קבלת הזיכוי, אך יחד עם זאת הלין כי אין זה הסכום המלא אותו שילם על פי הסכם השירות כיוון שקיים הפרש בסך של 80 ₪ שעל הנתבעת להשיב לו. כן הלין התובע כי ביטל ביטוח קודם, שהיה ברשותו, על מכונת כביסה בסך של 510 ₪ (כולל מע"מ) ולכן מגיע לו החזר גם בגין הסכום הנ"ל. כפי שהסכום נוכה מהסכם השירות החדש.
בנוסף דרש התובע סך של 500 ₪ נוספים בגין תקלה במזגן שארעה בשנת 2019 בתקופת חלותו של ההסכם קודם. טכנאי שנשלח מטעם הנתבעת לתיקון התקלה טען כי יש לבדוק אם קיים חלק חילוף מתאים ודרש 120 ₪ עבור הביקור, ללא תיקון התקלה. למחרת היום טכנאי פרטי שהזמין התובע הגיע עם כל החלקים הנדרשים ותיקן את המזגן תמורת סכום של 500 ₪.

התובע העמיד את תביעתו על סך של 5000 ₪ בחלוקה הבאה:
1090 ₪ כאמור במכתבו מיום 13.8.2020
120 ₪ בגין אירוע המזגן המפורט במכתבו מיום 13.8.20202 3790 ₪ פיצוי לדוגמה לפי סעיף 31(א)(4) לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981.

הנתבעת הגישה את כתב הגנתה.

הנתבעת טענה כי בין הצדדים התקיים הסכם שירות קודם לתקופה של 3 שנים אשר הגיע לסיומו ביום 5.10.2019.

בתאריך 17.6.2020 הגיעו הצדדים להסכם שירות חדש לתקופה של 5 שנים בגינו שילם התובע סך של 4789 ₪. לטענת הנתבעת העלות המלאה עמדה על סך של 5299 ₪, אך בשל זיכוי שהגיע לתובע בגין ההסכם הראשון, בוצע קיזוז של 510 ₪.

באשר לדרישת התובע לעניין 120 ₪ בגין ביקור הטכנאי בשנת 2019, טענה הנתבעת כי במהלך תקופת ההסכם הראשון, הזמין התובע שירות תיקונים למזגן אלקטרה. הטכנאי בדק את המזגן ומצא כי יש להחליף את המאיץ, שהינו חלק פלסטיק היושב ביחידת המאייד. לטענת הנתבעת, בהתאם לתנאי הסכם השרות, אין אחריות על חלקי פלסטיק והתובע היה אמור לשלם עבור אותו חלק. התובע שילם השתתפות עצמית בסך 120 ₪ עבור ביקור הטכנאי והנתבעת אינה מוצאת לנכון להשיב לו סכום זה.

מעבר לכך הנתבעת הציעה לתובע סך של 1000 שקלים לשם סילוק התביעה, אך התובע סירב להצעה זו.

דיון והכרעה:
לאחר ביטול העסקה והשבת הסכום של 4,709 ₪ שלח התובע מכתב ביום ה-13.08.20 בו דרש סכום של 1,090 ₪. סכום זה כולל 80 ₪ בגין כך שלא הוחזר הסך של 4,789 ₪ במלואו, סך של 500 ₪ בגין תיקון התקלה במזגן ע"י טכנאי פרטי בשנת 2019 וכן סך של 510 ₪ בגין הזיכוי שהגיע לו בגין ההסכם הראשון עקב כך שביטל את השירות עבור מכונת הכביסה. בהתייחס לרכיבים האלה, מצאתי לנכון לקבל את תביעת התובע, ואף הנתבעת לא התנגדה לכך, על אף שטענה כי הזיכוי בגין ביטול השירות עבור מכונת הכביסה היה מותנה בעריכת הסכם שירות חדש.
אציין כי התובע לא המציא כל אסמכתא בגין תשלום סכום של 500 ₪ לטכנאי חילופי שתיקן לטענתו את המזגן, במקום הטכנאי שנשלח מטעם הנתבעת.
עם זאת, אין התובע זכאי להחזר הסכום ששילם לנתבעת בגין ביקור הטכנאי מטעמה בסך של 120 שקלים, זאת לאור העובדה שנפסק לזכותו סכום של 500 ₪ בגין ביקור הטכנאי החילופי, ומכאן שהדרישה לשלם עבור ביקור שני הטכנאים הינו בגדר כפל פיצוי.
באשר לפסיקת פיצויים לדוגמא, לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי לפי סעיף 31(א)(4), לחוק הגנת הצרכן, התשמ" א-1981 (להלן- חוק הגנת הצרכן). והנתבעת השיבה לתובע את רובו ככולו של הסכום לו היה זכאי. הסעיף האמור דן בפסיקת פיצוי לדוגמה במקרה שבו העוסק לא החזיר לצרכן חלק ממחיר עסקה שבוטלה. לא מצאתי מקום לפסיקת פיצוי לדוגמא, כאשר נטען כי מתוך טעות באשר למועד תחילת השירות לא הושב סך של 80 ₪.
אציין כי התובע לא התריע כי בכוונתו לדרוש פיצוי לדוגמא. אף לאחר שקיבל את ההחזר מהנתבעת, לא דרש פיצוי לדוגמא.

הביטול נעשה ביום 24.6.20 והכספים הושבו לתובע ביום 6.8.2020. התובע היה זכאי להשבת הסכום ששילם בתוך 14 ימים מיום קבלת הודעה על הביטול וזאת בהתאם לסעיף 14ה לחוק הגנת הצרכן שעניינן עסקת מכר (או שירות) מרחוק. יצוין כי סעיף 14ה(ב) קובע, כי במקרה שבו הביטול לא נעשה עקב אי התאמה בין הנכס או בין השירות לבין הפרטים שנמסרו, זכאי העוסק לגבות מהצרכן דמי ביטול בשיעור של 5% ממחיר העסקה או 100 ₪ , לפי הנמוך.
במקרה דנן הנתבעת לא עמדה בחובתה להשיב את הסכום בתוך 14 ימים אלא הסכום הושב באיחור של כחודש ימים. אני סבורה כי נכון יהיה לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובע בגין עגמת נפש נוכח האיחור בביצוע התשלום, כמו גם אי ביצוע ההחזר במלואו, כאשר אעמיד את סכום הפיצוי ע"ס של 400 ₪.

לפיכך אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 1490 ₪. בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסכום של 300 ₪. הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים מקבלת פסק הדין.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח אלול תשפ"א, 05 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חנן צדוק
נתבע: פל-רום שירותים
שופט :
עורכי דין: