ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רז חנגלי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת רויטל טרנר
נציג ציבור (עובדים) מר דוד לוי
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף אלול

התובע
רז חנגלי
ע"י ב"כ: עו"ד נדב אבידור

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי עינב גולן

פסק דין

תיק זה עניינו בשאלה האם יש לראות את התובע כבעל שליטה בחברת מעטים.
רקע עובדתי
התובע הינו יליד 1965. על-פי הרישומים ברשם החברות, שימש התובע כבעל 50% מניות בחברת א. שמש - מוקד ואבטחה בע"מ (להלן: חברת מוקד) החל מיום הקמתה בשנת 2009 ועד ליום 10.12.19. החל מאותו מועד, העביר התובע לשותפו, מר אורי שמש, את כל מניותיו בחברה.
ביום 16.4.19 הגיש התובע לנתבע תביעה לדמי אבטלה לאחר שפוטר מעבודתו בחודש 12/2018 וציין כי עבד כמנהל סניף, סמנכ"ל ומנכ"ל.
ביום 7.5.19 דחה הנתבע את תביעתו של התובע בטענה כי התובע אינו זכאי לדמי אבטלה כיוון שבתקופה האמורה שימש כבעלים ובעל שליטה בחברת מוקד. מכאן התביעה שלפנינו.
בכתב התביעה ובתצהירו טוען התובע כי לא שימש מבחינה מהותית בעל שליטה בחברת מוקד, תוך פירוט העובדות הבאות :
בשנת 1994 הצטרף התובע כשותף בחברת א. שמש חברת שמירה ואבטחה בע"מ (להלן: חברת שמש). מאותו מועד מר שמש החזיק ב- 69% מהמניות ו התובע החזיק ב- 31% מהמניות.
בשנת 2009 הקימו התובע ומר שמש כאמור את חברת מוקד כאשר כל אחד מהם מחזיק ב - 50% מהמניות.
בחודש 9/2017 נכרת הסכם בין חברת שמש לחברת מוקד ג'אן מערכות ושירותים (ח.א.ש) בע"מ (להלן: חברת ג'אן). במסגרת ההסכמות נקבע כי חברת מוקד תעבור להיות בבעלות חברת שמש, ו - 50% ממניות חברת שמש יעברו לחברת ג'אן. בהתאם לכך ט וען התובע שמניותיו בחברת שמש עמדו באותה העת על 15.5%.
בפועל, העברת המניות בין חברת מוקד לחברת שמש לא בוצעה, והתובע המשיך להחזיק ב-50% מחברת מוקד (באופן דומה לשותפו מר שמש).
עד לחודש 12/2017, חברת שמש שילמה את שכרו של התובע. החל מחודש 1/2018 חברת מוקד שילמה את שכרו של התובע, כאשר לטענת התובע מדובר בתשלום שכר עבור עבודתו בחברת שמש , כאשר חברת מוקד אינה פעילה אלא רק מספקת שירותי ניהול.
בחודש 8/2018 נחתם הסכם מיזוג בין חברת שמש לחברת ג'אן , לפיו התובע ומר שמש העבירו את מניותיהם בחברת שמש לחברת ג'אן (כך שחברת ג'אן תהיה בעלת המניות היחידה בחברת שמש) ובתמורה קיבלו מניות של חברת ג'אן. שיעור המניות של התובע בחברת ג'אן היה 6.5%.
ביום 21.11.18 נחתם הסכם הפסקת התקשרות בין התובע לבין חברת ג'אן.
בחודש 12/2018 נמסר לתובע מכתב פיטורים מחברת מוקד.
בחודש 12/2019 העביר התובע ברשם החברות את אחזקת מניותיו בחברת מוקד למר שמש.
ביום 21.4.21 התקיים דיון הוכחות במהלכו העידו התובע ומר שמש. לאחר מכן הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב והתיק עבר למתן פסק דין.
טענות הצדדים
התובע טוען כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה חברת שמש היא מעסיקתו, ולא חברת מוקד, וכי העובדה ששכרו שולם באמצעות חברת מוקד אינה משנה את זהות מעסיקתו. כמו-כן טוען התובע בכל מקרה גם אם חברת מוקד היתה חברת מעטים, בזמנים הרלוונטיים לתביעה מניותיו עמדו על 15.5% ולאחר מכן על 6.5%, כך שלא יכול היה להיות גורם משפיע בחברה. לצורך תמיכה בטענותיו ביקש התובע להפנות את תשומת לב בית הדין לעובדה שפיטוריו התבצעו שלא בשליטתו, וכי מניותיו בחודש 12/2019 הועברו למר שמש ללא תמורה. לטענת התובע, לחברת מוקד לא היתה פעילות כלכלית כלשהי באותה תקופה והיא שימשה צינור להעברת שכר עבודה מחברת שמש לעובדיה, והוא נותר בעל מניות ברשם החברות "על הנייר" בלבד, וזאת מאחר ובאותו שלב חברת מוקד שייכת על פי הסכם המכירה לחברת שמש. עוד טוען התובע בהקשר זה כי העובדה כי העברת המניות בין חברת מוקד לחברת שמש לא בוצעה באופן פורמלי אינה משנה את המצב המשפטי הקבוע בחוזה המכירה שכן קמה לרוכשים זכות אכיפה.
מנגד, טוען הנתבע כי התביעה לדמי אבטלה הוגשה בגין תקופת עבודתו של התובע בחברת מוקד בלבד , כאשר על פי רישומי רשם החברות, התובע היה בעל מניות בחברה זו ואף הוצאו לו תלושי שכר מחברה זו. כמו-כן טוען הנתבע כי אין לתת עדיפות להסכמים בין חברות מוקד, שמש וג'אן על פני רישומי רשם החברות, משום שלא הוכח כי הסכמים א לו קוימו ובוצעו בפועל . כך, לא קיבל התובע את שכרו מחברת שמש בגובה של 35,000 ₪, אלא קיבל שכר נמוך משמעותית מחברת מוקד. לפיכך, יש לראות בתובע כמי שהיה בעל שליטה בחברת מיעוטים בתקופה הרלוונטית לתביעה ולכן לא זכאי לדמי אבטלה.
מסגרת נורמטיבית
פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, דן בזכא ות לביטוח דמי אבטלה. סעיף 6ב לחוק מחריג את זכאותם של בעלי השליטה בחברת מעטים, וקובע כי "הוראות פרקים ז' וח' לא יחולו על בעל שליטה בחברת מעטים". סעיף 355(ה) לחוק מחריג את בעלי השליטה בחבר ת מעטים מחובתם לתשלום דמי אבטלה: "מבוטח לפי פסקה (1) להגדרת מבוטח שבסעיף 158 למעט בעל שליטה בחברת מעטים ישתלמו בעדו דמי ביטוח אבטלה".
סעיף 1 לחוק מפנה לעניין הגדרת "בעל שליטה" ו"חברת מעטים" לסעיפים 76 ו- 32 בפקודת מס הכנסה (להלן: הפקודה). סעיף 76 לפקודה קובע כי חברת מעטים היא "חברה שהיא בשליטתם של חמישה בני-אדם לכל היותר..." וסעיף 32(9) לפקודה קובע כי "בעל שליטה כמי שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם קרובו, באחת מאלה:
(א) ב - 10% לפחות מהון המניות שהוצא או 10% לפחות מכוח ההצבעה;
(ב) בזכות להחזיק ב - 10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב - 10% לפחות מכוח ההצבעה או בזכות לרכשם;
(ג) בזכות לקבל 10% לפחות מהרווחים;
(ד) בזכות למנות מנהל".
בדברי ההסבר להצעת חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003, נכתב כי "... בשנים האחרונות נדרש בית הדין לעבודה לתביעות רבות שבהן עלתה שאלת מעמדו הביטוחי של מי שהוא בעל שליטה בחברה או בעל מניות בה, וקבע להלכה, כי דירקטור ובעל מניות בחברה עשויים להיחשב כעובדים שכירים של החברה, בהתמלא תנאים מסוימים. דא עקא, שבנושא זה נותרה אי בהירות רבה, וציבור המבוטחים וכן גם המוסד שבים ונקלעים לצורך לבחון את מערכת היחסים שבין תובע דמי האבטלה לבין החברה, בנסיבות שבהן חדלה החברה להתקיים. זאת בעיקר בחברות שבהן מספר קטן של בעלי שליטה וענין, שאז מערכת היחסים שבין בעל השליטה או בעל הענין ובין החברה דומה יותר לפעילותו של עובד עצמאי. בירור מעמדו של המבוטח רק בדיעבד שעה שהוא בא לממש זכותו לגמלה היא בעייתית, וראוי לפיכך להבהיר מראש מה יהיה מעמדו, הן מבחינת חובת תשלום דמי הביטוח והן מבחינת זכויותיו לגמלאות. מוצע לפיכך לתקן את חוק הביטוח הלאומי, ולקבוע בו במפורש כי בעל מניות בחברת מעטים (חברה בת 5 בעלי מניות לכל היותר) המועסק בחברה, וכן מי שהוא בעל שליטה בחברה כאמור ומועסק בה, לא יוכר כעובד שכיר בחברה, הן לעניין תשלום דמי ביטוח והן לעניין הזכאות לגמלאות. מבוטח כאמור יוכר, לפי העניין, כעובד עצמאי או כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי".
בעב"ל (ארצי) 40074-03-16 להב נ' המוסד לביטוח לאומי (12.12.2017) נקבע כי "תכלית הסעיף נדונה בהרחבה אף בהלכה הפסוקה, והוסבר כי הוצאתו של "בעל השליטה בחברת מעטים" מגדר ביטוח האבטלה נעשתה הן משיקולים ראייתיים ושיקולי אכיפה (בהתחשב בעמימות העובדתית), והן משיקולים מהותיים נוכח אפשרותו של בעל השליטה - בדומה לעצמאי - להיערך מראש לתקופות של שפל כלכלי...."
על פי פסיקת בתי הדין לעבודה, היותו של מבוטח בעל שליטה בחברת מעטים אינה נבחנת רק לפי רישומו כבעל מניות, אלא גם לפי שליטתו באופן מהותי בפעילות החברה (עב"ל (ארצי) 51264-10-13 תיתי נ' המוסד לביטוח לאומי , מיום 14.7.16): "על מנת להכריע בשאלת ה'שליטה" בחברת מעטים, לצורך קביעת הזכאות לדמי אבטלה, יש לערוך בחינה מהותית הנוגעת למידת ההשפעה של מי שנטען לגביו כי הוא "בעל שליטה", המתרכזת באותם פרמטרים או תנאים חלופיים שנקבעו בסעיף 32 לפקודת מס הכנסה (שליטה בזכויות ההצבעה, בהון המניות, בזכות לקבל רווחים או בזכות למנות מנהל כפי שנקבע בסעיף הנ"ל). זאת, תוך התמקדות בבחינה של היקף ההשפעה שניתן לייחס לו על התנהלות החברה, בהיבטים הרלוונטיים לביטוח אבטלה וליתר דיוק: בהיבטים שבהם נהוג להצדיק את ההחרגה של בעל השליטה בחברת מעטים מגדר הזכאים לדמי אבטלה ובכלל אלה: קבלת ההחלטות הנוגעות להיקף, לסוג ההכנסות וההוצאות של החברה ולעיתוין; לאופן ולעיתוי חלוקת הרווחים או להיקף התשלומים וההטבות שמהם נהנה מי שנטען לגביו כי הוא בעל שליטה וזאת, בהשוואה לבעלי שליטה אחרים וכן, להיקף השליטה שלו על הפסקת ההתקשרות עם עובדים ונותני שירות."
דיון והכרעה
בין הצדדים אין מחלוקת כי חברת מוקד עונה להגדרת חברת מעטים וכי בהתאם לרישום ברשם החברות התובע היה בעל מניות (50%) בחברת מוקד עד לחודש 12/2019, וכי חברה זו שילמה את שכרו החל מחודש 1/2018. עם זאת, הצדדים חלוקים בשאלה האם הסכמי המכירה והמיזוג בין חברת שמש וחברת ג'אן קויימו בפועל, והאם יש להעדיפם על פני הרישום ברשם החברות.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכלל המסמכים בתיק, מצאנו כי דין התביעה להידחות, משום ששוכנענו כי התובע היה בעל שליטה בחברת מעטים, ולכן אינו זכאי לדמי אבטלה .
זהות המעסיקה
התובע טוען בסיכומיו כי הלכה למעשה יש לראות את חברת שמש כמעסיקתו, וכי חברת מוקד שימשה רק צינור להעברת שכרו ולא שימשה כמעסיקתו בפועל. טענה זו לא נטענה על ידי התובע בכתב התביעה, אלא נרשם כי "החל מחודש ינואר 2018, מועסק התובע ע"י חברת א. שמש מוקד" הנמצאת בשליטת חברת שמש. מדברים אלו עולה כי גם לשיטתו של התובע הועסק על ידי חברת מוקד, שלטענתו היתה אותה עת בשליטת חברת שמש. לא נטענה בתביעה טענה כלשהי ולפיה העסקתו של התובע באמצעות חברת מוקד היתה פיקטיבית או שגויה , וגם בתצהיר התובע נרשם כי "משך כל תקופת העסקתי ועבודתי בחברה א' ולאחר מכן בחברה ב', תקופה של כ-26 שנה! הפרשתי תשלומים עבור ביטוח אבטלה". התובע גם מסר לנתבע במסגרת תביעתו לדמי אבטלה מכתב פיטורים עליו חתומה חברת מוקד, ולפיו "הריני להודיעך על סיום עבודתך בחברה", כאשר תביעתו לדמי אבטלה נשענת על מכתב זה. במילים אחרות, התובע מאשר כי העסקתו היתה תחילה על ידי חברת שמש ולאחר מכן חברת מוקד היא שהעסיקה אותו ושילמה את שכרו תוך מתן שירותי ניהול עבור חברת שמש.
זאת ועוד, התובע לא הציג ראיות כלשהן התומכות בטענותיו כי המשיך בפועל לבצע עבודה עבור חברת שמש, ולא הזמין גורם ניטרלי כלשהו – כגון אחד מבעלי התפקידים בחברת ג'אן – אשר יכלו להעיד על המשך עבודתו בפועל עבור חברת שמש או לגבי חלוקת הפעילות בין חברת שמש לבין חברת מוקד. המסמכים מלמדים בבירור על הבחירה להעסיק את התובע באמצעות חברת מוקד ולא באמצעות חברת שמש. על כן, טענתו של התובע כי חברת שמש היתה מעסיקתו בפועל לא הוכחה בפנינו, ולא שוכנענו כי יש לקבלה.

טיבם של ההסכמים
אין חולק כי כל התקופה הרלוונטית התובע רשום ברשם החברות כבעל 50% מניות בחברת מוקד. התובע טוען כאמור כי בעקבות הסכם המכירה בין חברת שמש לחברת ג'אן, חברת מוקד עוברת לבעלות חברת שמש ומחצית מהבעלות בחברת שמש עוברת לחברת ג'אן. כפועל יוצא, טוען התובע כי אין לראותו כבעל שליטה בחברת מעטים ביחס לחברת מוקד, שכן גם אם המניות בחברת מוקד לא הועברו בפועל לחברת שמש, הרי שיש לחברת שמש עילת אכיפה לגבי ההסכם להעברת המניות, והמצב המשפטי הינו כזה שלפיו הוא אינו בעל שליטה יותר בחברת מוקד.
כפי שנראה להלן, אין לקבל את טענתו של התובע, מאחר וההסכמים המתוארים על ידו לא יושמו בפועל. אך תחילה, יש להעמיד על דיוקם את ההתקשרויות בין החברות השונות, אשר אינן מוצגות במדויק על ידי התובע בכתבי הטענות, וזאת כמפורט להלן:
ביום 7.9.2017 נחתם הסכם בין חברת שמש לחברת ג'אן (המשקיעה) , ולפיו חברת ג'אן רכשה מחצית ממניות חברת שמש (להלן: הסכם המכירה). בהתאם לכך, אחוז המניות של התובע אמור היה לפחות מ- 31% ל- 15.5% (ושל מר שמש מ-69% ל- 34.5%). לא הוצג מסמך המלמד על העברת המניות בפועל בין חברת שמש לחברת ג'אן ועל הפחתת שיעור המניות של מר שמש והתובע לאחר הסכם המכירה – המסמך של רשם החברות שצורף לנספח 1 לתצהיר התובע (הסכם המכירה) אינו מתייחס להעברת מניות ביחס לחברת שמש, אלא להעברת מניות ביחס לחברת ג'אן כפי שיפורט להלן . לא הוצג כל מסמך אחר המלמד על יישום הסכם המכירה.
ביום 29.8.2018 נחתם בין חברת שמש לבין חברת ג'אן הסכם להחלפת מניות, כך שמלוא מניות התובע ומר שמש בחברת שמש יועברו לחברת ג'אן ובהתאמה יוקצו לשניים 21% ממניות חברת ג'אן – 6.5% מניות לתובע ו-14.5% מניות למר שמש (להלן: הסכם המיזוג). ביחס להסכם זה הוצג בפנינו אישור של רשם החברות לגבי העברת המניות האמורה שנעשתה ביום 26.11.2018 לגבי חברת ג'אן עצמה, כאשר לפי אישור זה לתובע 6.5% מניות של חברת ג'אן. כלומר, בניגוד לטענתו של התובע כי לאחר הסכם המיזוג נותר עם 6.5% מניות בחברת שמש, הרי שמאותו מועד הוא כבר אינו בעל מניות בחברת שמש כלל, אלא בחברת ג'אן, וזאת בנוסף להיותו בעל מניות בחברת מוקד.
ביום 21.11.2018 נחתם הסכם בין התובע לבין חברת ג'אן להפסקת התקשרות, לפיו התובע העביר את המניות שקיבל בחברת ג'אן בחזרה לבעלת המניות של החברה בתמורה לסך של 1.5 מליון ₪. לתצהיר התובע צורף אישור רשם החברות בדבר רישום הודעה על העברת מניות, מיום 18.2.2019, ולפיו אכן החל ממועד זה התובע אינו מחזיק במניות חברת ג'אן. על כן, טענתו של התובע כי בשלב זה מכר את אחזקותיו בחברת שמש אינה נכונה, שכן מדובר במכירת מניות של חברת ג'אן ולא של חברת שמש.
עיקר המחלוקת נוגעת להיות התובע בעל מניות ובעל שליטה בחברת מוקד. בסעיף 14.1 להסכם המכירה בשנת 2017 נקבע כך: " מוסכם כי מניות הבעלים בחברת א. שמש מוקד ואבטחה בע"מ... אשר אינה פעילה ולא הייתה פעילה מעולם, יועברו לבעלות החברה, תמורת ערכן הנקוב". כלומר, מניות חברת מוקד היו אמורות להיות מועברות לחברת שמש, וחברת מוקד היתה אמורה להיסגר או לכל הפחות להיוותר בחוסר פעילות. עם זאת, בפועל החליטו התובע ומר שמש שלא לבצע מהלך זה: חברת מוקד לא נסגרה אלא הפכה לחברת המספקת שירותי ניהול לחברת שמש לצורך תשלום שכרם של התובע, מר שמש ובנות זוגם אשר הועסקו בחברת שמש בעבר. התנהלות זו אינה מעוג נת בהסכם המכירה, אשר קבע מפורשות כי התובע ומר שמש ימשיכו להיות מועסקים על ידי חברת שמש עצמה, ולא באמצעות חברת מוקד.
התובע וגם מר שמש מטעמו לא הסבירו את דרך התנהלותם ומדוע בחרו להמשיך את העסקתם באמצעות חברת מוקד. אין לקבל את טענתו של התובע כי מדובר בחברת שנותרה "על הנייר" בלבד, שכן הלכה למעשה מדובר בחברה שנתנה שירותי ניהול עבור חברה אחרת, ביצעה הפרשות לקופות פנסיה עבור עובדיה והצהירה בפני רשויות המדינה כי היא המעסיקה בפועל.
מעדותו של מר שמש עלה כי לא רק שהחלק בהסכם המכירה שהתייחס להעברת חברת מוקד לחברת שמש לא בוצע, אלא ספק אם בוצעו הוראות אחרות של ההסכם, במיוחד כאשר לא הוצג בפנינו אישור רשם החברות על העברת המניות שהוסכם עליה בין חברת שמש לחברת ג'אן. כך העיד מר שמש:
"כשאנו מכרנו את החברה היה הסכם שאומר שכל החברה, כל הפעולות בה עוברים 50 אחוז לג'אן והם שותפים ובשלב מסוים העברנו את הכל אליהם, באותו מהלך מי שהיה צריך לעשות את כל העברה של המניות, של כל החברות זה רו"ח של ג'אן והוא לא עשה את הפעולה הזאת, אי לכך החברה שלא היה בה כל ערך כספי, הם השאירו את זה במצב הזה, בשלב מסוים שהם החליטו, הקונים לא רצו לשלם משכורת מהחברה א' שמש או מג'אן, אמרו תשאירו, אין בחברה כלום ונשלם לכם שכר דרך החברה הזאת, החברה נשארה עדיין בבעלות שלנו בעלי מניות ...." (הדגשות לא במקור).
במילים אחרות, הסכם המכירה בין חברת ג'אן לחברת שמש לא בוצע, ומלבד אמירתו הלקונית של מר שמש כי חברת ג'אן החליטה להשאיר את חברת מוקד פעילה לצורך תשלום משכורות, לא הובאה כל ראיה השופכת אור על המהלכים העסקיים של החברות ובעלי המניות. למעשה, גם מעדותו של התובע עצמו עולה כי ההחלטה להשאיר את חברת מוקד פעילה נבעה משיקולים עסקיים:
"ש. אמרת שהיה צינור להעברת הכסף?
ת. עניין טכני, הייתה חברה בבעלות של א' שמש וזה היה פתרון טכני לעשות הפרדה וזה נוח שבאמצעות החברה הזאת שולמו לנו משכורות.
ש. למה לא לשלם דרך א' שמש?
ת. לא יודע, אני חושב שההיגיון היה לא לערבב עם כל הפעילות של א' שמש, ואז א' שמש מוקד לא הייתה כל פעילות, וזה היה נוח שהמשכורות שלנו בגין עבודה שעבדנו בא' שמש חברת שמירה ואבטחה תתבצע דרך א' שמש מוקד."
אין לקבל את טענת התובע כי מכוחה של עילת האכיפה ש קמה לחברת שמש בהסכם המכירה יש לראות את רישומו כבעל מניות "על הנייר בלבד". חברת שמש ומייסדיה – התובע ומר שמש – בחרו שלא לסגור את חברת מוקד או להעביר אותה לחברת שמש, כלומר בחרו שלא לממש את שנקבע בהסכם המכירה באותה עת. גם חברת ג'אן בחרה שלא לאכוף בפועל את סעיף 14.1 האמור, וכפי שהסביר מר שמש בעדותו, נושא זה כלל לא עמד בראש מעיניה של חברת ג'אן. על כן, עילת האכיפה הרעיונית אינה יכולה לבטל את היות התובע בעל מניות בפועל בחברת מוקד, וגם לא את שליטתו בחברה, כפי שיוסבר בהמשך.
סימני שאלה נותרו גם סביב המועד בו בחר התובע להעביר את המניות בחברת מוקד למר שמש, כשלפי רשם החברות הדבר נעשה כשנה לאחר תום ההתקשרות עם חברת ג'אן בחודש 12/2018. העברת המניות של התובע בחזרה לחברת ג'אן נעשתה כאמור בחודש 2/2019, ואילו העברת המניות בחברת מוקד למר שמש נעשתה רק בחודש 12/2019 או בסמוך לכך. כך הסביר התובע במהלך עדותו כי "אני קורא את המסמך ומשיב, אני לא זוכר דבר כזה, אומר לך מה קרה בפועל, בפועל אני בסוף 2018 בעל כורכי יוצא מהחברה, עושה הסכם עם ג'אן על היציאה שלי, הסיפור של מוקד לא עולה בכלל, לא הייתה בו פעילות לפני זה, פעילות יחידה שהייתה בו הייתה פתרון טכני שבאמצעותו אנו קיבלנו את השכר שלנו, מבחינתי שנה אחת של עבודה בא' שמש חברת שמירה ואבטחה, זה הכל". גם מר שמש טען שאין לייחס חשיבות לתאריך בו הועברו המניות של התובע אליו ברשם החברות שכן מדובר בעניין טכני: "כנראה הגענו לסיכומים ב-10/12/19, זה לא.. הדברים האלה הם מאוד חשובים, זה נכון, אבל לא מהותיים, זה פרוצדורות, הרבה פעמים מעבירים מניות וזה מתעכב ברשם החברות". התקשינו לקבל טענות אלו שכן הרישום הפורמלי אינו עניין של מה בכך, במיוחד כשלא הוכח כי ההסכמים קוימו הלכה למעשה וכי יש להעדיפם על הרישום ברשם החברות.
מכל האמור עולה כי התובע היה בעל מניות בחברת מעטים – היא חברת מוקד – אשר היתה חברה פעילה מבחינה עסקית ואשר לא הועברה לחברת שמש בשום שלב למרות האמור בהסכם המכירה.
שאלת השליטה בחברת מעטים
בהסכם המכירה נקבע כי חברת שמש תעסיק את התובע (ואת מר שמש) בעלות שכר חודשי שלא יפחת מסך של 35,000 ₪ בתוספת הוצאות דלק בפועל וביטוח רפואי בסך 2,000 ₪. גם נושא זה לא יושם בפועל, כאשר מתלושי עולה כי שכרו של התובע היה נמוך משמעותי ת ועמד על סך של 12,000 ₪ ברוטו. אף בערכי עלות העסקה מדובר בסכום הנמוך משמעותית מ-35,000 ₪. התובע נשאל לעניין זה, ומפאת חשיבות הדברים נביא את דבריו באריכות:
"ת. ...העניין שאנו מהסיבות שלנו החלטנו למכור חצי מהחברה, במסגרת זאת מכרנו את א' שמש, ואנו בגלל שהכנסנו שותף יכולנו למשוך משכורת יותר סבירה, משכנו את המשכורת שמי ששילמה אותה זה שמש מוקד. אני קיבלתי 12,000 ₪ משהו כזה.
ש. הובטח לך 35,000 ₪?
ת. הובטח לי והמשכתי להעסיק בחברה את אשתי שעבדה קודם בא' שמש והמשיכה לקבל משכורת מא' שמש מוקד. והיו התחייבויות שהייתי צריך להחזיר וזה נוכה כמו רכב וביטוחים פרטיים שהייתי חייב לשלם.
ש. 35,000 ₪ לא באו לידי ביטוי ב-10,000 ₪?
ת. כן וכל מיני שאני מפרט אותם, שכר עבורי של 12,000 ₪, שכר לאשתי שעבדה בחברה שנים רבות קודם והועסקה באותו תפקיד, בסך הכל תפקידי לא שונה מהותית, נהפוכו, היו לי יותר משימות, ולכן גם אשתי המשיכה לעסוק באותו תפקיד בחברה, וחוץ מזה היה לי להחזיר הלוואה של רכב שהוא בבעלותי הפרטית ושימש אותי לעבודה גם, מהרגע שנעשה ההסכם החשבוני, בנוסף, ביטחתי את עצמי בביטוחים פרטיים כי לא היה לי ביטוח, לא יכולתי להיבטח דרך ביטוח פנסיוני וחצי שנה קודם לכן קיבלתי אירוע לב וכמעט מתתי, שילמתי לביטוח פרטי.
ש. כל זה לא מופיע בשום הסכם כתוב?
ת. לא מופיע. אני מקבל את השכר, סכום לשכר, ואיתו אני מתנהל ומכלכל את צעדיי, משלם את חובותיי ומבטח את עצמי.
ש. למה למשל בתלוש של מאי 2018 מחב' מוקד, הייתה ירידה רצינית בשכר?
ת. לא זוכר.
ש. קודם הינו ב-12,000 ₪ ברוטו, יש תמורת חופשה 1,400 ₪, סך הכל נטו יורד מ-10,000 ₪ ל-6,000 ₪?
ת. מה קורה חודש אחר כך? לא זכור לי.
ש. למה בחודשים נוב' ודצמבר 2018, פתאום יש ירידה בשכר? קודם היית ב-12,000 ₪, כעת פתאום פחת ל-11,000 ₪ ברוטו?
ת. לא יודע, אולי עשינו התאמות, חובות שהיו לי, וזה קוזז, בסוף בהסכם אני מקבל 35,000 ₪ עלות ומזה אני צריך להפחית התחייבויות שהיו לי, יכול להיות שהיו דברים. לא זוכר."

הלכה למעשה, התובע מסביר כי את התמורה בסך 35,000 ₪ קיבל שלא באמצעות משכורת בלבד, אולם לא הוצגו בפנינו ראיות כלשהן המלמדות על קבלת תמורה בדרך אחרת, כגון באמצעות ביטוחים או תשלום הוצאות. זאת ועוד, מדבריו של התובע עולה בבירור כי נותר בעל שליטה גם במובן המהותי, שכן יכול היה להשפיע על אופן קבלת שכרו וכיצד לחלק את התמורה החודשית שנקבעה בהסכם המכירה. כך הסביר התובע כי מבחינתו המשיך לשלוט ולנהל את ענייניו באופן עצמאי במסגרת חברת מוקד ולא היה כפוף להחלטות של חברת ג'אן או כל גורם אחר: "אני מקבל את השכר.. ואיתו אני מתנהל ומכלכל את צעדיי, משלם את חובותיי ומבטח את עצמי... בסוף בהסכם אני מקבל 35,000 ₪ עלות ומזה אני צריך להפחית התחייבויות שהיו לי".
גם בחקירה החוזרת אישר התובע כי בחר לקזז חובות ולבצע התחשבנויות על דרך של פיצול התמורה החודשית בסך 35,000 ₪ לתשלום שכרו, שכרה של אשתו, ביטוחים פרטיים והחזר הלוואת רכב, כל זאת מבלי שהוצגה בפנינו ולו ראיה אחת כי אופן התנהלות זה הוכתב לתובע על ידי גורם חיצוני ולא על פי רצונותיו שלו. דברים אלו מעידים בבירור כי לתובע הייתה שליטה בלתי מבוטלת על הדרך בה חברת מוקד התנהלה מבחינה כלכלית ו תלושי השכר שיקפו הסדר כספי אשר נקבע על ידי התובע כבעל שליטה בחברה ולא כעובד שכיר בלבד. למעשה, מחומר הראיות אנו למדים כי התנהלות התובע ומר שמש לא השתנתה עם מיזוגה של חברת שמש לחברת ג'אן וגם לאחר ה מיזוג נותרו השניים בעלי שליטה בחברה.
התובע טוען כי בחודש 12/18 פוטר מעבודתו ויש בכך כדי ללמד כי לא היה בעל שליטה בחברת מוקד. אין לקבל טענה זאת שכן התובע עצמו אישר כי נערך הסכם הפסקת התקשרות: "בפועל אני בסוף 2018 בעל כורחי יוצא מהחברה, עושה הסכם עם ג'אן על היציאה שלי". אנו לא מקבלים את טענתו של התובע כי הוצא "בעל כורחו", שכן הסכם הפסקת ההתקשרות מחודש 12/2018 משקף רצון הדדי לסיום הקשר העסקי בין הצדדים. גם בהקשר זה בחר התובע שלא לזמן גורם כלשהו מצד חברת ג'אן אשר יכול היה לתאר את אופן הפסקת ההתקשרות ואת המניעים לכך.
סוף דבר
על יסוד כל האמור, שוכנענו כי התובע היה בעל שליטה בחברת מעטים.
על-כן התביעה נדחית.
כמקובל בתיקים אלו, אין צו להוצאות.
זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט אלול תשפ"א (6 ספטמבר 2021) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר דוד לוי
נציג ציבור (עובדים)
רויטל טרנר, שופטת
מר יוסף אלול
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: רז חנגלי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: