ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד איתן נוימן :

לפני כבוד השופט שלמה איזקסון

המאשימה:
מדינת ישראל

נגד

הנאשמים:

  1. איתן נוימן
  2. מישל נוימן

החלטה

רקע כללי-

נגד הנאשמים בתיק זה הוגש בתאריך 17.12.18, כתב אישום (להלן: "כתב האישום") המייחס להם שתי עבירות, האחת אי קיום צו בית משפט, לפי סעיף 205 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") והשנייה שימוש במקרקעין ללא היתר כדין, לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה.

מעיון בכתב האישום, מתברר שהנאשמים, בעלי הזכויות במקרקעין הרשומים כגוש 6154 חלקה 103 ברחוב ההגנה 52 בגבעתיים, הורשעו בתאריך 30.11.11 במסגרת עמ"ק 194/09 בבית המשפט לעניינים מקומיים בגבעתיים, בעבירות לפי סעיפים 145 ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, בגין עבודות בניה שבוצעו במקרקעין שלא ע"פ היתר כדין כדלקמן:

בניית חדר בשטח של כ-15 מ"ר מקורה בגג רעפים, על גג הבית המשותף שמעל הדירה מכיוון דרום.
בניית חדר מבואה לגג בצמוד לחדר על הגג המפורט מעלה, חדר המבואה בשטח של כ-3 מ"ר.
בגזר הדין שניתן במועד זה, ציווה בית המשפט על הנאשמים על הריסת הבניה החורגת נשואת כתב האישום עד לתאריך 1.1.13, אלא אם כן יהא בידי הנאשמים היתר כדין.
ברם, חרף פסק הדין שניתן כנגד הנאשמים, מאז כניסתו לתוקף של הצו השיפוטי ועד למועד הגשת כתב האישום, לא קיימו הנאשמים את צו בית המשפט, לא הרסו את הבניה החורגת ולחלופין לא ניתן להם היתר לבניה כדין ועודם ממשיכים להשתמש בבניה חורגת ללא היתר כדין.
בשל כך, הועמדו הנאשמים כאמור לדין בפני, על עבירות לפי סעיפים 205 ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, שעניינם אי-קיום צו בית משפט ושימוש במקרקעין ללא היתר כדין.

אין מחלוקת כי הנאשמים הורשעו במסגרת תיק עמ"ק 194/09 בעבירות של בניה ללא היתר. עם זאת, כפרו הנאשמים, באמצעות באת כוחם, באי-קיום צו בית משפט ושימוש במקרקעין ללא היתר כדין, שכן לטענתם, הרסו את הבניה החורגת לחלוטין, קרי החדר והמבואה שעל הגג, זה מכבר, עוד ביום 1.1.13 או כשבוע לאחר מכן (ראו פרוטוקול מיום 17.12.18, עמ' 2, שורות 9-11). לפיכך, נקבע התיק לשמיעת הוכחות.

ההליך הקודם-

לצורך הדיון בטענות שהועלו על ידי הצדדים, נקדים ונפרט אודות ההליך המשפטי שנוהל בעניינם של הנאשמים בעבר.

במסגרת תיק עמ"ק 194/09, בנכס שבגוש 6154 חלקה 103 ברחוב ההגנה 52 בגבעתיים, הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום מלבד הודיה בבעלות בנכס וכן בקיומם של החדר והמבואה. עם זאת, לטענת הנאשמים, חלה התיישנות לגבי כל הבנייה. בית המשפט, במסגרת הכרעת הדין, לא קיבל את טענות הנאשמים, לפיהן כתב האישום לא כולל זיהוי ומיקום מדויק של הבנייה הנטענת וזאת לגבי בניית החדר והמבואה, אך קיבל את הטענה לגבי הגבהת חלק ממעקה הגג. לפיכך, זיכה את הנאשמים בגין אישום זה. באשר לטענת ההתיישנות, קבע בית המשפט כי מדובר בטענת הגנה ועל כן נטל ההוכחה הראשוני הוא על הנאשמים, עם זאת, הנאשמים לא הביאו כל ראיה חיצונית להוכחת טענתם. משכך, הרשיע בזמנו בית המשפט את הנאשמים במיוחס להם בכתב האישום, קרי בנייה ושימוש בחדר בשטח של כ-15 מ"ר מקורה בגג רעפים וחדר מבואה לגג בצמוד לחדר על הגג בשטח של כ- 3 מ"ר שלא על פי היתר כדין.

בתאריך 30.11.11, הגיעו הצדדים להסדר טיעון על פיו ביקשו כי יושת על הנאשמים קנס בסך 20,000 ₪ (10,000 ₪ כל אחד). בית המשפט כיבד את ההסדר לגזור על כל אחד מהנאשמים קנס בסך של 10,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתם, ניתן גם צו לפיו על הנאשמים להרוס את הבניה נשוא כתב האישום עד ליום 1.1.13, אלא אם יתקבל היתר בניה. בית המשפט הורה כי הצו יירשם בפנקס המקרקעין והרישום ימחק אם וכאשר יתקבל היתר בניה.

הנאשמים הגישו ערעור על הכרעת הדין, במסגרת עפ"א 21374-01-12, ברם בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בהכרעת הדין של בית משפט קמא ודחה את הערעור בתאריך 21.3.13.

טענות הצדדים-

לטענת המאשימה, הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשמים לא קיימו את הצו השיפוטי ועשו שימוש ללא היתר בבנייה הבלתי חוקית מתאריך 1.1.13 ועד לתאריך 24.12.17. העובדה כי הנאשמים לא הרסו את החדר על הגג, הוכחה הן בחקירתו הנגדית של הנאשם אשר לא יכל היה להכחיש כי החדר לא נהרס במלואו, משנותר חלק מהגג, אסלה וכיור והן באמצעות דו"חות הביקורות שנערכו ע"י המפקחים והוגשו לבית המשפט (סומנו ת/1-ת/19). כמו כן, לטענת המאשימה, כל טענה מצד הנאשמים כי המבואה מהווה חלק מהחלל הציבורי של חדר המדרגות, אינה שייכת להם ומשכך לא יכלו להרסה או לא הבינו כי עליהם להורסה, לא יכולה לעלות בשלב זה ובמסגרת הדיון בתיק זה, שכן ההליך דנן לא נועד להוות ערכאת ערעור נוספת על פסק דינו של בית המשפט בתיק המקור, שאף נדון בערעור שהוגש על ידי הנאשמים ולאחר שהצו הפך זה מכבר לחלוט.

בנוסף, לטענת המאשימה, אין לקבל כל טענה בדבר כך שהנאשמים לא קיבלו התראות בדבר אי קיום הצו על ידי מחלקת הפיקוח במהלך השנים 2013-2017, שכן הצו עצמו הוא הוא ההתראה הנדרשת.

מנגד, לטענת ההגנה, הנאשמים לא הפרו את הצו, שכן הרסו את החדר והמבואה במועד ועל כן אין מקום להרשיעם. בעוד שלא קמה מחלוקת כי החדר אשר הוקם פורק כליל כולל הקירות חיצוניים, גג הרעפים וקירות הפנים, קמה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לידית אינטרפוץ ואסלה המנותקת מתשתית מים וביוב החשופים לעיני כל ובנוגע לגגון פאנלית קטן שנותרו בגג. לטענת ההגנה, הגשת כתב אישום על הפרת צו שיפוטי במקרה שכזה גובלת בקנטרנות, בשיקול דעת לקוי ובאכיפה בררנית. לטענתה, עם ביצוע ההריסה בחודש דצמבר 2012, הגיע פקח מטעם מחלקת הפיקוח בעירייה לשם בחינת ההריסה שבוצעה ולא ציין כי קיימים ליקויים כלשהם. משכך, הנאשמים סברו כי הרסו את המבנים שנדרשו אליהם כנדרש ולא ראו במצב הנוכחי הפרת צו.

עוד טענה ההגנה כי המבנים שנותרו בגג לא מייצרים כל עבירה משום שמדובר בגגון שעבורו אין צורך בהיתר בניה ואסלה וכיור החשופים לעיני כל ומשכך אין כל אפשרות לשימוש בהם. בנוגע למבואה, טענה ההגנה, כי נוצרה אי בהירות, שכן המדובר במבואה ציבורית, שלא הנאשמים הקימו, אלא הייתה קיימת טרם הגעתם לדירה. מבואה זו, אינה מהווה חלק מהגג של הנאשמים, ושטחה בין 1 מ"ר ל-1.20 מ"ר ולא בשטח של 3 מ"ר כפי שצוין בכתב האישום. לטענת ההגנה, על המאשימה קמה החובה לצרף תשריט לכתב התביעה המצביע בבירור על הטעון הריסה וכך הייתה נמנעת הטעות מלכתחילה. כמו כן, כאשר הוברר לנאשם מה דרישת הרשות תוך פחות משבוע ימים המבואה הציבורית נהרסה וזאת במטרה למנוע ניהול הליך מיותר והשחתת זמן שיפוטי.

פרשת התביעה-

מטעם המאשימה, העיד מר אמיר סרור, שערך וחתם בתאריך 9.5.17 דוח הביקורת באתר הבניה. המאשימה הגישה באמצעות העד תמונות שצולמו במועד עריכת הביקורת (סומנו ת/2-ת/9). העד ציין כי הביקורת בנכס בוצעה לאחר קבלת תלונה מהשכנה במקום (ראו פרוטוקול מיום 18.7.19, שורות 6-9, עמ' 3). לאחר התלונה, בדק את תיק הפיקוח ובהתאם הגיע לנכס לשם הביקורת וראה "שהחדר לא פורק במלואו, חלק מהרעפים פורקו, חצי מהפרגולה היה סגור בלוחות פאנל. בחדר על הגג היתה אסלה. היה כיור" (ראו פרוטוקול מיום 18.7.19, שורות 25-28, עמ' 4). כמו כן, בגג נותרו לוחות פנאל מבודד שעל גביהם רעפים, דבר שאינו מהווה פרגולה, ואלו כולם לא נהרסו (ראו פרוטוקול מיום 18.7.19, שורות 22-25, עמ' 3).

פרשת ההגנה-

מטעם ההגנה, העידו מר יעקב גוטרמן, שכנם של הנאשמים המתגורר באותו הבניין והנאשמים עצמם.

מעדותו של מר גוטרמן, עולה כי גג הבניין מפוצל לשלושה חלקים בגודל 59-60 מ"ר כל אחד. כמו כן, כאשר מגיעים לחדר המדרגות ופונים ימינה קיימת מבואה של 1 מ"ר, שאפשרה למר נוימן כניסה לחלק שלו בגג. המבואה נהרסה בעקבות צו הריסה, כאשר בשל הריסתה, נאלץ כיום לעבור לגגו שלא דרך הגג של הנאשמים. עוד ציין כי המבואה הייתה קיימת כבר עת קנה את דירתו (ראו פרוטוקול מיום 24.10.19, שורות 1-21, עמ' 8).

הנאשם, בעדותו, טען כי החדר פורק מיד ובתוך התקופה שניתנה לפירוקו, כאשר לא קיים עוד כיום ואינו בר שימוש. יחד עם זאת, ציין כי נותרה במקום פרגולה, שעליה ביקשו היתר מהעירייה וקיבלו, כאשר הפרגולה מכוסה בגגון על מנת למנוע כניסתם של מים (ראו פרוטוקול מיום 29.10.21, שורות 4-6, עמ' 17). הנאשם טען כי אין המדובר בגג המבנה שנהרס, אלא חלק ממנו שנותר, בעוד שהגג המסיבי הורד ונותר רק גג מעץ עם שכבת איטום ועל זה רעפים (ראו פרוטוקול מיום 29.10.21, שורות 23-25, עמ' 18). הנאשם הודה כי נותרו במקום האסלה והכיור, אך טען כי לא ניתן להשתמש בהם משום שהם נמצאים ללא כל קירות מסביבם. לטענו, הותיר את האסלה והכיור במקום משום שהייתה בעיה אסטטית ויזואלית להרוס אותם, שכן היה נותר חור במקום (ראו פרוטוקול מיום 29.10.21, שורות 1-3, עמ' 17; שורות 29-32, עמ' 18 ושורות 1-8, עמ' 19; שורות 6-8, עמ' 23).

בנוגע למבואה, ציין הנאשם כי היא אינה שייכת להם, נבנתה לפני שנים לא על ידו, ומהווה חלק משטח ציבורי המאפשרת כניסה לכל דייר לגג שלו. לטענתו, חלה אי הבנה שכן לא ידעו כי נדרש מהם להרוס אותה במסגרת צו ההריסה שניתן בעניינם, אלא סבר כי עליהם להרוס מבואה שהייתה בעיקול בפתח החדר שהיה בנוי, כאשר הבין כי אין המדובר במבואה זאת אך ורק כאשר הגיע מפקח בשנת 2017 עקב בקשתם להסרת צו ההריסה (ראו פרוטוקול מיום 29.10.21, שורות 9-22, עמ' 16).

הנאשמת, בעדותה, ציינה כי השניים הרסו את המבואה יום למחרת השימוע וכי אינם מתגוררים עוד בדירה (ראו פרוטוקול מיום 29.10.21, שורות 16-19, עמ' 23).

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בראיות ושמעתי את סיכומיהם הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להרשיע את הנאשמים.

כפי שעולה מעדויות הנאשמים עצמם, הם מודים הלכה למעשה כי על אף שהרסו את מרבית הבניה החורגת, הותירו במקום, נכון למועד הגשת כתב האישום: לוחות פאנל, ברז אינטרפוץ, כיור, אסלה ואת המבואה לכניסה לגג הבניין. יחד עם זאת, טענו כי לא הסירו את הכיור והאסלה עקב ליקויים שלא אפשרו את הריסתם ללא הותרת חור במקום והותירו אך ורק עץ דק המהווה כ"פרגולה" שלה גגון מלמעלה המגן מפני הגשם, עליה קיבלו היתר מהעירייה. כמו כן, טענו כי שגו בפירוש הצו השיפוטי וסברו בשוגג כי עליהם להרוס מבואה אחרת המהווה חלק מהכניסה לחדר שנהרס על הגג ולא המבואה המשמשת כניסה לגגות שהוקמה עובר לכניסתם לדירה.

ניכר כי על אף שהנאשמים פעלו לשם הריסת החדר, שגו משהותירו חלקים ממנו ולא הרסו את החדר בשלמותו. נכונים הדברים גם בנוגע למבואה. יתרה מכך, משהבינו הנאשמים כי שגו בנוגע לאי הריסת המבואה, לאחר מועד כתב האישום תיקנו את הדברים בכך שהרסו את המבואה. על אף שהנאשמים הרסו את מרבית החדר ולמרות שהפריטים שנותרו מהחדר בודדים ולא ניתנים לשימוש כיוון שנמצאים בגג פתוח, היה עליהם לעמוד בצו ההריסה שניתן בעניינם במלואו ולא לפרשו וליישמו באופן חלקי בלבד וכראות עיניהם, זאת גם אילו נתקלו בקשיים עת הריסתו של החדר.

עוד אציין כי טענה לפגם שנפל בהליך הקודם בכך שלא הוגש תשריט המסמן אילו חלקים היה על הנאשמים להרוס בגג או כי לא היה ברור דיו איזה מבואה על הנאשמים להרוס שעלתה על ידי ההגנה בסיכומיה, דינה להידחות, שהרי הליך זה אינו מהווה ערכאת ערעור על בית המשפט אשר הרשיע בזמנו בתאריך 30.11.11 את הנאשמים בביצוע הבניה החורגת ולא קמה לי הסמכות להתערב בהחלטותיו. הנאשמים הגישו ערעור על פסק הדין, ומשלא לא הועלו כל טענות בזמנו מצדם בנוגע לאי בהירות צו ההריסה לא ניתן לחזור ולדון בהם בהליך זה. אם אמנם סברו הנאשמים כי קיימת בעיה בפרשנות/ יישום צו ההריסה לגבי המבואה, היה עליהם לעלות טענות אלו בהליך הקודם או בערעור שהוגש עליו. עם זאת, חלפו שנים במהלכן טמנו הנאשמים את ידם בצלחת ולא טענו כל טענות מסוג דא.

בסיכומם של דברים, מצאתי להרשיע את הנאשמים במיוחס להם בכתב האישום, בעבירות לפי סעיף 205 לחוק התכנון והבניה ושימוש במקרקעין ללא היתר כדין, לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, לגבי הפריטים שנמנו בסעיפים 21 +20 לעיל.

ניתנה במעוני היום, כ"ח אלול תשפ"א, 05 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את הכרעת הדין לצדדים ותזמנם לישיבה בה יטענו הצדדים לעונש שנקבעת לתאריך 5.10.2021 בשעה 11:30.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: איתן נוימן
שופט :
עורכי דין: