ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עיריית נצרת נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד הנשיא אברהם אברהם

המערערת
עיריית נצרת
ע"י ב"כ עוה"ד זוהיר פ. נערה

נגד

המשיבים
1. מגדל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מוטי כהן ואח'
2. קרן קיימת לישראל
ע"י ב"כ עוה"ד צבי רוטמן ואח'

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כבוד הרשם הבכיר מ. ח'לאילה)
בתא"מ 40183-09-19 מיום 17.1.21

פסק דין

  1. בליל סערה אשר התרחשה ביום 08.12.2018 נפל בתחומי המערערת (להלן גם העיריה) עץ אורן, שפגע ברכב המבוטח אצל המשיבה 1 (להלן גם חברת הביטוח) והסב לו נזק.
  2. חברת הביטוח הגישה תביעה נגד העירייה ונגד המשיבה 2 (להלן גם קק"ל), וביקשה לפצותה על הנזק מנפילת העץ, העיריה – משום אחריותה לתחזוקת הכבישים והרחובות, וקק"ל – משום אחריותה לתחזוקת ולטיפוח היערות.

3. בפסק דין מיום 07.01.2021 חייב בית משפט קמא את שתי הנתבעות, וחילק ביניהן את האחרות, (70% לעירייה ו-30% לקק"ל. נקבע כי חובתה של העיריה לנקוט אמצעי זהירות סבירים מפני הסכנה הכרוכה בנפילת עצים מסוכנים הנטועים בשטחים שבבעלותה, וכך גם חובתה של קק"ל בהיותה הבעלים של החורשה שממנה קרס העץ. בית המשפט קמא דחה את טענת קק"ל, שלפיה היא העבירה לעירייה, מכוח תמ"א 22, את חובותיה לתחזוקת החורשה. נקבע כי הסכנה הגלומה בנפילת עצים, שכיחותה, וחומרתה היתירה – מצדיקות קביעה כי עצים גבוהים בזמן סערות ובשטחים מאוכלסים הם בגדר "דבר מסוכן", ולכן יש להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו".
4. מכאן ערעורה של העירייה, שהתמקדה בטענה כי עץ אינו בבחינת "דבר מסוכן", ומשלא הוכחה התרשלות ספציפית, או הובאה ראיה בדבר סכנה צפויה בדמות קריסת העץ שבנדון, מן הדין היה לדחות את התביעה. מרחיבה העירייה וטוענת כי בפסיקה הרלוונטית אשר הטילה אחריות על רשויות מקומיות בשל קריסת עץ, מדובר היה במקרקעין שהיו בשטחים שבבעלות ובאחזקת העירייה, כאשר במקרה דנן, העץ קרס אל תוך שטח פרטי.
5. קק"ל מצטרפת לטענת העירייה שלפיה עץ אינו "דבר מסוכן" וכי לא ניתן לקבוע אחריות בהעדר דיון והכרעה בשאלת חובת הזהירות המושגית והקונקרטית.
6. המשיבה מבקשת לדחות את הערעור כשהיא מדגישה את מחדלה של העיריה בהזנחת העצים, שלא זכו לכל טיפול. חובת העירייה קבועה בסעיף 235 לפקודת העיריות לסילוק מפגעים לרבות אלה שבגובה השטח. לטעמה, אף אם עץ אינו בבחינת "דבר מסוכן" כשלעצמו, הרי שהוא הופך להיות כזה במזג אויר סוער או כאשר העץ נוטה אל חצרות הבתים.
7. לאחר עיון בפסק הדין, בחומר הראיות ולמקרא עמדותיהם של בעלי הדין בערעור, מצאתי כי יש לקבלו.
בפסיקה נקבע כי עץ אינו "דבר מסוכן", במובנו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ובעניינו אף לא חל הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודה (הדבר מעיד על עצמו), אף בנסיבות של מזג אויר סוער (ראו נא ע"א (חי') 15084-02-11‏‏ המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (30.11.2011); בית המשפט העליון דחה בר"ע שהוגשה על פסק הדין, ראו נא רע"א 9144/11‏ שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה - כרכור (21.08.2012)). מכיוון שכך, על המשיבה היה להוכיח את התרשלותה של העירייה. מלים אחרות, על המשיבה היה לשכנע בקיומן של חובות זהירות מושגית וקונקרטית, והפרתן, כמו גם הקשר הסיבתי בין ההפרה לנזק.
מקובל עליי כי ניתן לראות את העירייה כחבה חובת זהירות מושגית כלפי הניזוק. אלא שבכך לא סגי, שכן על המשיבה היה להוכיח הפרתה של חובת זהירות קונקרטית. ובמה דברים אמורים: המשיבה, שעליה נטל ההוכחה, לא טענה דבר בנוגע לסכנה הטמונה בעץ שנפל, לרבות בחינת סוגו, התאמתו לסביבה בה ניטע, עיגונו בקרקע, האם תקף אותו מזיק כלשהו, מצב שורשיו, האם נפלו עצים נוספים בחורשה באותו הלילה, מצב השקייתו, האם הוא נצפה כמתנדנד או נוטה לצידו בעת ההיא, מה היו סדרי התחזוקה על ידי העירייה והאם הם היו מספקים, אלה ועוד כיוצא בהן שאלות, העשויות לסייע בקביעת קיומה והפרתה של חובת זהירות קונקרטית. המשיבה לא עשתה דבר מכל אלה, פשיטא משום שהסתמכה על הטענה בדבר היות העץ דבר מסוכן, או כי "הדבר מדבר בעדו". אין צריך לומר, היא לא הגישה חוות דעת מומחה שהיה בה כדי לבסס את שאלה האחריות של העירייה לנפילת העץ, ולא הביאה לעדות אישר שיכול היה לבסס את יסודות האחריות.
אגב כך אומר, כי בפסקי הדין השונים עליהם נשענה המשיבה חויבה הרשות המקומית בנזק בגין קריסת עץ, בהינתן שורה של ממצאים עובדתיים שהובילו למסקנה בדבר קיומה של חובת זהירות קונקרטית. כך למשל בת"א (חיפה) 1108/01 נפומיניאשיץ נגד עיריית חיפה ואח'(22.07.2004) נקבע, כי השדרות בהן קרס העץ הן שדרות מועדות לפורענות, אשר נפלו בהן עצים נוספים במהלך השנתיים שקדמו לאירוע. עוד הוכח באמצעות חוות דעת מומחים, כי מדובר בעץ מסוג אקליפטוס מסמרי המועד לפורענות, אשר המגמה היא להימנע מנטיעתו בעיבורה של עיר; בע"א 3021/95 גרינבלט נגד בית הספר החקלאי תיכון עיינות (27.02.1997) התקבלה תביעה נזיקית בעקבות קריסת עץ אשר הביאה לכריתת רגלה של תלמידה, כאשר עץ החרוב שקרס, בגילו המבוגר, היה מועד להתקפת מזיקים ופטריות וכאשר מי שהופקד על גיזום העצים במתחם התריע על הצורך בגיזומו של העץ הספציפי שקרס. המשיבה לא ביססה דבר מכל אלה, ולכן יש לומר עליה כי לא הוכיחה כי הופרה חובת זהירות קונקרטית כלפיה.
8. סיכומו של עניין הערעור מתקבל, ופסק דינו של בית משפט השלום מבוטל. המשיבה 1 תישא בהוצאות ושכר טרחת עורכי דין של המערערת בשתי הערכאות, בסכום כולל של 8,000 ₪.

ניתן היום, כ"ח אלול תשפ"א, 05 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עיריית נצרת
נתבע: מגדל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: