ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמיר אלמחריק נגד שר הביטחון :

לפני כבוד השופטת תמר בזק רפפורט

עותר

אמיר אלמחריק

נגד

משיבים

1.שר הביטחון
2.מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית
3.המנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון
4.משטרת ישראל

החלטה

בקשה לחיוב בהוצאות בגין הגשת עתירה שנמחקה, לאחר שהוסרה מניעה מודיעינית ונמסר לעותר כי יוכל להגיש בקשה להיתר לעבוד בישראל.
ביום 22.11. 2020, בשל מניעה מודיעינית שהוזנה, בוטל היתר עבודה שניתן לעותר לשנתיים, שתוקפו אמור היה להיות עד ליום 21.12.2020. ערר כנגד כך נדחה בהחלטה מיום 14.1. 2021, תוך שצויין כי מדובר בחשד למעורבות בעבירות אמל"ח. ביום 27.1. 2021 הוגשה כנגד כך העתירה דנן, תוך שהודגש כי מדובר בסמכות של משיב 2, ולא של משיבה 4, אשר היא אשר מזינה מניעה מודיעינית.
ביום 11.2. 2021 הודע כי הוסרה המניעה המודיעינית וניתן לפנות בבקשה להיתר עבודה. בעקבות כך ביקש העותר כי העתירה תימחק והוסיף ועתר לחיוב בהוצאות. העתירה נמחקה והוגשו טיעונים בנוגע לחיוב בהוצאות.
בין לבין התברר כי בסמוך ליום 17.4.2021 הוזנה מניעה מודיעינית חדשה, אלא שביום 6.5. 2021 הודע כי מניעה זו הוסרה.
לטענת ב"כ העותר יש לחייב את המשיבים בהוצאות בשיעור ניכר, משום שהמשיב 2 מתנצל משיקול דעתו וכופף עצמו שלא כדין לשיקול דעתה של משיבה 4, באופן שפוגע בעותר ובשכמותו ומונע ממנו להתפרנס בכבוד, על לא עוול בכפו, באופן שדורש פניה לבית המשפט, על כל הכרוך בכך, להסדרת העניין על מכונו.
ב"כ המשיבים מצדו מציין כי לאחר שהעניין נבדק והתקבלו הסברים מהגורמים הרלבנטיים עולה כי המידע המודיעיני אודות חשד למעורבות בעבירות אמל"ח בזמנו הצדיק את הזנת המניעה. לאחר שהוגשה העתירה נעשתה בחינה מחודשת של המידע, בעקבותיו החליטה משטרת ישראל, לא בלי היסוס, להכריע לקולא במקרה דנן, שהוא מקרה גבולי ולהסיר את המניעה. בכל הנוגע למניעה החוזרת שהוזנה בחודש אפריל 2021 – ושלא היתה נושא העתירה – זו התבססה על מידע חדש, ולאחר בדיקת גורמי המקצוע, הוסרה תוך פרק זמן קצר.
על פי אמות המידה לפסיקת הוצאות בכל הנוגע לעתירה שנמחקה כפי שהוזכרו בבג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217 (1994), על מנת לבסס חיוב בהוצאות בענייננו יש לבחון תחילה את ההצדקה להגשת העתירה, וכן האם העתירה הביאה לכך שהמשיב חזר בו מהחלטתו.
אכן בעניין המניעה שהוזנה בחודש אפריל 2021 , נראה שזו בוטלה בשל פניית ב"כ המשיב. אלא שמניעה זו איננה עניינה של העתירה דנן, ובכל מקרה הסרתה בוצעה תוך פרק זמן קצר, כך שאין הדבר מצדיק חיוב בהוצאות בעתירה דנן.
אשר להחלטה מיום 11.2. 2021 להסרת המניעה נושא העתירה – לאור דברי ב"כ המשיבים כי מדובר במקרה גבולי ובמידע שהצדיק את המניעה, ואשר בעקבות הגשת העתירה נעשתה בחינה מחודשת בה הוכרע לקולא, נראה כי טעמי מדיניות מצדדים בהימנעות מחיוב בהוצאות. לאור ההסבר כי קיים מידע מודיעיני ומדובר במקרה גבולי, לא ניתן לקבוע כי מדובר בעתירה שהגשתה היתה מוצדקת. אכן, נראה כי העתירה הביאה לבחינה מחודשת שהוכרעה לקולא ובפועל הושג הסעד העיקרי שהתבקש בעתירה, אך זאת לא במסגרת פסק דין בו נתקבלו טענות העותר ואף לא עקב הסכמת המשיבים לטענות העותר ( ראו והשוו בג"ץ 8410/19 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר המשפטים (19.1.2020)). בנסיבות אלה, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בהינתן שהוסבר, כאמור, שהמקרה גבולי, התנהלות המשיבים בשוקלם מחדש את הענין לאחר הגשת עתירה, והכרעתם לדון בה לקולא, היא התנהלות רצויה שיש לעודדה הן לטובת העותרים והן לטובת ניהול יעיל ומהיר יותר של הליכים בעניינם.
לא ייעשה אפוא צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח אלול תשפ"א, 05 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אמיר אלמחריק
נתבע: שר הביטחון
שופט :
עורכי דין: