ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דריה בר נגד יהודה ברדה :

בפני כבוד ה שופט איתי רגב

תובעת

דריה בר

נגד

נתבעים

  1. יהודה ברדה
  2. פרח ברדה

פסק דין

לפני תביעה על סך 33,420 ₪.

בכתב התביעה נטען, בתמצית, כדלקמן:
בנובמבר 2019 שכרה התובעת יחידת דיור בבעלות הנתבעים, במושב נוה ימין. בדיעבד, התברר לתובעת כי היחידה נבנתה ללא היתר.
עם כניסתה לדירה מצאה התובעת כי היא מלוכלכת, לא צבועה וללא חשמל בחלק מהחדרים. במהלך השהות בדירה התגלו תקלות נוספות – תשתית חשמל בעייתית, מבנה רעוע, נזקי מים וכיו"ב.
התובעת רכשה ציוד רב לדירה, אולם התברר כי לא ניתן להשתמש בחלקו בשל מצב הדירה (כך, למשל, לא ניתן היה להשתמש במכונת הכביסה משום שהדירה נעדרה הארקה).
התקלות בדירה כללו דוד חשמל שלא עבד (והנתבעים דרשו תשלום עבור החלפתו), שער ברזל שנפל בכניסה לנכס, הפסקות חשמל חוזרות ונשנות ועוד.
בקשר לחשמל טוענת התובעת עוד כי חויבה בעודף על ידי הנתבעים (חיוב לפי תעריף של 0.8 ₪ לקילוואט, כשהם שילמו לא יותר מ-0.54 ₪).
התובעת הציעה להזמין בעלי מקצוע על חשבונה, ולקזז עלותם מדמי השכירות, אך הנתבעים סירבו לכך. כשהתעקשה התובעת הבטיח הנתבע 1 לדאוג לתיקונים, אולם יום לפני המועד המיועד לביצועם הודיע לתובעת כי עליה לפנות את הדירה – כי יחידת הדיור ממילא צפויה להיהרס.
התובעת דורשת מהנתבעים להשיב לה את דמי השכירות בגין ארבעת החודשים בהם היתה בדירה (14,000 ₪), ולשאת בהוצאות נוספות (הובלה, דשא סינטטי, עבודות בגינה, תיקונים וציוד לדירה), בנוסף להוצאות משפט, פיצוי בגין רשלנותם ועגמת נפש (הסכומים מפורטים בכתב התביעה).

בכתב ההגנה נטען, בתמצית, כדלקמן:
התובעת שכרה את הדירה כפי שהוצגה לה. לדיירת הקודמת לא היתה בעיה בשימוש במכשירי חשמל בדירה. בנוסף, חיובי החשמל הוסכמו מראש.
מקור התקלות בדירה במזג האויר הסוער, שגרם לפגיעה בתשתיות הדירה. הפסקות החשמל היו באחריות חברת החשמל, והתקלות האחרות תוקנו באופן מיידי (כולל בקשר לחשמל ולשער). דרישת התשלום בגין דוד החשמל היתה קשורה לכך שהתובעת ביקשה להחליפו לדוד קטן משהיה בדירה.
הנתבעים מציינים כי אין להטיל עליהם אחריות על ההשקעות שבחרה התובעת להשקיע בדירה.

בדיון חזרו הצדדים על טענותיהם.
הנתבע הדגיש כי הסכים לביטול החוזה לפני תום התקופה, ולא עמד על כך שהתובעת תמציא דייר חלופי במקומה. התובעת ציינה כי התכוונה להתגורר בדירה למשך תקופת לימודיה ולכן השקיעה בדירה כמי שצפויה לגור בה לטווח ארוך.

הסכם השכירות שצורף לכתב התביעה מלמד כי התובעת אכן חתמה על הצהרה כי בדקה את הנכס וכי מצאה שהוא מתאים למטרותיה, תוך שהיא מוותרת על טענות ביחס אליו – למעט, כמקובל, ביחס לפגמים נסתרים.
עוד עולה כי ההסכם אכן כלל התייחסות לעלות החשמל על פי הסכומים שנגבו על ידי הנתבעים מהתובעת (0.8 ₪ לקו"ט).
מנספחי כתב התביעה ניתן אף ללמוד על נסיבות הפסקות החשמל (למשל – הודעת הנתבעת מיום 25.12.19 המעדכנת על נפילת עמוד חשמל), ועל טענות התובעת כי התיקונים לא מתבצעים במועד (למשל – ההתכתבות מיום 9.1.20). ההתכתבות תומכת אף בטענות הנתבעים באשר לנסיבות החלפת דוד החשמל, ומנגד – בטענות התובעת בדבר נפילת הגדר, הפסקות החשמל שמקורן בדירה, השער, הנזילות וכיו"ב.
התמונות שצירפה התובעת תומכות בטענותיה לעניין הרטיבות והחשש מקריסת התקרה (ר', למשל, התמונה בעמ' 37 לכתב התביעה).

מצאתי, כי בנסיבות המתוארות לעיל, דין התביעה להדחות.
אמנם, ניכר כי ציפיות התובעת מהדירה ששכרה נכזבו. התובעת, בתום לב, שכרה את הדירה במטרה להתגורר בה במשך תקופה ארוכה, כעדותה, וההשקעה שהשקיעה בדירה ובחצר (כולל בקשר לציוד שרכשה ולעבודות הניקוי והתחזוקה) מלמדת על כך.
מנגד, לא מצאתי כי הנתבעים הפרו ההסכם שנחתם בין הצדדים. התובעת אישרה כי בדקה את הדירה טרם החתימה על ההסכם והטענות בדבר הרטיבות והנזקים הנלווים אליה לא יכולות להתקבל נוכח כך.
התובעת טוענת לפגם נסתר הקשור למגבלות השימוש בחשמל בדירה, אולם גם אם מדובר בפגם נסתר ולא לכזה שהתובעת יכלה לבדוק מבעוד מועד – לבד מגרסת התובעת (גם בהתכתבות בין הצדדים) לא הוצגו ראיות (חוות דעת החשמלאי, למשל) לתמיכה בטענה זו, וכנגדה נטען על ידי הנתבעים כי הדיירת הקודמת עשתה שימוש רגיל בחשמל בדירה. למותר לציין כי איש מהצדדים לא הציג ראיות מטעמה של אותה דיירת וכי היא לא זומנה לעדות בדיון , על מנת לחזק או לסתור טענות מי מהצדדים.

התובעת טענה כי ישיבתה בדירה הופסקה על ידי הנתבעים וביוזמתם. הנתבעים, מנגד, טענו כי התובעת היא שביקשה לעזוב את הדירה – וכי נוכח המגבלות החוקיות על הנכס לא עמדו על כך שתמשיך לשבת בה או כי תעמיד לרשותם דייר חלופי. בהעדר ראיות נוספות הרי שהמסקנה, נוכח הנסיבות, ובשים לב לכך שעל התובעת הנטל להוכיח תביעה בהליך אזרחי, כי ביטול החוזה בחודש פברואר 2020 היה בהסכמת הצדדים (גם בהתחשב באי שביעות רצונה של התובעת מהדירה וממצבה) – ועם ביטולו הסתיימו התחייבויותיהם ההדדיות.
התובעת ישבה בדירה בתקופה שמסוף נובמבר 2019 ועד לפברואר 2020, וגם אם ההנאה מהשימוש בדירה היתה פחותה מזו שציפתה לה – לא ניתן לקבוע כי לא קיבלה כל תמורה עבור שכר הדירה ששילמה, על פי המוסכם בין הצדדים, ולא מצאתי כי יש מקום לחייב את הנתבעים להשיב לה את השכר ששילמה בגין תקופת השימוש בדירה.

משלא מצאתי כי יש לבטל את ההסכם בין הצדדים מחמת פגם שנפל בכריתתו, או כי מי מהצדדים הפר אותו הפרה יסודית – נדחית, כאמור, התביעה.
בנסיבות, ואף בשים לב לכך שהנתבעים השכירו ביודעין נכס שלא היו מורשים להקים, אין צו להוצאות.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.

ניתן היום, כ"ח אלול תשפ"א, 05 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דריה בר
נתבע: יהודה ברדה
שופט :
עורכי דין: