ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זנה דניאל נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופט יעקב אזולאי

המערער:
זנה דניאל
ע"י ב"כ עו"ד אבי שינדלר

-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

בפני ערעור של מבוטח על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 1.9.2020 (להלן - ההחלטה והוועדה בהתאמה) אשר התכנסה מכוחו של פסק דין (ב"ל (אזורי ב"ש) 30175-04-19 ) (להלן – פסק הדין המחזיר ).
רקע עובדתי
בהתאם לפסק הדין בב"ל (ב"ש) 38837-11-14 הוכר המערער על ידי המשיב כנפגע בתאונת עבודה באירוע מיום 29.12.10 .
ביום 28.6.2016 קבעה ועדה רפואית לעררים כי לא קיים קשר סיבתי בין התאונה הנדונה לדין מחלת הסוכרת מסוג 1 בה לקה המערער.
ביום 13.2.2017 ניתן תוקף של פסק דין (בל (ב"ש) 28586-07-16 (להלן – פסק הדין המחזיר הראשון) להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב.
ביום 18.4.2017 קבעה ועדה רפואית לעררים, אשר התכנסה מכוחו של פסק הדין המחזיר הראשון, כי התאונה הנדונה גרמה להחמרה במצב הסוכרת מסוג 1 של המערער וכי שיעור נכותו של המערער בגין ליקוי זה עומד על 20% בניכוי מצב קודם בשיעור 0%.
ביום 31.10.2021 ניתן תוקף של פסק דין (בל (ב"ש) 49878-06-17 )(להלן – פסק הדין המחזיר השני) להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב.
ביום 16.1.2018 קבעה ועדה רפואית לעררים, אשר התכנסה מכוחו של פסק הדין המחזיר השני, כי שיעור נכותו של המערער עומד על 40% אך קבעה כי המדובר בהליך של החמרה ולא בהליך של גרימה.
ביום 9.7.2018 ניתן תוקף של פסק דין (בל (ב"ש) 38285-03-18) (להלן – פסק הדין המחזיר השלישי) להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב.
ביום 5.2.2019 קבעה ועדה רפואית לעררים, אשר התכנסה מכוחו של פסק הדין המחזיר השלישי, כי היא משאירה על כנה את ההחלטה כי המדובר בהליך של החמרה ולא בהליך של גרימה.
ביום 4.12.2019 ניתן תוקף של פסק דין (בל (ב"ש) 30175-04-19) (להלן – פסק הדין המחזיר) להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב.
ביום 1.9.2020 שבה וקבעה ועדה רפואית לעררים, אשר התכנסה מכוחו של פסק הדין המחזיר , כי המדובר בהליך של החמרה ולא בהליך של גרימה וקבעה כי שיעור נכותו של המערער בגין מחלת הסוכרת הוא 40% לפי סע יף (5)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: התקנות) בניכוי 0% לפי סעיף 4(1) לתקנות.
עניינו של הערעור דנן הוא החלטת הוועדה מיום 1.9.2020.
תמצית טענות הצדדים
לטענת המערער הוועדה פעלה בניגוד להוראות פסק הדין המחזיר שכן היא לא התייחסה באופן ישיר לחוות דעתו של פרו' רפפורט בה נקבע כי בדיקת רמת הסוכר אשר ביצע המערער עובר לתאונה הנדונה אינה הפרמטר הקובע בשאלת גרימה או החמרה וכי קיימת חש יבות משמעותית לגורמים הסביבתיים, קרי , הדחק הנפשי הקשה ממנו סבל המערער. עוד נטען, כי הוועדה מפנה לבדיקת ערך המוגלובין המסוכרר ( HBA1C) אשר בוצעה שלושה חודשים לאחר מועד התאונה נדונה וקובעת למעשה כי בדיקה המאוחרת לתאונה, מצביעה על מצבו של המערער עובר לתאונה. כן, נטען כי בדיקת ערך המוגלובין המסוכרר מעידה על ערכי סוכר שהיו קיימים ב 4-6 שבועות האחרונים ולא ב 3 חודשים כפי שנקבע על ידי הוועדה. בנוסף, נטען כי הוועדה חרגה מסמכותה עת שללה את זכאותו של המערער לכל החמרה עתידית ועל כן, יש להשיב את עניינו לוועדה באותו ההרכב על מנת שתפעל בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר.
לאחר קיומו של דיון מקדמי, ביקש המערער לתקן את כתב הערעור כך שעניינו יושב לוועדה בהרכב חדש ולא לוועדה באותו הרכב כפי שהתבקש בערעור מלכתחילה . כן, נטען כי בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר היה על הוועדה להתייחס לעובדה כי בתיק מצויה תוצאה אחת בלבד בעניין בדיקת הסוכר בדם ואילו הוועדה התייחסה לבדיקה נוספת וזאת בניגוד להוראות פסק הדין המחזיר .
לטענת המשיב, הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר, אין כל מניעה שהוועדה תתייחס להוראה בדבר קיומה של בדיקה בודדת בתיק ותבהיר שלא כך הוא הדבר. כל יתר טענות המערער מהווה ניסיון לערער על שיקול דעתה הרפואי מקצועי של הוועדה. משכך, לא נפל פגם בהחלטת הוועדה אשר קביעותיה הינן קביעות רפואיות מקצועיות מובהקות הנמצאות במסגרת שיקול דעתה הרפואי והמקצועי של הוועדה ועל כן יש לדחות את הערעור.
דיון והכרעה
הלכה פסוקה היא, כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה לעררים לדיון מחדש בעקבות פסק דין בו נקבעו הוראות, על הוועדה לקיים את הוראות פסק הדין במדויק ובמלואן, להתייחס לאמור בפסק הדין ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו (דב"ע (ארצי) נא/29-01 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כבוד 160 (1992)).
ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת ועדה שהתכנסה לאחר פסק דין מוגבלת לבחינת שאלה יחידה – האם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין, אם לאו (עב"ל (ארצי) 53609-12-10 זכריה עודי – המוסד לביטוח לאומי, 17.2.14).
כאן המקום להזכיר את הוראות פסק הדין המחזיר אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים:
"מוסכם עלינו כי עניינו של המערער יושב אל הועדה הרפואית לעררים, על מנת שזו תפעל בהתאם להוראות פסה"ד המחזיר מיום 9.7.18. תשומת לבה לכך כי עליה להתייחס לעובדה כי קיימת בתיק הרפואי של המערער תוצאה אחת בלבד בעניין הסוכר בדם וכי לדעת פרופ' רפופורט, לא ניתן להסתמך על בדיקה זו.
כמו כן, תבהיר את אמרתה כי הוא אובחן כבעל חוסר סבילות לסוכרים עובר לתאונה באופן שתאונת העבודה גרמה להחמרה וכן תתייחס לטענתה כי לא ידוע אם היה בצום או לא במועד הבדיקה וליכולת ביסוס החלטתה על סמך בדיקה אחת. "

כאשר הוראות פסק הדין המחזיר השלישי אליו התייחס פסק הדין בענייננו, היו כדלקמן:
"אני נותנת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (באותו הרכב) על מנת שתתייחס בשנית לחוות דעתו הראשונה של פרופ' רפפורט מיום 8.7.14 וקביעתו לפיה הבדיקה מיום 25.2.10 אינה קובעת אבחנה של סכרת ונימוקיו לקביעה זו בעמ' 8 סעיף 2 לחוות הדעת לפיהם המדובר בבדיקה בודדת וכי לא בוצעו בדיקות נוספות לאחריה וכי לא היו אצל המערער תסמיני סכרת כלשהם. הוועדה תתייחס לאמור באופן ענייני ומנומק והאם יש באמור כדי לשנות מקביעתה לפיה האירוע התאונתי גרם להחמרה במחלת הסוכרת ולא בדרך של גרימה."

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.
מסקנות הוועדה תועדו בפרוטוקול מיום 1.9.2020 כך :
"הועדה התכנסה מכוח פס"ד מיום 4.12.19 אשר מפנה לפס"ד מיום 9.7.18 טענת המערער הייתה כי קיימת בתיקו הרפואי בדיקה יחידה של סוכר בגובה 125 מ"ג/אחוז ואין בדיקה נוספת של בדיקה בצום טרם התאונה הנדונה. הועדה מפנה את תשומת לב ביהמ"ש כי קיימת בדיקה נוספת חודשיים לאחר התאונה בתאריך 4.3.11 של המוגלובין A1C שהינו ערך הסוכר בדם (המוגלובין מסוכרר) המביא לידי ביטוי את כמות הסוכר בדם משך שלושת החודשים שלפני הבדיקה . בדיקה בטווח של פחות מ- 3 חודשים איננה אמינה לגבי רמת הסוכר בחודשים אלו. בבדיקה זו נמצא ערך של 10.5 , כאשר ערך נורמלי הינו עד 5.7. בדיקה זו אומרת ללא כל ספק כי רמות הסוכר לא בחודשיים אלא בשלושת החודשים טרם ביצוע הבדיקה היו בערכים קיצוניים. לכן הועדה חוזרת וקובעת כי טרם התאונה הנדונה סבל ממצב של חוסר סבילות לסוכרים שהינו השלב הראשון של מחלת הסוכרת ולכן האירוע התאונתי גרם להחמרה ולא לגרימה של מחלת הסוכרת. הועדה חוזרת וקובעת כי מחלת סוכרת זו מסוג 1 הינה מחלה אשר מדרדרת עם השנים ללא קשר לגורם הפגיעה ולכן הועדה קובעת כי סיבוכי הסוכרת הצפויים לצערנו להופיע בעתיד, אינם נובעים מהמחלה שהחמירה עם התאונה.
נכותו בשיעור 40% ע"פ סעיף 4(5)(ב) בניכוי 0% ע"פ סעיף 4(1)."
בהתאם להוראות פסקי הדין המחזירים היה על הוועדה להתייחס לקביעתו של פרופ' רפפורט בחוות הדעת, לפיה בדיקת הסוכר מיום 25.2.2010 אינה קובעת אבחנה של סכרת ולהבהיר את קביעתה כי המערער "אובחן כבעל חוסר סבילות לסוכרים עובר לתאונה באופן שתאונת העבודה גרמה להחמרה".
עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר. באשר לתוקפה ומשמעותה של הבדיקה מיום 25.2.2010, הוועדה מבהירה כי בתיקו הרפואי של המערער קיימת בדיקה נוספת והיא בדיקת ההמוגלובין המסוכרר ( A1C) מיום 4.3.2011. הוועדה מנמקת ומפרטת כי בדיקה ז ו "אומרת ללא כל ספק כי רמות הסוכר לא בחודשיים אלא בשלושת החודשים טרם ביצוע הבדיקה היו בערכים קיצוניים." ומכאן היא למדה כי "טרם התאונה הנדונה סבל ממצב של חוסר סבילות לסוכרים שהינו השלב הראשון של מחלת הסוכרת ולכן האירוע התאונתי גרם להחמרה ולא לגרימה של מחלת הסוכרת.". כאשר בסופו של יום, קבעה הוועדה כי שיעור נכותו של המערער בגין הסוכרת הוא 40% לפי סעיף (5)(ב) בניכוי 0% ע"פ סעיף 4(1) .
אמנם הוועדה לא מציינת ברחל ביתך הקטנה כי עיינה באמור בחוות הדעת של פרופ' רפפורט בדבר בדיקת הסוכר מיום 25.2.2010, אך מקביעתה המפורטת עולה כי התייחסה לאמור בה ולטענות המערער בגינה. כן, הוועדה מפרטת ומנמקת כדבעי את החלטתה כי האירוע התאונתי גרם להחמרה בסוכרת ולא לגרימת המחלה.
טענות המערער בדבר תוקף בדיקת ההמוגלובין המסוכרר הן טענות בעלות אופי רפואי מובהק שכן בסופו של יום מדובר בקביעה רפואית – מקצועית המצויה בשיקול דעתה של הוועדה.
באשר לטענת המערער כי הוועדה חרגה מסמכותה שעה שהתייחסה לבדיקה נוספת שלא נכללה בהוראות פסק הדין המחזיר, - בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר, הוועדה נדרשה להתייחס לאמור בחוות דעתו של פרופ' רפפורט "לפיהם המדובר בבדיקה בודדת וכי לא בוצעו בדיקות נוספות לאחריה וכי לא היו אצל המערער תסמיני סכרת כלשהם." הוועדה התייחסה לכך בהנמקתה כי קיימת בדיקה נוספת, היא בדיקת ההמוגלובין המסוכרר. ברי ,כי משעה שענייננו של המערער הושב להתייחסות הוועדה, הוועדה יכולה וצריכה להסתמך על כלל המסמכים בתיק בטרם תקב ל את החלטתה מחדש ולא נפל בכך פגם (ראה : ברע (ארצי) 18598-08-20‏ ‏ סוזנה יצחק דנן - המוסד לביטוח לאומי (16.8.2020); ברע (ארצי) 28602-10-18‏ ‏ ט.פ - המוסד לביטוח לאומי (16.10.2018)).
עם זאת, יובהר כי קביעותיה של הוועדה בדבר החמרה עתידית, חורגות מסמכותה ומשכך הן בטלות.
סוף דבר

על יסוד כל האמור, הערעור נדחה ללא צו להוצאות.
לפנים משורת הדין ולמרות שערעור הוא ערעור רפואי מובהק, לאור הצורך בהבהרה בדבר נפקות קביעותיה של הוועדה בהחמרה עתידית – אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח אלול תשפ"א, (05 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: זנה דניאל
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: