ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שרה זנה נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט נוהאד חסן

המערערת
שרה זנה
ע"י ב"כ: עו"ד הדר שיפוני
מטעם הלשכה לסיוע משפטי
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 22.12.20 ( להלן: "הוועדה"), אשר קבעה למערערת דרגת נכות בשיעור 30% בגין הפרעת הסתגלות לפי סעיף 34(ב)(4) החל מ- 01.07.17. (להלן: "ההחלטה")

רקע
המערערת יליד ת שנת 1981, הגישה תביעה לנכות כללית.
ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 30.06.20 קבעה למערערת דרגת נכות יציבה בשיעור 30% החל מ- 01.07.17.
על החלטה זו השיגה המערערת.
ביום 22.12.20 התכנסה ועדה רפואית לעררים על מנת לדון בערר המערערת. הוועדה שמעה את תלונות המערערת כדלקמן:
"סובלת מחרדות, על כדורי שינה, כל יום סביב כדורי שינה, רק מחליפים לי, אני כבר לא יודעת מה לעשות, עכשיו אני מקבלת ציפרלקס ועוד כדור.
לא רוצה להתאשפז, המליצו לי, לא רוצה.
מתגוררת לבד, שותה אלכוהול, לא משתמשת בסמים מטופלת ברטלין לקשב וריכוז.
לא עס(ב)דתי אף פעם, 12 שנות לימוד ללא בגרות וללא שירות צבאי, ללא מקצוע"
הוועדה ערכה בדיקה קלינית תוך שהיא מפרטת ממצאיה ומסקנותיה כדלקמן:
"נראית מסודרת בהופעתה החיצונית בולט עודף משקל, ערנית למתרחש סביבה, סף גירוי ותסכול ירודים, ניתן להתרשם מבעלת אישיות בלתי בשלה עם רמת הישגים נמוכה.
כמו כן ניתן להתרשם מירידה בסף גירוי ותסכול נוסעים מהפרעות קשב וריכוז.
אין עדות להפרעה אפקטיבית מג'ורית או לפסיכוזה, מעולם לא הייתה מאושפזת, מתנהלת באופן עצמאי, ידוע על שימוש לרע באלכוהול ועל חומרים פסיכוטיים.
הוועדה מסתפקת בדחיית הערר".

על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים
לטענת המערערת בהחלטת הוועדה נפלו מספר פגמים משפטיים כדלקמן:
המערערת זכאית לקבל 70% או לפחות 50% לפי סעיף 34(ב)(5).
בהתאם לתיעוד רפואי מיום 15.01.20 המערערת סובלת מ"...דיכאון דיסטימי... הפרעת אישיות בלתי יציבה מבחינה אמציונלית לא מסוגלת לצאת מהבית... סובלת מקוצר נשימה... אי שקט... בוכה ללא שליטה... מביעה מחשבות אובדניות ללא תוכניות קונקריטיות".
במסמך אחר מיום 15.01.20 צוין כי המערערת סובלת מ "... חוסר יציבו ת אפקטיבית, לא ניתן לשלול הפרעה מהספקטרום דו קוטבי, ברקע הפרעת אישיות חמורה אשר אינה מאפשרת תפקוד תקי ן במסגרת כלשהי, לא מסוגלת לעבודה מפרנסת... שבוע אחרו ן קיימת החמרה במצבה לא היתה מס וגלת לצאת מהבית וללכת לסידורים".
מכאן לטענת המערערת היא סובלת מהפרעה קשה מאוד בתפקוד הנפשי והחברתי, ישנה הגבלה קשה מאוד על כושר העבודה או לפחות הפרעה קשה בתפקוד הנפשי והחברתי, קיימת הגבלה קשה של כושר העבודה לפי סעיף 34(ב)(5).
הוועדה לא התייחסה למסמכים הנ"ל.
המערערת הציגה בעיות נוספות כגון אלרגיה ובעיות בכלי דם שאין להם התייחסות של הוועדה. המערערת מפנה לתיעוד רפואי מיום 03.12.20 ומיום 19.10.20 לפיו המערעתר סובלת מהפרעות שינה ותפרחת אלרגית ובעיות אורטופדיות נוספות.
הארכת המועד: בד בבד עם הגשת הערעור , הגישה המערערת בקשה להארכת המועד להגשת הערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים. בבקשה נטען כי המערערת ללא תעודת בגרות ומוכרת כנכה נפשית והבינה ממכתב הדחיה שעליה לגשת לסיוע משפטי וכך עשתה.
המערערת פנתה ללשכה לסיוע משפטי עוד ביום 28.01.21. המערערת חשבה מנוסח מכתב הדחיה שעצם הפניה ללשכה לסיוע משפטי זה כמו להגיש את הערעור. אם היתה מבינה שעליה להגיש את הערעור בעצמה היתה עושה זאת.
המדובר גם בשנת מגפה (קורנה) שרק בימים אלה אנו יוצאים ממנה.

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות מן הנימוקים שלהלן:
ראשית, יש לדחות את בקשת המערערת להארכת מועד להגשת הערעור. למערערת אומנם 30% נכות נפשית ואולם היא אינה פסולת דין ואין בנכותה זו בכדי להאריך את המועדים.
המכתב מיום 29.12.20 ברור ונכתב בו מפורשות כי יש להגיש את הערעור לבית הדין וניתן לצורך כך להיעזר בסיוע המשפטי.
גם אם פנתה המערערת ללשכה לסיוע המשפטי ביום 28.01.21 חזקה על האחרון כי הנחה את המערערת כי עליה להגיש את הערעור לבית הדין.
תשומת לב כי המכתב הוא מיום 29.12.20 וברור כי התקבל קודם אך המערערת אינה מציינת מתי קיבלה אותו וכמה זמן חלף עד אשר פנתה ללשכה לסיוע משפטי.
הערעור הוגש באיחור גם לאחר שכבר פנתה לסיוע משפטי, כארבעה חודשים לאחר קבלתו אצל המערערת ופנייתה לסיוע.
תשומת לב כי ייפוי הכוח נחתם לבא כוחה ביום 18.04.21.
המשיב סבור כי דין הערעור להידחות גם לגופו של עניין שכן הערעור אינו מעלה כי נפלה כל טעות משפטית בפעולת הוועדה.
טענת המערערת היא טענה רפואית מקצועית אל מול החלטתה המקצועית של הוועדה ועל כן התערבות בשאלה רפואית אשר יש לדחותה על הסף.
יש לדחות טיעון המערערת בדבר התייחסות לתיעוד הרפואי, שכן אין חובה על הוועדה להתייחס לכ ל מסמך ומסמך, מה גם כי אי ן המדובר בחוות דעת ואף לא במסמך מהותי.
ממקרא הפרוטוקול עולה כי המערערת טענה בפני הוועדה את טענותיה בבהירות ואין לייחס לוועדה כל טעות משפטית בכך שלא טענה את מלואה טענותיה.

המועד להגשת הערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בהליכים כנגד החלטות של ועדות לעררים למיניהן, על פי חוק הביטוח הלאומי וחוקים אחרים, הפנייה לבית דין אזורי לעבודה נעשית בדרך של הגשת "ערעור". בהתאם לכך נקבעו המועדים להגשת ערעורים לבית הדין האזורי בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות), התשל"ז-1977 (התקנות). תקנה 2 לתקנות קובעת כי המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה לעררים או ועדה רפואית לעררים הוא תוך 60 ימים.

ההלכה המחייבת, כפי שנפסקה בעניין דולאני (עב"ל 33351-11-12 מוחמד דולאני – המוסד לביטוח לאומי, מיום 26/9/17) קובעת, כי לבית הדין לעבודה נתונה, מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, הסמכות להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטות של ועדות ערר למיניהן, וזאת בהתקיים "טעם מיוחד" להארכת המועד.

בענייננו,מעיון בחומר שבתיק עולה כי מכתב המשיב נשלח למערערת במענה בשד' המגינים בעיר חיפה עוד ביום 29.12.20. המערערת מאשרת כי מכתב המשיב התקבל לידיה במהלך חודש ינואר 2021 והיא פנתה ללשכה לסיוע משפטי ביום 28.01.21. ואולם, הערעור לבית הדין הוגש בתאריך 25.05.21, שלא במסגרת סד הזמנים הקבוע בתקנות לצורך הגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים. כך שהערעור אכן הוגש באיחור.

יחד עם זאת אין להתעלם מהעובדה כי מייד עם קבלת מכתב המשיב פנתה המערערת, אדם שהוא דל אמצעים הסובלת מנכות נפשית בשיעור 30% ללשכה לסיוע משפטי לצורך קבלת סיוע משפטי, והמערערת קיבלה ייצוג משפטי אך במהלך חודש אפריל אפריל 2021 סמוך להגשת הערעור. לצד זה יצוין כי בשנה – שנתיים האחרונות משתוללת מגפת הקורונה עם כל ההגבלות והסגרים, כך שגם נימוק זה יש לקחת בחשבון עת באים לקבוע האם ערעור הוגש באיחור אם לאו.

זאת ועוד, הלכה פסוקה היא, כי יכול וסיכויי הערעור יעלו כדי 'טעם מיוחד' להארכת מועד הגשת הערעור, וכי הטעמים המנויים בתקנה 125 אינם מהווים רשימה סגורה של טעמים העולים כדי 'טעם מיוחד', ויש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו, בשים לב לכך שעל פי ההלכה הנוהגת בבתי הדין, את תקנה 125 לתקנות יש לפרש מתוך גישה סלחנית ההולמת את ייעודו של בית הדין לעבודה.

עיון בכתבי בית הדין ובחומר שלפני מעלה, כי יש מקום לקבל את הערעור גם לגוף הדברים, כפי שיבואר בהמשך, ומשכך סיכויי הערעור מהווים שיקול להארכת המועד. במצב דברים זה, צירוף הנסיבות של פניית המערערת ללשכה לסיוע משפטי, מגפת הקורונה עם המגבלות שחלות בעטייה וסיכויי הערעור, יש בהם, במצטבר, כדי להצדיק את הארכת המועד להגשת הערעור.

לסיכום, מכל הטעמים שהובאו לעיל נדחית טענת ההתיישנות.

דיון והכרעה בערעור לגופו,
במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, פרוטוקול הוועדה ובמסמכים הרפואיים, ושקלתי את טענות הצדדים בדיון, מצאתי כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן-

ועדה מדרג ראשון קבעה כי למערערת דרגת נכות יציבה בשיעור 30% בגין הפרעת הסתגלות. הוועדה לעררים אישררה את החלטת הדרג הראשון וקבעה כי היא מסתפקת בדחיית הערר. הוועדה ערכה בדיקה קלינית ומצאה, בין היתר, כי אין עדות להפרעה אפקטיבית מג'ורית או לפסיכוזה, מעולם לא היתה מאושפזת ומתנהלת באופן עצמאי.

ואולם, בפני הוועדה הונחו מסמכים רפואיים (סעיף 3 עמוד 1 לפרוטוקול הוועדה) ממרפאת בריאות הנפש קריית אליעזר המתארים את מצבה הנפשי של המערערת. כך לדוגמא באישור הרפואי מיום 15.01.20 צוין, בין היתר, כי המערערת אובחנה כסובלת מהפרעת חרדה מלווה דיכאון דיסטמי כאשר ברקע הפרעת אישיות בלתי יציבה מבחינה אמוציונאלית לא מסוגלת לצאת מהבית, סובלת מחרדות ....מטופלת בונדורמין 0.25 מג' (נוטלת כמויות מופרזות) ריטלין 60 מג' נוטלת כמויות מופרזות של כדורי הרגעה" ו "מביעה מחשבות אובדניות ללא תוכניות קונקרטיות". עוד צוין במכתב כי בשובע האחרון קיימת החמרה במצבה, לא הייתה מסוגלת לצאת מהבית וללכת לסידורים והומלץ על אשפוז בבית חולים רמב"ם לצורך איזון תרופתי.
במקום אחר צוין, כי המערערת סובלת מהפרעת חרדה ודיכאון, התקפי פאנקיה, חוסר יציבות אפקטיבית, לא ניתן לשלול הפרעה מספקטרום דו קוטבי, ברקע הפרעת אישיות חמורה אשר אינה מאפשרת תפקוד תקין במסגרת כלשהי, לא מסוגלת לעבוד בעבודה מפרנסת, בנוסף אובחנה כסובלת מ- ADHD, מטופלת בריטלין.

הנה כי כן ממקרא התיעוד הרפואי אשר הונח בפני הוועדה עולה, לכאורה, כי המערערת סובלת מהפרעת חרדה ודיכאון, חוסר יציבות אפקטיבית ולא שניתן לשלול הפרעה בספקטרום דו קוטבי ללא אפשרות לתפקוד תקין במסגרת כלשהי או לעבודה מפרנסת.

הוועדה לא התייחסה לתיעוד הרפואי שהונח לפניה. יצוין כי מעיון ברשימת המסמכים בסעיף 3 לפרוקטול עולה כי התעיוד הרפואי הונח לפני הוועדה, ואולם הוועדה לא התייחסה לתוכן המסמכים, לא התייחסה לעובדה כי המערערת הביעה כוונות אובדניות ולא התייחסה להשפעה על התפקוד הנפשי, החברתי וכושר העבודה. בניגוד לטענת ב"כ המשיב, המדובר במסמכים רפואיים מהותיים אשר מתארים באופן מפורט את מצבה הנפשי של המערערת והעובדה כי היא אינה מסוגלת לתפקוד תקין במסגרת כלשהי או לעבודה מפרנסת, כך שהיה על הוועדה לעיין במסמכים וליתן את דעתה לאמור בהם, ובוודאי כשמעיון בפרוטוקול עולה כי המסמכים הונחו על שולחן הוועדה ואף פורטו בין רשימת המסמכים וחוות הדעת שהונחו בפניה.

יצוין בהקשר זה כי בהתאם לסעיף 34 (סיפא) בעת קביעת נכותו של מבוטח ייבחנו גם הקריטריונים הבאים: התפקוד הנפשי והחברתי וכושר העבודה. אולם, ממקרא הפרוטוקול לא ניתן להבין כיצד הוועדה בחנה קריטריונים אלו, אם בכלל, למרות שבפני הוועדה הועמד תיעוד רפואי המאשר זאת.

אשר לטענות המערערת לעניין הפרעות שינה ובעיות אלרגיה, דינן להידחות. שכן מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי לא הועלו בפני הוועדה טענות כלשהן בנושאים אלה למרות שלמערערת ניתנה האפשרות לשטוח את טענותיה ותלונותיה במלואן, ואין לייחס לוועדה כל טעות משפטית בכך שהמערערת לא טענה את מלוא טענותיה.

סוף דבר- הערעור מתקבל.
עניינה של המערער ת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) , בהרכבה מיום 22.12.20, על מנת שתתייחס למסמכים הרפואיים שהונחו לפניה והמפורטים בסעיף 3 לפרוטוקול מיום 22.12.20. כמו כן, הוועדה תבחן את התפקוד החברתי וכושר העבודה של המערערת ותשקול עמדתה בשנית.
המערערת ובא כוחה יוזמנו לוועדה לטעון את טענותיהם.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
הואיל והמערערת מיוצגת באמצעות הלשכה לסיוע משפטי, אינני עושה צו להוצאות.
לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח אלול תשפ"א, (05 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: שרה זנה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: