ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רעיונות 2000 בע"מ נגד עיריית תל-אביב-יפו :

לפני כבוד ה שופטת אסתר נחליאלי חיאט

העותרת

רעיונות 2000 (1999) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אופיר טביב

נגד

המשיבים
1.עיריית תל-אביב-יפו
2.מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד ליטל בן צבי ואח'
מהשירות המשפטי של העירייה

פסק דין

1. העתירה שהגישה העותרת, חברת רעיונות 2000 (1999) בע"מ היא ליתן סעד הצהרתי "כי חלה התיישנות על חוב הארנונה ... [ו]הואיל וחוב הארנונה התיישן, אסור היה על המשיבים לפעול לגבייתו, וכי על המשיבים להשיב לעותרת את כל הכספים אשר מומשו בהליך העיקול, ולפצות את העותרת על נזקיה" (סעיפים 48, 49 לכתב העתירה).

2. חוב הארנונה נשוא העתירה הוא בקשר לנכס בו החזיקה העותרת בשנים 2000-1999 ברחוב הכישור 1 בתל-אביב (להלן: "הנכס ברחוב הכישור"), ונכון ליום 5.5.2021 עומד על סך של 93,753 ₪ (להלן: " חוב הארנונה" או "החוב").
לציין כי יש מחלוקת לעניין התקופה שבה החזיקה העותרת בנכס. לפי המשיבה 1 (להלן: "העירייה") הרישום בספריה מראה כי העותרת החזיקה בנכס מחודש יולי 1999 ועד יום 31.12.2000, ואילו העותרת מציינת כי מועד הכניסה לנכס הוא כרשום בספרי העירייה אך לטענתה הפסיקה להחזיק בנכס ביום 31.8.2000 ולתמיכה בטענתה צרפה חוזה שכירות שלפיו תקופת השכירות היא עד 30.6.2000 ( נספח א), אז עברה לרחוב המרכבה בחולון (להלן: "הנכס בחולון") בו החזיקה עד 31.8.2002. ואולם ה מחלוקת זו אינה רלוונטית לענייננו, שכן עתירת העותרת אינה לעצם החוב אלא להתיישנות החוב ולשיהוי בפעולות הגבייה של החוב.

טענת העותרת
3. במשך כ-20 שנים מאז עזבה את הנכס ברחוב הכישור לא הודיעה לה העירייה על חוב הארנונה, ולא פעלה לגבייתו, וככל שנקטה בהליכי גבייה מנהליים לגביית החוב, לא הביאה זאת לידיעתה. כך למשל, מכחישה העותרת את הליכי הרישום והוצאת המיטלטלין שעשתה העירייה בכתובות המפורטות בתשובת העירייה ובנספחיה, וככל שבוצעו היה זה לאחר שהעותרת עזבה את הנכסים. ולמשל הפעולה שנערכה ביום 3.8.2003 להוצאת מיטלטלין בנכס ברחוב הכישור שגם מוסכם על העירייה שהעותרת לא החזיקה באותה עת בנכס.

4. לטענת העותרת נודע לה לראשונה על החוב רק ביום 19.8.2019, עת שלחה העירייה הודעת מייל על קיומו של החוב (נספח ג), אך העותרת לא ייחסה לכך חשיבות בהעדר פרטים על החוב. בהמשך, באוגוסט 2020, רשמה העירייה עיקול על חשבון הבנק של העותרת על סך 93,958 ₪ (נספח ב לעתירה; סעיף 11 לעתירה), ו אז הבינה, כך העותרת, כי עומד לחובתה חוב שהעירייה פועלת לגבייתו.

5. זוהי התשתית עליה מבססת העותרת את עתירתה ולמעשה את הסעד ההצהרתי המבוקש כי החוב התיישן וכי העירייה השתהתה שיהוי ממשי בגביית החוב – דבר שהביא להתיישנות ומצדיק קבלת העתירה ומחיקת החוב.

תשובת העירייה
6. העירייה הציגה את רשימת הפעולות שנעשו לאורך כל השנים לגביית חוב הארנונה של העותרת, ובצידה מסמכים המעידים על ביצוע הפעולות ועל כך שהעותרת ידעה על קיומו של החוב. עוד הוצגה תכתובת משנת 2019 (נספח 19 לתגובת העירייה) בין העירייה לבין בעלת השליטה בעותרת שלאחריה נערכה פגישה בין הצדדים (ביום 18.9.2019), ובה דובר על הצעות פשרה לסילוק החוב (תרשומת מהפגישה בנספח 20). מכאן שהעותרת היתה מודעת לחוב ולא התנגדה לו, גם לא טענה לשיהוי בפעולות הגבייה שנעשו.

7. לטענת העירייה יש לדחות את העתירה על הסף מחמת שיהוי בהגשתה, שכן גם לשיטת העותרת היתה מודעת לחוב במועד הפגישה שנערכה בין הצדדים, קרי, בספטמבר 2019; ואולם רק כשנה לאחר מכן בספטמבר 2020 ראתה ל הגיש את העתירה דנא . כן נטען כי יש לדחות את העתירה גם לגופה, מאחר שחזקת התקינות המנהלית ותקינות ספרי העירייה תומכות בקבלת טענת העירייה בדבר מודעות העותרת לחוב. לטענתה, העותרת לא הביאה ראיות לכך שהחוב התיישן, ו גם לא לכך שהעירייה לא נקטה פעולות לגבייתו, ולכן ראוי לשיטת העירייה לדחות את העתירה.

8. טרם הכרעה ראיתי לציין כי נסיונותי להביא הצדדים לפשרה לא צלחו, אף כי ניתנה להם ארכה בטרם אכריע בעתירה, אך לפי הודעת העירייה מ-11.7.2021 לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות כלשהן וזאת לאחר שהעירייה גילתה שהעותרת חידשה את פעילותה העסקית.

דיון והכרעה
9. לאחר שעיינתי בעתירה ובתשובת העירייה, כן עיינתי בנספחים השונים שצורפו לכתבי הטענות - מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות.

10. תחילה לציין כי במסגרת עתירה זו מתבקש למעשה סעד הצהרתי לפיו מבוקש להצהיר שהעותרים אינם חייבים חוב כלשהו לעירייה, וכפועל יוצא מבוקש להורות על ביטול הליכי הגבייה והאכיפה. עניינה של העתירה הוא אפוא, רצון לקבל סעד הצהרתי לביטול חוב. אין כל החלטה עניינית או קונקרטית של העירייה שאותה תוקפת העותרת, וכל כולה של העתירה הוא ניסיון לבטל את החוב מאחר שהעותרת לא היתה מודעת לחוב ולפעולות הגבייה והאכיפה שנערכות כלפיה, וכל העתירה עוסקת במטרה אחת ויחידה – למחוק את החוב ולהפסיק את פעולות הגבייה והאכיפה. עולה אפוא כי בהעדר החלטה מנהלית שהעותרת מבקשת לתקוף, ממילא אין סעד הנובע מהחלטה קונקרטית של הרשות, וקיום של החלטה נתקפת היא דרישה שבדין – כך תקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א-2000, לפיה על העותר לכלול בכתב העתירה את "תיאור ההחלטה נושא העתירה..." (תקנה 5(ב)(3) ולצרף העתק צילומי שלה (תקנה 5(ד)).
אלא שבדנא אין החלטה שכזו, ונראה כי כבר מטעם זה דינה של העתירה להדחות. כל שמבוקש בעתירה הוא סעד הצהרתי למחיקת החוב – ונראה כי סעד הצהרתי אינו מסוג הסעדים הניתנים בבית המשפט המנהלי.

11. ואולם לא אסתפק באמור לעיל. הראיות שהציגה העותרת אינן מצביעות על התיישנות ולא על עילה כלשהי למחיקת החוב. אמנם טוענת העותרת כי חלפו כעשרים שנה מהתגבשות חוב הארנונה ורק אז נזכרה העירייה לפעול לגבייתו. אלא שלמעט טענה סתמית אין בידי העותרת כל אינדיקציה הסותרת את הראיות המנהליות של העיריה.
מהראיות שהציגה העירייה עולה תמונה שונה לחלוטין, לפיה העירייה פעלה ברציפות כל השנים לגביית החוב, ואף השקיעה כספים לביצוע הפעולות. כך הוא למשל מסמך פירוט פעולות האכיפה ששלחה העירייה לעותרת ביום 3.9.2020, ממנו עולה כי העירייה ביצעה פעולות לגביית החוב וליידוע העותרת (נספח ד לעתירה). העירייה לא הסתפקה ברשימת הפעולות אלא צירפה לתשובתה מקבץ של דו"חות אותנטיים של הגורמים שביצעו את פעולות הגבייה, ומילאו את הדו"חות לאחר ביצוע הפעולות. ראו למשל דו"חות לדרישת תשלום החוב שנשלחו לעותרת בימים 8.5.2000 ו-31.5.2000, לכתובת הנכס ברחוב הכישור (נספחים 2, 3 לתשובת העירייה); דו"חות משנת 2002 לתפיסת מיטלטלין בנכס בחולון שבו החזיקה העותרת (נספח 5 לתשובת העירייה); דו"חות משנת 2005 לתפיסת מיטלטלין בנכס בראשון לציון בו מתגוררת בעלת השליטה של העותרת (נספח 9); מסמכים משנת 2007 המעידים כי נעשו פעולות לאיתור חשבונות בנק של העותרת ולעיקולם (נספח 18); דרישות לתשלום החוב מהשנים 2019-2007, שנשלחו לעותרת ולבעלת השליטה בה (נספחים 16-10); ועוד. מתאימים לעניין זה דברי בית המשפט בע"א 8158/16 בן מנחם נ' פקיד שומה חיפה (16.10.2018):
"לאחר שנים כה רבות – ומשהראה המשיב כי שלח הודעות עיקול – אני סבורה שעומדת למשיב חזקת תקינות המינהל, וכל עוד לא הוכח אחרת חזקה שהודעות עיקול אלה הגיעו ליעדן. חזקת תקינות המינהל נועדה בדיוק למקרים מסוג זה, שבהם הרשות עשויה להידרש להציג ראיות לפעולות שבהן נקטה לאחר שנים רבות (ראו: ע"א 6066/97 עיריית תל אביב נ' אבן אור פסגה רוממה בע"מ (2000); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד, משפט מינהלי דיוני 35-33 (2017))." (עמ' 13-12).
הראיות שפורטו לעיל מצביעות על כך שבמשך כל השנים פעלה העירייה לגביית החוב, וזאת שלא כמו טענת העותרת שאין לה על מה שתתבסס. לא ניתן לקבל את הטענה הסתמית של העותרת כי "יש להטיל ספק רב באמינות פעולות האכיפה" שביצעה העירייה (סעיף 28 לעתירה), זאת מאחר שהעירייה נהנית מחזקת התקינות המנהלית, ועל העותרת, הטוענת אחרת מוטל הנטל לסתור את חזקת התקינות, וזאת לא עשתה. אך לא רק זאת, שהרי צד להליך משפטי, ואין זה משנה אם מדובר ברשות מנהלית, הטוען ל"חוסר אמינות" של ראיות חייב להביא ראיות ברורות וממשיות, המעידות על חוסר אמינות או זיוף הראיות (עת"ם (מרכז) 31587-11-10‏ ‏דולמן רונה ורם נ' מועצה מקומית שוהם, 15 (10.7.2011)), ואין מקום להעלות טענות בעלמא ללא בסיס ממשי, וכאמור, שבעתיים כך כשמנגד קיימת חזקת התקינות המנהלית.

12. לאמור לעיל אוסיף כי גם אין לקבל את הטענה כי העותרת לא ידעה על קיומו של חוב הארנונה עד שנת 2020. כפי שעולה מהחומר שהציגה העירייה, נשלחו לעותרת מספר מכתבי דרישה לגביית החוב, ולפי סעיף 12ב לפקודת המיסים (גבייה): "הודעה, דרישה, צו או כל מסמך אחר שיש להמציאם לפי פקודה זו, יראו אותם כאילו הומצאו כדין אם נמסרו למי שנועדו, או הונחו במקום מגוריו או במקום עסקיו הרגיל או נשלחו לשם על שמו בדואר...". לפיכך, די בראיות שהציגה העירייה בדבר שליחת דרישות לתשלום החוב לכתובות של העותרת כדי להצביע על כך שהעותרת ידעה על החוב.
אלא שגם לולא חזקת התקינות המנהלית וללא חזקת ההמצאה מכוח הפקודה, ניתן ללמוד מהראיות שהוצגו כי העותרת ידעה על החוב. כך למשל, דרישות התשלום שנשלחו לעותרת בשנת 2000 (נספחים 2, 3 לתשובת העירייה) נשלחו לנכס ברחוב הכישור בתקופה שגם לשיטת העותרת היא החזיקה בנכס, ואין לקבל את הטענה ה סתמית כי פעולות האכיפה התבצעו בשעה שהעותרת הפסיקה להחזיק בנכסים; כך פעולות תפיסת המיטלטלין בנכס בחולון התבצעו בשנת 2002, בתקופה שגם לשיטת העותרת היא החזיקה בנכס. ולא רק זאת אלא שמהחומר עולה כי באחד מהביקורים יש חתימה של 'החייב' על גבי הדו"ח (נספח 5; לטענת העירייה החותם הוא בן זוג של בעלת השליטה); ובדו"ח תפיסת המיטלטלין משנת 2005 צויין כי יש נוכחות בדירת המגורים של בעלת השליטה בעותרת, אך 'קיימת התנגדות לפתוח את דלת המגורים' (נספח 9).
מדובר בראיות אותנטיות שפורטו ומהן עולה כי העותרת ידעה שהעירייה מבצעת פעולות לגביית חוב הארנונה. טענת העותרת כי 'לא ידעה' על החוב מאחר שלא ננקטו פעולות גבייה כל השנים, אין לה על מה שתתבסס, ואני דוחה אפוא את הטענה.

13. ואם לא די בכל האמור, הרי ניתן היה כבר בראשית הדברים לדחות את העתירה מחמת השיהוי. אין חולק, גם לשיטת העותרת, כי לכל המאוחר ידעה על חוב הארנונה במהלך חודש אוגוסט 2019 עת התכתבו הצדדים בקשר לחוב הארנונה. באותה הודעה כתב נציג העירייה "בהמשך לשיחתנו הטלפונית, מצ"ב כרטיס לקוח אודות החוב"; ובהמשך "אבקש ליצור עמי קשר על מנת לקבוע פגישה מתאימה במשרדנו, לצורך הסבר נוסף והסדר החוב" (נספח ג לעתירה). ואכן לטענת העירייה קיימו הצדדים פגישה בקשר לחוב, ודיווח על הפגישה מופיע במחשבי העירייה וצורף לתשובת העירייה (נספח 20). עולה אפוא כי העותרת ידעה על החוב לכל המאוחר כשנה לפני שהג ישה את העתירה דנא (רק ביום 16.9.2020). וידעה במשך חודשים על החוב אך לא עשתה דבר, ולכן בפעולותיה יש שיהוי המצדיק כשלעצמו דחיית העתירה.

14. כאמור, העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, כ"ג אלול תשפ"א, 31 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רעיונות 2000 בע"מ
נתבע: עיריית תל-אביב-יפו
שופט :
עורכי דין: