ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פרידה סייג ז"ל נגד עיריית בת ים :

לפני כבוד השופט, סגן הנשיא אליהו בכר

עותרים

1.פרידה סייג ז"ל
2.עזבון המנוח יעקב סייג באמצעות חי סייג
ע"י ב"כ עו"ד אורה רבין ו/או רביד ברנר

נגד

משיבה

עיריית בת ים
ע"י ב"כ עו"ד מילי וייס-ורסנו

פסק דין

לפניי עתירה לביטול חובות העותרים בארנונה, מים וביוב לעיריית בת ים.
רקע בתמצית
העותרים – המנוחים פרידה ויעקב סייג ז"ל , היו בעלי זכויות הקניין בדירה ברחוב כ"ט בנובמבר 35 בבת ים (להלן: " הדירה"). המנוחים התגוררו בדירה משנת 1979 ועד שנת 1992, אז עזבו את הארץ ועברו להתגורר במקסיקו. כעולה מהעתירה משנת 1992 ולמשך שנים ספורות לאחר מכן התגוררה בדירה קרובת משפחתם, ו לאחר פטירתה הדירה עומדת ריקה מזה 15 שנה ואינה בשימוש.
אין מחלוקת בין הצדדים כי מאז שנת 2003 לא שולמו חשבונות הארנונה, המים והביוב לדירה. ע"פ נתוני המשיבה, עומד החוב בגין מיסי עירייה על סך של כ- 168,098 ₪ נכון ליום 12.3.2020 (נספח 1 לתגובת העירייה). חלוקת החוב היא כדלקמן (נספח 2 לתגובה העירייה – סה"כ 167,101 ₪ ליום 8.3. 2020; הסכומים המפורטים להלן מעוגלים ללא אגורות ): חוב עבור ארנונה בסך 153,629 ₪, לפי כ-600 ₪ עד 900 ₪ לחודשיים החל מחודש יולי 2003 ועד אפריל 2020 – חיוב נומינלי של כ-77,674 ₪ בתוספת כ-75,954 ₪ עבור ריבית והצמדה; חוב עבור מים בסך כ-557 ₪, כ-15 ₪ לחודשיים מיולי 2003 ועד אוקטובר 2009 – חיוב נומינלי של כ-196 ₪ בתוספת ריבית והצמדה בסך של כ-361 ₪; חוב עבור ביוב בסך כ-1,104 ₪ מיולי 2003 ועד אוקטובר 2009 – חיוב נומינלי של כ-355 ₪ בתוספת ריבית והצמדה בסך של כ-749 ₪; חוב עבור עיקולי בנקים בסך של כ-1,245 ₪ , עבור 15 עיקולי בנקים מינואר 2010 ועד יוני 2019 – חיוב נומינלי של כ-976 ₪ בתוספת כ-269 ₪ ריבית והצמדה; חוב עבור אגרת פתיחת מונה בסך של כ-961 ש"ח – חיוב נומינלי של 277 ₪ בתוספת 684 ₪ ריבית והצמדה; חוב עבור הוצאות משפטיות מדצמבר 2016 בסך של כ-1,482 ₪ - חיוב נומינלי של 1,225 ₪ בתוספת 257 ₪ ריבית והצמדה; חוב עבור ניתוק חוץ מפברואר 2007 בסך של 261 ₪ - חיוב נומינלי בסך 95 ₪ בתוספת 166 ₪ ריבית והצמדה; חוב עבור עמלת החזר מאוקטובר 2003 בסך של כ-50 ₪ - חיוב נומינלי בסך 14 ₪ בתוספת 36 ₪ ריבית והצמדה; חוב עבור אגרת גבייה מנהלית בסך 5,114 ₪ , כ-29 פעולות בסכומים משתנים ממאי 2005 ועד ספטמבר 2019 – סך נומינלי של 2,630 ₪ בתוספת ריבית והצמדה בסך 2,484 ₪; ח וב עבור 2 פעולות עיקול טאבו מינואר 2007 ומאוגוסט 2016 בסך 556 ש"ח – סך נומינלי של 287 ₪ בתוספת 269 ₪ ריבית והצמדה .
העירייה נקטה פעולות גבייה מנהליות שונות במרוצת השנים ( ס' 11 לתגובה ונספחים 7-5 ו-10-11 לתגובה), ובכלל זה הטילה עיקולי בנקים, ביצעה ביקורים בדירה לצורך רישום והוצאת מעוקלים ומשלוח מכתבי דרישה והתראות לפני פתיחת בהליכי הוצאה לפועל . החיובים בגין פעולות אלו אף התווספו לחובות עבור הארנונה, המים והביוב כמפורט לעיל. הליכי הגבייה הגיעו לשיא בנובמבר 2016 אז פתחה העירייה בהליך הוצאה לפעול נגד העותרים, וביקשה צו המאפשר מכירת הדירה ע"פ ס' 8 לפקודת המסים (גבייה) (נספח 2 לעתירה).
ביום 15.4.2019 פנתה המנוחה באמצעות ב"כ לעירייה וביקשה להסדיר את החוב כשהיא מציינת שבשל מצבה הרפואי, העדר הכנסה וגילה המבוגר היא הייתה זכאית להנחה בתקופת החוב. העירייה סירבה להפחתת החוב, כיוון שהעותרת לא גרה בנכס ומכאן שאינה זכאית להנחה; ביום 30.6.2019 ביקשה ב"כ העותרת לבחון האם ניתן להפחית מהחוב בשל היותו של הנכס לא ראוי לשימוש מזה 15 שנים , לאחר שנציג מטעמה הגיע לדירה וגילה שאין בדירה חשמל, אינסטלציה, מטבח ושירותים. גם בקשה זו נדחתה ע"י העירייה מהטעם שלא ניתן לתת פטור רטרואקטיבי עבור נכס שאינו ראוי לשימוש, כיוון שמתן הפטור מותנה בביקור של פקח בנכס המוודא את מצבו .
מכאן העתירה דנן, במסגרתה התבקש לבטל את מלוא החוב, להפסיק את הליכי הגבייה לרבות הבקשה למימוש הנכס ולהורות לעירייה להוציא לעותרים אישור ללשכת רישום המקרקעין.
טענת העותרים
נטען שהמנוחים התגוררו בעבר בדירברו למקסיקו, מר יעקב סייג ז"ל נפטר בשנת 2001 והעותרת הייתה מצויה במצב רפואי קשה במקסיקו, לא ביקרה בישראל כ-30 שנים, והלכה לבית עולמה לאחר הגשת העתירה. הדירה, כך נטען, לא משמשת למגורים מזה כ-15 שנים.
בעתירה נטען שיש לפטור את העותרים מתשלום החוב בשל הנימוקים הבאים: ראשית, נטען שהחוב התיישן ושהרשות השתהתה בגבייתו במשך שנים, בניגוד לחובתה המנהלית, להלכה הפסוקה ולהנחיות היועמ"ש. נטען כי דרישות החוב, מסמכי ההוצאה לפועל וכיו"ב הגיעו לידיעת העותרת רק בסמוך להגשת העתירה והרשות לא טרחה להביא את קיומו של החוב לידיעתה במשך שנים ארוכות, וכי פתיחת ההליך בהוצאה לפועל בשנת 2016 אינה מרפאת את הפגם, משמדובר בחוב משנת 2003. נטען שכאשר חייב מתגורר בחו"ל במשך שנים ארוכות, הדרך הנכונה להמצאת התראות בטרם נקיטה בהליכים דרסטיים היא קבלת היתר להמצאה מחוץ לתחום , וכי באי המצאה מנעה העירייה מהעותרת לממש את זכות הטיעון שלה; שנית, נטען כי התנהלות הרשות בבקשתה למימוש הנכס נעשתה תוך הפרה של חובת תום הלב וחובת ההגינות. נטען שמדובר באמצעי קיצון לא מידתי, במיוחד בהינתן שהעירייה לא הביאה לידיעת העותרת את קיומו של החוב וכן לאור מצבה הרפואי הקשה; שלישית, נטען כי יש לפטור את הנכס מתשלום בשל היותו נכס שאינו ראוי לשימוש ע"פ ס' 330 לפקודת העיריות. נטען כי "למיטב ידיעת העותרת" מזה שנים ארוכות הנכס אינו ראוי למגורים, מצוי במצב תחזוקתי לקוי ביותר – דלתות וחלונות שבורים, העדר מים וחשמל, ללא שירותים ואמבטיה והמערכות הבסיסיות אינן פועלות; רביעית, נטען כי יש לפטור את העותרת מתשלום ולחילופין לזכות אותה בהנחה נוכח מצבה הכלכלי, הרפואי והאישי – אלמנה שידעה חיים לא קלים, אושפזה בטיפול נמרץ במקסיקו ונדרשה לאחות צמודה וקוצב לב, שמצ בה הכלכלי אינו טוב. נטען כי "קיים מגוון רחב של פטורים מתשלום ארנונה/הנחות" וכי שלילה קטגורית מראש של הזכאות לפטור ללא בחינה פרטנית, רק מהטעם שהעותרת לא גרה בנכס, אינה כדין.
טענות העירייה
העירייה טענה טענות סף. נטען שהעתירה הוגשה בשיהוי שכן פניית העותרים לעירייה באמצעות ב"כ הייתה בחודש אפריל 2019 והעתירה הוגשה ביולי 2019 – יותר מ-45 ימים לאחר שהעותרים גילו על החוב גם לטענתם. עוד נטען שמדובר בחוב משנת 2003 שהעותרים ידעו על היווצרו ועל פעולות הגבייה שנעשו בעקבותיו, אך נזכרו להגיש את עתירתם בחלוף 14 שנים ; בנוסף נטען שאין לבית המשפט סמכות לדון בטענות בדבר פטור בגין נכס ריק או נכס שאינו ראוי למגורים. נטען שהיה על העותרים להגיש השגה וערר, אולם הם לא העלו טענותיהם בזמן אמת וויתרו על זכותם.
עוד נטען כי העותרים לא טרחו לעדכן כתובת אחרת למשלוח דרישת התשלום, וכי בנסיבות אלו כדין נשלחו הדרישות לנכס. נטען כי ברור שהעותרים ידעו על קיומו של החוב המצטבר במהלך השנים ועל דרישות התשלום, ולראיה בשנת 2003 הם ביצעו הסדר על חשבון החוב על אף שגרו במקסיקו משנות ה-90. המשיבה הוסיפה וטענה כי החל משנת 2004 נקטה בהליכי נרחבים, רציפים ומתקדמים לגביית החוב, לרבות משלוח מכתבי דרישה, עיקולי בנקים, עיקול והוצאת מיטלטלין, רישום שעבודים על הנכס, משלוח מכתבים ופתיחת תיק הוצל"פ למימוש החוב. בנסיבות אלו, נטען כי החוב לא התיישן והפך חלוט וסופי. אשר לטענת הפטור בשל מצב הנכס נטען כי העותרים לא הגישו בקשה מתאימה ומהמשיבה נמנע מלבחון טענה זו בזמן אמת וברור שלא ניתן לבדוק כיום בדיעבד מה היה מצב הנכס בעבר. אשר לטענה להנחה בשל מצב העותרת, נטען כי מדובר בטענה שנטענה בצורה סתמית, כי לא הוגשה בקשה בזמן אמת וכי על פי החוק לא ניתן לקבל הנחה אם לא גרים בפועל בנכס.
דיון והכרעה
כמפורט לעיל – לעותרת ארבע טענות מרכזיות לביטול החוב: התיישנות ושיהוי ; פעולת העירייה בחוסר הגינות וחוסר תום לב ; נכס לא ראוי לשימוש ; ומצבה הכלכלי, הרפואי והאישי של העותרת. אדון בהן על פי סדרן.
בהינתן שהגעתי למסקנה שדין העתירה דחייה לגופו של עניין, לא מצאתי להרחיב בטענות הסף של העירייה. אציין בתמצית כי ביום 16.6.2019 דחתה העירייה את בקשת העותרים להנחה בשל מצבה, כי ביום 26.6.2019 שלחה העירייה לעותרים את פירוט החוב וביום 1.7.2019 דחתה העירייה את בקשת העותרים לפטור בשל נכס שאינו ראוי לשימוש (נספח 4 לעתירה). העתירה הוגשה ביום 15.7.2019 ולא מצאתי כי נגרם לעירייה נזק מהגשת העתירה במועד בו הוגשה. כזכור מדובר בחוב שהחל להצטבר בשנת 2003, תיק ההוצאה לפועל נפתח בשנת 2016, ובשנת 2019 עדיין לא מומש הנכס כאשר נוהלו כמפורט לעיל תכתובות בין הצדדים. עוד יצוין כי טענתם המרכזית של העותרים היא התיישנות החוב בשל אי נקיטה בהליכי גבייה במשך שנים – טענה שללא ספק מצויה בסמכות בית משפט זה .
התיישנות ושיהוי
מהמסמכים שצורפו התרשמתי כי המשיבה לא נקטה במדיניות "שב ואל תעשה" במשך שנים כנטען, אלא פעלה בהליכי גבייה מנהליים רבים ורצופים לאור ך שנים רבות , לרבות משלוח מכתבי התראה ודרישות ומכאן שהחוב לא התיישן כנטען. כך לדוגמה על פי תיעוד ממחשבי המשיבה (נספח 5 לתגובה) עולה כי נשלחו פקודות/בקשות עיקול למספר בנקים שונים בשנים 2005, 2008 ו- 2010 -2019, כמו כן עולה כי בוצעו פעולות לרבות ביקור בנכס לרישום והוצאת מעוקלים בשנים 2005, 2007 (3 פעמים), 2009, 2012, 2014 (3 פעמים), 2015 (3 פעמים), 2016, 2017 (פעמיים) ו- 2019 (4 פעמים). כמפורט לעיל, בשנת 2016 אף נפתח הליך הוצאה לפועל למימוש הדירה. העותרים טענו כי בשל "נתק" במשלוח מכתבי ההתראה (האחד בשנת 2004 והבא אחריו בשנת 2013) החוב התיישן. לא מצאתי בטענה זו ממש, משום שכמפורט לעיל המשיבה נקטה בהליכים שונים בתקופה שבין שנת 2004 לשנת 2013, ודי ב כך כדי למנוע התיישנות החוב. עוד יצוין כי חובות העותרים אינם רק לשנת 2003 – אלא גם לגבי כל שנה מאז. קרי – לא יכולה להיות מחלוקת כי יש חובות מהשנים האחרונות שכלל לא ניתן לטעון לגביהם התיישנות. מכאן, גם אם היה טעם בטענת העותרים בדבר "הנתק" בהליכי הגבייה (ולא כך הוא) , העותרים כלל לא הבחינו בטיעונים בין חוב שהתיישן לנוכח תקופת הנתק ובין חובות שלא התיישנו – אלא ביקשו לבטל את תשלום הקרן והריבית "לכל תקופת הנתק" (ר' השלמת הטיעון מטעמם) – ולכך לא ניתן להיעתר. כך גם לא מצאתי ממש בטענות העותרים ש"העלו תמיהה" בנוגע להליכי העיקול בבנקים ופעולות רישום והוצאת המעוקלים. רישומי הרשות המנהלית מוחזקים כתקינים, ואין די בטענות בעלמא כגון השוני בצבע המזוזות בביקורים השונים או שעיקולי הבנקים הם "רשימת מכולת" כדי לסתור חזקה זו (ר' והשוו - ע"א 3901/11 מחקשווילי נ' רשות המיסים בישראל, פס' 22-23 לפסק דינה של כבוד השופט ברק-ארז (07.08.2012)). מכל מקום, טענות אלו קיבלו מענה מספק בטיעוני העירייה.
אם כן, השתכנעתי כי העירייה פעלה באופן אקטיבי לגביית החוב ולא ישנה על זכוי ותיה, אלא פעלה במשך שנים בהליכי גבייה שונים. מכאן שהחוב לא התיישן.
התנהלות הרשות שלא בתום לב
אין בידי לקבל את טענות העותרים כי בנסיבות העניין התנהלה הרשות בחוסר תום לב, חוסר הגינות וכיו"ב, כיוון שנקטה לגישתם בהליכים דרסטיים לגביית החוב ובפרט מימוש הדירה, מבלי לוודא שהעותרים מודעים להליכי הגבייה. כאמור, העותרים עברו לגור בחו" ל מבלי לעדכן את הרשות המקומית ובמשך שנים ארוכות לא שילמו תשלומי חובה עבור הנכס – ברי כי מגורים בחו"ל אינם מקנים "חסינות" מפני תשלום חובות על נכסים בישראל, ובנסיבות אלו אין לעותרים אלא להלין על עצמם כי הצטבר להם חוב לרשות (ר' עע"מ 1090/19 דיין נג'טולה נ' עיריית בת-ים, העוסק בנסיבות דומות של בעל זכויות בנכס שעבר לגור בחו"ל, בפס' 32-33: "כל טרוניותיו כלפי המשיבה, כאילו נמנעה מלשלוח את דרישות התשלום לכתובתו הנכונה, ולא הפעילה אמצעי גבייה ביעילות, אינן יכולות להצדיק את מחדלו הבסיסי לדאוג לתשלום חובו על פי דין למשיבה" (27.05.2020) ). בהינתן שאין כל טענה של העותרים כי לרשות הייתה ידיעה על עזיבתם או למצער כי ניתן היה באמצעים פשוטים וסבירים לאתרם בכתובת אחרת, בהינתן שאין מחלוקת כי החוב הוא חובם של העותרים ( ולא לדוגמה שקיים מחזיק אחר), בהינתן שכמפורט לעיל העירייה נקטה בהליכים שונים ורצופים במהלך השנים על מנת לנסות לגבות את החוב ובהינתן שמדובר בדירת מגורים פרטית וסכומי החוב אינם קיצוניים – לא מצאתי חוסר סבירות או חוסר הגינות במעש י המשיבה ובפרט לא במידה המצדיקה ביטול החוב או הפחתתו. יובהר כי קיים אינטרס ציבורי מובהק להקל על הרשות המקומית בגביית המסים ולעומת זאת הנטל שהוטל על העותרים לעדכון העירייה בדבר הפסקת המגורים בדירה ופרטי יצירת הקשר עימם הוא נטל קל (ר' והשוו - בר"מ 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (17.04.2008) , בעניין החלפת מחזיקים). עוד יצוין כי לפחות מאז שנת 2019 אין מחלוקת כי העותרים מודעים לחוב ולהליכי הגבייה וכי דירת המגורים טרם מומשה.
נכס לא ראוי לשימוש
ס' 330 לפקודת העיריות קובע כי: "נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבנין לעיריה הודעה על כך בכתב, ויחולו הוראות אלה...". כבר מלשון הסעיף ניתן ללמוד כי אחד התנאים לתחולת הפטור הוא מסירת הודעה לעירייה על כך שהבניין נהרס. אין מחלוקת כי בענייננו הדבר לא נעשה. בהעדר הודעה לעירייה לא ניתן לקבל את הפטור . יש ממש בטענת העירייה כי לא ניתן לדעת כיום מה היה מצבו של הנכס לפני שנים. הדברים מקבלי ם משנה תוקף כשהעותרת כלל לא טרחה לנסות להוכיח את מצבו של הנכס – לא בפנייתה לעירייה ולא בעתירה דנן . בעתירה צוין לגבי מצב הנכס כי הדברים הם "למיטב ידיעת העותרת", כשעל פי העתירה העותרת לא ביקרה בישראל כ-30 שנים. התצהיר שצורף לעתירה הוא תצהיר המאמת את כלל העובדות בסעיף כללי אחד ללא פירוט , המצהיר הוא מר חי סייג – בנם הבכור של המנוחים – שכלל לא ידוע אם ביקר בנכס ואין בתצהירו כל פירוט עובדתי על מצב הנכס. מעבר לכ ך לפנייה לעירייה ולעתירה לא צורפה ולו ראשית ראיה אחרת בדבר מצב הנכס , כגון דו"ח חוקר או תמונות. יצוין כי ההכרעה בדבר מצבו של הנכס לפי ס' 330 לפקודת העיריות היא "שאלה עובדתית מובהקת ... שלפיו השאלה אינה כיצד רואה הנישום את הבניין באופן סובייקטיבי, אלא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין 'ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו'. אין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל כי הנזק שבו עוסק סעיף 330 לפקודת העיריות צריך שיהא נזק משמעותי". (עע"מ 9130/11 יורשי המנוח יוסף סויסה ז"ל נ' עיריית רחובות (01.09.2015) ). בנסיבות אלו, הטענות ל פטור מארנונה בגין היותו של הנכס לא ראוי לשימוש נדחות , וזאת אף מבלי להיכנס לשאלת הצורך בהגשת השגה וערר כטענת העירייה.
פטור בשל מצבה הכלכלי, הרפואי והאישי של העותרת גם בעניין זה יש קושי רב לקבל את טענות העותרת. העותרת לא טענה לפטור /הנחה ספציפי ים שמגיע ים לה ולא הביאה ולו ראשית ראיה מדוע היא עומדת בתנאי פטור/הנחה כלשהם. נטען באופן כללי כי "קיימים מגוון רחב של פטורים" וכי נוכח נסיבותיה היא זכאית להנחות רבות. בכל הכבוד, ככל שסבורה העותרת כי היא זכאית לפטור/הנחה, עליה לפרט את מקורם ולהוכיח מדוע הם חל ים בענייננו. בנסיבו ת העניין דנן – אין כל הפניה בטיעוני העותרת לפטור /הנחה ספציפי ים ו די בכך על מנת לדחות את טענותיה. זאת ועוד, גם הטענות בדבר מצבה הכלכלי, הרפואי והאישי נטענו בכלליות. למעט העתק צילומי של עמוד וחצי בספרדית שצורף לעתירה להוכחת מצבה הרפואי של העותרת – מסמך שלא תורגם ולא אומת, לא צורפו מסמכים נוספים כגון מסמכי חשבון בנק או אישורים אחרים לעניין נסיבותיה האישיות הנטענות. גם כאן – בדומה לפטור המבוקש בגין נכס שאינו ראוי לשימוש, הפניה לפטור ספציפי ו מסמכים כאמור גם לא צורפו לתכתובות מול העירייה. מכל האמור הטענות לפטור או הנחה בשל מצבה של העותרת נדחות.
הבקשה להפחתת הריבית
בהשלמת הטיעון ביקשו העותרים שבית המשפט יתחשב בנסיבות התיק ויורה על ביטול הריבית, זאת לאחר שוועדת הפשרות הסכימה להפחית מהחוב סך של כ-9,500 ₪. העותרים טענו כי החלטת ועדת הפשרות מצביעה על שיקול דעת שגוי תוך ניסיון לניצול ועשיית עושר על חשבון הנישום.
בכל הכבוד, לא מצאתי לקבל את טענות העותרים בעניין זה. בסיכומו של יום, מדובר בדירה שבמשך שנים ארוכות נמנעו בעלי הזכויות בה לשלם את חובם לרשות, להשכיר אותה לאחר או לעשות כל פעולה אחרת בה – כשהם עצמם טוענים שהדירה מוזנחת עם חלונות שבורים, חורים בתקרה וכיו"ב . יש טעם בטענות המשיבה כי מימוש הדירה לצורך תשלום החוב לא יביא לפינוי של אף אדם מדירת מגוריו ולא יפגע בבעלי החוב שנפטרו , ומכאן אין מקום לביטול הריבית שהושתה כדין.
סוף דבר
העתירה נדחית. העותרים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ₪.

ניתן היום, כ"ג אלול תשפ"א, 31 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: פרידה סייג ז"ל
נתבע: עיריית בת ים
שופט :
עורכי דין: