ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ש.י. נגד גדליה סילמן :

התובע:
ש.י.

נגד

הנתבע:

גדליה סילמן

פסק דין

"אֶת ה' אֱלֹ קיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ": (חומש דברים, פרשת עקב פרק י', פסוק כ')

"כשם ששבועת שוא ושקר בלא תעשה, כך מצות עשה שישבע מי שנתחייב שבועה בבית דין בשם שנאמר ובשמו תשבע זו מצות עשה, שהשבועה בשמו הגדול והקדוש מדרכי העבודה היא והדור וקדוש גדול הוא להשבע בשמו."
( משנה תורה לרמב"ם, ספר הפלאה , הלכות שבועות , פרק י"א, הלכה א')

רקע
לפניי תביעה נזיקית שעילותיה תקיפה, מעשה מגונה, הטרדות והוצאת לשון הרע.
ביום 27/11/019 התקיים דיון ראשוני בפניי בנוכחות ב"כ הצדדים והצדדים עצמם. הבעתי בפני הצדדים את תחושתי הקשה שניהול תיק זה ב"ערכאות" (וראה לעניין זה החלטתי מיום 5.5.08 בת"א (ת"א) 16016/07 אסקימו סחר בע"מ נ' משה וידיסלבסקי) עלול לגרום לחילול ה' גדול, כשמדובר בסכסוך בין חרדים לדבר ה' אשר הגיעה לכדי ביזיון וקצף, השתלחות איש ברעהו ואלימות מילולית ופיזית תוך התעלמות בוטה מדברי "הנשר הגדול":
"אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחברו, ולא החובל בלבד, אלא כל המכה אדם כשר מישראל בין קטן בין גדול בין איש בין אישה...הרי זה עובר בלא תעשה, אפילו להגביה ידו על חברו אסור וכל המגביה ידו על חברו אף על פי שלא הכהו הרי זה רשע".
(רמב"ם הלכות חובל ומזיק, פרק ה, הלכות א' -ב').

בהחלטתי מיום 04.12.19 ולאחר שסברתי שקיימת הסכמה עקרונית לסיים את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט בסיוע גורם שלישי, נ יטרלי ולא משויך לזרם הליטאי ונים, הגעתי להחלטה בקשר למקום הראוי ביותר לקיים את הדיון האמור, תוך ניסיון ראשוני להביא את הצדדים לידי הסכמות והוריתי על העברת הדיון בסכסוך לבוררות בפני בית דין צדק "דרכי תורה" בנשיאות הגאב"ד הרב אשר זליג וייס ('רֵבּ אוּשֶר'), מרחוב אהרן אשכולי 109 ירושלים.
לאחר שגם ניסיון זה להביא את הסכסוך לידי סיום לא צלח, קבעתי את התיק להוכחות ולאחר ששוכנעתי שגרסאות העובדתיות הקוטביות בין הצדדים מצביעים על כך שמי מהם משקר במצח נחושה וכשתחושתי היא שהם יראים הרבה יותר לשקר תחת שבועה בשם ה' מאשר בפני החוק וה"ערכאות", החלטתי להשתמש בסמכותי הקבועה בסעיף 5 לחוק לתיקון דיני הראיות (אזהרת עדים וביטול שבועה) תש"ם-1980 וקבעתי שיש יסוד להניח כי השבעת עדים בתיק זה עשויה לסייע לגילוי האמת ולפיכך הוריתי כי העדים יושבעו לפני עדותם על פי הנוסח הקבוע בחוק.
בדיון ההוכחות שנקבע ליום 15.07.21, הודיע ב"כ התובע המלומד כי בשל אמונתו הדתית של מרשו , התובע אינו מוכן להישבע והוא הציע שהתובע יעיד ללא שבועה ותביעתו תתקבל, או שעדי ההגנה יישבעו ויעידו והתובע יוותר על תביעתו. ב"כ ההגנה הודיע כי אינו מקבל את הצעת התובע ועדי ההגנה אף הם אינם מוכנים להישבע על פי הנוסח שבחוק אלא להצהיר בהן צדק וזאת בהתאם להוראה שקיבל מרבו של הנתבע .
ציינתי שלדידי מדובר בהתנהלות בחוסר תום לב, במיוחד לאור העובדה שלפני ההוכחות הוגשה בקשת דחיית מועד הדיון מבלי לציין הסתייגות כלשהיא בקשר להשבעת עדים וכשסיבה זו כלל לא הוזכרה בבקשה, מה גם שהצדדים לא מצאו לנכון לערע על החלטתי בעניין השבועה. מאחר שרק במועד דיון ההוכחות הסתבר שאף עד לא היה מוכן להעיד בשבועה וגם לא היו מוכנים להגיע להסדר דיוני אחר, הוריתי על מחיקת תצהירי העדות מהתיק והצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.
טענות הצדדים
לטענת התביעה, ביום ה – 18.10.16, התובע, בן 47 בזמן האירוע (להלן: "התובע"), התייצב מחוץ לבית הכנסת נחלת משה בבני ברק על מנת למחות כנגד התנהלותו של ראש הישיבה הרב יגאל רוזן.
לטענתו, במהלך מחאתו החוקית, הנתבע, איש ריב ומדון (להלן: "הנתבע"), התנפל על התובע עם חבריו. הנתבע חבט בו בכל חלקי גופו, הטיח את ראשו בקרקע, וכתוצאה מכך נחבל קשות. תוך כדי מסכת החבטות, נגרר התובע ע"י הנתבע והופשט מבגדיו זולת גופיה (להלן: "האירוע").
הנתבע קשר עצמו לאירוע בכך שהודה כי חיבק את התובע במטרה למנוע ממנו לפגוע באחרים . המשטרה הגיע ומצאה את התובע עירום ומדמם והזמינה אמבולנס לפנותו מהמקום.
לדידו של ב"כ התובע המלומד, טענת הנתבע כי ניסה למנוע מהתובע לפגוע באחרים דינה להידחות שכן היו שם במקום בין 100 ל200 איש כך שלא סביר שהתובע התכוון לפגוע בהם.
לדברי התובע, האירוע תוכנן מבעוד מועד, והינו חלק מקמפיין של הרב יגאל רוזן להשכיח מהשיח חשדות כלפיו, בדבר תקיפה מינית של תלמידיו בישיבה.
לאור האמור לעיל, לדברי התביעה, ביצע הנתבע עוולה של תקיפה חמורה ומעשה מגונה ע"פ פקודת הנזיקין [נוסח חדש] ס' 23, והטרדה מינית והתנכלות ע"פ החוק למניעת הטרדות מיניות, התשנ"ח-1965 ס' 3(א)(5) ו(5)(א).
עוד נטען כי גרירת התובע והפשטתו נעשו בציבור במטרה להשפילו. כל זאת ועוד, התיעוד הופץ ברשתות החברתיות מה שגרם לבושה גדולה לתובע. הדבר פגע בתובע בין היתר בנושאי קריירה רבנית, כאיש ציבור ובנושא שידוכים. עניין זה מהווה פגיעה בשמו הטוב ע"פ חוק לשון הרע, תשכ"ה-1965 ס'(1) ו-ס'(7).
התובע דורש סכום פיצוי של 250,000 ₪. לטענתו עמל רבות בכדי להגיע למשרה רבנית שהכנסתה ההתחלתית המשוערת היא כ - 7,000 ₪ בחודש, ושבעקבות האירוע אין אדם שירצה להעסיקו, בפרט בתחום הרבני ותפקידי ציבור.
מלבד זאת התובע טוען שיש לפצותו על פגיעותיו הגופניות ונפשיות, בהשפלה ובכאב וסבל שחווה בעקבות האירוע. ולבסוף נטען כי בעקבות פרסום האירוע ברחוב החרדי, סיכוייו לשידוך הגון ירדו לטמיון.
ב"כ ההגנה המלומד טוען כי יש לדחות את התביעה וזאת בשל העובדה כי אין תצהירים בתיק ולפיכך אין התובע יכול להוכיח את תביעתו. הנתבע אמנם מודה שהיה במקום אך התובע לא הוכיח כי הנתבע תקף אותו מה גם שהתובע הוא האשם בכל התקרית.
דו"ח המשטרה שאינו מצוי בתיק ואליו הפנה ב"כ התובע מתאר תמונה שונה לפיה בזמן אמת התובע לא זכר מי תקף אותו ולא רצה להגיש תלונה במשטרה.
הנתבע דוחה את טענות התובע בכתב הגנתו ומציין שכל הפרשייה נובעת מסכסוך בתוך הזרם החרדי הליטאי, בין קבוצת "דגל התורה" וקבוצ ת "הפלג הירושלמי". התובע שייך לפלג הירושלמי בעוד הנתבע שייך לדגל התורה. לדידו הזרם אליו משתייך התובע, הוא פורע חוק המנצל כל אירוע בכדי ליצור פרובוקציה הפגנות ומהומות.
לעניין התביעה, הנתבע כופר בעצם תיאור המקרה. בניגוד למתואר, התובע התפרץ לבית הכנסת, קילל, איים, תוך כדי שצעק לעבר הרב רוזן 'אייכמן' ואף התקרב אליו בצורה מאיימת דבר שגרם לשומעי השיעור להוציא את התובע מבית הכנסת, התובע ניסה להשליך סטנדר ברזל על אלו שניסו להדוף אותו. הנתבע כופר בכך שהיה מעורב בהפשטה, צילום, תיעוד והפצה של הסרטון בכל דרך. התובע אף התלונן עליו במשטרה והמשטרה סגרה את התיק בהבינה שאין כל קשר בין הנתבע לאירוע.
הנתבע מכחיש כי אירוע זו תוכנן מראש, ושקיים קמפיין להדחקת שמועות בגין חשדות להטרדה מינית. לדברי הנתבע, "התלונות" על הטרדות מיניות הן שמועות שהפיצו ה'פלג הירושלמי' במתקפה כללית על כבוד הרב רוזן. מלבד זאת, לא ייתכן לתכנן מתקפה על אירוע ספונטני. לנתבע לא היה כל דרך לדעת כי התובע מתכונן להגיע לבית הכנסת בזמן זה.
לגבי הפיצויים, הנתבע טוען כי אין כל אחיזה במציאות למספר הנקוב בתביעה. הפגיעות הגופניות הנטענות אינן מגובות בחו"ד רפואי ולא ניתן להתייחס אליהן ברצינות. כך גם אין מקום לשערך אובדן כושר השתכרות במשרה רבנית משום שאדם המתנהג בצורה שכזו לא יכהן במשרה זו לעולם ללא קשר לאירוע הנדון .

דיון והכרעה
לדידי דין התביעה להידחות.
הנטל להוכיח את עילת התביעה כמו גם את היקפה מוטל על כתפיו של התובע בבחינת "המוציא מחברו שעליו הראיה" (בבא קמא לה, א) וצודקת ההגנה בטענ ותיה בעניין זה.
התובע לא הגיש תצהירי עדות ולא כל ראיה לתביעתו והמסמך היחידי הקיים בתיק הינו תעודת השחרור ממחלקת רפואה דחופה בבית החולים, אך אין בכך לבסס את תביעתו.
לא הובאו ראיות מתיק החקירה במשטרה, תמונות שנטען כי הופצו במרשתת, תצלומי מצלמות אבטחה ולא הוגשה כל בקשה לקבל ת המסמכים דלעיל.
בעניין השבועה, עברתי על מכתבו (אמנם ב"כ הנתבע קורה למסמך זה "חוות דעת", אך הוא אינו ממלא אחר דרישות הדין כיצד נערכת חוות דעת ) של רב שכונת פרדס ברמן וברור שהוא אינו מצוי בהוראות החוק.
חזקה על המחוקק שלא ישחית מילותיו לשווא וסעיפי חוק יחוקקו כשהם מרוקנים מתוכן. בעניינינו, לא יתכן שהמחוקק קבע מנגנון בו שופט יכול לחייב בעלי דין ועדים להישבע בשם ה' לפני עדותם ואין כלפי מי להפעיל סעיף זה. דהיינו – אם מדובר באדם יראה שמיים – פטור הוא מלהישבע ואם זה אדם שאינו מכיר במציאות הבורא ובשכר ועונש, ממילא השבועה לא תועיל. אז מַה הוֹעִילוּ חֲכָמִים בְּתַקָּנָתָם??? (כתובות י, א ).
סוף דבר
התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט בסך 1,800 ₪.

המזכירות תמציא לצדדים פסק דין זה בדואר רשום

ניתן היום, י"ט אלול תשפ"א, 27 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ש.י.
נתבע: גדליה סילמן
שופט :
עורכי דין: