ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בינה ברהה נגד אזורים בנין בע"מ :

לפני:

כבוד השופטת הבכירה יפה שטיין
נציג ציבור (עובדים) מר משה נחמיה
נציג ציבור (מעסיקים) גב' סימה פישר

התובע
בינה ברהה

ע"י ב"כ: עו"ד אהרון הלוי
-

הנתבע
1. אזורים בנין (1965) בע"מ
(התביעה נדחתה בהסכמה)
(2. בפירוק)
3. מ.ה.ג. עידן הקבלנות והבנייה בע"מ
(ניתן פס"ד בהיעדר התייצבות)
4. שרוף מוחמד
ע"י ב"כ פאדי אבו אחמד

פסק דין

התובע הינו תושב חוץ אריתראי אשר הגיש תביעה זו לתשלום זכויות סוציאליות ופיצויי פיטורין שלא קיבל, לדבריו, בגין עבודה של כ-26 חודשים, בין 10/3/10 ועד 1/5/12.
התביעה לבית הדין הוגשה ביוני 2017.
פס"ד זה ניתן ביחס לנתבע 4 בלבד. התביעה כנגד נתבעת 1 נדחתה בהסכמה (לאחר שהגיעו להסכמות מחוץ לכותלי בית ה דין). התביעה כנגד נתבעת 2 נמחקה עקב היותה בפירוק. לגבי נתבעת 3 (שנמכרה לצד ג' ואינה קיימת עוד במתכונתה הקודמת) ניתן פס"ד בהיעדר התייצבות, ומי שנותר הינו נתבע 4 (להלן גם: הנתבע), שהיה מנכ"ל נתבעת , ועל כך פס"ד זה.
השאלה היחידה בתיק הינה האם יש לחייב את הנתבע באופן אישי בסכומי התביעה או בחלקם, והאם התקיימו עימו יחסי עובד ומעביד (כאשר אין תביעה להרמת מסך).
מלכתחילה תבע התובע רק את נתבעים 1 ו-2 כמעסיקיו, שהם, לטענתו , פיטרו אותו לאחר שסירב להסכים להפחתה בשכרו אל מתחת לשכר מינימום. הנתבע צורף יחד עם נתבעת 3 כנתבע נוסף, לאור בקשת נתבעים 1 ו-2 אשר ביקשו לצרפם כצדדי ג' או כנתבעים נוספים, כשהתובע עצמו לא הזכירם כלל בתביעתו.
בכתב התביעה (סעיפים 13 ו-14) נכתב בשם התובע כי:
"סוף חודש 4/12 הודיעו הנתבעות לתובע כי מעתה שכרו ישולם לו שכר שעתי של 22 ₪ לשעה (פחות משכר המינימום).
התובע אמר לנתבעות כי הוא לא מסכים להפחתת השכר ובתגובה אמרו לו הנתבעות ללכת" ( ההדגשות לא במקור – י.ש). הנתבעות בשלב זה היו נתבעות 1 ו-2 בלבד.
בתצהירו (סעיף 3) הצהיר כי:
"אני תושב חוץ אריתראי, אשר התחלתי עבודתי בשירות נתבע 4 כפועל בניין בפרוייקט ברח' קורץ בשכונת ארנונה בירושלים, מתאריך 10/3/10 ועד 1/5/12, סה"כ 26 חודשים, עת פוטרתי על ידי נתבע מס' 4 על אתר ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת, וללא תשלום פיצויי פיטורין וזכויות סוציאליות".
בסעיף 5 הצהיר: "מי שנתן לי הוראות בעניין עבודתי הינו מר עבד וכן בשאר אשר היו מנהלי עבודה בנתבעת2 אך עבדתי בפועל אצל נתבע 4 אשר נתן לנתבעת 2 שירותי בניה, והוא זה אשר שילם את משכורתי במזומן כל חודש והוא אשר פיטר אותי".
בהמשך (סעיף 6 ) ציין כי "מידי פעם היו שיחות טלפון ביני ובין נתבע 4 ואני מצרף פלט השיחות". לטענת בא כוח התובע, שיחות טלפון אלו מלמדות על קיומם של י חסי עובד ומעביד, שאם לא כן מדוע היה עליו לשוחח עם הנתבע באופן אישי ? כמו כן ציין את העובדה שהתובע יד ע לומר את הכינוי של הנתבע ("סאמי" או "אבו אליעז"), וכי אם לא היה עובד שלו – לא היה יודע את הכינוי שקראו לו העובדים. לעניין זה נתייחס בהמשך.
בעדותו בבית הדין נשאל התובע והשיב (עמ' 10 משורה 24) :
"ש. אתה סיימת לטענתך לעבוד בחודש מאי 2012, והגשת את התביעה בחודש 7/17, אחרי 5 שנים. איך זכרת אחרי 5 שנים את תקופת העבודה, וימי העבודה והשעות?
ת. בזמן שסיימתי, דיברתי איתי מה שמגיע לי כדי שהוא יתן לי במקום שאני אצטרך ללכת לתבוע אותו, לא רציתי. דיברנו. סאמי אמר לי מה שמגיע לך כבר קיבלת, ושלא תעיז עוד פעם להתקשר אלי, הוא אמר לי מה שמגיע לך תקבל, ואני חיכיתי וחיכיתי והוא לא נתן לי, והתקשרתי שוב ושאלתי למה אתה לא נותן לי מה שמגיע לי, והוא אמר לי אין לי מה לתת לך, מה שהגיע לך נתתי לך".
אלא, שדברים אלו סותרים את האמור בכתב התביעה (שלא תוקן), ועל פיו הועסק על ידי נתבעות 1 ו-2 , ופוטר על יד י נתבעים אלו, לאחר שביקשו להוריד את שכרו.
יתרה מכך - כיוון שע"פ האמור בתצהירו (ולמרות חלוף השנים), זכר היטב את כל הפרטים הרלבנטיים, וכיוון שידע לומר בתצהירו כי הנתבע הוא זה ששילם לו, פיטר אותו ואף הבטיח לשלם לו את הסכומים המגיעים לו – לא ברור כיצד זה שלא טען זאת בכתב התביעה. מדוע לא צירפו מלכתחילה כנתבע בתיק?
יוער כי לאור העובדה שמדובר בתושב חוץ, לא מצופה ממנו לדעת מבחינה משפטית מי היה מעסיקו (עניין שהוא לעיתים מסובך גם לאזרח ישראלי), אלא שללא קשר לשאלות המשפטיות, היה עליו לכל הפחות לציין את העובדות הרלבנטיות כבר בכתב התביעה, על מנת שבית הדין יקבע מי המעסיק. אלא שכאמור, הוא לא כתב דבר, ואין כל איזכור לא לנתבעת 3 ולא לנתבע 4 באופן אישי בכתב התביעה. דברים אלו מדברים בעד עצמם.
ודוק: אין ספק שנתבעת 3 עבדה בשטח, וכי בין נתבעות 1 ו-2 היו קשרים עסקיים עם נתבעת 3, כפי שעולה מההסכם שצרפו נתבעות 1 ו-2. אלא שהתובע לא טען בכתב התביעה דבר לעניין נתבעים 3 ו-4, אלא טוען (לראשונה בתצהירו), כי מנהל נתבע 3 הוא זה שהעסיקו באופן אישי ( מבלי שאף טוען הרמת מסך). אלא שבעניין זה תביעתו לא הוכחה כלל. העובדה שידע את כינויו (סאמי או אבו אלעז – אבא של אלעז) עדיין לא אומרת שהועסק באופן אישי, ויש להניח שפועלים רבים (בין של נתבעות 1 ו-2 ובין של נתבעת 3 ) מכירים אותו בכינוי זה, כמי שאכן עבד בשט , והיה מנהל של נתבעת 3. כך גם אין די אין בעובדה ששוחח מספר פעמים (לא רב) בטלפון עם הנתבע, כדי לקבוע שהועסק על ידו באופן אישי (גם אם היה נקבע כי הועסק על ידי נתבעת 3).
כפי שעולה מתצהירו, התובע מודה כי מי שנתנו לו הוראות היו עבד ובשאר (מנהלי נתבעת 2), אך סייג זאת מיד בטענה כי " אך עבדתי בפועל אצל נתבע 4 אשר נתן לנתבעת 2 שירותי בניה, והוא זה אשר שילם את משכורתי במזומן כל חודש והוא אשר פיטר אותי". טענות שכאמור לא בא זכתב התביעה.
דברים אלו שהעל ו בתצהירו אכן מעורר ים תמיהה: אם ידע בזמן אמת שהתובע שילם את משכורתו במזומן כל חודש והוא שפיטר אותו – איך י תכן שלא כתב על כך דבר בכתב התביעה?! בסעיף 28 לתצהירו הצהיר התובע כי "מר עבד ומר בשאר רשמו בכתב ידם את מספר השעות החודשיות שעבדתי, ע"ג דוחות שעות אותם מסרו לידי, וכן חתמו עליהם". אם כך – מדוע למרות זאת טוען להעסקתו על ידי הנתבע – כאשר ברור שעבד ובשאר היו מנהלים מטעם נתבעת 2 ? יתרה מכך, מדוע לא טרח להזמינם לעדות על מנת שיסבירו מה עשו עם דוחות הנוכחות והאם נדרשו להעבירם לנתבע 4 (בין כמנהל נתבעת 3 ובין באופן אישי)? הטענה של התובע כי קיבל הוראות מבשאר ומעבד וכי הם רשמו את שעות העבודה , ברורות, אך בד בבד טען (ולא הוכיח זאת) כי עבד בפועל אצל נתבע 4. סתם ולא פירש. כך גם לא ברור היכן המעטפה (או המעטפות ) שקיבל בה /ן את שכרו (כפי שהצהיר בתצהיר גילוי מסמכים), ושאולי יש בהם כדי ללמד מי היה מעסיקו האמיתי. בעדותו השיב כי נתן את המעטפ ה לבא כוחו, אך לא ניתן כל הסבר מדוע לא צירפם על מנת להוכיח שנתבע 4 (או 3) העסיקו אותו (ככל שיש במעטפה או במעטפות שבידו כדי להוכיח זאת). אי המצאתם יש בה כדי ללמד שאין בה כדי לחזק את גרסתו זו.
מנגד, ע"פ תצהירו של הנתבע, הוא לא העסיק את התובע לא באמצעות נתבעת 3 ובוודאי שלא בעצמו, וכי לא היה מקום מלכתחילה לתבוע אותו, מה גם שלא נטענה כנגדו כל טענה בדבר הרמת מסך , וכי בכל מקרה, הוא באופן אישי אינו חייב לתובע דבר ולא היה מעסיקו. וכך הצהיר הנתבע בתצהירו (סעיפים 6 ו-7):
"כאמור, הנני מנכ"ל ובעלים של הנתבעת 3 (חברת מ.ה.ג) שלא היה מקום לצרף אותי לתביעה ברמה האישית ...
הריני להצהיר כי אינני מכיר את התובע, הנני קבלן שלד במקצועי . הייתי מספק עובדים פלשתינאים שהועסקו דרך שירות התעסוקה, לא חתמתי על כרטיס העבודה של התובע ולא שילמתי לו כסף. היה מנהל שלמיטב ידיעתי עסק בכך מטעם נתבעות 1 ו-2 שלא מוכר לי".
בחקירתו הנגדית של הנתבע (עמ' 11 משורה 16 ובהמשך בעמוד 12) נשאל והשיב:
"ש. אתה התקשרת עם חב' מליבו, בניה בחב' ארנונה, נכון?
ת. נכון, התקשרתי אליהם לגבי אספקת עובדים.
ש. למה זה אומר אספקת עובדים?
ת. אספקת העובדים זה שאני מתקשר אליהם, נגיד הם מחפשים בנאים או תפסנים, ומבקשים ממנה לגייס להם, ואני מביא להם עובדים, צריכים להיות מסודרים, עם רשיונות, והאחריות שלי נגמרת בגדר של האתר. מי שלוקח את האחריות זה מליבו שהיא נותנת עבודה והדרכה, וכלים ומסבירה איך צריך לעבוד.
ש. מי היה משלם לעובדים את השכר אתה או מליבו?
ת. אני הייתי מגיש חשבונית ומקבל שכר עבור עובדים שאני סיפקתי אותם.
ש. איזה שנים היית עובד שם?
ת. הרבה שנים, אני 30 שנה קבלן.
ש. בפרוייקט בארנונה באיזה שנים היית עובד?
ת. לא זוכר בדיוק, 2010, 2011, לפני עשר שנים.
ש. היתה לך רשימת עובדים שהיית מספק להם נכון?
ת. נכון.
ש. איפה הרשימה?
ת. במשרד. אני מעסיק 400 עובדים ישראלים ומהשטחים.
ש. למה לא צרפת את הרשימה של העובדים בפרוייקט הזה?
ת. לא ביקשתם ממני, שתבקשו אני אספק. זה לפני 10 שנים, אני יכול לחפש, ואם אמצא אני אביא את זה.
...
ש. אז על מה שילמו לך על העבודה או על זה שאתה מביא עובדים?
ת. היינו כותבים בחוזה, התשלום עבור יומיות לאספקת עובדים, אבל בחוזה מתרגמים את זה כאילו כעבודת בניה, כמה בלוקים וכמה זה, ומחלקים לשעות ואז אני מקבל את זה, זו השיטה שהיתה מנוהלת לפני כעשר שנים.
ש. תראה לי איפה זה מופיע בחוזה ביניכם?
ת. בחוזה כתוב עבודות טיח 30 ₪ למדידה, ועבודות רובה 9 ₪, עבודות בריג'י – הכוונה ביומית, ואני מקבל לשעה 45 ₪ על זה. (מקריא מהחוזה שצורף לתצהיר התובע).
ש. לפני רגע אמרת שההתעסקות שלך איתם היתה רק להביא להם פועלים.
ת. לא, אמרתי שהאחריות שלי נגמרת בגדר של האתר. אני מביא את הפועלים, ומציב אותם למנהל העבודה או אחראי מטעם מליבו, ואז אני יוצא. בסוף חודש אני לוקח את השעות שלהם, מגיש אותם לפי 45 ₪ ומקבל. ואם יש כל מיני עבודות קטנות אני לוקח אותם בקבלנות, אז אני מגיש לפי הסעיפים בחוזה בקבלנות.
ש. אז איך משלמים לך לפי השעות של העובדים?
ת. שני דברים. גם לפי השעות של העובדים, וגם לפי עבודות.
ש. איפה כתוב פה שמשלמים לך לפי שעות הפועלים.
ת. כתוב בחוזה שלי עבודות בריג'י, שאמרתי שזה לפי שעות עבודה.
ש. מה זה בריג'י?
ת. מושג בבניה שנקרא עבודה ביומית.
...
ש. אז היית מוסר למליבו את שעות העבודה של העובדים?
ת. כן.
ש. אתה לא מכיר את התובע?
ת. לא. לא זוכר" (ההדגשות לא במקור – י.ש).
15. למרות טענות ב"כ התובע לעניין צורת ההעסקה זו כפי שתוארה בעדותו – לא מצאנו כי יש בצורת העסקה זו כדי ללמד על כך שהנתבע היה מעסיקו של התובע , ובוודאי שלא באופן אישי (כאשר תיאו רו מתייחס לעבודתו כמנכ"ל החברה).
לגבי הטענה שהנתבע שוחח עם התובע מספר פעמים (בודדות) בטלפון, השיב הנתבע בחקירתו הנגדית:
ת. כשמתקשרים אלינו ומחפשים עבודה, לפעמים מתקשרים ומנתקים או שיחה ממתינה, ואז אני רואה שיחה וחוזר אליהם, והם אומרים שמחפשים עבודה, ואני שואל שאלות מה הם מקבלים שכר וכד', יכול להיות. מתקשרים אלי מדי פעם עובדים, זו הפרנסה שלי ושאני מתקשר אליהם, או שהם מתקשרים והנהג שלי עונה, אז אני חייב לחזור.
ש. מי היו אנשי הקשר מטעמך?
ת. אבו סלימאן...
ש. בשאר?
ת. בשאר לא. מטעמי היה אבו סלימאן, וגם צוות שלי שכל יום מביאים אותם ורושמים אותם. אני מנכ"ל של חברה, אני לא הולך לבדוק את העובדים. יש לי מנהלים שמטפלים בדבר הזה".
דברים אלו מקובלים עלינו כנכונים.
16. בהתחשב בעובדה שהתביעה הוגשה לאחר יותר מ-6 שנים מאז נותק הקשר, ומשהנתבע צורף כצד לתיק כשנה לאחר מכן, אין ספק שנגרם לנתבע נזק ראייתי של ממש, ודבר זה פועל לחובת התובע. מכל מקום, שוכנענו כי הנתבע לא פעל כאישיות משפטית נפרדת מהחברה אלא כמנהל החברה, לכן, וגם אם הייתה מוכחת התביעה כנגד נתבעת 3 (ואין פס"ד זה עוסק בה) - אין כל עילה כנגד נתבע 4 באופן אישי.
17. טענת ב"כ התובע כי יש מקום להעביר את הנטל לכתפי הנתבע – אינ ה מתקבל ת. מדובר בעובד שהגיש תביעתו בשיהוי ניכר, כשכלל לא תבע אותו מלכתחילה, טען טענות סותרות בכתב התביעה לעומת תצהירו, כשנתבע זה צורף רק בשנת 2018 כנתבע נוסף בתיק (כשש שנים לאחר ניתוק הקשר) . בנסיבות אלו- אין כל מקום להעביר אליו את הנטל, ועל התובע היה להוכיח את תביעתו. התובע לא הביא אף עד מטעמו כדי לקשור את הנתבע באופן אישי לתביעה, ועל כן לא הרים כלל את הנטל. גם ההפני ה לתיק 31421-04-18 אינה מסייעת לתובע , כשהעובדות שם אינן דומות למקרה לשפנינו.
18. מכל מקום, צורת ההתקשרות בין חברת מ.ה.ג לנתבעים 1 ו- 2 (כפי שעולה מההסכם ביניהם), אינה מלמדת דבר על אחריותו של הנתבע 4 באופן אישי לחובות התובע, ככל ולא שולמו לו, ואין בעדויות ובמסמכים שהוגשו כדי ללמד על חובתו לשלם באופן אישי כל סכום שהוא לתובע (ו כאמור, אין בית הדין דן בפס"ד זה בחובות נתבעת 3).
בהערת אגב יצויין כי התובע, אף שתבע עבור 26 חודשים, לא המציא אלא 8 כרטיסי עבודה ובהם בכל מקרה הנתבע אינו רשום עליהם כמעסיק. כאמור התובע אף לא הביא כל עד מטעמו אף לא לגבי תקופת העבודה. לכן אף אם התביעה הייתה מתקבלת באופן עקרוני, ממילא נשאר היה ספק של ממש לגבי התקופה שמעבר ל-8 חודשי עבודה. מכל מקום וכאמור – לא הוכחה העסקתו גם לא ל-8 חודשים.
לאור כל האמור לעיל - אין כל מקום לחייב את נתבע 4 באופן אישי, והתביעה כנגדו נדחית.
סוף דבר:
התביעה כנגד הנתבע – נדחית .
התובע יישא בהוצאות הנתבע ושכ"ט בסך של 3,000 ₪.
ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

נציג ציבור (ע)
משה נחמיה

נציגת ציבור(מ)
סימה פישר

יפה שטיין, שופטת בכירה
אב"ד

ניתן היום, י"ז אלול תשפ"א, (25 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: בינה ברהה
נתבע: אזורים בנין בע"מ
שופט :
עורכי דין: