ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ג'רני הפקות בע"מ נגד לויתן - שרון :

לפני כבוד השופטת חנה קלוגמן

התובעים:

  1. ג'רני הפקות בע"מ
  2. ירום כהן

מרחוב בן צבי 24 גבעתיים

נגד

הנתבעים:

  1. לויתן - שרון, חברת עורכי דין
  2. לויתן , שרון ושות', עורכי-דין ונוטריונים
  3. שרון פגי
  4. דרור זמיר

ע"י ב"כ עו"ד עומר צ'פניק

החלטה

מונחות בפניי שתי בקשות: האחת- בקשה לחייב את הת ובעת 1 בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים וזאת בהתאם לסעיף 353 א' לחוק החברות, תשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות") בקשה מספר 21.

הבקשה השנייה היא בקשה לזימון עדים מטעם התובעים , גילוי מסמכים , מענה לשאלון והגשת ראיות נוספות – בקשה מספר 33.

יוער כי כתב תביעה מתוקן (השני במספר) ב- 29.5.19 וכתב ההגנה המתוקן ב 8.7.19.

הבקשה להפקדת ערובה:

לטענת הנתבעים יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה הן עקב היותה בקשיים כלכליים והן עקב סיכויי התביעה הקלושים. מוסיפים וטוענים הנתבעים כי התובעת 1 היא תובעת "סדרתית" ובהלי כים אחרים היא חויבה כבר בהפקדת ערובה.

לטענת הנתבעים על הערובה שתופקד להיות בסכום ריאלי והולם שיהיה בו כדי להבטיח את ההוצאות שייפסקו לטובת המבקש ים אם תידחה התביעה . בנסיבות אלה נטען כי בית המשפט מתבקש לחייב את התובעת 1 להפקיד ערובה שלא תפחת מ-100,000 ₪ (כ- 16,600 ₪ לכל אחד מהנתבעים שכאן).

לטענת התובעת, מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי ניכר, כשלוש שנים לאחר שהוגשה התביעה. כמו כן טוענת הנתבעת כי התובעת ובעל המניות בה מסוגלים להעמיד מספר תביעות לשלם אגרות ושכר טרחת עורך דין ולעמוד בכל התחייבויותיהם.

כמו כן סיכויי התביעה להתקבל גבוהים בשל הודאת הנתבעים בעובדות העוולה (סעיף 38 לתגובה) . זאת ועוד, התובע 2 הוא אדם פרטי ועל כן אין להידרש לסעיף 353 א' לחוק החברות.

בהמשך הוגשה תשובה לתגובת התובעים לבקשת הנתבעים לחייב את התובעים בהפקדת ערובה להוצאות ( מיום 20.1.20). נטען בתשובה כי אין מקום להידרש לטענת התובעים לפי ה הבקשה דנא הוגשה בשיהוי , שכן כתבי טענות מתוקנים הוגשו רק לאחרונה ולאחר שהתובעים עתרות לתיקון של כתב התביעה מטעמם (פעמיים) ואף חויבו בהוצאות בשל התנהלותם והארכת ההליך בשל כך.

דיון והכרעה:
הפן הנורמטיבי:
סעיף 353 א לחוק החברות קובע כך:
ערו

ערו

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

במסגרת רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (ניתן ביום 11.02.09) נאמר מפי כבוד השופט מלצר, בעניין הסעיף לעיל, כך:
"מן האמור לעיל עד כה עולה, כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:
(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).
(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624).
משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים ( השוו: The White Book, 620 para 25.12.7). הנה כי כן, בכל שלבי הבדיקה ניצבות ברקע הדברים גם הזכויות החוקתיות שעליהן עמדנו לעיל: זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובע ושל הנתבע ועל בית המשפט ליתן אף להן את המשקל הראוי (עיינו: פרשת איברהים, שם,שם; רע"א 3601/04 וינצ'ון נ' מדינת ישראל – מנהלת ההגירה /משטרת ישראל (לא פורסם, 18.10.2007) וכן דבריו של ד"ר שלמה לוין בספרו החדש: תורת הפרוצדורה האזרחית, 2008, שם בעמ' 30-27)". (הדגשות לא במקור- ח.ק.)

בפסיקה מאוחרת יותר, במסגרת רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (ניתן ביום 23/05/2011) חזרה על הדברים כבוד השופטת (כתוארה דאז) חיות, כדלהלן:
"....וכבר נפסק בעבר כי כאשר התובעת היא חברה מוגבלת במניות (כבעניינו) גוברת הוראת סעיף 353א לחוק החברות על הוראת תקנה 519 לתקנות (ראו: עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת, בפסקה 11 לפסק-הדין). עוד נפסק כי סוגיית חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה נבחנת בשלושה רבדים; ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה. שנית, יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה של החברה בהפקדת ערובה, וההנחה היא כי לגבי חברות החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הינו החריג; לבסוף יש לבחון את סיכויי התביעה ובעניין זה הנטל להוכיח שנסיבות העניין מצדיקות לפטור את החברה מהפקדת ערובה הוא נטל המוטל על כתפי החברה-התובעת, ועל דרך הכלל אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול אחרון זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. עם זאת, גם משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה לחיובה של החברה התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין (עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת, בפסקה 13 לפסק-הדין)".

מן הכלל אל הפרט:
מהנחיות הדין והפסוקה בעניין הפקדת ערובה ע"י תובעת שהיא חברה, עולה כי דרך המלך היא לחייב חברה בהפקדת ערובה, אלא אם הצליחה החברה להוכיח איתנות כלכליות מספקת. במקרה הנוכחי לא הצליחה התובעת לעמוד בנטל זה. מנהל התובעת אף הודה בדיון שהתקיים ביום 2.2.21 כי כנגד התובעת מתנהלים הליכי הוצאה לפועל (פרוטוקול עמוד 7 שורה 12), אם כי ציין שהחוב צומצם.
יחד עם זאת יש לציין כי במקרה הנדון התביעה הוגשה הן על ידי החברה והן על ידי מנהלה ובעל מניותיה התובע 2 , דבר היוצר התחייבות אישית של התובע במידה ויפסקו הוצאות כנגד התובעים, ויש לקחת זאת בחשבון בשיקלול הטיעונים.
לעניין טענת השיהוי, מבחינה טכנית אין הגבלה במועדים בהם ניתן להגיש בקשה להפקדת ערובה. במקרה הנדון הבקשה הוגשה בחודש נובמבר 2019, לאחר שכתב תביעה מתוקן הוגש במאי 2019 וכתב הגנה מתוקן הוגש ביולי 2019. יוער כי מדובר היה הפעם שניה שהתובעים בקשו לתקן את כתב תביעתם ובקשתם נענתה. כך שבמקרה הנדון גם מבחינה מהותית אין לקבל את טענת השיהוי.

למעלה מן הצורך, לאחר בחינת הרובד השני והשלישי כפי שמורה הדין וההלכה הפסוקה, ניכר כי התובעת 1 לא הצליחה להרים את הנטל להראות נסיבות בגינן לא מוצדק לחייבה בהפקדת ערובה. לעניין הרובד השלישי של הבדיקה , דהיינו בחינת גובה הערובה הנדרשת, הרי שיש לדאוג שהערובה תהייה מידתית ותאזן את שלל השיקולים הרלוונטיים.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים, מצאתי, כי שיעור ערובה מידתי במקרה דנן הנו בסך של 8,000 ₪, אשר מתחשב גם בזכות הגישה לערכאות , ובכך שגם המנהל ובעל המניות הינו בעל דין ועקב כך גם בעל מחויבות אישית . הערובה תופקד בקופת בית המשפט במזומן או ערבות בנקאית עד ליום 5.10.21.

הבקשה השנייה- בקשה לזימון עדים, בקשה לצירוף ראיות ובקשה להורות לנתבעים להשיב לשאלון ולגלות מסמכים מטעם התובעים (בקשה מיום 31.10.20).

לעניין הבקשה לצירוף ראיות נוספות, הרי שזו נענתה עוד לפני שהוגשה בהחלטתי מיום 27.10.20, ולתובעים ניתנה האפשרות לעדכן את תצהירים לאחר הפסקת הייצוג על ידי עו"ד אסרף.

לגבי ההליכים המקדמיים, דהיינו מענה לשאלון וגילוי מסמכים – מצאתי כי בתגובת הנתבעים מיום 5.2.20 בבקשה למחיקת כתב הגנה, עקב אי קיום הליכים מקדמיים, צירפו הם את תצהיר גילוי המסמכים. אינני מקבלת את הבקשה הגורפת גילוי מסמכים , מעבר לאלה שגולו. ככל ובמהלך דיון ההוכחות אגיע למסקנה כי לצורך חקר האמת יש צורך במס מכים נוספים, תינתן החלטה להצגתם ככל ואשתכנע שהם נמצאים בידי הנתבעים.

הבקשה לזימון עדים:
עו"ד רז מנגל אשר היה בא כוחם של התובעים בהליך נשוא התביעה בתיק דנן. לטענת התובעים עדותו נדרשת להגשת ראיות הנוגעות אליו לשם הוכחת העובדה כי הנתבעים הטעו את בנק לאומי לגבי הצו שניתן כנגד התובעים וכן לשם הוכחת הנזק שנגרם לתובעים עקב כך.
הבקשה לזימונו של עו"ד מנגל נדחית , שכן על ההתנהלות עם בנק לאומי תעיד העדה מטעם בנק לאומי ועל הנזק שנגרם יכול להעיד התובע.

עורכת הדין אוה דהאן- ממרכז העיקולים של בנק לאומי, אשר נדרשת בהיותה נציגה של הבנק וטיפלה באופן אישי בצו איסור הדיספוזיציה שניתן במסגרת ההליכים הקודמים בין הצדדים ובמסגרת זו עמדה בקשר עם הנתבעים. עדותה של עו"ד אוה נדרשת בעיקר, כך נטען לשם הוכחת העובדה כי הנתבעים הטעו אותה וגרמו לה כנציגת הבנק לחשוף פרטים חסויים של התובעים בניגוד לצו שניתן פרטים שלאחר מכן שימשו את הנתבעים בהגשת הבקשה להטלת עיקולים זמניים על התובעים במסגרת הליך ב הנתבעים הגישו תביעה נגד התובעים בעניין ארז שרון.
הבקשה לזימונה של עורכת הדין אוה דהאן מתקבלת – המבקש יזמן את העדה בכפוף להפקד ת של 500 ₪ בקופת בית המשפט כשכר עדות.

הגברת ספיר ממשרד הנתבעים, אשר לטענת התובע עמדה בקשר עם בנק לאומי –
הבקשה לזימונה של הגברת ספיר נדחית – ב"כ הנתבעים בדיון שהתקיים ביום 2.2.21 "אין לי מושג מי זאת ספיר " (פרוטוקול עמוד 11 שורה 18). התובעים לא ציינו פרטים המאפשרים את זימנוה ובנסיבות אלו הבקשה לזימונה של ספיר נדחית.

הגב' עולמית מדמן מנהלת האירועים של עיריית כפר סבא אשר , לטענת התובעים, קיבלה בשם העירייה את צו איסור הדיספוזיציה אך זה הוצג לה במרמה על ידי הנתבעים בצו עיקול.
הבקשה לזימונה של הגברת עולמית מדמן מתקבלת – התובעים יזמנו את העדה לאחר שיפקידו את שכר עדותה בסך 500 ₪ בקופת בית המשפט .

סוף דבר:
לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התובעת 1 תפקיד סך של 8,000 ₪ כערובה בקופת בית המשפט וזאת עד ליום 5.10.21.
התובעת תזמן את שתי העדות כמפורט לעיל.

לאחר שחזרתי ועיינתי בתצהירים מצאתי כי נכון יהיה לסיים את ההליך בדיון אחד, והזמן שנקבע לדיון ביום 9.9.21 לא יאפשר לעשות זאת ויהיה צורך במועד נוסף. בנסיבות אלו ועל מנת שניתן יהיה לסיים את הליך ההוכחות ביום אחד אני קובעת את הדיון ליום 17.10.21 משעה 9:00 עד השעה 14:00.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ז אלול תשפ"א, 25 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ג'רני הפקות בע"מ
נתבע: לויתן - שרון
שופט :
עורכי דין: