ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אביבה קרני נגד בת שבע מחלוף :

לפניי
כבוד ה רשמת הבכירה דליה אסטרייכר

התובעים

  1. אביבה קרני
  2. עמנואל קרני

נגד

הנתבעת
בת שבע מחלוף

פסק דין

לפניי תביעה לפיצוי התובעים בגין כספים, שנגבו מהם לטענתם, שלא כדין וללא רשותם במסגרת עסקאות רוכלות טלפוניות, שנרקמו בין התובע ובין עסקה של הנתבעת בשם "דיל המיליון" במועדים שונים בשנת 2014 .
המדובר בשבע עסקאות בתשלומים, על אלפי שקלים, המכונות על ידי התובעים לא פחות מאשר "עקיצה" כשמהותן כך לפי התובעים, ניצול אנשים מבוגרים וחלשים, שקל לשכנעם לרכוש מוצרים ממרכולתה של הנתבעת, על אף שאינם זקוקים למוצרים אלו. כך חוייב התובע בעסקה על סכום של 4,000 ₪ ב - 12 תשלומים , בעסקה על סכום של 2,500 ₪ ב- 10 תשלומים, עסקה על סך 3,000 ₪ ב 10 תשלומים, שתי עסקאות על סך 1,000 ₪ כל אחת ב - 10 תשלומים, עסקה על סך 500 ₪ ב - 10 תשלומים ו כן עסקה נוספת על סך 3,000 ₪ ב- 10 תשלומים.
כל אלו מסתכמים לחיוב כולל של 15,000 ₪.
טענות הצדדים:
התובעים טענו כי מעסקה של הנתבעת, "דיל המיליון" התקשרו עם התובע ושכנעו אותו לרכוש מוצרים לבית בשווי אלפי שקלים. התובע שה וא אדם מבוגר, וקל לשכנוע, שוכנע ונתן את פרטי כרטיס האשראי שלו לנציגי הנתבעת ובהתאם כרטיסו חוייב במספר עסקאות באלפי שקלים כל פעם, ביום אחר יום ולעתים באותו היום שעה אחר שעה בלי אבחנה. בכל אלו נרכשו על ידי התובע מוצרים לבית כגון שמיכות, כריות, מצעים , בכמויות אדירות, שאינו זקוק להם. עוד טוען התובע כי אכן מסר לנתבעת את פרטי האשראי, אך ביצע זאת רק פעם אחת, בשיחה הראשונה, אלא של אחר תקופה גילה לתדהמתו שהוא מחויב במוצרים שמעולם לא הזמין. התובעת, גרושתו, היא

שנחלצה אז לעזרתו והחלה ליצור קשר עם חברת האשראי בניסיון לבטל את העסקאות. לשיטתה, היא פנתה אל הנתבעת בניסיון לעצור את מחול השדים, ללא הצלחה , עד אשר התברר לה כי ה נתבעת ביצעה עסקאות "עוקץ" כאלה גם מול גורמים נוספים, ובהתאם היא פנתה ל כתבת נגה ניר נאמן, מנחת תכנית טלוויזיה בשם "ברקוד", העוסקת בצרכנות, והייתה בקשר מול הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, אך למרות כל זאת כל ניסיונותיה של התובעת לבטל את העסקאות לא צלחו והתובע המשיך להיות מחויב בהן.
מנגד טענה הנתבעת כי התובע רכש את מוצריה מרצונו החופשי, לשימושו האישי. המדובר באדם בר דעת לטענתה וביכולתו לבצע עסקאות. עוד טענה להיעדר יריבות עם התובעת ולהצגת מצג שווא מצד התובעת, כאילו התובע אינו כשיר להתנהל והיא משמשת מעין אפוטרופוס עבורו. לא ברור הסכום הנתבע (הסכום המקסימאלי בתביעות קטנות) שכן לכל היותר חויב התובע על ידי הנתבעת בכל העסקאות גם יחד, בסכום של 16,000 ₪, וזאת אף בהתאם לראיות שהציגו התובעים. עוד טענה כי התובעים דורבנו לפתוח בהליכים כנגדה על ידי שתי עובדות שלה שפוטרו ונולד בהן הצורך לנקום בה, הן פנו אל התובעים והגישו כנגדה אף תלונות במשטרה על הונאת קשישים, גנבו את קלסרי פרטי הלקוחות ולא בכדי, תביעה זו, על אף שעילתה הייתה כבר בשנת 2014, לא הוגשה לפני 2019. במסגרת הדיון ביום 02.05.21 הוסיפה וטענה הנתבעת כי אחרי פניית התובעת אליה, היא אישית זיכתה את חשבון התובע בכרטיס האשראי שלו. באותו דיון ממש ביקשה הנתבעת ארכה להמצאת אסמכתאות המעידות על הזיכויים הנטענים. עוד טענה כי שיחות המכירה הטלפונית מוקלטות והיא צריכה לבדוק האם נשמרו ההקלטות ותמלילי השיחות, אותן תוכל להציג לבית המשפט להוכחת טענתה לעסקה כשרה. עוד הבטיחה להביא עדים מטעמה. ל השגת כל אלו קיבלה הנתבעת הזדמנות בת 7 ימים להוכיח טענותיה.
יצויין כי עד למועד זה מעולם לא הוגשו האסמכתאות הרלוונטיות הנטענות.

דיון והכרעה:
לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את הצדדים ארוכות, ה געתי למסקנה כי ה דין עם התובעים.
בדיון שנערך ביום 2.5.21 העיד התובע והיה ניתן להבחין באופן בלתי אמצעי שמדובר באדם מבוגר, תשוש והמתקשה מאוד להתנהל בעצמו וזו בלשון המעטה. יחד עם זאת, אין לי להסיק מכך על מצבו של התובע בשנת 2014, עת בוצעו העסקאות שעניינן תיק זה . לא זו ואף זו, לא הייתה מחלוקת כי כל העסקאות הנטענות נעשו כאשר הפנייה לתובע נעשתה על ידי בית עסקה של הנתבעת אל התובע ולא מהתובע אל עסק הנתבעת כאשר התובע בהקשר זה טען כי פעם אחר פעם פנו אליו

מעסקה של הנתבעת והפעילו עליו לחץ לרכוש עוד ועוד מוצרים אשר אין לו כל צורך בהם. לא ניתן שלא לתת את הדעת לתחושותיו האישיות של התובע וודאי במקום בו עיון בשלל העסקאות לרבות כמות המוצרים שנמכרו לתובע, תוך פרק הזמן המדובר, תוך מתן הדעת לסוג הסחורה שנמכרה מעלה תהייה להיזקקותו של אדם סביר למבחר וכמות של פריטים לא כל שכן של אדם מבוגר החי בגפו.
לא הייתה מחלוקת כי עם הפנייה הראשונה אליו מטעם הנתבעת, הזמין התובע שמיכה מהנתבעת על סך כ 3,000 ₪ והוא בתמורה מסר לנתבעת את פרטי האשראי שלו. אולם, באשר ליתר המוצרים שנרכשו, טען התובע כי לא היה מודע לרכישותיו ולא מסר שוב את פרטי האשראי שלו וממילא אין דרך אחרת מלבד הקביעה שנשמרו אצל הנתבעת לצרכי שימוש עתידיים שלא כדין תוך ניצול לרעה של מצבו המנטלי והקלות הבלתי נסבלת של חיובו שלא בהסכמתו המפורשת. התרשמתי לחיוב באופן בלתי אמצעי מעדות התובע ואני מקבלת את טענתו כי מסר את מספר כרטיס האשראי שברשותו לעסק הנתבעת פעם אחת בלבד, במועד יצירת הקשר הראשון של ה עמו, אז רכש את השמיכה וממילא כל חיוב אחר לאחר מכן, בו לא מסר את פרטי האשראי מעיד על העדר הסכמה לרכוש את המוצרים.

מבלי להיכנס לאופן התנהלות עסקה של הנתבעת על כל השתמע מכך, טיב העסקאות ולאופן בו נעשו הרי שלגופו של עניין הנתבעת עצמה אישרה כי היא שוחחה עם התובעת וכי: "באמצע שנת 2014 התקשרה אביבה קרני וביקשה לזכות אותה על סכום העסקה האחרונה שהוא קיבל..." וטענה כי אחרי פניותיה של התובעת , ערכה בירור מול התובע והוא סרב לקבל את המוצרים ולכן חשבונו זוכה אוטומטית לכרטיס האשראי שלו "ברגע שהיא ביקשה זיכוי העברנו זיכוי לאשראי שלו. זה היה באמצע 2014" (פרוטוקול עמ' 6 שורות 10-11). וכן "אני אישית זיכיתי אותו בחשבון של הכרטיס האשראי" (שורה 17).

אלא, שאת הזיכוי הנטען נדרשה הנתבעת להוכיח, וודאי מקום בו צורף לכתב התביעה דו"ח פרטי העסקאות של חשבון התובע הנעדר כל זיכוי מאת עסק הנתבעת ומופיעים בו רק חיובים.
לצורך זה, ניתנה לנתבעת, לבקשתה, שהות בת 7 ימים ממועד הדיון להציג אסמכתאות המעידות על הזיכוי הנטען על ידה ובסופם טענה כי אין בידיה את פרטי האשראי המלאים של התובע ועל כן אינה יכולה לאתר את הזיכוי ו דרשה כי התובעים ינפקו לה מחדש פרטים אלה. התובעים מצדם סירבו לספק בידי הנתבעת את פרטי כרטיס האשראי נוכח חששם מהיסטורית התנהלות הצדדים וממילא מהות ומקור התביעה בתיק זה.

בשים לב כי העסקאות בוצעו בשנת 2014, חזקה על הנתבעת המנהלת עסק כי ברשותה מסמכי העסקאות, החשבוניות, העתק החיובים הקבלות והזיכויים כמו גם 4 הספרות האחרונות של כרטיס האשראי בו בוצעו החיובים (שצורף מלכתחילה לכתב התביעה במסגרת דו"ח פירוט העסקאות של התובע בכרטיס האשראי בו בוצעו העסקאות ) באמצעותו יכולה הייתה הנתבעת לפעול לקבלת העתק הזיכויים מחברת האשראי.
נטל ההוכחה לזיכוי מונח, כאמור, על כתפיה של הנתבעת ואין לה אלא להלין על עצמה, שאין ברשותה את הנתונים.
בהקשר זה יצויין, כי מצאתי להפנות למכתב חברת כרטיסי האשראי ויזה כא"ל מיום 6.1.2015 בו נרשם לתובע כי פנייתו מיום 21.12.14 לביטול עסקאות עסק הנתבעת נתקבלה אולם היא אינה יכולה לבטל, באופן חד צדדי, עסקאות אלא בהסכמת בית העסק. עוד נכתב כי יוכלו להיענות לבקשה ולזכותה אם ימציא אסמכתא רשמית מבית העסק המסכים לביטול עסקה זו. לציין כי על המסמך מצוינים 4 הספרות האחרונות של כרטיס האשראי וממילא אין כל דרישה מעבר לכך.

משמעלה הנתבעת טענה להגנתה כי השיבה את המוצרים וזיכתה את התובע עליה להתכבד ולהוכיח זיכוי זה על כל המשתמע מכך ואין מקום להעברת הנטל אל כתפי התובעים וממילא לחייבם לסייע לה ב עניין זה. הגשתם של מוצגים המוכיחים את טענותיה של הנתבעת, אם בקלטות או בתמלילים או בהבאת עדים, לא צלחה ועד לרגעים אלו לא הוגשה כל ראיה נוספת מטעמה בהתאם לנקבע בפרוטוקול מיום 2.5.21.

מששוכנעתי כי מלבד החיוב הראשוני, עליו ניתנה הסכמתו של התובע, לא היה מקום לחיוב העסקאות האחרות ומכל מקום לא הוכיחה הנתבעת את הזיכויים הנטענים, אני מחייבת את הנתבעת להחזיר לתובע את כל החיובים מלבד זה בגין רכישת השמיכה אותה רכש וקיבל.

עיון בפרטי חיובי האשראי של התובע מעלה כי סיכום סך כל החיובים מצד הנתבעת עומד על 15,000 ₪.
לפיכך אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, סך של 12,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. בנוסף אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ב סך של 1,000 ₪ וכן בנוסף סך של 1,000 ₪ לתובעת בגין שכר עדותה (בשים לב כי התובעים התייצבו פעמיים מנהריה). סכומים אלה ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, תוך 15 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

ניתן היום, י"ח אלול תשפ"א, 26 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אביבה קרני
נתבע: בת שבע מחלוף
שופט :
עורכי דין: