ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אשד גתוע נגד זוגלובק דני :

לפני: כבוד השופטת רויטל טרנר

התובע/המשיב:
אשד גתוע
ע"י ב"כ: עו"ד דלית כסלו ספקטור

-
הנתבעים/המבקשים:
1. זוגלובק דני
2. לייף אנד פיטנס - סניף עפולה בע"מ (נמחקה)
3. לייף אנד פיטנס - סניף רמת ישי בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד שי אולשביצקי ועו"ד אופיר בלוך

החלטה

לפני בקשת הנתבעים לעיכוב הליכים ואיחוד תביעות.
רקע בתמצית
התובע הועסק כמנהל נתבעת 2 בין השנים 2010-2016, ובחלתקופה שימש גם כמנהל נתבעת 3. נתבע 1 הינו בעל המניות של נתבעות 2 ו-3 (להלן: הנתבע).
ביום 12.6.2017 הגיש התובע תביעה כנגד נתבעת 2 והנתבע לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, תשלום זכויות סוציאליות שלטענתו לא שולמו לו בגין תקופת עבודתו, וכן פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (סע"ש 27053-06-17).
ביום 26.6.2017 הגישו נתבעות 2 ו-3 (להלן: הנתבעות) תביעה כנגד התובע (לא כתביעה שכנגד) (סע"ש 59465-06-17) בגין עילות שונות, ובהתבסס בין היתר על טענות חוזיות, עשיית עושר ולא במשפט, חוק עוולות מסחריות ועוד. הנתבעות טענו במסגרת תביעתן זו להשבת כספים שלטענתן נטל מהם התובע שלא כדין (ובלשונן של הנתבעות – "גנב") , וכי על התובע לשלם להן סכום של 4,909,144 ₪, אך לצרכי אגרה העמידו את תביעתן על סך של 2,500,000 ₪.
הדיון בשתי התובענות אוחד.
בתיק התקיימו חמש ישיבות הוכחות, במסגרתן נשמעו שישה עדים מטעם התובע וכן 17 עדים מטעם הנתבעים.
ביום 23.12.2020 ניתנה החלטה של כבוד הרשם אביעד אברגיל לפיה על נתבעת 2 להפקיד ערובה בסכום של 25,000 ₪ להבטחת הוצאותיו של התובע. על אף שחלף המועד, הערובה לא הופקדה, וביום 28.1.2021 נמחקה תביעתה של נתבעת 2.
יצוין, כי נתבעת 2 מצויה בהליכי חדלות פירעון.
נתבעת 2 ביקשה לבטל את פסק הדין שמחק את תביעתה, וביום 8.3.2021 ניתנה החלטה אשר דחתה את הבקשה.
ביום 15.3.2021, בעקבות בקשת התובע, ניתנה החלטה של כבוד הרשם ולפיה על נתבעת 3 להפקיד ערובה בסכום של 5,000 ₪. הערובה הופקדה ביום 13.4.2021.
כפועל יוצא של ההחלטות האמורות, ומשעה שנתבעת 2 מצויה בהליכי חדלות פירעון, נותרו לפני בית הדין תביעתו של התובע כנגד הנתבע (בסע"ש 27053-06-17) ותביעתה של נתבעת 3 כנגד התובע (בסע"ש 59465-06-14).
ביום 21.4.2021 הגיש התובע בקשה להפרדת התביעות וצמצום רכיבי התביעה שנותרו בתיק שמתנהל כנגדו, כך שישקף את דרישות נתבעת 3 בלבד. הנתבעים טענו מנגד כי יש להמתין עד אשר תוגש מחדש התביעה של נתבעת 2 שנמחקה כדי שכל התביעות תוכלנה להתנהל במאוחד.
ביום 10.5.2021 ניתנה החלטה ולפיה אין מקום להורות על הפרדת התביעות, כי אין לקיים ישיבת הוכחות נוספת לשמיעת עדים אשר נוגעים לעילות התביעה של נתבעת 2 אשר תביעתה נמחקה, וכי אין צורך בהוראה לצמצום רכיבי התביעה של נתבעת 3 שנותרה על כנה, מאחר וניתן לחלץ מכתב התביעה את הרכיבים שנותרו ביחס לסניף רמת ישי. בהתאם לכך, נקבע כי התיק יעבור להגשת סיכומים.
ביום 31.5.2021 הוגשו סיכומי התובע ביחס לשתי התביעות. סיכומי הנתבעים היו אמורים להיות מוגשים ביום 1.7.2021 ולבקשתם ניתנה ארכה להגשת הסיכומים עד ליום 19.7.2021.
ביום 18.7.2021 הגישה נתבעת 2 מחדש את תביעתה בסע"ש 38055-07-21.
ביום 27.7.2021 הוגשה הבקשה שלפני לעיכוב ההליכים בשתי התביעות (סע"ש 27053-06-17 וסע"ש 59465-06-17) ואיחודן עם התביעה החדשה (38055-07-21).
ביום 19.8.2021 התקיים דיון בבקשה כדי לנסות ולהגיע להסדר מוסכם. הניסיון לא צלח, והבקשה עברה למתן החלטה.
טענות הצדדים בתמצית
הנתבעים טוענים כי בשלושת התיקים יש לדון בשאלות עובדתיות ומשפטיות זהות לצורך הכרעה, ולכן יש לאחד את הדיון בתיקים הן מטעמים דיוניים של יעילות, חיסכון בזמן ובהוצאות, והן מטעמים מהותיים הנוגעים למהימנות העדויות ומניעת החלטות סותרות. עוד טוענים הנתבעים כי ככל ובירור התובענות לא יאוחד, לא יהיה מנוס מהגשה מחדש של תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים ושמיעת כלל המצהירים וכן עדים נוספים שיסרבו לתת את עדותם בתצהיר, דבר אשר יכביד שלא לצורך על הצדדים ועל בית הדין ועלול לפגוע קשות במהימנות העדים ומתן עדויות סותרות, הן בשל הזמן הרב שחלף מאז האירועים עליהם הם יתבקשו להעיד והן בשל רצונם לתת עדות מתוקנת. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי ראוי להגיע להסדר דיוני לפיו הדיון בשלושת תיקים יאוחד וניהולם יימשך מאותה נקודה בה נעצרו ההליכים טרם נמחקה התביעה של נתבעת 2, דהיינו שמיעת העדים שהתבקשו על ידי הנתבעים וטרם נשמעו וכן גילוי מסמכים נוסף, שאז מדובר בפרק זמן קצר יחסית שנותר עד סיום שמיעת ההוכחות.
מנגד, טוען התובע כי התביעה החדשה והבקשה לעיכוב ההליכים ואיחוד התיקים הוגשו בהעדר ניקיון כפיים, יום אחד בלבד לפני המועד שנקבע להגשת סיכומי הנתבעים ופרק זמן משמעותי לאחר שכבר ניתן לנתבעים אישור ביהמ"ש המחוזי להגשת התביעה החדשה, מבלי ליידע את התובע ואת בית הדין בדבר קבלת האישור. הנתבעים בחרו שלא לערער על החלטת הרשם לעניין הערובה, לעניין מחיקת התביעה ולעניין אי ביטול מחיקת התביעה, כמו גם לא ערערו על החלטת בית הדין שלא להתיר ראיות נוספות (עדים ומסמכים), ורק לאחר שנפסק כי לא יישמעו עוד ראיות, בחרו להגיש את התביעה החדשה – אשר אינה זהה לתביעה המקורית של נתבעת 2 משעה שצורף לה מסמך שלא נזכר בתביעה המקורית (דו"ח פחת של נתבעת 2). עוד טוען התובע כי מחדלי הנתבעים הובילו לעיכוב של למעלה מחצי שנה בבירור התביעה, ואיחוד התיקים יאפשר לנתבעת 2 לא רק לברר את תביעתה בהקדם אלא יאפשר לכל הנתבעים לשפר את מצבם ואת הגנתם, וזאת נוכח הודעתם הברורה כי העדים שטרם נשמעו נחוצים לא רק לבירור התביעה החדשה אלא לצורך הגנתם בתביעתו של התובע.
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ומכללול השיקולים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות, ולהלן נימוקיי:
תקנה 120 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 , קובעת כלהלן: "עניינים אחדים התלויים ועומדים בבית דין אחד וכרוכות בהם שאלות זהות או שאלות דומות, של משפט או של עובדה, רשאי בית הדין, לפי שקול דעתו, להורות על איחודם, בין על פי בקשת בעל דין ובין ללא בקשה כזו ובתנאים שייראו לו".
אכן, בשלושת התיקים קיימת מחלוקת עיקרית משותפת, הנוגעת להתנהלותו של התובע והטענות כנגדו בנוגע לגניבת כספים וציוד מהנתבעים. עם זאת, אציין כי קיים שוני בין טענות הנתבעים לגניבה כטענת הגנה לבין טענות הגניבה כעילות תביעה כנגד התובע – כעילת תביעה עצמאית, על הנתבעים להוכיח את עצם הגניבה וכן את ההיקף הכספי של הגניבה, כדי לזכות בסעד כלפי התובע. כעילת הגנה די בהוכחת הגניבה כדי לשמש בסיס לטיעון המשפטי הנוגע לשלילה או הפחתה של פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, ואף לשלילת החובה לקיים שימוע כדין.
מבחינה מהותית הבקשה שלפני אינה נוגעת בעיקרה לאיחוד שלוש התביעות אלא לעיכוב ההליכים בשתי תביעות – אשר ההליכים בהן עומדים בפני סיום – כדי לברר את התביעה החדשה. הנתבעים מבקשים הלכה למעשה להמשיך את ניהול התביעות מאותה נקודת זמן הקודמת להגשת בקשת הערובה, כאשר כל שהשתנה הוא ששולמה אגרה בגין הגשת התביעה החדשה (המופחתת מזו ששולמה בתביעה המקורית שכן סכומי התביעה החדשה הופחתו) ותו לא. במילים אחרות, הנתבעים מציעים שלא לנהל את התביעה החדשה מראשיתה אלא להמשיכה מאותה נקודת זמן בו היא נעצרה. מדובר ב קיצור דרך שלא ניתן ליישמו ללא הסכמת התובע, ובפועל יש בכך כדי לבטל מבחינה מעשית את ההחלטה בדבר מחיקת התביעה של נתבעת 2, החלטה שהנתבעים בחרו שלא לערער עליה.
יודגש כי בשלב זה, שלושת התיקים אינם נמצאים בשלבי דיון דומים. תביעתו של התובע ותביעתה של נתבעת 3 מתנהלות למעלה מארבע שנים ונמצאות בשלבי סיום, לאחר שתם שלב שמיעת הראיות, והתובע כבר הגיש את סיכומיו. מנגד, התביעה של נתבעת 2 מצויה בשלב מקדמי כעת משהוגשה מחדש, ואין לשלול מהתובע את זכותו לנהל את הגנתו ביחס לתביעה זו כפי רצונו ובהתאם לשיקוליו. לא ניתן לחייב את התובע להסכים לקיצורי דרך, ולכן התביעה החדשה צפויה להתנהל פרק זמן לא מבוטל. כפי שנקבע בפסיקה, השלב בו נמצא בירורן של התובענות אותן מבוקש לאחד הינו שיקול רלוונטי ומהותי (המ"ד 2284-11-11 קרן מחקרים רפואיים, פיתוח תשתית ושירותי בריאות ליד המרכז הרפואי רבקה זי ו נ' מדבדייב ואח' , מיום 11.1.12; המ"ד 49051-02-12 ליסיאנסקי ואח' נ' מדינת ישראל ואח', מיום 6.5.12). כך למשל נקבע כי "השלב שבו מצוי כל הליך מושא בקשת האיחוד הוא נתון משמעותי, ולעתים אין מקום להורות על איחוד דיון כאשר התוצאה עלולה להיות עיכוב הדיון בהליך שהוגש במועד מוקדם יותר" (ב "רע (ארצי) 29168-11-11 אהרוני ואח' נגד האקסטרייק בע"מ ואח', מיום 29/02/2012). דברים אלו יפים לענייננו. עיכוב ההליכים הצפוי, לו היתה מתקבלת הבקשה, אינו זניח אלא משמעותי.
הנתבעים מדגישים כי ניהול ההליכים בנפרד יוביל לבזבוז זמן שיפוטי בשל הצורך לשמוע את כל העדים מחדש, אולם אין הכרח בכך. יתכן ודווקא סיום ההליכים בשתי התביעות בשלב זה עשוי לייעל את ההליכים בתביעה החדשה, שכן הקביעות העובדתיות והמשפטיות עשויות לייתר את שמיעת העדים מחדש. כמו כן, טענתם כי דחיית הבקשה עלולה לפגוע במהימנות העדים ומתן עדויות סותרות, בשל הזמן הרב שחלף מאז האירועים והן בשל רצונם לתת עדות מתוקנת – אינה יכולה לשמש בסיס לעיכוב הליכים ואיחוד התביעות, שכן נתבעת 2 היא שבחרה שלא להפקיד ערובה, בידיעה כי אי הפקדת הערובה תוביל למחיקת התביעה וניהולה מחדש. הקושי הראייתי שעומד בפני נתבעת 2, ככל שיש בו ממש, הינו תוצר של התנהלותה של נתבעת 2, ואין התובע צריך לעכב את תביעתו כדי למנוע מהנתבעים קושי ראייתי.
מעבר לכך, יש לקבל את טענת התובע להתנהלות בחוסר תום לב מצד הנתבעים. הנתבעים בחרו להגיש את התביעה החדשה כשבעה חודשים לאחר שנמחקה על ידי הרשם. הנתבעים לא טרחו לעדכן את בית הדין בשום שלב כי הם פועלים לקבל אישור מביהמ"ש המחוזי להגשת התביעה מחדש. בתגובה שהוגשה לבקשת התובע לפצל את ההליכים, צוין אומנם באופן כללי ביותר כי הם שוקלים את הגשת התביעה שנמחקה מחדש, אולם לא הוגשה כל הודעה המעדכנת בדבר התפתחות ההליכים בתיק הפירוק, וגם לאחר שניתנה החלטת בית הדין הדוחה את בקשת הנתבעים לשמיעת עדים נוספים בשתי התביעות שנותרו על הפרק, לא ביקשו הנתבעים לעכב את ההליכים או את הגשת הסיכומים עליהם הורה בית הדין. אף כאשר ביקשו הנתבעים ארכה להגשת סיכומיהם, ציינו רק כי דרוש להם פרק זמן נוסף כדי לסיים את הכנת הסיכומים ושוב לא נכתב דבר המרמז על הצורך בעיכוב ההליכים. נתבעת 2 יכלה להגיש את תביעתה מחדש בסמוך למועד מחיקתה ולבקש שהות כדי לבקש את אישור ביהמ"ש המחוזי, כדי להצהיר באופן ברור על כוונותיה, ויתכן והיה בכך כדי לייעל את ההליכים ולחסוך בזמן הן לבית הדין והן לתובע – אך היא בחרה שלא לעשות כן.
זאת ועוד, הנתבעים מבקשים באמצעות איחוד התיקים לא רק לנהל מחדש את התביעה של נתבעת 2 כנגד התובע, אלא גם לשפר את סיכויי ההגנה שלהם בתביעה שהגיש התובע נגדם, שכן משעה שתביעתה של נתבעת 2 'מתעוררת לחיים' ומאוחדת עם שתי התביעות האחרות, הרי ששבה ועומדת על הפרק בקשת הנתבעים לזמן עדים נוספים ולהגיש ראיות חדשות. מדובר בחוסר תום לב דיוני מצד הנתבעים, אשר בחרו שלא לערער על החלטת המחיקה וגם לא על החלטת בית הדין שלא להתיר ראיות נוספות – ואילו כעת הם מסבירים מפורשות כי החלטת בית הדין האמורה היתה מוטעית וכי במסגרת התביעה החדשה למעשה הם רשאים לבקש מחדש את זימונם של אותם עדים אליהם התייחסה החלטת בית הדין. קבלת הבקשה לפיכך תגרום לתובע לאבד את היתרון הדיוני שנובע ממחיקת התביעה ומההחלטה בדבר אי-הגשת ראיות נוספות כנגדו, וכן תיצור לנתבעים יתרון דיוני על דרך של שמיעת עדים נוספים, הגשת מסמכים נוספים במסגרת תצהיריהם בתביעה המחודשת שטרם הוגשו עד היום – כאשר כל אלה יהוו חלק מהמסכת הראייתית של הנתבעים לגבי תביעתו של התובע אשר עומדת בפני סיום. הניסיון להשיג יתרון דיוני זה, כאשר הנתבעים בחרו שוב ושוב שלא להגיש ערעור על החלטות שניתנו לאורך הדרך כך שהן הפכו להיות חלוטות, הינו פסול בעיני ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. אין לאפשר לנתבעת 2 ליהנות מעיכוב ההליכים – אשר אזכיר שוב נמשכים למעלה מארבע שנים – על מנת לברר את תביעתה מראשיתה ולשפר את עמדתה ביחס לתביעתו של התובע כלפיה. נתבעת 2 בחרה שלא להפקיד ערובה, תביעתה נמחקה, ולכן עליה לנהל את התביעה מחדש מבלי לפגוע בתובע בניהול תביעתו שלו.
אכן, בתי הדין נוהגים לרוב בגמישות דיונית. עם זאת, נזכיר בהקשר זה את תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: התקנות), שאינן חלות במלואן בבתי הדין בעבודה, אולם הן משקפות הלך רוח ולפיו גמישות דיונית אינה בבחינת ערך עליון, אלא יש לקחת בחשבון גם את הוודאות הדיונית כפי שנקבע בתקנה 1: "מטרות תקנות סדר הדין האזרחי הן לקבוע סדר דין לניהול ההליכים האזרחיים בבית המשפט, ליצור ודאות דיונית, למנוע שרירותיות ולהגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, כדי להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך." עוד קובעת תקנה 4 כי "לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו". בענייננו לא שוכנעתי כי נתבעת 2 נהגה בהגינות דיונית המחויבת על פי תקנה 3 לתקנות כפי שהוסבר לעיל בהרחבה.
נתבעת 2 זכאית כמובן להגיש את תביעתה מחדש ולנהלה כראות עיניה. עם זאת אין לאפשר לנתבעת 2 לעכב את ההליכים בשתי התביעות שנותרו על הפרק שעה שהתביעה הוגשה מחדש לאחר שבעה חודשים ממועד מחיקתה ולאחר כשנה מהמועד בו התבקשה הפקדת הערובה, בקשה אשר עצרה למעשה את התקדמות ההליכים בתיק. התנהלות זו אין בה כדי להצדיק את שיקולי היעילות הדיונית והחסכון בזמן הצדדים והזמן השיפוטי להם טוענים הנתבעים.
לסיכום, בנסיבות העניין, הנתבעים לא הצביעו על טעמים סבירים והוגנים שיש בהם כדי להצדיק עיכוב הליכים לצורך איחוד התביעות. קבלת הבקשה תוביל להתמשכות ההליכים בשתי התביעות שנותרו על הפרק – שלא לצורך ובאופן שלא מתקבל על הדעת .
על כן, הבקשה נדחית. הנתבעים יגישו את סיכומיהם עד ליום 14.9.21.

ניתנה היום, י"ח אלול תשפ"א, (26 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: אשד גתוע
נתבע: זוגלובק דני
שופט :
עורכי דין: