ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ויקטוריה חן וורונצובה נגד יו טיים אחזקות בע"מ :

לפני:

כבוד השופט אלעד שביון
נציג ציבור עובדים מר משה בן דוד
נציג ציבור מעסיקים מר אבי אילון

התובעת:
ויקטוריה חן וורונצובה
ע"י ב"כ עו"ד אירית בשארי
-
הנתבעת:
יו טיים אחזקות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מיכל חרל"פ

פסק דין

בפנינו תביעת התובעת לקבלת זכויות עבודה שונות ובכלל זאת הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין היעדר שימוע, הפרשות לפנסיה, דמי חגים ופדיון חופשה שנתית.

רקע כללי:
הנתבעת הינה חברה בע"מ המפעילה אולפן לעולים ללימוד השפה העברית.

התובעת הועסקה אצל הנתבעת כמרצה 8 חודשים החל מיום 1.11.17 ועד ליום 30.6.18.

בתאריך 18.4.19 התובעת הגישה תביעה לתשלום זכויות עבודה שונות, בתאריך 13.11.19 התקיימה ישיבת פישור ובתאריך 16.2.20 התקיימה ישיבת קדם משפט.

בתאריך 17.11.20 התקיים דיון הוכחות במסגרתו נחקרו התובעת, עד מטעם התובעת מר חנן סבט (להלן – מר סבט) ו נציג הנתבעת מר יורי לויטן (להלן – מר לויטן). לאחר סיום הליך ההוכחות הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

שיעור שכרה השעתי של התובעת:

בין הצדדים קיימת מחלוקת לגבי שיעור שכרה השעתי של התובעת: לטענת התובעת היא השתכרה סך 80 ₪ נטו (או 83 ₪ ברוטו) לשעה ואילו לטענת הנתבעת, התובעת השתכרה סך 80 ₪ ברוטו לשעה.

לאחר שעיינו בראיות שהוגשו ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו לקבוע כי בין הצדדים סוכם על שכר בסך 80 ₪ ברוטו לשעה.

ראשית, מעיון בהסכם העבודה (נספח א' לתצהיר התובעת) עולה, כי בסמוך לתיקונים בנספח להסכם העבודה חתום מר לויטן שלוש פעמים (עדות מר לויטן בעמ' 8 שורות 22-26: "ש. תאשר שעל גבי המסמך מיום 16/11/17 חתמת שלוש פעמים על המסמך. החתימות הן שלך? ת. כן, אבל אני חתמתי ליד כל השינויים שעשיתי מול התובעת שישבה מולי. ש. אתם חתמתם יחד על השינויים? ת. כן"). התיקונים כוללים את הסכום (80 ₪), מחיקת המילה 'ברוטו' המודפסת ומחיקת המילה 'נטו' שנכתבה בכתב יד (עדות התובעת בעמ' 6, שורות 6-8). בנסיבות אלו כאשר נמחקו הן המילה 'ברוטו' והן המילה 'נטו', אזי מדובר בשכר ברוטו (שכר שלצידו לא מצוין האם הוא ברוטו או נטו).

שנית, מעיון בתלושי השכר עולה, כי שכרה של התובעת חושב בהתאם לשכר שעתי בסך 80 ₪ ברוטו.

שלישית, למרות שהתובעת הינה רואת חשבון בהשכלתה, אין כל פניה ספציפית בכתב לנתבעת בתלונה לגבי אי תשלום שכר נטו והפניה היחידה אליה הפנתה התובעת בחקירתה הייתה לתכתובת (עמ' 7) שם צוין, כי "יורה, יום טוב. הסתכלתי על התלוש. בכלל לא מבינה מה המספרים האלו. ואיך אתה מבין "שכר נטו"? תתקשר אלי בבקשה". סביר, כי לו אכן היה מסוכם בין הצדדים על שכר שעתי נטו, היו פניות תכופות של התובעת לנתבעת תוך הפניה לסיכום הנטען ודרישה מפורשת לקבל שכר נטו.

רביעית, התחשיב המצוין בסעיף 44 לתצהיר התובעת לפיו סך 80 ₪ נטו לשעה הינו שווה ערך לסך 83 ₪ ברוטו לשעה לא ברור ולא די בהגשת תלוש דמה שלא ברור כיצד נערך בו התחשיב (ראו עדות התובעת בעמ' 7, שורות 10-13: "ש. איך נעשתה הדמיית שכר מ-80 ₪ נטו ל-83 ₪ ברוטו? ת. עורכת הדין עשתה את זה. ש. את יודעת להגיד למה זה 83 ₪ ולא סכום אחר? ת. לא יודעת. לא התעמקתי בזה. סמכתי על עורכת הדין").

תחשיב השעות לעניין שכרה של התובעת:
לטענת התובעת היא סיכמה עם מר לויטן, כי שעת העבודה שתשולם לה תהיה בהתאם לשעה אקדמית, קרי: 45 דקות כפי שמקובל בהוראה, באקדמיה ובמערכת החינוך. לגרסתה, לימים הכחיש מר לויטן את הסיכום ותיגמל את התובעת לפי שעה מלאה בלבד (60 דקות) וציין "ככה אני משלם". התובעת ציינה, כי נוהל האולפנים (נספח ג' לתצהירה) תומך בטענתה.
הנתבעת מנגד דחתה את טענות התובעת וטענה, כי סוכם על שכר לשעת עבודה בת 60 דקות כולל הפסקות וכל ניסיון לטעון כעת, שנים אחר כך, בדבר שעות אקדמיות הינו ניסיון פסול.
לאחר שעיינו בחומר הראיות ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו לדחות את טענות התובעת ונפרט.

ראשית, כעולה מתלושי השכר, שכרה של התובעת שולם בהתאם לשעות עבודה רגילות ולא עבור שעות אקדמיות. התנהלות כאמור הייתה לאורך כל תקופת ההעסקה, דבר המעיד על הסכמת הצדדים לנהוג כאמור.

שנית, כעולה מעדותה של התובעת, בהסכם העבודה לא צוין כי מדובר בשעות אקדמיות (עמ' 5, שורות 22-23) וסעיף 13 להסכם ההעסקה מגדיר את שעות העבודה כשעות עבודה בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה (עמ' 5, שורה 24 – עמ' 6, שורה 1).

שלישית, למרות ההתכתבות הענפה בין הצדדים, התובעת לא התלוננה בפני מר לויטן על תחשיב השעות (עדות התובעת בעמ' 6, שורות 16-18). ברי, כי לו סברה התובעת שתחשיבי השכר בעניין זה שגויים, הדבר היה מוצא את ביטויו במסגרת ההתכתבות בין הצדדים.
רביעית, התובעת קיבלה כאמור מדי חודש את שכרה בהעברה בנקאית וידעה מה מספר השעות שהיא עבדה בפועל (עמ' 6, שורות 25-28). ברי, כי לנוכח השכלתה של התובעת (רואת חשבון), לו התובעת סברה, כי שכרה לא משולם כדין, היא הייתה פונה לנתבעת בנדון בכתב ודורשת לקבל הפרשי שכר.

חמישית, למרות שלטענת התובעת, מר לויטן ציין בפניה, כי הוא משלם שכר שעתי לפי 60 דקות ולא לפי שעה אקדמאית, היא המשיכה לעבוד, קרי, כי היא הסכימה לאופן התחשיב כאמור.

שישית, אין מניעה לתשלום שכר שעתי הכולל את זמני ההפסקות והתובעת אף אישרה, כי ההפסקות מובנות וקבועות (עמ' 7, שורות 5-7).

שביעית, לא מצאנו לתת משקל רב לעדותו של מר סבט, שכן הנתבעת לא הייתה מחויבת לשלם לתובעת שכר לפי שעה אקדמית ועל כן אין להשליך מתחשיב השכר שנערך למר סבט לעניין תחשיב שכרה של התובעת.

שמינית, אף נוהל האולפנים שצורף לתצהיר התובעת אינו קובע כיצד יחושב שכרה של התובעת אלא עניינו בתשלום שישולם למעסיק.

מהות הסכם העבודה:
בין הצדדים נטושה מחלוקת לגבי מהות הסכם ההעסקה: האם מדובר בהסכם לתקופה קצובה כטענת הנתבעת, אם לאו. לאחר שעיינו בהסכם העבודה ובטענות הצדדים מצאנו, כי לא מדובר בהסכם לתקופה קצובה.

ביה"ד הארצי לעבודה פסק בתיק עע 3393-02-17‏ ‏ יונתן גב נ' ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע"מ (24.6.18) כי: " על מהותו ומשמעותו של הסכם עבודה לתקופה קצובה נאמר בדב"ע (ארצי) נה/3-91 ב.ג פולימרים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ – זהבה שטול [פורסם בנבו] (15.5.95)) כך: "בישראל, נמצא כי מרבית חוזי העבודה האישיים, בין אם הם נגזרים מהסכמים קיבוציים ובין אם לאו, הם חוזים לתקופה בלתי קצובה, המאפשרים לכל צד לחוזה העבודה לסיימו בכל עת, אך לעיתים מקבל המעביד על עצמו מגבלה או סייג לשימוש בזכותו לפטר עובד המועסק לתקופה בלתי קצובה. חוזה עבודה אישי לתקופה קצובה, אשר אין בו הוראה המתירה לצד לו לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו מבלי להפר את החוזה, הוא חוזה עבודה אשר יש לו תוצאות משפטיות מיוחדות ובלתי רגילות, הן מבחינת הגבלת החופש המקובל להשתחרר מחוזה העבודה, והן מבחינת הנטל המוטל על הצדדים לו במקרה של הפרת החוזה. משום כך יש להקפיד על כך שחוזה עבודה אישי לתקופה קצובה כאמור, יהיה חד-משמעי, וישקף בצורה ברורה את ההסכמה המודעת של הצדדים לחוזה בדבר החובות אשר הם נוטלים על עצמם. כל ספק בעניין זה יטה, איפוא, את הכף לכיוון היותו של חוזה העבודה חוזה לתקופה בלתי קצובה".

מעיון בהסכם העבודה עולה, כי לא מדובר בהסכם לתקופת קצובה: מצוין בו בסעיף 4.1, כי הוא יעמוד בתוקפו ללא מגבלת זמן; הנתבעת תהא רשאית לסיים את ההסכם בכל עת; הסכם העבודה אינו חד משמעי ואין בו ציון של תקופת חלותו. בהקשר זה יצוין, כי בניגוד להסכם ההעסקה עם התובעת, בהסכמים אחרים שצרפה הנתבעת (נספח ב' לתצהירה) צוינו תקופות העבודה בהסכמי העבודה של עובדים אחרים.
אכן צוין בהסכם העבודה, כי הוא 'פרויקטלי', ברם אין בציון כאמור כדי להעיד על היותו של ההסכם לתקופה קצובה, על אחת כמה וכמה כאשר אין ציון בדבר מועד סיומו.

הפרשי שכר:
לנוכח מסקנותינו בדבר שיעור שכרה השעתי של התובעת (80 ₪ ברוטו) ותחשיב השכר בהתאם לשעה מלאה בת 60 דקות (כולל הפסקה), לא מצאנו כי התובעת זכאית להפרשי שכר.

הפרשות לפנסיה:
בהתחשב בתקופת העסקתה של התובעת (8 חודשים) היא לא הייתה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים. יחד עם זאת התובעת הייתה זכאית לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בגין רכיב התגמולים ורכיב פיצויי הפיטורים ממועד תחילת העסקתה (ראו נספח ה' לתצהיר הנתבעת ועדות מר לויטן בעמ' 10, שורות 20-23).

בנסיבות אלו מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 1,609 ₪ בגין הפרשות לתגמולים (2 4,760.5 ₪ * 6.5%) וסך 1,486 ₪ בגין הפרשות לפיצויי פיטורים (24,760.5 ₪ * 6%).

פדיון חופשה שנתית:

אין מחלוקת, כי התובעת לא קיבלה פדיון חופשה שנתית עם סיום העסקתה (עדות מר לויטן בעמ' 10, שורות 24-25). בנסיבות אלו מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 206 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית (ראו סעיף 62 לתצהיר התובעת והוראות סעיפים 3(א), 3(ג) ו-10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 – 1.6 ימי חופשה * 1 1,560.5/90 (ערך יום חופשה)).

דמי חגים:
לטענת התובעת היא עבדה בשכר שעתי בימים א', ב', ד' ו-ה' ובהוראת משרד הקליטה לא התקיימו שיעורי אולפן בחגי ישראל. חלק מהחגים 'נפלו' על ימי העבודה של התובעת ועל כן היא זכאית לדמי חגים בגין 4 ימי חג (פסח תשע"ח, יום העצמאות ושבועות).
הנתבעת מנגד טענה, כי התובעת לא הוכיחה את זכאותה לדמי חגים, לא הראתה כי עבדה בסמוך לימי החג והיא הועסקה לצורך פרויקט ספציפי בהיקף שעות ידוע מראש וככל ש'נפל' חג על יום עבודה התארך הפרויקט עד לסיומו. בכל מקרה התובעת אינה זכאית לדמי חגים עבור פסח שכן אין זכאות לדמי חגים עבור חול המועד ופסח 'נפל' בשנת תשע"ח ביום שישי 30.3.18 וביום שישי 6.4.18 כך שבכל מקרה התובעת זכאית לכל היותר לתשלום עבור שני ימי חג בסך 480 ₪.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו לקבל את תביעת התובעת בחלקה. חג הפסח בשנת תשע"ח חל ב-31.3.18 (יום שבת) ו-6.4.18 (יום ו'). בנסיבות אלו התובעת אינה זכאית לדמי חגים עבור פסח. יום העצמאות חל ביום 19.4.21 (יום ה') ושבועות חל ביום 20.5.18 (יום א'). מאחר ויום העצמאות ושבועות חלו בימי עבודתה של התובעת, הרי שהיא זכאית לתשלום דמי חגים בגין ימים אלו בסך 480 ₪ (2 ימים * 80 ₪ * 3 שעות).

תמורת הודעה מוקדמת והיעדר שימוע :
לטענת התובעת היא פוטרה לאלתר מבלי שניתנה לה הודעה מוקדמת (ס' 58 לתצהירה) ומבלי שהיא זומנה לשימוע (ס' 59-60 לתצהירה). לטענת הנתבעת מדובר בהסכם לתקופה קצובה, התובעת גויסה ל-2 פרויקטים ועם סיומם, החוזה פקע. בנסיבות אלו התובעת לא זכאית לתמורת הודעה מוקדמת או לפיצוי בגין היעדר שימוע.
כאמור לעיל מצאנו לקבוע, כי לא מדובר בהסכם העסקה לתקופה קצובה. בנסיבות אלו היה על הנתבעת ליתן לתובעת הודעה מוקדמת בטרם סיום העסקתה (בייחוד לנוכח ציפייתה להמשך העסקה בלוד (ס'4-5 לתצהירה)) ולקיים לה הליך שימוע כדין. לא נעלמו מעינינו טענות הנתבעת בסעיף 8 לסיכומיה, ברם העובדה שהתובעת ידעה מה כמות השעות בקורס וידיעתה שאם לא יהיה פרויקט אחר תסתיים העסקתה (עמ' 7, שורות 14-22), אינה מאיינת את זכותה של התובעת לתמורת הודעה מוקדמת ולהליך שימוע כדין כאשר לא היה ברור אם יש או אין פרויקט אחר ומה מועד הסיום המדויק של עבודת התובעת.

בנסיבות אלו מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת תמורת הודעה מוקדמת בסך 825 ₪ (3,095 ₪ (שכר חודשי ממוצע) * 8/30 ימים) כאמור בסעיף 4(1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 ופיצוי בגין היעדר שימוע בסך 3,000 ₪ ( בנסיבות העניין אנו סבורים כי יש מקום לפסיקת פיצוי בגין פיטורים בהיעדר שימוע בסך 3,000 ₪ וזאת מאחר שמחד לא התנהל שימוע כלל וממילא לא נשמעו טענותי ה של התובע ת ומאידך, תקופת העסקת התובעת הייתה קצרה ואנו סבורים כי הנתבעת סברה בתום לב, כי מדובר בהסכם העסקה לתקופת קצובה). ראו בנדון עע (ארצי) 23402-09-15‏ ‏ אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ, 28.2.17.

סוף דבר:
הנתבעת תשלם לתובע ת את הסכומים המפורטים להלן:
הפרשות לפנסיה (רכיב התגמולים) בסך 1,609 ₪.
הפרשות לפנסיה (רכיב פיצויי הפיטורים) בסך 1,486 ₪.
פדיון חופשה שנתית בסך 206 ₪.
דמי חגים בסך 480 ₪.
תמורת הודעה מוקדמת בסך 825 ₪.
פיצוי בגין היעדר שימוע בסך 3,000 ₪.
הסכומים הנ"ל ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.18 ועד לתשלום בפועל.

משתביעת התובעת התקבלה בחלקה הנתבעת תישא בהוצאות התובע ת בסך 1,500 ₪ .

ניתן היום, ט"ז אלול תשפ"א, (24 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר משה בן דוד, נציג ציבור עובדים

אלעד שביון, שופט - אב"ד

מר אבי אילון, נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: ויקטוריה חן וורונצובה
נתבע: יו טיים אחזקות בע"מ
שופט :
עורכי דין: