ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אסתר סימנדוייב נגד מי עדן בע"מ :


לפני כבוד ה שופטת לימור ביבי

מבקשות

  1. אסתר סימנדוייב
  2. ולנטינה סולן

ע"י ב"כ עו"ד דוד מזרחי

נגד

משיבה

מי עדן בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ערן זך

החלטה

לפני בקשה לגילוי ועיון במסמכים ומענה על שאלונים, אשר הוגשה על ידי המבקשות –הגב' אסתר סימנדוייב והגב' ולנטינה סולן (להלן: " המבקשות"), במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית, הנסבה על טענות ולפיהן המשיבה – מי עדן בע"מ (להלן: "המשיבה") מטעה את לקוחותיה לחשוב, בעת התקשרות בעסקת מכר מרחוק (באמצעות הטלפון), כי במהלך שנה קלנדרית יסופקו 12 כדי מים וקפסולות קפה (מדי חודש), כשבפועל מסופקים המוצרים בכל 28 יום וכפועל יוצא מכך במהלך השנה מתבצעות למעשה 13 הספקות (להלן: "ההספקה הנוספת"). על פי הנטען, עבור ההספקה הנוספת גובה מי עדן, תשלום נוסף, לעיתים בתעריף גבוה יותר וזאת מבלי שלקוחותיה מודעים לכך, מיודעים על כך עובר למועד ההתקשרות, דורשים זאת במפורש, או נדרשים ליתן הסכמתם לכך מראש. נוסף על כך, לטענת המבקשות, המשיבה מחדשת באופן אוטומטי את החוזה עם לקוחותיה, מבלי שקיבלה לכך את הסכמתם, ללא הודעה מוקדמת וללא מתן הודעה בדבר תנאי העסקה שיחולו לאחר תום ההתקשרות הראשונה. נטען כי בהתנהלותה זו מפרה המשיבה הוראות שורת חוקים ובכלל כך – את הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: " חוק הגנת הצרכן"); חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"); פקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח-1968 (להלן: "פקודת הנזיקין") חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג -1973 (להלן: "חוק החוזים"); וחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: " חוק עשיית עושר ולא במשפט").

בקשת האישור לתובענה כתובענה ייצוגית
בבקשת האישור מפרטות המבקשות את פרטי ההתקשרות עמן כשלטענתן יש בהן כדי להעיד על מחדלי המשיבה גם מול יתר חברי הקבוצה.
בכלל כך, נטען ועל פניו על כך אין חולק – כי עד לשנת 2019 היה קיים מסמך תנאים כלליים מסוג אחד (להלן: "המסמך הישן") אליו הפנה מסמך ההתקשרות. במסגרת אותו מסמך, נכתב כי תתקיים הספקה נוספת, אך לא צוינה העובדה כי מדיניות ההספקה היא שבועית ולא קלנדרית. בשנת 2019 עודכן המסמך הישן ונוסחו שונה, כך שנכתב כי חלוקת כדי המים מתבצעת ומחושבת על פי שבועות ולא על פי חודשים (להלן: "המסמך החדש").
על פי הנטען הסכם ההתקשרות עם המבקשות נערך בעסקת "מכר מרחוק". באשר למבקשת 1, נטען כי היא התקשרה עם המשיבה בשנת 2014 "בעסקה קצובה" שלאחר מכן שונתה למסלול "עסקה מתמשכת". ואילו המשיבה 2 התקשרה בהסכם ל"עסקה מתמשכת" שנערך בשנת 2019. לטענת המבקשות בשני המקרים, לא פורטו כנדרש, עובר למועד התקשרות, הפרטים הנכונים באשר לתנאי ההתקשרות.
נוסף על כך, נטען כי המצגים והפרסומים השונים של המשיבה, המופיעים באתרי האינטרנט, מנוסחים בצורה שיש בה כדי להטעות. זאת הואיל והמשיבה מבליטה במודגש, שהתחשיב לתשלום מבוסס על תשלום והספקה חודשיים, ומבליעה במכוון שהחישוב בפועל מתבצע לפי חלוקה בכל 28 יום.
אציין כי בהיבט ההתקשרות הספציפית עם המבקשות – מוסיפות המבקשות וטוענות כי המשיבה נמנעה מלשלוח להן, את טופס התנאים הכללים שאליו מפנה הסכם ההתקשרות, וזה הומצא להן רק על פי בקשות מפורשות מטעמן. נוסף על כך, נטען כי המשיבה נמנעה מלציין באופן ברור, בשני המקרים, כי הספקת הכדים מחושבת בפועל לפי 28 יום דבר שמוביל בהכרח, להספקה נוספת (בכפוף להסכם הרלוונטי). עוד נטען כי המשיבה גם נמנעה מלציין שמועד ההספקה הנוספת והסכום לחיוב בגינה, נקבעים לפי שיקול דעתה, וכל זאת מבלי שקיבלה דרישה לכך וכשבמסמכי ההתקשרות אין כל אזכור לכך שההספקה הנוספת תחויב בתשלום כלשהו, ובמיוחד בתשלום ששיעורו גבוה מהתשלום הקבוע שעל פי ההסכם. יתרה מכך, לטענת המבקשות במקרה של המבקשת 1 הסכם ההתקשרות, שהיה לתקופה קצובה, הוארך באופן אוטומטי, ללא הסכמה, ללא הודעה מוקדמת, ומבלי שניתנה הודעה מראש בדבר תנאי העסקה שיחולו לאחר תום התקופה הקצובה.

לטענת המבקשות, המשיבה במעשיה הפרה את הוראות סעיפים 2 (1), 2(3), ו - 2(13) לחוק הגנת הצרכן הקובעות איסור על עוסק להטעות, צרכן במעשה, או מחדל בעניין מהותי הנוגע לעסקה, באשר לכמות של שירות, מועד האספקה או מתן השירות, המחיר הרגיל, המקובל או שנדרש בעבר; את הוראות סעיף 3 (א) לחוק הגנת הצרכן, הקובעות כי עוסק לא יעשה מעשה או מחדל שיש בו כדי לפגוע ביכולתו של צרכן לקבל החלטה, אם להתקשר בעסקה, באופן שבו נשלל או נפגע מהותית חופש ההתקשרות, שיש בו כדי להוות השפעה בלתי הוגנת. אשר לכך מפנות המבקשות לחזקה הקבועה בסעיף 3 (ב) (8) ובהתאם לה אספקת נכס או שירות בתשלום, ללא בקשה מפורשת של הצרכן מהווה השפעה בלתי הוגנת; עוד נטען כי המשיבה מפרה גם את הוראות תקנה 2 (א) לתקנות הגנת הצרכן (גילוי פרט מהותי לגבי אספקת נכס או שירות), תשע"ח-2018 הקובעות כי חלה חובה לציין באופן קריא ובולט לעין את פירוט המדיניות ומתן השירות; את הוראת סעיף 14ג' לחוק הגנת הצרכן, הקובע כי בעת שיווק נכס בעסקת מכר מרחוק, חלה חובה לגלות לצרכן את מחיר השירות ומועד אספקתו; ונוסף על כך מפרה המשיבה את הוראת סעיף 13 (א) לחוק הגנת הצרכן, הקובעת כי בחוזה לתקופה קצובה, על העוסק להודיע לצרכן, לגבי מועד סיום התקופה הקצובה/ מועד סיום העסקה על פי הכללים הקבועים בסעיף הנ"ל.

זאת ועוד, לטענת המבקשות הסכם ההתקשרות ובכלל כך נספח התנאים הכללים המהווה חלק ממנו, מהווה חוזה אחיד הכולל בתוכו תנאים מקפחים. זאת הואיל ואין במסגרת הסכם זה כל אזכור לכך שבגין ההספקה הנוספת ייגבה תשלום כלשהו, ובוודאי לא תשלום הגבוה מהמחיר שסוכם במסגרת ההתקשרות. נטען כי בהינתן שעל פניו הלקוחות כלל אינם מודעים לתנאי זה, הרי שבהכרח לא מתנהל באשר לכך משא ומתן וברי כי גם לא נקבע הסדר פרטני עם הלקוחות. לאור זאת, נטען כי במקרה דנן לא חל החריג הקבוע בסעיף 23(א)(1) לחוק חוזים אחידים ובהתאמה לכך, כי מדובר בתנאי מקפח אשר דינו בטלות.

נוסף על כך, טוענות המבקשות כי המשיבה הפרה גם את חובת תום הלב הקבועה בסעיף 12 וסעיף 39 לחוק החוזים, בכך, שהסתירה פרטים מהותיים הנוגעים לעסקה ועשתה דין לעצמה. בהקשר זה, מוסיפות המבקשות וטוענות כי בהינתן שהסכם ההתקשרות נוסח על ידי המשיבה באופן לוקה ועמום, שיש בו כדי להטעות, הרי שעל פי סעיף 25 (ב1) לחוק החוזים יש לפרשו לטובתן וכנגד המנסחת- המשיבה.

עוד נטען כי המשיבה בהתנהלותה, פוגעת באוטונומיה של לקוחותיה, שוללת מהם את זכות הבחירה, פוגעת בנוחות המבקשות וחברי הקבוצה, במובן סעיף 2 לפקודת הנזיקין, מפרה חובה חקוקה, בניגוד לסעיף 63 לפקודת הנזיקין, וכן מתעשרת על חשבונם של חברי הקבוצה, בניגוד לחוק עשיית עושר ולא במשפט.

לאור כל זאת נטען כי יש לקבל את הבקשה ולאשר את התובענה כייצוגית.
טענות המשיבה בתשובתה לבקשה לאישור;
בתשובתה טוענת המשיבה כי אין כל יסוד לטענות המבקשות, מאחר ומי עדן מיידעת את לקוחותיה בצורה ברורה ומפורשת באשר לעניין ההספקה הנוספת, הן בשיחה טלפונית עובר למועד ההתקשרות, הן באתר החברה והן במסגרת נספח התנאים הכלליים אליו מפנה הסכם ההתקשרות - כך, נכון הדבר בהקשר לנוסחו הקודם של מסמך התנאים שהיה קיים עד לשנת 2019 וכך ביתר שאת בהקשר למסמך המעודכן החל משנת 2019. נטען כי נוסף על כך, עומדת בפני הלקוחות האפשרות לבטל את ההספקה הנוספת והם יחויבו רק על פי המסלול שבחרו, כאשר התשלום החודשי עשוי להשתנות בהתאם לצריכה בפועל. המשיבה מוסיפה ומפרטת כי באופן ספ ציפי באשר למשיבות - עליהן נבנה הטיעון העומד בבסיס התובענה - כי בניגוד לנטען על ידי המבקשת 1 כי רק בשנת 2018 התגלה לה דבר החיוב הנוסף, הרי שמתועדות במערכת המשיבה שיחות משנת 2016, של המבקשת 1 באמצעות בנה אשר סייע לה, המוכיחות - כך על פי הנטען - שהמבקשת 1 ידעה על החיוב הנוסף וזאת, למצער החל משנת 2016. יתרה מכך, נטען כי מתוך השיחות עולה שבנה של המבקשת 1 לא הלין על ההספקה בכל 28 אלא שכל תלונתו נסבה על החיוב הגבוה יותר עבור הכד הנוסף. זאת ועוד, לטענת המשיבה, בהמשך לתלונה זו, זוכתה המבקשת 1 על הפרש החיוב- עובדה אשר לא צוינה בבקשת האישור. עוד נטען, באשר למבקשת 2, כי מתיעוד שיחה שנערכה בין בעלה של המבקשת 2 לבין נציגת המשיבה (ומצוטטת בכתב התשובה) עולה כי בניגוד לנטען בבקשת האישור , בעלה של המבקשת 2 ידע על ה הספקה הנוספת וכן על התשלום הנוסף בגינה.

הבקשה לגילוי מסמכים ומענה על שאלון;
ביום 27.06.21 הגישו המבקשות בקשה לגילוי ועיון במסמכים ומענה על שאלון (להלן: "הבקשה" ו/או "הבקשה לגילוי"). זאת משלטענת המבקשות, המשיבה דחתה באופן גורף, את דרישתן אשר הופנתה אליה להשיב לשאלון, ובאשר לדרישה לגילוי מסמכים, המשיבה לא גילתה כל מסמך שנתבקשה לגלות ו זאת, למעט מסמך אחד שכותרתו "נוסח אותיות קטנות" שהוא לכאורה, מענה לסעיף 1 לבקשה במסגרתו ביקשו המבקשות עותק של תסריטי שיחה של שיחות המכירה של נציגות המשיבה לתקופה של 7 השנים שקדמו למועד הגשת בקשת האישור שאף הוא צורף למכתב התגובה כשאינו נתמך בתצהיר ולפיכך לא ידוע אם ומתי בכלל היה בשימוש ע"י המשיבה.

לטענת המבקשות, לאור סירובה של המשיבה לחשוף מסמכים רלוונטיים ה חיוניים לגילוי האמת, מסמכים שהתשתית המוצגת על ידי המבקשות בבקשת האישור ובתשובת המשיבה מצדיקים את קבלתם, על בית המשפט להיעתר לבקשה.
עוד טוענות המבקשות, כי בקשתן עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה, אשר הכירה בזכות לקבלת מסמכים כבר בשלב בקשת האישור. זאת הואיל ולטענתן הציגו תשתית ראייתית העומדת ברף כפי שנקבע בפסיקה לקיום התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006 (להלן:" החוק") ומשהרלוונטיות של המסמכים עולה כבר מבקשת האישור.
נוסף על כך, טוענות המבקשות כי בקשתן עומדת בתנאים המנויים בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע – 2010 (להלן: "התקנות") וכן במגבלות ובתנאים שחלים באופן כללי על הליכי גילוי מסמכים.

המשיבה מנגד טוענת כי דין הבקשה להידחות. זאת ראשית משהוגשה בניגוד להחלטה אשר ניתנה בתיק זה ב יום 12.10.20 ובהתאם לה: "כל בקשה מקדמית שבכוונת הצדדים להגיש, תוגש לא יאוחר מ-45 ימים לפני ישיבת קדם המשפט......" . אשר לכך, נטען כי ישיבת קדם המשפט אכן התקיימה ביום 04.03.21 ואולם המבקשות לא הגישו בקשה מקדמית במועד שנקצב לכך, וכי די בכך כדי להוביל לדחיית הבקשה על הסף.
מבלי לגרוע מהאמור, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. זאת משלטענת המשיבה לא עומדות המבקשות בתנאים לגילוי מסמכים משנדרשו על ידן "כל המסמכים הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת" – דרישה שלא זו בלבד שהיא כללית ומכבידה, יש בה כדי לאיין את הנטל המוטל על המבקשות להוכיח רלוונטיות של מסמכים הנדרשים ולהעבירו על כתבי המשיבה שעליה להמציא מסמכים שלדעתה רלוונטיים למחלוקת. עוד נטען כי יש לדחות את הבקשה להשיב על השאלונים כפי שהתבקשו משהמבקשות לא נמקו ושכנעו מדוע יש להשיב על השאלות המבוקשות כבר בשלב האישור. עוד נטען כי הדרישה להשיב על השאלונים אף אינה עומדת ביתר התנאים שנקבעו בפסיקה ולפיהם אין לשאול שאלות, שהן ממילא בידיעת השואל וכן לא שאלות טורדניות ומכבידות.
באשר לדרישה השלישית של המבקשות לעיין במסמכים שנזכרו בהתאם לתקנה 114 לתקנות סדר הדין האזרחי, נטען כי המבקשות הגישו את הדרישה על גבי טופס 13, וצוין בה כי היא מוגשת מכח תקנה 114, ובהתאם וכנדרש, לגישת המשיבה, היא השיבה לדרישה בטופס 14 , בתוך 7 ימים בהתאם לתקנה 115 לתקנות.

בתגובתן לתשובת המשיבה טוענות המבקשות ראשית כי הן העמידו תשתית ראייתית ראשונית, ואף למעלה מכך, לגבי קיום התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות. עוד נטען כי, בניגוד לנטען על ידי המשיבה, הרי שהמבקשות התייחסו באופן מפורט לרלוונטיות של המסמכים והשאלונים בפרק ו' לבקשת הגילוי שהוגשה לבית המשפט כשטענתן בתמצית היא - שכל המסמכים נוגעים לשאלות מהותיות הרלוונטית לאישור התובענה כייצוגית, הם אמורים להיות בידי המשיבה, ויש לה היכולת לענות על כל שאלה שהופנתה אליה במסגרת השאלון. אשר על כן, לטענת המבקשות, בקשתן לגילוי מסמכים ולמענה על השאלון עומדת, ללא ספק בתנאי הסף הקבועים בתקנת משנה 4(ב) לתקנות. עוד לטענת המשיבות, התנהלות המשיבה חסרת תום לב וכל מטרתה להתחמק מגילוי המסמכים ומענה על שאלות.
ביתר פירוט – פותחות המבקשות וטוענות כי יש אף לדחות את טענת המשיבה ובהתאם לה דין הבקשה להידחות על הסף, משזו שיתפה פעולה עם פנייתן המוקדמת של המבקשות לגילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלונים ולא השיבה לפנייה זו כי דינה דחייה על הסף.
נוסף על כך נטען כי, בניגוד לנטען על ידי המשיבה, הרי שמענה לרוב השאלות בשאלון אינו מצריך בירור עובדתי מעמיק כלל ולמעשה חלק קטן מאוד, מהשאלות דורש בירור ובדיקה שאף הוא אינו חריג ביחס למקובל בהליכי גילוי מסמכים המתקיימים במסגרת תובענות ייצוגיות.
עוד נטען, בנוגע לבקשה לגילוי מסמכים, כי המשיבה לא נתנה כל הסבר המניח את הדעת מדוע לא חלה עליה חובה למסור את המסמכים. זאת, שעה שמדובר במסמכים שלא יכול להיות ספק שהם רלוונטיים להוכחת טענות המבקשות כנגד המשיבה ובכללם - עותק מתסריטי שיחה של נציגי המכירות לתקופה של 7 שנים עובר להגשת התביעה; עותק מתקנוני המבצע על כל גרסאותיהם גם הם לתקופה של 7 שנים ; עותק של כל פניה/ואו תלונה של לקוחות מי עדן, שעניינה בכך, שנגבה מהם תשלום בגין ההספקה הנוספת שנעשתה בדוא"ל, בשיחת טלפון או בתיעוד אחר שנעשה ע"י נציגי המשיבה ב 7 השנים שקדמו להגשת התביעה וכיו"ב. אשר למסמכים אשר התבקשו, טוענות המבקשות כי אין ספק שאלו נמצאים בידי המשיבה ולגישתן מאחר ש מדובר במסמכים ממוקדים הנסבים על נושא חיובים וגביה ניתן גם לאתרם בקלות יחסית.

דיון והכרעה:
המסגרת הנורמטיבית – בקשה לגילוי ועיון במסמכים:
ככלל, הליכי גילוי מסמכים הכוללים, בין השאר, גם מענה על שאלונים , מבוססים על התפיסה כי ביסוד ההליך השיפוטי עומדת החתירה לגילוי האמת, וכי על הליך זה להתנהל " בקלפים גלויים" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שתים עשרה, 2015) , 237). אשר לתפיסה זו, הודגש שמאפייניו של ההליך השיפוטי משפיעים על היקף הגילוי הראוי. בהתאמה לסייג זה, נקבעו כללים ספציפיים הנוגעים לגילוי מסמכים במסגרת שלב הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, כללים המביאים לידי ביטוי כי אין מדובר בהליך אזרחי רגיל, אלא בשלב מקדמי שנועד לברר אם יש מקום לנהל את התביעה כייצוגית.
יפים לעניין זה, דברי בית המשפט העליון ברע"א 8649/17 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' אלחנן תגר (16/4/18) (להלן: "עניין תגר") , כדלקמן:
"מתוך המאפיינים והתכליות של ההליך הייצוגי נגזרים השיקולים שעל בית המשפט לבחון בעת הדיון בבקשה לגילוי מסמכים המוגשת במסגרת בקשה לאישור. כך, מחד גיסא, גילוי מסמכים נועד לגשר על פערי הכוחות המשמעותיים ופערי המידע המובנים ששוררים בין הצדדים להליך (גורן, בעמ' 255; רע"א 8224/15 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' פרופ' זליכה, [פורסם בנבו] פסקה 14 (29.3.2016) (להלן: עניין תנובה); רע"א 8900/13 תדיראן הולדינגס בע"מ נ' הבר, [פורסם בנבו] פסקה 7 (27.3.2014) (להלן: עניין תדיראן); רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג, פ"ד ס(3) 264, 268 (2005); רע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס, פ"ד נז(4) 513, 518 (2003) (להלן: עניין יפעת)); וכן, מאחר שתובענה ייצוגית מוגשת בשם קבוצת נפגעים ובגדר תכליותיה ניצבות מטרות חברתיות וציבוריות – אינטרס הקבוצה ואינטרס הציבור מהווים שיקול רלוונטי בבחינת בקשה לגילוי מסמכים בהליך הייצוגי (ראו והשוו: עניין אינסלר, פסקה 13). מנגד, קיים חשש כי הליכי גילוי המסמכים יהפכו ל"מסע דיג" להשלמת תשתית עובדתית חסרה ויאפשרו שימוש לרעה במנגנון התובענה הייצוגית (רע"א 6996/11 קומם נ' רוזובסקי, פסקה 10 [פורסם בנבו] (28.8.2012) (להלן: עניין קומם); עניין יפעת, בעמ' 519)."
בהינתן האינטרסים השונים כפי שפורטו על ידי בית המשפט העליון בעניין תגר, הלכה פסוקה היא כי הזכות לגילוי מסמכים במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית, תהיה מצומצמת יחסית בהשוואה להיקף זכות זו בהליכים אזרחיים אחרים (ראו רע"א 8855/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' קינג (24/2/16); רע"א 6217/13 נאור נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (6/10/13)). קרי, אמנם במסגרת הפסיקה, לא נשללה זכות הגילוי והעיון במסמכים בשלב בקשת האישור של התובענה כייצוגית, ואולם, נקבע כי זכות זו תינתן במשורה, בזהירות הנדרשת ובצמצום וזאת, נוכח הנזק שעלול להיגרם למשיב ובהתחשב במקדמיות ההליכים (רע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס (3/6/13); רע"א 5392/19 אירופלוט רושיון איירליינס נ' באר (19/12/20)).

באופן העולה בקנה אחד עם הפסיקה, כמו גם עם האינטרסים אשר פורטו, נקבעה סמכותו של בית המשפט ליתן צו לגילוי ועיון במסמכים, במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, בכפוף לקיומם של שני תנאים מצטברים, כדלקמן:
"(ב) לבית המשפט בדונו בבקשה תהיה הסמכות למתן צו לגילוי ועיון במסמכים, ובלבד שנתקיימו תנאים אלה:
(1) המסמכים שגילוים נדרש נוגעים לשאלות הרלוונטיות לאישור התובענה כתובענה ייצוגית;
(2) המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק."
ודוק- התנאים כפי שפורטו במסגרת תקנה 4, אין בהם בכדי לשלול הדרישה לקיומם במצטבר של התנאים החלים על הליכי גילוי המסמכים באופן כללי, ובין היתר: כי המידע רלוונטי; נמצא בידי המשיבים; יביא לייעול ופישוט ההליך; וכי הדבר לא יטיל עול בלתי סביר על המשיבים (ראו: עניין תגר בפסקה 17; ת"צ 43013-08-15 רייך נ' בנק הפועלים בע"מ (26/3/17)).
בכל הנוגע לקיומה של התשתית הראייתית, הנדרשת כתנאי בהתאם להוראת סעיף 4(ב)(2), הרי שבהתאם ללשון הסעיף, התשתית הראייתית הנדרשת היא להוכחת קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק – ובכללם כי מדובר בתובענה המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה. עוד נקבע כי חרף פערי המידע והקשיים הראייתיים הניצבים בדרכו של המבקש, שומה עליו להראות כי בנסיבות העניין קיימת קבוצת נפגעים ועניינה מתאים להתברר במסגרת הליך ייצוגי (ראו רע"א 4841/18 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' כרמי (12/8/19) להלן: " עניין כרמי")). יחד עם זאת הודגש כי במסגרת הליכי גילוי ועיון, הנטל שהמבקש המייצג נדרש לעמוד בו נמוך מזה שנדרש לצורך אישור התובענה כייצוגית. כן, נקבע בעניין כרמי, כי אין מניעה על פניו כי המבקש ינסה לבסס קיומה של קבוצת נפגעים באמצעות הכלי הדיוני של גילוי ועיון במסמכים – כל עוד העמיד תשתית ראייתית ראשונית בנדון.
מן הכלל אל הפרט:
כאמור לעיל, התנאי הראשון, הקבוע בתקנה 4(ב) (1) לתקנות תובענות ייצוגיות –מורה על בחינת רלוונטיות המסמכים והשאלונים שמבוקש לגלותם במסגרת בקשת האישור. במסגרת הבקשה, ביקשו המבקשות כי יומצאו לידיהדי המשיבה המסמכים כדלקמן:
עותק של כל אחד מתסריטי השיחה של נציגי המכירות של מי עדן על כל גרסאותיהם ב-7 השנים שקדמו למועד הגשת בקשת האישור ועד היום.
עותק של כל אחד מתקנוני המבצע של מי עדן, על כל גרסאותיהם ב-7 השנים שקדמו למועד הגשת האישור ועד היום.
עותק של כל שיחות הטלפון המוקלטות, שנערכו בין המבקשת 2 לבין נציגי מי עדן, לפני מועד הגשת בקשת האישור, ובפרט השיחה שבמסגרתה ביקשה המבקשת 2 להתקשר עם מי עדן.
עותק של כל שיחות הטלפון המוקלטות שנערכו בין בנה של המבקשת 1 לבין נציגי מי עדן לפני מועד הגשת בקשת האישור ובפרט השיחות אליהן מתייחסת מי עדן בתשובתה לבקשת האישור.
עותק של כל פניה או תלונה של לקוחות מי עדן, שעניינה כי נגבה מהם תשלום בגין ההספקה הנוספת, בין אם מדובר בתלונה בכתב באמצעות דוא"ל או בשיחת טלפון או בתיעוד שנעשה על ידי מי עדן בנוגע לפניה, ב-7 השנים שקדמו למועד הגשת בקשת האישור ועד היום.
עותק של כל פניה ו/או תלונה של לקוחות מי עדן, שעניינה בגביית תעריף גבוה יותר פר כד-מים, בחודשים בהם הייתה חלוקה נוספת, בין אם מדובר בתלונה בכתב באמצעות דוא"ל או בשיחת טלפון או בתיעוד שנעשה על ידי נציגי מי עדן בנוגע לפניה, ב-7 השנים שקדמו למועד הגשת בקשת האישור ועד היום.

באשר לשאלון -התבקשה המשיבה לענות על השאלות הבאות בתמצית:
מכוח איזה סעיף בהסכם הישן (שהיה תקף עד לשנת 2019) גובה מי עדן תעריף גבוה יותר בגין ההספקה העודפת.
האם היו מקרים נוספים שבהם, בדומה לטענת בנה של המבקשת 1 , פנו לקוחות להת לונן על חיוב בתעריף גבוה בגין ההספקה הנוספת ושבמענה לתלונה ניתן זיכוי לאותם לקוחות וככל שכן, מה היה שווי ההטבה שניתן לאותם לקוחות.
האם מי עדן ממציאה ללקוחות אשר מבקשים לשנות מסלול התקשרות מעסקה לתקופה קצובה, לעסקה לתקופה מתמשכת את תנאי ההתקשרות החדשים וככל שכן, מבוקש שיומצאו אסמכתאות בעניין ובפרט באשר למבקשת 1.
בשאלות 5-9 מתבקשת המשיבה להצהיר בעניינים הבאים:
האם חישוב מועד הספקת כדי המים בהתאם להסכם ההתקשרות הוא חישוב יומי או חודשי.
האם לגישת המשיבה, ההספקה העודפת או כל אספקה נוספת אחרת מוגדרת על ידי המשיבה כ הספקה נוספת.
האם ניתן להקטין את מספר כדי המים שהלקוח מתחייב, לגביו שיהווה צריכה מינימאלית במסגרת ההסכם ולשלם סכום מופחת בהתאם לצריכה בפועל.
האם בהסכמים מול הלקוחות, בנוסח הישן והחדש, צוין כי ניתן לבטל את ההספקה הנוספת ללא חיוב, וככל שכן, יש להפנות לסעיפים הרלוונטיים בהסכם.
האם מצוין בהסכמים בנוסח הישן והחדש כי ההספקה הנוספת תחויב בתשלום, ככל שכן יש להפנות לסעיף המתאים.
האם בין לקוחותיה של החברה בעבר או בהווה בתקופה של 7 שנים עובר להגשת בקשת האישור קיימים כאלו שחויבו בגין ההספקה העודפת בתעריף גבוה מהמוסכם בהסכם ולא זוכו או פוצו בשל כך ככל שהתשובה חיובית, יש להצהיר על מספר הלקוחות והסכום הכולל שלא שולם בחלוקה לפי שנים.
האם מי עדן מחזיקה בפרסום שהופץ ברבים, ובו מצוין כי הספקת כדי המים מחושבת על בסיס יומי ולא על בסיס חודשי, ככל שהתשובה חיובית יש להצביע על המועדים והמקום שבו הוצג פרסום כאמור.

לטענת מי עדן כאמור, המבקשות מבקשות שהמשיבה תגלה "את כל המסמכים הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת" ואם לא די בכך שהבקשה כללית נרחבת ומכבידה היא למעשה מאיינת את הנטל המוטל על כתפי המבקשות כאמור ומטילה אותו על כתפי המשיבה, שעליה להמציא מסמכים שלדעתה רלוונטיים למחלוקת. בטענה זו אין ממש בהינתן שבמסגרת הבקשה, כפי שפורט לעיל, מלבד דרישה לגילוי כללי (שתואמת את הוראות הדין) התבקשו מסמכים ספציפיים וכן, הובהר מדוע – לגישת המבקשות- מדובר במסמכים רלוונטיים. יתרה מכך, הנני רואה עין בעין עם טענת המבקשות ולפיהן אמנם מדובר במסמ כים רלוונטיים לבקשת האישור. זאת במיוחד בהינתן שעל פניו ליבת העובדות במקרה דנן אינה שנויה במחלוקת – שכן, על פניו המשיבה אינה חולקת על כך שה יא - כמדיניות ולא כתקלה – אמנם מספקת כדי מים לא באופן חודשי אלא אחת ל – 28 יום, באופן שיוצר אחת לשנה הספקה נוספת עליה נגבה תשלום שאינו בהתאם לתשלום הרגיל. אלא, שלטענת המשיבה, הספקה זו מבוצעת על ידה כדין ובהתאם למערכת החוזית בינה לבין לקוחותיה. אשר לכך, עיון ברשימת המסמכים אשר התבקשו מלמד, כי אלו נוגעים במיוחד לטענות ההגנה אשר מועלות על ידי המשיבה – קרי לטענות ולפיהן פעלה המשיבה בהתאם למסגרת החוזית בינה לבין לקוחותיה. כך הם פני הדברים בנוגע לתשריטי השיחה ותקנוני המבצע- אשר ילמדו איזה מידע נמסר ללקוחות עובר להתקשרות וכן, בנוגע לפניות קודמות של לקוחות למשיבה, אשר ילמדו מה הפרשנות שאלו ראו לנגד עיניהם בדבר ההתקשרות החוזית בינם לבין המשיבה. זאת ועוד בכל הנוגע לשיחות הפרטניות עם המבקשת או בנה – ברי כי אלו רלוונטיות משהן מוזכרות על ידי המשיבה עצמה. בדומה, רלוונטיות גם השאלות הנסבות על האופן בו מפרשת המשיבה את ההתקשרות בינה לבין לקוחותיה, על תוכן ההסכמים בין הלקוחות לבין המשיבה ועל אופן הגביה בגין הספקה זו ומקרה שבו מוקטנת הצריכה – כל אלו שאלות המצויות בליבת המחלוקת ויתרה מכך, כאמור – בבסיס טענות ההגנה של המשיבה. על כך יש להוסיף כי לא מקובלת עליי טענת המשיבה ולפיה בקשת הגילוי היא מכבידה, כי חלק מהמסמכים המבוקשים אינם מצויים בידה וכי לצורך הגילוי היא תידרש לאתרם. אשר לכך, הנני סבורה כי על פניו עיון ברשימת המסמכים מלמד כי לא מדובר בדרישה מכבידה, אלא שמדובר במסמכים שמצויים תחת ידה של המשיבה או שלמצער ניתן לאתרם בפעולות איתור וחיפוש ממוקדות, כך שאין באיתורם כדי להטיל על המשיבה עול כבד.
האמור הינו למעט התשובה לשאלה ד(6) כפי שפורטה לעיל, אשר לא הובהרה הרלוונטיות שלה להליך לפני, במסגרתו אמנם הועלתה טענה בדבר זיכוי פרטני שניתן למבקשת 1 ואולם, נטען כי ממילא זה ניתן לפנים משורת הדין. כיוון שכך, זכוי שניתן ללקוחות רלוונטי – אם בכלל – על מנת לכמת את הנזק ואין הוא רלוונטי לשלב זה של ההליך.
לאור האמור – הרי שהבקשה ברובה עומדת בתנאי הראשון הקבוע בתקנה 4(ב)(1).

באשר לתנאי השני המופיע כאמור בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, טוענת המשיבה בתשובה לטענות המבקשות, כי היא חולקת על הטענות המלמדות על עילות תביעה, מאחר ולטענתה נציגיה, מיידעים את לקוחותיה בשיחות המכירה בדבר ההספקה הנוספת, וכי פרט זה הוא חלק אינהרנטי מתסריט השיחה במוקד. אשר לכך, הרי שכפי שכבר צוין על ידי לעיל, מטענותיה של המשיבה עולה כי ליבת הטיעון העובדתי אינה שנוי ה במחלוקת , באשר המשיבה טוענת כי מדיניותה היא זו המגולמת בהתנהלותה אשר אינה מוכחשת ואשר מגובה בהתקשרותה החוזית עם לקוחותיה. בנסיבות אלו , הנני סבורה כי המבקשות הרימו את הנטל הראייתי הנדרש לשלב זה של הדיון להוכחת טענותיהם – שכן הן הוכיחו את ההתנהלות והשאלה במחלוקת היא האם התנהלות זו תקינה – כנטען על ידי המשיבה – אם לאו . יתרה מכך ובאופן ספציפי בכל הנוגע לקיומה של קבוצה - בהינתן שטענתה של המשיבה מושתתת על מדיניות – הרי שעצם טענה זו מבססת כשלעצמה קיומה של קבוצה ( ראו – ע"א 2112/17 אחיאסף גרסט נ' נטויזיאן בע"מ (2/9/18) בסעיף 29 לפסק הדין).

לסיכום, לאחר שבחנתי את היקף הגילוי שהתבקש על ידי המבקשות ואת התשתית הראייתית שהוצגה על ידן לעניין זה, הגעתי לכלל מסקנה, כי מתקיימים התנאים המצטברים הנזכרים בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות באשר לבקשה ברובה .

סוף דבר;
הבקשה לגילוי מתקבלת בזאת למעט התשובה לשאלה ד(6) כפי שפורט לעיל . המסמכים והתשובות לשאלונים – בתצהיר כדין – יומצאו למבקשות בתוך 30 יום מהיום וימי הפגרה יבואו במניין הימים.

אשר להוצאות, בהינתן שהבקשה הוגשה לאחר המועדים כפי שנקבעו על ידי, קרי לאחר קדם המשפט, הרי שהגם שהבקשה התקבלה ברובה, לא מצאתי לפסוק הוצאות לטובת המבקשות.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשפ"א, 24 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אסתר סימנדוייב
נתבע: מי עדן בע"מ
שופט :
עורכי דין: