ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קרן הגשמה בע"מ נגד גיא ויזנר :

לפני כבוד סגן הנשיא, השופט חאלד כבוב
כבוד סגן הנשיא, השופט חגי ברנר
כבוד השופט מגן אלטוביה

מבקשות

  1. קרן הגשמה בע"מ
  2. קרן הגשמה נציגות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד: ממשרד לפידות, מלכיאור, אברמוביץ ושות'
מרח' קרית המדע 11, בית אמות, ירושלים
טל': 02-XXXX070; פקס: 02-XXXX071

נגד

משיבים

  1. גיא ויזנר
  2. תום רייס

ע"י ב"כ עו"ד: חגי הלוי ו/ או מעין פלטר
ו/או ב"כ ממשרד גזית-בקל, עורכי דין
מרח' מנחם בגין 7, רמת גן
טל': 03-XXXX331; פקס: 03-XXX338

החלטה

השופט ח. כבוב :
לפנינו בקשה מטעם המשיבות בבקשת האישור והמבקשות כאן, קרן הגשמה בע"מ וקרן הגשמה נציגות בע"מ (להלן, יחד – המבקשות או המשיבות בבקשת האישור), להעברת הדיון החוזר בתיק שבנדון לבית המשפט העליון, באופן שהדיון בו יאוחד עם הערעור שהוגש על ידי התובעים הייצוגיים והמשיבים בבקשה כאן, ה"ה תום רייס וגיא ויזנר (להלן – המשיבים או התובעים הייצוגיים) – מכח סמכותו של בית המשפט על-פי סעיף 41(ה)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט).
מושא הבקשה לדיון חוזר שהוגשה מטעם המבקשות, היא החלטת כבוד השופטת רונן מיום 20.04.2021 בגדרי ת"א 59659-02-20 רייס ואח' נ' קרן הגשמה ואח' (20.04.2021), במסגרתה אושרה, בחלקה, הבקשה לאישור הגשת התובענה שבנדון כייצוגית (להלן, על פי הקשרו – הבקשה לדיון חוזר ו- החלטת האישור).
כאמור, התובעים הייצוגיים הגישו ביום 14.07.2021 לבית המשפט העליון ערעור על דחיית בקשת האישור נגד נושאי המשרה במבקשות במסגרת החלטת האישור, בגדרי ע"א 4924/21 רייס נ' קרן הגשמה בע"מ ואח' (להלן – ערעור התובעים הייצוגיים); ואילו המבקשות מצידן, הגישו למותב זה בקשה לדיון חוזר על החלטת האישור, ולאחר הגשת ערעור התובעים הייצוגיים, הוגשה על ידן גם הבקשה שבנדון להעברת הדיון לבית המשפט העליון, שטעמיה העיקריים הם שניים – ראשית, הגשתו של ערעור התובעים הייצוגיים; ושנית, החשיבות והחידוש המיוחדים בהחלטת האישור.
תמצית טענות הצדדים
טענות המבקשות
לטענת המבקשות, הרי שגם מבלי להידרש לנימוקיו של ערעור התובעים הייצוגיים, ברי שעם הגשתו, רצוי כי מטעמי יעילות מערכתית, חיסכון במשאביהם של בית המשפט ושל בעלי הדין, אחידות הדיון ומניעת הכרעות סותרות – הדיון בשני ההליכים (ערעור התובעים הייצוגיים והבקשה לדיון חוזר) – יישמע, יידון ויוכרע במשותף.
זאת ועוד, שני הליכי ההשגה על החלטת האישור (ערעור התובעים הייצוגיים והבקשה לדיון חוזר) נועדו להשפיע על עיצוב המשך ההליך בתובענה הייצוגית לגופה, כך שממילא לא ניתן לקדם את ההליך הייצוגי עד שיוכרעו שני הליכים אלו, ועל כן מוטב כי יוכרעו במשותף. בתוך כך הודגש, כי בשלב זה – ובטרם הוכרעו הליכי ההשגה – לא ניתן לדעת אף מיהם בעלי הדין הרלוונטיים להליך התובענה.
לעניין זה אף הפנו המבקשות לע"א 4154/14 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה נ' דוד כהן פס' 8 (16.05.2017) (להלן – עניין הצלחה עליון), שם דובר לטענתן בנסיבות דיוניות דומות – והוגשו במקביל בקשה לדיון חוזר וערעור על חלקים שונים בהחלטת האישור; ובית המשפט שם ראה בכך טעם מספק להעברת הדיון החוזר לבית המשפט העליון - וכך נכון לטענת המבקשות גם בנסיבות העניין כאן.
עוד צוין על ידי המבקשות, כי אשר לתגובת התובעים הייצוגיים מיום 04.07.2021 להודעת המבקשות בדבר כוונתן לבקש את העברת הדיון לבית המשפט העליון, סבורות המבקשות כי הצהרתם בדבר מחיקת הערעור מיד לאחר קבלת ההחלטה על המותב שידון בדיון החוזר – הרי שמדובר בהתנהלות פסולה העולה כדי "forum shopping", והיא גם מעלה קשיים מן הפן המעשי שכן על מנת שלא להעביר את הדיון היה על התובעים הייצוגיים להימנע מהגשת הערעור או לכל הפחות למחוק אותו לפני הדיון בבקשה דנא.
אשר לנימוק השני העומד בבסיס הבקשה – החשיבות או החידוש בהחלטת האישור, טוענות המבקשות כי גם אלמלא הוגש ערעור התובעים הייצוגיים היה מקום להורות על העברת הדיון החוזר לבית המשפט העליון, וזאת בהתאם להוראות סעיף 41(ה)(2) לחוק בתי המשפט, ועל פי חלופותיו – אשר כל אחת מהן, לטענת המבקשות, מצדיקה בפני עצמה את העברת הדיון.
בתוך כך נטען – ראשית, כי ישנה חשיבות מיוחדת בקבלת החלטת בית המשפט העליון בנושאים העומדים לדיון במסגרת הבקשה לדיון חוזר, בין היתר לאור השלכות הרוחב על עשרות תביעות נוספות התלויות ועומדות נגד המבקשות, אשר החלטה של בית המשפט העליון תקבע נורמה משפטית מחייבת אחידה לגביהן; ו-(ב) יש בהחלטת האישור חידושים מפליגים, המצריכים בחינה וקביעת הלכה על ידי בית המשפט העליון.
כך, מצביעות המבקשות על הדמיון הלשוני הקיים לשיטתן בין החלופות שנקבעו להעברת עתירה מנהלית לבית המשפט העליון בהתאם לסעיף 6 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000 (להלן – חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים). עם זאת, יש לסייג את ההפניה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים משום שסעיף 6 עוסק בזיהוי הערכאה הדיונית הראשונה (כחלק מתהליך העברת סמכויות בעניינים מנהליים מבג"ץ לבתי המשפט המחוזיים), שמטבעה מצומצמת, ואילו בעניינו עסקינן בהליך השגה על החלטה שיפוטית שכבר ניתנה על ידי בית משפט מחוזי.
אשר ל"חשיבות" כנימוק להעברת עתירה מנהלית לבית המשפט העליון נקבע כי אם העתירה נוגעת לציבור רחב ומגוון, אזי מדובר במקרה שחשוב להעבירו להכרעת בית המשפט העליון [עת"מ (תל אביב-יפו) 46135-05-11 עמותת איגוד יועצי ונותני שירותים בתחום ייבוא אישי של כלי רכב לישראל נ' משרד התחבורה (28.05.2012)]. בנוסף נפסק, כי ישנה הצדקה לדיון בבית המשפט העליון (כערכאה ראשונה) כאשר "עולות שאלות משפטיות עקרוניות החשובות למערכת המשפט בכללותה" [בג"ץ 8620/18 עו"ד יובל מור-מוסלי ו-62 אחרים נ' מדינת ישראל רשות האוכלוסין וההגירה (07.02.2019)].
בעניינו נטען, כי להחלטת האישור חשיבות מערכתית – וזאת נוכח ריבוי התביעות נגד המבקשות, שחלק ניכר מהן תלוי ועומד בפני בית משפט זה [39 תביעות כנגד המבקשת 1 ומספר דומה כנגד המבקשת 2, בנוסף ל-3 תביעות שהוגשו לאחר הבקשה לדיון חוזר]. כך גם, מרבית התובעים בתביעות אלו כבר הודיעו על יציאתם מהקבוצה, כך שהכרעה בהליך הייצוגי ממילא לא תיצור מעשה בית דין ביחס לאותן עשרות תביעות נוספות. אלא, רק החלטה עקרונית של בית המשפט העליון בסוגיות המשפטיות (ובכלל זאת שאלת חובת התשקיף וההשלכה של העדר תשקיף ככל שזה נדרש), תיישב חלק ניכר מהטענות בכל אותם תיקים. זו גם התוצאה הנכונה והרצויה משיקולים של מניעת הכרעות סותרות, כמו גם השקעת משאבים מרובה של החברות.
כן נטען, כי לסוגיות שהועלו בבקשה האישור ישנה חשיבות משפטית לאור השלכות הרוחב על תעשיה פיננסית שלמה, העוסקת במימון המונים (crowd funding) – זאת, בכל הנוגע להכרעה בדבר חובת התשקיף במודלים שונים של גיוס משקיעים, וההשלכות של הפרת חובת תשקיף (ככל שזו קיימת) על תוקפן של עסקאות שכבר בוצעו. לעניין זה מדובר לא רק ב-250 הפרויקטים של המבקשות, אלא בעוד מאות רבות של השקעות נוספות שבוצעו במימון המונים.
בנוסף טוענות המבקשות, כי בהחלטת האישור ישנה חדשנות משפטית (בהתייחס לשיקולים המנויים בסעיף 6 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, שממנו יש להסיק לעניינו) – אשר טרם הוכרעו בפסיקה. לעניין זה נטען כי מטעמים של ודאות משפטית, יש מקום לקבלת החלטת בית המשפט העליון בסוגיות אלה, והכרעה בהן אך בתום הליך התובענה הייצוגית יותיר את השוק באי-ודאות זמן רב מידי, ובכלל זאת: סוגיית ייחוד הסעד על פי חוק ניירות ערך ביחס לדיני החוזים הכלליים; דיון בקביעה בהחלטת האישור לפיה למרות הקביעה המפורשת בסעיף 52 יא לחוק ניירות על אודות דרישת קשר סיבתי בין הפרת חוק ניירות ערך לבין הנזק, ניתן לעקוף דרישה זו באמצעות מנגנון החוזה הפסול שבדיני החוזים הכלליים; דיון בקביעה בהחלטת האישור לפיה הסכם השקעה שנחתם תוך הפרה של חובה להציע את ההשקעה במתכונת של פרסום תשקיף מהווה אפריורית חוזה פסול, ולכן בטל; דיון בחובת פרסום תשקיף שנוגעת במספר סוגיות שנדונו לראשונה בהליך הנוכחי; שאלות חדשניות נוספות מתחום דיני החוזה הפסול; ולבסוף, ההשלכה של בטלות הסכמי ההשקעה כחוזים פסולים על משקיעים שהרוויחו מהשקעתם באמצעות המבקשות.
טענות המשיבים
לטענת המשיבים, אין מקום להיעתר לבקשה. בתוך כך נטען, כי הנימוק היחידי העולה מהודעת המבקשים בדבר כוונתם לבקש את העברת הדיון לבית המשפט העליון, כמבוקש בבקשה דנא – הוא כוונת המשיבים להגיש ערעור לבית המשפט העליון. בנסיבות אלה הודיעו המשיבים בתגובתם להודעה, כי חרף העובדה שמדובר בערעור שסיכוייו להתקבל טובים, הרי שמתוך רצון להביא להכרעה מהירה בתובענה הייצוגית לטובת אלפי לקוחות קרן הגשמה הממתינים בקוצר רוח להכרעה זו, כי ככל שהדיון החוזר ייערך – כפי שנקבע על ידי המחוקק – במחלקה הכלכלית, הרי שהערעור לא יוגש, וככל שלוחות הזמנים יחייבו את הגשתו – הוא יימחק מייד לאחר קבלת ההחלטה על המותב שידון בדיון החוזר. אולם, המבקשים מצידם המתינו לחלוף המועד האחרון להגשת הערעור (שהוגש בינתיים בלתי ברירה), על מנת להשתמש בעצם הגשת הערעור כנגד המשיבים ולבקש את העברת הדיון לבית המשפט העליון, מחמת הגשת הערעור כאמור.
כן הודגש, כי דרך המלך שקבע המחוקק להעלאת השגות בהתייחס להחלטה מאשרת הגשת תובענה ייצוגית, היא באמצעות הגשת בקשה לדיון חוזר שאמורה להתברר בפני מותב של המחלקה הכלכלית – ואילו דווקא המבקשים כאן, הם שמבקשים לבחור לעצמם מסלול דיוני שיאפשר להם לעכב ולסרבל, ככל שהדבר ניתן, את בירור התובענה הייצוגית וההכרעה בה. למעשה נטען, כי מנימוקי הבקשה עולה כי כל תכליתם של המבקשים בהגשת הבקשה דנא ממוקדת בעת זאת בעיכוב ההליך. ואכן, שמיעת הערעור בפני בית המשפט העליון נקבעה לעוד שנה בדיוק, ליום 18.07.2022, ועוד נדרש כתיבת פסק הדין שתדחה את ההכרעה בשלב המקדמי של בקשת האישור לשנת 2023 או אפילו 2024.
לעניין זה הודגש, כי משקיעיה של קרן הגשמה אינם משקיעים מנוסים או מתוחכמים, ומרביתם נמנים על ציבור אותו נהוג לכנות בשם מעמד הביניים. על רקע זה, אלפים ממשקיעים אלה – פנסיונרים, אנשי צבא וקבע, בעלי משפחות וכיו"ב – איבדו את השקעתם והם ממתינים בכיליון עיניים להכרעה הסופית בתובענה הייצוגית. משכך גם, נכונותם של ב"כ המשיבים – כמי שמייצגים את הקבוצה האמורה – לוותר על בירור הערעור ביחס לנושאי המשרה, אינה נובעת מ"חוסר אמון של התובעים של התובעים עצמם בערעור", אלא מההבנה וההכרה כי האינטרס המרכזי של חברי הקבוצה הוא בהכרעה מהירה ויעילה בתובענה.
לנימוק כבד משקל זה מצטרף גם נימוק מוסדי ומערכתי. כמפורט בבקשה, עוד בטרם הגשת התובענה הייצוגית, ואף לאחר הגשתה, הוגשו תובענות קבוצתיות רבות על- ידי רבים ממשקיעיה של קרן הגשמה, רובן ככולן למחלקה הכלכלית בבית משפט זה. ביסוד חלק מתובענות אלה ניצבות טענות דומות (ואף זהות) לסוגיות שעמדו ביסוד ההחלטה המאשרת [ואכן בחלק ניכר מתובענות אלה, עתרו המבקשות כאן לעיכוב הליכים עד להכרעה סופית בתובענה הייצוגית – זאת, בין היתר, משיקולים של "יעילות מערכתית"]. חרף כך, הועלו על ידי המבקשים בבקשה זו טעמים הפוכים להעברת הדיון, וכך כי התובענה הייצוגית ממילא לא תיצור מעשה בית דין ביחס לאותן עשרות תביעות נוספות.
ודוק, לעניין זה סבורים המשיבים כי ממילא, ככל שהמבקשים חפצים לבחון את הדברים בפריזמה של מעשה בית דין, הרי שמשעה שהתובעים בתובענות הקבוצתיות פרשו מהתביעה הייצוגית, השתק מעין זה לא ייווצר, בין אם הדיון החוזר יערך בפני בית משפט, בין בפני בית המשפט העליון. למעשה, דווקא ההבנה כי קיימת זיקה בין התובענה הייצוגית לבין התובענות הקבוצתיות היא זו שמחייבת להותיר את הדיון החוזר בפני שופטי המחלקה הכלכלית, אשר התובענות הקבוצתיות מונחות בפניהם – ודווקא בכך יהא כדי למנוע פסיקות סותרות. משכך, בבחינת האינטרסים האמיתיים של ציבור המשקיעים – עולה כי קיים אינטרס מובהק להכרעה מהירה ועניינית בדיון החוזר בפני בית משפט זה.
אשר להחלטה אליה הפנו המבקשים וממנה ביקשו ללמוד על נכונות העברת הדיון בשל דמיון הנסיבות (עניין הצלחה) – הודגש, כי שם העברת הדיון לבית המשפט העליון נעשתה על דעתם ובהסכמתם של כלל הצדדים, שלא כמו בעניין כאן.
אשר לאדן השני עליו נשענת הבקשה – הרי שאין לקבל את טענת המבקשים לפיה העניין כאן מעורר סוגיות חשובות וחדשניות, וממילא טיעון זה הועלה על ידם אך בצוק העיתים, בעת הגשת הבקשה דנא. לעניין זה הדגישו המשיבים את הרציונאליים הניצבים ביסוד תיקון מס' 59 – ובפרט, יצירת התמחות והתמקצעות במערכת המשפטית בתחום הכלכלי, וזאת על מנת להביא לאיחוד בפסיקה, ודרך כך להקטין את אי הוודאות ולהגביר את היציבות, בתחום הכלכלי בכלל ובתחום ניירות ערך בפרט; וההיבט השני עניינו בשיפור היעילות הדיונית, באופן שיביא להגברת אפקטיביות האכיפה האזרחית בתחומים אלה. דברים אלה יפים, ואף מקבלים משנה תוקף, בכל הנוגע לתובענות ייצוגיות כלכליות.
כך גם, מתכליותיו של תיקון 59 למנוע דיון איטי בתובענות ייצוגיות בתחומים כלכליים – איטיות שנבעה, בין היתר, בשל הליכי ערעור רבים שננקטו כבר בשלב המקדמי של אישור התובענה כייצוגית, תוך מטרה לעכב ולסרבל בירורן של תובענות אלה. על יסוד כך נקבע על ידי המחוקק הסדר מקורי וייחודי בכל הנוגע להחלטה המאשרת תובענה ייצוגית, והוענקה לנתבע את הזכות לבקש דיון חוזר שיתקיים בפני מותב תלתא. העברת הדיון בבקשה לדיון חוזר לבית המשפט העליון היא בגדר חריג, השמור למקרים יוצאי דופן בלבד – המעוררים "חשיבות, רגישות או חידוש מיוחדים".
ואכן, למיטב ידיעת המשיבים, זולת הדיון החוזר שהועבר בהסכמת כל הצדדים לבית המשפט העליון, אין תקדים לבקשה לדיון חוזר שהועברה לבית המשפט העליון, ולכל הפחות – המבקשים לא הצביעו על תקדים שכזה בבקשתם.
עוד הודגש, בדומה לסמכות שהוקנה לבתי המשפט לעניינים מנהליים (אליה הפנו גם המבקשים) – סמכות זו להעברת דיון מיושמת במקרים נדירים שבנדירים, ומעיון בפסיקה עולה כי היא יושמה בפועל במקרים ספורים בלבד. בעניינו, המבקשים לא טענו מלכתחילה להיבטים בעלי חשיבות או רגישות מיוחדת בבקשה לדיון חוזר שהוגשה על ידם – וזאת מן הטעם הפשוט שהבקשה אינה מעוררת היבטים שכאלה. למעשה, גם נימוקי המבקשים לעניין זה מבוססים על היבטים או חידושים מיוחדים המתקיימים בהחלטת האישור או אפילו בסוגיות שלא הוכרעו בהחלטה והושארו לדיון בהליך העיקרי.
כך או אחרת, הוסיפו המשיבים והתייחסו לסוגיות החדשניות לכאורה עליהם הצביעו המבקשים – ובכלל זאת טענו, כי ייחוד הסעד על פי חוק ניירות ערך אינה סוגיה חדשה ואין מדובר בהחלטה תקדימית, אלא יישומן של הלכות ידועות; כך גם אשר לסיווג אפריורי של ההסכם שנכרת תוך הפרה של החובה לפרסם תשקיף כהסכם פסול – שכן, מדובר בהכרעה שכל כולה מתייחס למימד הפסול שבאי פרסום תשקיף בהתייחס להסכמי ההשקעה הקונקרטיים שעל הפרק, ואין בה כדי "להשליך על תעשייה פיננסית שלמה"; כך גם לגבי הטענה לפיה תיקון מס' 58 לחוק ניירות ערך הוא תיקון מבהיר או תיקון המשנה את הדין הקיים, ובהתאם לנימוקי ההחלטה המאשרת בה נקבע לעניין זה כי אכן קיימת כבר החלטה של מותב זה בעניין ברמלי; וכך גם טענות המבקשים ביחס לסוגיות שבית המשפט בחר שלא להכריע בהן בשלב זה – וסוגיות אלה, מטבען, אינם יכולות להיחשב, כעניין שבהגדרה "חדשנות משפטית" כנטען.
דיון והכרעה
בשנת 2010 תוקן חוק בתי המשפט [חוק בתי המשפט (תיקון מס' 59), התש"ע-2010, ס"ח 2253; (להלן – תיקון מספר 59 לחוק בתי המשפט)], במסגרתו כוננה המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו. כפי שעולה מדברי ההסבר להצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 59) (סמכות בעניינים כלכליים), התש"ע-2010, ה"ח 484, עמוד 358; (להלן – דברי ההסבר להצעת החוק), הקמתה של המחלקה הכלכלית נועדה לייעל ולשכלל את האכיפה הפלילית, המנהלית והאזרחית בעניינים כלכליים.
עוד נקבע במסגרת תיקון זה, כי דרך ההשגה על החלטה בדבר אישור ניהול תובענה נגזרת או תובענה ייצוגית הנוגעת לניירות ערך – לא תהא בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון; ותחת אפשרות זו, קבע המחוקק מתווה השגה חלופי בדרך של עתירה ל"דיון חוזר", שיתברר בפני הערכאה בה ניתנה ההחלטה המאשרת, היינו בבית המשפט המחוזי, ובפני הרכב של שלושה שופטים.
כך קובע סעיף 41(ה)(1) לחוק בתי המשפט לעניין זה:
"על אף האמור בסעיף קטן (ב) ובסעיף 8(ד) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, לא תינתן רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי לאשר תובענה ייצוגית לפי פרט 5 לתוספת השנייה לחוק האמור או לאשר תביעה נגזרת לפי סעיף 198 לחוק החברות, התשנ"ט-1999".
לצד זאת, האפשרות להשיג על החלטה המאשרת תביעה נגזרת או תובענה ייצוגית בזיקה לניירות ערך – לא נחסמה לחלוטין. כך, ממילא שמורה לבעלי הדין האפשרות להשיג לפני בית המשפט העליון על החלטת האישור במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי בהליך [ראו סעיף 41(ה)(3) לחוק בתי המשפט]; וכך גם, בעל דין המבקש להשיג על החלטה מאשרת עוד בטרם מתן פסק הדין הסופי, רשאי לעשות כן בדרך של עתירה ל"דיון חוזר", ובהתאם למסלול הדיוני שנקבע בסעיף 41(ה)(2) לחוק בתי המשפט, שזו לשונו:
"לבקשת בעל דין, יקיים בית המשפט דיון חוזר בהחלטה כאמור בפסקה (1) בהרכב של שלושה שופטים; מצא ההרכב כי בקשה לדיון חוזר מעלה עניין שיש בו חשיבות, רגישות או חידוש מיוחדים, רשאי הוא להורות על העברת הדיון בו לבית המשפט העליון אשר ידון בבקשה לדיון חוזר כאילו היתה ערעור על ההחלטה; על החלטת ההרכב לפי פסקה זו לא תינתן רשות ערעור".
עוד עולה מן המתווה הערעורי הקבוע, כי מקום בו מצא ההרכב כי הבקשה לדיון חוזר מעלה עניין בעל חשיבות, רגישות או חידושים מיוחדים – רשאי הוא להעביר את הדיון בו לבית המשפט העליון, וכפי שמבוקש בבקשה מושא החלטתנו דנן.
ודוק, בית המשפט העליון בפסק דינו בע"א 461/14 ברק רוזן נ' אליהו ביטון פס' 7-4 (14.01.2015) (להלן – עניין רוזן), התייחס בהרחבה, בין היתר, לאופיו של הליך הדיון החוזר. בתוך כך, קבע כבוד הנשיא כתוארו אז א' גרוניס כי ניתן עקרונית להעלות בהליך זה גם טענות ערעוריות "רגילות"; וכן כי המותב הדן בדיון החוזר אף מוסמך מבחינה עקרונית להתערב, במקרה המתאים, גם בהכרעות עובדתיות שנכללו בהחלטת האישור וכן לברר טענות ערעוריות מובהקות.
אולם לצד דברים אלה, יש גם להביא בחשבון במסגרת הדיון החוזר כי מדובר בהליך בו נבחנת החלטת ביניים, שהתקבלה בהתאם לנטלים מחמירים פחות מאשר אלה הנבחנים על ידי בית-המשפט במסגרת דיון בתביעה לגופה [ראו גם החלטת כבוד השופטת רונן בת"א (ת"א) 9714-07-15 Elad High Plateau Acquisition Inc נ' אהרן דוד מלאכי פס' 38-40 (08.12.2015) (להלן – עניין מלאכי)]. מכאן, שהליך הדיון החוזר הוא הליך הדומה – אף אם אינו זהה – להליך של ערעור.
מכאן לנסיבות העניין שלפנינו.
עיינתי בעמדות הצדדים ונתתי דעתי לטענותיהם, ובמכלול כל אלה סבורני בנסיבות העניין כי אין מקום להיעתר לבקשה להעברת הדיון לבית המשפט העליון. אנמק.
ראשית, לא השתכנעתי מטיעוני המבקשות כי הבקשה לדיון חוזר טומנת בחובה חידוש או קביעה עקרונית, כמו גם רגישות מיוחדת, המצדיקים העברת הדיון בה לבית המשפט העליון. בפרט נכונים הדברים שעה שממילא מדובר בסוגיות אשר עוד תידונה ותוכרענה במסגרת ההליך העיקרי, וקביעותיו של בית המשפט בעניינן הן לעניין אישור הגשת תובענה כייצוגית, על כל המשתמע מכך [ראו, למשל: דעת הרוב מפי כבוד השופטת ברק ארז וכבוד השופט דנציגר ברע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת ציפוי מתכות עמק זבולון בע"מ [פורסם בנבו] (11.4.2013)].
בתוך כך, מקובלת עלי עמדת המשיבים לפיה סוגיית ייחוד הסעד על פי חוק ניירות ערך אינה סוגיה חדשה ואין מדובר בהחלטה תקדימית בעניינה; כך גם בכל הנוגע לסיווגו של הסכם שנכרת תוך הפרה של החובה לפרסם תשקיף כהסכם פסול – הרי שמדובר בקביעה שניתנה בקשר עם הסכמי ההשקעה מושא בקשת האישור בפרט; כך גם לגבי הטענה לפיה תיקון מס' 58 לחוק ניירות ערך הוא תיקון מבהיר, בהתאם למקורות שאוזכרו בהחלטת כבוד השופטת רונן [לרבות: ת"פ (ת"א) 52446-06-16 מדינת ישראל נ' ברמלי (13.10.2020); אמיר וסרמן וצפנת מזר-לייסט במאמרם "חובת פרסום תשקיף כקו ההגנה של ציבור המשקיעים" ספר יורם דנציגר (לימור זר-גוטמן, עידו באום עורכים, 2019)]; וכך גם בכל הנוגע לסוגיות חדשניות לכאורה שטרם הוכרעו בבקשת האישור, הרי שממילא לא ניתן להגדירן כסוגיות חדשניות המצדיקות העברת הדיון כאמור, בהתאם להוראות סעיף 41 לחוק בתי המשפט.
אולם יתרה מכך, אף אם מדובר היה בסוגיות בעלות "חשיבות, רגישות או חידושים מיוחדים" – הרי שגם במקרה זה, סמכותו של בית המשפט להורות על העברת הדיון לבית המשפט העליון, היא סמכות שבשיקול דעת.
ודוק, התשובה לשאלה אימתי ראוי יהיה כי ערכאת הדיון החוזר תיעתר לבקשה להעברת הדיון לבית המשפט העליון בהתאם להוראות סעיף 41 לחוק בתי המשפט – טרם גובשה בפסיקה.
לעניין זה אציין כבר עתה, כי בת"א 54154-06-14 כהן נ' הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת (26.08.2014) (להלן – הצלחה מחוזי) אליו הפנו המבקשות, הבקשה להעברת הדיון שם ניתנה בנסיבות דומות – אך שונות, ובכלל זאת ניתנה ההחלטה בהסכמת הצדדים, ובעוד ערעור בבית המשפט העליון היה תלוי ועומד, ונותר על כנו.
על אף שכאמור אני כשלעצמי סבור כי אין בסוגיות מושא הבקשה לדיון חוזר כדי לעלות לכדי סוגיות חדשניות, רגישות או בעלות חידוש מיוחד, מצאתי להבהיר כי אף מקום בו כך הדבר – במסגרת שיקול הדעת שנתון לערכאת הדיון החוזר, נכון יהא להידרש לשאלה נוספת והיא האם סוגיות חדשניות אלה מצויות בגרעין התמחותה וסמכויותיה של המחלקה הכלכלית, אם לאו.
ודוק, עיון בסוגיות אותן פירטו המבקשות עצמן בבקשה מעלה – כי מדובר בסוגיות שליבתן מצוי בגרעין התמחותה של המחלקה הכלכלית.
כך, לשיטתן של המבקשות עצמן, הסוגיות שהועלו בבקשת האישור הן בעלות חשיבות משפטית לאור השלכות הרוחב על תעשיה פיננסית שלמה העוסקת במימון המונים (crowd funding) – זאת, בכל הנוגע להכרעה בדבר חובת התשקיף במודלים שונים של גיוס משקיעים, וההשלכות של הפרת חובת תשקיף (ככל שזו קיימת) על תוקפן של עסקאות שכבר בוצעו.
בנסיבות האמורות, ובשים לב לרציונאליים הניצבים ביסוד תיקון מס' 59 – ובפרט, יצירת התמחות והתמקצעות במערכת המשפטית בתחום הכלכלי על מנת להביא לאיחוד בפסיקה, ודרך כך להקטין את אי הוודאות ולהגביר את היציבות, בתחום הכלכלי בכלל ובתחום ניירות ערך בפרט – הדעת נותנת כי על מנת שלא תושם מטרת המחוקק לאל, חריגה מהמתווה הערעורי שנקבע על דרך של בקשה לדיון חוזר, תהא אך במקרים חריגים.
גישה זו עולה גם עם התכליות בגינן הוקמה המחלקה הכלכלית, וביניהן הקמת מערכת שפיטה שמסוגלת לתפקד ביעילות, במקצועיות ובהבנה מעמיקה של הנושאים שעליהם היא מופקדת. תכליות אלו עולות מדוח הוועדה לבחינת קוד ממשל תאגידי [רשות ניירות ערך דו"ח הוועדה לבחינת קוד ממשל תאגידי (Corporate Governance) בישראל (2006) http://goo.gl/JriZZf; (להלן – דוח הוועדה לבחינת קוד ממשל תאגידי)], והן אף הוכרו בספרות המחקרית שכתבה על אודות אלה – הן בישראל, הן מחוצה לה.
יפים לעניין זה הדברים שנכתבו על ידי המלומדים אודליה מינס ודב סולומון "המחלקה הכלכלית וחדלות פירעון – עת לאחד" משפטים מז, עמ' 824, תשע"ח (להלן – מינס וסולומון):
"הזרז העיקרי להקמת המחלקה הכלכלית היה דוח הוועדה לבחינת קוד ממשל תאגידי [...] הוועדה ראתה בהקמת המחלקה הכלכלית כלי הכרחי להגשמת המטרות שלשמן הוקמה וועדה, אשר משלים את ההמלצות לקביעת נורמות של ממשל תאגידי לכדי מסגרת כוללת שתתרום לשיפור איכות הניהול של חברות ציבוריות, לפיתוח שוק ההון ולעידוד הכלכלה הישראלית [...] המומחיות והניסיון שצוברים שופטי המחלקה הכלכלית בתחום החברות וניירות הערך מאפשרים להם לתת החלטות שיפוטיות טובות במהירות הנחוצה לעולם העסקים הדינמי ולספק פסיקה עקבית המעניקה לשוק ודאות משפטית ויציבות בתחום הכלכלי. בית משפט המתמחה בדיני חברות וניירות ערך מגדיל את האפקטיביות של מנגנוני האכיפה הפרטית בשוק ההון , קרי הגשת תביעות נגזרות ותובענות ייצוגיות. הגידול באפקטיביות של האכיפה הפרטית מאפשר לרשויות הרגולטוריות למתן את האכיפה הציבורית בשוק ההון. ככל שפעילות המחלקה הכלכלית אפקטיבית, יעילה, מהירה ואיכותית יותר, כך פוחת הצורך במנגנונים נוקשים יותר של רגולציה ציבורית להגנה על הזכויות של בעלי מניות המיעוט המכבידים על התנהלות השוק וכרוכים בעלויות ניכרות" .
וכך גם עולה מתוצאות המחקר שפורסם באונ' שיקגו בארה"ב על ידי המלומדת יפעת ארן [ראו: Yifat Aran, From Delaware to Israel: Evaluating Israel's Quasi Experiment of a Specialized Corporate Court 34-36 (2015)] :
"In summary, we established that the specialized division has fulfilled the efficiency objective that the reform advocates hoped to achieve. The specialized division is as efficient as general courts are, and even more so, even though it adjudicates more complex cases that are typical to the Tel Aviv district, the economic capital of Israel".
מסקנה זו נכונה לטעמי גם בהתייחס להיבט השני של הרציונאליים הניצבים ביסוד תיקון מס' 59 – שעניינו בשיפור היעילות הדיונית, באופן שיביא להגברת אפקטיביות האכיפה האזרחית בתחומים אלה. כך, ביקש המתווה הערעורי שנקבע במסגרת תיקון 59 למנוע דיון איטי בתובענות ייצוגיות בתחומים כלכליים – איטיות שנבעה, בין היתר, בשל הליכי ערעור רבים שננקטו כבר בשלב המקדמי של אישור התובענה כייצוגית, תוך מטרה לעכב ולסרבל בירורן של תובענות אלה. כך, בהתאם לדברי ההסבר להצעת החוק, בין תכליותיו של מוסד הדיון החוזר שנקבע בתיקון 59 ניצבת זכותם של הצדדים לקדם את ההליך.
משכך, לאחר התיקון, הרי שהעברת הדיון בבקשה לדיון חוזר לבית המשפט העליון היא בגדר חריג, השמור למקרים יוצאי דופן – והשימוש בו צריך שיעשה ביד קפוצה. כאמור, אני כשלעצמי אינני סבור שהמקרה שלפניי הוא בגדר מקרים אלה.
כך בעניין שלפנינו – הדעת נותנת כי העברת הדיון בבקשה לדיון חוזר לבית המשפט העליון תעכב מטבע הדברים בירורה של תביעה זו – ואף יתרה מכך, בירורן של עוד תביעות רבות שהוגשו כנגד המבקשות (ועל מספרן הרב עמדו המבקשות עצמן בבקשתן).
חשיבות זו עולה גם מטיעוניהם של התובעים הייצוגיים שהדגישו את חשיבות ההכרעה בעניינם, כמו גם רצונם לקדם את ההליך – לטובת חברי הקבוצה, ובשים לב לפרופיל המשקיעים שנפגעו על פי הנטען ממעשיהן של המבקשות. בתוך כך אף הצהירו התובעים הייצוגיים, כי לצורך הגשמת תכלית זו וקידום הדיון בעניינם, בכוונתם למשוך את הערעור שתלוי ועומד בפני בית המשפט העליון (ולעניין זה אתייחס בהרחבה בהמשך).
בנסיבות האמורות, הרי שגם מטעמים אלו, המושתתים על זכותם של בעלי הדין לברר את עניינם בפרק זמן סביר – נוטה הכף לטובתם של התובעים הייצוגיים.
ודוק, כפי שעולה מדברי ההסבר להצעת החוק, מתווה הערעור שנקבע ביחס להחלטה מאשרת, מושתת על החשיבות הרבה בהגברת הוודאות – ובפרט, קבלת החלטה סופית בהליך משפטי במהירות הנחוצה בעולם הכלכלי, וכך בדברי ההסבר:
" סעיף 41 לחוק בתי המשפט עניינו זכות ערעור. לנוכח התמריץ המובנה לערער על החלטות המאשרות תובענות ייצוגיות ותביעות נגזרות, והחשיבות הרבה בהגברת הוודאות וקבלת החלטה סופית בהליך משפטי במהירות, הנחוצה בעולם הכלכלי, מוצע לקבוע כי לא יתאפשר ערעור על החלטות לאשר תביעה נגזרת או תובענה ייצוגית בעילה הנובעת מזיקה לנייר ערך או ליחידה של קרו נאמנות, לפני בית המשפט העליון, אלא אם כן התקבלה החלטה על כך, לפי בקשת בעל דין, לפני הרכב מורחב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי, שאף על החלטות לא יהיה ניתן לערער בשלב הביניים".
יתרה מכך, קיומו של הליך שיפוטי באופן יעיל ותוך משך זמן סביר הוא חלק בלתי נפרד מתהליך עשיית הצדק. יפים לעניין זה הדברים שנכתבו על ידי המלומד שלמה לוין [שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 200 (מהדורה שנייה, 2008) (להלן – לוין):
"הליך שאינו מתנהל ביעילות הוא הליך שאינו צודק, וכלשון המימרה האנגלית, Justice delayed is justice denied. אכן, "ההליך השיפוטי יחטיא את מטרתו אם פסק הדין או ההחלטה האחרת לא יינתנו זמן סביר לאחר הדיון".
אשר לכך, כפי שאף טענו המבקשות עצמן - שני הליכי ההשגה על החלטת האישור (ערעור התובעים הייצוגיים והבקשה לדיון חוזר) משפיעים על עיצוב המשך ההליך בתובענה הייצוגית לגופה, כך שממילא לא ניתן יהיה לקדם את ההליך הייצוגי עד שיוכרעו שני הליכים אלו.
בפרט נכונים הדברים בשים לב לריבוי התביעות שהוגשו נגד המבקשות, שחלק ניכר מהן תלוי ועומד בפני בית משפט זה [וכפי שדיווחו המבקשות עצמן – 39 תביעות כנגד המבקשת 1 ומספר דומה כנגד המבקשת 2, בנוסף ל-3 תביעות שהוגשו לאחר הבקשה לדיון חוזר]; וכאשר, על פניו, נראה כי ביסוד חלק מתובענות אלה ניצבות טענות דומות (ואף זהות) לסוגיות שעמדו ביסוד ההחלטה המאשרת [ואכן בחלק ניכר מתובענות אלה, עתרו המבקשות כאן לעיכוב הליכים עד להכרעה סופית בתובענה הייצוגית – זאת, בין היתר, משיקולים של יעילות מערכתית].
לעניין זה מקובלת עלי טענת המשיבים לפיה דווקא הזיקה בין התובענה הייצוגית לבין התובענות הקבוצתיות השונות היא שמחייבת להותיר את הדיון החוזר בפני מותב זה, אשר התובענות הקבוצתיות מונחות בפניהם – ודווקא בכך יהא כדי למנוע פסיקות סותרות.
מכאן, כי על יסוד כלל השיקולים עליהם עמדתי בהרחבה לעיל – בענייננו הכף נוטה באופן מובהק לטובת הותרת הבקשה לדיון חוזר בפני מותב זה.
ואולם, לא ניתן להתעלם מכך שנכון למועד זה עודו תלוי ועומד ערעור בפני בית המשפט העליון, אשר הוגש על ידי התובעים הייצוגיים, וזאת ביחס להחלטת כבוד השופטת רונן בהחלטת האישור – שלא לאשר את ניהול התובענה כנגד נושאי המשרה במבקשות. קיומם של שני הליכים מקבילים בפני שתי ערכאות שונות, מעלה את החשש מפני קיומן של הכרעות סותרות, כמו גם פגיעה ביעילות הדיונית.
לצד זאת, ב"כ התובעים הייצוגיים הודיעו כי חברי הקבוצה מוכנים לוותר על בירור הערעור ביחס לנושאי המשרה, מתוך ההבנה וההכרה כי האינטרס המרכזי של חברי הקבוצה הוא בהכרעה מהירה ויעילה בתובענה – תוך משיכת הערעור שהוגש על ידם. ככל שכך הוא, ממילא מתייתר הצורך להידרש לבחינתו של שיקול זה (קיומו של הליך ערעורי מקביל) במסגרת ההחלטה דנא – וכלל יתר הנימוקים אשר פורטו באריכות לעיל עומדים בעינם, ולבדם.
לצד דברים אלה מצאתי לנכון לציין, כי אילו יעמוד ערעור התובעים הייצוגיים בפני בית המשפט העליון במקביל לבקשה לדיון חוזר שהוגשה בפני מותב זה, יהיה בכך כדי להציב בית משפט זה בפני אתגר, האם על יסוד כלל השיקולים המנויים לעיל – וחרף הערעור שתלוי ועומד בפני בית המשפט העליון – תיוותר המסקנה בדבר אי-העברת הדיון, על כנה.
במקרה שלפנינו כאמור, הודיעו התובעים הייצוגיים על נכונותם לחזור בהם מן הערעור, אולם סבורני שאין די בהצהרתם זו על מנת שלא להידרש להיבט זה טרם מתן הכרעה בבקשה, וכל עוד לא נמשך הערעור דה פאקטו.
סוף דבר
אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, הרי שמבלי לקבוע דבר או חצי דבר באשר לדרך בה ראוי להם לתובעים הייצוגיים לנהוג בקשר עם ערעורם – בטרם נכריע בבקשה, אמליץ לחבריי כי נורה לתובעים הייצוגיים להגיש הודעה בנדון לבית משפט זה אשר לגורל הערעור שהוגש על ידם – ובהתאם לכך תינתנה הכרעתנו הסופית בבקשה להעברת דיון, על יסוד כל הטעמים והנימוקים אשר פורטו בהחלטה דנא.
הודעת התובעים הייצוגיים בנדון תוגש תוך 14 ימים מהיום, לאחריה תינתן החלטתנו המשלימה בבקשה.
השופט ח. ברנר:
אני מסכים.
השופט מ. אלטוביה:
אני מסכים עם חברי כבוד סגן הנשיא השופט כבוב כי הכף נוטה במובהק להותיר את הבקשה לדיון חוזר בפני מותב זה במחלקה הכלכלית ומצטרף בכל הכבוד, להנמקותיו המפורטות ומסקנותיו לרבות באשר להשלכות שיכול ותהנה על הכרעתנו בשל המשך ניהול הערעור בבית המשפט העליון והודעת התובעים הייצוגיים בעניין זה.
מבלי לגרוע מהאמור לעיל, אני מוצא לנכון להעיר כי אין דעתי נוחה מהודעת התובעים הייצוגיים. זאת לא באשר לתוכנה אלא בשל שהיא הודעה שאינה מפורשת. זו הודעה בדבר נכונות, נכונותם לחזור בהם מן הערעור. דרך הילוך זה מוקשה בעיני. לטעמי על בעל דין שעה שהוא פונה לבית המשפט בכגון דא, להודיע את עמדתו לאשורה, עמדה שגיבש לאחר ששקל ובחן הדברים תוך שקילת הסיכוי והסיכון וזאת קודם להכרעת בית המשפט.
תז"פ לעוד ליום 19.9.2021

הוחלט כאמור בהחלטת כבוד השופט ח. כבוב.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשפ"א, 24 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.

חאלד כבוב, שופט
סגן נשיא

חגי ברנר, שופט

מגן אלטוביה, שופט


מעורבים
תובע: קרן הגשמה בע"מ
נתבע: גיא ויזנר
שופט :
עורכי דין: