ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אופל בלאנס חולון בע"מ נגד אייל יוסף :

לפני כבוד ה רשמת הבכירה ליאת ירון

מבקשות

  1. אופל בלאנס חולון בע"מ
  2. אופל בלאנס (2006) בע"מ

נגד

משיב
אייל יוסף

החלטה

לפני בקשת המשיב לביטול עיקול זמני, שהוטל על זכויותיו בדירה ברחוב ברלב 17 בנס ציונה, גוש 5102 חלקה 139 תת חלקה 2 (להלן: "הדירה") ביום 18.7.21, וזאת עד לסך של 677,115 ₪.

טענות הצדדים
הבקשה הוגשה לאחר הגשת כתב התביעה וכתב ההגנה, וטענות הצדדים יובאו בתמצית מתוך כתבי הטענות הרלבנטיים, המצויים בתיק בית המשפט.

המבקשות טוענות, כי המשיב, העוסק ביזום וקבלנות נדל"ן, ערב אישית לפירעון של שיקים בסך כולל של 677,115 ₪, שנמשכו על ידי חברות ד. חייק חברה לבניין בע"מ או אס.סי.סי. קונסטרקשן קומפני בע"מ (להלן: "מושכות השיקים"), סוחרו על ידי צדדי ג' לידי המבקשות בין השנים 2019 ל-2020, ונוכו על ידן, אלא שהשיקים חוללו והמשיב לא עמד בהתחייבויותיו (להלן: "השיקים"- צילומי השיקים צורפו כנספחים לכתב התביעה ולבקשה למתן צו עיקול).
בכתב התביעה נטען, כי נוכח סכומן הגבוה של עסקאות הניכיון, פנו נציגי המבקשות אל המשיב, בבקשה כי יערב אישית לפירעון השיקים, וכי המשיב אכן ערב אישית לפירעון השיקים, כאשר ביחס לחלק מהשיקים ניתנה הערבות בשיחות טלפוניות של נציגי המבקשות עם המשיב, וביחס לחלק מהם ניתנה ערבות באמצעות החלפת מסרונים בין הצדדים. בכתב התביעה צוין כי ביחס לאחד השיקים אף חתם המשיב על ערבות אישית לפירעונו (תמלילי שיחות ועותק חלופת המסרונים צורפו כנספחים 1-12 לכתב התביעה).
עוד נטען, כי משהגיע מועד פירעונם של השיקים ואלה חוללו, פנו מושכות השיקים ובעל השליטה בהן ,מר דורון כדורי חייק, שלמשיב קשרים עסקיים עמו, אל המבקשות בבקשה לגבש הסכם אודות פריסת החוב, כאשר ביום 15.6.20 נחתמו הסכמי פשרה בין המבקשות למושכות השיקים ודורון חייק (כערב) ביחס לפריסת החוב (להלן: "הסכמי הפשרה" – צורפו כנספחים 16-19 לכתב התביעה), אלא שהסכמי הפשרה הופרו.
המבקשות טוענות כי משהופרו הסכמי הפשרה, הוגשו השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, אלא שחרף האמור השיקים לא נפרעו והמבקשות פתחו בהליכי חדלות פירעון נגד מושכות השיקים ודורון חייק, במסגרתם ניתן צו הקפאת הליכים נגד מושכות השיקים ודורון, וזאת במסגרת תיק 43082-09-20 בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

לטענת המבקשות, בנסיבות האמורות, מוצו הליכי הגבייה נגד מושכות השיקים ודורון חייק, אלא שחרף האמור, ולמרות ערבותו האישית של המשיב לפירעון השיקים, הוא הודיע להן ביום 29.3.21 כי יוכל לשלם את סכום השיקים "רק בעוד שנה ואין לו כסף לשלמם כעת" (סעיף 13 לכתב התביעה), וכי בנסיבות אלה, יש לחייב את המשיב לשלם סכום השיקים מכח ערבותו האישית ובהתאם לקבוע, בחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות").

בבקשה למתן צו עיקול ובתשובה לתגובה, שנתמכו בתצהירו של מר שחר מזרחי, מנהל המבקשות (להלן: "שחר"), נטען כי בסמוך להגשת התביעה, הודיע המשיב למבקשות כי "אין לו כסף לשלם להן, ולכן לא תראינה ממנו שקל....", תוך שהסתיר קיומה של הדירה, ואף שלח "מכרים משותפים" אל מנהל המבקשות בבקשה "להארכות נוספות כדי להשיג זמן....לשם הברחת נכסיו" (סעיף 22 לתצהיר שצורף לבקשה למתן צו עיקול).
כן נטען, כי על הדירה, ששוויה לכל הפחות 5 מיליון ₪, ממילא רשומה משכנתא על סך 3 מיליון ₪, בגין הלוואה שנלקחה על ידי חברת "רויאל צמרת תמ"א 38 קזן 10 בע"מ" - חברה שהיתה בבעלות המשיב ודורון חייק, שהוצג על ידי המשיב כשותפו העסקי, וכיום בבעלותו הבלעדית של המשיב, וכי קיים חשש כי הדירה, שהיא נכסו היחיד של המשיב, תוברח על ידו, כאשר מנגד אין בהטלת העיקול על הדירה כדי להכביד על המשיב.
בנסיבות אלה, טוענות המבקשות כי יש להותיר העיקול על כנו.
המשיב טוען כי יש לדחות את התביעה ולבטל את צו העיקול.
לטענתו, הבקשה למתן צו עיקול נועדה ליצור עליו לחץ פסול, ועצם קיומה של מחלוקת בין הצדדים, אין בה כשלעצמה כדי להוות טעם להותרת העיקול על כנו.
המשיב טוען כי למבקשות אין כל עילת תביעה כנגדו, כי מעולם לא התקשר עימן בהסכם כלשהו, וממילא לא קיבל מהן תמורה כלשהי.
לטענתו, די בכך שנחתמו הסכמי הפשרה בין מושכות השיקים ודורון חייק לבין המבקשות – הסכמים שהוא לא היה צד להם, בהם נקבע , בין היתר, כי מושכות השיקים הן אלה שחייבות הכספים למבקשות, כדי לדחות התביעה נגדו על הסף, והכל נוכח הקבוע בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). לטענתו, מלשון הסכמי הפשרה ניתן ללמוד כי המשיב פטור פוזיטיבית מכל חיוב כזה או אחר, וכי דורון חייק הוא שיהיה ערב לפירעון חובות מושכות השיקים למבקשות.

המשיב מוסיף, כי התביעה הוגשה כתביעה חוזית, אלא ש"מעשי הצדדים" לא התגבשו לכדי חוזה מחייב, עת מתמלילי השיחות, כמו גם מחלופת המסרונים בין הצדדים, לא ניתן ללמוד כי התגבשו גמירות דעת ו/או מסוימות ו/או קיבול בהתאם לקבוע בדין. כך למשל, טוען המשיב כי אין בתמלילים וביתר האסמכתאות שצורפו על ידי המבקשות פירוט כלשהו "למי בדיוק ערב...האם קיים ערב נוסף" וכיוב' (סעיף 35 לכתב ההגנה), וכי ממילא אין בשיחות שנמשכו שניות בודדות, כדי לגבש ערבות אישית שלו לשיקים מושא התביעה.

עוד טוען המשיב, כי המבקשות ממילא אינן אוחזות כשורה בשיקים בהתאם לקבוע פקודת השטרות [נוסח חדש], שעה שעת נוכו השיקים, ידעו המבקשות כי אחת המושכות היא "לקוח מוגבל".
כן טוען המשיב , כי המבקשות הפרו את החובות הקבועות בחוק אשראי הוגן, תשנ"ג-1993, בין היתר, עת לא ערכו עימו הסכם בכתב המתעד הסכמתו למתן ערבותו, ולא גילו לו את הפרטים הרלבנטיים ביחס לערבות ובהתאם לקבוע בחוק מתן אשראי הוגן, תשנ"ג-1993.

המשיב מוסיף, כי לא הוכחה הכבדה על ידי המבקשות, שלא צרפו כל אסמכתא לתמיכה בטענותיהן. הוא לא הסתיר קיומה של הדירה מהמבקשות, וממילא הטענה לפיה מצבו הכלכלי רעוע וחובותיו כבדים, לא נתמכה בתצהירו של שחר.
לטענתו, הוא מעולם לא הציג עצמו כחדל פירעון, כאשר לשיטת המבקשות בעצמן ניכיון השיקים בוצע נוכח הטענה בדבר מתן ערבותו האישית לפירעון השיקים.
עוד נטען, כי ממילא אילו התכוון המשיב להבריח את נכסיו עמדו לרשותו חודשים לעשות כן, אלא שלא הבריח נכסיו והוא ממילא אינו מוגבל "בשום בנק" ואין נגדו תביעות כספיות (סעיף 20 לבקשה לביטול עיקול).

בבקשה המשיב נטען כי הותרת העיקול על כנו תכביד עליו ותגרום לו ולמשפחתו נזק גדול בהרבה מזה שיגרם למבקשות ככל שהעיקול יבוטל, תוך שצוין כי מדובר בדירת מגורים, ותוך שהמשיב הפנה לכך ש"פינוי בני משפחה מדירת מגורים" מסב נזק רב (סעיף 21 לבקשה לביטול עיקול).
בנסיבות אלה, טוען המשיב כי יש לבטל העיקול.

הכרעה

בדיון שהתקיים לפני העידו שחר והמשיב.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ופרוטוקול, ונתתי דעתי לכלל הטענות, ראיתי להותיר העיקול על כנו.

עת עסקינן בבקשה לביטול צו עיקול שניתן כסעד זמני, חוזרת הבקשה לדיון 'דֶה נוֹבוֹ' קרי "...רובץ נטל השכנוע על המבקש המקורי, וסדרי הדין בבקשת הביטול הם כסדרי הדין בבקשה המקורית, כאילו הוזמן המשיב מלכתחילה לדיון בבקשה" [רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נא (3) 789].

בתקנה 95(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), נקבע כי:

"(ב) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תביעה, רשאי בית המשפט לתת את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה"

בתקנה 95(ד) לתקנות נקבע כי:
"(ד)בהחלטתו אם לתת סעד זמני וכן בקביעת סוג הסעד, היקפו ותנאיו, ישקול בית המשפט, בין השאר, את השיקולים האלה:
(1)הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להיגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להיגרם לאדם אחר או לעניין ציבורי;
(2)אם אין סעד אחר שפגיעתו במשיב קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני;
(3)תום לבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד הזמני".

כך מתייחס בית המשפט העליון ב רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ. קליל תעשיות בע"מ (2010) (ניתן ביום 28.6.10) לקריטריונים למתן סעד זמני: "השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע אם להיעתר לבקשת סעד זמני הם: קיומה לכאורה של עילת תביעה- בשלב זה די בכך כי בית משפט ישתכנע באורח לכאורי כי התובענה מעלה שאלה רצינית המצריכה דיון, ואיננה בגדר תביעת סרק על פניה....; מאזן הנוחות- "הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר"..... ושיקולים שביושר ובצדק- "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין"...
בין שני התנאים הראשונים קיים יחס גומלין המוכר כ"מקבילית-כוחות" (רע"א 10509/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בגס ([פורסם בנבו],25.12.2005). משמעות הדבר היא כי ככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת, וכן להיפך. (ראה למשל: רע"א 2397/06 אברג'יל נ' מנהל מקרקעי ישראל [פורסם בנבו], 6.8.2006); רע"א 3071/10 רידר נ' רפאל חברה לבניין בע"מ, [פורסם בנבו], 20.5.2010); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, 521 (מהדורה עשירית, תשס"ט-2009))".

בענייננו, בשלב מקדמי זה, שוכנעתי כי התביעה מעלה שאלה רצינית המצריכה דיון.
כמפורט לעיל, התביעה מושתתת על הטענה לפיה המשיב ערב אישית לפירעון השיקים שחוללו.
סעיף 3 לחוק הערבות אינו מתנה קיומה של ערבות בכתב, ומשכך נדרש לברר השאלה האם במסגרת אותן שיחות טלפונית בין הצדדים ובמסרונים שהוחלפו על ידם, יש כדי לגבש ערבות כאמור.
ההכרעה בשאלה זו כרוכה בבירור עובדתי שיעשה במסגרת ניהול ההליך גופו, וממילא בשלב מקדמי זה, לא ניתן לקבוע כי כטענת המשיב, אין באותן שיחות ו/או במסרונים כדי לגבש ערבות אישית מטעמו.

בדומה, יתר טענות המשיב, לפיהן הסכמי הפשרה בין המבקשות למושכות השיקים ודורון חייק מבטלים את הערבות, ככל שהיתה, כרוכות בבירור עובדתי. בהקשר זה אציין כי מבלי לקבוע מסמרות, לא מן הנמנע כי יהיה צורך לברר האם טענה זו רלבנטית שעה שהמשיב ממילא לא היה צד להסכמי הפשרה, ולהידרש לטענת המשיב לפיה נוסח הסכמי הפשרה פוטר אותו מערבותו האישית, ככל שיימצא כי התגבשה ערבות כאמור.

האמור יפה גם ביחס לטענת המשיב לפיה נוכח נוסח הסכמי הפשרה הוא פטור מערבותו, (ככל שיימצא שהתגבשה ערבות כאמור), בהינתן הקבוע , בין היתר, בסעיף 55(ב) לחוק החוזים, בהתאם לו: "(ב) בטל או בוטל חיובו של אחד החייבים, בטל גם חיובו של השני, זולת אם הביטול נובע מפגם בכשרותו או בייצוגו של החייב האחד", כאשר בירור הטענה לרבות הרלבנטיות שלה, מחייב בחינת נוסח הסכמי הפשרה.
גם יתר טענות המשיב כפי שפורטו לעיל כרוכות בבירור משפטי ועובדתי, וממילא לא מצאתי כי ניתן לקבוע בשלב זה, כי אין כל עילת תביעה כלפי המשיב- להיפך, שוכנעתי בקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

משקבעתי כאמור, יש לבחון טענות הצדדים בדבר הכבדה.

ראשית לציין, כי אכן, כטענת המשיב, על המבקשות מוטל הנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן, ואין בקיומה של מחלוקת בין הצדדים לבדה בכדי לבסס תשתית להטלת העיקול. כפי שיפורט, בנסיבות, שוכנעתי כי המבקשות עומדות בנטל האמור.

שחר, שהתרשמתי מעדותו כעדות ספונטאנית, העיד כי ניכיון השיקים בוצע נוכח היכרות אישית שלו עם המשיב, וכי בתחילת הדרך, הכיר את המשיב כאיש עסקים אמיד בעל חברות (עמ' 3 שורות 9-10 לפרוטוקול, ועמ' 5 שורות 24-25 לפרוטוקול).

כן העיד כי:
"ת. כאשר הפריסה לא צלחה ומיצינו את כל ההליכים במהלך השנה, כל הצ'קים חזרו ומיצינו את כל ההליכים אמרנו לאייל אייל לא קיבלנו את כספנו ובוא תעמוד בהתחייבות הוא אמר מצבי הכספי לא טוב, הפרוייקט קרס, הפסדתי כסף" (עמ' 4 שורות 33-35 לפרוטוקול), וכי: " כאשר חזרו הצ'קים ישב אצלי במשרד אייל אמר לי שחר אין לי אפשרות כרגע לתת לך תשלום רק עוד שנה יהיה לי כסף. כי במהלך השנה הזו תבענו את כותב הצ'ק ואת הערב לה את בעל השליטה וכשראינו שאין אפשרות לקבל את כספנו וחלפה שנה פנינו למר אייל שימציא את התשלום שהוא התחייב אליו. חלפה שנה מאז הבטחתו לשלם את הכסף" (עמ' 4 שורות 17-20 לפרוטוקול).

התמלילים, שצורפו לכתבי הטענות, תומכים באמור עת מצוין בהם כי בשיחה מיום 29.3.21, זמן קצר מאוד עובר להגשת התביעה דנן, המשיב אומר כי: "הצ'קים האלה שאני חתמתי עבורם, אמרתי לך, אני אדע לשלם אותם רק מבעוד שנה. אין לי כסף לתת שחר...אין לי לתת, אילולא יכולתי לתת, אם תבוא ותשב ותראה באיזה סיטואציה אני נמצא , באיזה מורכבות בפרויקט, בכמה כסף, אז אתה באמת תבין אותי" (נספח 13 לכתב התביעה).

כן העיד שחר, כי המשיב אינו עוסק מורשה וכי הוא מנהל את עסקיו באמצעות חברות שבבעלותו (עמ' 4 שורות 4-5 לפרוטוקול) והאמור אושר בעדותו של המשיב, שאף אישר כי הוא עובד כשכיר בחברות שבשליטתו (עמ' 8 שורות 9-14 לפרוטוקול).

באשר לחברות שבשליטת המשיב, העיד שחר כי דירוג האשראי שלהן ירד (עמ' 3 שורות 23 ו-31-32 לפרוטוקול). המבקשות צרפו אסמכתא, בה מצוין כי דירוג האשראי של חברת "רויאל צמרת תמ"א 38 קזן 10 בע"מ" עומד על 7 (נספח ב' לבקשה למתן צו עיקול), תוך ששחר העיד כי דירוג זה הוא דירוג "הכי נמוך שיכול להיות בדן אנד ברדסטריט" (עמ' 3 שורות 31-32 לפרוטוקול). משנשאל המשיב אודות האמור, לא מצאתי כי היה בפיו מענה ענייני (עמ' 10 שורות 15-18 לפרוטוקול).

בחקירת המשיב אישר הוא כי הוא מחזיק במלוא המניות של חברת "רנאי נדל"ן בע"מ" (עמ' 10 שורות 12-14 לפרוטוקול) ,שהיא ביחד עם חברה נוספת, "רויאל צמרת ניהול ופיתוח בע"מ", מחזיקות במניותיה של "רויאל צמרת תמ"א 38 קזן 10 בע"מ" (עותק דו"ח רשם החברות צורף כנספח ב' לבקשה להטלת צו עיקול).

מעיון בנסח לשכת רישום המקרקעין (נספח א' לבקשה למתן צו עיקול) עולה כי ביום 12.7.20 נרשמה על הדירה משכנתא לטובת חברת אמפא קפיטל בע"מ עד לסך של 3 מיליון שקלים, בגין הלוואה שנטלה "רויאל צמרת תמ"א 38 קזן 10 בע"מ" – אותה חברה שכאמור המשיב מחזיק במניותיה באמצעות חברת "רנאי נדל"ן בע"מ" המצויה בבעלותו הבלעדית- כך לשיטתו.

מן האמור עולה כי המשיב עושה שימוש בדירה כבטוחה להבטחת התחייבויות כאלה ואחרות של עסקיו והמשיב אף אישר האמור, עת העיד בחקירתו החוזרת כי: "ת. אני משתמש בבתי הפרטי לעיתים לצורך מינוף עסקים שאני עוסק בהם. הן כבטוחה, הן כהלוואה ולכן כל רישום על הבית משכנתא או עיקול כזה או אחר עלול למנוע ממני עיסוק חופשי. ..(עמ' 11 שורות 6-8 לפרוטוקול).

המשיב אף אישר בחקירתו כי אין בבעלותו נכסים נוספים מעבר לדירה (עמ' 8 שורות 15-16 לפרוטוקול), וכי בעבר נטל הלוואה בסך של 2,750,000 ₪ מהמבקשות או מי מהן תוך ששעבד לטובתן את הדירה (עמ' 7 שורות 30-32 לפרוטוקול ועמ' 8 שורות 1-6 לפרוטוקול).

מן האמור עולה, כי ככל שיוסר העיקול מהדירה, שהיא נכסו היחיד של המשיב , בה הוא עושה שימוש לשם הבטחת התחייבויותיו והתחייבויות העסקים שבבעלותו, קיים חשש כי האמור יכביד על המבקשות להיפרע ממנו, אם וככל שתתקבל תביעתן, שעה שיכול ואף אם המשיב יוסיף להיות הבעלים הרשום של הדירה, הרי שזכויותיו ישועבדו לצדד י ג' אחרים (מעבר למשכנתא שכבר רשומה על הדירה).

מנגד, לא מצאתי , למצער לא בשלב זה, כי יהיה בהותרת העיקול הדירה כדי להכביד על המשיב.

ראשית וכפי שהובהרה לעיל, טענות המשיב בכל הקשור לפינוי בני ביתו מהדירה כלל אינן רלבנטיות שעה שמדובר בעיקול ברישום ובמסגרת ההליך דנן לא ניתן צו לפינוי המשיב או מי מבני ביתו מהדירה.

מעבר לאמור, המשיב אישר בחקירתו כי ממילא אין בכוונתו למכור את הדירה (עמ' 10 שורה 33 ועמ' 11 שורה 1 לפרוטוקול), עליה כאמור רשומה משכנתא.

כפי שצוין לעיל, המשיב העיד כי הותרת העיקול תכביד עליו שכן הוא "עושה שימוש" בדירה לשם "מינוף עסקים", וכי כל רישום של עיקול או משכנתא עשוי למנוע ממנו "עיסוק חופשי".

לא זו בלבד, שממילא רשומה על הדירה משכנתא ללא קשר להליך הנוכחי, אלא שהמשיב לא הצביע על התחייבות קונקרטית כלשהי (עסקית או אישית) בגינה מבקש הוא "לעשות שימוש" בדירה בעת הזאת, ונמנע ממנו לעשות כן בגין העיקול.
אוסיף, כי כפי שפורט לעיל, בטענה זו של המשיב, יש משום חיזוק לטענת ההכבדה על המבקשות ככל שהעיקול יוסר.

יתר טענות הצדדים לא נעלמו מעיני, אלא שלא מצאתי כי בהן לשנות מהמסקנה לפיה, נוכח המפורט מעלה ואף בהינתן סכום התביעה העומד על קרוב לסך של 700,000 ₪, הכף נוטה לטובת המבקשות בכל הקשור להכבדה ואין מקום לבטל את העיקול.

סיכומו של דבר, אני דוחה את הבקשה לבטל את צו העיקול.

המשיב יישא בהוצאות המבקשות בסך של 3,500 ₪, שתשולמנה על ידי תוך 30 ימים מעת המצאת החלטה זו לידיו, שאם לא כן יישא הסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן ההחלטה ועד למועד התשלום הפועל.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תוך 60 ימים.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"א אלול תשפ"א, 19 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אופל בלאנס חולון בע"מ
נתבע: אייל יוסף
שופט :
עורכי דין: