ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עדי פרנק נגד בנק לאומי בע"מ :

לפני:

כבוד השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) מר משה נחמיה
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסי פריד
התובעת
עדי פרנק

ע"י ב"כ: עו"ד יניב גלבוע
-
הנתבע
בנק לאומי בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד מיכל לביא

פסק דין

התובעת, גב' עדי פרנק, הגישה תביעה זו לתשלום דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, שכר עבודה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע ותוך הפלייתה לרעה, הפרשי פיצויי פיטורים וגמל, פיצוי בשל אי מסירת תלושי משכורת, החזר הוצאות נסיעה, פיצוי בשל הטרדה מינית ופיצוי בשל פרסום לשון הרע.
במסגרת הדיון המוקדם הודיעה התובעת כי שוב אין היא עומדת על תביעותיה לפיצוי בגין פרסום לשון הרע ובגין הטרדה מינית.

רקע עובדתי
התובעת הועסקה במרכז בנקאות קמעונאות של הנתבע (להלן: "הבנק") בהר חוצבים בירושלים (להלן: "המרכז") , מיום 1.1.15 עד לפיטוריה ביום 25.10.18. עד ליום 31.8.15 הועסקה התובעת בבנק באמצעות קבלן כוח אדם. מאמצע שנת 2017 התובעת שימשה כראש צוות בפועל במרכז.
ביום 23.8.18 דיווחה התובעת לממונה עליה במרכז, הגב' אופירה באום, כי הטלפון הנייד שלה נפרץ ועבר איפוס באמצעות אפליקציית ווצאפ. על פי עדותה של התובעת, היא שמעה שהטלפון שלה משמיע צליל של כיבוי והדלקה מחדש. חברתה של התובעת, גב' שולמית כהן, העידה כי היא קיבלה ביום 23.8.18 בשעה 12:11 הודעת ווטסאפ שנחזתה כאילו היא נשלחה לה על ידי התובעת. הודעות נוספות התקבלו אצלה בשעה 12:14, 12:15, 12:19, 12:20 ושיחה קולית ב-12:21. גב' כהן סברה שההודעות מוזרות, תוכנן פוגעני והן לא אופייניות לתובעת. גב' כהן התקשרה לתובעת כדי לשתף אותה בכך שקיבלה הודעה זו. תוך כדי השיחה עמה, קיבלה גב' כהן הודעות נוספת שנחזו להיות של התובעת. לאחר מכן הבחינה בכך שהודעות ווצאפ שנשלחו לה "על ידי" התובעת – נמחקו. היא הספיקה להעביר לתובעת צילום מסך של הודעה.
התובעת הייתה העובדת השישית במרכז שהטלפון שלה נפרץ ב שבוע האחרון. הבנק תשאל את יתר העובדים ועלה חשדו שהפריצה לטלפונים הניידים של עובדי המרכז בוצעה על ידי עובד לשעבר של הבנק, שפוטר זמן לא רב לפני כן, בנסיבות שהביאו את הבנק להגיש נגדו תלונה למשטרת ישראל (להלן: "החשוד"). החשוד עבד לפני פיטוריו בסניף של הבנק בירושלים.
לאחר שדיווחה על האירוע לגב' באום, התבקשה התובעת להתייצב במרכז הסייבר של הבנק בלוד. התובעת תוחקרה על ידי אנשי חטיבת הסייבר ובמסגרת הבדיקה מסרה להם, בנוכחותה, את הטלפון הנ ייד שלה, והם חיברו אותו למכשיר והציגו לתובעת שאלות. התובעת התקשרה במעמד אנשי חטיבת הסייבר לגב' כהן.
ביום 28.8.18 הגיעו למרכז נציגי הביקורת הפנימית של הבנק, ובהם גב' חגית שלומי (להלן: "גב' שלומי"). הם שוחחו עם התובעת. התובעת הוזמנה לשיחה נוספת ליום 29.8.18, שנערכה במשרדה של גב' שלומי בתל-אביב. לאחר פגישה זו התבקשה התובעת שלא להגיע לעבודתה במרכז ולהמתין להנחיות. בגין התקופה החל מיום 30.8.18, שולמו לתובעת דמי חופשה וחשבון ימי החופשה שלה חוייב בהתאם.
אין חולק על כך שבמהלך התשאול של התובעת על ידי מחלקת הביקורת של הבנק, התובעת אישרה עובדות אלה:
התובעת קיבלה מסניף הבנק שבו עבד החשוד הלוואה בסך 40,000 ₪ ביום 16.4.18, לצורך רכישת רכב. לצורך העמדת ההלוואה, החשוד העביר ביום 13.4.18 את חשבונה של התובעת לסניף בו הוא הועסק, והעמיד את ההלוואה בחשבון התובעת.
החשוד ליווה את התובעת בתהליך רכישת הרכב והילווה לה סכום של 5,000 ₪ במזומן להשלמת הרכישה.
לאחר שהחשוד פוטר מעבודתו על ידי הבנק, הוא פנה לתובעת, בחודש 7/18, ושיתף אותה לגבי מידע הנוגע לבן זוגה, ובעקבות מידע זה התובעת נפרדה מבן זוגה ועזבה את הדירה בה התגוררה . החשוד הלווה לתובעת סכום נוסף של 5,000 ₪ כדי לסייע לתובעת לממן תשלום חודש שכירות בגין "הודעה מראש".
בסוף חודש יולי בוצעה על ידי החשוד משיכת מזומן בסך 10,000 ₪ באמצעות קוד מחשבונה של התובעת, בהסכמתה, תוך שהיא ממתינה לחשוד ברכב בסמיכות לסניף בו בוצעה המשיכה.
ביום 6.8.18 ביצעה התובעת העברה של כספים מחשבונה לחשבון הבנק של החשוד, בבנק אחר. בדיון המוקדם שהתקיים ביום 15.12.19, טענה התובעת כי מדובר בסכום של 3,000 ₪.
ביום 13.9.18 נשלח לתובעת מכתב הזמנה לשימוע, שבו נאמר:

"בעקבות אירועים חריגים שהתרחשו במרכז בנקאות קמעונאות ירושלים... מתבצעת .. בדיקה של חטיבת הביקורת הפנימית של הבנק, בה זוהו, בין היתר, העברות ומשיכות כספים מחשבונך לחשבונו של עובד אחר שנבדק גם הוא ופוטר מהבנק.
לא ידעת לספק לבנק, תשובות סבירות לגבי העברות כספים אלו מחשבונך לחשבון העובד שפוטר. יתר על כן, הבנק התרשם... כי את מתחמקת ממתן תשובות אמת, ובהתנהגותך זו את מנסה להכשיל את הבדיקה שעורך הבנק.
לאור האמור לעיל ובמיוחד לאור העברת הכספים מחשבונך לחשבונותיו של העובד שפוטר מהבנק, העברות שלא נתת להן הסבר מניח את הדעת, איבד הבנק את האמון בך והוא אינו רואה מקום להמשך העסקתך בבנק".
לתובעת קוים שימוע ביום 20.9.18 לפני מנהלות מ חטיבת משאבי אנוש. בפרוטוקול שנערך על ידי הבנק נרשם:
"התייחסות עדי:
מרגישה שהיא מאוד לויאלית לבנק, החלטה התקבלה ע"י המלצת ביקורת.
לטענתה דיברה פעמיים עם הביקורת, היא שיתפה פעולה בכל מה שביקשו אף גם בחייה האישיים, לאורך כל הדרך, הרגישה כי נתנו לה תחושה שהיא שדדה את הבנק.
ציינה שלויאליות למערכת זה הדבר שהכי חשוב לה, גם שהייתה ר"צ, לויאליות ואמינות היה הכי חשוב לה.
הרגישה שהופעל עליה לחץ גדול בחקירה, שניסו ללחוץ לפינה, ו"בעקבות הלחץ יתכן ונתתי תשובות לא נכונות".
ציינה כי הביקורת נתנו לה תחושה של לחצים והוציאו ממנה דברים לא נכונים.
לדבריה, הבינה שהחקירה הולכת לכיוון (החשוד) ושהוא עזר לה בתקופה מסויימת, ציינה שלה ול(חשוד) לא היה קשר. רק עזר לי במשהו קטן וספציפי, לא התכוונה להישאר איתו בקשר.
ציינה כי היא בחורה... ואין לה ידידים.
(החשוד) מנסה לעשות ומצליח להעביר אנשים מתפקידם.
לדבריה, העברת כספים לחשבון (החשוד) נעשו לצורך:
באפריל: העבירה כספים לצורך רכישת רכב. רכישת רכב חדש דרכו – מזר ז את העברת הבעלות. רכב עלה 80 א' ...
רק קנתה ממנו את הרכב, ולא היה שום קשר עם (החשוד).
ביולי – היה לה חבר שוטר – שלו יש חבר מוסכניק שפג ש את (החשוד) והוא סיפר לו דברים. בעקבות דברים חמורים שגילתה עליו (על השוטר) החליטה לנתק קשר עם השוטר.
לכן, היא פינתה את הדירה מיידית, - הייתה זקוקה לכסף באופן מיידי שאותו לוותה מ(החשוד), בסך 5,000 ₪ שהייתה צריכה להעביר לבעל הדירה (קנס בגין אי הודעה מראש).
ביקשה להוסיף: "אין משהו חלילה נגד הבנק, העבודה מאוד חשובה לי".
אם אני אפוטר – אני יוציא את האמת שלי לאור, מצאו אותי כקורבן, כדי לסמן וי על ארוע שקרה במוקד ולא קשור אליי – וכך פיענחו שאני לא אמינה ".

בשל דברים שהתובעת אמרה בשימוע, פנתה אל התובעת, לאחר השימוע, הממונה על הטרדה מינית בבנק בשיחה טלפונית. הממונה על הטרדה מינית הציעה לתובעת להיפגש עמה. התובעת הודיעה שהיא מבקשת שהות לשקול זאת. כעבור כמה ימים שבה ופנתה הממונה על הטרדה מינית בבנק לתובעת. התובעת הודיעה לממונה שהיא אינה מעוניינת להיפגש עמה.
ביום 25.10.18 הודיע הבנק לתובעת על הפסקת עבודתה החל מיום 25.10.18. במכתב הפיטורים נטען כי הטעמים העיקריים לפיטורי התובעת הם:
חשד של הבנק למעורבותה באירועים חריגים שהתרחשו במרכז ושנבדקו בביקורת ללא שיתוף פעולה מצדה.
על פי התרשמות חטיבת הביקורת הפנימית, התובעת עמדה בקשר חריג עם עובד בנק שפוטר על רקע הפרות משמעת וחוק, והיא לא שיתפה פעולה בבדיקה שנערכה בנושא על ידי חטיבת הביקורת הפנימית ומרכז הגנת הסייבר והביטחון.
התובעת לא שיתפ ה פעולה עם אנשי אבטחת מידע לבדיקת שיטת ההשתלטות על הטלפון הנייד שלה כדי לבדוק האם בוצע איפוס למכשיר. היא לא מסרה את פרטיה ושם מלא ומספר טלפון של חברתה שקיבלה את ההודעה לכאורה מהגורם שהשתלט על האפליקציה.
התובעת לא ידעה לנקוב בסכומי ההלוואות המדויקים שהחשוד נתן לה, ולא ידעה לספק לביקורת הפנימית תשובות סבירות הנוגעות לפעילות הכספית בינה לבין החשוד, וח טיבת הביקורת התרשמה שהתובעת מתחמקת במכוון ממתן תשובות אמיתיות.
התובעת פנתה לבנק באמצעות ב"כ ביום 29.10.18 ודרשה כי פיטוריה יבוטלו. הבנק דחה דרישה זו במכתב מיום 18.11.18. לאחר התכתבות נוספת, ביצע הבנק לתובעת גמר חשבון שכלל תשלום פיצויי פיטורים. טופס 161 שהוצא לתובעת ציין שמשכורתה החודשית האחרונה הייתה בגובה 5,813 ₪. ביום 27.11.18 הודיע הבנק ל"מבטחים" שהתובעת סיימה עבודתה ביום 25.10.18 וביקש לשחרר לתובעת את כספי התגמולים והפיצויים שהופקדו עבורה. במסגרת תלוש "גמר חשבון" של חודש 11/18, גבה הבנק סך 4,807 ₪ מחשבונה של התובעת.

המחלוקות הטעונות הכרעה:
המחלוקת העיקרית אשר טעונה הכרעה בהליך היא, בשאלה האם עמדה לפני הבנק תשתית ראייתית שעל פיה מעסיק סביר שהינו בנק יקבע כי אין מקום להמשך מתן אמון בעובדו? בהתאם – האם יש לקבל את טענות התובעת לפיטוריה שלא כדין, ולפסוק לה פיצויים בשל הליך שימוע למראית עין, בשל פ יטורים בלתי מוצדקים ובשל הפלייתה לרעה?
הצדדים חלוקים בשאלת המשכורת הקובעת של התובעת לפיצויי פיטורים. התובעת טוענת למשכורת קובעת בסך 11,823 ₪. הבנק טוען למשכורת קובעת בסך 5,578 ₪ (כמפורט בטופס 161).
התובעת טוענת כי בתקופה שבה "הושעתה", לא היה הבנק רשאי לחייב את חשבון חופשתה, והיא תובעת שכר עבור בגין החודשיים בהם הושעתה. כן חלוקים הצדדים בשאלה , האם זכאית התובעת לדמי הודעה מוקדמת, שכר עבודה, פדיון חופשה, דמי נסיעת ופיצוי בעד אי מסירת תלושי שכר.

העדים
התובעת העידה לעצמה, ומטעמה העידה גב' שולמית כהן.
לנתבע העידו מר חנן הכט, ראש ענף יחסי עבודה בחטיבת משאבי אנוש בבנק, וגב' חגית שלומי, מבקרת פנים בבנק.

התביעה לפיצוי בשל פיטורים שלא כדין
בתביעתה ביקשה התובעת לפסוק לה פיצויים בגין פגמים בפיטוריה ובהליך פיטוריה. תמצית עילות התביעה שפורטו בכתב התביעה הן:
התובעת טוענת כי הליך השימוע היה למראית עין בלבד, מן הטעם שעורכי השימוע לא היו אלה שיכלו לעמת את התובעת עם הטענות נגדה ו כן היעדרם של נציגי הבנק שאצלם התגבשה המסקנה שאין להוסיף לתת אמון בתובעת, שללה מהתובעת את האפשרות לשכנע אותם כי הם טועים. התובעת ביקשה לפסוק לה סך של 47,292 ₪ - שווי ארבע משכורות לשיטתה .
התובעת טוענת כי שיתוף הפעולה שלה עם בדיקת הבנק את אירוע הפריצה היה מלא וללא פגם. פיטוריה אינם מוצדקים, לא הייתה כל עילה לפיטוריה, אין כל ראיה לביסוס טענה כלשהי נגדה ולא הוכח כל פגם בהתנהלותה. על כן מדובר בפיטורים שרירותיים. התובעת ביקשה לפסוק לה סך של 100,000 ₪.
התובעת טוענת כי היא הופלתה לרעה בכך שמכלל עובדי המרכז שהטלפונים שלהם נפרצו, היא לבדה פוטרה, מבלי שיש הצדקה להבחנה בינה לבין שאר העובדים האמורים.
עדות עדי הבנק
כאמור, הבנק העיד מטעמו את מר הכט ואת גב' שלומי. מר הכט העיד כי ההחלטה על סיום העסקת התובעת התקבלה על ידי הנהלת אגף משאבי אנוש של החטיבה הבנקאיות והנהלת המרכז.
גב' שלומי העידה בתצהירה שלאחר אירוע ההשתלטות מרחוק על טלפונים ניידים של עובדי המרכז באמצעות אפליקציית ווא צאפ, עלה חשד שהתוקף הוא החשוד, לבדו או עם אחרים, וכי הוא משתמש במידע אליו נחשף כדי לגרום נזק לבנק. לפי עדותה, שיתוף הפעולה של יתר העובדים היה מלא והם פעלו בגילוי לב ובכנות, שלא כמו התובעת שהערימה קשיים בהליכי הבדיקה ושיתוף הפעולה שלה היה חלקי. במסגרת הבירור מול התובעת התברר שישנו קשר בינה לבין החשוד. היא התרשמה, בביקורה במרכז ביום 28.8.18, שהת ובעת אינה מוסרת לה ולנציגי אגף הסייבר והביטחון בבנק שתשאלו אותה, תשובות מלאות. לפיכך הזמינה אותה לפגישה נוספת ליום 29.8.18 בתל-אביב. משיחות התשאול עם התובעת עלה שהתובעת שמרה על קשר עם החשוד גם לאחר פיטוריו, למרות שנסיבות סיום עבודתו בבנק היו ידועות לה, וכי היה בינה לבינו קשר כספי וחברי. התובעת לא שיתפה פעולה באופן מלא עם הניסיון של הבנק לברר את טיבו ומהותו של הקשר בין התובעת לבין החשוד. במסגרת התשאולים שנערכו לתובעת, היא התחמקה באופן עקבי ממתן תשובות לשאלות הנוגעות לקשרים הכספיים בינה לבין החשוד העיקרי, שינתה גרסאות בעניין קשר זה, טענה שאינה זוכרת פרטים, לא סיפקה תשובות סבירות לשאלות שנשאלה ביחס לטיב הקשר האמור, והכל כאשר היא מאשרת שאותו חשוד הלווה לה כספים וכי הוא משך בהסכמתה סכום גדול של אלפי ₪ מחשבונה והיא העבירה לו סכום כסף נוסף זמן קצר לפני ההשתלטות. בשיחות התשאול התובעת לא ידעה להשיב לשאלות בעניין עלות הרכב ולא הציגה כל מסמך בנדון, והסתפקה בציון העובדה שהחשוד סייע לה ברכישת הרכב. בשונה מיתר עובדי המרכז שהטלפונים שלהם נפרצו, סירבה התובעת, במעמד שתי שיחות התשאול שגב' שלומי השתתפה בהן, למסור את הטלפון שלה לבדיקה.

עדות התובעת
התובעת העידה כי שיתוף הפעולה שלה היה מלא. היא דיווחה לגב' באום מיידית על הפריצה ולפי בקשתה נסעה ללוד למרכז הסייבר, שיתפה פעולה באופן מלא עם חוקרי הסייבר של הבנק, מסרה להם את הטלפון שלה, איפשרה לה ם לבדוק אותו תוך חיבורו למכשירים. הם נכנסו לג'ימייל שלה. היא התקשרה לבקשתם לגב' כהן ושוחחה עמה בנוכחותם והם הציגו לה שאלות. התובעת מעידה שהיא נתנה תשובות מלאות לנציגי חטיבת הסייבר ואף שיתפה אותם בפרטים הנוגעים לחייה האישיים. בהמשך – היא השיבה תשובות מלאות לנציגי חטיבת הביקורת שהשתתפו בהליך הבדיקה. התובעת טוענת כי כל טענות הבנק במכתב הזימון לשימוע הופרכו. לא הועלתה נגד התובעת במכתב השימוע או בשימוע כל טענה בעניין שיתוף פעולה חלקי ובפרט לא כזה שהתבטא בסירוב שלה למסור את הטלפון שלה לבדיקה, טענה שנסתרת בעובדה שהתובעת מסרה לאנשי חטיבת הסייבר בלוד את הטלפון והם חיברו אותו למכשירים ובדקו אותו. יתר על כן, לא הוכחו עובדות כלשהן שמבססות את טענת הבנק לפיה התובעת לא ידעה לספק תשובות סבירות לגבי העברות כספיות מחשבונה לחשבונו של החשוד, ולא הוכח כל בסיס ל"התרשמות" של הבנק כי היא מתחמקת ממתן תשובות אמת ומנסה להכשיל את בדיקת הבנק. עורכי השימוע התעלמו מבקשת התובעת להציג להם מסמכים שמסבירים את ההעברות הכספיות שבהן החשוד היה מעורב. לא צורפו מסמכים שנרשמו במהלך שלוש הפגישות שלה עם אנשי חטיבות הסייבר לביסוס טענות אלה, ואי הגשתם מחזקת את גרסתה ויש להניח שלו היו מוגשים, היו תומכים בגרסתה. טענת הבנק בדבר חיסיון מסמכי הביקורת מהווה הרחבת חזית.
התובעת מוסיפה וטוענת ששלושת הנימוקים שנמנו במכתב הפיטורים שנמסר לה , לא בוססו. לעדי הבנק אין מומחיות בתחום הסייבר ואין כל משקל לעדותו של מר הכט בדבר התרחשותו של "אירוע סייבר חמור". מכל מקום, עדי הבנק אישרו שאין הם סבורים שהתובעת אחראית לפריצת הטלפונים. לא הוכח כל קשר פסול או חריג בינה לבין החשוד, לא הוכח נוהל שאוסר קשר עם עובד שפוטר ולא נסתרה עדות התובעת כי היה מדובר בקשר מצומצם בתקופה מסויימת, ולא בקשר משמעותי. כמו כן, אין כל בסיס לטענה שהיא לא שיתפה פעולה באופן מלא עם בדיקות הבנק באמצעות חטיבות הסייבר והביקורת. עדותו של מר הכט בעניין זה נטולת כל משקל, ואין לקבל את עדותה של גב' שלומי בעניין זה, שהינה כללית. יש לזקוף לחובת הבנק אי הוכחת טענתו לפיה התחקור של התובעת בחטיבת הסייבר לא צולם. העד שנתן תצהיר בעניין זה במסגרת קדם המשפט, לא הובא להעיד על ידי הבנק, ויש לקבל את עדותה של התובעת שאירוע זה צולם.
התובעת מבקשת כי בקביעת גובה הפיצוי שייפסק לה, בית הדין ייקח בחשבון שהתובעת נותרה "תלויה על בלימה" במשך חודשיים שבהם למעשה הושעתה, כאשר עצם השעייתה ולאחר מכן פיטוריה, פגעו פגיעה חמורה בשמה הטוב .

הכרעה

כידוע, חובות תום הלב, ההגינות והאמון, הן התשתית של יחסי עובד ומעסיק (עע 189/03, 203 גירית בע"מ – מרדכי אביב ואח' (מיום 18.12.03)). חובת האמון מוטלת על מי שתפקידו, מעמדו או פעילותו, מקנים לו כוח לעשות בזכויות ובנכסי זולתו (ע"א 817/79 קוסוי ואח' נ' בנק פויכטונגר בע"מ ואח' (פ"ד לח(3) 253, בעמ' 278). עובדים של תאגידים בנקאיים, נדרשים למידה גבוהה של אמון, בשל הכוח שניתן להם לפעול בכספי זולתם, ובשל המידע הרגיש שהם מחזיקים. חובת אמון מוגברת בין עובדי הבנק לבנק נגזרת מחובת הנאמנות המוגברת שחב הבנק כלפי לקוחותיו, אשר "מונחים בכלכול ענייניהם הכספיים על ידי עובדי הבנקים, שהתנהגותם מצריכה רמה גבוהה של נקיון כפיים והימנעות מלהיות נתונים להשפעות בלתי ענייניות במהלך מילוי תפקידם כלפי כל פרט, המהווה את ציבור הלקוחות, וכלפי הציבור בכללותו" (ע"פ 122/84מנצור נ' מדינת ישראל ,פ"ד לח(4) 94).
בנוגע לתביעות התובעת לפיצויים בגין פגמים נטענים בפיטוריה ובהליכי פיטוריה, השאלה העיקרית שעל בית הדין להכריע בה היא, האם עמדה לפני הבנק תשתית ראייתית שעל פיה מעסיק סביר רשאי להגיע למסקנה שאין הצדקה לכך שהוא יוסיף וייתן אמון בעובד/ת שלו.
אין כל מחלוקת על כך שהבנק סבר שהחשוד עומד מאחורי שורת הפריצות לטלפונים הניידים של עובדי המרכז. הדברים נאמרו לתובעת במהלך התשאולים שלה, והיא התייחסה לחשוד בשימוע. כן אין מחלוקת על כך שבמהלך התשאול, התברר שהיה לתובעת קשר כספי וקשר אישי כלשהו, שכלל מעורבות של החשוד במסירת מידע לתובעת שבעקבותיו היא סיימה קשר זוגי שהייתה בו, וכלל מתן הלוואה פרטית לתובעת סביב אירוע זה.
אין חולק על כך שמעבר לכך שהחשוד היה מעורב, כעובד הבנק, בהעברת חשבונה של התובעת לסניף בו שימש כבנקאי לצורך העמדת הלוואה בסך 40,000 ₪ בחודש 4/18, החשוד נתן לתובעת שתי הלוואות אישיות בסך 5,000 ₪ כל אחת, וכי בהסכמת התובעת, החשוד משך מחשבונה של התובעת, תוך שימוש בקוד סודי, סך 10,000 ₪ בסוף חודש יולי 2018, במועד שבו החשוד כבר פוטר. כן אין חולק על כך שכשבוע לאחר מכן, העבירה התובעת כספים מחשבונה לחשבון של החשוד בבנק אחר. במסגרת הליך זה טענה התובעת כי מדובר היה בסך של 3,000 ₪ על חשבון החוב של הלוואת הרכב.
נראה כי אין חולק על כך שבנסיבות שנוצרו, הבנק היה רשאי להציג לתובעת שאלות לגבי הקשר שלה עם החשוד ולדרוש ממנה לגלות לו את טיבו . התובעת בתצהירה טענה שבמסגרת בדיקת מחלקת הביקורת של הבנק, היא נשאלה לגבי יחסים רומנטיים שניהלה ונאלצה לספר אודות יחסים כאלה, וכן נאלצה לספר לנציגי הבנק פרטים לגבי רכישת רכב פרטי שביצעה. לטענתה, היא גם נדרשה להציג תדפיסי חשבון בנק שלה ונאלצה להסכים גם לכך, אך העובדה שנויה במחלוקת. מכל מקום, התובעת טוענת כי היא שיתפה שיתוף פעולה מלא. לדבריה, המידע שנאלצה למסור במענה לשאלות על קשרים רומנטיים שלה, על רכישת רכב פרטי ואילוצה, לדבריה, להציג דפי חשבון שלה, מוכיחים כי שיתוף הפעולה שלה עם בדיקת הבנק היה ללא מתום.
גב' שלומי סברה שתשובות התובעת לא היו מלאות, כי התובעת התחמקה ממתן מענה שלם לשאלות שהוצגו לה, וכי היא טענה ש"לא זכרה" פרטים באופן שעורר אי אמון. כן העידה גב' שלומי שהתובעת סירבה למסור את הטלפון שלה לבדיקה בשתי הפגישות שבהן היא השתתפה עם התובעת.
במחלוקת בין התובעת לבין הבנק בעניין שלמות וכנות התשובות שהתובעת נתנה, והאם הן היו עשויות לבסס התרשמות של הבנק בדבר כוונת התחמקות, בית הדין אינו יכול לקבוע ממצא ע ובדתי שמבוסס על תוכנן של השאלות שהוצגו לתובעת ותוכנן של תשובות התובעת. גב' שלומי אישרה שהיא ביצעה רישום של חילופי הדברים שבין התובעת לבין נציגי הביקורת בשתי הפגישות מיום 28.8.18 ו-29.8.18. רישומים אלה לא הוצגו לבית הדין. בית הדין מקבל את עמדת הבנק, לפיה אין לזקוף כנגד עדותה של גב' שלומי אי הצגת רישומים אלה, שכן הבנק נמנע מהגשת הרישומים תוך הסתמכות על הוראות סעיף 10(ב) לחוק הביקורת הפנימית, תשנ"ב-1992, לפיהן "הודעה שהתקבלה אגב מילוי תפקידיו של המבקר הפנימי לא תשמש ראיה בהליך משפטי".
בית הדין סבור שלא נסתרה עדותה של גב' שלומי שהעידה שהתובעת לא סיפקה תשובות מספקות לגבי מהות וטיב הקשר שלה עם החשוד. טענת גב' שלומי נתמכת בסתירות ותמיהות שקיימות בעדותה של התובעת בפני בית הדין:
בדיון המוקדם מיום 15.12.19, התובעת טענה שבמועד פיטוריו של החשוד, היא לא הייתה בקשר איתו. היא חלקה על הטענה שהחשוד ליווה אותה בפרידה מבן זוגה, אך אישרה שהוא מסר לה מידע שגרם לה לסיים מיידית קשר זה , ולשיטתה, באותו יום היא לוותה ממנו סך נוסף של 5,000 ₪.
התובעת לא העידה עדות משכנעת כיצד קבלת הלוואה בסך 5,000 ₪ מהחשוד לצורך תשלום חודש שכירות מראש, מתיישבת עם טענתה כי החשוד לא ליווה אותה בתה ליך הפרידה שלה מבן זוגה, פרידה שהתובעת יזמה מיידית עקב מידע שהחשוד מסר לה.
התובעת לא ניסתה בתצהירה לתת הסבר להעברה כספית נוספת שהעבירה ביום 6.8.18 לחשוד, שלטענתה בדיון המוקדם, היה בסך של 3,000 ₪, למרות שלכאורה במתן הסכמה לחשוד למשוך סך 10,000 ₪ מחשבונה באמצעות קוד סודי (שמסרה לו), התובעת פרעה שתי הלוואות בסך 5,000 ₪ כל אחת.
ניסיונה של התובעת לטעון כי במועד פיטוריו של החשוד היא לא הייתה עמו בקשר, וכי התשלום שהעבירה לו ביום 6.8.18 אינו מעיד על כך שנוצר בינה לבין החשוד קשר חדש , וכן טענתה כי מדובר בתשלום על חשבון הלוואת רכב, מותירים תמיהות וסימני שאלה, שכן לכאורה לפי גרסתה היא נטלה מהחשוד שתי הלוואות פרטיות בסך 5,000 ₪ בלבד, אחת להשלמת רכישת הרכב באפריל 2018 והשנייה סביב עזיבתה את דירתה, ולא ברור כיצד תשלום של 3,000 ₪ ביום 6.8.18 מהווה תשלום עבור הלוואה שנתן לה החשוד לרכישת הרכב, לאחר שכבר פרעה הלוואה זו .
תהיות אלה, בתוספת הרישום בפרוטוקול השימוע לפיו התובעת טענה שייתכן ועקב הלחץ בחקירתה היא נתנה תשובות לא נכונות בתשאוליה - רישום אליו לא התייחסה התובעת בתצהירה - מחזקים את עדותה של גב' שלומי בדבר אופי התשובות ש נתנה התובעת בשיחות שבהן תושאלה, ומבססים את נימוקי הפיטורים כפי שפורטו במכתב הפיטורים.
אף לא נסתרה עדותה של גב' שלומי לפיה התובעת סירבה פעמיים בשיחות שקיימה עם נציגי הביקורת הפנימי, למסור את הטלפון שלה לבדיקה, שלא כמו יתר עובדי המרכז שהטלפונים הניידים שלהם נפרצו. העובדה שטענה עובדתית ספציפית זו לא פורטה בהזמנה לשימוע, אינה מהווה פגם מהותי בהליך. בהקשר זה יש לציין שהבנק פירט טענה זו באופן ספציפי במכתב ב"כ הבנק לב"כ התובעת מיום 8.11.18, ואילו בכתב התביעה שהגישה התובעת, לא פירטה טענה ספציפית המכחישה טענה זו, להבדיל מהעלאת טענה כללית בדבר קיום שיתוף פעולה מלא מצידה.
אשר לטענת התובעת בדבר עריכת השימוע לפני גורמי משאבי אנוש אשר התבססו על ממצאים של אנשי חטיבות הסייבר וחטיבת הביקורת הפנימית, מבלי לאפשר לתובעת להציג את טיעוניה ישירות לאותם גורמים שהמליצו לאגף משאבי אנוש לנקוט הליך לפיטוריה של התובעת – מר הכט העיד כי הפרקטיקה של ניהול עניינה של התובעת לא הייתה שונה מהפרקטיקה המקובלת בבנק, ועדות זו לא נסתרה. מדובר בפרקטיקה מקובלת בארגונים גדולים, במסגרתה מסתמכים גורמי משאבי אנוש המוסמכים על ממצאים שנאספו על ידי עובדים רלוונטיים בארגון. אין מניעה, על פי הפסיקה, לקיים פרקטיקה כזו.
על יסוד האמור לעיל, בית הדין סבור שהתובעת לא הוכיחה כי נפל פגם כלשהו בהליך הפיטורים שלה או בהחלטה על פיטוריה, ומחליט לדחות את תביעות התובעת לפיצוי בשל פיטורים שלא כדין.
התובעת אף לא הוכיחה כי הופלתה לרעה בהחלטת הפיטורים. לא נסתרה עדותה של גב' שלומי בדבר ההבדלים הרלוונטיים בינה לבין יתר עובדי המרכז, בנוגע למידת שיתוף הפעולה שלהם עם בדיקת הבנק, וממילא לא נטען לגבי עובדים אלו כי הם קיימו קשר כספי וחברי עם עובד הבנק שפוטר בנסיבות שהביאו לכך שהבנק התלונן נגדם במשטרה.

התביעה להפרשי שכר ולהפרשי פיצויי פיטורים
תביעת התובעת להפרשי שכר בגין חודשים אוגוסט עד אוקטובר 2018, וכן להפרשי פיצויי פיטורים, מבוססת על טענתה כי שכרה הקובע לפיצויי פיטורים הוא בסך 11,823 ₪. הבנק טוען שהשכר הקובע לפיצויי פיטורים של התובע, על פי ההסכמים הקיבוציים בבנק, הוא 5,578 ₪.
במחלוקת בין הצדדים, בית הדין מעדיף את גרסת הבנק, אשר נתמכת בתלושי השכר של התובעת בחודשים שקדמו לפיטוריה, מהם עולה ש"משכורת הבסיס" של התובעת היה 5,813.25 ₪. בחודש יולי 2018, סך התשלומים בתלוש השכר כללו 5,813.25 ₪, ותשלומים נוספים, בהם "דמי ארוחות" "אש"ל", דמי נסיעות", "טלפון", ותשלום תקופתי בסך 2,907 ₪ "מענק הירתמות" וכן גמול עבודה בשעות נוספות ודמי משמרת. התובעת לא הוכיחה שאלו מן הרכיבים האמורים מהווים חלק משכרה הקובע לפיצויי פיטורים.

התביעה לדמי הודעה מוקדמת
לתובעת שולמו דמי הודעה מוקדמת במסגרת תלוש גמר החשבון של חודש 11/18, בסך 5,763.84 ₪. אשר על כן נדחית תביעת התובעת לדמי הודעה מוקדמת.

התביעה להחזר כספי בגין "פדיון" ימי חופשה ללא הסכמת התובעת התובעת טוענת שהוצאה בכפייה לחופשה לאחר השיחה השנייה שקיימה עם חטיבת הביקורת, ביום 28.8.18, ויש להשיב לה את ימי החופשה שבהם חשבון חופשתה חו יב. בית הדין מקבל טענה זו של התובעת, שכן הוצאת התובעת לחופשה מיידית אינה מתיישבת עם החובה המוטלת על מעסיק לקבוע את מועד החופשה מראש, כנדרש בסעיף 9(א) לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951. בהתאם לכך, הבנק אכן "הישעה" את התובעת ואין הצדקה לזקוף לחובת חשבון חופשתה את חופשתה הכפויה, החל מסוף חודש 8/18. לא הוצגו לבית הדין הסדרים החלים על עובדי הבנק לגבי תקופת השעייה.
על פי תלושי השכר, חשבון החופשה של התובעת חויב בחודש ספטמבר 2018 בגין 17 ימים, ובחודש אוקטובר 2018 בגין 18 ימים. לכך יש להוסיף יומיים שבהם חויב חשבון החופשה של התובעת בסוף חודש אוגוסט 2018, ויש להחזיר לתובעת 37 ימי חופשה בערך 239.91 ₪ ליום (5,813.25/186 * 8). הסכום שהתובעת תבעה נמוך מסכום זה, ועל כן בית הדין יפסוק כבקשת התובעת סך 6,696 ₪.

התביעה לפיצוי בשל אי מסירת תלושי שכר
בית הדין אינו מקבל את טענת התובעת לפיה בחודשים אוגוסט עד אוקטובר 2018 הבנק לא מסר לה תלושי שכר, ומעדיף את עדותו של מר הכט לפיה תלושי שכר נמסרו לתובעת על פי דרישתה .

התביעה לדמי נסיעות
התובעת מבקשת לפסוק לה סך 1,200 ₪ בגין נסיעות שביצעה עם רכבה הפרטי ועל חשבונה כדי להגיע למרכז הסייבר בלוד, לחטיבת הביקורת בתל-אביב ולשימוע בתל-אביב.
הבנק טוען כי תביעת התובעת אינה מכומתת כנדרש, לא ברור כיצד חושב הסעד, וכי הבנק לא חייב אותה להגיע לפגישות ברכבה הפרטי. לחילופין טוען הבנק כי לתובעת שולמו דמי נסיעות מידי חודש, לרבות בחודש אוגוסט וחודש ספטמבר, במהלכו בוצע לתובעת שימוע.
בית הדין מחליט לדחות את תביעת התובעת לדמי נסיעות, מטעמי הבנק העיקריים – היעדר פירוט של אופן החישוב והיעדר עילה לקבלת החזרים בגין שלוש הנסיעות הנדונות לפי עלות שימוש ברכב פרטי.

סוף דבר
התביעה נדחית ברובה.
הנתבע ישלם לתובעת פדיון חופשה בסך 6,696 ₪.
התובעת תשלם לנתבע הוצאות ההליך בסך 5,000 ₪.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, י"א אלול, התשע"א, 19 באוגוסט 2021, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט


מעורבים
תובע: עדי פרנק
נתבע: בנק לאומי בע"מ
שופט :
עורכי דין: