ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אסתר איבראגימוב נגד דניאל בוקריס :

לפני כבוד השופטת הבכירה, רים נדאף

המבקשת

אסתר איבראגימוב

נגד

המשיבות

1.דניאל בוקריס
2.איילון חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפניי בקשה לתשלום תכוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפלת"ד).

המבקשת, ילידת שנת 1956, טענה כי ביום 8.11.15 בהיותה הולכת רגל בעיר טבריה, היא נפגעה קשות בתאונת דרכים כאשר חצתה את הכביש במעבר חציה ורכב שבו נהגה המשיבה 1 פגע בה ( להלן: "התאונה"). מיד לאחר התאונה, הועברה המבקשת למרכז רפואי רמב"ם. מבדיקות CT עלה כי למבקשת דימום תת עכבישי במח, דימום תת דולארי וקונטוזיה פרונטאלית משמאל, שבר קוי פסי במסטואיד מימין העובר דרך התעלה וכל המסטואיד עם בועות אוויר תוך גולגולתי, ושברים בצלעות 4-5 בחזה. המבקשת אושפזה בבי"ח רמב"ם במשך שבועיים, עברה מספר ניתוחים, וכן עברה הליך שיקום.

במסגרת הבקשה, טענה המבקשת כי לאחרונה חלה החמרה במצבה הבריאותי, כך שביום 10.1.21 היא אושפזה שוב במרכז רפואי הדסה בירושלים ועברה ניתוח במעיים, וקיים קשר סיבתי בין התאונה לבין החמרת מצבה הבריאותי. המבקשת ציינה כי הניתוח האמור היה מסובך, כאשר תקופה קצרה לאחריו, היא חזרה לאשפוז עקב סיבוכיו של הניתוח. המבקשת טענה כי מצבה הרפואי בכי רע מאז קרות התאונה, ולאחר הניתוח היא נאלצה לעשות ניתוח חוזר אשר גרם לסיבוכים שונים נוספים. המבקשת ציינה כי הייתה בתהליך שיקום אחרי שני הניתוחים, אך נוכח הסיבוכים, נאלצה שוב להתאשפז בבית החולים.

נוכח האמור, המבקשת טענה כי התשלום התכוף ששולם לה עד עתה הינו סכום נמוך יחסית למצבה הבריאותי הקשה, ולכן היא לא הייתה יכולה לקבל את הצעת בית המשפט בעניין אחוזי הנכות שנקבעו לה, היות ואינם משקפים את מצבה הרפואי, וההוכחה לכך היא שעד עתה, היא נמצאת בטיפולים ואף עוברת ניתוחים כתוצאה מהתאונה נשוא התובענה. המבקשת טענה כי היא זקוקה לעזרת צד ג' באופן שוטף, צמוד ולתקופה ארוכה עקב המצב הקשה אליו נקלעה, כאשר היא זקוקה לכספים נוספים כתשלום תכוף לצורך עזרת צד ג' וקיום מינימלי. המבקשת הוסיפה כי אין לה מי שיטפל בה ללא תשלום, כאשר היא מתקיימת מקצבת נכות בהיותה נכה בשיעור 100%. משכך, טענה המבקשת כי היא זכאית לקבלת תשלום תכוף נוסף מטעם המשיבה 2, במיוחד נוכח העובדה כי טרם החלימה מהניתוחים שבוצעו.

בתגובה לבקשה, הפנו המשיבות לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ( תשלומים תכופים), התשמ"ט- 1989 (להלן: "תקנות הפלת"ד"), וטענו כי הבקשה כמו גם הדרישה שקדמה לה לא הוגשו בהתאם לדרישות התקנות או הטפסים שבתוספת לתקנות, לא דיונית, לא צורנית ולא מהותית, והלכה למעשה אין מאומה בינן ובין הדרישות שבתקנות. לטענתן, הבקשה והדרישה אינן ערוכות בהתאם לטפסים, חסר בהן הפירוט שנדרש בטפסים, והן אינן מביאות בפני בית המשפט את הנתונים והעובדות הרלוונטיות לבקשה מסוג זה. על כן, ובהתאם לתקנה 8 לתקנות הפלת"ד, ביקשו המשיבות לצוות על מחיקת הבקשה על הסף , ולחילופין לצוות על המבקשת ולקצוב לה מועד לקיים את ההוראות.

המשיבות עוד טענו כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. המשיבות טענו כי מדובר בתאונה שאירעה לפני למעלה מ- 5 שנים, והבקשה אינה מגלה כל טעם המצדיק הקדמת תשלום תכוף נוסף באופן כללי, קל וחומר סטייה מהוראות סעיפים 5( ב) ו- 5(ג) לחוק הפלת"ד להקדמת תשלום תכוף בחלוף למעלה מ- 5 שנים ממועד התאונה. נטען כי, מתלושי השכר שהמבקשת צירפה, על פניו היא כלל לא עבדה עובר לתאונה ולא נגרמו לה הפסדי שכר כלשהם. המבקשת התקיימה לפני התאונה מקצבאות נכות כללית, אותן קצבאות מהן היא מתקיימת גם כיום. כמו כן, בתיק דנן חוות דעת חופפות בתחום הנוירוכירורגי והפסיכיאטרי, כאשר המומחה הפסיכיאטרי העריך נכותה של המבקשת בשיעור של 7.5% לאחר ניכוי מצב קודם, והמומחה הנוירוכירורגי, שלא היה מודע לעברה, העריך את אותה נכות ב- 10%. המשיבות טענו כי נכות מינורית זו אינה מצריכה עזרת צד ג' כלשהי, ודאי שלא עזרה המצדיקה פסיקת תשלום תכוף לאחר חלוף 5 שנים ממועד התאונה.

המשיבות הוסיפו כי שיקול נוסף שיש להביא בחשבון הוא שבמעשיה או במחדליה של המבקשת היא גורמת, פעם אחר פעם, להתמשכות בלתי סבירה של ההליכים ועיכוב בבירור תביעתה. עוד טענו המשיבות שהמבקשת מנסה ליצור קשר בין מחלותיה הכלליות, לרבות האשפוזים להם נזקקה בעקבות מחלות אלוה לבין התאונה דנן, אלא שקשר זה אינו קיים, ובעניין זה, הפנו המשיבות למכתב רפואי מיום 23.3.2012 (לפני התאונה) מאת רופאת המשפחה של המבקשת אשר מפרט לא פחות מ- 23 בעיות רפואיות פעילות שאובחנה המבקשת כסובלת מהן, לצד 3 בעיות נוספות מעברה.

ביום 15.8.21 התקיים בפניי דיון בו נשמעה חקירת המבקשת, ובסיום סיכמו ב"כ הצדדים את טיעוניהם בעל-פה.

דיון והכרעה:
תשלום תכוף, כשמו כן הוא; מטרתו ומהותו הם תשלום להקלה מיידית של תוצאות התאונה, שנועד להקדים את החיוב העיקרי; כל שעולה ממנו הוא, כי חלק מן התשלום, המשולם בהתדיינות רגילה בסופם של ההליכים ועל יסוד ההכרעה במחלוקת שעלתה בהם, יוחש ויוקדם וישולם בטרם נדונה התובענה, כדי למנוע סבל מן הזכאי לתשלום. כדוגמת המזונות הזמניים, אין הכוונה אלא לתרופת ביניים, שאיננה באה במקום ההכרעה לגופה (דברי הנשיא שמגר בבש"א 816/91 בארי נ' הלפרין פ"ד מה(3) 57 (1991)) .

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, ולאחר חקירת המבקשת ועיון בכלל המסמכים שעמדו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות הן על הסף והן לגופה של בקשה, ואנמק;

ביום 23.12.20 הגישה המבקשת את בקשתה הראשונה לתשלום תכוף, בצירוף מכתב דרישה מיום 20.12.20 לקבלת תשלום תכוף נוסף ששלחה לב"כ המשיבות, וכבר ביום 3.1.21 הוריתי לב"כ המבקשת לפעול בהתאם לתקנות הפלת"ד.

ביום 1.3.21 הגישה המבקשת פעם נוספת בקשה לתשלום תכוף ( שהיא למעשה הבקשה דנן), ועוד באותו יום הוריתי לבא כוחה לפעול בהתאם לסעיפים 5 ו- 5א' לחוק הפלת"ד.

מעיון בבקשות ודרישת המבקשת עולה כי אף אחת מהן לא עומדת בדרישות חוק ותקנות הפלת"ד, לא תואמות ולא ערוכות בהתאם לטפסים שבתקנות הפלת"ד. על פי סעיף 5 א' לחוק הפלת"ד זכאית המבקשת להגיש לבית המשפט בקשה לתשלום תכוף, רק לאחר שעברו 60 ימים מיום שהגישה ( למשיבות בנסיבות המקרה) את דרישתה בכתב לפי סעיף 5 לחוק הפלת"ד. אולם, במקרה דנן, וכאמור לעיל, ביום 23.12.20 הגישה המבקשת לבית המשפט בקשה לתשלום תכוף, בעוד שאת הדרישה בכתב לקבלת תשלום תכוף היא שלחה למשיבות רק שלושה ימים לפני, ביום 20.12.20, כך שלא עברו ה- 60 ימים הקבועים בתקנות כדי שתוכל המבקשת להגיש את הבקשה.

המבקשת גם לא הגישה את דרישתה לתשלום תכוף ערוכה לפי טופס 1 שבתוספת כשהיא נתמכת בתצהיר בהתאם לתקנה 2 לתקנות הפלת"ד. אמנם לבקשה דנן צירפה המבקשת בקשה לתשלום תכוף ערוכה לפי טופס 2 שבתוספת על פי הוראת תקנה 6 לתקנות הפלת"ד, אולם היא לא נתמכה בתצהיר מטעמה כפי שנדרש ממנה בהתאם לתקנה זו.

די באמור כדי להביא למחיקת בקשתה של המבקשת בהתאם לתקנה 8 לתקנות הפלת"ד, בשים לב שהתריתי בפני המבקשת פעמיים להגיש את בקשתה לפי חוק ותקנות הפלת"ד, אך היא לא עשתה כן.

למעלה מן הצורך, ומבלי להרחיב יתר על המידה, אציין כי גם לגופה של הבקשה דינה להידחות.

המדובר בתאונה שאירעה למבקשת לפני למעלה מ- 5 שנים, וסעיף 5 ה ( ב) לחוק הפלת"ד קובע כי: "לא יפסוק בית המשפט תשלום תכוף בעד תקופה העולה על שנתיים מיום קרות תאונת הדרכים שבגינה הוגשה הבקשה לתשלום תכוף". סעיף 5 ה ( ג) לחוק הפלת"ד מוסיף וקובע כי: "בית המשפט רשאי, מטעמים שיירשמו, לשנות את התקופות הקבועות בסעיפים קטנים (א) ו-(ב)". לא מצאתי בנסיבות המקרה או בנימוקי הבקשה כל טעם המצדיק סטיה מהוראות החוק ושינוי התקופה הקבועה בסעיף 5 ה ( ב) הנ"ל בחלוף למעלה מ- 5 שנים ממועד התאונה.

על פניו נראה שהמבקשת לא עבדה כלל עובר לתאונה ולא נגרמו לה הפסדי שכר כלשהם. בתלושי שכר שצירפה המבקשת לכתב התביעה ולתחשיב הנזק מטעמה, עולה כי בחודשים 11-12/2014 היא השתכרה בסכום של 722 ₪ ו- 1,582 ₪. בחקירת המבקשת היא אישרה בעצמה שלא עבדה לפני התאונה, וחיזוק נוסף לכך ניתן למצוא בחוות דעת המוסד לביטוח לאומי לעניין כושר השתכרותה של המבקשת, מסמך מיום 6.7.2015 ( עובר לתאונה), שם נרשם כי בשנת 2013 הרגישה המבקשת כי אינה מסוגלת יותר להמשיך בעבודתה הפיזית עקב מצבה הרפואי, ולכן עזבה, וכיום אינה עובדת ( ראה: נ/2).

ממסמך נ/3 מיום 11.1.21 עולה כי כבר משנת 2009 קיבלה המבקשת קצבאות נכות ככללית, ולפי אותו מסמך היא המשיכה לקבלן לכל הפחות עד לחודש 9/2018. עוד עולה ממסמך זה כי עד התאונה, כל מה שקיבלה המבקשת מביטוח לאומי זה בערך 1,500 ₪ בחודש, ולאחר התאונה ועד חודש 2/2018 היא קיבלה בערך 2,600, ומאותו מועד ועד לחודש 9/2018 היא קיבלה כ- 3,200 ₪. המבקשת נשאלה בחקירתה כמה היא מקבלת היום מהביטוח הלאומי, והיא השיבה בערך 4,100 ₪ - 4,200 ₪.

יצוין גם כי נרשם בחוות דעת שמיום 6.7.2015 ( מוצג נ/2) כי על פי אבחון רפואי עדכני, ובהמשך לחוות דעת כושר קודמת, לא חל שינוי במצבה הרפואי של המבקשת. על כן, הומלץ להמשיך לראות את המבקשת כבעלת כושר השתכרות חלקי, ולקבוע דרגה חלקית לצמיתות. כך שעוד לפני התאונה הוגדרה המבקשת כבעלת כושר השתכרות חלקי.

מעיון במסמכים שהוגשו בפניי, ובעיקר מהמסמכים הרפואיים, עולה כי עוד לפני התאונה סבלה המבקשת מבעיות שמיעה והלינה בין היתר, על כאבי בטן והתכווצויות, סבלה מהתרופפות של קיר הבטן, ועברה מספר רב של ניתוחים, ביניהם ניתוחים חוזרים בשל בקע בדופן הבטן, וניתוח לכריתת רחם ושחלות ( ראה בין היתר: נ/5). למעשה, המבקשת מנסה ליצור קשר בין מחלותיה הכלליות הרבות, לרבות האשפוזים והניתוחים להם נזקקה בעקבות מחלות אלו, ובין התאונה עסקינן, בעוד שקשר זה אינו קיים.

יתרה מכך, בתיק חוות דעת חופפות בתחום הנוירוכירורגי והפסיכיאטרי, כאשר המומחה הפסיכיאטרי העריך את נכותה של המבקשת אשר קשורה סיבתית לתאונה עסקינן בלבד בשיעור של 7.5% לפי סעיף 34 ב', והמומחה הנוירוכירורגי העריך את אותה הנכות ב- 10% לפי סעיף 34 ב', מבלי להביא בחשבון עבר קודם של המבקשת, אך מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה.

עוד עולה שעובר לתאונה למבקשת היו חובות, והיא אישרה בחקירתה שלפני התאונה היו לה חובות בגינם הוגשה נגדה תביעת פינוי כדי לפנותה מביתה, ולתימוכין הוגש הסכם שנערך בין המבקשת לבין בעל הדירה ( נ/6). בחקירתה החוזרת, העידה המבקשת שהיא פרעה את החוב שהיה לה לבעל הדירה. עוד הוצג בפניי דו"ח חייבים מיום 5.4.16 מאת לשכת ההוצל"פ ולפיו קיים למבקשת חוב על סך 23,094.85 ₪.

אוסיף ואציין כי מסעיף 13 לכתב התביעה עולה שהמבקשת קיבלה מהמשיבה 2 תשלום תכוף על סך 50,000 ₪. טענת המבקשת בחקירתה כי לא קיבלה סכום זה, ושהוא הועבר לבעל הבית מתיישבת למעשה עם עדותה שהיו לה חובות לבעל הדירה והיא פרעה אותן.

בשל העובדה שהמבקשת סבלה מבעיות רפואיות רבות לאורך שנים, בשים לב שפגיעתה העיקרית בעקבות התאונה היתה בראש, ובהעדר חוות דעת מומחה בעניין, הרי שקשה בשלב זה לקבל את הטענה שההחמרה במצבה הבריאותי או שהניתוח שעברה המבקשת לאחרונה במעיים הוא כתוצאה מהתאונה. טענות אלו בעניין הקשר הסיבתי דינן להתברר במסגרת ההחלטה בבקשה למינוי מומחה בתחום הרפואה הפנימית שתינתן בנפרד.

בהתחשב במכלול האמור לעיל, ובשים לב למקור הכנסותיה של המבקשת עובר לתאונה, ושלא הצביעה על צורך סיעודי מיוחד או הציגה אסמכתאות לטענה להיזקקות צמודה ושוטפת לעזרת צד ג', הרי שלא ראיתי מקום לקבל את הבקשה.

לפיכך אני דוחה את הבקשה, ובשלב זה אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"א אלול תשפ"א, 19 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אסתר איבראגימוב
נתבע: דניאל בוקריס
שופט :
עורכי דין: