ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליה ג'מיל נגד חמדה בן עזרא :

בפני כבוד ה שופט עידו כפכפי

מבקש

אליה ג'מיל
ע"י ב"כ עו"ד סיון כהן סויסה

נגד

משיבה
חמדה בן עזרא
ע"י ב"כ עו"ד מקסים בן עזרא

פסק דין

עורך דין ייצג אדם בתביעה והתקבל פסק דין חלקי לטובת הלקוח. מאחר והלקוח היה זקוק לכסף בדחיפות דאג עורך הדין כי יקבל כ- 40% מסכום פסק הדין החלקי בתמורה להמחאת זכות הלקוח בפירות פסק הדין החלקי. האם זכאי הלקוח לחזור בו מהמחאת הזכות , בטענה כי מדובר בהסכם שנחתם מתוך עושק ובשל היותו הסכם לא חוקי ומנוגד לתקנת הציבור.

רקע וטענות הצדדים
1. בחודש מרץ 2017 הגיש המבקש תביעה שטרית בסדר דין מקוצר לבית המשפט השלום באשדוד כנגד אדם בשם אהרון שמואל (להלן : שמואל או החייב) במסגרת תא"ק 26955-03-17, על בסיס שיקים שחוללו בסך של 427,000 ₪ בגין הלוואה שנתן ולא הוחזרה לו. עורך הדין מקסים בן עזרא, בעלה של המשיבה, ייצג את המבקש בתביעה.

ביום 29.06.17 ניתן פסק דין חלקי בו נפסקו לטובת המבקש סך של 146,287 ₪. בגין פסק הדין נפתח הליך הוצאה לפועל בתיק 523470-11-17 והמבקש נרשם כזוכה בתיק . סמוך לאחר מכן, ביום 21.11.17 , חתמו הצדדים על הסכם המחאת זכות במסגרתו המחה המבקש את זכותו בפסק הדין החלקי למשיבה תמורת סך של 58,500 ₪ אשר יועבר למבקש בשלושה תשלומים באמצעות העברה בנקאית.

בחודש פברואר 2018 הגישה המשיבה תביעה לפסק דין הצהרתי כנגד המבקש בה ביקשה כי ייקבע כי המבקש המחה לה את יתרת זכויותיו בתביעה שלא יפחתו מסך 150,000 ₪ . בתביעתה טענה כי המבקש קיבל מהמשיבה את התמורה אולם לא חתם על המחאת הזכות (ה"פ 50199-02-18). בהחלטה מיום 05.07.18 אוחדו שני ההליכים בפני. עם זאת, בפסק דין שניתן לבקשת המשיבה ביום 15.01.19, הור יתי על מחיקת ההליך הנוסף.

בהליך זה עותר המבקש למתן פסק דין הצהרתי אשר יורה על ביטול המחאת הזכות מיום 21.11.17 (להלן: המחאת הזכות) לפיה המחה למשיבה את זכויותיו בפסק הדין החלקי. על בסיס הצהרה זו ביקש גם לגרוע את המשיבה מרישומה כזוכה בתיק ההוצל"פ שנפתח כנגד החייב.

טענות המבקש
2. נטען כי בשל השיקים שחוללו, נקלע המבקש לקשיים כלכליים והיה נתון במצב כלכלי ונפשי קשה. עו"ד בן עזרא זיהה הזדמנות לעסקה טובה והציע למבקש להיכנס בנעליו ולרכוש את חלקו בתביעה בתמורה לסכום של 200,000-250,000 ₪ . המבקש סירב להצעה ביודעו כי הוא זכאי לקבל את מלוא הסכום שנתבע בסך 427,000 ₪ בגין השיקים שחזרו. נטען כי באותה עת לא ידע המבקש כי עו"ד בן עזרא פועל בניגוד לכללי האתיקה ובניגוד לכל דין.

נטען כי עו"ד בן עזרא ניצל את מצוקתו הכלכלית והציע לרכוש את זכויותיו בפסק הדין החלקי תמורת 58,500 ₪ בלבד. המבקש, אשר סמך על עו"ד בן עזרא וסבר כי פועל לטובתו במסירות ובנאמנות, הסכים להצעה וחתם על המחאת הזכות.

נטען כי עו"ד בן עזרא ציין בפני המבקש בעל פה כי במידה וישיב את כספי ההלוואה, תבוטל המחאת הזכות.

3. לטענת המבקש, בעת החתימה על המחאת הזכות הופתע לגלות כי המשיבה, רעיית עו"ד בן עזרא, מופיעה כנמחית ולא עו"ד בן עזרא בעצמו. חתימת המשיבה נוספה לאחר חתימת המבקש ולא בנוכחותו. נטען כי הדבר נעשה מאחר ועו"ד בן עזרא לא יכול היה לבצע את העסקה בשמו ולכן מצא דרך לעקוף את מגבלות כללי האתיקה בכך שרשם את רעייתו כנמחית. צוין כי ההתכתבויות בנוגע לעסקה הינן מול עו"ד בן עזרא בעצמו וכן השיקים שניתנו בתמורה להמחאת הזכות, ניתנו מחשבונו הפרטי כך שברור כי שמה של המשיבה נרשם למראית עין וכי הצד השני לעסקה הינו עו"ד בן עזרא.

4. בתביעתו מסתמך המבקש על ס' 18 לחוק החוזים (חלק כללי) המאפשר לבטל חוזה שנחתם תוך ניצול מצוקת המתקשר כאשר מדובר בחוזה שתנאיו גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. לטענת המבקש, נסיבות ההסכם, מכירת המחאת זכות ע"ס 146,287 ₪ תמורת 58,500 ₪ בלבד לעו"ד שייצג אותו, מעידות על כך כי מדובר בחוזה שתנאיו גרועים ועל כן רשאי הוא לבטלו.

כמו כן מסתמך המבקש על סעיף 30 לחוק החוזים המורה כי "חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור- בטל." נטען כי המחאת הזכות אינה חוקית וסותרת את תקנת הציבור.
המבקש טען בנוסף כי כשבוע לאחר החתימה על המחאת הזכות, פנה עו"ד בן עזרא בשנית למבקש וניסה לשדלו לחתום על המחאת זכות נוספת לטובת המשיבה במסגרתה יעביר לה את יתרת זכויותיו בהליך שלא יפחתו מסך 150,000 ₪, תמורת 60,000 ₪ אולם, המבקש לא חתם על המחאת זכות זו.

לאחר שגילה המבקש את התרמית כלפיו ביקש לפטר את עו"ד בן עזרא מייצוגו בהליך אולם זה התנגד לכך והתעקש להמשיך לנהל את התיק. ביהמ"ש דחה את התנגדותו והורה על פיטוריו מייצוגו של המבקש. נטען כי התנהלותו של עו"ד בן עזרא נבעה ממעורבותו בהליך ורצונו להתעשר על חשבון מצוקת המבקש.

טענות המשיבה
5. נטען כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב מובהק תוך הצגת תמונה מעוותת לפיה המשיבה כבר גבתה את הכסף מושא המחאת הזכות וכי המבקש לא הביא ראיות לעניין סיכויי גביית הסכום שנפסק לטובתו במסגרת ההליך.

נטען כי ההליך מושא העסקה התנהל מול חייב קשה גביה וכי למעשה מדובר בהשקעה לתקופה בלתי ידועה, בה הסיכוי להרוויח אינו מובטח. אשר על כן, יש לדחות את גרסת המבקש לפיה מדובר בעסקה גרועה, אף לאור העובדה כי הוצע לו לבטלה ולהשיב את הכספים בתוספת שכר טרחה עבור עו"ד בן עזרא. המבקש, אשר נתון במצב כלכלי קשה, אינו מתכוון להשיב את הכספים שקיבל אלא מבקש לבטל את ההסכם ולהתחייב להשבת הכספים למשיבה אשר תצטרך לפעול כנגדו להשבת הכספים.

ב"כ המשיבה עמד על השיהוי הניכר בפתיחת ההליך, שבעה חודשים לאחר החתימה על הסכם המחאת הזכות. נטען כי גם אם הייתה למבקש עילה לביטול ההסכם מכוח טענת עושק, היה עליו להודיע על הביטול זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, בהתאם להוראות ס' 20 לחוק החוזים.

נוסף על כן נטען כי רק לאחר שהמשיבה הגישה כנגד המבקש תביעה למתן פסק דין הצהרתי לקיומה של המחאת הזכות השנייה, "נזכר" המבקש שההסכם להמחאת הזכות הראשונה נעשה בכפייה ובעושק והגיש את התובענה דנן.

6. נטען כי המבקש לא הוכיח את עילת העושק וכי למעשה, טענתו האמיתית הינה "טעות בכדאיות העסקה". המבקש הסתיר מעיני בית המשפט את העובדה כי בכל צעד ושעל היה מלווה על ידי שותפו, שמעון פיניאן, אשר ניהל את המו"מ ואת ההתקשרות עם עו"ד בן עזרא לייצגו בתביעה שהגיש כנגד החייב. פיניאן אף מנע מהמבקש את החתימה על המחאת הזכות השנייה מאחר והדבר לא תאם את האינטרסים שלו.

נוסף על כן, המבקש לא הציג בפני בית המשפט מסמך רפואי או ראיה כלשהי שיש בה כדי להעיד על מצבו בעת החתימה על המחאת הזכות ולא פירט על מה מבסס את טענתו לפיה המשיבה הייתה מודעת למצוקה בה היה נתון וניצלה אותה. גם אם היה המבקש נתון במצוקה נוכח ההסתבכות הכלכלית של העסק אשר הקים, לא הוכח כי מצבו היה כל כך קשה עד כדי כך שלא היה באפשרותו להפעיל שיקול דעת. בניגוד לגרסת המבקש, המשיבה ביקשה לסייע לו ולא לנצל את המצוקה בה היה נתון, העובדה כי הכספים הועברו לו עוד טרם החתימה על המחאת הזכות מעידה על כך.

בהתאם לטענת המבקש עצמו, המשיבה לא פגשה אותו טרם החתימה כך שלא היה באפשרותה להתוודע למצבו הנפשי. אשר על כן התנאים לעילת העושק אינם מתקיימים.

דיון והכרעה
7. לאחר בחינת מכלול טענות הצדדים והראיות שהובאו בפני עולה כי דין התובענה להידחות.

המסגרת הנורמטיבית
ס' 18 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע כי :
"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה."

בפסיקה נקבע כי עילת העושק מורכבת משלושה יסודות מצטברים: קיומה של מצוקה של העשוק, ניצול המצוקה על ידי העושק ותנאי חוזה גרועים. כמו כן, יש להצביע על קשר סיבתי בין המצוקה והניצול לבין ההתקשרות בחוזה.

"לא כל איום משתמע של צד לחוזה או לחץ שחש הצד האחר בעקבות אותו איום ייחשב כפוגם ברצונו החופשי באופן המקים עילה לביטול החוזה בשל כפיה; ולא כל תחושת מצוקה או חולשה פיזית או נפשית שחש צד לחוזה תיחשב ככזו שהביאה אותו להתקשר בחוזה בניגוד לרצונו באופן המקים עילה לביטול החוזה בשל עושק.
על הצד הטוען לקיומן של עילת כפיה או עילת עושק להוכיח בראיות מוצקות את טענותיו, ולהראות כי אלמלא כן לא היה בוחר להתקשר בהתקשרות החוזית." (ע"א 7850/17 פלוני נ' בנק מזרחי טפחות, 18.11.19).
הפסיקה התייחסה ליסוד ה"מצוקה" בקבעה כי: "מצוקה היא מצב של צרה ודחק שאליו נקלע המתקשר" (ראו: גבריאלה שלו, דיני חוזים – החלק הכל לי: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, 346 (2005) (להלן: שלו)). היותו של צד לחוזה שרוי במצוקה היא גרעינו של הפגם ברצון מסוג עושק, המכניס אותו לגדרי פרק ב' של חוק החוזים. הביטוי "מצוקה" כולל את שלוש החלופות האפשריות: "מצוקה", "חולשה שכלית, או גופנית", או "חוסר ניסיון". כדי שתתגבש עילה העושק, ככלל, על המצוקה (במובניה השונים) להיות כבדת משקל, ממשית ומשמעותית (ראו: עניין סאסי, בעמ' 767; ע"א 627/85 ד. איתן - ע. גושן אדריכלים בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 42, 46 (1989)). לא כל קושי ארעי, או חולף יוצר מצוקה ..."
(רע"א 617/08 מלון עדן נהריה בע"מ נ' יוסף קסל, 21.09.14, פסקה 38)

8. הפסיקה הבחינה בין מצבים בהם צד לחוזה נתון במצב קיצוני של מצוקה קשה לבין מצבים בהם צד לחוזה מתקשר בחוזה שתנאיו אינם נוחים לו בשל היקלעות לחובות:
"אשר לטענות שמבקשות להישען על האמור בסעיפים 17או 18לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973, הרי ציינו בעבר לא אחת, שיסודותיהן של עילות ביטול אלה מוגדרות וברורות, וכי הן אינן חובקות כל מקרה בו חותם צד על חוזה שתנאיו אינם נוחים או רצויים לו. יש להבחין בין מקרה, בו סבור צד לחוזה כי - בלית ברירה ותוך רצון להפיק את המירב האפשרי מתוך נסיבות הנוטות לטובת הצד השני - עליו להסכים לתנאים גרועים מאלה שהיה רוצה בהם מעיקרו, לבין המצב הקיצוני של "מצוקה", שהחוק דן בו והמתייחס על-פי מובנו והקשרו לחוסר אונים, הנובע משקיעה כלכלית או אישית קשה וחמורה (ע"א 719/78 [1]; ע"א 395/83 [2]; ע"א 403/80 [3], בעמ' 679). המערערת הצביעה על כך, שבמועד הרלוואנטי, עובר לסיום המשא ומתן על כתב הוויתור, נקלעה לחובות. מצב כגון זה אינו נכנס בהכרח לגדר "מצוקה": זוהי האבחנה אליה כיוון בית-משפט זה, כאשר ביקש לאבחן בין מצב של שקיעה חמורה להבדיל מקושי ארעי וחולף של מי שנושיו באים אליו בזמן מן הזמנים לתבוע את שלהם ולמצות את זכויותיהם על-פי דין (ע"א 719/78 [1] הנ"ל, בעמ' 685)."
(ע"א 627/85 ד. איתן - ע. גושן אדריכלים בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 42, 46 ((1989))

9. על טיבה של עילת ביטול מחמת כפייה כלכלית עמד כבוד השופט ע' פוגלמן בע"א 3230/14 פלוני נ' קיבוץ מעברות אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית, 7.9.15, פסקה 20:
"ואכן, פסיקתנו הכירה בכך שגם כפייה כלכלית יכולה לבוא בגדרי סעיף 17 לחוק החוזים (ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(5) 705, 718 (1994) (להלן: עניין פנפורד); ע"א 8/88 שאול רחמים בע"מ נ' אקספומדיה בע"מ, פ"ד מג(4) 95, 100-99 (1989)). ברם, לא כל לחץ כלכלי מקים זכות לביטול חוזה. כדי להכיר בלחץ או כפייה כלכליים ככפייה בת-פועל משפטי יש לבחון את איכות הכפייה ועוצמתה. במסגרת מבחן האיכות יש לשאול אם היה בלחץ הנטען היבט של פסול חברתי-כלכלי (ע"א 7663/11 דדון נ' חדד, פסקה 2 לחוות דעתו של השופט י' דנציגר (29.4.2013) (להלן: עניין דדון); ע"א 2299/99 שפייר נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה(4) 213, 237-235 (2001); עניין פנפורד, בעמ' 719). במבחן עוצמת הכפייה בוחן בית המשפט את השאלה אם לצד הטוען לכפייה הייתה חלופה מעשית וסבירה שלא להיכנע לאותו לחץ. בכלל זאת, יש להתחשב, מבלי למצות, בשאלה אם זכה האחרון לייעוץ משפטי עצמאי; אם ההסכם נחתם בחטף; ואם אי החתימה על ההסכם הייתה מביאה לנזק מיידי וקשה עבור המתקשר התם (עניין פנפורד, בעמ' 724- 721; רע"א 7539/98 לוטם רהיטים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל, פ"ד נג(1) 721, 727-726 (1999); ע"א 8688/06 ברדוגו נ' עיריית תל-אביב, פסקה 8 (31.1.2010); ע"א 974/13 רמת נילי בע"מ נ' מועצה מקומית זכרון יעקב, פסקה 9 (2.4.2015) (להלן: עניין רמת נילי))".

בעניין ע"א 1569/03 המוזכר לעיל, הובהר גם כי בבחינת השאלה האם לא הייתה ברירה להיכנע ללחץ, כי יש להכיר בביטול ההסכמה רק במקום בו בא הביטול תוך זמן סביר לאחר הסרת האיום, כפי שעולה במפורש מסעיף 20 לחוק החוזים.

קביעות אלו ביחס לביטול מחמת כפיה, יפות גם לביטול מחמת עושק.

10. אין חולק כי, עובר לחתימה על ההסכם, היה המבקש נתון בקשיים כלכליים נוכח מתן ההלוואה הגדולה לאהרון שמואל, שלא הושבה. בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, יש לבחון האם המבקש היה נתון במצוקה כבדת משקל ומשמעותית או קושי ארעי בשל החובות אליהן נקלע.

על המבקש להוכיח בנוסף כי חתם על חוזה שתנאיו גרועים. בעניין זה נקבע בפסיקה כי אין לבחון את תנאי החוזה בראייה צרה ונקודתית, אלא תוך הסתכלות רחבה והתחשבות במכלול נתוני העסקה (ת"א (מחוזי ירושלים) 5072/03 ישפרו נ' מנהל מקרקעי ישראל, 23.07.07, פסקה 91)

בחינת הראיות על רקע התשתית הנורמטיבית
עדות המבקש
11. במסגרת הראיות הוצגה בפני התכתבות בין המבקש לבין עו"ד בן עזרא במסגרתה מפציר המבקש להעביר לו בדחיפות סכום של 13,000 ₪ לחשבון הבנק שלו, (נ/1) . בהתייחס לכך נשאל המבקש האם נכון הוא שקיבל את הכסף טרם החתימה על המחאת הזכות וזה השיב כי איננו בטוח בכך. משהוצגה בפניו ההתכתבות הנ"ל טען כי יתכן וכך אירעו הדברים וכי אינו זוכר.

התכתובת עצמה מעידה על כך שהמבקש הפעיל לחץ על עו"ד בן עזרא בכדי שההסכם יצא לפועל ("אל תעשה פדיחה" היום אני צריך את זה... תפקיד לי 13000 דחוף יש לי צ'קים שדחיתי...") ועומדת בסתירה מוחלטת לגרסתו ביחס ללחץ שהופעל עליו עד כדי כך שאיבד את שיקול דעתו.

נוסף על כן, המבקש העיד כי התייעץ עם אחיו ועם חבר טוב בנוגע לחתימה על המחאת הזכות וכן התייעץ עם שותפו לעסק, שמעון פיניאן. משמע שההחלטה לחתום על ההסכם הייתה מושכלת והתקבלה לאחר התייעצות עם אנשים נוספים.

בהתאם לעדות המבקש, לאחר שחתם על הסכם המחאת הזכות, לא הבין כי מדובר בהסכם גרוע. לדבריו, הבין שההסכם נועד להבטיח את הכסף שקיבל מהמשיבה: "הבנתי שהעסקה טובה כי ידעתי שברגע שאני מביא את הכסף של ההלוואה הבנתי שהחתימה על המחאת הזכות היא כדי שאני לא אברח עם הכסף שקיבלתי." (עמ' 9, שורה 6) .

המבקש העיד כי סיפר לעו"ד בן עזרא כי הוא נמצא במצב כלכלי לא טוב, מתקשה לשלם מזונות ולכלכל את ביתו. עו"ד בן עזרא יעץ לו לחתום על המחאת הזכות על מנת להבטיח את הכסף במידה ויגיע לפשיטת רגל.

המבקש העיד כי הוא סבור שגם במידה ואהרון היה פונה להליך של פשיטת רגל היה דורש לבטל את המחאת הזכות מאחר וידוע לו כי הוא אדם אמיד. עם זאת טען כי אינו יודע איך היה נוהג במצב בו אהרון היה נכנס להליך של פשיטת רגל לאחר הזכייה בפסק הדין החלקי.

12. במענה לשאלה מדוע הוא סבור כי החתימה על המחאת הזכות נעשתה מתוך עושק טען המבקש כי הבין שיוכל לקבל בחזרה את זכותו בפסק הדין החלקי (בסך 146,000 ₪) במידה וישיב את הכסף שקיבל. כמו כן טען כי לא הכיר את המשיבה ואינו מבין בשל מה נכנסה לעניין. בהמשך טען כי ביום שחתם על העסקה סבר כי מדובר בעסקה טובה אחרת לא היה חותם עליה.

אשר לטענה לפיה הוא רשאי לבטל את ההסכם אף בגין היותו לא חוקי או לא מוסרי, בהתאם לס' 30 לחוק החוזים, המבקש טען כי התבקש להחזיר 70,000 ₪ נוסף על הסכום שקיבל (58,000 ₪) "58,000 ₪ ושכ"ט וודאי שמגיע. הבעיה שרוצים עוד 70 אלף ממני ..." (עמ' 13, שורה 16)

בהתייחס לטענה לפיה 70,000 השקלים ניתנו לו עבור החתימה על המחאת זכות נוספת וכי לא הזכיר בתצהירו כי הוגשה נגדו תביעה בגין המחאת זכות זו טען המבקש כי התביעה נמחקה ולכן לא מצא לנכון להתייחס לעניין. במענה לשאלה האם הוא סבור כי המשיבה ויתרה על הכסף שנתנה לו תמורת המחאת הזכות הנוספת עליה לא חתם, טען המבקש כי לא היה ויתור מאחר ולא קיבל כסף.

מסקנות על בסיס ראיות התובע
13. מאחר והמרצת הפתיחה הוגשה ביחס להמחאת הזכות הראשונה, אין מקום לדון בטענות הנוגעות להמחאת הזכות השנייה , שכן הצדדים לא הציגו ראיות מפורטות ביחס אליה. עם זאת, אין חולק כי הסכם המחאת הזכות נחתם ביום 21.11.17 בעוד שהתביעה הוגשה רק בחודש יולי 2018. מעיון במסמכים בתיק עולה כי המבקש פנה לראשונה לעו"ד בן עזרא בטענה לביטול המחאת הזכות, באמצעות מכתב ששלח עו"ד מיכאל רביבו ביום 12.04.18 (צורף לכתב התשובה להמרצת הפתיחה) זאת כאמור לעיל, לאחר שבחודש פברואר הגישה נגדו המשיבה תובענה בגין המחאת הזכות השנייה.

עולה כי יש בסיס לטענת המשיבה לפיה הדרישה לאכיפת המחאת הזכות השנייה הביאה את המבקש להגשת התובענה דנן שאם לא כן, היה פונה עוד קודם לכן ומבקש לבטל את המחאת הזכות. כאמור לעיל, יש להכיר בביטול מחמת עושק, רק במקום בו בא הביטול תוך זמן סביר לאחר שנודע על עילת הביטול. המבקש לא פירט כלל מתי נודע לו על עילת הביטול, קרי מתי הבין כי נעשק, ומדוע המתין עם הודעת הביטול עד למכתב בא כוחו באפריל 2018, כחמישה חודשים לאחר החתימה על המחאת הזכות.

14. מהבקשה לסעד זמני שהגיש המבקש יחד עם התובענה עולה כי בתיק ההוצל"פ נרשמה המשיבה כזוכה מכוח המחאת הזכות, ונדחתה בקשתו לעכב את מימוש פסק בדין בגין טענותיו כנגד המחאת הזכות. המבקש לא פירט מדוע רק בדיון בתביעה כנגד החייב, ביום 21.2.18, בו שוחרר עו"ד בן עזרא מייצוגו, הבין כי נעשק. כמו כן, לא הסביר מדוע נדרשה תביעה זו אם בתגובת עו"ד בן עזרא למכתב הנ"ל, מכתבו מיום 23.4.18, הסכים לבטל את המחאת הזכות אם יפקיד המבקש 60,000 ₪ לנאמנות לצורך הבטחת הסכום ששולם לו ושכר טרחה בגין ניהול ההליך כנגד החייב. הצעה זו הייתה לזמן קצר, אולם המבקש לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו, ככל הנראה מחמת חוסר יכולת כלכלית לממש את ההצעה.

די בטעמים שפורטו עד כה כדי להוביל לדחיית התובענה.

15. המבקש העיד בעדות יחידה של בעל דין, ללא כל תוספת ראייתית, ואין טעמים המצדיקים להסתפק בעדות זו בלבד לצורך עמידה בנטל ההוכחה. המבקש לא הציג תמונה כלכלית מלאה ומפורטת של מצבו הכלכלי במועד החתימה על המחאת הזכות, ועל כן למרות שאין חולק כי היה בקשיים כלכליים, אין ראיות מספיקות בדבר היקף מצוקתו הכלכלית של המבקש וכי עולה היא לכדי מצב העונה על הגדרת מצוקה לצורך עושק.

נוסף על האמור לעיל, המבקש לא הוכיח כי תנאי ההסכם היו גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל. המבקש אישר כי לא הצליח לגבות דבר מסך ה-400,000 ₪ שנתן כהלוואה לאהרון שמואל (עמ' 7, שורה 34) מעדותו עולה כי השיקים חזרו בשנת 2016, התביעה הוגשה בשנת 2017 ולבד מהסכום שנפסק לזכותו בפסק הדין, לא קיבל דבר.

המבקש לא הביא כלל ראיות בדבר נכסיו של שמואל, ורק טען כי הוא אדם אמיד. אמנם הפנה לעדותו של עו"ד בן עזרא ביחס לנכסים של שמואל שעוקלו והעובדה כי הפקיד כספים כתנאי לביטול עיקולים, אולם עצם קיומם של נכסים אינו מעיד על יכולת לפרוע חובות תוך זמן קצוב. בהגדרת חדלות פירעון נקבע גם המבחן התזרימי ומי שאינו יכול לפרוע חובותיו במועד נחשב כחדל פירעון. על כן, עולה מהראיות כי אולי לחייב היו נכסים, אולם לא היה הוא בר פירעון.

16. המבקש לא הביא כלל ראיות ביחס למועד גביית פסק הדין החלקי מהחייב. אין חולק כי במועד פסק הדין עלה בידי המשיבה לגבות את פסק הדין החלקי, אולם הצדדים לא הביאו ראיות ביחס להליכים שננקטו כנגד החייב כדי לגבות את החוב, וכמה זמן ארכ ו הליכי הגבייה.

מהבקשה לעיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ והתגובה לה עולה כי תיק ההוצל"פ נפתח בנובמבר 2017, סמוך לאחר מכן נערכה המחאת הזכות, ולא נסתרה טענת המשיבה כי סמוך להגשת התביעה, ביולי 2018, עדיין לא הצליחה לגבות כספים מהחייב.

בנסיבות אלו, לא ניתן לקבוע כי עסקה לפיה ישולם לזוכה סכום השווה ל- 40 אחוזים מסכום פסק הדין בתמורה לכך כי הנמחה יפעל בעצמו לגבות את פסק הדין, היא עסקה שתנאיה גרועים במידה לא סבירה יותר מהמקובל. קיימות עסקאות של "קניית חובות" (ולראיה לשכת ההוצל"פ רשמה את המשיבה כזוכה מכוח המחאת הזכות) והמבקש לא הציג כל עסקה אחרת להשוואה כדי להוכיח טענתו כי מדובר בעסקה שתנאיה אינם סבירים. לטעמי תשלום של 40% מסכום פסק דין כאשר הרוכש לוקח את הסיכון כי לא יצליח לגבות את החוב או כי יאלץ להשקיע הליכי גבייה ארוכים עד שיעלה בידו לגבות את החוב, אינה בגדר עסקה העונה על תנאי העושק.

על כן, אף בטרם בחינת ראיות המשיבה עולה כי דין התובענה להידחות.

ראיות המשיבה
17. בתצהיר שהגישה המשיבה במסגרת ה"פ 50199-02-18 (נספח 2 לכתב התביעה) טענה כי קיבלה המלצה מבעלה לסייע למבקש בשל קושי כלכלי בו היה נתון ולאור מקרה בעבר בו עסק בלכידת נחשים והוזמן לביתה לצורך תפישת נחש.

בהתייחס לגרסת המבקש לפיה מעולם לא עסק בלכידת נחשים ומעולם לא פגש את המשיבה או שוחח עמה בנוגע להמחאת הזכות, עו"ד בן עזרא טען בעדותו כי זה מה שסיפר להם המבקש ואילו המשיבה טענה כי עו"ד בן עזרא סיפר לה שהמבקש הוא ככל הנראה לוכד נחשים שהיה בביתם. עם זאת, אין מחלוקת כי המבקש והמשיבה לא הכירו זה את זו וכי המשיבה לא נכחה בעת החתימה על המחאת הזכות.

המשיבה טענה בעדותה כי היה מדובר בהשקעה ולא בהלוואה למבקש. לדבריה אהרון היה קשה גביה ולמרות זאת הסכימה לתת למבקש את הכסף בשל בקשתו של בעלה, עו"ד בן עזרא, אשר פנה אליה וביקש ממנה לסייע לו. "חשבתי שאני עושה מעשה טוב...אם מישהו הולך לפשיטת רגל הנושים אם מקבלים 10 אחוז מהחוב יכולים להיות מרוצים." (עמ' 18, שורה 13).

18. אשר לאמור בתצהיר עליו חתמה ביום 19.02.18 (צורף לכתב התשובה להמרצת הפתיחה) לפיו המשיב (אהרון שמואל) היה ידוע כבעל נכסים ועסקים (ס' 4 לתצהיר) המשיבה טענה בעדותה כי ידעה זאת רק לאחר שחתמה על המחאת הזכות וכי היא ובעלה השקיעו מאמצים רבים על מנת לממש את פסק הדין.

מעדותה עולה כי סברה שמדובר בעסקה משתלמת עבורה מאחר ושילמה רק 40% מערך פסק הדין בשל הסיכון שלקחה. לטענתה, על אף שהיו סיכויים סבירים לגבות את הכסף, דבר לא היה וודאי או בטוח. עם זאת מאחר ובעלה ביקש ממנה לסייע למבקש, הסכימה לעסקה.

19. עו"ד בן עזרא טען בעדותו כי הוא היה זה ששכנע את המשיבה להתקשר בהסכם עם המבקש וזאת בשל רצונו לסייע לו: "הוא ביקש שנציל אותו. אמרתי נצליח לגבות לא נצליח כפרה. לפחות עזרנו למישהו לשקם את חייו." (עמ' 14, שורה 27) בהמשך טען כי סוכם עם המבקש במידה וישיב לו את הכסף, יבטל את המחאת הזכות.

לטענת עו"ד בן עזרא העסקה הייתה כדאית מבחינת המבקש מאחר והיה מדובר בהעברת כסף מזומן תמורת אופציה לגביית פסק דין שלא בטוח היה שיצליח לממש אותו. בהתייחס לטענה לפיה היה מודע לנכסיו של החייב, אהרון שמואל, טען עו"ד בן עזרא כי בשנת 2020 הגיש אהרון בקשה לפש"ר בשל חובות כבדים אליהם נקלע. הנ"ל מכר את נכסיו במסגרת הסדר נושים ולא קיבל דבר. לטענתו, גם במועד הגשת התביעה ע"י המבקש בשנת 2017 היה אהרון מסובך בחובות, שיקים שנתן חזרו וחשבונו הוגבל.

במענה לשאלה כיצד הצליח לגבות את פסק הדין על אף ריבוי הנושים (עו"ד בן עזרא אישר כי גבה מאהרון שמואל את מלוא הסכום שנפסק בפסק הדין החלקי ) השיב עו"ד בן עזרא כי השקיע 100,000 שקלים נוספים תמורת הטלת שעבוד על נכסיו של אהרון וערך הסדרים עם הנושים שהיה להם עיקול. לטענתו בתקופת החתימה על המחאת הזכות לא ידע אילו נכסים יש לאהרון. עם זאת טען כי היקף חובותיו עולה על שווי נכסיו וכי הוא חדל פירעון. (עו"ד בן עזרא טען כי הוא מייצג את אהרון בהסדרי חוב).

20. אשר למצבו של המבקש, עו"ד בן עזרא טען כי היה מודע לכך שהוא לחוץ כלכלית אולם לא ידע כי אין באפשרותו לשלם מזונות או שכר דירה וכן לא ידע כי הוא חייב כספים בשוק השחור. לטענתו, עצם העובדה שהמבקש המשיך להפעיל את העסק ביחד עם שמעון מעידה על כך שלא היה במצב של התפרקות.

בתמיכה לגרסת המשיבה העיד עו"ד יוגב אבוטבול אשר עבד במשרדו של עו"ד בן עזרא והיה אחראי עם הטיפול בתביעת המבקש נגד שמואל אהרון.

עו"ד אבוטבול העיד כי עובר לקבלת פסק הדין החלקי , היה המבקש נתון בקשיים כלכליים. עו"ד בן עזרא ניסה לסייע לו וכך הגיעו הצדדים להסכם מושא המחאת הזכות. עו"ד אבוטבול העיד גם בנוגע להמחאת הזכות השנייה לפיה המבקש חזר בו מהתחייבותו לחתום על המחאת זכות זו נוכח השפעת השותף שלו, שמעון פיניאן.

עו"ד אבוטבול העיד כי המבקש היה זקוק לכספים וכי שלח לעוה"ד בן עזרא הודעות "וואטסאפ" בהן ביקש ממנו להעביר לו בדחיפות כסף. נוסף על כן העיד כי בני הזוג בן עזרא נוהגים לעזור ללקוחות שנקלעו לצרה.

מסקנות מראיות המשיבה
21. אין מחלוקת כי החייב היה נתון בקשיים כלכליים שכן עצם התביעה כנגדו הוגשה בגין חילול השיקים. לאחר קבלת פסק הדין החלקי החל המבקש בניסיון לממשו בכך שפתח בהליך הוצל"פ. טענת המשיבה לפיה, באותה עת, לא ניתן היה לדעת בוודאות האם ניתן יהיה לממש את פסק הדין ובאיזו מידה, לא נסתרה.

אמנם עולה כי עו"ד בן עזרא היה מודע להיקף נכסיו של אהרון אולם לא הוכח כי היה מודע לכך שהיקף נכסיו עלה על שווי חובותיו ואין ראיות כי ידע כי יוכל לגבות תוך זמן קצר את החוב. על כן לא הוכח כי המבקש הוטעה על ידי עו"ד בן עזרא (טענה שלא נטענה כלל), קל וחומר שלא הוכחו יסודות העושק.

יוצא כי המבקש התקשר בעסקה במסגרתה ויתר על אופציה למימוש פסק דין ע"ס 146,000 ₪ בתמורה לקבלת 58,500 ₪ במזומן. מאחר ואין חולק כי המבקש היה נתון באותה עת בקשיים כלכליים והיה זקוק לכסף אף לצורך העסק אותו הקים בשותפות עם פיניאן, יש לקבוע כי לכל היותר, ביצע הערכה לא נכונה בנוגע לעסקה וטעה בכדאיותה, אולם טעות מעין זו אינה עילה לביטול הסכם.

מכל מקום אין המדובר בחוזה שתנאיו גרועים במידה המקימה לו עילת ביטול בשל עושק.

כאמור לעיל, בהתאם לסעיף 20 לחוק החוזים, היה על המבקש להודיע על ביטול ההסכם תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול. כאמור, המבקש לא הציג כל עדות לכך שביקש לבטל את ההסכם לבד מהמכתב ששלח עו"ד מיכאל רביבו ביום 12.04.18.

22. כאן המקום לציין כי אחד המבחנים לקיומה של מצוקה העולה כדי עושק, נעוץ בשאלה, "אם למתקשר הייתה אלטרנטיבה ממשית, שבאמצעותה ניתן למנוע את העיסקה הנוכחית". ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב – הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ, פ"ד מ(4) 533, 543 (1986)

בהיעדר אלטרנטיבה ממשית סבירה שבאמצעותה ניתן היה למנוע את העסקה, מושא טענת העושק קצרה הדרך למסקנה כי הצד שהתקשר בחוזה היה אכן שרוי תחת מצוקה שאותה ניצל הצד השני באופן העולה כדי עושק.

המבקש לא הוכיח כי לא הייתה לו אפשרות אחרת שבאמצעותה יכול היה להימנע מהעסקה. סביר להניח שעמדו בפניו האפשרות לגבות את פסק הדין בעצמו או להמחות את זכותו לאדם אחר תמורת סכום גבוה יותר. כמו כן המבקש לה הוכיח מה עשה בכספים שקיבל מהמשיבה, ומדוע לא יכול היה לגייס אותם באמצעים אחרים זולת המחאת הזכות. מדובר בעסקה שהשתלמה בעת עריכתה לשני הצדדים, חלוקת סיכוי וסיכון שהיא חלק מדיני החוזים, ולא עולה לכדי עושק.

חוזה בלתי חוקי וטענות לעבירות אתיות
23. יש ממש בטענת המבקש לפיה מכלול התנהלותו של עו"ד בן עזרא נמצאת בתחום האפור שסמוך לביצוע עבירות על דיני האתיקה של עורכי דין. יחד עם זאת, עצם העובדה כי המשיבה חתמה על המחאת הזכות, אינה מעידה בהכרח כי הדבר נעשה כדי להימנע מביצוע עבירה אתית. יוער כי לא מצאתי ממש בטענות המבקש לזיוף חתימתה של המשיבה, ודי בעובדה כי אישרה שחתמה על המחאת הזכות. לא נסתרה עדותו של עו"ד בן עזרא כי הכספים הועברו מחשבונו, אולם מקורם בחשבון נאמנות עבור המשיבה. עצם העובדה כי המשיבה היא צד להמחאת הזכות אין בה כל פסול.

גם אם יש טעם לפגם בהתנהלותו של עו"ד בן עזרא, שכן נכנס למצב של ניגוד עניינים בין טובת הלקוח לטובתו האישית, שעה שקבעתי כי לא מדובר בעושק, אין מקום לקביעה כי מדובר בעסקה המנוגדת לתקנת הציבור. יוער כי גם בחירתו של עו"ד בן עזרא לייצג בשלב מאוחר יותר את החייב, אותו תבע בשם המבקש, מלמדת על התנהלות בתחום האפור שקרוב לעבירות אתיות.

לא מצאתי כי יש להכריע בתביעה על בסיס השאלה האם עבר עו"ד בן עזרא עבירות אתיות, שעה שהמקום לבירור שאלות אלו הוא לפני הגופים המוסמכים בלשכת עורכי הדין. לו היה בסיס מוצק לעבירות אתיות, ניתן היה לצפות מהמבקש לכל הפחות לקבל חוות דעת של לשכת עורכי הדין בדבר טיבן של העבירות, או להציג הכרעה של גורם מוסמך בתלונה שהצהיר כי בדעתו להגיש.

יחד עם זאת, גם לו היה מוכח כי בוצעו עבירות אתיות על ידי עו"ד בן עזרא, לא הוכח קשר סיבתי בין התנהלותו להמחאת הזכות. כאמור לעיל, המבקש הוא זה שיזם קבלת כספים, ידע והבין את טיבה של העסקה, ואף התייעץ עם אחרים בטרם חתם על המחאת הזכות. בנוסף קיבל כספים בטרם חתם על המחאת הזכות וקבעתי לעיל כי תנאי העסקה אינם עונים על הגדרת עושק. על כן, גם אם יש מידה רבה של ניגוד עניינים בהתנהלותו של עו"ד בן עזרא, ומוטב היה לו היה נמנע מלהיות שותף לעסקה באמצעות רעייתו, לא מדובר בהסכם שנוגד את תקנת הציבור.

24. כאמור לעיל, אין כל פסול בהמחאת זכות מכוח פסק דין. עמד על כך כבוד השופט נ' שטרנליכט בת"א (שלום פ"ת) 4424-05 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רחל שטיגליץ , 20.11.2011, עמ' 15:
"בענייננו, לא מדובר על המחאת זכות תביעה בנזיקין, כי אם המחאת זכות תביעה, שקמה מכוחו של פסק דין שכבר ניתן, כאמור בנוסח ההמחאה.
המלומד ש. לרנר בספרו המחאת חיובים תשס"ב -2002, בעמ' 237 קובע:
"הסעיף אינו חל על המחאת חוב המבוסס על פסק דין שניתן בתביעה נזיקית. משניתן פסק הדין, חדל החיוב הנזיקי להתקיים ונבלע בפסק הדין ... ההוראה שבסעיף 22 עוסקת איפוא בהמחאה של זכות נזיקית בפרק הזמן שבין קרות מעשה העוולה לבין מועד הגשת התביעה , או במהלך קיום התביעה קודם למתן פסק הדין".

גם בע"א 456/71 שצויין לעיל בעמ' 608 נאמר:
"להמחאה מראש של סכום פסק הדין העשוי להינתן בתביעת נזיקין אינו דבק שום חשש כזה של סחר בתביעות, כי הרי התביעה כבר הוגשה והיא מתנהלת על ידי מי שזכאי לנהלה, הוא הזכאי לתרופה בשל העוולה, ונשוא ההמחאה הוא פסק הדין שבו עומדת העילה למתן התרופה בשל העוולה להיבלע".

ברוח זו נפסק גם בת"א(מרכז)09-10-8746 האמור לעיל:
"עם זאת, מן הראוי לצמצם בפרשנותה של הוראה זו (סעיף 22 -נ"ש) , ולמזער את השלכותיה ... כך נהגה הפסיקה, כאשר קבעה כי הגם שלא ניתן להמחות את התביעה הנזיקית עצמה, אין מניעה להמחות את הזכות לפירותיה (ראו ע"א 456/71)"".

25. עורכי דין נוהגים לקבל המחאת זכות בזכויות הלקוח בתוצאות הליך משפט שמנהלים עבורו, בדרך כלל עבור הבטחת שכר טרחתם, וגם עבור קדימות על עיקולים והבטחת מעמדם גם בהליכי חדלות פירעון. כאן המטרה הייתה שונה ולכן ראוי היה להימנע מכניסה למצב של ניגוד עניינים, עם זאת, בבחינת מכלול נסיבות העניין לא מצאתי כי מדובר בהסכם המחאת זכות פסול המצדיק לסווג אותו כהסכם לא חוקי אשר דינו בטלות.

יוער כי לאורך כל ההליך לא הציע המבקש להפקיד את הסכום שקיבל כתנאי לביטול המחאת הזכות, ונדמה כי יזם את ההליך רק לאחר שנודע לו שיש התקדמות בהליכי הגבייה מהחייב. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי ניתן לראות בהסכם המחאת הזכות הלוואה שתנאיה מנוגדים לדין. אמנם עו"ד בן עזרא אישר כי היה שלב בו הסכים לבטל את המחאת הזכות אם המבקש ישיב את הכספים, אולם המבקש לא הוכיח האם ומתי הציע להשיב את הכספים שקיבל, ולא הוכיח מה הייתה גדר ההסכמה לביטול המחאת הזכות והאם התמלאו התנאים לביטולה (מעבר לתנאים שפורטו במכתב עו"ד בן עזרא הנ"ל שתנאיו לא מומשו) .

יוער כי בסיפא של סיכומיו עותר המבקש לסעד שלא נתבע, השבה כספים של מלוא סכום הזכייה בפסק הדין החלקי, בקיזוז הסכום שקיבל. מאחר והמבקש בחר לפתוח בהליך של המרצת פתיחה, אינו זכאי לסעד כספי במסגרתו, אלא לכל היותר להצהרה שהתבקשה. עתירה זו רק מלמדת כי המבקש חיכה לראות האם ומתי תצליח המשיבה לגבות את פסק הדין החלקי ואז חזר בו מההסכם מחמת טעות בכדאיות העסקה.

סוף דבר
26. המבקש ביקש להקדים פירות זכייתו בפסק הדין החלקי ולא להמתין להליכי הגבייה, וחתם על המחאת זכות לטובת המשיבה. לאחר מעשה התחרט המבקש, אולם לא הוכיח כי חתם על המחאת הזכות מתוך עושק, אלא לכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה, ועל כן אין הוא רשאי לבטלה.

בבחינת מכלול נסיבות העניין אין מקום לבטל את ההסכם מחמת היותו חוזה לא חוקי או מנוגד לתקנת הציבור.

על כן, התביעה נדחית.

אשר להוצאות ההליך, מאחר ומצאתי כי התנהלותו של עו"ד בן עזרא הייתה בתחום האפור, תוך כניסה למצב של ניגוד עניינים בטיפולו בלקוח, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"א אלול תשפ"א, 19 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אליה ג'מיל
נתבע: חמדה בן עזרא
שופט :
עורכי דין: