ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין טלי בן ציון נגד אי. די. איי חברה לביטוח בע"מ :

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובעת

טלי בן ציון, ת"ז XXXXXX671
ע"י ב"כ עוה"ד שיזף למד והמתמחה אורית ספיר

נגד

נתבעים

1. אי. די. איי חברה לביטוח בע"מ – נמחקה ביום 14.07.21

2. דני ברזילאי, ת"ז XXXXXX561
3. אלדן תחבורה בע"מ, ח.פ 510454333
ע"י ב"כ עוה"ד יוסי בן משה

פסק דין

1. לפניי תביעה לחיוב הנתבעים בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש לרכב על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 16.10.2020 בין כלי רכב, מ"ר 398-41-001 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת ומבוטח על ידי הנתבעת 1 בביטוח נזקי רכוש (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 232-72-401 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 2 ובבעלות הנתבעת 3 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

תמצית טענות הצדדים

2. התובעת טוענת כי בעת שבתה נהגה ברכבה והחלה לחצות צומת מרומזר, כאשר האור ברמזור בכיוון נסיעתה היה ירוק, רכב הנתבעים הגיע מהכיוון הנגדי בפנייה שמאלה בצומת בניגוד לאור אדום ברמזור שבכיוון נסיעתו, חסם את נתיב נסיעתו של רכב התובעת וגרם ברשלנותו לתאונה. לטענת התובעת, בגין התאונה נגרמו לרכבה נזקים שהוערכו בידי שמאי רכב אשר קבע כי הרכב איבד מערכו להלכה, ועתה באמצעות תביעה זו עותרת התובעת לבית המשפט על מנת שיחייב את הנתבעים בשוויו של רכבה.

מנגד, טענה הנתבעת 1, מבטחת רכב התובעת, להיעדר כיסוי ביטוחי בשל מסירת פרטים לא נכונים בקשר עם זהותו של הנהג בעיקרי ברכב התובעת. לטענת הנתבעת 1 בעת כריתת חוזה הביטוח מסרה התובעת כי היא הנהגת העיקרית ברכב בעוד שבפועל התגלה לנתבעת 1 בעת בירור חבותה כי הנהגת העיקרית היא בתה של התובעת.

בכתב הגנתם טוענים הנתבעים 2 ו-3 כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחה של הנהגת ברכב התובעת אשר נכנסה לצומת לא פנוי, בניגוד לאור אדום ברמזור שבכיוון נסיעתה, ופגע ברכב הנתבעים אשר נכנס לצומת בחסות אור ירוק ברמזור והיה בפנייה שמאלה בצומת. לטענת הנתבעים 2 ו-3, התאונה נגרמה ברשלנותה המלאה של נהגת רכב התובעת. כמו כן, מכחישים הנתבעים 2 ו-3 את הנזק הנטען שנגרם לרכב התובעת בגין התאונה ואת היקפו. לטענתם, אף ששמאי התובעת קבע כי הרכב איבד מערכו להלכה לא קוזז שווי השרידים, הגם שבמקרה כזה שווי השרידים עומדים על 40% לפחות מערך הרכב.

למעשה, על פי כתבי טענות הצדדים, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא שהצדדים חלוקים אשר לאחריות לקרות התאונה ואשר לגובה הנזק, ומבחינתה של הנתבעת 1 גם בשאלת הכיסוי הביטוחי.

3. זה המקום להבהיר כי בפתח דיון ההוכחות שנערך ביום 14.07.2021 ביקש ב"כ התובעת למחוק את התביעה נגד הנתבעת 1 לאחר שהתובעת הגיעה להסכמות עמה. באין התנגדות מצד ב"כ הנתבעים 2 ו-3 בית המשפט נעתר לבקשה והתביעה נגד הנתבעת 1 נמחקה. משכך, אך מובן הוא כי המחלוקת לעניין הכיסוי הביטוחי שעלתה בכתב הגנתה של הנתבעת 1 הוסרה עם מחיקת הנתבעת 1 מהתובענה והדיון בה מתייתר .

מעתה כל מקום שיצוין "הנתבעים" הכוונה היא לנתבעים 2 ו-3.

4. אם כן, נערך לפניי דיון הוכחות שבו הוצגו ראיות הצדדים, לרבות תמונות הנזק לרכב התובעת ותמונות הרכבים לאחר התאונה בזירת התאונה, אשר הוגשו לתיק בית המשפט בהסכמה. בנוסף, העידו ונחקרו בחקירה נגדית על פי סדר: שמאי הרכב מטעם התובעת, נהגת רכב התובעת, עד ראייה מטעמה שנהג ברכב מאחורי רכב התובעת, ונהג רכב הנתבעים.

5. בתום שמיעת העדים סיכמו ב"כ הצדדים את טיעוניהם בעל פה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה

6. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, בקיזוז שווי שרידי רכב התובעת, ותוך חלוקת אחריות בין נהגי הרכבים, כך שנהג רכב הנתבעים יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 75% ואילו נהגת רכב התובעת תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 25%, הכל מהנימוקים וכפי המפורט להלן:

האחריות לקרות התאונה

6.1. המסגרת הנורמטיבית המסדירה את כללי הכניסה לצומת מרומזר קבועה בתקנה 64(ה) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") בזו הלשון:

"נוהג רכב המתקרב לצומת שבו התנועה מוסדרת על ידי רמזור, יציית לאותות שברמזור ולא ייכנס לצומת אלא לאחר שהופיע בו אור ירוק; היה ברמזור אור צהוב מהבהב - יאיט נוהג הרכב ובמקרה הצורך אף יעצור את רכבו כדי לאפשר להולך רגל להשלים את החצייה בבטחה ויתן זכות קדימה לרכב אחר שנכנס לצומת מכביש אחר, או לרכב הבא אל הצומת."

כמו כן, תקנה 65 לתקנות התעבורה קובעת:

"לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכלתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור."

6.2. אין חולק כי הצומת בו ארעה התאונה הוא צומת "צלב" בין הרחובות לוי אשכול – איינשטיין בתל אביב, כאשר רכב התובעת אשר נסע ברחוב לוי אשכול הגיח לצומת מכיוון צפון לדרום והמשיכה בנסיעה ישרה, ואילו רכב הנתבעים הגיח לצומת מהכיוון הנגדי ברחוב לוי אשכול מדרום לצפון ופנה שמאלה בצומת.

6.3. נהגת רכב התובעת העידה כי נסעה בנתיב השני מימין, מבין שלושה נתיבי נסיעה (עמ' 5, שורות 3-2 לפרוטוקול), בנסיעה ישרה אל תוך הצומת בחסות אור ירוק שבכיוון נסיעתה (עמ' 5, שורות 4-3 לפרוטוקול). לגרסת נהגת רכב התובעת, היא בטוחה שנכנסה לצומת בחסות אור ירוק בכיוון נסיעתה והיא אף אומרת כי ראתה את האור הירוק מרחוק, והאטה לפני הצומת, כאשר הפחיתה ממהירות נסיעתה, שהייתה על 50 קמ"ש, 10 קמ"ש לערך (עמ' 5, שורות 6-5 לפרוטוקול). כמו כן, אומרת נהגת רכב התובעת כי היה לה שדה ראייה פתוח וראתה את כל הצומת (עמ' 5, שורה 6 לפרוטוקול). עוד אומרת נהגת רכב התובעת כי הבחינה ברכב הנתבעים שניה אחת לפני שהרכבים נפגשו, תוך שהיא מסבירה כי בנתיב שמשמאלה ובמקביל אליה נסע רכב לבן גבוה שהסתיר לה את הרכבים שבאים מצד שמאל (מכיוון ממנו הגיע רכב הנתבעים) ואז רכב הנתבעים נתקע ברכבה (עמ' 5, שורות 9-6 לפרוטוקול). בחקירתה הנגדית אומרת נהגת רכב התובעת כי הופתעה מרכב הנתבעים מאחר שרכב הלבן הגבוה הסתיר לה (עמ' 5, שורות 18-17 לפרוטוקול). לגרסת נהגת רכב התובעת, הרכב הלבן הגבוה שהיה משמאלה לא נפגע על ידי רכב הנתבעים, אף על פי שרכבה ורכב הלבן הגבוה נכנסו ביחד לצומת (עמ' 6, שורות 14-13 לפרוטוקול), משום שהיא סבורה כי הרכב הלבן האט (עמ' 6, שורות 10-9 לפרוטוקול), וזאת משום שהיא מניחה שנהג הרכב הלבן הגבוה ראה לפני את רכב הנתבעים הנכנס לצומת (עמ' 5, שורות 11-9 לפרוטוקול). בחקירתה הנגדית אומרת נהגת רכב התובעת כי לא הבינה מדוע 'מצאה את עצמה' בתוך רכב הנתבעים (עמ' 6, שורות 5-4 לפרוטוקול).

נהגת רכב התובעת חזרה בחקירתה הנגדית כי נסעה במהירות של 50 קמ"ש תוך שהיא אומרת כי היא תמיד מסתכלת על מד המהירות (עמ' 5, שורות 25-21 לפרוטוקול). נהגת רכב התובעת ציינה כי ראתה את האור הירוק ברמזור שבכיוון נסיעתה עוד מצומת אחד לפני הצומת המדובר (עמ' 5, שורות 27-26 לפרוטוקול). כלומר נהגת רכב התובעת מאשרת כי נכנסה לצומת בנסיעה רציפה מבלי שנאלצה לעצור לפני הכניסה לצומת.

נהגת רכב התובעת משיבה כי לא ראתה את רכב הנתבעים אלא כשהרכבים נפגשו (עמ' 6, שורה 1 לפרוטוקול).

בתום חקירתה הנגדית מאשרת נהגת רכב התובעת כי בפועל מאחר שרכב הלבן הגבוה שהיה משמאלה הסתיר לה את הרכבים המגיעים משמאל, לא היה לה שדה ראייה לרכבים המגיעים משמאל (עמ' 7, שורות 4-2 לפרוטוקול).

6.4. חיזוק לגרסתה של נהגת רכב התובעת לגבי אופן הכניסה לצומת והאור ברמזור שבכיוון נסיעתה, לגבי כניסתו של רכב הנתבעים מהכיוון הנגדי בפנייה שמאלה ולגבי נוכחותו של רכב נוסף במקביל לרכב התובעת ומשמאלה אשר בלם ולא נפגע על ידי רכב הנתבעים, ניתן למצוא בעדותו המפורטת של עד הראייה מטעמה של התובעת. מדובר בעד שנהג ברכב מאחורי רכב התובעת באותו הנתיב כאשר רכב נוסף מפריד ביניהם (עמ' 7, שורות 30-25 לפרוטוקול).

העד העיד כי אין לו כל היכרות עם נהגת רכב התובעת או מי מטעמה (עמ' 8, שורות 5-4 לפרוטוקול). העד ידע להשיב לשאלות המחייבות מתן תשובות מדויקות כגון: מרחק בינו לבין רכב התובעת, מהירות נסיעתו, מיקום הרכב הלבן הגבוה שלטענת נהגת רכב התובעת הסתיר לה את המתרחש משמאלו, את אשר התרחש לרכב שהיה בינו לבין רכב התובעת (עמ' 8, שורות 28-6 לפרוטוקול) וכד'.

מדובר בעדות ניטרלית של נהג ברכב בכיוון נסיעתו של רכב התובעת אשר אין לו כל היכרות עם מי מהצדדים או עם מי מטעמם.

משכך, אני נותן אמון מלא בגרסתו של נהגת רכב התובעת.

6.5. נהג רכב הנתבעים פותח את עדותו במילים אלו: "יום שישי שעה אחת. היה רמזור צבע אדום. נסעתי הדרך הייתה פנויה לי. כאשר הגעתי לצומת היה ירוק עשיתי פנייה שמאלה ויתכן כי התמהמהתי מעט כי יש יכול להיות שעבר שם עובר רגל" (עמ' 9, שורות 24-23 לפרוטוקול). לאחר מכן, אומר נהג רכב הנתבעים כי לאחר שעבר את הצומת, התמהמהתי לפני הכניסה בגלל מעבר החצייה, ואז נכנס בו רכב בעוצמה ו"זרק אותו" (עמ' 9, שורות 26-25 לפרוטוקול). נהג רכב הנתבעים שולל כי בעת כניסתו לצומת האור ברמזור שבכיוון נסיעתו התחלף לאדום (עמ' 9, שורות 27-26 לפרוטוקול). נהג רכב הנתבעים אומר כי לא ראה כל רכב בצומת כאשר לפני הכניסה לצומת הסתכל "מבט רגיל" כלשונו (עמ' 9, שורות 28-27 לפרוטוקול). נהג רכב הנתבעים אומר כי לא ראה את רכב התובעת כלל תוך שהוא אומר כי לא יכול היה לראות את רכב התובעת מאחר שהגיע בנסיעה ישרה ואילו רכב הנתבעים היה בפנייה שמאלה כאשר מבטו ישר (לצדו הימיני של רכב התובעת) (עמ' 9, שורות 29-28 לפרוטוקול). נהג רכב הנתבעים אומר כי לא ראה את רכב התובעת אלא רק חש בהתנגשות עמו, כאשר היה לקראת סיום חציית הצומת (עמ' 9, שורה 30 ועמ' 10, שורות 2-1 לפרוטוקול). עוד אומר נהג רכב הנתבעים באופן מהוסס כי רכב התובעת פגע בו בחלקו האחורי או בחלקו הקדמי (עמ' 10, שורות 2-1 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית אומר נהג רכב הנתבעים כי הרמזור שבו ראה אור ירוק בכיוון נסיעתו היה ממוקם משמאלו (עמ' 10, שורות 11-10 לפרוטוקול).

6.6. לאחר שבחנתי את גרסאות העדים, אני קובע כי גרסתה של נהגת רכב התובעת לגבי השאלה איזה רכב נכנס בחסות אור ירוק, ואיזה נכנס בניגוד לאור אדום, הנה מסתברת יותר מאשר גרסתו של נהג רכב הנתבעים.

גרסתה של נהגת רכב התובעת בעניין צבע האור ברמזור שבכיוון נסיעתה, הייתה קוהרנטית, עקבית, נתמכה באופן מלא בידי גרסת העד הניטרלי שנהג ברכב מאחורי רכב התובעת, לעומת גרסתו של נהג רכב הנתבעים אשר הייתה מהוססת מאוד, מבולבלת, מגומגמת, מסויגת ומעוררת תהיות.

משכך, אני קובע כי רכב התובעת נכנס לצומת בחסות אור ירוק ואילו רכב הנתבעים נכנס לצומת בניגוד לאור אדום שבכיוון נסיעתו.

6.7. הגם שלא הוצגה תוכנית רמזורים בצומת המדובר, ומאחר ששוכנעתי כי רכב הנתבעים נכנס לצומת בניגוד לאור אדום ברמזור שבכיוון נסיעתו, אני סבור כי נהג רכב הנתבעים התבלבל בין הרמזור בכיוון הנסיעה הישר שהראה ירוק לבין הרמזור לפנייה שמאלה שהראה אדום, אחרת אין כל היגיון בגרסתו של נהג רכב הנתבעים כי נכנס לצומת בחסות אור ירוק, אלא אם הוא אינו אומרת אמת וניסה לבצע 'מחטף רמזור'. אזכיר כי ביצוע 'מחטף רמזור' משמעותו כניסה לצומת בניגוד לאור אדום המופיע בכיוון נסיעתו, וזאת במטרה להספיק לחצות את הצומת לפני שרכבים מכיוון החוצה את כיוון נסיעתו יכנסו לצומת.

6.8. נהג רכב הנתבעים הפר את הוראת תקנה 64(ה) לתקנות התעבורה כפי שמובאת בסעיף 6.1 לעיל.

מכאן, אחריותו של נהג רכב הנתבעים לקרות התאונה.

6.9. עם זאת, איני פוטר את נהגת רכב התובעת מהאחריות לתאונה.

סבורני כי נהגת רכב התובעת נכנסה לצומת כאשר שדה ראייתה מצדה השמאלי חסום או מוגבל לנוכח רכב שנסע בכיוון נסיעתה משמאלה ומעט לפניה. סבורני כי נהגת רכב התובעת לא נתנה דעתה לסיבה בגינה הרכב שנוסע מצדה השמאלי האט או בלם בכניסה לצומת. האטה, עצירה או בלימה של רכב בכניסה לצומת כאשר האור מורה ירוק הם סימני אזהרה לכך שיש משהו שמפריע לתנועה ולכן היה על נהגת רכב התובעת לכלכל את צעדיה בהתאם, לבלום ולוודא כי הצומת פנוי, ורק אז להתקדם בצומת.

בנוסף, לאור מוקדי הנזק ברכבים המעורבים בתאונה – ברכב התובעת בחזית צד ימין וברכב הנתבעים בדופן הימינית הקדמית האמצעית, ולאור עדותו של העד הניטרלי בדבר מיקום רכב התובעת והרכב שהיה משמאלו בעת התאונה, אני סבור כי רכב הנתבעים היה לקראת סיום חציית הצומת בעת שרכב התובעת נכנס אליו.

משכך, אני קובע כי הגם שנהגת רכב התובעת נכנסה לצומת בחסות אור ירוק שבכיוון נסיעתה, היא נכנסה אליו כשאינו פנוי, וזאת מאחר שרכב הנתבעים כבר היה בנסיעה בצומת בעת שהיא רק נכנסה אליו.

למעשה, נהגת רכב התובעת הפרה את הוראת תקנה 65 לתקנות התעבורה, כפי שמובאת בסעיף 6.1 לעיל.

6.10. במספר פסקי דין העוסקים בתאונות צומת מרומזר נקבע כי אור ירוק אינו חזות הכל, ונהג רכב שבכיוון נסיעתו אור ירוק ברמזור אינו פטור מהחובה לוודא כי הצומת פנוי טרם כניסתו לצומת.

ראו: ת"א 31178-01-18 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' גרידי (29.11.2018); תא"מ 38396-07-17 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (26.06.2018); תא"מ 20487-08-16 קשר רנט א קאר בע"מ נ' יסחקוב (29.11.2017).

יפים לענייננו גם הדברים הבאים שיצאו מפיו של בית המשפט העליון:

"גם נהג, העומד לחצות צומת כשבכיוון נסיעתו דולק ברמזור אור ירוק מזמן, אינו פטור מזהירות ומהחובה לוודא כי הצומת פנוי וחופשי בכיוונים המצטלבים ולא נותרו בו כלי רכב שלא הספיקו להשלים חצייתם או שמסיבה כלשהי אחרת מצויים בו מכשולים והפרעות שאינם מאפשרים לעבור בו בבטחה [...] כל שכן מתחייבת זהירות משנה לבחון ולוודא את הנעשה בצומת, כאשר מתקרבים אליו במהירות גבוהה יחסית, כאשר ברמזור עדיין אור אדום או צהוב, ורק על קו הצומת או סמוך מאוד אליו מופיע אור ירוק".

ראו: ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג, פ"ד מג(1) 137, 145-144 (16.03.1989).

ראו גם ע"א 553/73 אליהו נ' חנחן, פ"ד כט (2) 341, 343 (1975) (להלן: "עניין חנחן") אשר קבע כי זכות קדימה בכניסה לצומת בלתי מרומזר אינה זכות מוחלטת וקיימת חובה על נהג רכב שנתונה לו זכות קדימה לבחון את הצומת טרם הכניסה אליו.

6.11. משכך, חלוקת האחריות בין נהגי הרכבים כפי שקבעתי בפתח סעיף 6 לעיל.

הנזק

6.12. אשר למחלוקת בעניין הנזק הנטען, אומר שמאחר שהנזק הנטען שנגרם לרכב התובעת נתמך בתמונות נזק שצולמו בידי שמאי רכב שבדק את הרכב, כאשר תמונות אלו תואמות לתמונות הנזק לרכב התובעת עוד בזירת התאונה, הרי שאני קובע כי די בכך כדי להוכיח את הזיקה בין הנזקים הנטענים ברכב התובעת לבין התאונה.

6.13. אשר למחלוקת בעניין היקף הנזק, אומר שהיקף הנזק שנגרם לרכב התובעת נתמך בחוות דעת שמאי מטעם התובעת ומאחר שהנתבעים לא הגישו שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, הרי שסכום הנזק לפרטית בדין יסודו.

6.14. לא כל שכן לגבי סכום התביעה.

השמאי מטעם התובעת אשר נחקר בבית המשפט אישר כי יש מקום להפחית משוויו של רכב התובעת את עלות שרידיו. מאחר שהשמאי קבע כי היקף הנזק שנגרם לרכב התובעת מביא אותו למצב של אבדן להלכה הרי שהרכב אינו מיועד לתיקון והחזרתו למבוטח אלא הוא מיועד לשיקום. בחוות דעת שמאי הרכב אף נזכר כי הרכב הועבר למגרש אלרון. משכך, נראה כי בטעות לא הופחת שווי השרידים משוויו של רכב התובעת. לכן, יש להפחית שיעור של 45% משוויו של רכב התובעת, בהתאם לעדותו של השמאי (עמ' 4, שורות 10-9 לפרוטקול).

6.15. לכן, משוויו של רכב התובעת המוערך על ידי השמאי בחוות דעתו בסך של 207,070 ₪, זהו גם סכום התביעה, יש להפחית סך של 93,181 ₪ (עמ' 4, שורות 12-11 לפרוטוקול).

לפיכך, סכום התביעה הנכון הוא 113,889 ₪.

סוף דבר

7. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 3, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

7.1. סך של 85,417 ₪, שהינו 75% מסכום התביעה הנכון, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.10.2020 (מועד התאונה) ועד למועד תשלום המלא בפועל.

7.2. הוצאות משפט (ובכלל זה אגרת בית המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד) בסך של 18,500 ₪.

7.3. שכר העדים ושכר עדותו של המומחה מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

8. הנתבעת 3 תשלם את שכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"א אלול תשפ"א, 19 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: טלי בן ציון
נתבע: אי. די. איי חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: