ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קטין נגד איילון חברה לביטוח בע"מ :

לפני כבוד ה שופט מוחמד עלי

תובעים

  1. קטין
  2. אביו של הקטין
  3. אמו של הקטין

ע"י עו"ד מ' אבו רג'ב

נגד

נתבעות

  1. איילון חברה לביטוח בע"מ
  2. עיריית שפרעם

ע"י עו"ד ח' דבאח

החלטה

בעלת-דין חובשת שני כובעים: מבטחת בפוליסת תאונות אישיות של תלמיד ומבטחת אחריות הרשות המקומית בביטוח אחר יות – כל זאת בהליך של תביעה בג ין נזק גוף שנגרם לתלמיד שנפגע במהלך שהותו בבית הספר. בכובעה הגישה בעלת הדין חוות דעת רפואית לפיה לתובע נגרמה נכות; בכובעה השני מבקשת היא להגיש חוות דעת שעשויה לכלול קביעה שונה לגבי דרגת הנכות. האם יש ל אפשר מהלך שכזה? בכך עוסקת ההחלטה.

הרקע לבקשה

ביום 14.11.2019 נפגע התובע הקטין בגופו עת שהה בבית הספר לרגל לימודיו. התביעה הוגשה תחילה נגד נתבעת 1, איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: איילון), ועילתה הייתה תגמולי ביטוח לפי פוליסת ביטוח "תאונות אישיות" שערכה איילון (להלן: העילה הביטוחית). בשלב מאוחר יותר תוקנה התביעה והוספה עילה נוספת – תביעה לפי פקודת הנזיקין (להלן: העילה הנזיקית), ובהתאם לכך צורפה עירית שפרעם (להלן: העירייה) כנתבעת נוספת. גם לאיילון היה חלק בעילה הנזיקית, שכן היא גם ביטחה את העירייה בפוליסת ביטוח אחריות. איילון חובשת אפוא שני כובעים – מבטחת בפוליסת ביטוח תאונות אישיות ומבטחת אחריות העירי יה.

התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת מומחה רפואי מטעמו לפיה כתוצאה מהתאונה נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 19%. מנגד, הגישה איילון חו ות דעת של מומחה מטעמה, ד"ר וייס, לפיה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 5% בלבד. בהסכמת הצדדים, ביום 12.1.2021, הוריתי על מינוי מומחה מטעם בית המשפט.

ביום 20.1.2021 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה על ידי הוספת העירייה כבעלת דין נוספת והוספת עילה נזיקית. ביום 3.2.2021 נעתרתי לבקשה . כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 8.2.2021. כשלושה חודשים לאחר מכן, ביום 18.5.2021, הגישו התובע ואיילון הודעה על הסכם פשרה, מבלי שההחלטה בדבר מינוי המומחה תצא אל הפועל. הסכם הפשרה אושר וניתן לו תוקף של פסק דין ובכך מוצתה העילה הביטוחית.

בקדם משפט שהתקיים ביום 5.7.2021 ביקש ב"כ הנתבעות – העיר ייה ואיילון – להגיש חוות דעת מטעמן של מומחה אחר (ד"ר משה דניאל) . בתום הדיון התבקשו הנתבעות להודיע תוך 14 ימים האם הן עומדות על בקשתן חרף הקושי שטמון בכך שאיילון, בכובעה כמבטחת בפוליסת ביטוח תאונות אישיות, הגישה כבר חוות דעת לתיק בית המשפט.

הבקשה שלפניי

בהמשך להחלטתי, הגישו הנתבעות את הבקשה שלפניי. לטענתן, מספר סיבות הובילו אותן להגשת הבקשה: הראשונה – במישור המעשי ציינו הנתבעות כי הן קבעו מועד לבדיקת התובע על ידי מומחה מטעמ ן (ד"ר משה דניאל); השניי ה – זכותה של העירייה, כמי שלא הייתה צד להליך עובר לתיקון כתב התביעה, להגיש חוות דעת מטעמה. השלישית, ד"ר וייס מונה כמומחה מטעם הנתבעות בשלב בו היה מדובר בתביעה לפי פוליסת ביטוח תאונות אישיות; המשמעות של קביעת הנכות מוגבלת בהיקפה ל תביעה מסוג זה לעומת התביעה ב עילה נזיקית . בהקשר זה נטען כי לאור הקביעה של ד"ר וייס לגבי כך שהנכות שנקבעה הינה "מחמת הספק" ייתכן כי חלוף הזמן מאז בדיקת התובע (כשמונה חודשים) הוביל לשיפור במצבו הרפואי של התובע . הרביעית – נטען כי גם אם הנתבעות היו מסתמכות על חוות דעתו של ד"ר וייס, יש להניח כי בית המשפט היה ממנה מומחה מטעם בית המשפט, ומשכך לא ייגרם לתובע נזק אם תוגש מטעם הנתבעות חוות דעת עדכנית. עוד נטען כי לו התובע היה מסכים לקביעת הנכות של ד"ר וייס – ייתכן והיה מקום לשקול את הדברים אחרת.

התובע מתנגד לבקשת הנתבעות. התובע טוען כי איילון היא המבטחת של העירייה, והיא זו שתישא בתשלום הפיצוי, ועל כן היא לא יכולה לבקש להגיש חוות דעת נוספת מטעמה ולהתנער מחוות הדעת שכבר הגישה . בהקשר זה נטען כי עיריית שפרעם עשויה לשאת לכל היותר בהשתתפות עצמית, כך שלא ייגרם לה עיוות דין אם תאומץ חוות הדעת שהוגשה מטעם איילון. לטענת התובע, המדובר בניסיון איילון לערוך מקצה שיפורים לאחר תיקון כתב התביעה, היות והתביעה בעילה הנזיקית משמעותית יותר מהתביעה בעילה הביטוחית. לטענת התובע, השלב הדיוני בו הוגשה הבקשה אינו מצדיק היעתרות לה, שכן שני מומחים בדקו את התובע וניתנו חוות דעת רפואיות, וחלק מן התביעה הסתיים בפשרה על סמך נתונים אלו. עוד טוען התובע כי לו המצב היה הפוך, והתובע היה מבקש להגיש חוות דעת רפואית נוספת בעקבות הוספת בעל דין – ברי כי בקשתו לא הייתה מתקבלת. לבסוף טוען התובע כי הוא מסכים להעמיד את שיעור הנכות המוסכמת על 5% לצורך הגשת תחשיבי נזק וקבלת הצעה מטעם בית המשפט לסיום התיק בפשרה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וכי אין להתיר לנתבעות – איילון והעירייה – להגיש חוות דעת נוספת של מומחה אחר מזה שערך את חוות הדעת עבור איילון בכובעה כמבטחת בפוליסת ביטוח תאונות אישיות. נימוקיי – להלן.

בשיטתנו המשפטית, תום הלב הוא חלק מחובותיו של בעל הדין בניהול ההליך האזרחי; והחובה לנהוג בתום לב היא חלק מ"הגנום" של ההליך המשפטי ( ע"א 8553/19 אלכסנדר אורן בע"מ נ' יהודית כהן (פורסם בנבו, 17.11.2020) (להלן: עניין אלכסנדר)). לחובת תום הלב יישומים רבים ומופעים שונים בהליך המשפטי שאין צורך לעמוד עליהן; ולהפרת חובת תום הלב עשויות להיות נפקויות שונות (ראו הסקירה בעניין אלכסנדר, פסקאות 31-32; ראו גם: ראו דודי שוורץ "תחולתו של עקרון תום-הלב בסדר-הדין האזרחי" עיוני משפט כ"א 295 (תשנ"ח)). בין היתר, נקבע בפסיקת בית המשפט העליון כי הפרת חובת תום הלב עשויה להביא להשתק דיוני שמונע העלאת טענה מסויימת או נקיטת הליך כזה או אחר (ראו ע"א 513/89Interlego A/S נ' Exin-Line Bros. S.A., פ"ד מח(4) 133, 200-199 (1994) (להלן: עניין אינטרלגו); וכן רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625, 633-632 (2005) (להלן: עניין בית ששון)).

החובה לנהוג בתום לב דיוני ובהגינות, עוגנה באופן מפורש בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). יוער כי הפרק הכללי של התקנות חל על ההליך דכאן אף אם התביעה הוגשה לפני תחילת התקנות (ראו תקנה 180(ג)(1) לתקנות). תקנה 3(ב) לתקנות קובעת כלהלן:

"חובת בעלי הדין ובאי כוחם היא לסייע לבית המשפט בקיום המוטל עליו לפי תקנות אלה, וכן לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית תוך שהם מסייעים במימוש התכלית הדיונית, ובכלל זה העמדת הפלוגתות האמיתיות שבמחלוקת בין בעלי הדין, מיקודן, בירורן והכרעה בהן".

איילון הייתה בעלת דין מראשיתו של ההליך, שכן התביעה הוגשה תחילה נגדה בעילה הביטוחית. בהיותה בעלת דין בהליך זה, הגישה חוות דעת מטעמה, בה נקבע כי לתובע נותרה נכות. על בסיס חוות דעת זו הגיעה איילון להסכם פשרה עם התובעים. בקשתה של איילון לזנוח את חוות הדעת שהוגשה על ידה ולהגיש חוות דעת של מומחה אחר לוקה בחוסר תום דיוני, זאת משום שהתנהלות איילון מכוונת לערוך "מקצה שיפורים". ככל שהמומחה הנוסף יקבע קביעה אחרת לגבי הנכות הרפואית שנותרה לתובע, יתאפשר למעשה לאיילון "לדבר בשני קולות" באותו הליך משפטי. בעוד שביחס לעילה הביטוחית היא טענה כי נכות התובע עומדת על 5%; ביחס לעילה הנזיקית – היא עשויה לטעון אחרת. התנהגות שכזו אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב וההגינות הדיונית החלה על בעלי הדין בהליך האזרחי.

ניסיונה של איילון להגיש חוות דעת נוספת, צריך להיחסם מראש גם בזיקה לכלל בדבר השתק שיפוטי – שקשור בטבורו לחובה לנהוג בתום לב . לפי כלל זה מקום שבעל דין מעלה טענה עובדתית או משפטית בהתדיינות אחת, אין הוא רשאי לטעון טענה סותרת בהתדיינות נוספת, אף אם אין היא בין אותם צדדים, והדברים הם מקל וחומר כאשר מדובר באותו הליך ממש ובין אותם צדדים . בעניין בית ששון (פסקה 9) ציין כבוד השופט גרוניס (כתוארו אז) דברים אלה:

"הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום שבו אחד מבעלי-הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים [...] התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי-המשפט [...] בעוד שתורת ההשתק מכוח מצג מתמקדת בצדדים ובמערכת היחסים ביניהם, הרי הדגש בהשתק השיפוטי הינו על היחס בין בעל-הדין לבין בית-המשפט. מכך אף נובע שתחולתו של ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת למצב דברים שבו מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר[...] ואף אין דרישה שהצד האחר שינה את מצבו לרעה [...] זאת ועוד, טענה בדבר השתק שיפוטי יכולה לעלות בלא קשר לנושא המשפטי המהותי העומד על הפרק".

וראו גם הדיון המפורט בטענת ההשתק בעניין אינטרלגו וכן ברע"א 8297/12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי ([פורסם בנבו], 16.7.2013).

מנקודת מבט של "ההוכחה" המשפטית – נקודת המוצא הינה שמומחה רפואי שבודק נפגע לצורך בחינת השאלה האם נותרה לו נכות ומה שיעורה , אינו צריך ל"התאים" את חוות דעת לפי טיב ההליך המצוי בפניו. הווה אומר, בין אם בדיקתו נעשית במסגרת תביעה לפי פוליסת ביטוח תאונות אישיות, ובין אם בדיקתו נעשית במסגרת תביעה לפי פקודת הנזיקין – חזקה כי המומחה בודק את התובע בצורה אובייקטיבית ומקצועית ולפי פרקטיקה רפואית מקובלת. גם אם מצב דברים זו אינו נכון מבחינה עובדתית אמפירית , שכן לרוב נמצאים פערים בין חוות הדעת – לעתים באופן מוצדק ולעתים לא – כך יש להשקיף על הדברים מן הפן הנורמטיבי . מכאן שגם אין בידי לקבל את טיעונה של איילון כי המשמעות הכרוכה בקביעת נכות בעילה הביטוחית והעילה הנזיקית – שונה. אכן, ייתכן והתוצאה הכספית בשתי העילות עשויה להיות שונה (אם נתעלם מהטענות לגבי החבות עצמה), אך הדבר לא עשוי להצדיק דיבור בשני קולות והעלאות טענות סותרות לגבי שיעור הנכות .

בהקשר לקביעת המומחה מטעם איילון, קשה להלום את טענותיה של איילון לגבי תוכן חוות הדעת. למותר לציין כי חוות דעת הוגשה על ידי איילון לאחר שהמומחה מטעמה בדק את התובע, ויש טעם לפגם בכך שאיילון תנסה לתקוף ולערער את קביעת המומחה מטעמה. ודוק: העובדה כי בעילה הביטוחית הייתה איילון מיוצגת על ידי עו"ד אחד ובעילה הנזיקית היא מיוצגת על ידי עו"ד אחר, אין לה נפקות כלל לשאלה המונחת להכרעה . בחינת תום הלב וההתנהלות בהליך השיפוטי נעשית תוך התמקדות בהתנהלות בעל הדין ולא בעורך הדין שמייצג אותו.

אין להתעלם מהעובדה כי לצד איילון קיים בעל דין נוסף – הלוא הוא העירייה. איילון מנסה להיאחז בטענה כי חוות הדעת הוגשה על ידה עוד לפני שהעירייה הצטרפה להליך, ועל כן לשיטתה גם אם היא מחויבת לחוות הדעת שהגישה, לא ניתן לחייב את העירייה להיצמד לקביעות שבחוות הדעת של המומחה מטעמה . טענה זו משמעותית ואינני מקל בה ראש, אך בנסיבות המקרה אני רואה לדחותה. ראשית, אמנם העירייה היא בעל דין עצמאי ונפרד מאילון, אולם היא מיוצגת על ידי איילון מתוקף פוליסת הביטוח שזו האחרונה ערכה לעירייה. איילון משמשת אפוא נציגתה של העירייה לכל דבר ועניין . יצוין כי הצדדים לא הציגו את תנאי פוליסת החבות שערכה איילון לעירייה, אך ניתן להניח כי ככל שהדברים נוגעים לניהול ההליך המשפטי, העניין נתון לאחריותה ולשיקול דעתה של איילון ו אף נשלט על ידה באופן בלעדי . מכאן עולה כי היאחזות איילון בטענה כי העירייה היא צד עצמאי שאינו קשור בחוות הדעת, נועד לתת בידה שעת כושר להתחמק ממחויבויותיה הדיונית. מכל מקום, מלבד טיעון בעלמא, לא הוצגה ראיה לגבי עמדת העירייה הקונקרטית לעניין חוות הדעת.

שנית, מעבר לשיקולים הנוגעים לבעלי הדין עצמם, בית המשפט חייב להשקיף על ההליך המשפטי במבט רחב יותר ולתת ביטוי לעקרונות דיוניים נוספים שחורגים מעניינם הפרטני של הצדדים, וכוללים גם שיקולים של מדיניות משפטית. שיקולים אלה כוללים בין היתר, ניהול ההליך המשפטי בהגינות וביעילות; ומתן ביטוי לאמון הציבור בהליך המשפטי. מתן אפשרות לבעל דין להציג עמדות סותרות, לא מתיישבת עם שיקולי מדיניות אלו.

שלישית – יש להציב את הטענה לפגיעה האפשרית בזכותה של העירייה בהקשר הראוי לה. הניסיון השיפוטי מלמד כי ברובן המכריע של המקרים, בהינתן מחלוקת בין מומחי הצדדים בית המשפט ממנה מומחה מטעמו. למותר לציין כי המומחה שבית המשפט ממנה לא מתחם את עצמו לגבולות הנכות שקבעו מומחי הצדדים, אלא שהוא חופשי לקבוע את דרגת הנכות לפי ראות עיני ו (לביקורת על הסדר מינוי המומחים הקיים ראו: ת"א (קריות) 52854-07-14 פלוני נ' קפה דוד מסביב לשעון בע"מ (פורסם בנבו, 24.1.2018)).

זאת ועוד, כפי שצוין בפתח הדיון, לאור הפער בין חוות הדעת שהצדדים הגישו , החלטתי על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, אך לאור כך שהצדדים הגיעו להסכם פשרה , החלטת המינוי לא יצאה אל הפועל. הבה נניח כי מומחה בית המשפט היה בודק את התובע ועורך חוות דעת ורק לאחר מכן העירייה הייתה מצטרפת כצד להליך. במקרה זה נשאלת השאלה – האם הקביעה בחוות דעת מומחה בית המשפט הייתה מחייבת את העירייה? בעבר דנתי בשאלה זו, וקבעתי כי בקשר ל קביעת דרגת הנכות קביעת המומחה מחייבת גלא היה חלק מן ההליך בעת שמונה מומחה בית המשפט וניתנה חוות דעת ו ( ראו ת"א (קריות) 35666-11-15 פלוני נ' חברת סי.סי.סי. המרכז לבקרת אקלים בע"מ (פורסם בנבו, 23.12.2018) ). יודגש כי הדברים יפים למקרה בו מדובר בחוות דעת לעניין שיעור הנכות בלבד; ומקום שהמדובר בחוות דעת שחורגת מקביעת דרגת הנכות גרידא – למשל כוללת התייחסות לשאלת ההתרשלות בתביעת רשלנות רפואית – חוות הדעת שניתנה בטרם צורף בעל הדין להליך, עשויה להיפסל בשל הפגיעה בזכות טיעון הקנויה לאותו בעל דין שלא היה צד להליך וצורף לאחר מתן חוות הדעת ( רע"א 1941/19 אסותא - מרכזים רפואיים נ' פלוני (פורסם בנבו, 25.6.2019 )). מצב דברים זה משלי ך על השאלה שעומדת להכרעה במקרה שלפנינו, והמסקנה שאין לקבל את עמדת איילון – היא במידה רבה בבחינת קל וחומר.

בשולי ההחלטה יצוין כי הנתבעות טענו שייתכן וחל שינוי במצבו הרפואי של התובע שמצדיק בחינת הנכות פעם נוספת. הגם שטענה זו לא מעוגנת בראיה כלשהו ואף לא בחוות דעתו של ד"ר וייס, וניכר כי נטענה כדי להצדיק הגשת חוות דעת של מומחה אחר, הרי ככל שהנתבעות סבורות כי חל שינוי במצבו הרפואי של התובע ובידן ראיות לכך – אין מניעה כי יעתרו להגשת מעודכנת/משלימה של ד"ר וייס , ובקשתן תידון.

קצרו של דבר, שאני מחליט לדחות את עמדת איילון וקובע כי הנתבעות אינן רשאיות להגיש חוות דעת נוספת של מומחה אחר מטעמן. בנסיבות העניין, אינני רואה לחייב את הנתבעות בהוצאות הבקשה .

על הצדדים להודיע עמדתם באשר למינוי מומחה מטעם בית המשפט תוך 21 ימים (פגרה במניין).

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים

תזכורת מעקב לעוד 21 ימים.

ניתנה היום, ח' אלול תשפ"א, 16 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: קטין
נתבע: איילון חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: