ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יאב קוסט נגד בידוד ופיגומים תעשייתיים בע"מ :

לפני: כבוד הרשמת עינת לסרי

התובע:
יאב קוסט

-
הנתבעת:
בידוד ופיגומים תעשייתיים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד נטלי אביטן

פסק דין

תביעה זו עניינה תשלום שכר עבודת התובע בגין עבודתו בנתבעת.
רקע עובדתי
התובע עבד בשירות הנתבעת החל מיום 15.9.2019 ועד ל יום 16.8.2020.
התובעת ניכתה סך של 6,505 ₪ משכרו של התובע לחודש 8/2020.
התובע עתר לתשלום סך של 6,505 ₪ אשר נוכה כאמור משכרו וסך של 5,463 ₪ בגין שכר עבודה עבור שעות נוספות.
מטעם התובע העיד הוא עצמו ואילו מטעם הנתבעת העיד מר גבי וייסמן (להלן- מר וייסמן) המשמש כמנהל תפעול בנתבעת.
טענות הצדדים
לטענת התובע, הנתבעת ניכתה שלא כדין סך של 6,505 ₪ משכרו לחודש 8/2020. טענת הנתבעת כי הניכוי בוצע משום שלקח ללא רשות פחי אלומיניום בשווי היא טענה שקרית , שכן לא רק שמנהל הנתבעת הסכים לבקשתו לקחת לשימושו הפרטי כמות מעטה מהפחים, אלא בסופו של יום, לא לקח דבר ו הפחים מצויים עד היום במחסני הנתבעת. כן, טען כי לא הסכים לניכוי שבוצע וששווי פחי האלומיניום האמורים נמוך משמעותית מה נטען על ידי הנתבעת. בנוסף, טען כי הנתבעת לא שילמה לו סך של 5,463 .9 ₪ בעבור גמול שעות נוספות .
התובע צירף לכתב התביעה תלושי שכר וכן דוחו"ת נוכחות לתקופת העסקתו ובמהלך הדיון, הגיש התובע תכתובות דואר אלקטרוני בינו ובין הגב' עדנה ויצמן, מנהלת משרד בנתבעת (להלן- גב' ויצמן) והעתק תכתובת וואטצאפ בינו ובין גב' ויצמן.
לטענת הנתבעת, הניכוי משכר התובע נעשה בהתאם להוראות סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (להלן – חוק הגנת השכר) שכן, התובע נטל ללא רשותה פחי אלומיניום בשווי 6,505 ₪ לשימושו ה אישי ו אף הסכים כי סכום זה ינוכה משכרו. באשר לטענת התובע בדבר אי תשלום שכר עבודה עבור שעות נוספות, נטען כי לתובע שולם כל שכרו, כולל שעות נוספות ככל שאלו בוצעו . הנתבעת טענה כי במידה והתביעה תתקבל , יש לקזז מהסכום הנפסק דמי הודעה מוקדמת בסך של 4,488 ₪.
הנתבעת צירפה לכתב ההגנה חשבונית מס מיום 9.9.2020 על סך 6,505 ₪ אשר הנפיקה לתובע עבור פחי האלומיניום, תלוש משכורת של התובע לחודש 8/2020 וכן מכתב מאת עו"ד מיכה דוד מטעם הנתבעת אל ב"כ התובע דאז, עו"ד ציון ואתרי , מיום 3.11.2020.
הכרעה
שעות נוספות
בכתב התביעה, עתר התובע, אשר לא היה מיוצג, לתשלום סך של 5,463.9 ₪ בגין שכר עבודה עבור החודשים 1.3.2020-30.8.2020. במהלך עדותו הבהיר התובע כי המדובר בתביעה לתשלום שכר עבודה בגין שעות נוספות. בסיכומיו, חזר התובע על טענתו כי לא שולם לו שכר עבודה בגין שעות נוספות .
לטענת הנתבעת, התובע לא פירט רכיב זה בכתב תביעתו, כנדרש. כן, נטען על ידה כי שכרו האחרון של התובע עמד על 408 ₪ ליום כאשר בתחילה שכרו עמד על סך של 369 ₪ ליום עבודה ששולם לו בעבור 9.5 שעות עבודה 'נטו' . כך ששולם ל תובע עבור 8.5 שעות עבודה 'רגילות' ושעת עבודה בתערי ף 125% כך שבכל מקרה, שכר עבודתו היומי של התובע גילם גם את העבודה בשעות נוספות.
בסיכומיה טענה הנתבעת כי התובע קיבל את כל הזכויות המגיעות לו לאורך כל תקופת העסקתו, נמסרה לו הודעה לעובד וכל שעות העבודה של התובע שולמו ובכלל זה גם עבודה בשעות נוספות ככל שהוא עבד , וככל שהוא לא עבד, שולם לו מעבר לכך .
באשר לשעות עבודתו, העיד התובע כי "לפעמים הייתי מאחר ולפעמים הייתי עובד 11 ו- 12 ביום." וטענתו כי במהלך חצי השנה האחרונה הלין בפני מוריס (מנהל הנתבעת ) על אי התשלום בגין השעות הנוספות , לא נסתרה . זאת, בין היתר, משעה שהנתבעת בחרה שלא להעיד כלל את מוריס .
לעניין אי העדתו של מוריס על ידי הנתבעת, ייאמר, כי הלכה פסוקה היא שאי הבאתו של עד רלוונטי יוצרת הנחה כי לוּ הושמע העד, היה בכך לתמוך בגרסת היריב והסיבה לאי הבאתו היא החשש של בעל הדין מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד (עא 1206/16 חברת יהלומי סמואל - רוזנבאום (1992) בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר ‏והתעסוקה ( 9.10.2018)). בנסיבות התיק דנן, דומה כי העדתו של מוריס הייתה חשובה במיוח ד שכן מרבית התנהלות התובע הייתה אל מול מוריס. הדבר מקבל משנה תוקף לאור עדותו של מר וייסמן, כי כלל לא היה נוכח בשיחותיו של התובע עם מוריס וכל ידיעותיו מבוססות על פי השמועה ועל יסוד מידע שהועבר לו מידי 'אחרים' אשר זהותם לא פורטה. ויצויין כי מר וייסמן לא טען בעדותו, דבר לעניין רכיב השעות הנוספות.
בסיכומיה טענה הנתבעת בעניין רכיב זה באופן כללי בלבד כי "מדובר בעובד שקיבל את כל הזכויות שמגיעות לו לאורך כל תקופת העסקתו" וכי שולם לו כל שכרו כנדרש ולא חזרה על טענתה בדבר תשלום 'שכר כולל' ומשכך תחשב כאילו זנחה אות ה (ע"א 4250-15 חברה פלונית - פלוני ( 25.7.2018)).
עם זאת, ולמעלה מן הצורך, ייאמר כי משעה שהנתבעת לא הציגה הסכמ ה בכתב מאת התובע לתשלום שכר כולל ו משעה שעיון בתלושי השכר מעלה כי לא בוצעה ההפרדה הנדרשת בין שכר היסוד לבין גמול השעות הנוספות הגלובליות הנטען על ידי הנתבעת - טענת הנתבעת לתשלום שכר כולל, עומדת בניגוד להוראות סעיף 5 לחוק הגנת השכר . משכך, יש לראות בשכר אשר שולם לתובע כשכר רגיל בלבד, קרי, לא כולל תשלום בגין שעות נוספות.
עיון בדוחו"ת הנוכחות אשר צורפו לכתב התביעה מעלה כי החל מחודש 12/2019, תעריף שכרו השעתי של התובע עמד על 48.57 ₪. כן, עולה כי במהלך חודש 3/2020 עבד התובע 14.11 שעות נוספות בערך של 125% ו- 8.4 שעות נוספות בערך של 150%; במהלך חודש 4/2020 עבד התובע 10.17 שעות נוספות בערך של 125%; במהלך חודש 5/2020 עבד התובע 19.22 שעות נוספות בערך של 125%, 2 שעות נוספות בערך של 150%, 2.34 שעות נוספות בערך של 175% ו- 0.39 שעות נוספות בערך של 200%; במהלך חודש 6/2020 עבד התובע 17.54 שעות נוספות בערך של 125% ו- 0.2 שעות נוספות בערך של 150%; במהלך חודש 7/2020 עבד התובע 27.09 שעות נוספות בערך של 125%, 3.24 שעות נוספות בערך של 150% ו- 2.3 שעות נוספות בערך של 175% ובמהלך חודש 8/2020 עבד התובע 11.14 שעות נוספות בערך של 125% ו- 0.34 שעות נוספות בערך של 150%.
על יסוד כל האמור לעיל , אני קובעת כי הנתבעת חבה לתובע תשלום בגין שכר עבודה עבור שעות נוספות כמפורט לעיל. עם זאת משהתובע העמיד את תביעתו ברכיב זה על סך של 5,463.9 ₪ בלבד, תשלם הנתבעת לתובע רק את הסך הנתבע.
ניכוי משכר התובע
אין חולק כי הנתבעת ניכתה משכר עבודתו של התובע בעבור חודש 08/2020 סך של 6,505 ₪. לטענת הנתבעת הניכוי בוצע בהתאם להוראות סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר ומשום שהתובע נטל פחי אלומיניום מהנתבעת ללא רשות, בשווי הניכוי.
לטענת התובע, כלל לא נטל את פחי האלומיניום וככל הידוע לו, הם עדיין מצויים בחזקת הנתבעת במחסניה. כן, טען כי הוא לא נתן את הסכמתו לניכוי האמור וכי עלות הפחים נמוכה משמעותית מהנטען על ידי הנתבעת.
הוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר קובעות, כי -
"(א) לא ינוכו משכר עבודה אלא הסכומים אלה:
..........
(ב) "על אף האמור בסעיף (א), חדל לעבוד אצל המעביד, רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרה שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות". ( הדגשה שלי – ע.ל.)

ונקבע להלכה כי ניכוי לפי הוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר ייעשה כאשר הסכום קצוב ומוכח או בלתי שנוי במחלוקת . קרי, חוב קצוב בלבד אשר עובד התחייב לשלמו למעביד ולא חוב בלתי קצוב אשר המעביד תובעו והעובד מכחישו . שהרי לא יעלה על הדעת, כי המחוקק יאפשר למעביד לעשות דין לעצמו ולהחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב ומדוע ולנכות כל סכום שמ צאו כישר בעיניו. על מעביד הסבור כי נותרו "יתרות-חוב" שחב לו העובד אשר אינן מוסכמות, מוכחות וקצובות, להתכבד ולהגיש תביעה נגדית, או בהתקיים נסיבות קיזוז, לטעון לקיזוז בכתב הגנתו - ולהוכיח את טענתו. (דב"ע נד/ 201-3 יעקב עמנואל - שופרסל בע"מ, פד"ע כח 241).
לטענת התובע, פחי האלומיניום נחתכו בהתאם להזמנה אשר בסופו של יום בוטלה. התובע העיד כי ביקש לקחת "כמות מזערית לפח לצורך הבית של ההורים שלי" אך בסופו של יום, לא לקח את פחי האלומיניום החתוכים ו למיטב ידיעתו, עד היום הם נמצאים במחסני הנתבעת "בצאלים 28, עמק שרה, קרוב לשנה במפעלו של מוריס".
במהלך עדותו הציג התובע תכתובת דואר אלקטרוני אשר נשלחה אליו מאת הגב' ויצמן, מיום 15.9.2020 בשעה 4:16 בו ציינה גב' ויצמן מפורשות כי " "יאב, מוריס מבקש להבהיר מס' דברים: החיוב שחוייבת בחשבונית הוא עבור הפחים שנתת הוראה לחתוך מבלי לבקש את אישורו. הפחים במפעל. הם שלך. אתה יכול לתאם מועד לבוא לקחת אותם." (הדגשה אינה במקור – ע.ל.) ואת תשובתו משעה 4:19 באותו היום "אם זה הסכום שהוא רוצה שאני אשלם, שישאיר אותם במחסן".(הדגשה אינה במקור – ע.ל.).
כן, כאשר עומת מר וייצמן עם טענת הנתבעת כי התובע גנב את הפחים השיב "לא. כתוב שלקחת פחים. מסתבר עכשיו מדבריך שהפחים בעצם במפעל, אני לא יודע להגיד אם זה נכון או לא." (הדגשה אינה במקור – ע.ל.). זה המקום לחזור ולציין כי הנתבעת בחרה שלא להעיד את מוריס ועניין זה עומד לחובתה כמפורט לעיל.
על כן, משעצם קיומו של החוב נתון במחלוקת, כבר בשלב זה, יש לדחות את טענות הנתבעת כי הניכוי בוצע כדין.
למעלה מן הצורך ייאמר, כי בנוסף, בענייננו לא מתקיימים שאר התנאים הנדרשים לשם ניכוי בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר.
התובע העיד כי מעולם לא נתן הסכמתו לניכוי משכרו ו הציג במהלך עדותו מספר תכתובות דואר אלקטרוני בינו לבין גב' ויצמן בהן הוא מביע מפורשות את חוסר הסכמתו לניכוי האמור. כך בהודעת דואר אלקטרוני מי ום 15.9.2020 -
"מוריס על דעת עצמו לא יכול להוריד לי 6,500 מהמשכורת. בלי אישור או הידיעה שלי, יש חוק לזה....6,500 צריך להיכנס לחשבון שלי, לא זוכר שאני אישרתי למעסיק שלי להוריד לי את משכורת ולהשאיר אותי עם המכנסיים למטה".
וכך גם נטען במכתב מאת התובע לנתבעת מיום 30.9.2020 –
"....אני לא חתמתי על שום הסכמה או "חוב" שמאפשר למוריס לגעת לי בשכר ולהוריד מעל ל 90% מהשכר....".
טענת הנתבעת כי הסכמת התובע לניכוי ניתנה בעל פה, לא נתמכה בכל ראיה או למצער, בעדותו של מר וייסמן והנתבעת אף נמנעה מלהעיד את הגורם הרלוונטי לעניין זה.
כן, קיימת מחלוקת בדבר שווי פחי האלומיניום. הנתבעת טענה כי עלות הפחים היא בשווי של 6,505 ₪ ו צירפה חשבונית מס אשר הופקה על ידה לתובע . התובע טען כי הפחים אינם בשווי הנטען ובכל אופן, הפחים שביקש לשימושו האישי הם בכמות קטנה משמעותית מהכמות הנטענת.
על כן, משלא הביאה הנתבעת כל ראיה בדבר שווי פחי האלומיניום למעט חשבונית מס אשר הופקה על ידה לתובע, מצאתי כי לא הרימה את הנטל הנדרש בעניין שווי פחי האלומיניום.
על יסוד האמור לעיל, אני קובעת כי התובע כלל לא לקח את פחי האלומיניום ומשכך, הנתבעת ניכתה שלא כדין סך של 6,505 ₪ משכרו של התובע. כן, למעלה מן הצורך מצאתי שאין המדובר בסכום קצוב ומוכח וכי התובע לא נתן את הסכמתו לניכוי.
בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, יצויין כי בית הדין רואה בחומרה את הניסיון לפגיעה בשמו הטוב של התובע ובניסיון להטעות את בית הדין שכן עיון בתכתובות הדואר האלקטרוני אשר פורטו לעיל, מעלה כי אף לדברי גב' ויצמן אשר משמשת כאמור כמנהלת משרד הנתבעת , הניכוי משכרו של התובע בוצע בגין חיתוך הפחים ולא בשל גניבתם.
קיזוז דמי הודעה מוקדמת
הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי יש לקזז מכל סכום שייפסק כנגדה, דמי הודעה מוקדמת . עם זאת, משעה ש הנתבעת לא העלתה טענה זו בסיכומיה, יש לראותה כטענה שנזנחה.
למעלה מן הצורך ייאמר, כי טענת התובע בדבר מסירת הודעה מוקדמת בעל פה, לא נסתרה. כן, במכתב מאת עו"ד מיכה דוד מטעם הנתבעת אל ב"כ התובע דאז, עו"ד ציון ואתרי מיום 3.11.2020 נכתב בסעיף 10 " אשר לעניין חלף הודעה מוקדמת: מרשך הוא שמסר הודעה מוקדמת למרשתי טרם התפטרותו, ומשכך, לא ברורה לי דרישתך זו." ומשכך, דין טענת הנתבעת בדבר קיזוז דמי הודעה מוקדמת, להידחות גם לגופו של עניין.
אחרית דבר
על יסוד כל האמור, הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן:
א. סך של 6,505 ₪ אשר נוכה שלא כדין משכרו של התובע לחודש 8/2020.
ב. סך של 5,463.9 ₪ בגין שכר עבודה עבור שעות נוספות .
כל הסכומים דלעיל יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד סיום ההעסקה (1.9.2020) ועד למועד התשלום המלא בפועל.
טענת הנתבעת לקיזוז דמי הודעה מוקדמת– נדחית.
משהתביעה התקבלה במלואה, תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 3,000 ₪. לא ישולם סכום זה בתוך 30 יום מהיום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט' אלול תשפ"א, (17 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: יאב קוסט
נתבע: בידוד ופיגומים תעשייתיים בע"מ
שופט :
עורכי דין: