ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מרינה משה נגד הראל פנסיה וגמל בע"מ :

לפני: סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

המבקשת בבקשה לאישור התובענה כייצוגית:
מרינה משה
ע"י ב"כ: עו"ד אהוד פורת, עו"ד אורן אהרוני ועו"ד ערן קרם, ממשרד אהוד פורת ושות ' – עורכי דין ונוטריון

-
המשיבה בבקשה לאישור התובענה כייצוגית:
הראל פנסיה וגמל בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד הראל שחם או גיא חייק ואח' ממשרד גורניצקי ושות', עורכי דין

החלטה

לאחר עיון בבקשה לתיקון הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, התגובה לבקשה והתשובה לתגובה להלן החלטתי:

פתח דבר
הליך זה עניינו בקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה ביום 24.3.21, בה נתבקש בית הדין לחייב את הראל פנסיה וגמל בע"מ (להלן: "המשיבה") לשלם הפרשי ריבית צמודה (לכל הפחות) מכוח הוראת סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: " חוק חוזה הביטוח"), בגין תגמולי ביטוח ששולמו לאחר תום 30 יום ממועד הגשת תביעה לתגמולי ביטוח (ובהתאם לפסק הדין החלקי שניתן בתיק ת"צ 13982-05-13 עפר בר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (28.2.21)).

הגב' מרינה משה (להלן: "המבקשת"), מבוטחת בקרן הפנסיה של המשיבה.

ביום 27.5.2019 הגישה המבקשת תביעה לקבלת קצבת נכות עקב תאונת עבודה – אובדן כושר עבודה, במסגרת הביטוח הפנסיוני שערכה אצל המשיבה, ב גין אירוע ביטוחי מיום 27.1.2019, שאירע לה בעת שעבדה כמטפלת בקשישים בבית אבות.

ביום 28.4.2020 נתקבל ערעור שלה על ידי ועדה רפואית לערעורים של המשיבה באופן שנקבע לה אובדן כושר עבודה לתקופה שמיום 29.1.2019 ועד יום 30.6.2020.

לטענתה, היא הייתה זכאית לקבל את תגמולי הביטוח בצירוף הפרשי הצמדה למדד ממועד קרות האירוע הביטוחי ועד 30 יום ממועד הגשת התביעה למשיבה (קרי, מיום 27.1.2019 ועד יום 26.6.2019) והחל מתום 30 יום מיום הגשת התביעה למשיבה ועד למועד התשלום בפועל של התגמולים (קרי, מיום 26.6.2019 – מועד התשלום בפועל ) הייתה זכאית להוספת רכיב "ריבית צמודה" בהתאם לסעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח (כאמור בסעיפים 24 – 27 ו סעיפים 29 - 30 לבקשה לאישור).

המבקשת ביססה את התביעה שלה על הפרת חובה חקוקה - סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח; וכן על חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 - בטענה כי המשיבה התעשרה עקב אי תשלום ריבית צמודה בתום 30 יום מהגשת התביעה ועד התשלום בפועל; וכן על עילת הרשלנות לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] – ב ין השאר, בטענה כי המשיבה התרשלה מאחר ולא פעלה באופן שמצופה מהמשיבה שעה שלא קיימה את הוראות חוק חוזה הביטוח לעניין תשלום ריבית צמודה.

ביום 21.6.21, בטרם הוגשה תשובה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית, הוגשה בקשה לתיקון הבקשה לאישור התובענה הייצוגית – היא מושא החלטה זו (תכונה להלן: " הבקשה לתיקון").

הבקשה לתיקון ועיקרי טענות הצדדים

עיקרי טענות המבקשת בבקשה לתיקון:

הבקשה לתיקון עניינה בקשה להסרת עילת התביעה בדבר הפרת חובה חקוקה בהתאם לחוק חוזה הביטוח; הגדלת סכום הנזק שנגרם למבקשת מסך של 118.97 ₪ לסך של 196.51 ₪ וכן הגדלת סכום הנזק שנגרם לקבוצה מסך של 1,800,000 ₪ לסך של 2,100,000 ₪.

לפי האמור בבקשה, הצורך בתיקון הבקשה הוא בראש ובראשונה משפטי ולא עובדתי והוא נובע מטעות שבדין המונחת בבסיס הבקשה לאישור התביעה הייצוגית.

לטענת המבקשת, בעת שהוגשה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נשמט מעיני ב"כ המבקשת סעיף 72(ב) לחוק חוזה הביטוח, המתייחס לסוגי עסקאות שהוראות חוק חוזה הביטוח לא חלות עליהן וביניהן חוזי ביטוח שמתקשרת בהם קופת גמל לקיצבה כמבטח (כאמור בצו חוזה הביטוח (קביעת סוגי עסקאות עליהן לא יחול החוק), תשמ"ו-1986 וכן כאמור בע"ע (ארצי) 45568-11-13 ליאור מועלם נ' מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ (19.1.17)).

לטענת המבקשת, הגם שנוכח האמור הוראות סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח אינן חלות במקרה דנן. לשיטתה, פועל יוצא מכך הוא שחובת המשיבה לשלם ריבית והצמדה הופכת לחובה מוגברת.

במילים אחרות, לטענתה, כאשר לא חל סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח, אזי, קיימת חובה לשלם תגמולי ביטוח בצירוף ריבית והצמדה, מיום קרות מקרה הביטוח וזאת גם אם ולמרות שחוק חוזה הביטוח לא חל. זכות זו היא חלק מהקיצבה – מהזכות עצמה ואין צורך להציג מקור נורמטיבי נפרד (כגון חוק חוזה הביטוח) המבסס את הזכות לקבלתה (כפי העולה לשיטתה מהפסיקה אליה מפנה המבקשת בסעיפים 10 – 15 לבקשת התיקון).

משמעות הדבר, לשיטת המבקשת, שבעוד שלפי הוראת סעיף 28 לחוק חוזה הביטוח: "על תגמולי הביטוח יתווספו הפרשי הצמדה כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום קרות מקרה הביטוח, וריבית צמודה בשיעור שנקבע לפי סעיף 1 לחוק האמור לענין ההגדרה "הפרשי הצמדה וריבית" מתום 30 ימים מיום מסירת התביעה; אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לפי החוק האמור" (ההדגשה הוספה), הרי שבמצב שהוראת חוק זו אינה חלה על המשיבה, מחובתה לשלם ריבית והצמדה כבר מיום קרות מקרה הביטוח (מיום קרות הנזק) ו יש לחשב את גובה הריבית וההצמדה בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן: "חוק פסיקת ריבית והצמדה").

לעמדת המבקשת, משמדובר בטעות בדין ולא בעובדה, שהתבררה למבקשת בסמיכות זמנים יחסית למועד הגשת בקשת האישור ובטרם הוגשה תשובה מטעם המשיבה, יש להיעתר לבקשה. מטרת התיקון היא להקל על בית הדין להגיע לחקר האמת, למקד את הסוגייה המשפטית והעובדתית שבמחלוקת, באופן שהדיון בה ואף תשובת המשיבה תקדם ותסייע את בירור העניין. המבקשת יכולה הייתה להמתין עם בקשתה עד לאחר קבלת תשובת המשיב, שאז ייתכן שהייתה משפרת עמדתה ומצבה, אך בחרה וזאת לאור השיקול השני (מועד הגשת בקשת התיקון), שלא להתעכב.

עיקרי טענות המשיבה בבקשה לתיקון:

המשיבה מתנגדת לבקשה לתיקון משום שהמשמעות שלה היא שהבקשה לאישור היא בקשה מוטעית ומשכך יש להורות על דחייה שלה תוך חיוב בהוצאות וכן להורות על מחיקת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית .

לטענתה, יישום הפסיקה בנסיבות עניינה של בקשת התיקון מחייב את דחייתה מהטעמים הבאים:
המבקשת לא ערכה מלכתחילה את בקשת האישור ביסודיות הנדרשת, וזו הסיבה לכך שהיא מבקשת לתקנה (להחליפה). הטענה היחידה שנטענה בבקשת האישור היא כי על המשיבה לשלם "ריבית צמודה" למבקשת בשל קצבת נכות וזאת נוכח הוראת סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח. זו בקשת האישור, ואין בלתה. כעת גם המבקשת מודה כי הטענה שגויה מיסודה .
הבקשה דנן אינה בקשה לתיקון כתב טענות אלא בקשה להחלפת בקשת האישור. לא מדובר בטענה משפטית שולית שהמבקשת לא דייקה בה אלא בטענה אחת בלבד עליה נסבה הבקשה לאישור והיא עומדת בסתירה חזיתית לדין. כעת המבקשת לא מתקנת דבר אלא רוצה להגיש בקשת אישור חדשה שמבוססת על טענה שגויה אחרת, בדבר תחולת חוק פסיקת ריבית והצמדה (משום שחוק פסיקת ריבית והצמדה חל מיסודו על סכום כסף שפסקה "רשות שיפוטית" והוא לא חל על תשלום קצבת נכות בקרן פנסיה - תשלום שאינו תשלום שנפסק על ידי "רשות שיפוטית").לא מחליפים טעות בטעות ולא מחליפים בקשת אישור שגויה אחת בבקשת אישור שגויה אחרת.
המבקשת לא בדקה את הנושא כדבעי לפני שהגישה את הבקשה. לאחר הגשת בקשת האישור ולפני שהמבקשת הגישה את בקשת התיקון, ב"כ המשיבה פנו לב"כ המבקשת, והעמידו אותם על הטעות – כי סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח לא חל על קרנות פנסיה. פנייה זו נעשתה לפנים משורת הדין ועל מנת לייתר את הצורך לברר בקשת סרק ולחסוך בעלויות. לא המ בקשת היא זו שנוכחה בעצמה בטעותה אלא המשיבה היא זו שהעמידה אותה על טעותה . חלף הגשת בקשה למחקה, המבקשת הגישה את בקשת התיקון דנן. עניין זה לא צוין בבקשת התיקון.
אין להתיר לתקן בקשה לאישור תובענה ייצוגית אם הצורך בתיקון נובע מכך שהמבקשת לא ערכה אותה ביסודיות ולא כללה בה עובדות שניתן היה להשיגן קודם להגשתה. אין זה ראוי ורצוי משיקולי מדיניות משפטית רצויה לנהוג בסלחנות כלפי בעל דין שהגיש בקשה ייצוגית באופן מרושל.
בקשת התיקון אינה עומדת בדרישות הדין בניגוד לתיקון כתב טענות. לבקשת התיקון לא צורף תצהיר שבו צוינו הסיבות לתיקון המבוקש ; לא צורף נוסח מתוקן של בקשת האישור; בקשת האישור עצמה כוללת בתוכה – היא כבר את הטיעון החדש שהמבקשת רוצה לטעון.
המבקשת כנראה מנסה גם לחסוך בכך תשלום אגרה בגין הגשת בקשה חדשה וגם מטעם זה אין להיעתר.
המבקשת שגתה (פעמיים) והפרה את חובת הפנייה המוקדמת. המבקשת לא פנתה למשיבה בפנייה מוקדמת טרם הגשת בקשת האישור, פנייה שהייתה מייתרת את בקשת הסרק; ולא פנתה למשיבה עובר להגשת בקשת התיקון. פנייה מוקדמת הייתה מאפשרת למבקשת להיווכח בטעויותיה החוזרות והנשנות.
המחדלים המתוארים לעיל מעידים גם על העדר התאמה לדרישת חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, בדבר ייצוג הולם של "קבוצה". גם שיקול זה מצביע על הצורך במחיקת בקשת האישור ודחיית בקשת התיקון.

תשובת המבקשת לטענות המשיבה :
המבקשת השיבה לטענות המשיבה כי יש לדחות אותן מהטעמים הבאים:
המשיבה אינה מתמודדת עם טענת המבקשת בבקשת התיקון המבוססת על פסיקה ענפה לפיה פיצוי עבור נזק, כולל בחובו גם את רכיב הריבית וההצמדה וזאת במנותק מהוראות חוק חוזה הביטוח, כך שאין צורך לאתר בסיס נורמטיבי המבסס קבלת פיצוי בגין רכיב ריבית והצמדה (כאמור בע"א 17/82).
המשיבה לא ביארה אילו קריטריונים שקבע בית המשפט העליון בבר"ם 4303/12 תמר אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר (22.11.2012), לעניין בקשת תיקון, אינם מתקיימים במקרה זה.
הפסיקה אליה הפנתה המשיבה אינה רלבנטית והיא מתייחסת למקרים שבהם הוגשה בקשה לתיקון עקב טעות במסד הנתונים העובדתיים או משום שלא לובנו דיים ולא כאמור במקרה דנן שבו מבוקש לתקן את הטיעון המשפטי.
היחיד שרשאי היה לחשוף את דבר השיחה עם ב"כ המשיבה ותוכנה הוא ב"כ המשיבה (ב"כ המבקשת היה מנוע מלציין מיוזמתו דבר שיחה פנימית בין עורכי הדין שניזומה על ידי ב"כ המשיבה). השיחה התקיימה על בסיס הנחת יסוד של בא כוח המשיבה שלא קיימת אפשרות משפטית להתגבר על היעדר הפנייה לחוק חוזה הביטוח בתקנון הקרן. כאמור בבקשת התיקון – היעדר הפנייה לחוק חוזה הביטוח, אינו פוגם בתביעה הייצוגית, ואף מגדיל את סכום התביעה האישית והקבוצתית.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי אותן הג עתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות וא נמק.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 19 (א) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010 קובעת כי: "בכל עניין של סדר דין בבקשה לאישור או בתובענה ייצוגית, יחולו תקנות סדר הדין האזרחי, בשינויים המחויבים, והכל אם אין בחוק או בתקנות אלה הוראה אחרת לעניין הנדון".

על פי תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, בית המשפט רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין (הוראה דומה קיימת בתקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018).

בעת שמוגשת בקשה לתיקון בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שומה על בית המשפט לשקול את ארבעת השיקולים המנחים (החלים גם בתיקון תובענה "רגילה") בשים לב למאפייניו הייחודיים של הליך התובענה הייצוגית. כאמור בבר"ם 4303/12 תמר אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר (22.11.2012) (פסקאות 14 – 20 לפסק הדין) :

השיקול הראשון עניינו באינטרס להכריע בשאלה השנויה במחלוקת בין בעלי הדין. כמשמדובר בתובענה ייצוגית, אין מדובר רק באינטרס של חברי הקבוצה, אלא גם באינטרס הציבור בבירור המחלוקת ובהשגת תוצאה יעילה. מקום שהתיקון נדרש לשם כך, תיטה הכף להתירו. מנגד, ככל שהתיקון נוגע לשאלה שאינה נחזית ככזו שעשויה לסייע לבירור הפלוגתות – תיטה הכף שלא להתירו. ככלל, די בכך שבגדרי שיקול זה ייווכח בית המשפט כי על-פני הדברים בקשת האישור אינה בקשת סרק וכי יש יסוד סביר להניח שהתיקון המבוקש יתרום להכרעה בשאלה השנויה במחלוקת.

השיקול השני מתייחס לסיבה לשיהוי בהעלאת הטענה או העובדה שמבוקש להוסיפה ולעיתוי שבו מוגשת בקשת התיקון . נוכח אופיה של בקשה לאישור - שבה קיים פער מידע אינהרנטי בין התובע לבין הגורם הנתבע ולא אחת התובע למד על אודות התשתית העובדתית המלאה מתשובת הנתבע לבקשת האישור וכן מדובר בהליך שבו התובע צריך לכלול את התשתית העובדתית המלאה ואת הראיות התומכות בה כבר במועד הגשתה, שילוב של שני המאפיינים הללו מגביר מראש את ההסתברות שהתובע הייצוגי ידרש להוסיף ראיות וטענות עובדתיות חדשות שלא הובאו בבקשת האישור, ושלשם כך יבקש לתקנה.
מאפיינים אלה מטים את כף המאזניים להקל בבקשת תיקון, ובלבד שעל-פני הדברים בקשת האישור אינה בקשת סרק. זאת, משום שיש לשאוף לכך שמוסד התובענה הייצוגית יגשים את תכליותיו החשובות. עם זאת, אין באמור לעיל כדי לגרוע מחובתו של התובע הייצוגי להגיש את בקשת האישור לאחר בדיקה מעמיקה של התשתית העובדתית והמשפטית הרלוונטית. אין להשלים עם הגשת תובענות ייצוגיות על בסיס תשתית עובדתית רעועה ובלתי-מבוססת.

השיקול השלישי נוגע לפגיעה שהתיקון יסב לבעל הדין היריב. ככלל, כאשר התיקון עלול לגרום נזק שאינו ניתן לפיצוי באמצעות פסיקת הוצאות – אין להרשות את התיקון. אולם הכלל שלפיו הכף תיטה להתיר את התיקון כאשר הנזק ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות עומד בעינו גם בבקשה לתיקון בקשת אישור. טעם הדבר הוא כי הטרחה והעלויות הנוספות שהתיקון גורם לנתבע אינם משמשים הצדקה מספקת להימנע מן התיקון כשזה נדרש לבירור השאלה האמיתית השנויה במחלוקת. בהקשר זה בית המשפט נדרש לאזן בין החשש מאפקט מצנן שימנע הגשת בקשות תיקון מוצדקות לבין הסכנות הטמונות בניצול לרעה של התובענה הייצוגית.

השיקול הרביעי מצריך בחינה של תום ליבו של מבקש התיקון. תום הלב הדיוני משמיע, בין היתר, כי התובע נדרש מלכתחילה לבסס את בקשת האישור על בדיקה יסודית ומעמיקה של התשתית העובדתית והמשפטית הצריכה לעניין. בהתאם לכך, הגשת בקשה לאישור מבלי לערוך בדיקה מעמיקה של התשתית העובדתית והמשפטית הרלוונטית עלולה כשלעצמה להוליך למסקנה כי יש יסוד סביר להניח שהתובע הייצוגי ובא כוחו לא ייצגו את הקבוצה בתום לב.

מן הכלל אל הפרט

במקרה דנן, אין מדובר בבקשה לתיקון שנועדה רק להעמיד להכרעה את השאלה השנויה במחלוקת, אלא מדובר בבקשה שבמהותה היא בקשה להגשת בקשת אישור חדשה.

כאמור לעיל, בהליך זה נתבקש בית הדין לחייב את המשיבה לשלם הפרשי ריבית צמודה (לכל הפחות) מכוח הוראת סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח, בגין תגמולי ביטוח ששולמו לאחר תום 30 יום ממועד הגשת תביעה לתגמולי ביטוח.

בהתאם לאמור בבקשה לאישור השאלה המשותפת לחברי הקבוצה היא "האם המשיבה משלמת ריבית צמודה בתום 30 יום ממועד מסירת התביעה לתגמולי ביטוח, וזאת בהמשך ישיר לתביעה הייצוגית המנוהלת בקשר לחברת האחות – הראל חברה לביטוח שבעניינה נקבע כבר בפסק דין שהחברה האחות לא הקפידה על ביצוע הוראות סעיף 28(א) לחוק חוזה ביטוח וכי "מועד מסירת התביעה" הינו המועד שבו לראשונה פנה המבוטח לחברת הביטוח, ולא המועד שבו השלים המבוטח את מסירת כל המסמכים שהוא נדרש מהמבטחת למסור" (סעיף 46 לבקשה לאישור).

הנה כי כן, הבקשה לאישור מבוססת כל כולה על הטענה בדבר הפרת הוראת סעיף 28(א) לחוק חוזה ביטוח ובהתאם גם נערך החישוב של הפרשי ה"ריבית הצמודה".

כעת המבקשת מעוניינת לתקן את הבקשה לאישור. אולם אין המדובר בתיקון "טכני" בלבד על דרך של "הסרת העילה בגין הפרת חובה חקוקה" ושינוי של גובה הנזק האישי והקבוצתי הנת בעים, כפי שמציגה זאת המבקשת, אלא מדובר הלכה למעשה בבקשה לאישור חדשה.

כעת המבקשת טוענת כי במצב שהוראת חוק חוזה ביטוח אינה חלה על המשיבה, מחובת המשיבה לשלם ריבית והצמדה כבר מיום קרות מקרה הביטוח ויש לחשב את גובה הריבית וההצמדה בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה. זאת להבדיל מהאמור בבקשה לאישור בה נטען כי חלה על המשיבה חובה לשלם ריבית צמודה החל מתום 30 יום ממועד הגשת התביעה למשיבה וזאת מכוח האמור בהוראת סעיף 28(א) לחוק חוזה ביטוח.

במילים אחרות, מדובר בהחלפה של הבקשה לאישור על כל רכיביה ותוכנה (למעט המסד העובדתי) , לרבות המקור המשפטי הנורמטיבי המקנה את הזכאות הנטענת לכאורה להפרשי הצמדה וריבית, השאלות המשותפות לחברי הקבוצה וכיו"ב.

משמדובר בבקשה לאישור חדשה אין להתיר הגשתה על דרך של "תיקון הבקשה", גם אם הבקשה לתיקון הוגשה בשלב מוקדם (עוד בטרם הוגשה תשובה לבקשה לאישור) וגם אם יהיה בתיקון האמור כדי להעמיד לכאורה לדיון את הסוגיות השנויות במחלוקת האמיתיות ו גם אם ניתן היה לכאורה לרפות את הפגיעה במשיבה על ידי פסיקת הוצאות לטובתה.

האמור מתיישב גם עם ההלכה לפיה לא בנקל יתיר בית המשפט תיקונם של כתבי טענות בתובענה ייצוגית במצב שבו הוברר שהתובע לא ערך מלכתחילה את הבקשה לאישור ביסודיות ובכובד ראש.

במקרה דנן, ההלכה לפיה סעיף 28(א) לחוק חוזה ביטוח אינו חל על חוזי ביטוח שמתקשרת בהם קופת גמל לקיצבה כמבטח נובעת מהוראות החוק ( כאמור בסעיף 72(ב) לחוק חוזה הביטוח וצו חוזה הביטוח (קביעת סוגי עסקאות עליהן לא יחול החוק), תשמ"ו-1986 וכן כאמור בפסק הדין אליו הפנו ב"כ המבקשת – ע"ע (ארצי) 45568-11-13 ליאור מועלם נ' מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ (19.1.2017)) . משמע, ב"כ המבקשת יכלו לדעת עוד בטרם הוגשה הבקשה לאישור אודות האמור. זאת ועוד, פנייה מקדימה למשיבה בטרם הגשת הבקשה לאישור היתה מונעת את האמור. אולם מהבקשה לאישור לא עולה כי הדבר נעשה.

לא זו אף זו, הבקשה לתיקון לא הוגשה כדין. הטענה העובדתית של באי כוח המבקשת כי נשמטה מעיניהם הוראת סעיף 72(ב) לחוק חוזה הביטוח, המתייחס לסוגי עסקאות שהוראות חוק חוזה הביטוח לא חלות עליהן, לא נתמכה בתצהיר וגם לא צוינה העובדה כי האמור נודע להם בעקבות פנייה של באי כוח המשיבה. יצוין גם כי לבקשה לא צורף אף נוסח של בקשה לאישור תובענה ייצוגית מתוקנת.

מכל הטעמים כאמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לתיקון – להידחות. בנסיבות העניין מן הראוי כי המבקשת תשקול את אופן ניהול המשך ההליך על ידה.

יובהר כי כל האמור בהחלטה זו נקבע לכאורה ולצורך החלטה בבקשה לתיקון ואין באמור כדי להביע עמדה לגופו של עניין לעצם ה מחלוקת בדבר הזכאות להפרשי הצמדה וריבית .

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בגין הבקשה לתיקון בסך של 3,000 ₪ והן ישולמו תוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו.

ניתנה היום, ט' אלול תשפ"א, (17 אוגוסט 2021 ), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: מרינה משה
נתבע: הראל פנסיה וגמל בע"מ
שופט :
עורכי דין: