ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ד"ר ולנטינה רייכלין נגד המוסד לביטוח לאומי :

בפני: כבוד השופט אסף הראל

התובעת:
ד"ר ולנטינה רייכלין

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי

החלטה

חוות דעתה של ד"ר דורית וינברג, המומחית-יועצת רפואי ת שמונ תה על ידי בית הדין הנושאת תאריך 25.5.21 הועברה לעיון הצדדים (להלן – המומחית ו- חוות הדעת בהתאמה). לצדדים ניתנה אפשרות להגיש בקשה לאפשר להם לפנות למומחית שאלות הבהרה ובהחלטתי מיום 17.8.21 קיבלתי את בקשת התובעת, להעביר למומחית שאלותי ה. משכך מתבקשת המומח ית הנכבד ה להשיב לשאלות ההבהרה הבאות תוך 30 ימים מיום שתומצא לה החלטה זו:

באשר לקטרקט:
בעמ' 7 לחוות דעתך את מציינת:
"לגבי מידת החשיפה לקרינה – הסף הנחשב כיום ככזה העלול לגרום להיווצרות קטרקט הינו 20 מיליסוורט לשנה בממוצע ל-5 שנים. לתובעת היה דו"ח חשיפה לקרינה ל-4 חודשים בלבד לתקופה שבין 3/94 - 12/93. במידה ונחשבה כעובדת קרינה לכל אורך שנות עבודתה היה אמור להיות דיווח דוזימטרי עבורה לאורך כל השנים ... בהעדר דיווח דוזימטרי אני מבינה שלא נחשבה כעובדת קרינה, ואני יכולה להסתמך על נסיוני בלבד בקריאת דו"חות קרינה ... על פי נסיוני אורטופדים כלליים אינם מגיעים לרמות קרינה של 20 מילי סוורט לחשיפה לעין לשנה. לאור כל זאת אני בדעה כי מבחינה רפואית – הקטרקט בו לקתה התובעת מקורו בתחלואה טבעית ולא בחשיפה לקרינה תעסוקתית ".

תשומת ליבך לקביעה העובדתית שאינה במחלוקת של כבוד ביה"ד (סע' 13 לעובדות המפורטות בהחלטה מיום 13.4.21) לפיה:
"תנאי עבודתה של התובעת בצמוד למכשירי רנטגן היו כאלה שיש לראות בתובעת כמי שנחשפה לקרינה מייננת לאורך כל תקופת עבודתה בבית חולים רמב"ם. לאור העובדה כי התובעת לא הקפידה לעשות שימוש בתג קרינה במהלך עבודתה, אין להקנות משקל למסמך של המרכז למחקר גרעיני שורק שם צויין כי נתוני החשיפה של התובעת לקרינה בתקופה 3/94 – 12/93 היו אפס. לאור זאת, תנאי העבודה המפורטים בסעיף 10 לחלק ב' לתוספת השניה של תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) התשי"ד – 1954 מתקיימים בתובעת".

כמו כן תשומת לבך כי בהתאם לעובדות שאינן במחלוקת, התובעת ביצעה בכל יום 5-6 שיקופים, כל שיקוף נמשך בין מס' שניות למס' דקות – ראה סע' 18(ג-ד) לעובדות.

כן תשומת ליבך לסע' 10 לעובדות, שם נקבע כי מדי יום עבודה או מדי תורנות ביצעה התובעת שני ניתוחי מפרקי ירך וכי בעת ביצוע שיקוף של מפרקי הירך במהלך ניתוחים שכאלה, נמצא מכשיר השיקוף בגובה הפנים, באופן שפניה של התובעת נחשפים למקום שבו מתבצע השיקוף.

כמו כן תשומת ליבך לעובדה שאינה במחלוקת, לפיה התובעת עבדה בביה"ח רמב"ם מחודש 11/92 עד 11/03 ברצף (ראה סע' 4 לעובדות המפורטות בהחלטה מיום 13.4.21).

כמו כן מצ"ב מאמר (פורסם בחודש ינואר 2021):
"Intraoperative risks of radiation exposure for the surgeon and patient (Nathaniel W. Jenk ins, James M. Parrish, Even D. Sheha and Kern Singh).
תשומת ליבך לעמ' 3 במאמר (פסקה ראשונה), שם מצויין כי כמות הקרינה לשניה בביצוע שיקוף פלואורגפיה (בית חזה) הינה 0.03 מיליסוורט וכמות הקרינה לשניה בביצוע שיקוף עצמות הינה אף גבוהה יותר – 1.5 מיליס וורט.

שאלותינו בעניין זה:
באשר לדבריך דלעיל: "על פי נסיוני אורטופדים כלליים אינם מגיעים לרמות קרינה של 20 מיליסוורט לחשיפה לעין בשנה".
על מה מבוסס נסיונך הנ"ל?
מדוע קבעת שהתובעת הינה אורטופדית "כללית", זאת בעוד שלפי העובדות עבדה התובעת כאורטופדית מנתחת?
האם הבאת בחשבון בקביעותייך הנ"ל כי התובעת עבדה כאורתופדית מנתחת, כמצויין בעובדות שהועברו אליך, אשר הן אינן במחלוקת?
האם נכון שבהתאם לעובדות הנ"ל שאינן במחלוקת, היו פניה של התובעת חשופים באופן ישיר למכשיר השיקוף?
האם נכון שבהתאם לעובדות הנ"ל שאינן במחלוקת ובהתאם לכמות הקרינה לשניה בכל שיקוף כאמור לעיל במאמר הנ"ל – התובעת נחשפה לכמות אשר גבוהה בהרבה מ-20 מילי סוורט בכל שנה?
האם נכון יהיה לומר כי מדובר בכמות קרינה שעולה בהרבה על החשיפה המקסימלית המומלצת כאמור (20 מיליסוורט לשנה בממוצע ל-5 שנים)?
האם נכון יהיה אם כך לומר כי קיימת סבירות של מעל 50% כי הקרינה אליה נחשפה איפוא התובעת בפועל – עלולה לגרום להיווצרות קטרקט?

באשר לויטליגו:
בעמ' 3 לחוות דעתך את מציינת כי לא מצאת בספרות תיאור של ויטליגו בעקבות מנות קרינה נמוכות ברמה תעסוקתית.
אנא תשומת ליבך שוב לקביעה העובדתית של כבוד ביה"ד בסע' 13 לעובדות, בכל הנוגע לכך שהתובעת נחשפה לקרינה מייננת לאורך כל תקופת עבודתה בבית חולים רמב"ם, הכל כמצוטט לעיל.

כמו כן תשומת ליבך לקביעה העובדתית של כבוד ביה"ד בסע' 9 לעובדות, לפיה בעת ביצוע שיקופים היו כפות הידיים של התובעת מונחות באיזור שבו התבצע השיקוף.

כמו כן שוב תשומת ליבך כי בהתאם לעובדות בתיק, התובעת ביצעה בכל יום 5-6 שיקופים, כל שיקוף נמשך בין מס' שניות למס' דקות – ראה סע' 8(ג-ד) לעובדות.

כמו כן אנא תשומת ליבך שוב לעמ' 3 למאמר הנ"ל המצ"ב, שם מצויין כי ארגון ה-ICRP ממליץ על חשיפה מקסימלית ל-20 מיליס וורט לשנה בממוצע של 5 שנים (כפי שגם את מציינת בחוות דעתך).

שאלותינו בעניין זה:
מהן בדיוק "רמות קרינה נמוכות ברמה תעסוקתית" כפי שאת מציינת?
האם נכון שבהתאם לעובדות הנ"ל, היו כפות ידיה של התובעת חשופות באופן ישיר למכשיר השיקוף?
האם נכון יהיה לומר, אפוא, בשים לב לעובדות הנ"ל שאינן במחלוקת ובהתאם לכמות הקרינה לשניה בכל שיקוף כאמור לעיל במאמר הנ"ל – כי התובעת נחשפה לכמות גבוהה בהרבה מ-20 מילי סוורט בשנה?
האם נכון יהיה לומר כי מדובר בכמות קרינה שעולה בהרבה על החשיפה המקסימלית המומלצת כאמור (20 מיליסוורט לשנה)?
האם נכון אפוא יהיה לומר כי קיימת סבירות של מעל 50% כי הקרינה אליה נחשפה אפוא התובעת בפועל – עלולה לגרום להיווצרות ויטילגו?

המזכירות תמציא למומחית החלטה זו יחד עם ה מאמר שצורף לבקשת התובעת מיום 26.7.21.

התיק יובא לעיוני ביום 1.10.21 לשם מעקב אחר תשובות המומחית לשאלות ההבהרה .

ניתנה היום, ט' אלול תשפ"א, (17 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: ד"ר ולנטינה רייכלין
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: