ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דני חזוב נגד אמ. ג'י. אס. ספורט טרדינג בע"מ :

ל פני כבוד ה רשם הבכיר יניב ירמיהו

התובע

דני חזוב

נגד

הנתבעת
אמ. ג'י. אס. ספורט טרדינג בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה כספית בסך 9,000 ₪, שהוגשה לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן " חוק התקשורת"), בגין שליחת 9 הודעות פרסומת אל כתובת הדואר האלקטרוני של התובע.

העובדות וטענות הצדדים
1. על פי הנטען בכתב התביעה, בין התאריכים 9.3.2021-21.1.21 נשלחו לכתובת הדוא"ל של התובע 9 דברי פרסומת ע"י הנתבעת, רשת "מגה ספורט", מהכתובת [email protected], וזאת מבלי שניתנה הסכמה של התובע לקבל דברי פרסומת. ביום 21.1.2021 וביום 29.1.2021 התובע השיב לכתובת הדוא"ל וביקש להפסיק לקבל דברי פרסומת, אולם הדבר לא הועיל.

2. הנתבעת טוענת כי התובע ביצע רכישה באתר מגה ספורט ביום 2.10.2020 ובאותו המעמד אישר קבלת דברי פרסומת באמצעות סימון התיבה המיועדת לכך. בהתבסס על האישור כאמור נשלחו דברי הדואר, כשבכל הודעה מופיע שם החברה ו כן אפשרות לשלוח הודעת סירוב למשלוח דברי פרסומת נוספים באמצעות לחיצה על קישור הכולל את המילה "להסרה". הנתבעת, כך לשיטתה, מציינת כי לא קיבלה את בקשות התובע להסירו מרשימת התפוצה משבחר להשיב לדואר שהתקבל באמצעות השבה לדואר האלקטרוני תחת לחיצה על הקישור המיועד בדיוק לשם כך.

3. בכתב התשובה אישר התובע שביצע הזמנה באתר מגה ספורט ביום 2.10.2020, אך הבהיר שלא הסכים לקבלת דברי פרסומת מהנתבעת. כן הוסיף, כי לא צוינה כל כתובת דוא"ל אחרת בגוף דבר הפרסומת או קישור לכתובת כזו, וכי גם לאחר ששלח בקשות הסרה, לא קיבל הודע ת דואר חוזרת לפיה התכתובות לא התקבלו אצל הנתבעת או שכלל לא נשלחו. מכך ניתן להסיק, לשיטתו , שפניותיו התקבלו א צל הנתבעת, א ולם היא בחרה להתעלם מהן. עוד מוסיף התובע כי הקישור "להסרה" אשר מופיע בגוף דבר הדואר מוביל לדפדפן אינטרנט שאין בינו לבין הנתבעת דבר וחצי דבר ולא ניתן להסיק כי שייך לנתבעת. מכאן חשש התובע ללחוץ על 'הס רה', שמא מדובר ב דבר דואר זדוני.

דיון
4. התביעה הוגשה בשל משלוח 9 הודעות בדואר אלקטרוני בין התאריכים 21.1.2021 ועד 9.3.2021, בעוד אין מחלוקת כי התובע ביצע הזמנה מאתר האינטרנט של הנתבעת במהלך חודש אוקטובר 2020. על השאלה הראשונה המצויה במחלוקת - האם התובע נתן הסכמתו לקבלת דברי הדואר - מצאתי להשיב בחיוב. עדותו של התובע הייתה מגמתית לצרכי ההליך המשפטי, ולא מצאתי לקבלה בסוגיה זו. עדותו בכל הנוגע לשאלת הלחיצה על הקישור היא עדות סותרת שמהימנותה אינה גבוהה (כפי שיפורט בהמשך פסק הדין), ומצאתי כי הדבר משליך על יתר עדותו, לרבות ביחס לסוגיית הרישום.

צירוף משקל העדות של התובע לסמיכות מועד רכישת המוצר ומשלוח ההודעות הביאני לקבוע כי במאזן ההסתברויות התובע הסכים לקבלת דברי הדואר באמצעות סימון התיבה הרל וונטית וציון כתובת הדוא"ל שלו. למען הסר כל ספק, ייתכן שהדבר נעשה מבלי שהתובע נתן את מלוא תשומת לבו לנעשה, אולם בין אם במכוון ובין אם לאו, שוכנעתי כי התובע אישר קבלת דברי הדואר שאחרת כתובתו לא הייתה מגיעה אל רשימת התפוצה של הנתבעת .

5. השאלות הנוספ ות הדרושות הכרעה הן: האם הודעות הדואר האלקטרוני שקיבל התובע עומדות בהוראות הדין, וככל שכן האם יש ליתן משקל לכך שהתובע ביקש להסיר עצמו מרשימת הדיוור באמצעות השבה לדברי הדואר במקום לחיצה על כפתור ההסרה.

6. אשר לשאלה הראשונה, צורת ההודעה וצירוף קישור להסרה מרשימת הדיוור, סבורני כי ההודעות שנשלחו לתובע עומדות בהוראות הדין, במובן זה שדרישת תום הלב של התובע שלהתרשמותי הבין היטב את מהות הדברים, תגבר. מעיון בפסיקה עולה כי האפשרות למשלוח הודעת הסרה על ידי לחיצה על קישור שנשלח בגוף ההודעה מקיימת אחר הוראות החוק. סעיף 30א(ה)(1) לחוק התקשורת קובע את התוכן הצורני של הודעת הפרסומת:
"מפרסם המשגר דבר פרסומת בהתאם להוראות סעיף זה יציין בו את הפרטים האלה באופן בולט וברור, שאין בו כדי להטעות:
היותו דבר פרסומת; המילים "פרסומת", "בקשת תרומה" או "תעמולה", לפי העניין, יופיעו בתחילת דבר הפרסומת, ואם דבר הפרסומת משוגר באמצעות הודעה אלקטרונית – בכותרת ההודעה;
שמו של המפרסם, כתובתו ודרכי יצירת הקשר עמו;
ג) (1) זכותו של הנמען לשלוח, בכל עת, הודעת סירוב כאמור בסעיף קטן (ד), ודרך אפשרית למשלוח הודעה כאמור שהיא פשוטה וסבירה בנסיבות העניין, ואם דבר הפרסומת משוגר באמצעות הודעה אלקטרונית – כתובת תקפה של המפרסם ברשת האינטרנט לצורך מתן הודעת סירוב;"

7. החוק קובע כי המפרסם יציין בפרסום שנשלח את זכותו של מקבל דבר הפרסומת לשלוח הודעת סירוב וכן את הדרך האפשרית למשלוח ההודעה, כשהיא פשוטה וסבירה בנסיבות העניין. צירוף קישור בגוף ההודעה למערכת הגוף המפרסם לשם הסרת הנמען מקבלת דבר י דואר נוספים עונה על דרישות החוק ומאפשר למקבל דבר הדואר דרך פשוטה ביותר להסרתו מקבלת דברי הדואר. ברוח זו פסקו בתי המשפט המחוזיים ואין כל הצדקה לסטות מכך. ברע"א 2983/17 אברהם מנחם קליין נ' ידיעות אינטרנט בע"מ (27.6.17) דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על קביעת בית המשפט המחוזי אשר דחה בר"ע על קביעת בית המשפט לתביעות קטנות. באותו ההליך, בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי מענה לדוא"ל באמצעות "השב" תחת לחיצה על הקישור אינה מצביעה על סירוב לקבלת הודעות בדרך הקבועה בדין ומשכך לא ניתן להביא בחשבון הודעת סירוב זו. קביעה זו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי, ובית המשפט העליון קבע כי הסוגיה אינה סוגיה עקרונית אלא שאלה יישומית בלבד. אני מוכן להניח כי בית המשפט העליון לא הביע עמדה פוזיטיבית, אולם כאמור קביעת בית המשפט המחוזי נותרה בעינה.

עוד ר' את פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתיק רתק (ב"ש) 49131-01-16‏ ‏ יורי קושרובסקי נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (5.5.2016):

"14. אין חולק כי מקום בו הנמען מבקש לחזור בו מהסכמה שניתנה למשלוח דבר הפרסומת, קמה לו זכות לשלוח הודעת סירוב למפרסם, וכי החוק מקנה לנמען את הבחירה באשר לאופן בו תשלח הודעת הסירוב. ניתנות לנמען שתי אפשרויות לבחירתו: האחת - בכתב והשנייה - בדרך בה נשלח אליו דבר הפרסומת.
15. ביחס לדוא"ל ציין המחוקק, כי הודעת הפרסומת אשר נשלחת בדואר האלקטרוני תכלול בין היתר "..כתובת תקפה של המפרסם ברשת האינטרנט לצורך מתן הודעת סירוב". מכאן שאף ציון כתובת מייל אחר או קישור המוביל לכתובת זו, ממלאת את הוראת המחוקק, ליתן אפשרות שליחת הודעת הסירוב באופן בו נשלח דבר הפרסומת" (סעיף 30 (ה)(ג) לחוק התקשורת). נוכח כך, אין בידי לקבל את טענת המבקש, כי המשיבה הפרה את חובתה בכך שלא אפשרה מתן הודעת סירוב באמצעות מייל חוזר לאותה כתובת.
על כן, צדק אפוא בית המשפט קמא כאשר קבע, כי המשיבה קיימה את חובתה בהתאם לדין, מקום בו ציינה בהודעותיה קישור המוביל אל כתובת דוא"ל אליה ניתן לשלוח הודעת סירוב. שכן היא ציינה "כתובת תקפה של המפרסם ברשת האינטרנט", כפי שנקבע בסעיף 30(ה)(ג) לחוק התקשורת.
16. נוכח האמור אין לקבל את טענת המבקש, כי ביקש 3 פעמים באמצעות המייל להסירו מרשימת התפוצה ובקשתו לא נענתה. שכן אותה בקשה לא נשלחה באופן שצוין בהודעה באופן מפורש (לחיצה על אותו קישור) ועל כן גם לא התקבלה אצל המשיבה. אוסיף כי התעקשותו של המבקש תחת האמור לשלוח הודעת הסרה באמצעות "השב" דווקא אל כתובת הדוא"ל ממנו נשלחו דברי הפרסומת, אינה מובנת ונעדרת עיגון בחוק."

כן אפנה לפסק הדין שניתן לאחרונה בתיק רע"א 6215/20 אוריאל רז המאושר נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (21.10.20), על ידי בית המשפט העליון, אשר דחה בקשת רשות ערעור על בית המשפט המחוזי , שקבע כי מקום בו נשלחה הודעת הסירוב באמצעות השב לתיבת דואר שאינה פעילה אינה יכולה להקים סעד.

נוכח האמור, ראיתי לקבוע כי צירוף קישור הניתן לל חיצה בכדי לבקש הסרה מרשימת דיוור מקיימת אחר הוראות החוק.

8. משהשבתי בחיוב על השאלה הצורנית של הודעת הפרסום, נותר להכריע בשאלה האם יש מקום לקבוע כי תגובת התובע לדואר האלקטרוני באמצעות לחצן "השב" יכולה להיחשב כהודעת סירוב ובכך לאבחן את המקרה שלפנינו מהמקרה שאושר על ידי בית המשפט העליון.

בנסיבות הקונקרטיות של ההליך שלפניי, מצאתי להשיב על השאלה בשלילה ולא לקבל את הודעות הסירוב של התובע לתיבת הדואר שלא הוכחה כמנ וטרת וליתר דיוק – מועדי הניטור. סעיף 30א(ד)(1) לחוק התקשורת מאפשר למקבל דבר הדואר לבחור האם הודעת הסירוב תינתן בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, דהיינו משלוח דואר אלקטרוני, מסרון או הדרך שהפרסום נשלח. המפרסם צריך לקבוע את אופן ההסרה בכל אחת מהדרכים שנקבעו, אולם על מקבל דבר הדואר לילך באותו המתווה שנקבע, ולא לקבוע למפרסם את המתווה המתאים לו בדרך ההסרה שנבחרה. המשמעות היא, לטעמי, שאם המפרסם קבע דוא"ל ספציפי למשלוח הודעת הסירוב, שאינו הדוא"ל ממנו נשלחה ההודעה, ומקבל דבר הדואר בחר שלא לילך בדרך זו אלא בדרך שונה, לא ניתן יהא להחשיב את הודעתו כסירוב לקבלת דבר דואר לצורך החוק.

ודוק, חוק התקשורת מחייב לקבוע את אופן ההסרה בכל אחת מהדרכים המתאימות (כתב, דוא"ל, מסרון וכיוצ"ב) אך אינו מחייב את המפרסם לקבל את הודעת הסירוב ככל שמקבל דבר הפרסומת בחר לקבוע לו אופן הסרה שונה.

9. לשם הדוגמה, מצב בו מקבל דבר הפרסום מקבל מסרון המציין כי לשם ההסרה יש להשיב עם המילה "הסר" ומקבל דבר הפרסום שולח את הודעתו לטלפון נייד אחר של המפרסם, או משיב הודעה שונה מהמילה שהתבקשה, איני סבור כי יהא מקום לקבוע כי יש להרתיע את המפרסם ולחייבו בפיצויים. דומה הדבר למשלוח פקס למספר אחר של המפרסם מזה שהתבקש , או משלוח דואר לכתובת שונה של המפרסם ככל שיש לו מספר כתובות.

הוא הדין למצב בו הפרסום נשלח בדוא"ל ומקבל דבר הפרסום בוחר לשלוח את הודעת הסירוב לדוא"ל אחר של המפרסם שלא נועד לשם כך. אין הבדל ממשי לטעמי בין משלוח דוא"ל לגורם מוכר בחברה שאין זה מתפקידו לטפל בתפוצת הודעות ולאחר מכן העלאת טענה כי ככל שדרישת ההסרה לא טופלה הרי שהמפרסם חב בפיצוי. וככל שזהו המצב, אין נפקא מינה אם מקבל דבר הדואר בוחר להשיב להודעת הדואר, למרות שהוא מודע לכך שהמפרסם קבע קישור המיועד בדיוק לשם כך.

תכלית החקיקה היא הרתעת המפרסם. אין מקום להרתיע ולחייב בפיצוי מפרסם שהעמיד את כלל הדרכים הקבועות בדין להסרה, אולם מקבל דבר הדואר בחר לשלוח הודעת הסירוב באופן שונה.

10. הסיבה שבעטיה התובע בחר, לטענתו, שלא ללחוץ על הקישור 'להסרה' היא חשש מווירוסים או מתוכנות רוגלה , כפי שציין בכתב התשובה ובדיון. אלא, שעדות זו נסתרה על ידי התובע עצמו, ונדמה כי מדובר בעדות מגמתית שכל כולה באה על מנת להוכיח את עילת תביעתו. זאת מהטעם שפשיטא, התובע לחץ אף לחץ על הקישור שבהודעה, הופנה לדף אינטרנט אחר אך לא המשיך בהליך ההסרה. עצם הלחיצה על הקישור עומדת בסתירה מוחלטת לטענה כי התובע חשש מלחיצה על הקישור שצורף בגוף ההודעה, ובכך האבחנה מפסקי הדין שהתובע בעצמו אזכר.

ההסבר שניתן על ידי התובע לכך שלא המשיך בהליך ההסרה הוא שההפניה מובילה לכתובת אחרת, של inforumail.com ו מדובר במקור שאינו יודע לו. אף גרסה זו היא מגמתית, נועדה לשרת את ההליך המשפטי בלבד, ולא מצאתי ליתן בה אמון. זאת, מהטעם הפשוט שבהודעת הפרסום של הנתבעת צוין מפורשות שמערכת Inforumobile היא "מערכת רב ערוצית לקשר עם הלקוח". הקישור הוא ממקור מהימן אף על התובע, צוין בהודעת הפרסום, ו לטעמי הסיבה שבעטיה התובע לא המשיך בהליך ההסרה היא שהמשך ההליך לא הייתה משרתת אותו בהליך המשפטי.

11. מקום בו מדובר בתובע מיומן, שאף הפנה להליך אחר נוסף שניהל בגין אותה עילה מושא תביעתו דכאן, ראוי לשקול את סוגיית תום הלב אל מול תכלית חוק התקשורת.

העובדה כי המפרסם הוא גוף גדול בעל שם, עם סיומת אינטרנט מוכרת בדואר הנשלח כך שהסיכוי לכך שמפרסם המבקש לפגוע במקבל דבר הדואר הוא שולי אם בכלל ; העובדה כי התובע סמך על הנתבעת בעבר ורכש ממנה בעצמו מוצר/ים; העובדה כי הנתבעת העמידה בפני התובע את כלל הדרכים להסרתו מהרישום ("אנחנו חברה מאוד מוכרת וידועה, מי שרוצה לפנות אלינו יש מגוון דרכים לפנות, אם זה בטלפון או בכתב, ויש באתר שלנו מסך של פניות, אפשר לרשום שם פרטים וזה מגיע אלינו אנחנו מטפלים, יש אפשרות לפנות בפייס, באינסטגרם, המייל שיש שם זה מייל שנשלח לא לשלוח הודעות כאלה של ביטול, האפשרות להסירה אצלנו פשוטה בלחיצה על אישור", עמ' 2 לפרוטוקול) אך התובע בחר לבקש ההסרה דווקא בדרך שלא התבקשה; העובדה שבפועל התובע לחץ על הקישור שבהודעה ו בחר שלא להמשיך בהליך ההסרה ללא כל סיבה מובנת - מובילות לכך שאין מקום לקבוע כי יש לפצות את התובע. יתרה מכך, לא מובן מדוע, ככל שאכן מדובר בחשש ממשי, לא פעל התובע בהתאם לאחת הדרכים האחרות שכן נקבעו על ידי הנתבעת.

12. שיקול תום הלב גובר במקרה זה והוא מטה את הכף לדחיית טענות התובע. לא מצאתי כי התובע פעל בתום לב, אלא ביקש לבטל את הרישום דווקא בדרך ספציפית, ביודעו כי הנתבעת קבעה דרכים אחרות המותרות בדין.

13. בנסיבות התביעה שלפניי אפוא התביעה נדחית. לא מצאתי כי יש מקום לשקול שיקולי הרתעה מקום בו הנתבעת מילאה אחר הוראות הדין וסיפקה את כלל הדרכים להסרה מרשימת התפוצה. הפגם היחיד של הנתבעת, ולטעמי הוא שולי בנסיבות תיק זה וממילא איני סבור כי הוא מחויב בחוק התקשורת, הוא שראוי היה להוסיף בדבר הדואר כי לא ניתן להשיב לדבר הדואר מקום בו מדובר בדואר המנוטר בתדירות נמוכה, אם בכלל. מטעם זה, חרף העובדה שראוי היה לחייב את התובע בהוצאות, הרבה לפנים משורת הדין לא ייעשה כן.

ניתן לבקש רשות לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז (לוד) תוך 15 יום.

ניתן היום, ט' אלול תשפ"א, 17 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דני חזוב
נתבע: אמ. ג'י. אס. ספורט טרדינג בע"מ
שופט :
עורכי דין: