ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רינת רגינה ברדה נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט תומר סילורה
נציג ציבור (עובדים) מר אמיר אופיר
נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים הופר

התובעת
רינת רגינה ברדה
ע"י ב"כ: עו"ד טל ישועה
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד נועם בן שלום

פסק דין

עניינו של הליך זה בזכאות התובעת לגימלת שמירת הריון לתקופה שמיום 10.3.2019 עד מועד הלידה ביום 17.8.2019, וכן, האם במהלך תקופה זו, התקיימו תנאי סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן:" החוק").

רקע כללי

1. ביום 17.4.2019 הגישה התובעת תביעה לגימלת שמירת הריון.

2. ביום 7.7.2019 נשלח לתובעת מכתב מטעם הנתבע, בזו הלשון:

"א. הננו להודיעך כי תביעתך מ-17.04.2019 לגימלה לשמירת הריון נדחתה.

ב. רופא מומחה לנשים וגניקולוגיה שבחן את האישורים הרפואיים שהמצאת מצא כי אין הצדקה לשמירת הריון.

החלטת הרופא ניתנה בכפוף לאמור בתקנה 5 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (גימלה לשמירת הריון), התשנ"א – 1991:

"רופא שהסמיך לכך המוסד, רשאי לדרוש הבהרות ופרטים בכל עניין הקשור באישור רפואי... ולחוות דעתו בדבר הצורך בשמירת הריון ותקופתה..

לידיעתך אם ימצאו בידך מסמכים רפואיים המעידים על שינוי במצבך הרפואי הינך רשאית להגישם תוך שנה ממועד מכתב זה."

3. לאור דחיית תביעתה לתשלום גמלת שמירת הריון הגישה התובעת לבית הדין ביום 18.7.2019 תביעה על החלטת הנתבע כאמור.

4. ביום 23.9.2019 הגיש הנתבע את כתב הגנתו.

5. הפלוגתאות שנקבעו בתיק הן כדלקמן: "התיק יועבר להוכחות בשאלה האם כדין דחה הנתבע תביעת התובעת לשמירת הריון רפואית ותעסוקתית" (החלטת השופטת יפית מזרחי – לוי מיום 7.11.19).

6. דיון הוכחות התקיים בפנינו ביום 25.1.2021. במהלך דיון זה, העידה התובעת וכן, מר משה אוזן (להלן: "מר אוזן"), עד מטעמה.

הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

טענות הצדדים

טענות התובעת

7. התובעת ילידת 1994, אשר הייתה בהריונה הראשון. לאור מצבה הרפואי, נבדקה התובעת אצל מספר רב של רופאים, בין היתר – על ידי רופא משפחה, רופא - אורתופד, רופא נשים ורופא תעסוקה, אשר קבעו והמליצו לתובעת על שמירת הריון.

8. בהתאם להמלצות הרופאים כאמור ובהמלצת ד"ר חיים כהן, מומחה ברפואה תעסוקתית, אשר קבע וסיכם את הדברים הבאים - "כעת בשבוע 29 להריון ראשון. לדבריה, אינה עובדת מיום 10/3/2019 עפ"י המלצה של רופא נשים. "רופא נשים הוציא אותי לשמירת הריון". במכתב הפניה מרופאת המשפחה מתאריך 19/06/2019 רשום: "בשמירת הריון לפי המלצת אורתופד/נשים". מתלוננת על כאבי גב תחתון מאז שנחבלה בתאונת דרכים בדרך מן העבודה הביתה בתאריך 14/03/2017. בבדיקות CT בלטי דיסק קלים L4-L5, L5-S1. ועדה רפואית לנפגעי עבודה מתאריך 01/04/2019 קבעה לה נכות מעבודה בשיעור 5% בגין פיברומיאלגיה. סיכום: אינה כשירה לעבודתה הנ"ל עד תום ההיריון." (סעיף 3 לכתב התביעה).

9. ביום 7.7.2019 התקבלה החלטת הנתבע הדוחה את בקשת התובעת לקבלת גימלת שמירת הריון.

10. לטענת התובעת, היא זכאית לגימלת שמירת הריון הן לפי סעיף 58 (1) לחוק והן לפי סעיף 58 (2) לחוק באופן מלא וזאת לאור החמרת מצבה הרפואי כתוצאה מההיריון.

11. לטענת התובעת, לפני התאונה היא עבדה, אך בשל מצבה הרפואי בהריון היא לא שבה לעבודתה. "התובעת גרה בכפר יונה, בין יתר הסיבות אינה מסוגלת במצב להגיע למקום העבודה (כשעה וחצי נסיעה) בעבודה התובעת נמצאת בנסיעות רבות ובתוך חניונים בטיפול רכבים, במוסכים... במצבה זה הרופא לא אישר לה לעבוד. ומיותר לציין את הסיכון לבריאות העובר והאם בחשיפה ממושכת לגז מכוניות, דלקים, שמנים וכו'." (סעיף 5 לכתב התביעה).

12. עוד מציינת התובעת כי לא נמצא לה תפקיד אחר (סעיף 6 לכתב התביעה).

13. לאור כל האמור, מתבקש בית הדין לקבוע כי התובעת אכן זכאית לגימלת שמירת הריון.

טענות הנתבע

14. לטענת הנתבע, התובעת הגישה ביום 17.4.2019 טופס תביעה לגימלת שמירת הריון בצירוף אישור רפואי מאת רופא מטפל בעניין "כאב גב כרוניים..". לפיכך, טוען הנתבע, כי "מדובר בכאבי גב כרוניים אשר אינם נובעים מההיריון ואינם מסכנים את התובעת "בשל היותה בהריון או את עוברה" כאמור בלשון החוק." (סעיף 5 לכתב ההגנה).

15. לטענת הנתבע, סוג העבודה ו/או אופי ביצוע העבודה אותו נדרשה התובעת לבצע לא סיכן את בריאותה (לאור מצבה הרפואי הנובע מההיריון). התובעת עבדה בדלפק בחברת להשכרת רכב ולא כמכונאית רכב.

16. בנסיבות העניין ולאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

דיון והכרעה

17. התנאים לזכאות לשמירת היריון נקבעו בהוראת סעיף 58 לחוק באופן הבא:

"מבוטחת" - עובדת או עובדת עצמאית, המבוטחת לפי פרק י"א ומתקיימות בה הוראות סעיף 50, ולענין זה היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת ההריון".

בהמשך מגדיר הסעיף את המונח "שמירת היריון" באופן הבא–

"היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה:

(1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב;
(2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה".
18. מלשון החוק עולה כי הזכאות לגמלת שמירת היריון תלויה בשאלה אם היעדרות המבוטחת מהעבודה קשורה בקשר סיבתי עם הצורך בשמירת היריון. המצב הרפואי הנדרש, יכול ולא ינבע מההיריון, אך ככל שלהיריון השפעה על מצבה הרפואי של האישה, בין אם ביצירתו ובין אם בהחמרתו, בא הדבר בגדר הוראת סעיף 58(1) לחוק ( עב"ל (ארצי) 1250/02 המוסד לביטוח לאומי – קדוש [פורסם בנבו] (22.6.04); עב"ל 1087/04 המוסד לביטוח לאומי – יוקר [פורסם בנבו] (2.3.05)). עוד נקבע כי די בסיכון רפואי להחמרת מצבה הרפואי של היולדת לרבות החמרת כאבים כדי לעמוד בדרישות סעיף 58 לחוק (ראו- בל 2309/09 חיה אברג'יל- המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו], (ניתן ביום 298.10.10)).

19. עוד נציין, כי ההלכה הפסוקה הכירה במקרים בהם ללא שמירת ההיריון תתפתח החמרה במצב המבוטחת למרות שלא מדובר בסיכון חיים. בעניין עב"ל 20714-08-13 המוסד לביטוח לאומי - כתב (פורסם בנבו, 5.10.14), קבע בית הדין הארצי כי יש להכיר בכאבי גב של יולדת שהועסקה כפקידה, כמזכים בשמירת היריון למרות שלא היה בהם כדי לסכן חיים אולם, הובהר כי לולא שמירת ההיריון תיגרם החמרה בכאבי הגב מהם סבלה המבוטחת.

20. בעב"ל (ארצי) 28211-10-18 ברוך - המוסד לביטוח לאומי (מיום 26.11.2019) נקבע כי: " תכלית גמלת שמירת ההיריון כפי שנקבע בפסיקתנו, היא לאפשר ליולדת להפסיק את עבודתה בגין מצב המסכן אותה או את העובר, ולקבל על כך גמלה מחליפת הכנסה כך שהכנסתה לא תיפגע" (ראו עב"ל 180/98 המוסד לביטוח לאומי – רווח, מיום 01.01.04; עב"ל 746/08 המוסד לביטוח לאומי – סאיג-אבוקסיס (מיום 15.12.09); עב"ל 75/10 חכים – המוסד לביטוח לאומי, מיום 02.02.2011).

21. בעב"ל 36253-10-11 המוסד לביטוח לאומי – קסטיאל (מיום 12.12.2012) עמד בית הדין הארצי על-כך "...שכאשר מבוטחת טוענת לזכאותה לגמלת שמירת הריון, עליה להוכיח שני רכיבים באשר למצבה הבריאותי: ראשית, שמדובר במצב רפואי הנובע מההיריון, ושנית, שאותו מצב רפואי מסכן אותה או את עוברה. טענה זו הינה מטבע הדברים טענה שברפואה, ולכן מוטל על המבוטחת להמציא אישור רפואי בכתב למוסד לביטוח לאומי, על מנת לבסס טענה זו."

22. ובמעבר למקרה שלפנינו, ניתן את דעתנו תחילה לסעיף 58 (1) לחוק. בהתאם ללשון הוראות סעיף זה לחוק, אנו נדרשים לתת את התייחסותנו לסוגיה הבאה - האם התובעת, לאור מצבה הרפואי הנובע מההיריון והמסכן אותה ואת העובר, בכפוף לאישור רפואי, זכאית התובעת לשמירת הריון – להעדר מהעבודה בתקופת ההיריון החל מיום 10.3.2019 ועד ליום 17.8.2019.

23. מעיון מעמיק במסמכים הרפואיים שהובאו בפנינו בהליך זה, אנו למדים כי ביום 19.6.2019, הופנתה התובעת על ידי רופאת המשפחה, ד"ר מנועלה סורנה רייכמן, לרופא תעסוקה וזאת לצורך "דיון/ תוכנית טיפולית רופא תעסוקה" תוך שהיא קובעת כי "תלונות נוכחיות בשמירת הריון לפי המלצת אורטופד/ נשים". קביעה זו באה בהתאם להמלצת רופא אורטופד, ד"ר משה בנאין, מיום 10.4.2019 אשר קבע כי הוא "ממליץ עם שמירת הריון" (נספח א' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת).

24. ביום 25.6.2019 נבדקה התובעת על ידי ד"ר גבי הרן, רופא נשים, אשר קבע כי יש לאשר לתובעת שמירת הריון לאור מצבה הרפואי, שכן לטענתו התובעת "סובלת מצירים משבוע 24, לא מסוגלת לעבוד כלל.... בבדיקת אורטופד צוין גם בלט דיסק – עם צורך בשמירת הריון לאור הכאבים" (נספח א' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת).

25. בהתאם לאמור, ביום 25.6.2019 נבדקה התובעת על ידי ד"ר חיים כהן, מומחה ברפואה תעסוקתית, אשר קבע כי התובעת "אינה כשירה לעבודתה הנ"ל עד תום ההריון" תוך שהוא מסתמך על טענת התובעת כי "לדבריה, אינה עובדת מיום 10.3.2019 עפ"י המלצה של רופא נשים. "רופא נשים הוציא אותי לשמירת הריון". במכתב הפניה מרופאת המשפחה מתאריך 19.6.2019 רשום: "בשמירת הריון לפי המלצת אורתופד/נשים". מתלוננת על כאבי גב תחתון מאז שנחבלה בתאונת דרכים בדרך מן העבודה הביתה בתאריך 14/03/2017. בבדיקות CT בלטי דיסק קלים L4-L5, L5-S1. ועדה רפואית לנפגעי עבודה מתאריך 01/04/2019 קבעה לה נכות מעבודה בשיעור 5% בגין פיברומיאלגיה." (נספח א' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת).

26. בסיכומיו טען הנתבע כי "התובעת לא זכאית לגמלה לפי סעיף 58 (1) מכיוון שהגישה את התביעה למוסד עם אישור רופא לסעיף 58 (2)לחוק." (סעיף 5 לסיכומי הנתבע).

27. עיון בכתב התביעה מעלה כי ד"ר גבי הרן, החתום על טופס שהוגש לנתבע "אישור רפואי לעניין המשך גמלה לשמירת הריון", בחר לסמן את המשבצת המתייחסת לסעיף 58 (2) לחוק ולא את המשבצת המתייחסת לסעיף 58 (1) לחוק, כך שתביעתה של התובעת לנתבע מתייחסת רק לסעיף 58 (2) כטענת הנתבע.

28. לאור קביעתנו זו, על פיה התובעת בתביעתה לקבלת גמלה לשמירת הריון התבססה על סעיף 58 (2) - בלבד, אין אנו נדרשים לדון האם התובעת עומדת בדרישות סעיף 58 (1) לחוק.

29. על כן, ניתן את דעתנו רק לסעיף 58 (2).

30. בהתאם ללשון הוראות סעיף זה לחוק, אנו נדרשים תחילה לתת את דעתנו - האם סוג העבודה של התובעת, מקום ביצוע עבודתה או אופן ביצוע עבודתה, סיכנו את התובעת בשל היותה בהריון, או את עוברה. בשלב השני נבחן – האם האישור הרפואי שהוגש בהליך זה, קרי "טופס סיכום בדיקה רפואית" עליו חתום ד"ר חיים כהן, עונה לדרישות הוראות סעיף 58(2) לחוק ובשלב השלישי נבחן – האם לא נמצאה לתובעת עבודה חלופית מתאימה על ידי מעסיקה -חברת אלדן אחזקות בע"מ (להלן: "חברת אלדן" ו/או "מעסיקה").

31. בתצהירה טענה התובעת כי במסגרת תפקידה כאחראית נציגות מטעם חברת אלדן בחברת אורקל, היא נדרשת לתת שירות לרכבי חברת אורקל הנמצאים בחניון סגור בקומה מינוס שתיים. לכן, במקום בו ביצעה את עבודתה הייתה חשופה, מידי יום, לגז המכוניות למשך זמן רב.

בעדותה העידה כך –

"עו"ד בן שלום: את אומרת שאת נמצאת, את כותבת בתצהיר בסעיף 4 שאורקל נמצאים בחניון סגור בקומה מינוס שתיים.
ת: נכון.
ש: זה להיות חשופה לגז מכוניות, להרבה זמן. לכמה זמן?
ת: לכמה זמן שאני צריכה להיות שם.
ש: כמה שעות בערך?
ת: זה רוב היום שלי, אז אני אסביר לך מה.
ש: כמה? בערך, גס? בערך שעות, כמה?
ת: אני לא יודעת להגיד לך שעות מדויקות, אבל אני יודעת להגיד לך שאני לוקחת משם רכבים, מעבירה אותם למוסכים, חוזרת לשם מחנה רכבים, לוקחת רכבים אחרים. אני לא יודעת להגיד בכמה זמן מסוים אני בחניון עצמו.
ש: כמה זמן בערך את נמצאת בחניון סגור בקומה מינוס שתיים עם העשן?
ת: יש מעל 4 שעות ביום.
ש: הבנתי, מעל 4 שעות. אבל את אומרת שאת 80% מהזמן נמצאת בנהיגה?
ת: נכון, בנהיגה, בגלל זה אני לא יודעת להגיד. אתה רוצה לקבל תשובות, אבל אני לא יכולה לתת לך את התשובות שאתה רוצה. אני לא יכולה להגיד לך זמן מדויק שאני בחניון ביום מסוים, ויום אחר אני יכולה להיות שם יותר שעות, ופעם אני יכולה להיות שם פחות שעות, זה תלוי מה קורה איתי באותו יום.
ש: אז רגע, אם למשל את טוענת עכשיו שכל הזמן את נמצאת בנסיעה על ההגה, ת: נסיעות בחניונים.
ש: בנסיעה.
ת: נכון, ומוסכים.
ש: אז איך זה קשור לגז מכוניות? לדלקים? לשמנים?
ת: כי אני כל היום עוברת ממוסך למוסך, מחניון לחניון. זה, אני לא אאפשר למצב הזה לסכן את הבריאות שלי או של העובר שלי. כרגע הוא ילד, הוא לא עובר כבר, אז אני מדברת עליו כבר בתור תינוק. ואם אני נמצאת בקומה מינוס שתיים או במוסך כל היום, אז זה הרבה חשיפה לגז. (עמ' 13 לפ' ש' מס' 1-27)
32. כמו כן טענה התובעת , כי לאור אופי ביצוע עבודתה כאחראית על 96 רכבי השכרה של אלדן בחברת אורקל, היא נדרשה, לעיתים קרובות, " להחליף צמיגים/גלגלים, מנורות, חילוץ רכבים שנתקעו ע"י כבלים ועוד." (סעיף 6 לסיכומי התובעת וכן סעיף 6 לתצהיר התובעת ). על כן, טענה כי מדובר בעבודה המסכנת אותה ואת עוברה.

על כך, העידה התובעת בחקירתה הנגדית –

"ש: את אומרת שאת מגיעה לעבודה,
ת: נכון. אני מגיעה לעבודה, אני מקבלת סמסים או מיילים מקצין הבטיחות של החברה עצמה. הוא אומר לי מה צריך לעשות כל יום. הוא אומר לי למשל 'בן אדם ככה וככה, יש לו טיפול לרכב, תיקחי את האוטו למוסך'. 'ללקוח מספר רכב ככה וככה, צריך להחליף צמיגים', 'ללקוח מספר רכב ככה וככה צריך להחליף מנורות'. זה סידור העבודה שלי."
(עמ' 7 לפי ש' 17-22)

ובהמשך החקירה הנגדית העידה התובעת, בהקשר זה, כך –

"ש: תני לנו סדר יום.
ת: אני קודם כל מתחילה את היום שלי בסניף הוד השרון. מגיעה לשם, מקבלת תיק עבודה, פותחת מחשב של אלדן. כי המחשבים של אלדן זה לא המחשבים של אורקל, פשוט זו לא אותה מערכת. אז אני פותחת את המערכת של אלדן, רואה לאיפה אני צריכה להוציא הזמנות למוסכים, כי אני לא יכולה להוציא את זה על אורקל, כי הם לא מתפעלים את הרבים, הם לא משלמים למוסכים, אלדן משלמת למוסכים. מוציאה את כל ההזמנות, את כל המסמכים, את הכול. הולכת לאורקל בפתח תקווה, לוקחת מפתחות מקצין הרכב. יורדת למטה לחניון, מתחילה להניע רכבים. מניעה את הרכבים בשביל לראות את התפעול שלהם - לראות שאין לי רכב שהוא לא מניע, אם יש לי רכב שיש לו פנצ'ר, אם יש לי רכב שאין לו מנורה. בודקת רכבים, אם זה ביקורות חורף, קיץ, הכול עם קצין הבטיחות כמובן, ששאלת אותי דרך אגב על ההסמכה. שהוא המוסמך ואני צריכה לעשות את כל השאר. אז ככה מגיעה וככה פותחת את היום שלי. אם הוא צריך שאני אקח רכב למוסך, אני לוקחת את הרכב למוסך. הוא צריך שאני אקח את הרכב לפנצ'ריה, אני לוקחת את הרכב לפנצ'ריה. הוא צריך שאני אחליף לו מגבים, אני אחליף לו מגבים." (עמ' 14 לפ' ש' 29-33, עמ' 15 לפ ' ש' 1-10).
33. יוער, כי עד התובעת, מר משה אוזן, תמך בעדותו בנוגע לאופי התפקיד של התובעת (עמ' 16 לפ' משורה 16 ואילך).

34. לעניין אישור רפואי בכתב, התובעת הציגה בכתב התביעה מסמך רפואי החתום על ידי ד"ר חיים כהן, רופא תעסוקתי אשר קבע כי התובעת "אינה כשירה לעבודתה הנ"ל עד תום ההיריון" (סעיף 11 לסיכומי התובעת). אישור רפואי זה, הוצג בפני הנתבע בעת הגשת התביעה לתשלום גמלת שמירת הריון.

35. לאור עדותה של התובעת (שהייתה מהימנה על בית הדין) הן על אופי עבודתה בחברת אלדן והן על סביבת עבודתה, כפי שהוצג לעיל וכן בהינתן כי התובעת הציגה אישור רפואי בכתב מרופא תעסוקתי, כנדרש בהוראות סעיף 58 (2) לחוק, אנו קובעים כי אופי עבודתה ותנאי עבודתה הפיזיים של התובעת סיכנו את התובעת בשל הריונה.

36. באשר לשאלה הנוספת - האם לא נמצאה לתובעת עבודה חלופית מתאימה על ידי מעסיקה, ניתן את דעתנו המנומקת.

37. מעיון בטופס תביעה לגמלת שמירת הריון אותו הגישה התובעת לנתבע עולה, כי התובעת העבירה את הטופס למעסיקה, חברת אלדן, לטובת מילוי הסעיף שכותרתו " למילוי ע"י המעסיק – רק לאחר הפסקת העבודה", אך נמנעה מלצרף לטופס זה, אישור מעסיק - מכתב מפורט מהמעסיק לגבי אופי עבודתה ואישורו על כך שלא נמצאה לה עבודה חלופית, וכן, לא סיפקה הסבר מניח את הדעת מדוע נמנעה מלהמציא מכתב זה לנתבע (סעיף 3 לכתב התביעה).

38. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מעדותה של התובעת, שטענה כי לא נעשה ניסיון אמיתי וכנה מצד חברת אלדן למצוא לה תפקיד חלופי. גרסתה זו מקבלת חיזוק במכבתו של ד"ר חיים כהן אשר מציין במכתבו מיום 25.6.19, כי " לדבריה המעסיק הבהיר לה שאין לו עבודה חלופית עבורה". מדובר במסמך רפואי שנכתב בזמן אמת ובית הדין נותן לו משקל ראייתי.

39. מעדותה של התובעת עולה, כי הוצא לה תפקיד חלופי בסניף חברת אלדן בנתניה, אך עקב פנייתו של מנהלה הישיר, דאז, מר אוזן, אשר טען בפניה כי " אנחנו לא יכולים לשלוח מישהו אחר במקומך. זו העבודה שלך, אנחנו לא יכולים כאילו שאת תשבי לנו על תקן מסוים ומישהו אחר יעשה את העבודה שלך." (עמ' 12 לפי ש' 2-4) לא המשיכה בתפקיד זה בסניף חברת אלדן בנתניה. כך, שהלכה למעשה - לא באמת הוצע לה תפקיד חלופי.

40. עוד עולה מעדותה של התובעת כפי שהובאה בפני בית הדין, כי חברת אלדן לא הסכימה להעסיקה בתפקיד אחר פרט לתפקיד אותו ביצעה ערב הריונה. על כך, העידה התובעת בחקירת הנגדית –

"ש: אלדן לא הסכימו להעסיק אותך? זה מה שאת אומרת?
ת: מה זאת אומרת שלא הסכימו להעסיק אותי? הם אמרו לי שזה התפקיד שלי, שהם לא יכולים שאני לא אעשה את התפקיד שלי."
(עמ' 12 לפ' ש' 16-18)

41. מנגד טען מר אוזן, מנהלה הישר, דאז, בחקירתו הנגדית כי הוא אינו זוכר אם התובעת פנתה אליו בבקשה לתפקיד חלופי (עמ' 18 לפ' ש' 18) , אך טען כי חברת אלדן נוהגת בגמישות עם עובדיה וכן מנסה לסייע להם במציאת תפקידים חלופים כאשר הם עומדים בפני מגבלה המונעת מהם לבצע את תפקידם בפועל.

על כך, העיד מר אוזן בחקירתו הנגדית -

"ש: ואם למשל נגיד לבן אדם, יש לו איזושהי מגבלה כנציג של חברת אלדן. זאת אומרת וצריך למצוא לו לאיזושהי תקופה, איזושהי, הרי אלדן זאת חברה מאוד מאוד גדולה וצריך למצוא לו נגיד איזו עבודה תחליפית יותר ידידותית. מה אתם עושים? אתם תאפשרו לו את זה?
ת: למה לא?
ש: אני לא שומע.
ת: אני אומר כן."
(עמ' 18 לפ' ש' 9-15)

42. לאחר ששקלנו בכובד ראש את טענות הצדדים בנושא "התפקיד החלופי" ולנוכח טענות התובעת שהובאו בפני בית הדין על כך שלא הוצע לה תפקיד חלופי (טענה שמקבלת חיזוק במסמך הרפואי של ד"ר חיים כהן מיום 25.6.19) ולאור עדותו של מר אוז ן אשר טען כי הוא אינו זו כר אם הוצא לתובעת, תפקיד חלופי, אין לנו אלא לקבל את טענת התובעת ולקבוע כי במקרה דנן חברת אלדן לא פעלה למציאת תפקיד חלופי עבור התובעת ועל כן יש לראות בתובעת כמי שעמדה בהוראות סעיף 58 (2) לחוק - כזכאית לגמלת שמירת הריון.

סוף דבר:

43. התביעה מתקבלת.

44. הנתבע ישא בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ שישולם בתוך 30 ימים מהיום .

זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט' אלול תשפ"א, (17 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור עובדים
מר אמיר אופיר

תומר סילורה - שופט

נציג ציבור מעסיקים
מר חיים הופר


מעורבים
תובע: רינת רגינה ברדה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: