ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין DAWIT TEKLEHAIMANUT נגד קרייף מארק :

17 אוגוסט 2021
לפני: כבוד השופט אלעד שביון

התובע:
DAWIT TEKLEHAIMANUT
ע"י ב"כ עו"ד דניאל ועקנין
-
הנתבעים:
1. קרייף מארק
ע"י ב"כ עו"ד נטלי אבני
2. משה אביר

החלטה

בפניי בקשה לפסלות שופט.

רקע כללי ועיקר טענות הצדדים:
בתאריך 10.3.21 התקיים דיון קדם משפט במסגרתו עתר הנתבע 2 כי ביה"ד יפסול את עצמו מלדון בתיק מאחר וביה"ד לא מאזין לטענותיו ולא מתייחס בהחלטות שלו לטענותיו. הנתבע 2 ציין, כי במסגרת תיק ס"ע 34551-05-16 ביה"ד "הביא טענות משלו בפסק הדין שאף אחד לא טען אותן ומבסס עליהן את פסק הדין שלו" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 34-35) וכי נתן ייעוץ משפטי באותו הליך (החלטה בדבר תיקון כתב התביעה). עוד ציין הנתבע 2, כי באותו הליך ביה"ד קבע קביעות שלא נטענו בסיכומים והתעלם בכוונה מטענות שהעלה הנתבע 2 בסיכומיו (הסיכומים הוגשו לתיק ביה"ד). לדבריו, כל הטענות שנכתבו בפסק הדין מסעיפים 15-16 אין להן זכר בסיכומים וכאשר ביה"ד הגיע למסקנה עובדתית או משפטית מבלי שאף אחד טען לגביה בשום שלב, לא ניתנת לנתבע 2 הזדמנות להתגונן ולנסות לשכנע שהמסקנה שגויה. הנתבע 2 הוסיף, כי ביה"ד סילף את מה שהיה רשום בהסכם הפשרה. לטענת הנתבע 2 לא ניתן היה להגיש ערעור על פסק הדין "כי אלו טענות שבית הדין אוטם את אוזניו ולא מתייחס למה שאני כותב ..." (עמ' 4, שורות 12-13).

התובע התנגד לבקשת הפסלות וציין, כי ככל שהנתבע 2 לא היה מרוצה מתוצאות ההליך האחר הוא יכול היה להגיש ערעור וכי "אני והתובע כאן אינו שק החבטות ואינו צריך לשבת ולהמתין לגיבוב הטענות בעיקר מביכות, מעולם לא שמעתי התנסחות כ"כ פוגענית כלפי בית הדין ואני מקווה שגם תהיה הפעם האחרונה" (עמ' 4, ש' 23-24).

הנתבע 2 השיב, כי לא היה מדובר בהחלטות שגויות ולכן אי אפשר היה להגיש עליהן ערעור. לטענתו, ביה"ד במכוון ובמפתיע התעלם מהטענות שלו.

בהמשך הגיש הנתבע 2 בקשה לתיקון פרוטוקול ובקשה להשלים טענות לפסלות שופט.

הנתבע 1 לא התייצב לדיון וביום 27.8.21 לאחר שנמסרה הודעה כי הוא מיוצג ע"י עו"ד נטלי אבני, הוא ציין, כי הוא אינו מצטרף לבקשת הנתבע 2 לפסילת השופט; מכייוון שהוא לא היה מודע לקיומו של הדיון הוא לא השתתף בו ואין לו כל עמדה בנוגע לבקשה לתיקון פרוטוקול ; לגבי הבקשה להשלמת טענות הרי שהנתבע 1 בעצמו ביקש לאפשר לו להגיש כתב הגנה שכן כתב ההגנה המצוי בתיק לא נכתב על ידו ומהווה אינטרפטציה של דברים שנאמרו ע"י הנתבע 1 לנתבע 2 ולראיה הנתבע 1 אף לא היה מודע לכך שכתב הגנה זה או אחר הוגש בתיק.

יצוין, כי התובע לא הגיש תגובה לבקשה לתיקון פרוטוקול ולבקשה להשלים טענות לפסלות שופט.

מאחר והבקשה לפסלות שופט נסמכת, בין היתר, על הנאמר בפרוטוקול הדיון ו במסגרתה הוגשה בקשה להשלמת טענות לפסלות שופט, מצאתי בהיעדר התנגדות מטעם התובע והנתבע 1 לקבל את הבקשה לתיקון פרוטוקול ואת הבקשה להשלים טענות לפסלות שופט.

יצוין, כי במסגרת הבקשה של הנתבע 2 להשלים טענות לפסלות שופט הוא ציין, כי ביה"ד התעלם מטענותיו בהליך האחר במסגרת בקשה להגיש הודעה לצד שלישי ולמחיקת התביעה על הסף; ביה"ד התעלם במכוון בפסק הדין מהטענה בדבר היעדר יריבות; קיימות קביעות עובדתיות סותרות בפסק הדין בהליך האחר; בשום מקום בפסק הדין לא נקבע מדוע יש או אין יריבות בין הנתבע 2 לבית אור "מחיקת הנימוק של אביר, אשר צוטט את החלטת בית המשפט מהווה שיבוש הליך משפטי"; הנתבע 2 חזר על שביקש בדיון; ביה"ד לא נתן לנתבע 2 הזדמנות להגיב על טענה שעלתה לראשונה בפסק הדין; על ביה"ד לעמוד בחובת ההנמקה וליתן הסברים לטענות שהעלה הנתבע 2.
דיון והכרעה:

סעיף 77א'(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע את המסגרת הדיונית לבקשה לפסילת שופט: "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". סעיף 39א' לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, קובע כי הוראה זו תחול, בשינויים המחויבים, אף על שופטי, רשמי ונציגי הציבור בבית הדין לעבודה.

כאמור בבר"ש (עליון) 2544/21 ברוך סער נ' משרד המשפטים מועצת שמאי המקרקעין, 22.7.21, "הלכה פסוקה היא כי לצורך הוכחת טענות פסלות יש להוכיח חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984; ע"א 4675/17 פלוני נ' אס.ג'י.אס חברה לבניין, [פורסם בנבו] פסקה 9 (6.7.2017)). בהיעדרו של חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, פסילת שופט היא צעד מרחיק לכת (ראו למשל: ע"א 4815/15 פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 5 (23.7.2015); רע"א 5539/15 לנדה נ' ורקשטל, [פורסם בנבו] פסקה ל"ב (19.11.2015)). אמנם הפסיקה הכירה במקרים חריגים בפסילת שופט בשל "מראית פני הצדק", אך זאת כאשר מתקיימות "נסיבות מיוחדות עד מאוד" (עניין ורקשטל, פסקאות ל"ו, מ"א)".

משמעותו של מבחן ה"חשש הממשי", לצורך בקשה לפסלות שופט, היא "שמן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מאד מסתברת, שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי-הדין באובייקטיביות הדרושה" (ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, כט (2) 371 בעמ' 381). ההתרשמות האמורה אינה ההתרשמות הסובייקטיבית של בעל הדין, אלא ההערכה האובייקטיבית של בית המשפט.

בנסיבות אלו על הנתבע 2 לשכנע בבקשתו שאף מנקודת מבט אובייקטיבית עולה קיומו של חשש ממשי, שדעתו של המותב גובשה עד כדי כך שלא יוכל להמשיך ולנהל את ההליך שבפניו באופן אובייקטיבי וענייני.

לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ביה"ד ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לדחות את הבקשה ואפרט.

נסיבות ענייננו אינן מעידות על חשש למשוא פנים מצד המותב ובוודאי שלא חשש ממשי למשוא פנים .

כעולה מפרוטוקול הדיון המשתרע על פני 5 עמודים ביה"ד שמע בקשב רב את מכלול טענות הצדדים. יצוין, כי מדובר בהליך קדם משפט ואין כל פסול בכך שביה"ד לא קיבל את בקשתו של הנתבע 2 להורות לתובע לאשר את הדברים שנטענו על ידו. כפי שנפסק בע"א (עליון) 5112/21 פלוני נ' פלונית (10.8.21) "ה חלטות דיוניות אינן מקימות עילת פסלות, וזאת אף אם מדובר בהצטברות של החלטות כאלה (ע"א 2601/21 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 7 (9.5.2021)). עוד נפסק כי האכסניה הראויה להשגה על החלטות דיוניות היא בהליכי ערעור מתאימים, והליכי פסלות אינם מסלול "שיורי" להליכי ערעור (ע"א 7279/20 גבעון נ' ון-אמדן, [פורסם בנבו] פסקה 10 (16.12.2020); ע"א 2592/21 גבעון נ' ון- אמדן, [פורסם בנבו] פסקה 6 (6.5.2021))". לפיכך, אי מתן הוראה לתובע לאשר את הדברים שנטענו ע"י הנתבע 2, אינה מבססת עילת פסלות.

לעניין טענות הנתבע 2 המופנות כלפי תוכן ההחלטות שניתנו ע"י ביה"ד בהליך אחר , הרי שאין מדובר אלא בהתרשמות סובייקטיבית של צד להליך. על פי ההלכה הפסוקה, חוסר שביעות רצון של צד מהחלטות בית הדין, אינה מהווה עילה לפסילת שופט (ע"א 6433/00 תחנת תדלוק קדימה נ' פקיד שומה אזור נתניה, ניתן ביום 30.11.00 והאסמכתאות שם). קביעת עמדה בהחלטה שיפוטית אין פירושה שלשופט דעה קדומה על צד. ברי, כי שופט שוקל את הדברים העומדים בפניו בכל הליך וכי פסיקתו הקודמת אינה כובלת אותו מבחינה מחשבתית בהכרעותיו הבאות, בייחוד כאשר מדובר בתיקים שונים. החלטות בית הדין במסגרת אותו הליך אחר היו החלטות מנומקות במסגרת ניהולו של אותו הליך ו אין בכך כל בסיס לקיומו של חשש כלשהו למשוא פנים ובוודאי שלא חשש ממשי.

מעבר לנדרש, לעניין ההליך האחר יצוין, כי כאמור בע"א (עליון) 4571/21 אלעד אילוז נ' י.א מרכז מזון כפר תבור בע"מ, 11.7.21, "בהתאם לתקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, יש להגיש בקשת פסלות "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת", ולא אחת נפסק כי טענת פסלות אינה בבחינת "נשק סודי" שניתן לשמור לשעת רצון (ע"א 2805/21 פלונית נ' פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 12 (1.6.2021)).

בענייננו, הנתבע 2 העלה את הבקשה המתבססת ברובה על ההליך האחר במהלך דיון קדם המשפט ולמעלה מחצי שנה לאחר שהגיש כתב הגנה. שיהוי זה מצדיק, כשלעצמו, את דחיית הבקשה בעניין ההליך האחר (ראו והשוו: ע"א 454/20 חליאלה נ' המועצה המקומית כפר משהד, פסקה 7 (1.3.2020)).

לנוכח האמור, בקשת הפסלות נדחית.

החלטה לגבי המשך ניהול ההליכים תינתן ותישלח לצדדים.

ניתנה היום, ט' אלול תשפ"א, (17 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: DAWIT TEKLEHAIMANUT
נתבע: קרייף מארק
שופט :
עורכי דין: