ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עיריית חיפה נגד יוסף ברילנט :

בפני כבוד ה שופטת אפרת אייכנשטיין שמלה

תובעת (מבקשת)

עיריית חיפה
ע"י ב"כ עו"ד ל. זקרבסקי

נגד

נתבע (משיב)
יוסף ברילנט

החלטה

לפניי בקשת התובעת להורות על העברת הדיון בהתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב לבית משפט השלום בחיפה, מחמת העדר סמכות מקומית של בית משפט זה לדון בה.
רקע וטענות הצדדים
ביום 25.11.20 הגישה התובעת בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, בגין אי תשלום ארנונה בנכס המצוי ברח' הגיבורים 48, חיפה.
ביום 22.2.21 הגיש הנתבע התנגדות לבקשת הביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים. בגדר ההתנגדות ציין הנתבע כי בית המשפט המוסמך לדון בעניין בעת הגשת התנגדות לביצוע תביעה, הינו בית משפט השלום בירושלים מאחר ומקום מגוריו וכן מקום עבודתו הם בירושלים, המהווה מרכז החיים של הנתבע.
בהחלטה מיום 23.2.21 הורתה כבוד רשמת ההוצאה לפועל בחיפה קרן פרג'ון זיטמן, על העברת העניין לבית משפט השלום בירושלים, לאחר שקבעה כי " משהגיש החייב את התנגדותו בלשכה זו, קנה בית המשפט בירושלים את הסמכות לדון בהתנגדות על כן יש להעביר העניין לביהמ"ש המוסמך, הוא בית משפט השלום בירושלים".
בעקבות העברת העניין לבית משפט השלום בירושלים ביום 24.2.21, ולאחר שהוריתי על הגשת תגובה לבקשות שהגיש המשיב למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן, הגישה התובעת תגובה ו בקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום בחיפה, היא הבקשה נשוא החלטה זו.
בגדר הבקשה טענה התובעת כי מקום המעשה או המחדל בגינו הוגשה התביעה, הינו בעיר חיפה, כאמור בסעיף 7( א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ולכן הסמכות המקומית לדון בתביעה, נתונה לבית משפט השלום בחיפה. כן טענה התובעת כי מאחר וכל עדיה והנוגעים בדבר מצויים באזור חיפה, היא תתקשה מאוד להביאם לעדות בירושלים, ועל כן מן הראוי להעביר את הדיון לבית משפט השלום בחיפה, וזאת משיקולי יעילות וחיסכון בהוצאות. לטענת התובעת, מאחר ובקשת הביצוע הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה, הרי שבכך קבעה התובעת את מקום הדיון בתיק.
בתשובה לבקשה טען הנתבע כי יש לדחות את בקשת התובעת להעברת הדיון לבית משפט השלום בחיפה, מאחר והגיש את התנגדותו לבקשת הביצוע ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים ולא בחיפה, וכי ההתנגדות הועברה כדין, על פי תקנה 109 ב(ב) לתקנות ההוצאה לפועל התש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצאה לפועל"). לטענת הנתבע, ככל שסברה התובעת אחרת, היה עליה לערער על החלטת רשמת ההוצאה לפועל ומשלא עשתה כן, אין לה אלא להלין על עצמה. לעניין זה טען הנתבע כי בית המשפט אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל. הנתבע הפנה לפסיקה ולתיקון לתקנות ההוצאה לפועל משנת 2018, לפיהן לרשם ההוצאה לפועל אין כל שיקול דעת לקבוע לאיזה בית משפט נתונה סמכות מקומית, והרשם חייב להעביר ההתנגדות לבית המשפט שליד לשכת ההוצאה לפועל שבה בחר החייב להגיש התנגדותו.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים אני סבורה כי דין הבקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום בחיפה, להידחות.
תקנה 109ב לתקנות ההוצאה לפועל, מותירה בידי הנתבע את ברירת הבחירה האם להגיש את התנגדותו לבקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב ללשכה שאליה הוגשה הבקשה, או ללשכה שליד בית המשפט שאליו ניתן היה להגיש את הבקשה כתביעה לפי תקנות סדר הדין האזרחי. זו לשון התקנה:
"(א) בקשה לביצוע תביעה תהיה ערוכה לפי טופס 1 ה שבתוספת הראשונה.
( ב) על אף האמור בתקנה 15( א), התנגדות, בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות או בקשה או תגובה לבקשה בענין בקשה לביצוע תביעה מהסוגים שעליהם יודיע שר המשפטים בהודעה שתפורסם ברשומות, יגיש הנתבע ללשכה שאליה הוגשה הבקשה או ללשכה שליד בית המשפט שאליו ניתן היה להגיש את הבקשה לביצוע התביעה כתובענה לפי תקנות סדר הדין, אלמלא הוגשה ישירות לביצוע בהוצאה לפועל לפי הוראות סעיף 81 א1 לחוק ( להלן – לשכת ההגשה)".
סעיף 7 ( א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות"), קובע כדלקמן:
"תובענה תוגש לבית המשפט המצוי במחוז שיפוט של מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או במקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים ואם היתה התובענה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבמחוז שיפוטו הם מצויים; אם קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שעליו הוסכם ".
בהקשר זה יצוין כי תכלית התקנות החדשות היא לצמצם את החלופות המקנות סמכות מקומית לבתי המשפט, הן במטרה לייעל ולפשט את הכללים לקביעת הסמכות המקומית והן על מנת לחזק את הכלל הידוע לפיו בעת הגשת תביעה, התובע הולך אחר הנתבע. ראו דברי ההסבר לתקנות החדשות, בעמ' 7-8:
"ברקע ההסדר בעניין הסמכות המקומית, שבמסגרתו צומצמו החלופות להגשת כתב תביעה, עמדו מספר רציונלים. הרציונל הראשון הוא הצורך בייעול ופישוט הכללים של סמכות מקומית, במטרה לייתר התדיינויות מיותרות בין הצדדים בשאלת יישום הכללים כאמור. ריבוי החלופות הקיימות בתקנות הקודמות יצר התדיינויות סביב השאלה האם התובע הגיש את כתב התביעה למקום השיפוט כנדרש לפי התקנות. כך למשל, התקנות הקודמות קבעו כחלופה נוספת את מקום יצירת ההתחייבות. בהקשר זה התעוררה לא פעם השאלה האם מקום יצירת ההתחייבות הוא המקום שבו התובע חתם על ההסכם או שמא מקום חתימת הנתבע על ההסכם כאמור. לגבי החלופה של מקום המעשה או המחדל: החלופה נועדה, בין השאר, למנוע פגיעה במי שניזוק במקום קרוב למקום מגוריו, כאשר הנתבע המזיק מתגורר מרחק רב ממקום זה. בהיעדר חלופה זו, יידרש התובע ללכת אל הנתבע, דבר שעלול להכביד עליו. הרציונל השני נעוץ בכלל הידוע והמוכר מקדמת דנא שלפיו ככלל בעת הגשת תביעה, התובע הולך אחר הנתבע. על התובע מוטל הנטל להוכחת תביעתו, ולכן גם עליו ללכת אחר מקום ההתדיינות שיש לו זיקה לנתבע. לפיכך, נותרה אפשרות זו לרכישת סמכות מקומית, יחד עם האפשרות לרכישת סמכות מקומית על בסיס מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים. בשנים האחרונות, מגוון החלופות המצויות בתקנות הישנות אפשר מצב שבו התובע בחר איזו מן החלופות נוחה או מתאימה יותר עבורו, דבר שרוקן מתוכן את הכלל היסודי הנוהג בעניין סמכות מקומית. בעניין זה ראה גם: א' טבקה וע' באום "להחזיר עטרה ליושנה: מקומה הראוי של הסמכות המקומית בסדר הדין האזרחי" עלי משפט ט' תשע"א, 175 בעמ' 176 . שם נכתב כי: "הפחתה בחשיבותם של כללים אלה וקביעה כי על הנתבע לילך אחר התובע מעניקה יתרון דיוני לתובע על פני הנתבע ומפרה את האיזון העדין ביניהם. לפיכך, בתקנות החדשות צומצמו חלופות אלה."
צמצום החלופות בתקנות החדשות מבטא עמדה המקלה עם הנתבע ( ראו והשוו: ד"מ ( כ"ס) 40933-02-21 מאפט בע"מ נ' חנן שוייצר [ פורסם בנבו] (9.5.21); ד"מ ( עכו) 19312-03-21 א.נ.ש.ל ניסים סחר ושיווק (2004) בע"מ נ' יצחק דינין [ פורסם בנבו] (29.5.21)). ראו בנוסף: רע"א 425/20 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' מוריס והבה [ פורסם בנבו] (30.1.20) ס' 5, בין היתר לעניין מעמדו המרכזי של הנתבע בהקשר של סמכות מקומית בתקנות החדשות; ת"א ( חי') 70381-12-20 מועצה מקומית כפר-כנא נ' אורוז שרותים בע"מ [ פורסם בנבו] (20.4.21), ס' 16).
בענייננו, מדובר בתביעה כספית שאינה במקרקעין. לאור הנתונים שנמסרו על ידי הנתבע במסגרת התנגדותו, לרבות בתצהיר שצורף בתשובה לבקשת הביצוע, דומה כי לבית משפט זה אכן קנויה סמכות מקומית בהתאם לתקנה 7(א) לתקנות סדר הדין החדשות, נוכח מקום מגוריו או עסקו של הנתבע. לעניין זה הרי שאף התובעת עצמה ציינה במסגרת בקשת הביצוע, כי כתובתו של הנתבע היא בעיר ירושלים. לפיכך, דין בקשת התובעת להידחות. וראו למשל: רע"א (מחוזי-ירושלים) 25454-01-19 במרום הפקות 2004 בע"מ נ' אלי אינון אוחנה [פורסם בנבו] (1.5.19) :
"שאלה נוספת המתעוררת בהקשר זה, היא מה הדין מקום בו מגיש הזוכה ( התובע) לבית המשפט הנעבר בקשה להעברת הדיון לבית משפט אחר? במקרה כזה, אם מוצא בית המשפט כי לא נתונה לו סמכות לדון בתביעה, רשאי הוא להעבירה לבית המשפט המוסמך. ואולם, אם מוצא בית המשפט כי קיימת לו סמכות מקומית לדון בתביעה, על פי אחת החלופות שבדין, עליו להותיר את הדיון אצלו ולא להעביר את התביעה לבית משפט אחר המוסמך אף הוא. כאמור, במצב דברים זה, ובניגוד למצב בו מוגשת תביעה מלכתחילה לבית המשפט, לא תינתן עדיפות לבחירת התובע דווקא ( השווה רע"א ( נצ') 33705-11-18 חוסרי נ' ממאדור. קום בע"מ [ פורסם בנבו] (3.1.19); רע"א ( נצ') 25607-01-19 בית הספר תגליות בע"מ נ' מימון [ פורסם בנבו] (15.1.19))".
אשר על כן הבקשה להעברת הדיון בהיעדר סמכות מקומית נדחית.
המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 750 ₪. בקביעת סכום זה נלקחה בחשבון העובדה שלא התקיים דיון בבקשה והמשיב אינו מיוצג.
קובעת לדיון בבקשות התלויות ועומדות ליום, 8.12.2021 בשעה 9:00. במועד הדיון תידון גם טענת ההתיישנות.
לדיון יתייצב גם נציג מוסמך מטעם המבקשת.
המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, ט' אלול תשפ"א, 17 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עיריית חיפה
נתבע: יוסף ברילנט
שופט :
עורכי דין: