ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חמיס עמאש נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופט עמית בר

מבקשים

חמיס עמאש

נגד

משיבים

  1. מדינת ישראל
  2. משטרת ישראל-פניות נהגים

בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח שמספרו 90507404359 וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 230 ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

על פי האמור בדוח, רכבו של המבקש צולם ביום 12.1.17 כשהוא מבצע עב ירות תנועה (נהיגה במהירות של 71 קמ"ש במקום בו המהירות המרבית המותרת היא 50 קמ"ש). הדוח נרשם על שם המבקש מכח בעלותו ברכב שצולם.

לטענת המבקש, הוא לא פנה במועדים הקבועים בחוק בבקשה להישפט. המבקש הסביר, זאת בשל כך שלא קיבל את הדוח לידיו ולכן לא ידע על קיומו, לבקשה צורף אישור המסירה בציון "לא נדרש". כמו כן טען כי מצבו הכלכלי קשה, ובעקבות זאת הצטבר לו חוב של 100 אלף שקלים במרכז לגביית קנסות, לטענתו עת קיבל מהמרכז לגביית קנסות את פירוט התיקים גילה המבקש אודות הדוח נשוא הבקשה אשר התווסף לתשלום חובותיו.

עוד ציין המבקש בבקשתו, כי פנה למפנ"א והם השיבו לו בתאריך 26.10.20 שפנייתו הועברה לטיפול הגורם המוסמך. לבקשה צורף מסמך המעיד על פנייה למפנ"א שבוצעה אודות הדוח בתאריך 29.9.20.

המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה הדוח משנת 2017 ולכן הבקשה מוגשת בשיהוי ניכר. המשיבה הוסיפה וציינה, כי המבקש פנה למפנ"א ב29.9.20 כאשר הוא כבר יודע אודות הדוח, ובכל זאת פנה לבית המשפט רק בחלוף 10 חודשים, וזאת בנוסף לעובדה שהמבקש שילם את הדוח.

דיון

השיקולים להם בית המשפט נדרש בדונו בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים:
האחד – סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש במועד את הבקשה להישפט.
השני – אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו.

טעמים אלה אינם מצטברים. ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) , פסקה 8:

"יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...".

אין חובה לדון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.

ראו בעניין זה ההלכה עליה חזר בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם(25.3.18) (להלן- רע"פ סאלם):

"אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. עם זאת, כל בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה"

ובהמשך:
"כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון את תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו".

בעניינו של המבקש, לא מצאתי כי המחלוקת העולה מטיעוני הצדדים היא כזו המצריכה בירור עובדתי במעמד הדיון. ראו בעניין זה ע"פ (באר שבע) 5445/08 להב שמואל נ' מדינת ישראל (26.10.08) וגם ע"פ (ירושלים) 2224/08 מוסברג עופר נ' מדינת ישראל (30.10.08).

בחנתי את טענותיו של המבקש:

בנוגע לטענה כי המבקש לא קיבל את דבר הדואר הרשום, הרי שיש צדק בטיעוני המבקש בכך שאין אישור מסירה כדין, שכן על אישור המסירה נכתב 'לא נדרש', אולם עניין זה אינו רלוונטי לאור כך שהדוח שולם, כפי שיפורט בהמשך.

כפי שעולה מתגובת המשיבה, המבקש כבר שילם את הדוח.
למבקש הסדר תשלומים במרכז לגביית קנסות, לטענתו נודע לו אודות הדוח עת קיבל לידיו את פירוט התיקים בגינם הוא משלם . על המבקש מוטלת האחריות בבואו להסדיר תשלומי חובותיו, תשומת ליבו לגבי אילו דוחות הוא נדרש לשלם שכן תשלום דוח כמוהו כהודאה בעבירה.

המבקש פנה למפנ"א באשר לדוח בתאריך 29.9.20, והם השיבו לו בתאריך 26.10.20 שפנייתו בטיפול.
המבקש ציין, שלאחר פנייה זו חייג מספר פעמים למפנ"א ונאמר לו כי יישלח אליו מכתב נוסף. המבקש השתהה במשך כ-10 חודשים, היינו שיהוי ניכר עד פנייתו לבית משפט זה. השיהוי הרב בפנייה עד עתה, לא ברור כלל ועיקר.

לא זו אף זו, המבקש לא טען שיגרם לו עיוות דין ביחס לאחריותו הפלילית לביצוע העבירה, ולא טען שהוא לא נהג ברכב או לא ביצע את העבירה.

בהתאם לסעיף 229 (ח) ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 יחשב תשלומו של דוח כהודאה באשמה, הרשעה ונשיאה בעונש, אלא אם תובע משטרתי ביטל הדוח לאחר תשלומו.

תשלום הדוח הופך אותו לחלוט וחל עיקרון סופיות הדיון. רק לעתים נדירות ניתנת הארכת מועד להישפט בגין דוח ששולם, גם כאשר הטענה היא שהדוח שולם על ידי אחר ומקרה זה אינו המקרה החריג.

בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07):

" לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כבוד הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט".

לאור האמור, משלא שוכנעתי כי הייתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד או לכל הפחות במועד סמוך לאחר פנייתו למפנ"א , לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו ומששולם הדוח, לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אב תשפ"א, 31 יולי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חמיס עמאש
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: