ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ג'יהד עלווה נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת דגית ויסמן

המערער
ג'יהד עלווה
ע"י ב"כ עו"ד יוסי אלברק
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד איילת ברעם

פסק דין

1. ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן - החוק), על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 1.6.20 אשר דחתה ערר שהוגש על החלטת הדרג הראשון והותירה על כנה את הקביעה לפיה בגין תאונה מיום 5.6.18 נותרו למערער 10% נכות יציבה לפי סעיף ליקוי 37(7)(א) בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז -1956 (להלן ובהתאמה – הוועדה, התקנות).

2. מעיון במסמכים שהוצגו עולה התמונה הבאה:

א. המערער נפגע ביום 5.6.18 במהלך עבודתו כסבל, כשנמחץ על ידי משאית לרמפה.

ב. ועדה מדרג ראשון קבעה ביום 15.12.19 כי למערער נכות זמנית בשיעור 30% מיום 13.6.18 עד יום 30.9.18, 20% נכות זמנית מיום 1.10.18 עד יום 30.11.18 ו – 10% נכות יציבה מיום 1.12.18.

ג. המערער הגיש ערר על החלטת הדרג הראשון. בערר נטען, בין השאר, שנקבעה נכות זמנית למועדים קצרים מהמועדים אשר נקבעו על רופאים שקבעו למערער חופשות מחלה בגין התאונה. כמו כן התבקש לקבוע נכות בגין פגיעה בבית החזה (שלטענת המערער גרמה נזק לבבי בעקבותיו עבר צנתור) וכן נטען כי יש להגדיל את הנכות לפי תקנה 15.
ד. המערער זומן להתייצב בפני כירורג, יועץ לוועדה. ביום 8.3.20 המערער נבדק על ידי היועץ אשר שמע את תלונות המערער וטיעוני בא כוחו, וציין כך:

"בבדיקה – בפציעת מעיכה ע"י משאית לרמפה עם לחץ על בית החזה ועל הבטן. עבר צילומי צלעות ו CT בטן וחזה שהיו תקינים. מתלונן על כאבים ורגישות באיזור בית החזה משמאל למרות שלפי הפגיעה דו"ח מיון ומר"מ הפגיעה הייתה מצד ימין. בבדיקתו בית החזה לא כל דפורמציה אין עיוות של הצלעות או עצם החזה בהסתכלות התפשטות בית החזה סימטרית בהאזנה נשימה בועית ללא חרחורים או צפצופים כניסת אויר עד לבסיסים. בלחיצה על צלעות ועצם החזה ידנית מתלונן על כאב בחזה מצד שמאל.
מסקנות – פרט לתלונותיו אין כל עדות רנטגנית או קלינית לפציעה בחזה. היועץ דוחה את הערר."

ה. המערער ובא כוחו עמדו בפני הוועדה ביום 1.6.20. הוועדה שמעה את תלונות המערער וטיעוני בא כוחו, שהפנה להודעת הערר.

הוועדה בדקה את המערער בדיקה נוירולוגית ואורתופדית ועיינה בתוצאות בדיקת ENG ו - MRI.

בפרוטוקול הוועדה נרשם הדיון הבא:

"בבדיקה נוירולוגית -
ללא דלדול שרירים בגפיים תחתונות. כח גס 5/5 פרוקסימלי ודיסטלי. מסוגל לעמוד על עקבים ובהונות. החזרי גידיים, פיקה ואכילס הופקו סימטריים ותקינים אין חסר תחושתי בפיזור שורשי או עצבי. לסג הפוך 90 מעלות דו"צ. מתלונן על כאב גב תחתון ולאורך כל הרגל הימנית, ללא פיזור שורשי או עצבי מוגדר.
הוועדה עיינה ב EMG מ- 14.918, ה מראה ממצאים קלים היכולים להתאים להפרעה שורשית בגובה 4L S1 מימין. ממצאים אלו לא באים לידי ביטוי בבדיקתו הנוירולוגית שכאמור תקינה .

בבדיקה אורתופדית-
ללא ספזם שרירי הגב, בישיבה על מיטת הבדיקה יושב עם גב קמור, ומגיע עם קצות אצבעותיו לקרסולי עם ברכיים ישירות. גם בבדיקה בעמידה, כיפוף ע"ש מתני לפי מבחן שובר 6 ס"מ, הנחשב תקין לגילו ללא הגבלה בתנועות סיבוביות או הטייה לטרלית.
עפ"י MRI מ – 5.12.18, אין עדות לתמט או תזוזה של חוליות. בגובה 4 L-3L 4-5 L, 5L -S1 היפרטרופיה פצטרית. לסיכום שינויים דיסקופתיים. יש לציין כי הפגיעה עצמה היתה מחיצה הנפגע ע"י משאית כנגד קיר כאשר הפגיעה מלפנים היתה בבית החזה וממקביל לגבי באזור בית החזה.
בעיון ב MRI לורדוזיס מתנית שמורה.

מסקנות -
לאור הבדיקה הקלינית והדימותית מסתפקת הוועדה בדחיית הערר.
הוועדה מקבלת חוו"ד כירורג.
כמו כן מסוגל לחזור לעבודתו ולכן הוועדה דוחה את הערר גם בעניין תקנה 15."

3. לטענת המערער, מדובר בוועדה ש"סימנה" את המערער והדבר נלמד מכך שהחלטות הוועדה אינן נשלחות לבא כוחו והחלטתה הסופית של הוועדה לא הומצאה לו כלל, אלא שדבר קיומה נוגע למערער לאחר שנכנס לאיזור האישי שלו באתר של המשיב.

לגופה של החלטה נטען כי אין בה כל התייחסות לתיעוד רפואי, אלא בדיקה שטחית נוירולוגית. הוועדה לא הסבירה מדוע הממצא מתאים לגילו של המערער, שכן קודם לתאונה לא סבל מכאבי גב והוא סובל מהם מאז התאונה.

עוד נטען שבפני הוועדה לא עמדו מסמכים רפואיים עדכניים, למעט כתב ערר ותיק רפואי מיום 12.12.19. בעניין זה המערער המציא תיעוד רפואי מיום 21.7.20.

בנושא הפעלת תקנה 15 נטען כי הוועדה לא הסבירה כיצד המערער, שעבד כסבל, יוכל לעבוד כשבגבו בלטי דיסק.

לאור כל הפגמים עליהם המערער הצביע, התבקש להחליף את הרכב הוועדה.

4. לטענת המשיב, יש לדחות את הערעור על הסף בשל התיישנות ולא מתקיימות נסיבות המצדיקות את הארכת המועד. המשיב הציג מכתב מיום 3.6.20 אשר נשלח אל המערער וטען כי לא הוצג טעם מיוחד להארכת המועדים.

לגופו של ערעור, נטען שיש לדחות את הערעור, מאחר שהמערער מבקש לחלוק באופן מובהק על שיקול דעתה הרפואי של הוועדה. החלטת הוועדה ברורה והיא נסמכת על בדיקות שהוועדה ערכה. בנושא תקנה 15 נטען כי ההחלטה מנומקת דיה בשים לב לטיעון בפניה וכי המערער לא שב לעבודתו מאחר שפוטר ולא משום שלא יכול היה לבצע אותה.

דיון והכרעה
טענת ההתיישנות
5. המועד להגיש ערעור על החלטת ועדה לעררים הוא 60 ימים מהיום שבו נמסרה ההחלטה למערער (תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז -1977.

עם זאת, לפי פסיקת בית הדין הארצי בעניין דולאני (עב"ל (ארצי) 33351-11-12 דולאני - המוסד לביטוח לאומי (26.9.17)), מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, נתונה לבתי הדין סמכות עקרונית להאריך מועד הקבוע בחיקוק, בכל הנוגע להגשת ערעור על החלטות של ועדות ערר, אם התקיים "טעם מיוחד" להארכת המועד. עוד נפסק בפרשת דולאני כי -
"ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא. עוד נקבע כי יכול שסיכויי הערעור יעלו כדי 'טעם מיוחד' להארכת המועד. על פי ההלכה הנוהגת בבית דין זה, את תקנה 125 לתקנות יש לפרש 'מתוך גישה סלחנית ההולמת את יעודו של בית הדין לעבודה'."

לצורך בחינת השאלה אם יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת הוועדה לעררים, יש לבחון גם סיכוייו של ההליך. על פי הלכה פסוקה, סיכויי הערעור עשויים כשלעצמם להתגבש לכדי טעם מיוחד להארכת מועד (דב"ע נז/98 -9 כהן - מדינת ישראל - משרד התקשורת (12.2.97)).

6. המשיב הפנה למכתב שנשלח למערער ביום 3.6.20 וטען כי צירוף פרוטוקול הוועדה להודעת הערעור מלמד על קבלת ההחלטה במועד שבו המכתב נשלח. טיעון זה אינו מתיישב עם תצהיר המערער, לפיו לא קיבל את המכתב וטענה זו נתמכת בתדפיס מהאיזור האישי של המערער באתר של המשיב, בו מפורטת רשימת המכתבים שנשלחה למערער, והמכתב מיום 3.6.20 אינו מצויין בה.

בנסיבות אלה, ומקום בו הגעתי למסקנה, כפי שיפורט בסעיפים הבאים, כי בחינת הערעור לגופו של עניין מעלה כי דינו להתקבל (גם אם לא לגבי כלל הטיעונים שהועלו על ידי המערער), אף שיקול זה מהווה טעם לדחיית טענת ההתיישנות.

7. לפיכך בסעיפים הבאים ייבחנו הטענות לגופו של ערעור.

בהקשר זה יש להזכיר כי לפי הקבוע בחוק, ניתן לערער על החלטות של ועדות רפואיות לעררים בשאלה משפטית בלבד. כלומר, הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות הוועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, דוגמת טעות שבחוק, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

כן נקבע כי קביעת שיעור הנכות והתאמת סעיפי הליקוי הרלבנטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה הרפואית ואין בית הדין מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, 22.6.06). על כן בית הדין לא יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתם של חברי הוועדה, אלא יבחן אם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (דב"ע (ארצי) ל/ 0-11 סימן טוב - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 133 (1971)).

עוד נפסק כי הוועדה היא גוף מעין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה כך שממנה ילמד לא רק רופא, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע מג/1356 -01 לביא -המוסד לביטוח לאומי פד"ע יז 130 (1985); דב"ע נד/ 154 -0 לבל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 474 (1994); דב"ע שם/ 1318 - 01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60 (1983); דב"ע לה/ 01-29 שריקי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 206 (1975)).

8. מעיון בהודעת הערר שהוגשה על החלטת הדרג הראשון, עולה כי למערער היו טענות במספר נושאים.

לגבי טענות המערער בנושא הנכות היציבה, הרי שהחלטת הוועדה מנומקת וברורה. הוועדה בדקה את המערער, עיינה בבדיקות הדמייה, התייחסה למנגנון הפגיעה ונימקה מדוע היא סבורה כי הנכות כתוצאה מהעבודה היא כפי שנקבעה על ידה. בנוסף, גם חוות דעת היועץ לוועדה, בתחום כירורגיה, ברורה, מנומקת ומבוססת על בדיקת המערער ותיעוד רפואי רלוונטי, תוך התייחסות למנגנו ן הפגיעה.

לטענת המערער, כאילו התבקש להמציא מסמכים נוספים , אין עיגון בפרוטוקול הוועדה והעובדה שהוא בחר להמציא מסמכים לאחר התכנסותה, אינה משנה את העובדה כי הוועדה סיכמה את הדיון בעניינו במועד שבו התכנסה.

9. יחד עם זאת, הערר כלל גם טענות לגבי תקופת הנכות הזמנית. בנושא זה, לא ניתן למצוא בפרוטוקול הוועדה דיון.

על כן, יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה, על מנת שתשלים את הדיון בנושא זה בלבד (השוו: (בר"ע (ארצי) 36536-01-18 שמואל – המוסד לביטוח לאומי, 18.1.18).

10. משהערעור מוחזר לוועדה לשם השלמת הדיון בטענות המערער, אין מקום להורות על החלפת הרכב הוועדה ויש לאפשר לוועדה בהרכבה הנוכחי להשלים את הדיון.

לכך יש להוסיף כי מקריאת פרוטוקול הוועדה לא עולה כי מתקיימת נסיבות המצדיקות חריגה מהכלל וכינוס ועדה בהרכב חדש (עב"ל (ארצי) 231/09 ד"ר קופפרברג – המוסד לביטוח לאומי, 21.10.2009; עב"ל (ארצי) 493/08 המוסד לביטוח לאומי – הררי, 28.4.2009; עב"ל (ארצי) 282/99 אבן חן – המוסד לביטוח לאומי, 3.9.2001).

טענות המערער כי החלטות הוועדה לא נשלחו אליו או לבא כוחו אינן נוגעות לעבודת חברי הוועדה, המורכבת מרופאים בתחומי מומחיות שונים, אלא למנגנון חיצוני לוועדה ו על כן גם אם הדברים נכונים, הם אינם מצדיקים את החלפת הרכב הוועדה ואין בהם להעיד דבר על ההחלטות המהותיות שהתקבלו על ידי חברי הוועדה.

11. לגבי הפעלת תקנה 15 – משאין חולק כי המערער פוטר מעבודתו, ניתן להסתפק בהחלטת הוועדה, הגם שהנמקתה דלה. על כן חלק זה של הערעור נדחה.

12. סוף דבר – הערעור מתקבל באופן חלקי.

עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (באותו הרכב) על מנת שתדון במנומק בטענות המערער בנושא הנכות הזמנית.
המערער ובא כוחו יוזמנו לטעון בפני הוועדה, טרם החלטתה.

משהערעור התקבל רק בחלקו, אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מקבלתו.

ניתן היום, כ"ב אב תשפ"א, (31 יולי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: ג'יהד עלווה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: