ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מרדכי גבאי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים) , גב' אורית הרצוג
נציג ציבור (מעסיקים), מר אסי מזרחי

התובע
מרדכי גבאי
ע"י ב"כ עו"ד פליקס אקרמן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד עדי וידנה

פסק דין

1. התובע, יליד 1954, עבד כטכנאי מטוסים בחברת אל על ומבקש בתובענה זו כי ירידה בשמיעה וטנטון יוכרו כ"פגיעה בעבודה".

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה אם התובע עומד בתנאי הסף שנקבעו בסעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן החוק), בו נקבע כך:

"(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק);
(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;
(3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:
(א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית);
(ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.
(ב) רעש תמידי באוזניים ( להלן – טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן ( א), וכן כל אלה:
(1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה;
(2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;
(3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית".

3. בהסכמת הצדדים, מונה מומחה רפואי בתחום אף אוזן גרון, לבחינת השאלת אם בהתאם לבדיקת השמיעה שנערכו לתובע יש לו ירידה בשמיעה של 20 דציבל לפחות בכל אוזן בתדירויות של הדיבור (500, 1000 ו- 2000).

4. ד"ר משה אנגלנדר מונה כמומחה/ יועץ רפואי והוא נשאל אם כושר השמיעה של התובע פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.

המומחה השיב כך:

"עמדו בפני מספר בדיקות שמיעה של התובע החל משנת 2013 ועד שנת 2018. למעשה קיימת בדיקת שמיעה אחת משנת 2013, אחת משנת 2015 ושתי בדיקות משנת 2018.

הבדיקה הראשונה הינה משנת 2013 הוא הופנה אליה קרוב לוודאי בשל תלונה על טנטון כפי שרשום על גבי הבדיקה. בבדיקה זו קיים שקע קלאסי בתדר 4000 הרץ המגיע עד 40 דציבל, והרישום האודיומטרי בהחלט מתאים לליקוי שמיעה מושרה רעש. השקע ב 4000 הרץ מצדיק גם תלונה של טנטון.

הבדיקה השניה משנת 2015 נערכה במכון אחר ושנתיים מאוחר יותר אבל בסה"כ היא די דומה מבחינת ליקוי השמיעה לקודמתה פרט לירידה נוספת ב 4000 הרץ ל 50 דציבל וירידה קלה נוספת ב 8000 הרץ אך עדיין ניתן לזהות שקע ב 400 הרץ.

בשנת 2018 ישנן שתי בדיקות האחת מחודש יוני ממכון "מזור פון" שהיא שונה לחלוטין מהבדיקות בשנים קודמות ובה החמרה בשמיעה בכל התדירויות עם עקומה אודיומטרית יורדת בכל התדירויות וסף שמיעה לדיבור של 40/45 דציבל. כ – 4 חודשים לאחר מכן פנה התובע לבדיקת שמיעה נוספת במכון קולות אך כאן נמצא כי ליקוי השמיעה מימין דומה לרישום בשנת 2015 אך משמאל ישנה ירידה עצבית עמוקה יותר ועל פי הרישובי הבדיקה סבל מר גבאי באותה תקופה לא רק מטנטון אלא גם מסחרחורות וסף השמיעה לדיבור בהולכת עצם היה של 18/37 דציבל. ועדיין השמיעה משמאל ומימין טובה יותר מאשר בבדיקה מחודש 6/18. ומכיוון שליקוי שמיעה עצבי לרוב איננו משתפר (פרט למקרים של ירידה פתאומית בשמיעה) הרי למרות הרישום על גבי הבדיקה מתאריך 18.6.18 כי אמינות הבדיקה טובה ברור כי בדיקה זו איננה טובה ואין לקבל כיוון שכאמור פגיעה עצבית בשמיעה איננה יכולה להשתפר אלא רק להחמיר.

לסיכום, מר גבאי נחשף לרעש במשך שנים רבות במקום עבודתו והבדיקות משנים 2013 / 2015 אכן משקפות זאת נכונה. בחודש 10/18 הוא הופנה שוב לבדיקת שמיעה וקרוב לוודאי כי ליקוי השמיעה העצבי משמאל מקורו במה שהוזכר קודם לכן כ Sudden Sensory Neural Hearing Loss והירידה משמאל היא בסבירות גבוהה מאותה הרמה שהיתה אוזן ימין.

כלומר, בהסתמך על בדיקות קודמות ועל הבדיקה מתאריך 10/18 עד לאירוע של הירידה הפתאומית בשמיעה שמיעתו היתה בסבירות גבוהה שווה דו"צ עם סף שמיעה בהולכת עצם בתדירויות הדיבור של 18 דציבל מימין וכך גם 18 דציבל משמאל. האירוע התחלואי משמאל גרם לירידה נוספת אך הוא איננו קשור לחשיפה לרעש. ליקוי שמיעה כזה עשוי להיות מלווה בטנטון טורדני אולם הטנטון הוא תלונה סובייקטיבית קשה להוכחה ויש במקרים מסוג זה לראות אם הוא אכן קיים ואם הוא טורדני. ואכן כבר מתחילה היו לתובע תלונות חוזרות על טנטון טורדני ובדיקות השמיעה אכן מצדיקות תלונה זו.

מכאן, שכושר השמיעה של התובע בתדירויות הדיבור ככל שנוגע לחשיפה לרעש עומד עד האירוע של החירשות הפתאומית על 18 דציבל בכל אחת מאוזניו. ובכל מקרה יש לקבל את תלונתו בשל טנטון טורדני."

5. התובע פנה ישירות למומחה והציג לו שאלות הבהרה.

התובע הופנה על ידי בית הדין להנחייה מס' 22 להנחיות הנשיאה בדבר מינוי מומחה יועצים רפואיים מיום 10.9.19, הקובעת כי "קשר עם המומחה יקויים באמצעות בית הדין בלבד ועל הצדדים חל איסור מוחלט לציור כל קשר ישיר עם המומחה".

בהתאם, המומחה התבקש להתעלם מהשאלות שנשלחו אליו על ידי התובע.

למרות זאת, ביום 19.11.19 התקבלה הבהרה של המומחה לחוות דעתו, כדלקמן:

"נתבקשתי להבהיר אם כושר השמיעה של התובע פחת בלפחות 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים.
לצורך זה אני מצטט את הכתוב בחוות הדעת:

'בהסתמך על בדיקות קודמות ועל הבדיקה מתאריך 10/18 עד לאירוע של הירידה הפתאומית בשמיעה שמיעתו היתה בסבירות גבוהה שווה דו"צ עם סף שמיעה בהולכת עצם בתדירויות הדיבור של 18 דציבל מימין וכך גם 18 דציבל משמאל.'

כלומר, לא היתה ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור של למעלה מ 20 דציבל באף אחת מאוזניו. פיסקה זו נכונה עד לאירוע של הירידה הפתאומית בשמיעה משמאל. בעקבות אירוע זה ממוצע שמיעתו בתדירויות הדיבור נשאר 18 דציבל באוזן ימין אך ירד ל 37 דציבל באוזן שמאל. הווה אומר באוזן שמאל הירידה בעקבות האירוע הפתאומי הנ"ל היא של 37 דציבל ואני חוזר כי אירוע זה אין לו קשר לחשיפתו לרעש במקום עבודתו."

6. בקשות התובע להציג למומחה שאלות הבהרה נדחו. נקבע כי את הירידה בשמיעה יש לבחון על פי הולכת עצם ולא על פי בדיקת SRT וגם אין מקום להציג למומחה שאלות בדבר סטיה סטטיסטית, מקום בו סף הירידה בשמיעה נקבע בחוק.

7. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

א. לטענת התובע, יש לקבל את התביעה ולקבוע כי הוא עומד בתנאי הסף, מאחר שהציג בדיקה אחת "טובה" ומקום בו קיימות מספר בדיקות, יש להעדיף את הבדיקה המיטיבה עם המבוטח. לגבי קביעת המומחה כי הירידה המשמעותית בשמיעה אינה קשורה לתנאי העבודה, נטען כי המומחה התעלם מכך שהתובע עבד ברעש מזיק וכי המומחה לא הסביר מהו התהליך התחלואי בו התובע לקה.

התובע הוסיף וטען שכיוון שהמומחה הכיר בטנטון כנובע מהעבודה, וההכרה בטנטון היא תוצאה של ירידה בשמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק, יש לקבוע כי התובע עמד בתנאי הסף.

עוד נטען כי משהוכח שהתובע סובל מירידה בשמיעה, יש לשייך את כולה לחשיפה לרעש מזיק בעבודה.

ב. הנתבע ביקש לדחות את התביעה. לטענתו, יש לקבל את קביעתו המפורשת של המומחה כי לתובע ירידה בשמיעה של 18 דציבל בכל אחת מהאוזניים ועל כן אינו עומד בתנאי הסף. לאור קביעה זו ובהתאם להוראות החוק, נטען כי אין לתת משקל לקביעת המומחה לפיה יש להכיר בטנטון.

הנתבע הוסיף וטען כי לפי הפסיקה, יש להעדיף בדיקה מאוחרת המעידה על שמיעה טובה יותר, מאחר שידוע כי השמיעה אינה משתפרת. בנוסף, יש להעדיף בדיקות שמיעה מלאות, הכוללות מבחן אובייקטיבי (OAE) על פני בדיקות חסרות, שכן בדיקות שמיעה הן סובייקטיביות.

8. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים וחזרנו וקראנו את הוראות סעיף 84א' לחוק ואת תשובות המומחה, הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות, כפי שיפורט להלן.

9. אין חולק כי התובע נחשף בעבודתו לרעש מזיק.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה אם התובע עומד בתנאי הסף שנקבע בסעיף 84א' (א)(2) – " כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים".

10. תשובת המומחה לשאלה זו היתה ברורה וחד משמעית -

'בהסתמך על בדיקות קודמות ועל הבדיקה מתאריך 10/18 עד לאירוע של הירידה הפתאומית בשמיעה שמיעתו היתה בסבירות גבוהה שווה דו"צ עם סף שמיעה בהולכת עצם בתדירויות הדיבור של 18 דציבל מימין וכך גם 18 דציבל משמאל.'

ועוד הוסיף –

"לא היתה ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור של למעלה מ 20 דציבל באף אחת מאוזניו."

לפי תשובות המומחה, המעוגנות בבדיקות שהוצגו לו, גם לאחר אירוע שגרם לירידה משמעותית בשמיעה באוזן שמאל (37 דציבל), השמיעה באוזן ימין נותרה 18 דציבל. כלומר, לא ניתן לקבוע שכושר השמיעה פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.

בנסיבות אלה, יש לפעול לפי הפסיקה לפיה -

"הלכה פסוקה היא כי בית הדין יסמוך ידו על חוות דעתו של המומחה האובייקטיבי שמונה מטעמו לצורך מתן חוות דעת בשאלות הרפואיות, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.6.05); עב"ל 35641-03-13 ניסן יהודה - המוסד לביטוח לאומי (8.7.14))" (עב"ל 56713-12-15 רמי גבאי - המוסד לביטוח לאומי)(28.3.2017))."
(עב"ל (ארצי) 45106-12-19 עודה - המוסד לביטוח לאומי, 23.6.20).

11. בתשובה לטענות התובע יש להשיב כך:

בניגוד לאופן שבו הוצגה הפסיקה על ידי התובע, בשאלה איזו בדיקה יש להעדיף, הרי שהדברים מורכבים יותר. ר' הנפסק בעב"ל (ארצי) 188/08 המוסד לביטוח לאומי - אלון, 12.11.08, פיסקה 2ג' לחוות דעתו של הנשיא (כתוארו אז) פליטמן:

"שאלה נוספת שמתעוררת בהקשר כזה הינה - כיצד לפסוק במקרה שישנן מספר בדיקות שמיעה. אחת, לפיה חלה הירידה בשמיעה בשיעור שאינו פחות מ-20 דציבל, ואחת שלא חלה ירידה כזאת. על פי איזו בדיקת שמיעה יצטרכו פקיד התביעות ובית הדין לקבוע את העמידה או אי העמידה בתנאי הסף של ירידת שמיעה בתדירות הדיבור של לא פחות מ-20 דציבל ?
בנוגע לכך יש לשים אל לב, כי בעיקרו של דבר בדיקת שמיעה בתדירויות הדיבור אינה אובייקטיבית, לכן, ניתן להניח לגבי תוצאותיה, שאדם שאינו שומע לא יאמר בבדיקת השמיעה שהוא שומע, להבדיל מאדם שומע היכול לומר שאינו שומע. משום כך נהג הכלל של העדפת תוצאות בדיקת השמיעה הטובה ביותר.
אולם מאידך יש לשים גם אל לב, כי תיתכן החמרה במצב השמיעה מסיבה זו או אחרת. במקרה שכזה יש להעדיף את בדיקת השמיעה העדכנית יותר על פני הבדיקה הישנה הטובה יותר.
לאור האמור אפשר היה לקבוע כלל, שיש להעדיף את בדיקת השמיעה הטובה יותר רק אם היא מאוחרת יותר; אלא שכללים כאלה מסבכים את מבחן הסף הפשוט; וכיוון שמבחן הסף הוא מבחן טכני פורמאלי יש להעדיף לאור תכליתו את בדיקת השמיעה שתוצאותיה מעידות על עמידה במבחן סף ירידת השמיעה הנדרש, על פני הבדיקה שתוצאותיה אינן מעידות על כך.
האמור ראוי לחול כמובן גם במקרה שתביעה ראשונה של המבוטח נדחתה על סמך בדיקה לפיה הוא לא עמד במבחן הסף של הפחתת השמיעה; ולאחריה הוא הגיש תביעה נוספת המושתתת על בדיקה חדשה לפיה הוא עומד באותו מבחן סף. במקרה שכזה, לא ניתן יהיה להסתמך על תוצאות בדיקת השמיעה הראשונה לעניין העמידה בתנאי הסף בעת בחינת התביעה השנייה."

בעניינו של התובע, המומחה התייחס לכל אחת מארבע הבדיקות שעמדו בפניו והסביר מדוע תוכנן תומך במסקנתו לפיה הירידה בשמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק עמדה על 18 דציבל בכל אחת מהאוזניים, ולאחר מכן, עקב אירוע שאינו קשור לעבודה, עמדה על 37 דציבל באוזן שמאל, אך נותרה 18 דציבל באוזן ימין.

ב. המומחה לא התעלם מתנאי עבודתו של התובע וציין זאת מפורשות בחוות דעתו. העובדה שהמומחה לא הרחיב בשאלה מהו אופי ההליך התחלואי שגרם לירידה המשמעותית הנוספת בשמיעת התובע באוזן שמאל אינה מהווה פגם בחוות דעתו. המומחה אינו נדרש לקבוע פוזיטיבית את הסיבה לליקוי הרפואי (עב"ל (ארצי) 21225-11-13 וולוז'ני – המוסד לביטוח לאומי , 23.10.15). כל שהמומחה נשאל הוא אם התובע עומד בתנאי הסף שנקבעו בחוק. לא למותר לציין, כי המומחה הבחין במנומק בין הליקוי בשמיעה הנובע מהחשיפה לרעש מזיק בעבודה ובין מצב השמיעה שנובע מסיבות אחרות.

ג. בשלב בחינת העמידה בתנאי הסף, המומחה לא נדרש להעריך את שיעור הנכות. על כן יש להתעלם מקביעות המומחה לגבי שיעור הנכות עקב ירידה בשמיעה (0%) ובטנטון (10%) אותן ציין המומחה בחוות דעתו.

ממילא, משעל פי תשובות המומחה ובהתאם להוראות החוק, התובע כלל אינו עומד בתנאי הסף, לא מתעוררת שאלת הערכת הנכות.

12. סוף דבר – התביעה נדחית.

כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ב אב תשפ"א, (31 יולי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אורית הרצוג, נציגת ציבור (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת

אסי מזרחי,
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: מרדכי גבאי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: